במקור: !ltr!13 Going On 30!סוף!
במאי: גארי וויניק
שחקנים: ג'ניפר גארנר, מארק רפאלו, אנדי סרקיס, ג'ודי גריר
'פתאום 30' דורש מג'ניפר גארנר, הכוכבת שלו, לסחוב על גבה את כל הסרט, בטוב וברע. למעשה, נראה שהוא נתפר על פי מידותיה של גארנר. גארנר התחילה את הקריירה שלה בגילום דמויות חנוניות ('פרל הארבור', למשל. כן, היא היתה שם), הפכה לחתיכה שבועטת בתחת של כל רשעי העולם בסדרת הטלוויזיה 'זהות בדויה' ובסרט 'דרדוויל' (וגם היתה הסיבה היחידה לצפות בסרט הנ"ל). ב-'פתאום 30' היא עוברת את אותו המסלול, רק בהילוך מהיר.
גארנר של הסרט נקראת ג'נה, והיא פותחת אותו כשהיא בת 13, אי אז בשנת 1987. ג'נה היא ילדה חכמה, רגישה ויצירתית, ויש לה חבר חכם, רגיש ויצירתי (ושמן) בשם מאט, שמלווה אותה מאז גיל אפס בערך. אבל להיות חכם, רגיש ויצירתי בגיל 13, לא יביא אותך רחוק מדי במעלה הסולם החברתי, וג'נה כבר מספיק מבוגרת כדי להבין את זה. היא מציבה לעצמה מטרה – להיות אהבלה נבובה ויפה, כמו קבוצת הילדות המקובלות בבית הספר שלה. והיא תעשה הכל, אבל הכל, כדי להשתייך לאליטה הזאת, כולל השפלתו של מאט. החברות באותה קבוצה, בהנהגתה של ילדה ביצ'ית במיוחד בשם לוסי, גומלות לה בהשפלתה שלה, המתרחשת – אבוי – ביום הולדתה. ג'נה לוקחת את הסיפור קשה, מסתגרת בארון הבגדים שלה וממררת בבכי. בסצינה הבאה היא מתעוררת בדירה ניו-יורקית, מגלה שהשנה היא 2004 ושהיא הפכה לג'ניפר גארנר.
לא, היא לא עובדת בשביל ה-CIA. אבל היא כן חתיכה משגעת, שעובדת בשביל אחד מאותם ירחוני-סגנון שהיא נהגה לקרוא בנעוריה. יש לה חבר שגם הוא חתיך משגע, כוכב הוקי, שסובל, כך נראה, מפיגור שכלי קל. יש לה ארון מלא בתלבושות משונות, והשיער שלה עובר התעללויות לעיתים תכופות למדי. החברה הכי טובה שלה במגזין שבו היא עובדת היא לוסי, לשעבר יו"ר קבוצת המקובלות מבית הספר וכיום עפר לרגליה של ג'נה. ואם כל זה לא מספיק כדי לחרפן את דעתה, היא מגיעה למשרד, ומגלה שהבוס שלה הוא לא אחר מאשר גולום, הידוע גם כאנדי סרקיס. למרבה מזלה של ג'נה, הקפיצה שהיא ביצעה 17 שנים קדימה בזמן גרמה לה לדלג על הצפייה בסרטי 'שר הטבעות', כך שהתגלית הזאת דווקא לא גורמת לה לחירפון יתר.
אחרי שהיא מתגברת על ההלם הראשוני, ג'נה עוברת ליהנות מהחיים הטובים, הזוהרים והחדשים שלה – עבודה דה-לוקס, דייטים, מסיבות, והמכשירים המוזרים האלה שמשמיעים צפצופים משונים. היא גם מלמדת את אנשי המאה ה-21 הנבערים קצת מחוכמת הזן העתיקה של שנות ה-80: ריקודים לצלילי שירים של מייקל ג'קסון, מסיבות פיג'מות עם שכנותיה הקטינות, ועוד כל מני דברים שלפי כל היגיון בריא היו אמורים לשלוח אותה בימינו אלה במסלול מהיר לבית הסוהר, אבל בסרט זה משום מה לא קורה.
אבל לאט לאט, ככל שחולף הזמן, חושדת ג'נה שמשהו רקוב בממלכת גארנר. שאולי הבחירה שהיא עשתה בעולם האהבלות-יפות-נבובות לא היתה כזאת מוצלחת. שאולי העולם הזה הוא כולו זיוף אחד גדול, ולחיות בו זה לא כזה שוס כמו שנדמה. שאולי ההחלטה להעיף קיבינימאט את מאט (מארק רפאלו, המשתתף גם ב'שמש נצחית בראש צלול'), לא היתה צעד כזה מבריק, במיוחד עכשיו, כשהוא הוריד כמה קילוגרמים טובים (אבל עדיין נשאר בקטגוריית החכמים-יצירתיים-רגישים).
הבמאי, גארי וויניק (שכבר כמה שנים עושה, כמסתבר, סרטים שאף אחד לא טורח לראות) יודע דבר או שניים על איך לעשות קומדיה. 'פתאום 30' הוא בהחלט קומדיה מצחיקה, במיוחד בחצי הראשון שלו, המתאר את הלם התרבות במהלכו ג'נה צריכה להדביק את כל ההתפתחויות התרבותיות והטכנולוגיות ב-17 השנים שחלפו. נכון, אין בסרט שום בדיחה ממש הורסת, מהסוג שתגרום לכם להתפתל על הרצפה תוך השמעת קולות משונים (אם זה מה שאתם מחפשים, לכו לראות את 'ואן הלסינג'). אבל פרצי צחוק מתגלגלים יש גם יש. גארנר חביבה להפליא בתפקיד הקלולסית, אבל מי שגונבים ממנה את ההצגה הם ג'ודי גריר (שעושה את לוסי) – הגרסה הביצ'ית של קייט האדסון, ואנדי סרקיס, בתפקיד שונה לחלוטין מגולום, אבל מוצלח לפחות באותה מידה.
ואז מגיע החלק השני, בו ג'נה נאלצת להתמודד עם ההשלכות הפחות נעימות של מצבה החדש, והסרט מתדרדר. איכשהו, המעבר מקומדיית "במקום ובזמן הלא נכון" לדרמה סוחטת דמעות הוא לא ממש חלק. שלא לדבר על המסר החינוכי, שצובר תאוצה לקראת סופו של הסרט ונע איפשהו בין הבעייתי למבחיל ("מאחורי כל אישה בת 30 פלוס, קרייריסטית, מצליחה ולא נשואה, מסתתרת שרמוטה"). אבל דווקא בחלק הזה קורה דבר מוזר. גארנר, שהפגינה הופעה חביבה בהחלט בחלקו הקודם והקומי יותר של הסרט, עושה תפקיד שהוא לא פחות ממצוין בחלק השני והרציני יותר שלו. גם כשהיא מדקלמת את הטקסטים הכי קיטשיים שניתן להעלות על הדעת, היא מצליחה לשכנע בתור דמות פגיעה, סובלת, וכשהיא בוכה – רק תשאירו לי מקום לחבק אותה (בחלום).
'פתאום 30' הוא לא בשורה גדולה לעולם הקומדיה – הוא לא ממש מקורי, והוא לא תמיד פוגע במקומות שאליהם הוא מכוון, במיוחד בחלקים הדרמטיים שלו. אבל הוא סרט חמוד פלוס, שהשאיר אותי עם הרגשה סימפטית אחרי קצת יותר משעה וחצי, ובאופן מפתיע כלשהו, מחרוזת השירים הגלגל"צית שלו ברקע הטרידה אותי הרבה פחות ממה שחשבתי. וחוץ מזה, ג'ניפר גארנר מלכה.
מעניין באמת איך זה לעבוד בשביל גולום
-הנה הדו"ח שביקשת מר ג'.
-תודה לך, פרשס, סמיאגול מודה לך (עכשיו, חסל אותה עכשיו!). תרצי לשתות משהו?
מה שמזכיר לי (אוף טופיק)
מישהו יודע אם הסרטון של אורנג', זה שאמור להזכיר לנו לכבות פלאפונים לפני הסרט, ושיצא מוצלח יותר מרוב הסרטים שראיתי לאחרונה, הגיע לארץ? לא ראיתי אותו בשום מקום, אבל די הוגבלתי לקולנועים של גלובס, אז תהיתי…
(ולמי שאולי אכפת לו, בסרטון יש התייחסות גולומית מפורשת, ושר הטבעות בכלל, ולכן נזכרתי עכשיו)
כן הגיע
וכבר הספיק לצאת
?
אני לא זוכר התייחסות גולומית ב"הצלצול מפריע?" של אורנג', אז זה בטח סרטון אחר.
