ואן רידיק ופרשת הפריקוול המצויר

מאת
רז גרינברג
– פורסם ב 10 ביולי 2004Posted in: ביקורות

זה היה צפוי. אחרי ההצלחה של 'אנימטריקס' – אוסף סרטי אנימציה שלקחו את העולם של סרטי 'מטריקס' והרחיבו אותו לכיוונים שונים – היה ברור שגם סרטים אחרים יקפצו על העגלה. וכך התגלגלו לספריות הוידאו שני כותרי DVD, בכל אחד מהם סרט קצר בן כחצי שעה. כל DVD כזה ניסה להרחיב את עולמו של הסרט "שלו", זה שניסה להיות שובר הקופות של הקיץ הנוכחי. אופטימי מתמיד, נטלתי לידי את 'ואן הלסינג: המשימה בלונדון' ואת 'קורותיו של רידיק: זעם אפל'.

בדיוק כמו חלק מסרטי 'אנימטריקס', גם הסרטים האלה מהווים פריקוולים לסרטי הקולנוע שעליהם הם מבוססים; בדיוק כמו ב'אנימטריקס', על אחד הסרטים חתום פיטר צ'אנג. אבל 'אנימטריקס' היה אוסף של סרטים מושקעים, מעניינים וברובם גם טובים. 'המשימה בלונדון' ו-'זעם אפל', לעומת זאת, יכולים להיכנס למהדורה הבאה של מילון אבן-שושן תחת הערך "חלטורה".

—–

Van Helsing: The London Assignment!ימין!
במאית: שרון ברידג'מן
קולות: יו ג'קמן, רובי קולטריין, דייויד וונהם

דגדוג נעים עבר בגבי בזמן שדחפתי את הדיסק של 'ואן-הלסינג: המשימה בלונדון' לתוך מכשיר ה-DVD. הרי לא יכול להיות, חשבתי לעצמי, שזה יהיה יותר גרוע מהסרט, נכון?

אז נכון, 'המשימה לונדון' הוא בפירוש לא גרוע יותר מ'ואן הלסינג'. למעשה, הוא לא מתקרב אפילו לרמת הגריעות של אותו מפגע תברואתי. למרבה הצער, זה עוד לא הופך אותו למשהו ששווה להקדיש לו שלושים דקות יקרות מזמנכם.

הסרט דווקא מתחיל לא רע, עם רצח סטייל ג'ק המרטש בלונדון הויקטוריאנית. מיד בהתחלה אפשר לתת צל"ש לצוות העיצוב, שבהחלט מצליח לתפוס את האווירה המתאימה באותה סצינה, ועומד במשימה בכבוד, פחות או יותר, גם ביתר הסרט. רק שזמן קצר לאחר מכן, כשגיבורנו ואן הלסינג ועוזרו קארל נקראים לחקור את הפרשה, מתבררת הבעיה הגדולה הראשונה של הסרט: עיצוב הדמויות. הדמויות בסרט נראות פשוט נורא ואיום. וכשהן מתחילות ללכת מכות זו עם זו, האסון גדול עוד יותר – האקשן בסרט הוא דלוח, משומש, לא מלהיב ובעיקר משעמם. חסרים כבר מקומות שאפשר לשאוב מהם השראה להנפשה נכונה של מרדף על הגגות ('אנימטריקס')? של מרדף ברכבת ('אנימטריקס')? בכדור פורח (אה, רגע, לא היה כזה ב'אנימטריקס')? שתי הבעיות האלה, בצירוף קטעי אנימציה תלת ממדית שפשוט לא מצליחים להשתלב עם הסביבה הדו ממדית בשום צורה, מחריבים את 'המשימה בלונדון' עד היסוד.

וחבל, כי הפוטנציאל ישנו: התסריט, מבית היוצר של צמד כותבי הטלוויזיה ג'ודית וגארפילד (כן, כן) ריבס-סטיוונס הוא לא יצירת מופת, אבל הוא לכל הפחות מעניין הרבה יותר ממעשה הסדום הקולנועי שהיווה לו השראה. גם הדיאלוגים, למרות שהם לא שייקספיריים, עדיין נשמעים יותר טוב מהג'יפה באוזניים אותה כתב סטיבן סומרס. יו ג'קמן, רובי קולטריין ('המפצח', האגריד) ואחרים עושים עבודה טובה פלוס בדיבוב. הליווי המוסיקלי לא רע בכלל. אבל סרט אנימציה, מה לעשות, צריך להיראות טוב כדי שאפשר יהיה להמליץ עליו. 'המשימה בלונדון' לא ממלא את הדרישה הזאת.

הדיסק מרופד בבונוסים שאמורים לפצות על זמנו הקצר. ישנם סרטים תיעודיים העוקבים אחר זוועת האלוהים ההיא מהקולנוע ומשחק הוידאו המבוסס עליה, ומי שרוצה להתעמק בהם – מגיע לו. מצד שני, יש פיצ'ר מעניין (וקצר מדי) שנקרא Animatics, ומאפשר לראות איך סרט האנימציה עבר מאיורי הקונספט לתוצאה הסופית. למה לא מפתיע לגלות שהסרט הזה נראה טוב יותר על הנייר מאשר על המסך?

—–

The Chronicles of Riddick: Dark Fury!ימין!
במאי: פיטר צ'אנג
קולות: וין דיזל, ריאנה גריפית', קית' דייויד

'קורותיו של רידיק: זעם אפל', המקדים את סרט הקולנוע 'רידיק: המסע מתחיל' זכה ממני ליחס קצת יותר סלחני. יכול להיות שזה בגלל שעוד לא ראיתי את הסרט עליו הוא מבוסס, אבל יותר סביר שזה בזכות הבמאי, פיטר צ'אנג.

את צ'אנג גיליתי אי אז ב-1995, באמצע ההכנה לבגרויות, עם סדרת אנימציה גאונית בבימויו בשם 'Aeon Flux' שרצה ב-MTV (בקרוב הסרט, עם ההיא מ-'מונסטר'). הסדרה הזאת היתה הדבר הכי מגניב שרץ אז בטלוויזיה, נקודה. מאז, במשך כמעט עשר שנים, אני וצ'אנג יוצאים קבוע, ואיכשהו תמיד אני משלם. כבר עשור שצ'אנג מספר למי שרק רוצה לשמוע על סרט האנימציה שהוא או-טו-טו הולך לביים, הסרט שיהפוך את עולם האנימציה על פיו. עד שהסרט הזה ייצא, ואני כבר מזמן הפסקתי לעצור את נשימתי בציפייה דרוכה (זה לא שיש לי ברירה. הייתי נחנק), הוא מתעסק בעיקר בדרעק. פרסומת פה, חלטורה מקושקשת שם (למשל, הסרט 'השכלה גבוהה' מתוך ה'אנימטריקס') – שום דבר שמעיד על הכשרון של האיש.

החדשות הטובות הן שב'זעם אפל' ניכרים בהחלט כמה ניצוצות מהכשרון שהאיש הפגין בעבר. החדשות הרעות: סרט זה לא. זה דומה יותר לאוסף של סצינות, חלקן מרשימות, חלקן פחות, שנראות כמו חלקים מעשרים ומשהו סרטים שונים שמישהו חתך והדביק ביחד.

הסרט מתרחש בפרק הזמן שבין 'פיץ' בלאק', הסרט בו הוצגה לראשונה דמותו של רידיק, ל'רידיק: המסע מתחיל'. רידיק, ומה שנשאר מחבורתו העליזה אחרי 'פיץ' בלאק', נלכדים בחללית של בחורה פסיכופאתית, שהתחביב שלה הוא הקפאת רוצחים מסוכנים בשל איזו סיבה מופלצת. עד כאן העלילה. לא, באמת, אני לא חוסך מכם שום ספוילר. התסריט אותו כתב ברט מתיוז (מותיקי סדרת הטלוויזיה 'פיירפליי', שמקבלת בסרט מחווה או שתיים) מתעלם מכל מיני דברים בטלים כמו "התחלה", "אמצע", או "סוף". על מושגים מורכבים יותר כמו "דמויות" או "שיא" אין מה לדבר בכלל. מה שנשאר לצ'אנג זה בעיקר לסתום את החורים לפני שספינת החלל תטבע.

ורוב הזמן הוא מספק את הסחורה. יש כמה סצינות אקשן לא רעות, עם שימוש יצירתי באנימציה (באפס כבידה, למשל) ובאורות ובצבעים. מצד שני, לכל אורכו של הסרט קיימת אותה הבעיה שדפקה גם את 'המשימה בלונדון': שימוש באנימציה תלת ממדית בכל הקטעים בהם ברור-עד-כאב שהיא לא צריכה להיות. מהרבה בחינות, 'זעם אפל' הוא היפוכו של 'המשימה בלונדון' – לאחרון היה תסריט לא רע ואקשן מרושל, לראשון יש ברובו אקשן לא רע ותסריט מחורר.

למי שמחפש בכל זאת סיבה להשקיע בדיסק של 'זעם אפל', הבונוסים כאן הם ברמה קצת יותר גבוהה מזו של 'המשימה בלונדון'. אפשר לעקוב אחרי הסרט כולו דרך ה-Animatics, יש סרט תיעודי על הסרטים המצולמים שעליהם מתבסס הסרט, והצוות שלהם נשמע, שלא במפתיע, קצת יותר אינטליגנטי מאשר זה של 'ואן-הלסינג'. ויש ראיון מקיף ומעמיק עם פיטר צ'אנג, שהוא היהלום האמיתי על הדיסק כולו. עצוב לגלות שלשמוע את האיש מדבר נהיה יותר מעניין מלראות את הסרטים שלו.

—–

'המשימה בלונדון' הוא בבחינת צפיית חובה לכל אלה שאהבו את 'ואן-הלסינג', אם יש כאלה. עם 'זעם אפל', לעומת זאת, המצב מורכב יותר: האם להמליץ עליו לאלה שאהבו את 'פיץ' בלאק' (ממנו הוא נופל), או אולי כהקדמה ל'קורותיו של רידיק' (עליו, אם לשפוט לפי הביקורות מארה"ב, הוא מתעלה)? לא ברור. בטח בסוף יתברר שהכי משתלם לחכות ל'הלבוי: הסדרה המצוירת'.

תגיות: