השחקן(/ית) זוכה האוסקר שמבזה עצמו לאחרונה באופן הנורא ביותר:
124  |
רוברט דה נירו |
26  |
שון קונרי |
| 17 |
אנתוני הופקינס |
| 14 |
ניקולס קייג' |
| 6 |
קוין ספייסי |
| 20 |
רובין וויליאמס |
| 13 |
כריסטופר ווקן |
| 81 |
אנג'לינה ג'ולי |
| 52 |
קובה גודינג ג'וניור |
| 82 |
האלי ברי |
מספר מצביעים: 435
היתה לי התלבטות
בין רוברט דה-נירו לקובה ג'וניור ובסוף הצבעתי לדה נירו בגלל העובדה הפשוטה שמ"קוביק ג'וניור" אני לא מצפה להרבה דברים, התפקיד הטוב היחיד שלו היה בג'רי מגוויר וזה גם בגלל שהאופי של הדמות התאים לשחקן. מאז הוא עושה רק דברים מזעזעים.
מדה נירו אני מצפה שיעשה תפקידים רציניים מידי פעם שיזכירו את "נהג מונית" ואת "הסנדק" אבל מתברר שמאז "החברה הטובים" ו"קזינו" הוא לא עשה שום דבר שווה.
היו כמה הברקות כמו "ג'קי בראון" ו"היט" שאהבתי אבל לא בגלל דה נירו.
ועוד לא הזכרנו את "פגוש את ההורים" ו"בוא נדבר על זהX2".
אמנם לי לא היתה התלבטות כזו
אבל כל מה שכתבת על רוברט דה נירו כל כך משקף את מחשבותי עליו, שכמעט כתבתי "מש"א" וזהו.
האחרים לא נראו לי שחקנים דגולים אף פעם.
הכי כיף זה לרדת על זוכי אוסקר
רוברט דה-נירו: ביצע מספר פשעים נגד האנושות, האיום בהם הוא "פגוש את ההורים". אלא שאני דווקא מחזיק בדעה ש"בוא נדבר על זה" (הראשון) הוא קומדיה חביבה ושדה-נירו עושה בו פרודיה מצוינת על תפקידים קודמים שלו.
שון קונרי: בעקרון, אני לא מתלהב ממנו. לא ממש יצא לי לראות סרטים שלו מהשנים האחרונות, אז קשה לי לשפוט.
אנתוני הופקינס: את "טיטוס" לא ראיתי, אבל הוא נחשב תפקיד טוב. חוץ מזה, הבחירות שלו באמת תמוהות לאחרונה. אאל"ט הוא הודיע לפני כמה שנים על פרישה מעולם הקולנוע. יכול להיות שלא היה צריך לחזור בו.
ניקולס קייג': במילה אחת, אדפטיישן.
קווין ספייסי: קיי פקס, חדשות הספנות והחיים של דיוויד גייל הם אמנם סרטים הלוקים בחסר, אבל אני חושב שספייסי עדיין משחק בהם מצוין. מה שכן, אני לא רואה שום הבטחה משמעותית באופק. אולי הגיע הזמן להחליף סוכן?
רובין וויליאמס: מבזה את עצמו מעבר להיותו לץ חביב? אני חושב שלחיות בתמונות ואינסומניה מחזיקים לו את הקריירה לפחות לשנתיים הקרובות. מה שכן, שוב אין תפקידים מבטיחים בעתיד הנראה לעין.
כריסטופר ווקן: תגדירו "לאחרונה".
אנג'לינה ג'ולי: מנאחסת סרטים סדרתית. לא הצליחה לבחור תפקיד מוערך מאז הזכיה על נערה בהפרעה. מצד שני, טומב ריידר אולי לא אהוב המבקרים, אבל הוא בהחלט מחזיק את השם של ג'ולי בכותרות. בנוסף, "מר וגברת סמית" נשמע מספיק מסקרן כדי לא להחרים אותה מהשולחן של הילדים הקולים.
האלי ברי: לא הייתה לי ממש הערכה אליה לפני הזכיה. מאז שהחזיקה פסלון ובכתה במשך 8 דקות ברציפות, ההערכה שלי אפילו קטנה. יתכן שהיא מבזה את עצמה, לא כל-כך אכפת לי, אבל כל עוד יש את אקס-מן, היא במצב טוב.
קובה גודינג ג'וניור: הבחירה שלי. הוא היה ממש טוב בג'רי מגווייר ובהכי טוב שיש. מאז, הוא עושה סרטים שיגרמו לאחים פארלי לזוז באי-נוחות. "מליונר מי שגומר ראשון" הוא אנטי-מבדר באופן קיצוני, פרל הרבור ורדיו הם נסיונות נואשים לעניין מישהו ומה לעזאזל הקטע של אמריקן טריפ? בוז לך קובה, על הפגנת חוסר טעם מתמשך. לפחות האחרים מחפשים שינוי, אתה עושה את סנו דוגס.
כריסטופר ווקן
משפיל את עצמו לאחרונה באופן מדהים, אבל הבעיה (בעיה?) היא שהוא עושה את זה בסרטים שלא מגיעים לארץ: תוך פרק זמן של שנתיים הוא הספיק להשתתף ב'Snow Dogs' (עם קובה גודניג ג'וניור), 'ג'ילי' ו'קנאה'.
כריסטופר ווקן
משפיל את עצמו כבר שנים. לפני שטרנטינו גרם לכוכבו לדרוך שוב בתור מישהו קולי בספרות זולה, הוא היה בכל סרט זבל על הפלנטה, ונראה בול אותו דבר משנת 1978 עד 1995, מה שחשוד ביותר.
אחרי תקופת עדנה קצרה של בערך 5 שנים (כולל הופעה ראויה לציון בקליפ כלשהו, לא זוכרת אם של פט בוי סלים או של בדלי דרון בוי או משהו כזה) הוא שב לסורו.
ב-''תפוס אותי אם תוכל'' הוא דווקא היה מאוד מוצלח
לפי מה ששמעתי, בסרטים האחרים שלו בשנים האחרונות הוא באמת השפיל את עצמו, אבל לא יצא לי לראות אף אחד מהם.
Weapon of choice של פטבוי סלים
למרות שהרבה קרדיט מגיע גם לבמאי ספייק ג'ונז, זה כנראה מה שהחזיר את ווקן לתודעה הציבורית.
כריסטופר ווקן
לצערי הרב, רד פיש ותמי צודקות.
כריסטופר ווקן, שחקן מדהים עם יכולות משחק יוצאות מן הכלל, משפיל את עצמו לא רק לאחרונה, כי אם כבר למעלה מ- 20 שנה.
קשה להודות באמת, כי אני באמת מתה עליו, אבל האיש אומר כן לכל הצעה שמגישים לו – קומדיה, דרמה, בדיוני, ליגה א', ליגה ח', העיקר שיציעו …
כשאני רואה סרט שלו בטלוויזיה , אני אף פעם לא יודעת אם אפול על זבלון מצוי או על סרט עם יומרות אמנותיות.
מה שאי אפשר לקחת מכריס היקר והמוכשר, זה את הכריזמה שלו – בכל סרט בו הוא מופיע הוא בולט כיהלום נוצץ.
אם כבר אקס מן, מתוכנן שלישי?
קניתי לאחרונה את מארז שני הסרטים הראשונים (ב-80 שקל!) ונורא נהניתי.
כן
מתוכנן שלישי, ואולי גם רביעי
בחירה קלה הפעם.
אנג'לינה ג'ולי, בלי ספק. "טומב ריידר" זה סרט שאני עד היום מנסה להתאושש מטראומת הצפייה בו. והבנתי שגם הסרטים שהיא עשתה אחר-כך גירדו את אותה תחתית-בור. לא שצפיתי בהם – מאז הסרט ההוא אני מהסרטים של הגברת הזאת מתרחק כמו מסארס.
טוב, אולי ל-"סקיי קפטן" אני אתן צ'אנס, אבל יש לי תחושה שגם הוא יצא איום ונורא.
בחירה קלה הפעם.
תפסיקו לדבר על הסרטים האלו כאילו שהם גרמו לכם נזק מוחי תמידי. אתם לא חושבים שאתם מגזימים? במקרה ואני כ"כ סובל מסרט, אני פשוט מוציא את הדיויד או מוחק אותו…
אגב, מטומב ריידר דווקא נהניתי, In a mind numbing way
לא, אני לא חושב שאני מגזים, ולא בא לי להפסיק.
ו-"טומב ריידר" הוא באמת סרט שאחריו הייתי צריך לגשת לקופה ולבקש את הכסף חזרה, בתוספת פיצויים.
ביטויים כמו ''טראומה לכל החיים בעקבות הסרט''
או "טריילר שעשה לי בחילה" וכאלה באמת נראים קצת חסרי פרופורציה… במיוחד כשנאמרים בכזו רצינות. יש קצת הבדל בינם ובין הרצון הלגיטימי לפיצוי על תחושת אובדן הזמן/כסף/עצבים.
למה, דרך אגב?
אם טריילר מעורר בחילה, זאת בעיה של הטריילר, לא של הנבחל.
מה, אי אפשר להצביע לגווינת?
(פאלטרו, למעטים שלא הבינו)
התלבטות חזקה בין ג'ולי לברי
מצד 1: אנג'לינה לא יודעת לבחור סרטים, נערה בהפרעה היה סרט טוב מאוד, והאוסקר שהיא קיבלה עליו היה מוצדק בהחלט. אחרי האוסקר היא פשוט עשתה רק סרטי זבל.
מצד 2: ברי היא שחקנית איומה, פשוט איומה. עד היום אני לא מבינה על מה בדיוק היא קיבלה את האוסקר שלה. וזה מה שהכריע את הכף, בעוד שלג'ולי בהחלט הגיע אוסקר ולברי הוא לא הגיע בכלל והיא קיבלה אותו רק על תקן "אני אישה שחורה! תנו לי אוסקר!" וכיחסי ציבור ופולטקלי קורקט. (וגם נאום התודה המייבש שלה לא גרם לי לסמפט אותה ממש)
התלבטות חזקה בין ג'ולי לברי
גם אני מתלבטת בדיוק מאותה סיבה בין שתיהן- אחת שבוחרת סרטים גרועים או אחת שעובדת חזק על להוכיח לכולם שלא הגיע לה אוסקר מההתחלה… אבל נראה לי שהטריילר של קאט-וומן די הכריע. ולחשוב שבאותה שנה היו שחקניות הרבה יותר טובות שהאלי ככה לקחה להן את האוסקר בגלל שהיא שחורה…
האלי ברי היא רק חצי שחורה
ורק בגלל שארה"ב עדיין מדינה שבה אין שוויון, כל שחקן/ית עם דם שחור, חצי, רבע ושמינית שחורים למיניהם נחשבים לשחורים.
אמא שלה לבנה והיא גדלה איתה ולא עם האבא השחור שלה.
אז אם כבר ללכת על העדתיות המקופחת, יש שחקניות הרבה יותר שחורות ממנה (ולא פחות מוכשרות ממנה) שיכלו לתת להן את האוסקר. ויויקה פוקס, ג'דה פינקט וכולי. אבל ארה"ב לא ממש בשלה לזה, כמו שהם לא בשלים לנשיאה אישה או לנשיא שחור.
עד כאן נאום השטנה הרבעוני נגד הפסבדו דמוקרטיה הגדולה בעולם
האם אמא שלה לבנה לגמרי?
אולי היא רק חצי לבנה? שני שליש אירופאית שליש ג'מאייקנית רבע מקסיקנית?
כל הלבנים אותו דבר, בניגוד לשחורים?
ומה עניין אצל מי היא גדלה?
וחוצמזה, אני מקווה שהדוגמאות האחרות שיש לך בראש טובות יותר משחקנית ששיחקה לא משהו בסרט מזוויע ולא נשאה תפקיד ראשי על כתפיה מזה שנים (פינקט-סמית'), או ממישהי שרוב תפקידיה למעט קיל-ביל היו בסרטים זניחים לגמרי (פוקס)?
והאם זו דמוקרטיה להביע דעה הדורשת מתן פרס למישהו על-סמך צבע עורו ומניעת פרס ממישהו על סמך מוצאו הגזעי? כי מה שאת עושה מאוד דומה לזה.
(אין בדברים אלו כדי להכחיש שלטעמי מספר זעום באורח חשוד של שחקניות שחורות, היספאניות, יהודיות וכן הלאה קיבלו אוסקרים. אבל אני לא מוכן להאמין שגזענות היא הדרך הטובה להילחם בגזענות, או בדעות קדומות).
אמא שלה לבנה לגמרי
caucasian כתוב ב-imdb.
שחור זה לא רק צבע אלא גם הווי, וזה שהיא גדלה עם אמא לבנה רלוונטי כי זה אומר שהצד הלבן בהוויה שלה לא פחות וכנראה יותר בולט מהצד השחור. ועדין היא נחשבת לשחקנית שחורה. למה אומרים על ברי שהיא שחקנית שחורה או חצי שחורה ולא שהיא לבנה או חצי לבנה? כי בארה"ב ובעולם כולו היכן שיש קבוצה חזקה וקבוצות מיעוט חלשות, נוטים להגדיר אנשים לפי החלק המיעוטי שלהם. גם בארץ עושים את זה. קארין ארד, ג'וליאנו מר: חצי ערבים. לא חצי יהודים.
בעולם אוטופי, שבו שחורים אינם מיעוט מקופח אלא מיעוט שווה זכויות, ההגדרה תהיה אקראית. חצי לבן=חצי שחור בעולם אידילי שכזה (במהרה בימינו אנו).
אני לא בעד לתת או לגזול אוסקרים למישהו בגלל צבע עורו. פשוט הגבתי על מה ש-wow כתבה לגבי "תנו לי אוסקר כי אני איש שחורה". אם זו הטענה של גב' ברי לאוסקר, יש טוענות חזקות ממנה.
המקרה של האלי ברי הוא באמת חשוד
היא זכתה באוסקר לשחקנית הראשית (די במפתיע) באותה שנה שדנזל וושינגטון זכה באוסקר לשחקן הראשי (מאוד במפתיע) וסידני פואטיה זכה באוסקר על מפעל חיים. יכול להיות שמדובר בסתם צירוף מקרים, אבל העובדה שהוליווד עושה פתאום כזה כבוד לשחקנים שחורים (ובהוליווד האלי ברי מוגדרת כשחורה, בלי חצאים) בבת אחת מעוררת ספקות לגבי מניעי ההצבעה.
הטענה ששחור זה הווי,
מוזרה קצת בעיני. איזה הווי שחור מאוחד יש לכל השחורים? איזה הווי לבן מאוחד יש לכל הלבנים?
למילה 'קווקזי' אין הרבה משמעות אלא אם אימה באה מאותו חבל-ארץ` אני מהמר שעורכי ימד"ב אינם בודקים את טוהר הגזע כמה דורות לאחור. אחרת, זה רק צבע עור או מבנה פנים.
כמו-כן, אני חושב ברמז שלעובדה שגברת ברי לא צריכה משחת שיזוף יש יותר קשר לכך שהיא נחשבת 'שחורה', מאשר לחינוך שלה. אני אפילו מוכן להמר שרוב חברי האקדמיה לא טרחו לעיין בביביליוגרפיה שלה.
אבל תודה על האינפורמציה: חי זקני, שלא ידעתי שלקארין ארד יש שורשים אחרים למעט בשיער.
לפעמים בודקים ב-imdb
ולפעמים לא. במקרה של ואל קילמר הבלונדיני תכול העיניים מצויין שיש לו דם צ'רוקי (משהו שאני יודעת מאז שהתראיין אצל ג'יימס ליפטון בסטודיו למשחק ולכן הלכתי ובדקתי בתנ"ך), אבל במקרה של ג'וני דפ, ששורשיו האינדיאנים הרבה יותר בולטים, לא כתוב כלום על החלק האינדיאני בענף היוחסין שלו.
אני לא רוצה להתווכח איתך על גזע כי נראה לי ששנינו באותה עמדה עקרונית. טענתי היא רק שארה"ב היא מדינה שעדיין אינה נטולת קווים גזעניים.
ניסיתי להתאפק הרבה, אבל הנה:
את מוכנה בבקשה לציין איזו מדינה, לשיטתך "נטולת קווים גזעניים"[1]?
בתור התחלה, כדאי מאוד שבמדינה הזו יהיו שני נושאי תפקידים בכירים מאוד בממשל שהם מקבוצת מיעוט אתנית (כדי שנוכל להקביל אותם ליועצת לבטחון לאומי רייס ולמזכיר המדינה פאואל).
[1] אני אשמח אם באותה הזדמנות תסבירי לי מה זה "קו גזעני".
אני רק רוצה לציין
במדינה נטולת קווים גזעניים אין שום חשיבות למוצאם האתני של נושאי התפקידים. לא משנה אם הם מקבוצת מיעוט, או מעשירון תחתון, הם יבחרו לפי התאמתם לתפקיד בלבד ולא משום גורם אחר.
אני רק רוצה לציין
כן, אבל מכיוון שההנחה היא שכישורים אינם קשורים למוצא אתני, הרי שחלקם של בני מיעוטים בשלטון (או בעמדות מפתח בכלכלה, תרבות וכיוצא בזאת) צריך להיות זהה לחלקם היחסי באוכלוסיה. אם המצב לא כך, יש סיכוי מסוים שהסיבה לכך היא אפליה [1](בוא לא נכנס לויכוח המורכב יותר של חוסר התאמה בשל אפליה היסטורית ועוד).
בארצות הברית, לפחות שני בעלי תפקידים בכירים (מאוד) בממשל הם בני המיעוט השחור, דבר שמעיד שלפחות כלפי המיעוט הזה, במקרים הללו, אכן נשקלו הכישורים ולא צבע העור.
[1] דוגמה – מדינה ים תיכונית בה 20 אחוזים מהאוכלוסיה הינם מיעוט אתני. לראשונה בשנת 2001 היה שר מהמיעוט הזה בממשלה, וגם אז הוא היה שר ללא תיק.http://www.knesset.gov.il/govt/heb/membyparameter.asp?par=2
אם כי יתכן
רק יתכן, שהסיבה אינה אפליה, אלא נאומים כמו של טאלב אסאנע השבוע, ורעיונות של דהלגיטימציה שאותו מיעוט עצמו עושה לרוב המוחלט.
ועכשיו לתרגיל – מה היה קורה לו היה מיעוט שוודי גדול ושוחר שלום במדינה?
והתרגיל השני – מה היה קורה לו הדעות של אותו מיעוט היו הדעות של חלק (נגיד 20%) מתוך הרוב הרגיל של המדינה.
פוליטיקה אחר-כך.
ולא כאן.
צודק
ומצטער.
________________
אבל הוא התחיל.
פחחחחחחח!!!
דרוזים? 20 אחוז? סאלח טריף הוא דרוזי (שזה מיעוט אתני שונה מהערבים, ככה לפחות מחשיבים אותו במדינה, יש לאום ערבי ולאום דרוזי), וכאמו בישראל אין 20 אחוז דרוזים בישראל. כולה 1 וחצי בקושי.
הכוונה היתה, כמובן,
למיעוט הלא-יהודי.
אם ככה אז כבר היה שר כזה.
אני חושב…
לא נכון
אם הכמות היחסית של קבוצה אתנית מסויימת במוסדות השלטון (נניח) שווה לזו באוכלוסיה, זה לא סימן שאין אפליה. זה סימן שיש אפליה "מתקנת" שגרועה כמעט כמו אפליה רגילה, כי היא מנציחה את "הפרשי המעמדות" בין הקבוצות האתניות.
ייתכן מאד שיש מתאם סטטיסטי בין כישורים, רצונות, ושיאפות לקבוצה אתנית, אפילו כשאין אפליה והתנאים שווים.
למשל, תמצא מעט יחסית שמאלנים שמלמדים בישיבות. האם זה בגלל שמפלים אותם לרעה? לא.
המממ....
חוסר המתאם שתיארת אינו *בהכרח* סימן לאפליה משום סוג כל עוד אין לך מידע על הכישורים והשאיפות של המיעוט האתני. להניח שמדובר באפליה מתקנת הוא להניח אינהרנטית שהכישורים והשאיפות של המיעוט האתני הנ"ל מתאימים להנהגת המדינה פחות מאלו של שאר האוכלוסיה, וזה כבר גובל בגזענות.
אני אחדד את דברי
אם קיים מתאם מושלם בין האחוזים של קבוצות אתניות רבות לייצוגם בגופים שונים, הרי שאז יש סיבה טובה להניח כי זה נעשה בכוונה תחילה, כי סטטיסטית, אפילו אם מקדם המתאם הוא 0 (מה שמאד נדיר) צפויות להיות סטיות כאלה או אחרות.
נכון, אבל
כשהסטיה היא כ"כ גדולה וכ"כ עקבית – הרבה מעבר לטווח הסטיה הסטטיסטית – יש כאן בעיה.
קווקזי זה בסך הכל PC ל''לבן''
וופי גולדברג לא קיבלה אוסקר על ''הצבע ארגמן''?
או שהתבלבלתי עם סרט אחר באותה שנה?
את מתבלבלת
היא קיבלה אוסקר על "ghost" ובקטגורית שחקנית משנה.
אם אנחנו כבר בשאלות
אז את מוכנה לתת דוגמה למדינה שלפי הקריטריונים שלך היא באמת דמוקרטיה ולא "פסבדו דמוקרטיה" (ולנמק, כמובן)?
אז דווקא בגלל הסיבות שמנית,
חשבתי שאת הולכת להצביע לג'ולי. שאלת הסקר אינה עוסקת בשחקן שזכה באוסקר שלא בצדק ושעושה רק סרטים גרועים. היא מדברת על שחקנים שעשו פעם סרטים טובים, והיום לא. אז אם לדעתך האליברי אף פעם לא עשתה סרט טוב, היא גם לא יכולה לבזות את עצמה. לעומתה, אם לג'ולי היה פעם סרט אחד טוב וכל השאר לא, הגיוני לי שצריך לבחור בה בגלל שלה היתה את ההתדרדרות הגדולה ביותר.
יש אפשרות לשנות את ההצבעה?
מה היה הנאום? (לא צפיתי בטקס)
גם אני התלבטתי בין שתי הנודניקיות. בסוף החלטתי על אנג'לינה. לא רק כשחקנית אלא גם כאדם היא מקפיצה לי את הפיוזים- "אני טובת לב! אני טסה ברחבי העולם ומצילה אנשים מסכנים! אני פסיכית יפייפיה שאוהבת להתעסק עם מוות, סמים ודם, אבל מתחת לכל זה חבוי טוויסט חינוכי".
מצד שני, האלי הופיעה בקליפ המעצבן הזה של לימפ ביסקיט וב"גוטיקה" המטופש.
אני לא בטוחה שהוא היה זוכה אוסקר, הידע שלי בתחום מוגבל, אבל מורגן פרימן הוא שחקן שזכור לי בעיקר לטובה ויצא לי לראות אותו בשנים האחרונות בסרטים מזעזעים (חוץ מהאחות בטי).
דמוסתנס.
שמחתי לראות שדה-נירו הוא הבחירה המובילה
האסוציאציה הראשונית שלי כשאני חושב עליו היא 'לא עוד פעם הבחור הזה שנראה כאילו הוא אומר לעצמו מאה פעם ביום "אני רוברט דה-נירו. אני רוברט דה-נירו"'.
מה שהכי גרוע: הוא נראה כאילו הוא אומר את זה לעצמו גם כשהוא משחק, וכתוצאה מזה במקום לשחק הוא עושה פרצופים מרשימים למצלמה. אולי בגלל זה הסרטים הסבירים היחידים שלו בעשר השנים האחרונות (לפחות מאלה שראיתי) הם סרטים כמו "היט" ואפילו "בואו נדבר", שם נדרש ממנו להיות דמות עם פוזה, ברצינות או בצחוק.
ואז אני חושב על הופעות שלו עד תחילת שנות ה-90 בסרטים כמו "השור הזועם", "מלך הקומדיה" או "החבר'ה הטובים", ונזכר שפעם הוא היה פשוט מעולה.
עצוב.
בשבילי היום, יש רק רוברט אחד, וזה האח של ריימונד!
הילארי סוואנק
אם ככה קוראים לה… זאת ששיחקה בגברים אינם בוכים. הקריירה שלה כל כך תקועה מאז האוסקר שאפילו לא זכרו להכניס אותה לסקר…
הילארי סוואנק
בגלל שהקרירה שלה תקועה היא לא ביזתה את עצמה.