הסרטון שעליו דיברתי
הוא זה שבו מציעים לעשות את
(בין השאר).
היה? לא היה? אולי היה? לא שזה כזה משנה, אבל הוא די גאוני…
מעניין באמת איך זה לעבוד בשביל גולום
הלוואי עליי לעבוד אצל גולום.
גולום חמודי.
באותו ענין,
מטריד אותי לדעת: האם לא קרה, בטעות, שהיא איבדה אצבע לטובת הבוס שלה
ושום מילה על ''ביג''?
(אגב,
על הביקורת)
איכסה גארנר
רק ציון קטן: את הסרט לא ראיתי (וכוונה אין לי), אבל מעולם לא סבלתי את גארנר. היא לא יודעת לשחק, הבעת הבהלה התמידית שלה ממש מעצבנת, והיא אפילו לא נראית טוב. מעולם לא הבנתי את האהדה שהיא זוכה לה.
איכסה גארנר
גארנר משחקת טוב וגם בסרט הזה היא שיחקה טוב.
לא שזה מנע ממני לראות אותו, אבל עדיין…
לא יפה? חבר, אתה צריך משקפיים.
אחת הנשים היפות והמקסימות כיום בהוליווד.
לי יש משקפיים,
וגם איתם, וגם בלעדיהם, אין לי מושג מה לעזאזל אנשים מוצאים בה.
כנ''ל
אין לי מושג מה מוצאים בה (או בסדרה, אבל זה כבר ענין לדיון אחר, במקום אחר). אמנם אפשר לטעון שאני לא קהל היעד של גארנר, אך גם עם ידיעתי המועטת על המין הנשי, אני פשוט לא מבין מה מוצאים בה.
באשר לסרט, אני מקווה לצפות בו בימים הקרובים כדי לחוות דיעה קצת יותר און-טופיקית.
יש בה משהו
בעיקר אישיות מתוקה (בין אם אמיתית ובין אם לאו) שמתפרצת ממנה, ותווי פנים לא רעים בכלל, רק טיפה גבריים (הלסת).
יש לה גם אחלה גוף, רק איך לא הוזכר בביקורת ש- על איזה ציצים בדיוק היא מדברת במעלית עם השכנה שלה? – היא אחד הדברים היותר שטוחים שנראו על המסך.
דעתי על ג'ניפר.
קודם כל, משום מה גברים לא מתים על היופי שלה. גם אני לא במיוחד.
לי נראה שמדובר בגירסת שנות האלפיים לג'וליה רוברטס. בחורה טיפה גברית, עם הרבה חינניות אבל לא מספיק יופי. שבהנחת בלוקבאסטר אחד גדול באמת (עדיף קומדיה רומנטית. ועדיף משהו שיכלול את המילים "אישה" ו"יפה") תשחק אותה בגדול.
כרגע היא ג'וליה רוברטס של מיסטיק פיצה ומגנוליות מפלדה (שגם יודעת קונג פו) או משהו כזה. אבל עם פוטנציאל טוב לשינוי.
היופי שלה
ג'וליה רוברטס פוגשת את ג'ינה דיויס.
וואלה. מדויק.
ו
מילים כדרבנות
עכשיו גוגלתי (הגרסה העברית אך המפחידה של googled it up, עמכם הסליחה) את ג'ינה דיוויס, ברוב בורותי לא זכרתי מי זו או איך היא נראית, ורציתי לציין – אבחנה מדויקת להפליא.
יש מצב שהיא בתם האבודה של הגברות רוברטס ודייויס? היי, אף פעם אי אפשר לדעת.
גיגלתי.
שוב סליחה,
גיגלתי. עכשיו כשאמרת את זה, זה באמת נשמע יותר טוב (אם כי פחות נאמן למקור).
זה לא יקרה שוב.
בטח שפחות נאמן למקור.
מהרגע שלגגל הפך לשורש עברי מלא, הוא אולי השתנה, אבל הרבה יותר קל להטות אותו.
אולי פשוט
צריך לדבר בג'יבריש ככה שלכולם יהיה ברור? (כמה פרדוקסלי, חי חי)
דוגמה:
צ'מעו קטע, היום איי גוגלד אפ תמונות של פינגווינים ו…
אממ, במחשבה שניה, לא. חזרתי בי.
לא ג'יבריש
היבריש.
תחי הקטנוניות!
בסדר, היבריש.
לא שבאתי לחלוק על דעתך.
כל ענייני הטעם וריח האלה. אבל אני אגיד לך מה אני מוצא בג'ניפר גארנר יפה. אני לא חובב גדול של בלונדינים שמתלהבים מעיניים כחולות או ירוקות, אבל לג'ניר גארנר יש עיניים כחולות מאוד יפות, אף מאוד מושלם ופה עם חיוך מדהים!
לפי דעתי היא אחת הנשים הכי יפות בהוליווד בלי ספק. וגם יש לה אופי (כמו שאמרו, אמיתי או לא) חמוד של ילדה קטנה וחמודה.
נקודה קטנה אך מעצבנת
למה בסרטים ובסדרות הילדים השמנים תמיד נהיים חתיכי-על כשהם עולים לתיכון/מתבגרים/מתגלים לעיני הגיבור אחרי 17 שנה? במיוחד כשרוצים להפוך אותם לדמות משמעותית או להראות שהם מצליחים. הרי ילדים שמנים לרוב פשוט הופכים למתבגרים שמנים ואח"כ למבוגרים שמנים, לא משנה אם הם מצליחים ונחמדים או לא… :-\
להגנת הסרט ייאמר
שמארק רופלו, על אף היותו גורם משיכה, אינו נופל להגדרת ה"חתיך" הקלאסי. הוא לא בראד פיט. האטרקטיביות שלו נובעת מכך שהוא הגבר של שנות ה2000-: רגיש, חמוד ונעים לסביבה.
התפקיד שהוא עושה ב"שמש נצחית" הוא חנוני ביותר, והוא הרבה יותר אמין בתפקיד הזה, מאשר בתור ילד שמן שגדל להיות כוסון.
להגנת הסרט ייאמר
הוא בכלל לא הפך להיות כוסון אני חושבת שבחרו את מארק רופלו לתפקיד הזה כי הוא פשוט נראה כמו בן אדם רגיל לא בשר לא חלב.
זה לא ממש נכון.
ילדים שמנים לעתים קרובות הופכים למבוגרים בעלי מבנה גוף נורמלי לחלוטין (מצד שני, ילדים רזים הופכים לעתים קרובות למבוגרים שמנים). אני בעצמי הייתי ילד שמן, אבל זה עבר לי.
עדיין
כדי להפוך מילד שמן ולוזר למבוגר מצליח הם הופכים לחתיכים – לא סתם "נורמליים", אלא רזים ומחוטבים שגוררים הזלות ריר. בכל מקרה, הבנתי שזה לא ככה בסרט הזה, אז לא משנה.
ואני עדיין חושבת שאתה בצד החריג ושיש סיבה שאנשים כ"כ מודאגים מהשמנת ילדים.
עדיין
אנשים מודאגים מהשמנת ילדים בגלל האובססיה הנוראה שיש לחברה שלנו עם רזון, לא בגלל שום דבר אחר.
אגב, גם אני הייתי ילד שמן וזה עבר לי. לא שאני בראד פיט (או אריק באנה, נורטון) בימינו, אבל אני מסתדר.
לא רק
בין אם תרצה בזה או לא, השמנת יתר היא קודם כל ואחרי הכל בעיה בריאותית. אני לא מדבר על שמנמנות ילדותית, אני מדבר על השמנה ממש. הקניית הרגלי תזונה בריאים מגיל צעיר עוזרת לילדים לחיות חיים בריאים בהמשך.
לא רק
לא. השמנת יתר – ואי-רזון-אובססיבי בכלל – אינה _קודם כל ואחרי הכל_ בעיה בריאותית. השמנה היא קודם כל בעיה חברתית, כי הלחץ האדיר המופעל על אנשים שמנים הוא, קודם כל ואחרי הכל, חברתי. אתה באמת חושב שכל הבנות שעומדות מול המראה וחושבות כמה הן שמנות, או כאלו שלא מעיזות לקנח בעוגה טעימה למרות שנורא בא להן, או הבנים שהולכים לחדר כושר כי הם מפחדים שבחיים לא ימצאו חברה, כל אלו קודם כל חוששים לבריאותם? או, לחלופין, הילדים הלועגים לילדים שמנים, והחתיכות המסתכלות בזלזול בחברותיהן הלא-אנורקסיות, אתה חושב שאלו מונעים מדאגה כנה לזולת ולמצבו הבריאותי?
נו, באמת.
זה לא ממש נכון.
זה לא "זה לא ממש נכון".
בדכ ילדים שמנים גודלים (תרתי משמע..) למבוגרים שמנים. בלי הכללות כמובן.
ניטפוק קטנוני
גדלים, לא "גודלים".
זה קורה במציאות לשני הכיוונים, וגם בסרט הזה, אגב.
א. מאט לא היה ילד שמן אלא שמנמן (בהחלט לא במצב קיצוני, והבנתי שריפדו קצת את הילד כי הוא לא היה מלא מספיק לטעמם).
ב. מאט הבוגר לא רזה במיוחד; הוא נראה ממוצע+ והוא ממש לא חתיך על וגם לא מצליח בטירוף. הוא לא לוזר, הוא פשוט אדם רגיל וממוצע למדי.
ג. (ספוילר מינורי לפרט די משני) הנער הבלונדיני החתיך שג'נה הייתה מאוהבת בו בגיל 13 גדל להיות "לוזר" (טוב, לא ממש לוזר, אבל די סתם) והוא לא יצא חתיך הורס, וגם לא גבר רזה במיוחד (גם לא מכוער, אבל די סתם). היא אפילו לא מזהה אותו כשהם נפגשים.
ד. באחד מסרטוני ההפקה דיברו עם השחקנים על איך הם היו בצעירותם, ותמיד היפיפיות אומרות "בכלל לא הייתי יפה, הייתי גיקית ואף אחד לא השתין לכיווני" וכולם אומרים "אה, כן, בטח". ובכן, הראו לא מעט תמונות מנעוריה של ג'ודי גריר, ואמת בדבריה: היא הייתה נערה חיוורת ורזה להחריד, עם משקפיים עצומי ממדים ושיער מתולתל קצר. בקיצור, כשהיא אומרת שהיא ממש לא הייתה מלכת הכיתה (כמו בת דמותה בסרט) אני מאמינה לה; בתמונות היא נראית כמו מלכת החננות.
בסופו של דבר המציאות מלאה בדוגמאות לכל הכיוונים: ילדים חמודים שגדלים להיות מבוגרים נאים, ילדים חמודים שגדלים להיות מבוגרים לא מלהיבים (ולא חסרות דוגמאות כאלה לשחקנים שלא התבגרו יפה…), רזים שהשמינו ושמנים שרזו (לרוב לא מקיצוניות לקיצוניות, ועדיין).
פעם
באמת חשבתי שג'ניפר גארנר היא שיא היופי, שיש בה משהו מיוחד ומדהים, והצטערתי שאני לא נראית יותר כמוה. אבל זה היה עוד לפני שמישהו התייחס אליה או היה מודע לקיומה, כשהיא שיחקה את "רומי" בסדרה הזאת עם ג'ניפר לאב יואיט. אבל איכשהו, אחרי שהיא התחילה להתפרסם, כל היופי שהייתי כל כך בטוחה ששייך לה הלך ונעלם לאיטו, ומה שנשאר הוא *עוד* שחקנית בינונית ואף מעצבנת ביותר ש*נחשבת* ליפה בנשים. זוהי נוסחה שתעשיית הסרטים באמריקה ממשיכה לחזור עליה בכל פעם שבחורה צעירה ניגשת לאודישן, וזה דיי מתחיל להימאס.
גרנר נחשבת "ליפה בנשים"?
היא חמודה וחיננית, אבל דווקא לא מאלה שמלהקים להיות כוסיות על / יפיפיות מהממות, אלא יותר "בת השכן" שיופיה אינו מאיים או מכה בסנוורים. לא תמצאי אותה מתחרה על מקום לצד אנג'ולינה ג'ולי, למשל (היא לא שחקנית שאומרים עליה "סקסית").
בעניין הבכי..
היה לה הרבה זמן להתאמן עליו בצילומים של אליאס.
ובפינתנו
הכה את מחירי הקולנוע.
הסרט יוצא בזון 1, כבר בשבוע הבא. (עפ"י הימד"ב).
יצא כבר (לא רשמית)
בבלוקבאסטר השכונתי.
הביקורת
שנונה וטובה , אהבתי את הסוף "תשאירו לי מקום…" וכו'. גם אני…
גניפר פצצה משגעת עם גוף מדהים והורס (אם כי קצת שטוחה). שווה לראות את הסרט השגרתי הזה רק בשבילה (לדעתי)
הייתי כותב עליה שיר " הייתי בסרט אמריקאי… ". וכו'.
אבל זה לא יעזור.
תודה, תודה.
אם כי זכויות היוצרים על ה-"תשאירו לי מקום לחבק אותה" שמורות דווקא לכותב אחר אחר באתר, בן סויסה (הבאנר לאתר שלו מבליח פה מדי פעם).
אני חולק על הביקורת.
הסרט מפוספס, לא מעניין ולא מצחיק. ג'ניפר גארנר יפהפיה והסרט יותר טוב מביג, אבל לא יותר מזה. מי שרוצה לראות קומדיה טובה שילך לנשים מושלמות.
אתה מדבר על ''הנשים של סטפפורד''?
לא, כי אם אתה אכן מדבר על הסרט הזה בכיכובה של קידמן, אז זה אחד הסרטים הכי בעעעעה (בהיעדר מלה טובה יותר) שיצא לי לראות בחיי.
זו לא באמת קומדיה (אלא אם סיטקום גרוע שכל הבדיחות בו צפויות מראש נחשב בעיניך לאחת) אבל גם לא סרט אימה. זה מן… יציר כלאיים לא ברור שלא החליט לאיזה כיוון הוא הולך, או סתם פחד ללכת עד הסוף, או לא ברור מה.
פשוט סתם אחד גדול, אבל בניגוד להרבה סתמים אחרים, זה סתם שהיה בו כל כך הרבה פוטנציאל להיות יותר מזה, וזה כבר הופך את חוויית הצפיה בסרט הזה לאחד הדברים הכי מתסכלים שיש.
כשיצאתי מהסרט עם חברה שלי, הדבר הראשון שאמרנו הוא "טוב, מזל שקודם ראינו את הארי פוטר 3" ואחר כך, כל הדרך בסאבוויי, זה הפך למלמולי "מה? מה? אבל… מה?" ששודרגו מאוחר יותר ל"למה?".
בזבוז זמן מהסוג הכי גרוע שיש. הסוג שבו אתה יודע שבעולם מקביל מישהו עשה את הסרט הזה טיפה אחרת, והוא יצא ממש ממש טוב. ואתה לא תזכה לראות את הגרסה הזו אף פעם.
הדבר היחיד שטוב בסרט הזה (כי קידמן נותנת את המשחק הכי גרוע מאז דרדוויל) הוא החבר ההומו של שתי הגיבורות הראשיות. וזהו.
ובהנחה שהומואים מוצלחים במיוחד הם לרב אטרקציה רק לבחורות (עם איזה שהוא קצר במעגלים של המוח), יוצא שממש כדאי לוותר על הסרט הזה.
לגמרי.
'הנשים של סטפפורד'
הוא אכן בעברית 'נשים מושלמות' ומישהו כבר עשה את הסרט הזה ולא בעולם מקביל. זה רימייק. אם ההוא יצא ממש טוב או לא אין לי מושג – לא ראיתי. וגם לא את החדש.
יודעת שהוא רימייק
אבל התכוונתי שבעולם מקביל כלשהו, עשו את אותו רימייק עם ניקול קידמן, שהיא לרב נפלאה, בט מידלר שיודעת לשעשע, כריסטופר ווקן המקריפ של כל הזמנים – וזה הצליח לצאת אחלה סרט.
מה שמזכיר לי
"…ועוד כל מני דברים שלפי כל היגיון בריא היו אמורים לשלוח אותה בימינו אלה במסלול מהיר לבית הסוהר, אבל בסרט זה משום מה לא קורה."
תתפרסם בקרוב ביקורת על 'בראש מורם'?
(טיסה של עשר שעות גורמת לך לראות סרטים שבתנאים אחרים לא היית מתקרב אליהם עם משקפת)
לא ברור אם הוא בכלל יגיע לארץ.
נו, שוין.
לא הפסד גדול.
פליסיטי סדרת הקאלט
יקיריי, אני בהלם מכך שאין שום התיחסות לתפקידה של הבחורצ'יקה בסדרת הקאלט 'פליסיטי' , כחברתו המוצלחת והיפה של נואל.
לאן תגיע מדינה אם פרטים חשובים כאלו נשכחים?!
עם ללא עבר אף עתיד אין לו. (נפולאיון,או משהו כזה)
הסרט נחמד ביותר
הסרט נחמד ביותר, אך לא הכי מעניין זה ממש שעה וחצי של שעמום ופה ושם דבר מצחיק…
ביקורת טובה, אבל לא למי שעדיין לא ראה את הסרט.
על הביקורת שלך היית צריך לכתוב ספוילר למעלה.
הביקורת מאוד נכונה וטובה(לפי דעתי),אבל היית צריך לחסוך בלספר על הסרט כדי לא להרוס, אבל מאוחר מידי.
גילית יותר מידי דברים שהצופה אמור לגלות ולהיות מופתע, מי שקרא את זה כבר לא יהיה מופתע מדברים מסוימים.
קצת על הסרט ולא על הביקורת:
סרט משעשע ולא מקורי בכלל, הרגשתי כאילו ראיתי אותו כבר(גם בלי הביקורת הזאת, חח..).
בכל זאת נהנתי, עדיין מומלץ.
היום ראיתי את הסרט
הוא לא בדיוק מצחיק ולא בדיוק עצוב. רוב הזמן הוא פשוט נע באמצע ולא ממש מצליח להתחמק מהקלישאות הצפויות. אמנם כתיבה סבירה, במאי שמשקיע בפרטים ומשחק טוב של רוב השחקנים עוזר להרים את הסרט, אבל הוא נופל ללא מעט מלכודות עלילתיות.
מבחינת משחק: אנדי סרקיס מוכיח שהוא יכול ליצור דמות ראויה גם בלי חליפת גוף כחולה, ג'ודי גריר נכנסת טוב לתפקיד הביצ'ית, מארק רפאלו נשמע מצונן רוב הסרט, אבל ג'ניפר גארנר מתעלה על עצמה. היא לא מצליחה להחזיק את כל הסרט, אבל היא בדרך הנכונה. נראה שעם בחירת תפקידים מוצלחת, היא יכולה להפוך לאחת השחקניות הבולטות (לטובה) של התקופה הקרובה. גם בניקול קידמן זלזלו לפני כמה שנים.
לגבי ויכוח שהתפתח פה, אני חושב שג'ניפר גארנר מאוד יפה. מצד שני, אני גם רואה תחרויות שחיה לנשים מתוך תקוה שהמנצחת תוריד את הכובע בסוף המקצה, ככה שאני קהל קל.
בשורה התחתונה, באמת לא בשורה גדולה לעולם הקומדיות. הייתה רק בדיחה אחת שממש התלהבתי ממנה (על התמונה של מדונה). ביג יותר טוב, אבל פתאום 30 הוא סרט לא מזיק בעליל.
ביקורת
הסרט היה ממש קליל וחמוד. ראיתי אותו עם אמא שי וגם היא ממש נהנתה לא התגלגלתי מצחוק כל הסרט אבל בהחלט היה כיף לראות אותו
הסרט נפלא
ראיתי את הסרט וממש נהניתי , אני חושבת שג'נה רינק שחקה אותה בסרט, אבל במציאות ג'ניפר גארנר לא עושה לי את זה-לפחות בסרט היא עברה את הציפיות שלי כלפיה
כל הכבוד, רז
ראיתי היום את פתאום 30 בדיוידי, בעיקר כי אני חולה וזה היה נראה סרט מתאים ליום מרוח. ואני מסכימה עם כל מילה שכתבת כמעט, ובעיקר אני מסכימה עם זה שהמסרים של הסרט בעייתיים מאוד, ושמחתי לראות שגם בחור יידע להבחין בהם ולא רק פמיניסטיות למיניהן…
אבל אולי הייתי מרחיבה על זה קצת יותר…
מאכזב מאוד
לקחתי אותו מהספריה רק בגלל ג'ניפר, שמאוד אהבתי אותה מאז זהות בדויה ודרדוויל. אני לא אוהב אותה בגלל המראה שלה, שהוא בהחלט לא מושלם. אני אוהב אותה בגלל הדמות החזקה שלה, שקל מאוד להעריץ.
אבל הסרט ממש סתמי ונופל לקלישאות (הנערה שבאה מזמן אחר, ומשמיעה שירים מהזמן שלה כי הם הרבה יותר טובים ממה שמשמיעים בימים אלה). הסרט מעניין רק בהתחלה שלו, בזמן הבלבול ההתחלתי של הגיבורה שמנסה להבין מה קרה לה. אבל בהמשך שלו, ובעיקר האמצע-סוף, יש הרגשה של סתם עוד סרט הוליוודי.
