באבה חו-טפ

במקור: Bubba Ho-Tep
תסריט ובימוי: דון קוסקרלי
שחקנים: ברוס קמפבל, אוזי דייויס, אלה ג'ויס, היידי מרנהאוט, בוב אייבי

יש אלמנטים מסוימים, שכאשר מבססים עליהם סרט, פוטנציאל המגניבות שלו עולה פלאים. למשל, סרט על ולוסירפטורים לנצח יהיה מגניב יותר מסרט על מכבי אש. באותה מידה, סרט על נינג'ות יהיה יותר מגניב מסרט על עמיר פרץ. מתישהו, לכשאצא לפנסיה, אולי אמסד את הסולם ואעניק לו יחידות ברורות (סולם על שמי? מגניב!).

בכל אופן, אחד האלמנטים המגניבים בפוטנציה, שכמעט ולא עושים בו שימוש הוא מומיות – אותם תכריכים מתפוררים העוטפים גופה, שנחנטה בימי קדם. קשה להסביר מה מגניב במומיה. אולי זה הריח, ואולי פשוט הקוליות של תפלצת שהולכת ומחסלת דברים, מבלי שיהיה לה אכפת. באותה מידה, קשה להסביר מה מגניב בקארי-אן מוס לבושה בבגדי עור, אבל תסכימו איתי שהיא מגניבה?

חדי עין עשויים לשים לב שהשתמשתי במילה "פוטנציאל". כי אפילו עם כל המרכיבים הנכונים ניתן לפשל בגדול. אם נניח, תהיה בסרט כלשהו מומיה של עמיר פרץ, לבושה בבגדי עור… טוב, לא נלך לשם.

'באבא חו-טפ' הוא סרט על מומיה שעושה טעות אחת גורלית. מכל בתי האבות שבסביבה, היא בוחרת להתנחל דווקא בבית האבות שאלביס שוכן בו. אלביס פרסלי. בבית אבות. כן, בניגוד למסורות המקובלות, אלביס לא באמת מת. בשיא תהילתו פשוט נמאס לו, והוא בחר לברוח מאור הזרקורים. הוא החליף את מקומו עם אחד מחקייניו הרבים ופרש. כדי להמשיך להרוויח כסף, הוא מצא עבודה כחקיין-אלביס, תחום תעסוקה שבו יש לו כשרון טבעי. אלא שדברים לא עבדו טוב, והוא מצא את עצמו מאושפז בבית זקנים סעודי. למזלו, בחדר ליד שוכן ג'ון פ. קנדי. גם הוא לא מת – הוא ניצל מההתנקשות, ומתחבא. והוא גם כושי, לפחות כרגע.

ואז מגיעה המומיה, ומתחילה לעכל את שוכני המוסד. הם אולי זקנים וגרמיים, אבל הם לא יכולים להגן על עצמם. אלביס ו-JFK נאלצים לקחת את האחריות לידיהם.

עם אלביס, מומיה וקונספירציות מכונסים באותו סרט, קיבלנו פוטנציאל מגניבות אדיר. והסרט עושה בהם שימוש היטב. הוא נראה ונשמע כמו סרט טראש ("אלביס פרסלי נגד המומיה!!"), ולכן פטור מלקחת את עצמו ברצינות, מה שעוזר לו להיות משעשע פעמים רבות: המומיה, למשל, משאירה כתובות גרפיטי גסות על קירות חדר השירותים, וכשהיא סוף סוף מדברת, במצרית עתיקה, יוצאים מפיה הירוגליפים מצריים.

אבל למרות כל השעשוע והמגניבות, הסרט מצליח להיות גם הרבה מעבר לכך. הקצב איטי יחסית לסרטי טראש אחרים – לעתים איטי מדי – והתוכן הרעיוני עשיר בהרבה, ועוסק בשאלה האם אכן קיימת אותה מערכת ערכים ואמונות אמריקאית שאלביס תמיד שר עליה, או האם אלביס יוכל להביא את עצמו לעמוד באותו אידיאל ספק-דמיוני, ממנו ברח לפני שנים רבות.

בין לבין, הסרט דן גם בנושאים אחרים. הזיקנה, למשל, והיחס של החברה אליה. לא סתם סגל האחיות במוסד מתעלם מלהגיו של "אלביס". הוא זקן, מה הוא יודע. או נושא הקונספירציות: כן מת, לא מת – למה אנחנו מאמינים לכל מה שהתשקורת השמאלנית מנסה להאכיל אותנו?

מי שללא ספק שהופך את הסרט מסתם זיבלון חביב לסרט מוצלח ואמין הוא השחקן מאחורי אלביס. ברוס קמ(פ)בל, המלך הבלתי מעורער של סרטי הטראש (בעיקר אש, גיבור סדרת 'Evil Dead', אם כי אני חושש שיותר אנשים ראו אותו בתפקידו המרטיט ב'ספיידרמן'. כל חמש השניות שלו), עושה כאן את תפקיד חייו. או לפחות, זה היה עשוי להיות תפקיד חייו, לו מישהו פרט לאימו של הבמאי היה רואה את הסרט. ברוס קמ(פ)בל פשוט נהדר כאן. הוא לא זקן, הוא לא רד-נק, ובוודאי שהוא לא אלביס פרסלי. אבל הוא הצליח לגרום לי להאמין ולהזדהות עם אותו איש זקן ונכה, המתגעגע לימי גדולתו.

אף סרט אינו מושלם, אפילו אם יש בו מומיות, וגם 'באבא חו-טפ' אינו כזה. כפי שרמזתי קודם, הוא סובל מלא מעט חלקים מתים, ועריכה אלימה יותר היתה מוציאה ממנו סרט טוב בהרבה. גם המומיה בעייתית. זה לא שהיא עשויה רע, אלא שפשוט לא רואים אותה מספיק. כן, אני מכיר את הטענה שמה שלא רואים מפחיד יותר, אבל לא אכפת לי. תנו לראות אותה סועדת אנשים זקנים!

חרף המכשלות, הסרט בהחלט מומלץ. הוא לא סרט גדול ומרהיב, הוא לא ישנה את חייו של אף אחד, אבל הוא בהחלט מעניין, מסקרן, ושונה. כפי שאניטה פללי היתה אומרת: "גם מגניב, וגם מעורר מחשבה".