המעניש

מאת
קיפוד
– פורסם ב 14 ביוני 2004Posted in: ביקורות

במקור: The Punisher
במאי: ג'ונתן הנסלי
תסריט: ג'ונתן הנסלי, מייקל פרנס
שחקנים: תומאס ג'יין, ג'ון טרבולטה, רבקה רומיין-סטאמוס, לורה הארינג

נתחיל בבשורות הטובות. אין לי כמעט ולו דבר רע אחד לומר על 'המעניש', אחד מעיבודי הקומיקס האחרונים שהגיעו לבתי הקולנוע. אין פשוט נקודות לגנות הסרט (פרט לעובדה, ממנה קשה להתעלם, שג'ון טרבולטה מופיע בו. זה חייב להוריד כמה נקודות, לא?). לרוע המזל, לא מצאתי גם זוויות מבט חיוביות על הסרט. ובהתחשב בהתפתלויות הלא מעטות על הכסא, אני מניח שמעטות הזוויות שלא בדקתי.

פרנק קאסל היה פעם שוטר. הוא הפסיק. אנשים רעים הרגו לו את המשפחה. אנשים רעים התרשלו, והשאירו אותו בחיים. עכשיו הוא חוזר לנקום. סליחה, לא לנקום – להעניש.

הסיפור, נדוש ככל שיהיה, שימש כבר בסיס ללא מעט סרטים ראויים. "אני איש טוב והרגו לי את החתול, מחקו לי את ההארד-דיסק, ועכשיו אני אנקום בכולם" – כמה כאלה כבר ראינו? לא משנה, מאחר וסרטים בנישה הזאת אינם מתהדרים בעלילה. הם מתהדרים בדברים המעניינים גברים אמיתיים – פיצוצים גדולים, פיצוצים קטנים, כלי נשק מגניבים, מכות, עוד מכות, ופיצוצים, גדולים או קטנים. בהתאם למסורת, יש לנו כאן מהכל. אבל לא הרבה. ולא ממש מלהיב.

מה לעשות, פראנק קאסל הוא אדם די אפרורי, וחסר מקוריות רבה במאבקיו באויביו. כנראה ניסו לעשות כאן סרט כביכול-ריאליסטי, כי בניגוד לגיבורי קומיקס אחרים ("סופר גיבורים", בלשון העם), הוא לא יודע לעוף או לעוות את חוקי המטריקס, אין לו אקדחי לייזר או חגורת-כלי-עטלף, והוא אפילו לא לובש טייטס (רגע, זה בעצם כן דבר חיובי שיש לי לומר על הסרט. אז מה, העדר הטייטסים מאזן את נוכחותו של טרבולטה?). פרנק קאסל הורג אנשים בדרכים שגרתיות למדי. והפיצוצים, גם כשהם שם… רעמים ואש ותמרות עשן לא מספיקים ללא מקוריות או עניין, ומזה אנחנו לא מקבלים כאן כלום. הכל טכני מדי, מחושב וריאליסטי במובן הרע ביותר של המילה. הכינוי "המעניש", אגב, אינו מוזכר במהלך הסרט בכלל, פרט אולי לאפילוג. לטובתו של קאסל, כדאי שיתייעץ עם יחצ"ן לפני סוף הסרט, כדי שיספיק לרשום זכויות על משהו ממש מגניב כמו "הגולגולת שלא נחה לעולם", או "אימת המעמקים הטורדת מנוחת רשעים", או משהו.

כסרט המתפאר בבינוניות, לא ממש מופיעים כאן שחקני מופת. מן הראוי לציין אמנם כי תומאס ג'יין, המשחק את "המעניש" (אם יש לכם זיכרון ממש חזק וחיבה לסרטים גרועים, אולי תזהו אותו מ'החטא הראשון' או 'לוכד החלומות') הוא לא ממש שחקן רע. לא הייתי שוכר אותו כדי לשחק את גודו מ'מחכים לגודו', אבל בתור גוש שרירים שיורה באנשים רעים, הוא בסדר יחסית. במהלך הסרט הודיתי לבורא על כך שהסרט לא נעשה בשנות השמונים, שכן אז היינו מקבלים את סילבסטר סטאלון או את שוורצנגר בתפקיד הראשי. ואז, בעצם, נזכרתי שכן נעשתה גרסה אייטיזית ל'המעניש', והבחור שגילם את פרנק קאסל היה, אבוי לסיוט, דולף לאנדגרן. בהתחשב ברקורד הנהדר של מר דולף (ואני מקווה שמרבית הקוראים לא נחשפו לסרטים שיש לו במלאי), כולי תקווה שהיושרה והמוניטין שלי לא יפגעו אם אסרב לבדוק את איכותה של הגרסה הקודמת.

לצידו של ג'יין, מופיעה בסרט בתפקיד שולי רבקה רומיין משהו. אותה אחת שסביר להניח שאמרתם "הו, כן!" כשראיתם אותה ב-'אקס-מן'. אבל בהתאם לבינוניותו הבלתי מתפשרת של הסרט, כאן היא נראית… נו, בסדר. ממש בסדר. וכן, אין ברירה אלא לציין גם את ג'ון טרבולטה, ולהשתדל להימנע מכינויי חיבה למיניהם. אין לי חיבה לאדון, ולא נראה כאילו הוא, מצידו, מתאמץ לזכות בחיבה כזו. הזחיחות והיוהרה שלו ("לי יש מליוני דולרים בבנק וגומה בסנטר, ולכם לא!"), עוברות איתו מסרט לסרט, וכאילו מלבדן אין לו שום דבר להציע. נדרש במאי בסדר הגודל של קוונטין טרנטינו כדי להוציא משהו מהלא-שחקן הזה, אבל ג'ונתן הנסלי, שזה לו סרטו הראשון, אינו טרנטינו.

אין בסרט תובנות על מקומו של האדם בסדר הבריאה, לא ביקורת פוליטית על הנזק שהממשל האמריקאי גורם לסביבה, לא צילומי נוף מרהיבים של מדבריות צפון אפריקה, ואפילו לא טיפ-טיפת הומור (ולא, ליהוק דמויות מוזרות בתור שכניו של המעניש *לא* נכנס אצלי תחת הגדרת המושג "הומור"). הסרט הארור פשוט לוקח את עצמו ברצינות שאין לה הופכין. אין אפקטים מרהיבים, אין סצינות טנגו חושניות, אין צילומי מנות של מיטב האומנים הקולינריים של יפן, אין. אין מאום המתעלה על הממוצע. פה ושם סצינת אקשן סבירה, או משהו.

אבל כן יש בו גיבור עם טי-שירט, שאם הייתי בן 13, הייתי עשוי להתלהב ממנה. אבל אני, אני מעולם לא הייתי בן 13. אני מכחיש זאת בכל תוקף, תוך הערצה של עבודת הפוטושופ הנהדרת שנדרשה כדי לגרום לילד אקראי מהרחוב להראות כמעט כמוני בתמונות באלבום המשפחתי.

רגע, אז מה בעצם אני אומר? סרט רע? לא, ממש לא סרט רע. פשוט סרט נעדר מעלות. אבל אם תגיעו לסרט עם קצת תעסוקה לרגעים המתים – נניח, שתי מסרגות וכדור צמר – תוכלו להעביר את הזמן בכיף. בעיקר אם המזגן מתפקד, והקולה צוננה.

תגיות: