הבשורה על פי אלוהים

מאת
קיפוד
– פורסם ב 30 במאי 2004Posted in: ביקורות

תסריט ובימוי: אסי דיין
שחקנים: אסי דיין, גיל קופטש, גילה אלמגור, טינקרבל, צופית גרנט, דנה פרנס, יהודה אפרוני

אם תהיתם פעם מה אלוהים עושה בזמנו החופשי, כשהוא לא מסדר כוכבים ברקיע במסילותיהם או צופה בדרורים נופלים, מגיע אלינו סרטו החדש של אסי דיין בתשובה ניצחת. אלוהים יושב בחלוק וצופה בערוץ הקניות, כשבידו כוס בירה. לידו יושב ישו, בנו יחידו אשר אהב, ומרכיב פאזלים.

בחמשת אלפי השנים, פלוס מינוס, שעברו מאז בריאת העולם, נשחק הקב"ה מרוב עיסוק בבירוקרטיה ושאר זוטות, כך שאפילו לא הספיק לסיים את הבריאה. הסנדלר הולך יחף, והחלק אותו לא סיים הבורא לשפץ הוא ביתו שלו, שנראה כמו גג עירוני טיפוסי ומוזנח. גם האל עצמו מוזנח, משמין ומקריח, ובכלל שכח את כל מה שהוא היה פעם. את הנשגבות, את ההוד וההדר, את האינסופיות, וכל שאר מה שהספר הטוב מלמד אותנו.

כל זה נקטע יום אחד, כאשר אלוהים וישו מקבלים מברק מנוסטרדמוס, שמזכיר להם שהנה הגיע זמנה של הגאולה המובטחת. ישו צריך לחזור אל האדמה, ולעשות כמה דברים קטנים – הקרבה עצמית, תחיית מתים, ושאר זוטות.

אסי דיין, בסרטו החדש, בחר לעסוק דווקא במסורה הנוצרית, אבל עם כמה טוויסטים חביבים וכל כך כל כך ישראליים. מריה הקדושה, למשל, מגולמת על ידי גילה אלמגור כעיראקית זעופה וקלישאתית, כולל כל המאפיינים החיצוניים המתבקשים: איפור כבד, תכשיטים כבדים, טאפטים כבדים, וריהוט כבד. וכמובן, בעל עיראקי. יגאל עדיקא הוא יוסף הנגר, בעלה המקורנן, שגידל וחנך את ישו בשנותיו הראשונות בנצרת. ליהוק נהדר, כשחושבים על זה, וכך גם מרבית הליהוקים האחרים כאן.

גלריית הדמויות בסרט, שרובן מגיחות לסצינה או שתיים ואז נעלמות, מרנינה ביותר. החל מאלוהים הזקן והפדופיל, המשוחק על ידי אסי דיין עצמו, דרך השטן, החדשה בעבודה זו (הקודם פוטר אחרי שנסחף קצת בתפקיד, לפני 50-60 שנה), ועד דמויות משנה כמו לוקאס השליח, טורקמדה איש האינקוויזיציה, נוסטרדמוס (אייל גפן), ורבים רבים אחרים. נהדרת במיוחד דנה פרנס בתור ז'אן ד'ארק, צרפתייה סקסית בטירוף, שחונכת את ישו ב"רייב למען הגאולה", אחרי המדיטציה המתבקשת, כמובן. מי שפחות מוצלח הוא ישו עצמו, גיל קופטש, שדומה כאילו נוסר בזריזות מעץ בלזה שבמקרה נשאר במחסני היושב במרומים.

אבל גם אם הקונספט של הסרט נשמע מבטיח – ולי הוא נשמע מאוד מבטיח – הביצוע כושל באופנים רבים. סיפור הסרט כולו מאולץ ונראה שנמצא שם רק כקישור בין הסצינות. למה, בעצם, ישו צריך ללמוד על ילדותו שלו לפני ירד אל הארץ? לא קיבלנו שום הסבר. מלבד זאת, עקב ניסיון מוגזם להיצמד למיתוס המוכר, נכנס לסרט לפחות קו עלילה אחד שהיה צריך להישאר על רצפת הרקיע – זה של יהודית (ג'ודי) מהקריות, בעלת הקרבה המשפחתית ליו'דה איש קריות (כן, ההוא עם האף הגדול שאכלנו הרבה חרא בגללו). כמו יו'דה, גם יהודית עוסקת לפרנסתה בהסגרת אנשים. הסגרתם למי? ולמה? ואיך בדיוק? לא ברור.

לזכותו של הסרט יאמר שגם אם הוא לא לכיד ומתברבר יותר מדי לכיוונים מוזרים, הוא בהחלט מצליח להצחיק. בין אם מדובר בבדיחות פשטניות כמו תהיה מתמדת בדבר מספרו הסידורי של האפיפיור פיוס (ה… ה-12? ה-13?), המשמש כסוכן כפול בעבור השטן (טינקרבל, מתוקה מתמיד), או בבדיחות דתיות לא מתוחכמות בהרבה, אך מסתמכות על הכרה של הסיפור:
מלאך: אתה ישו! אתה ישו!
ישו: אתה אמרת.

הבעיה היא שהסרט סבור שעליו להעביר מסר כלשהו בין הבדיחות. אז נכון שנחמד לשמוע שוב ושוב את "אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה" (מתוך שירו של ביאליק), אבל בחיאת, אני לא צריך שסרט ינסה למכור לי את הקונספט שאהבה היא דבר חשוב, גם אם הקב"ה בכבודו ובעצמו לא מצליח להבין אותה. ומה זה העניין הזה עם סוף הסרט – הוא נגמר פתאום, ואז בורא עולם מנסה להסביר לנו מה קרה כאן? באמת, אותה ישות בראה כבר כפיות מוצלחות יותר בעבר. לאסי דיין היה מסר חשוב מאוד להעביר בסרט, ובכך הוא לא הצליח כלל. עניין מוזר, בהתחשב בעובדה כי דיין מוקף בדרך כלל בהילה של אחד מגדולי הקולנוענים הישראליים.

שחקנים מוצלחים והומור חביב לא מספיקים כדי להציל סרט. כל העניין היה עובד הרבה יותר טוב בתור אוסף מערכונים מקושרים, ואולי בכלל היה עובד טוב יותר אם לא היה מוצג בקולנוע. הייתי מפנטז על גרסת במאי בלתי שגרתית, שמפרקת את הסרט לסצינות בודדות המוקרנות לפני מהדורת החדשות של ערוץ עשר, אבל לא נראה לי שזה יקרה.

תגיות: