מדברים על 23 סרטים ישראליים שיצאו השנה, אבל לי זה נראה יותר כמו 52. בכל שבוע יוצא איזה סרט ישראלי, והרבה מהם אפילו נחשבים לטובים. יותר מזה, עכשיו כשפורסמה רשימת הלא-בדיוק-מועמדים לפרסי המוישה – סליחה, האופיר – מתברר שלדעת חברי האקדמיה, הטוב עוד לפנינו. וכל אותו זמן, היוונים חסרי ההתחשבות מתעקשים לערוך את אירועי האולימפיאדה בשעות מוזרות – בוקר, צהריים – במקום בארבע לפנות בוקר, על פי המסורת. השילוב המשונה בין ספורטאים ישראליים שממש זוכים במדליות, סרטים ישראליים שאשכרה שווה לראות, ותכניות ריאליטי ישראליות שאפשר לצפות בהן בלי להעמיד פנים שאתה מחפש את ערוץ הכלכלה, מילא אותי במין מתיקות צורבת עמוק בבטן, תחושה שכמוה מעולם לא הרגשתי: גאווה לאומית. אחר כך התברר שזה היה סתם קלקול קיבה (בטח משהו לא היה בסדר באחד מארבעת טעמי הפלאפל שאכלתי בבוקר), אבל זה בסדר. לקבל קלקול קיבה מפלאפל זה גם סוג של גאווה לאומית.
יש הרבה סרטים גרועים, אבל אין הרבה כאלה שיכולים להתגאות בסיפור חיים כמו זה של 'מגרש השדים: ההתחלה': הוא סרט כל כך גרוע, שזרקו אותו וצילמו סרט חדש במקומו, והוא עדיין יצא גרוע. הסיפור הוא כזה: הבמאי פול שרדר ביים את הסרט, המספר על הרפתקאות האב מרין באפריקה, קצת לפני הקטע המשעמם של 'מגרש השדים' המקורי. אבל רק אחרי שהסרט כבר היה מוכן, אנשי האולפן החליטו שהם מאוד לא אוהבים אותו. למה? תלוי את מי שואלים – או שהסרט היה פסיכולוגי מדי, ולא סיפק את הסחורה בתחום ההבהלות, הפעלולים והגועל, או שהוא פשוט היה סרט איום ונורא. האולפן שם את שרדר בחזרה במקום ממנו הוא בא, והזמין את במאי האקשן רני הארלין ('מת לחיות 2', 'ים כחול עמוק'), כדי לצלם מחדש חלק מהסרט, ולהפוך אותו ליותר מפחיד. הארלין הביא איתו גם תסריטאי חדש לצורך שיפוצי התסריט, ובדרך הוסיף כמה דמויות שלא היו בסרט המקורי. ואז התברר שחלק מהשחקנים ששיחקו בסרט המקורי לא יכלו להגיע לצילומים-מחדש. בסופו של דבר, רני הארלין למעשה צילם סרט חדש לגמרי, עם תסריט, שחקנים ודגשים שונים – ורק סטלן סקארסגארד האומלל, שמגלם את האב מרין, נאלץ להשתתף בהפקות שני הסרטים בזה אחר זה. וזה עוד אחרי שהוא סבל את האפרוריות והעשן של 'המלך ארתור'. מסכן.
כל זה לא עזר. 'מגרש השדים: ההתחלה' לא הוקרן למבקרים (סימן בדוק למחורבנות כללית, זוכרים?), אבל אלה מהם שבכל זאת צפו בו, פיהקו בכל פה. הבהלות, פעלולים וגועל (בעיקר גועל) אמנם לא חסרים בו, אבל הסרט משעמם, מטופש ולא מפחיד, הם אמרו. הסרט השיג 18 מיליון דולר השבוע, וזה הספיק כדי לקחת את המקום הראשון השבועי. בשבוע הבא הוא בוודאי ילך בדרך אל הכפר.
התגובות ל'Without a Paddle', שבמקום השני, לא שונות בהרבה: גם בסרט הזה יש הרבה גועל, וגם הוא לא מפחיד, אם כי כאן ניתן לציין לטובתו שהוא קומדיה. סת' גרין (הוריי!), מתיו לילארד (אוקיי) ודקס שפארד (אין לי מושג מי זה) מככבים בקומדיית הנעורים הזאת, על שלושה נערים שיוצאים למסע קמפינג בחיפוש אחר אוצר או משהו, מה שאיכשהו מוביל לבדיחות 'אמריקן פאי'. המבקרים מוסרים, ואני מצטט: "גיחי."
הדברים המעניינים יותר נמצאים, כרגיל, נמוך קצת יותר. במקום החמישי נמצא 'Open Water', מה שהיה אמור להיות ה'מכשפה מבלייר' של השנה: סרט אימה (טוב, סוג של) עצמאי, שצולם בתקציב של 130,000 דולר, לא הרבה אפילו במושגים ישראליים. הסרט זכה להייפ כמשהו מפחיד אימים, ובעקבות כך – גם להפצה רחבה בקולנועי ארה"ב, אחרי שבועיים של הקרנות מצומצמות. עלילת הסרט הולכת ככה: זוג צוללנים חובבים, צוללן וצוללנית, יוצאים ללב ים כדי לצפות באלמוגים מגניבים, אבל הסירה שבה הפליגו עוזבת ומשאירה אותם, בטעות, באמצע הכלום. זהו. זה מה יש. רוב הסרט הוא פשוט שני אנשים והרבה מאוד מים סביבם. כלומר, עד שהכרישים מגיעים.
מבין הסרטים שיצאו השבוע, 'הים הפתוח' זכה לתגובה החיובית ביותר מהקהל ומהביקורות. אבל בדיוק כמו במקרה של המכשפה ההיא, הסרט לא לגמרי עומד בהייפ שנוצר סביבו. לא נורא. בהתחשב בתקציב הסרט, 11.4 מיליון דולר בסוף שבוע בודד הוא סכום די מדהים.
יתר הטבלה מדגימה שוב את החוק הלא מפתיע לפיו סרטים גרועים נוטים ליפול, וליפול חזק, בסוף השבוע השני שלהם. הכנסות 'הנוסע השמיני נגד הטורף' ירדו ב-68% לעומת השבוע שעבר, והוא ירד מהמקום הראשון לרביעי, בעוד 'יומני הנסיכה 2', שהירידה שלו היתה מתונה הרבה יותר, עוקף אותו ותופס את המקום השלישי. בינתיים, שלישיית סרטי המתח הותיקים יותר – 'זהות במלכודת', 'השליח ממנצ'וריה' ו-'Collateral' ('הנוסע', ככה יקראו לו בעברית. אין טורף בסרט) מאבדים גובה באיטיות רבה, במיוחד 'זהות במלכודת' שהגיע במזל טוב להכנסות כוללות של 150 מיליון דולר.
אם היצע הסרטים בשבועיים האחרונים נשמע רע, כדאי שתיכנסו למקלטים – המצב עוד יהפוך לגרוע יותר לפני שישתפר. בשבוע הבא מצפים לאמריקה 'אנקונדה 2'(!), 'מי גאון של אמא 2'(!!) וסרט המתח הלא-מבשר טובות 'חשוד אפס'. בשביל טיפה איזון, הם מקבלים גם, באיחור מאוד לא אופנתי, את 'גיבור', האפוס הסיני היפהפה שהוקרן אצלנו בקיץ שעבר.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
אנקונדה 2
אני היחיד שלא מבין מה הטעם בליצור עוד סרט עם נחשים? אפילו ג'ניפר לופז אין שם.
דקס שפארד זה לא ההוא שהיה בעונה הראשונה של ''Punk'd''?
כן
http://www.imdb.com/name/nm1009277/
אני נפרד כבר עכשיו, כי לא ברור אם יהיה לי זמן לעשות את זה כמו שצריך בימים הקרובים.
ביום ראשון הקרוב אני חוזר לפראג לתקופה, למטרות עבודה שאולי תפרנס פה יומית ביום מן הימים… לא משהו ארוך, שלושה חודשים ככל הנראה, אך יש סיכוי שלא יהיה לי יותר מידי זמן בשלושת החודשים האלו לבוא לבקר כאן. אבל אני בטח אקפוץ להציץ כשאני אוכל.
אז תעשו חיים בינתיים, תראו סרטים (רק בוידאו או ב-DVD, כמובן. את הקולנוע תחרימו, אלא אם מדובר בסרטים ישראלים שלא מגיע להם להיפגע בגלל רשעות של אחרים), תנטפקו כאוות נפשכם, תדברו אופטופיק, ותפילו את שלטון העריצות של הדג במקומי בבקשה, ככה עוד איזה חודש או חודש וחצי.
מה תודה? תתפשט
סע לשלום, חתרן בלתי נלאה. תחסר פה (למרות שממילא היית נוכח נפקד מדי לאחרונה).
כשתחזור תכתוב כמה ביקורות רצופות כדי לפצות, אוקי?
אף טיפת
פראג יפהפיה
כולי קנאה. תהנה.
הנוסע השמיני נגד הטרוף ירד וזה אומר ש...
כנראה שלא יהיה פרדי נגד ג'ייסון נגד אש… יפי!!!
הנוסע הטורף נגד השמיני לדעתי הרבה יותר מעניין מפרדי נגד ג'ייסון ופרדי נגד ג'ייסון נגד אש יהיה פשוט סרט גרוע (אם יחליטו לעשות אותו בסופו ל דבר).
בקיצר עדיף רק סרט או שניים של נגד.
ואם כבר סרט אימה חדש אז "מוות אכזרי 4"
אגב
שרק הגיע כבר למקום שלישי
בארה"ב
האם יעבור גם את לוק סקייווקר (המקורי)?
לא סביר.
אבל לא בלתי אפשרי.
אבל לא בלתי אפשרי.
מה עם האוסקר?
יכול לתת boost
עד האוסקר
(שבו 'שרק 2' יתחרה על פרס סרט האנימציה מול 'The Incredibles' של פיקסאר, קרב לא קל בכלל) הסרט כבר ייצא ב-DVD, אז לא סביר שיוציאו אותו לקולנוע מחדש. אבל אולי.
אבל לא בלתי אפשרי.
גם לא בלתי אפשרי, למשל, ש-Krush Groove יעבור את אי.טי. בהכנסות שלו.
אבל גם לא כל כך סביר.
פחות בלתי סביר מכך, אבל כן.
הסיבה היחידה ששרק 2 לא יושאר על המסכים עד שיעבור את מלחמת הכוכבים, היא הכנסות הדיוידי.
אכן, לא סביר.
גארדן סטייט
מה רבה היתה שמחתי לגלות אותו ניצב בהערכות במקום ה10. גארדן, הסרט הקטן שפתח ב9 אולמות, פיצץ אותם, הוסיפו לו עוד, גם אותם פיצץ, הוסיפו לו עוד..ואתם מבינים.
הסרט בעלות 2.5 מיליון הכניס כבר 6.5 מיליון.
אבל אז באו הנתונים האמיתיים ויו-גי-הו (!) דחק אותו למקום ה11.
לא נורא, גארדן, אתה עדיין הסרט הראשון שלי.
לפי איך שזה נראה עכשיו גארדן ימשיך לגדול ולגדול, וכל הכבוד לזאק בראף!
נכון שהסרטים לא משהו
אבל "הנוסע" אמור להיות סרט טוב, לא?
נכון שהסרטים לא משהו
לא צריך להיסחף עם "טוב", הוא משעשע למדי ובהחלט מספק הנאה לשעה וחצי. מה שנקרא – התאכזבתי לטובה.
זה הסרט עם טום קרוז?
אני רגילה שהוא בוחר סרטים טובים..
עדכון דו''חקו ישראלי, באדיבות מוג'ו.
אני, רובוט: 448963$ (57,700 כרטיסים), לא רע.
ספיידרמן 2: 1,294,721$ (166,600 צופים)
שרק 2: $3,559,367 (458,000 צופים) – כנראה הלהיט של השנה, אבל את זה כבר ידענו.
ולסיום, טוויסט מפתיע –
גארפילד: 526,840$ (67,800 צופים) – יותר מ'אני, רובוט'! גארפילד מצליח בארץ הרבה יותר מכפי שהוא הצליח בארה"ב. זה יכול להסביר את הקולות הרבים שהוא קיבל בסקר הקומיקס אצלנו, שגרם להרבה אנשים להרים גבה.
שים לב שכתבת באני, רובוט
את מספר הכרטיסים ולא את מספר הצופים.
זה בגלל שאנשים באים לסרט בתוך מזווזה, כי הם לא רוצים שיתפסו אותם רואים את הסרט, או שהם סתם לא מוכנים לשלם עליו.
הממם.
זאת בטח שאלה מטומטמת
אבל לאחר סריקה של האתר לכל הכיוונים לא מצאתי את זה.
איך הוצאת נתונים על ישראל?
''באדיבות מוג'ו''.
'בוקס אופיס מוג'ו' מפרסם נתוני דו"חקו בעיקר לסרטים בארה"ב, אך גם נתונים מחו"ל. מפעם לפעם מגיעים אליו גם נתונים מישראל (למרות שזה לא קורה הרבה, כי מפיצי הסרטים לא ששים למסור את הפרטים האלה. אם כבר, אני מנחשת שמפעם לפעם האולפנים בארה"ב מקבלים את הנתונים מהמפיצים המקומיים בארץ, ומוסרים אותם – הגיוני לי שבסרטים מסדר גודל מסוים ומעלה, הם מבקשים מהמפיצים המקומיים דיווח על הצלחת הסרט, ואז שמחים להשוויץ בזה).
לזה התכוונתי.
אני מכיר את 'מוג'ו', עברתי שם על האתר ולא הצלחתי למצוא נתונים על ישראל.
אה, אוקיי. זה באמת טריקי.
צריך להכנס ל-Overseas Breakdown של כל סרט בנפרד (דרך עמוד הסרט הרגיל).
תודה.
תהיתי לאחרונה...
האם איי פעם נעשה חידוש של סרט עם בדיוק אותו התסריט? (בדומה לחידוש של "רומאו ויוליה" בגרסאות שונות, אך עם אותו הטקסט).
אני לא מתכוונת להעתק מדויק של אותו הסרט (כמו הנבזיות של "פקח את עינך" ו"ונילה סקיי"), אלא סרט מחודש שמבוסס על תסריט קודם. לא הצלחתי לחשוב על סרט כזה שלא נכתב כמחזה.
כן, 'פסיכו' של גאס ואן סאנט
הוא כבר נידון כאן לא פעם, אבל אני אשמח אם מישהו אחר יביא לינקים.
רגע, בעצם זה כן
"העתק מדויק של אותו הסרט". הבנתי לא נכון את השאלה. הכוונה היא לסרט שונה בתכלית, שנעשה מאותו תסריט? הממ.
ממש לא הבנתי את השאלה.
את רוצה רימייק שרק הדיאלוגים בו זהים לסרט הישן ואילו התפאורה והצילום שונים, או רימייק שהרעיון הכללי בו דומה עד זהה, אבל הדיאלוגים והתפאורה שונים?
כי ל'ונילה סקיי' ו'פקח את עיניך' יש דיאלוגים זהים (בערך) ותפאורה שונה, אבל את כן מחשיבה אותו כזהה למקור. לעומת זאת, אם התנאי הוא רעיון זהה אך דיאלוגים ותפאורה שונים, אזי כמעט כל רימייק סטנדרטי יענה להגדרה.
אם בכל זאת לתת לך דוגמה כלשהי, יש את 'חמש המכשלות', בו פון טרייר הטיל על במאי לצלם מחדש סרט שעשה בעבר, ובכל פעם טרייר נתן לבמאי ההוא תנאים מגבילים אחרים (בסך הכל נוצרו חמישה סרטים חדשים).
ויש את הטרילוגיה הצרפתית ההיא, שאמורה להיות שלושה סרטים שהם אותו סרט, כשכל אחד מהם מצולם כז'אנר אחר ומנקודת מבט אחרת. אבל לא בטוח שהטקסטים שם הם אותם טקסטים בדיוק. כלומר, הרעיון היה בהתחלה לצלם את אותו הסרט בשלושה ז'אנרים שונים, אבל נדמה לי שבשלב הביצוע זה הפך לשלוש זוויות שונות לאותו הסיפור, כך שיכול להיות שיש כמה סצינות בלעדיות לכל אחד מהסרטים.
בכל מקרה, אנא חדדי את השאלה שלך.
סליחה על חוסר הבהירות
אני מתכוונת לחידוש שנעשה מתוך הצורך להאיר נקודת מבט חדשה ושונה על אותו התסריט. "ונילה סקיי", למשל, לא נעשה מהסיבה הזו, עשו לו רימייק (שכמעט זהה לגמריי ל"פקח את עיניך", חוץ מהשחקנים) כדי שגם הקהל האמריקאי יוכל ליהנות מהסרט, אבל בתכלית הוא נשאר בדיוק אותו הדבר.
לא ראיתי את הסרט של פון טרייר, אבל זה בדיוק למה שאני מתכוונת. לא יצא לי לראות גם את "פסיכו" המחודש, האם יש לו משהו שונה להגיד?
''היי, תראו אותי,
אני חיקוי מדויק של סרט של היצ'קוק. האם אני אמנות? בואו נדבר על זה".
בואו נדבר על זה, באמת
זו אמנות לדעתך? זה שאלה טובה.
מי חתום כבמאי של זה? היצ'קוק?
זה אמנות בדיוק כמו שהצגת דף ריק במוזיאון
היא אומנות. כלומר, זאת אמנות שכל הערך שלה הוא בהצגת השאלה "האם אני אמנות?" עניין קצת חסר טעם, לדעתי.
זו אומנות העתקה
זה מקצוע שמפרנס את עצמו, אבל לא מביא תהילה לבעליו.
במקרה הזה, גם אין צורך שיפרנס את עצמו, כי עותקי הסרט המקורי זמינים לכל דורש.
אבל כבר דיברנו על זה
דיונים שונים ומשונים על "פסיכו" של ואן סנט היו כאן:
כתבה מספר 489
(הודעה בשם "שאסור היה להעשות")
ומכאן הפתיל קצת מסתבך וממשיך כאן:
כתבה מספר 489
(הודעה בשם "שינויים מסויימים לסצינות מאוד מ")
ויש עוד פתיל שמתחיל כאן:
כתבה מספר 982
(הודעה בשם "אחרי החזרה")
והסרט, למקרה שזה לא ברור, מומלץ בחום לטעמי.
הממפ. שוב אני צריכה להקשות.
חידוש שבעיני הבמאי נעשה מתוך צורך להאיר נקודת מבט שונה, או בעיני החברה/צופים? כי יש הרבה רימייקים "פושטים" שנעשו מתוך רצון של הבמאי/מפיק/ווטאבר לקחת סיפור ולעדכן אותו, או להציג את הפרשנות שלו לנושא. זה רק לא אומר שבפועל השינוי יהיה גדול כל כך, או שהפרשנות תהיה פרשנית כל כך. וחוצמזה, אני חוששת שכרגע, 'כוכב הקופים' המחודש מתאים מאוד להגדרה שלך, וזה משהו שאני לא יכולה לסבול.
לא, הוא לא מבוסס על אותו תסריט.
אז פתאום אתה כן מאמין לברטון
כשהוא אומר שזה לא רימייק?
מתי לא האמנתי לו?
זה לא שהוא טען שזה סרט ששווה צפיה, או משהו. חוץ מזה, לא כל רימייק מבוסס על אותו תסריט.
אני לא חשבתי שהשאלה שלי תהיה כל כך מסובכת
באמת אין סרט אחד מהסוג הזה, יש המון רימייקים שעשו דברים שונים.
נראה לי שמה שאני מתכוונת אליו (אני כבר לא כל כך בטוחה למה אני מתכוונת אבל אני אנסה בכל מקרה) הוא השוני בתהליך העבודה:
יש רימייקים שלוקחים סרט ישן, ומשתמשים בסיפור וברעיון הכללי שלו על מנת לעשות סרט חדש.
אני לא נתקלתי בהרבה מקרים שלוקחים את התסריט ה(כמעט)מדוייק של סרט ישן, ומתבססים עליו כדי לעשות סרט חדש.
טוב, אני מתחילה (או כבר כמעט מסיימת) לשים לב שאין סרט אחד שנכנס באופן חד משמעי לקריטריונים האלו, ובכל מקרה אי אפשר באמת לדעת איך הם עבדו על הסרט.
"פסיכו" המחודש נשמע כאילו הוא מתאים להגדרה, וממה ששמעתי עליו, הוא לא היה כל כך מצליח, אז יכול להיות שהשיטה הזאת פשוט לא עובדת…
אני לא חשבתי שהשאלה שלי תהיה כל כך מסובכת
אשמח אם תסבירי למה "משתמשים בסיפור וברעיון הכללי" ו-"לוקחים את התסריט" זה דברים שונים.
האם לדעתך תסריט =/= סיפור?
תסריט =/= סיפור
אכן יש הבדל בין הסיפור המסופר לתסריט:
"פעם אחת היה ילד שהחליט שהוא רוצה להיות חייזר, אז הוא ביקש משאלה מהשמיים שיבואו חייזרים ויחטפו אותו. אז, לאחר זמן רב, חייזרים אכן חטפו אותו, העלו אותו לשמיים, הוא התחבר עם החייזרים וחי שם באושר ועושר עד עצם היום הזה." זה סיפור, שאפשר לבנות עליו אינסוף גרסאות שונות, כי הוא מאוד כללי, לא ספיציפי, ויכול להיות מוסרט בכל כך הרבה אופנים וז'אנרים שזה עושה לי כאב ראש.
תסריט כולל את הטקסט, הדיאלוג, פעולות, הוראות משחק לפעמים וכו'… תסריט הוא דבר סגור. אי אפשר לעשות מהתסריט של "ספרות זולה" סרט לילדים, אבל לעומת זאת, על הסיפור שלו אפשר לבסס סרט לילדים, בשינוי פרטים קל.
למעשה, מה שאני מנסה לבדוק הוא האם באמת יש אפשרות להפיק מספר סרטים שונים על אותו תסריט, ושגם יצאו טוב. הענין נובע מהעובדה שמחזות תיאטרוניים אכן ניתן לבצע באלפי דרכים שונות, ועושים את זה כל הזמן בדיוק עם אותו הדיאלוג ולא רק בשימוש בסיפור הכללי. ואם לא – מהו ההבדל העיקרי בין תסריט למחזה?
לדעתי.
יהיה הבדל בין ביצוע של טים ברטון, לבין ביצוע של ג'ואל שומאכר לאותו התסריט.
כך, למשל. כאשר תהיה הוראה למוזיקה דרמטית ברקע. המוזיקה של שומאכר תהיה דרמטית, אך בנאלית. לעומתו המוזיקה של ברטון תפעים אותנו.
כאשר תהיה הוראה בתסריט לקלוז אפ. כריסטופר דויל יוכל להציג קלוזאפ תוך ניצול של הצבעים והאורות הטבעיים. לעומת צלם אחר, שלא.
כאשר תהיה הוראה לבכי. יהיה הבדל בין במאי פרפקציוניסט (קובריק למשל) שירצה שהבכי יהיה אותנטי ככל האפשר ובין במאי פרפקציוניסט פחות. (או לא בכלל), שעשוי ליצור בכי מאולץ.
וכן הלאה, וכן הלאה.
סופסוף - תודה!
מישהו סופסוף הבין למה התכוונתי! יש אלוהים! תודה נורטון!
אלו בדיוק ההבדלים שאני מדברת עליהם. מה שרציתי לדעת הוא האם זה באמת מצליח ליצור אווירה שונה במקרים האלו? האם השינוי במוסיקה או בקלוז-אפ יכולים להציג בדיוק את אותו המצב בדרך אחרת?
אם לזה התכוונת, אז אכן ''פסיכו'' של גאס ואן סנט הוא דוגמא טובה
למה 'פסיכו' הוא דוגמה טובה?
ואן סנט חזר בדיוק על אותו הסרט ולא זכור לי שהוא יצר – או ניסה ליצור – אווירה שונה. ולכן, בהתאם לתפיסה של מתילדה, זה מתאים יותר למקרה 'ונילה סקיי' ו'פקח את עיניך'.
ובעצם
אם הדרישה שלך היא רק לשמור על אותן דמויות ואותם דיאלוגים בדיוק, אז יש כמה סרטים שנעשו כרימייקים למחזות של שייקספיר, ועומדים בקריטריון שלך (הם משתמשים בטקסט המקורי של שייקספיר כמעט לגמרי). בקטגוריה הזו ניתן לכלול את "רומאו ויוליה" של באז לורמן ואת "מהומה רבה על לא דבר" של קנת' בראנה.
כן, נו,
מחזות בכלל ושייקספיר בפרט, הם הדוגמאות שמתילדה נתנה בפתיחת הפתיל.
בגדול, כן.
בואי נגיד, שבדיון על הארי פוטר. כתב מישהו (וסליחה מראש, אני פשוט לא זוכר מי, אבל אחד מהכותבים הקבועים אאל"ט). שהבעיה עם הפוטריסטים והארי פוטר הוא היעדר הקסם מהספר.
לא בא לי להכנס לויכוח, אם זה נכון או לא נכון. אבל אילו ברטון היה מביים את הסרט, האם הוא באמת היה חסר קסם?
מבחינתי, אלמנטים כמו מוזיקה (בעיקר) צילום, וכל מיני טריקים קטנים (היונים של ג'ון וו למשל, אני בטוח שבתסריט של משימה בלתי אפשרית 2 למשל, לא היה כתוב כלום על הפרחת יונים), יכולים להפוך תסריט בינוני ליצירת מופת קולנועית.
''אריה בחורף''
נעשה בגירסת הולמרק, עם תפאורה, שחקנים והדגשים שונים. אבל עם התסריט שלפיו נעשה גם הסרט המפורסם עם קתרין הופברן.
לעומת מחזה
עם הצגות, זה מאוד מקובל להפיק אותן שוב ושוב ושוב, כי ההצגה היא זמנית ונעלמת. אם לא תפיק אותה שוב, לא תוכל לראות אותה שוב. סרט, ברגע שעשו אותו, אז הוא קיים.
אז נראה לי שאם רוצים לעשות סרט מאותו תסריט, צריך לעשות אותו שונה במשהו מהותי, כדי שתהיה לו זכות קיום.
אני יכולה לחשוב על כמה דברים שיכולים להיות שונים:
– שחקן כה שונה, שהוא משנה את כל ההסתכלות על הדמות.
– לשים גבר במקום אישה או הפוך.
– להעביר את התסריט בין תקופות שונות בהיסטוריה או בין מקומות שונים – מסין העתיקה לתיכון בבוורלי הילס וכאלה.
– לצלם את הסרט "כמו שהגיע לו". למשל אם יש סרט אפקטים שיצא באופן עצמאי, ולא היה להם כסף לאפקטים – לצלם אותו מחדש עם אפקטים ואנימציה וכל זה.
– לשנות לחלוטין את האווירה או את אופי הצילום. למשל אם מישהו יקח סרט שצילמו בצורה מאוד מינורית – בחדר קטן אחד, או כמעט ללא ניצבים, ויעשה ממנו הפקה בומבסטית. או יוסיף צילומי נוף מרהיבים, ובכך ישנה את האווירה לגמרי.
(אני יכולה לדמיין גם את ההיפוך של זה – במקרה עולה לי בראש שמישהו יקח את התסריט של "טוויסטר" ויצלם אותו בלי שרואים בכלל את הסופות. לא שזה יהיה סרט טוב, אבל זה דבר אפשרי וזה בהחלט יהיה שונה).
– להפוך סרט רציני למיוזיקל או הפוך.
הסרט "פלירט" של האל הארטלי ניסה לעשות משהו כזה – לא הלך לו. הוא צילם את אותו תסריט שלוש פעמים – אם אני לא טועה, פעם דיבר שם זוג בניו יורק, פעם שני הומואים בסין ופעם מישהו בגרמניה – אני כבר לא כל כך זוכרת. בכל מקרה, התסריט המקורי מלכתחילה היה גרוע, המשחק היה סופר מאובן. אולי ההשתתפות ב"ניסוי" מוציאה מהסרט את הנשמה. ואולי לא.
את כל כך צודקת
באמת צריך שינויים מאוד קיצוניים כדי לשחזר סרט.
עדיין עולה אצלי השאלה, למה לא מקובל לעשות את זה? לי נראה ממש מעניין לראות סרט שאני מכירה רק בסגנון משחק שונה לגמרי, בצילום שונה, באווירה שונה וכו'…
(סליחה על ההתפרצות) נזכרתי ב"מלהולנד דרייב" שם נעמי ווטס מבצעת באופן וירטואוזי את אותו הטקסט באופנים שונים לגמרי.
בעיה – האם אפשר, כמו בדוגמה של אינדי, להעביר סרט מסין לבוורלי הילס מבלי לשנות את התסריט? לא תהיה התנגשות בין הצגת רעיונות אוניברסליים שמדברים לכל האנשים בעולם, לבין תרבויות שמדברות בקונטקסטים שונים ולכל אחת מהן יש הקשרים פנימיים משלהן?
(ניסויים קולנועיים זה ממש מגניב)
אז אני שוב מקשה.
תגדירי לי בבקשה "לקחת את התסריט ה(כמעט) מדויק של הסרט המקורי" –
זה חייב להיות בדיוק אותו תסריט עם אותם טקסטים, וללא שום סטיה (חוץ מזו האומנותית), או שניתן לעדכן טקסטים מסוימים?
ואם תיתכן סטיה – עד מתי הסטיה נחשבת התבססות על התסריט המקורי, ומתי היא כבר סוטה ממנו לגמרי, לכדי רימייק שסתם מתבסס על סיפור/רעיון כללי?
אני מנסה להבין אם חוץ מ'חמש המכשלות' (למעשה, הסרט נקרא 'האדם המושלם', ו'חמש המכשלות' הוא הסרט על עשיית ה'רימייקים' השונים), יש עוד סרטים שיכולים להתאים להגדרה שלך.
בעצם, יש לי עוד שאלה:
למה את טוענת שמחזות כן נופלים להגדרה שלך (רימייק שנעשה כדי לתת נקודת מבט חדשה)?
באותה מידה ניתן לטעון ש'רומיאו ויוליה', למשל, בגרסאותיו השונות, אינו הארה של התסריט/מחזה המקורי מזווית אחרת, אלא רימייק שנועד לאפשר לקהלים שונים (צעירים, למשל, שלא ממש מכירים או אוהבים את שייקספיר) ליהנות מהסיפור.
למיטב הבנתי
מה ש"רומיאו ויוליה", הסרט המחודש עם ליאו וקלייר, העביר הוא שהסיפורים של שייקספיר לא היו רלוונטיים רק למאה ה-16, אלא גם לימינו במאה ה-21. זה כן היה חידוש מסויים, אפילו שהיה אפשר לגלות את זה בכל קורס בסיסי לתיאטרון.
"סיפור הפרברים" התמקד בבעיה עוד יותר ספיציפית בחברה האמריקאית, מה שהיה מאוד רלוונטי בתקופה שהסרט והמחזמר נעשו בו.
ישנה גם הגרסה הקולנועית שכביכול התבססה על המחזה והתקופה הקלאסיים שהמחזה נכתב בהם (הגרסה עם היוליה היפה יפה, משנת שמונים ומשהו, נדמה לי), שמטרתו היתה ליצור גרסה יותר עדכנית ויותר מרשימה מבחינה ויזואלית של המחזה בקולנוע.
ההקשר הראשוני שלי הוא מחזות
המחזות של שייקספיר היו בעלי שפה ומקוריות כל כך מעולים, עד שהמשיכו לחקות ולהמשיך אותם שוב ושוב, בלי שינויים דרסטיים בטקסט. הם לא דרשו כל שינוי. כמובן שגם עשו סרטים שרק התבססו על הסיפור, אבל רובם היו בהתבסס על הטקסט המקורי. אני רוצה לדעת למה לא עושים את זה בקולנוע (הרי גם בתיאטרון לא הכל קשור רק לטקסט, אלא גם לויזואליות ולמוסיקה), והאם באמת יש סרטים שעשו להם רימייק מדוייק שיצא הצלחה מפתיעה וחדשנית.
אין גבול מדוייק שקובע האם הסרט הוא ביסוס על הסיפור או על הטקסט המקורי, אבל לדעתי כל עוד רוב הסרט נצמד לטקסט ולסצינות המקוריות שבתסריט, אז הוא "מתבסס על התסריט המקורי".
עוד סרט שיכול להתאים
http://www.imdb.com/title/tt0113080/
"פלירט" של האל הארטלי הוא תרגיל קולנועי מעניין למדי (בתור תרגיל, פחות כסרט) ובו הארטלי לוקח את אותה סיטואציה, אותם דיאלוגים וחוזר עליהם שלוש פעמים, כל פעם עם שחקנים אחרים, לוקיישן אחר וגישה אחרת. התוצאה שונה לגמרי בכל פעם.
אוווו, תודה!!!
בדיוק מה שהתכוונתי. אז מה אתה אומר – לא סרט טוב?
באופן כללי
יהיה מאוד קשה לעשות סרט שגם ישתמש באותו התסריט יותר מפעם אחת וגם יהיה מעניין. ברגע שהצופה יודע מה עומד להתרחש, או לפחות להאמר, יורד משהו מהמתח שהיה בחלק הראשון. ידרש במאי מאוד מוכשר (אפילו מספר במאים שונים) כדי לשמור על גורם ההפתעה ועדיין לתרגם את השורות החוזרות באופן שיתאים לעלילה ולא יהיה מופרך לחלוטין.
לכל חובבי לה-גוין
בעקבות ההתעניינות שנראתה פה לאחרונה, מישהו בארצות-הברית החליט שיש קהל יעד והפיק מיני-סדרה המבוססת על ספרי ארץ-ים שלה.
מידע נוסף:
http://www.scifi.com/earthsea
לכל חובבי לה-גוין
זה נראה כמו אתר מושקע. עכשיו השאלה היא אם יצליחו לעשות סידרה מושקעת כמו שצריך, או שסתם יפשלו. ובכלל לא קראתי את הספרים. הם מומלצים?
וכל הכבוד לאורסולה שהמציאה את הansible.
לכל חובבי לה-גוין
מאוד, מאוד, מאוד, מאוד מומלצים. זאת אומרת הטרילוגיה המקורית. אומרים שהשניים שבאים אחר-כך כבר לא משהו (קראתי רק את הראשון שביניהם).
האתר אכן נראה מושקע, אבל גד לא נראה כמו גד בכלל – סתם כמו עוד טיינאג'ר הוליוודי. טוב, זה היה די צפוי.
לכל חובבי לה-גוין
אוי ווי. זה גד זה?
הוא לא אמור להיות כהה יותר?
ונראה מהאתר שהם הולכים רק על הספר הראשון. זה ספר נהדר, אבל השלישי הרבה יותר (אבל אז הם לא יכולים ללהק כזה בחור צעיר בתור גד…)
לכל חובבי לה-גוין
עכשיו אני נקרעת…
מצד אחד מעניין אותי לראות מה עשו עם הספר, מצד שני אין סיכוי שיעבירו אותו בצורה מוצלחת.
חוצמיזה שגד אמור להיות שחור, או לפחות כהה כמו שאמרו פה.
איך לקחו בלונדיני לשחק אותו אם עור בהיר היה מה שייחד אותה?!
לכל חובבי לה-גוין
כהה. לא שחור.
האמת היא, שתיאורים חיצוניים של גד נדירים עד לא קיימים. דומה כאילו החשיבות היחידה שלה-גווין ראתה בתיאור צבע העור, הוא בהיפוך היוצרות. אנשי הארכיפלג ("הטובים") הם כהי עור, והקרגדים (הרעים, עובדי השטן) הם בעלי עור בהיר.
תיאור של המורה של גד, איש האי ממנו הגיע גד –
תיאור של אחד הסטודנטים האחרים בבצר (Roke) –
ותיאור של הקרגדים –
אבל, כאמור, מעט מאוד נושאים יהיו שוליים יותר מהמראה החיצוני שלו. בניגוד לכל מיני ספרי פנטסיה זולה, שכבר בעמוד הראשון מופיע תיאור חיצוני של הדמות, בקוסם מארץ ים עוברים פרקים שלמים לפני שמתקבל משהו שהוא יותר מרמז.
לכל חובבי לה-גוין
ואני טוענת שעור נחושתי כהה מתאים למספר שחורים (סליחה על הביטוי :)) שאני מכירה… אפשר לשאול אותה :) ב"ה היא חיה וכותבת.
לכל חובבי לה-גוין
כתוב בפירוש שהעור שלו לא שחור. אני טוען שזה לא משמעותי מה כתוב, ובכל זאת ההתעלמות מהפשט של הכתוב מגיעה מהכיוון שלך?
כן, הוא כושי. ללא ספק (או אולי סמואי, או אולי יליד הוואי).
הוא לא קווקאזי, זה בטוח.
לכל חובבי לה-גוין
נו, לזה התכוונתי… רק שאותי לימדו שעדיף להגיד "שחור"… אמא אמריקאית…
הידעת?
אפריקה מלאה באפריקאים-אמריקאים.
אני יודעת, אני יודעת...
אחותי גרה בניו יורק. יש לה חברה מג'מאייקה שמתעצבנת מאוד כשקוראים לה אפריקאית.
בנערותי הרגלתי את עצמי לדבר בפוליטיקלי – קורקטית, שלא אפלוט משהו ליד אמי.. וזה נשאר.
לכל חובבי לה-גוין
עובדה היא שבציטוט השני כתוב בפירוש שהוא לא שחור.
אישית דמיינתי אותו כהה כמו חלק מילידי ארצות ערב היותר כהים (אך לא שחורים).
לכל חובבי לה-גוין
למען האמת, נראה לי ששני הספרים הראשונים – כי הכוהנת מאטואן מהווה חלק מרכזי בסיפור.
או או או אה אה אה! (1)
(ככה עושה בבון, לא?)
אתמול התקיימה הקרנת בכורה של מקבץ סרטי בבון 2004 בסינמטק ת"א. למי שלא מעורה, בבון היא קבוצה של קולנוענים צעירים שהחליטו להציג את סרטיהם הקצרים ביחד. חוץ מהעובדה שכולם באותה ברנז'ה אין הרבה במשותף בין הסרטים. זהו לא המקבץ הראשון שלהם, ובטח שלא האחרון, מאחר ויש להם הרבה תמיכה מצד הממסד (קרנות, הסינמטק, העיר), ויש סביבם הייפ במקומות הנכונים, בין השאר הודות לשמות היותר מוכרים בין היוצרים (ודווקא עין הדג לא הקדיש להם אפילו יומית. נו טוב, אתר חיפאי).
אלא שדווקא שני השמות היחסית-מוכרים בחבורה הם היוצרים הפחות מעניינים בה לדעתי. למעשה, זה אנדרסטייטמנט. אני מסתכן פה בהסתכסכות עם הברנז'ה, כולל עם כמה חברים, אבל שניים מהסרטים במקבץ אתמול העלו לי את הסעיף. "קאמבק" של מיכאל הנגבי והסרט של יהושע סיימון שלא ממש משנה איך קוראים לו מאחר וסיימון ממציא שמות חסרי משמעות בכל מקרה, היו, אקסיוז מיי פרנץ', ביזיונות מקוממים.
אלו סרטי אגוטריפ מרתיחים שנעשו בחוסר כשרון משווע. הם כתובים רע, משוחקים רע, שטיקיונריים לחלוטין, נבובים ברמות קיצוניות ואיומים באופן כללי.
"קאמבק" נראה כמו פארודיה של הנגבי על עצמו, ועל כך מגיע לו סחתיין, אבל פעם הבאה כשהוא מרגיש שהוא חרא של בנאדם עדיף שילך לפסיכולוג ולא ישעמם את הקהל עם בדיחות קרש סאטיריות לכאורה, שכדי להבין אותן דרושה היכרות עם הברנז'ה התל אביבית. וזה בנוסף להיעדר כל טיימינג קומי (חוץ מבסצינה אחת עם טוסטוס), וטעויות מביכות בצילום (זוויות שלא מתחברות, חשיפה לא נכונה).
הסרט של סיימון הוא קישקוש, בהיעדר מילה מעליבה יותר שאינה קשורה להפרשות גוף. בחור לבבי סיימון, אבל האופן בו הוא מקדם את עצמו כבר שנים באמצעות חיבור ציני בין גבוה לנמוך, בפוסטמודרניזם מייגע ומדושן עונג, קצת נמאסה עלי. מה שהתחיל כבעיטה חיננית בביצים של הממסד (כמו לגרום לסינמטק להקרין את "משתגעים על מרי" של האחים פארלי בליווי הרצאה פסודו-פילוסופית מאת סיימון עצמו לפני כמה שנים) הפך לאגוטריפ בלתי נסבל. אולי סיימון התחיל להאמין לשטויות של עצמו, לא יודע. בכל מקרה, בסרטו החדש נעשתה יותר השקעה בעיצוב השיער והאיפור מאשר בצילום או במשחק (שלא לדבר על התסריט, מונח מאוד אבסטרקטי אצל סיימון), ויש לי חשד שזה מכוון. קונספטואלי כזה, אתם מבינים, בהפוך על הפוך. זה מה זה מאגניב. ושאף אחד לא יגיד "גודאר", אני לא קונה את זה.
(המשך יבוא מיד)
לפני שנתיים
הקדיש ערוץ ביפ ערב מיוחד לסרטי בבון (מן הסתם, מדובר במקבץ ישן יותר מזה שאתה ראית). זכור לי שניסיתי כמה מהסרטים הללו, אבל השתעממתי מאוד מהר.
כתבה על הערב המיוחד ההוא של ביפ:
http://www.tve.co.il/story.asp?id=315
או או או אה אה אה! (2)
לעומת שני אלה, שני הסרטים האחרים היו הפתעה מרעננת. למעשה, זו פעם ראשונה שאני יוצא ממקבץ של בבון כשיש לי גם דברים טובים להגיד, וזה משמח.
"מי מנוחות" של אדם סנדרסון (שגם מככב בחינניות) הוא סרט קטן וחמוד על זוג, חוף ים ואדם שלישי שמפריע לדינמיקה בינהם. עשוי בכשרון עם רעיונות אודיו-ויזואליים יפים, לא משהו גדול, פורץ דרך או הרה-גורל, אלא פשוט יפה ומדויק (למעט כמה קטעי משחק שניתן היה לשפר, אך זה בקטנה).
"טונייט שואו" של דניאל אדר הוא כבר בליגה אחרת. סרט ארוך, אולי ארוך מידי, אך ממש מקסים, ועשוי בכשרון רב. הסיפור פשוט – לילה של בחור והזונה שהוא הזמין לביתו – אך הביצוע שובה לב. קודם כל בזכות שני השחקנים שעושים עבודה ממש נהדרת, אך גם הודות לצילום המהמם של שחר גונן, שמתגלה בסרט הזה כהבטחה אדירה. ודניאל אדר יודע לביים, ויודע לערוך. הסרט זורם ונעים, וכולל הרבה רגעים קטנים ומדויקים. משהו בו הזכיר לי את "אבודים בטוקיו" – סרט אווירה מדוייק וחם.
יש משהו כללי שמפריע לי בסרטי בבון – ההרגשה שיש להם יותר כבוד לאריזה מאשר לתוכן. בכל הסרטים היה עיצוב כותרות שסרטים באורך מלא לא מרשים לעצמם, ושלפחות בשני מקרים היה יותר מעניין מהסרט עצמו. גם עריכת הסאונד הנוצצת וריבוי הכוכבים בסרטים משך תשומת לב מוגזמת ביחס לאיכות התוצרת. וההייפ, אלוהים, ההייפ. ובכל זאת, אם השטויות של סיימון והנגבי יעזרו לקדם יוצרים כמו סנדרסון ואדר, גם זה משהו.
(סרטי בבון יוקרנו כל יום חמישי בחצות בסינמטק ת"א)
אהבתי את הכתובית של התמונה
את יודעת מה שם הסרט בעיברית
?
אם כן אשמח את תאמרי לי
שגעון בנהר
ואפשר להשיג באוזן…
תודה אחות שלי!
עזרת לי מאוד !
את לא יודעת כמה חיפשתי את הסרט הזה!