אני מקווה שהסרט הבא שלה, אלקטרה, יהיה יותר מוצלח.
אגב, ההבדל המרכזי בין ביג והסרט הזה הוא שבביג אין קפיצה בזמן אלא רק שינוי במראה החיצוני של הגיבור.
סרט הרבה יותר קטן מ''ביג''
לא מתוחכם במיוחד, הא? טוב, אני לפחות לא לקחתי סרט ישן ומקסים של טום הנקס והעתקתי אותו כמעט אחד לאחד, כשבמקום השחקן הנ"ל אני הופכת את הדמות הראשית לבחורה ברונטית יפהפיה ומקווה שאף אחד לא יבחין בדמיון.
עם כל הכבוד לגומות-החן הנהדרות של ג'ניפר גארנר, קשה להחזיק על הכתפיים רימייק (כן, זה רימייק) שמחוויר לעומת המקור ולא מצליח לא לרגש ולא להצחיק, שתי תכונות ש"ביג" הצטיין בהן.
אם הקונספט של הסרט מצא-חן בעיניכם, המלצתי היא לקחת את "ביג" בוידיאו, מה שהופך את העסק לכדאי יותר הן מבחינת ההנאה והן מהבחינה הכלכלית.
זה לא רימייק
ההבדל הבסיסי הגדול בין שני הסרטים הוא שביג מספר על ילד שהופך למבוגר, אבל נשאר בתקופתו ומנסה להסתגל מאפס לחיים כמבוגר. פתאום 30 הוא על ילדה שמתעוררת בעתיד, לאחר שהתבגרה ורואה איך חייה יהיו. נכון שהרעיון דומה, אבל אם רימייק הוא יצירה מחדש של סרט קיים, תוך שינוי הצוות והתסריט (אבל הדבקות לקו העלילה הכללי המקורי), פתאום 30 לא נופל להגדרה.
יאדה
זה אפילו לא מתקרב לרימייק.
זה כמו להגיד שגם "ג'ק" הוא רימייק לביג, כי גם שם אדם מבוגר משחק ילד בן 10.
הצד החזק של הסרט היה
הבגדים של ג'ניפר גארנר. הם היו פשוט מהממים! שמתם לב שהשמלה שהיא לבשה במסיבה עשויה מאותו הבד שהכיסוי לעיניים עשוי?
סה"כ זה היה סרט ממש חמוד, ונורא נהניתי.
בבקשה שמישהו יעזור ליי!!
בסרט היה שיר ממש ממש יפה שהיא מבקרת אצל ההורים שלה ואז הוא הושמע..אם מישהו יודע מה שמו של השיר אני אהיה אסר תודה..
Vienna של בילי ג'ואל.
אם ללא התכוונת לזה באתר הזה יש את הרשימת שירים:
http://hollywoodrecords.go.com/13goingon30/index.html
סרט בנות חמוד להפליא, קומדיה מתוקה ומומלצת לחובבי הסוגה
את גרנר אני מסמפטת מ"זהות בדויה" (היא מחזיקה על כתפיה את הסדרה המטופשת הזו, ורק בזכות חיוכה הכובש שרדתי עונה שלמה) והיא מקסימה וחיננית גם בסרט הזה. מה שמדהים הוא שהצליחו למצוא שחקנית צעירה בת 13 שנראית ממש כמוה! ואה, כמה אהבתי את כל האייטיז הזה – הבגדים, הטייץ, הקלידים של קסיו, השירים, התסרוקות… יאיי, איזו נוסטלגיה מענגת! זה ממש לא פסקול גלגל"צי (לו גלגל"צ הייתה נשמעת כך הייתי מאזינה לה קבוע) אלא רשת ג' באייטיז (על בטוח!). אין הרבה מה להוסיף כי זה לא סרט לניתוח או לוויכוח, אלא פשוט ליהנות ולנקות ת'ראש 90 דקות.
באיחור מה השלמתי את הסרט
(תודה לערוצי הסרטים של הוט) ומש'א לטריליאן* – קומדיה רומנטית חמודה עם פסקול מענג, בדיוק כמו שאני אוהב.
עכשיו אני לגמרי מאוהב בג'ניפר גארנר ותוהה איך זה שהיא לא עשתה דברים מעניינים מאז או בכלל.
—
* או שזה טריליאןע?