היא הייתה ב"אינסומיה" ולא ביזתה שם את עצמה יותר מדי.
דווקא לא שכחנו אותה
מאז האוסקר היא בקושי הופיעה בסרטים, וכמו שעופר אמר, אי אפשר להשפיל את עצמך אם אתה לא עושה שום דבר. חוץ מ'אינסומניה' היא הופיעה ב'שעת האפס', לא סרט מכובד במיוחד, בעיקר לא עבור זוכת אוסקר, אבל סרט לא-משהו אחד לא מספיק כדי להכניס אותה לרשימת שיאני הביזוי העצמי.
כל הכבוד על ראיית הנולד
טוב...
באמת שלא כל כך הבנתי מה האחרים השפילו את עצמם (חוץ מג'ולי..), אולי מהסיבה הפשוטה שלא זכיתי לראותם מבזים את עצמם, וכנראה שטוב שכך.
הרשו לי רק לציין שגם נטלי פורטמן, שלמרות היותה נקודת האור היחידה בסרטי סטאר וורז האחרונים, מלבד אולי יואן מק'גרגור, שיזכה לחיים ארוכים, בכל זאת לא מציגה את מיטב יכולותיה שם.
איך נפלו גיבורים.
אה נכון.. היא לא זכתה באוסקר..
אבל הזכרתי אותה בלי קשר. כלומר עם קשר לנושא, אבל לא.. טוב הבנתם!
כן, כן התגובה המגוננת שלי הייתה צפויה לבוא...
ובכן, מדוע אני לא הצבעתי לאנג'לינה ג'ולי? מסיבה אחת: למרות הסרטים המבזים והגרועים שבהם היא השתתפה (ומשתתפת) בשנים האחרונות היא עצמה עדיין משחקת טוב! כן. אנג'לינה אומנם משתתפת בסרטים ממש גרועים אבל על איכויות המשחק שלה אין מה להתווכח. לעומתה רוברט דה נירו שהוא אחד השחקנים האהובים עליי שמשחק בסרטים גרועים ומשחק בהם גרוע. בכל מקרה אולי לא הבנתי את השאלה נכון אבל גם אם הייתי מבין לא לה. ואיפה אל פא'צינו?
אל פצ'ינו ?
אל פצ'ינו עושה תפקיד מדהים ב"מלאכים באמריקה" (כן, זה לא סרט קולנוע אבל זה משחק) חוץ מזה הוא היה באינסומניה ולא בייש ולא נראה לי שהוא מפשל בבחירות שלו- איתו היה רובין וויליאמס שלפי דעתי שחקן ענק- מישהו זוכר כאן את "מורק ומינדי"? הוא היה כבר ג'ים קרי לפני שהמציאו את המושג … ולעולם לא אסלח לאקדמיה שלא נתנו לו אוסקר על "ללכת שבי אחריו"….
הוא מסוגל ליותר ממה שהספיק לעשות בזמן האחרון אבל לפחות לא גרם לבושה.
את הקול שלי נתתי לאנג'לינה ואין צורך לפרט כי הכל כבר נאמר (למרות שדה נירו מקבל פרס שני צמוד).
אל פצ'ינו בכל זאת מפשל לא מעט
נכון שהוא היה טוב באינסומניה (את מלאכים באמריקה לא יוצא לי לראות), אבל מאז הוא השתתף בסימון, השתול וג'ילי שלא נראים כמו בחירות מוצלחות במיוחד.
אני מצטרף
אני מצטרף פה לחברים ששמחו שרוברט דה נירו במקום הראשון, אבל יש לי הסתייגות אחת.
"לפגוש את ההורים" ו"בוא נדבר על זה" (על שני חלקיו) הם יצירות מופת קולנועיות לדה נירו, לעומת הפיאסקו העלוב של "עיר ליד המים".
מישהו זוכר את הסרט הנורא הזה? מישהו זוכר את הסצינה של דה נירו בסוף???
סצינה שביישה את אחד השחקנים שבעבר נחשב לדעתי לבין הגדולים מכולם.
דה-נירו, בהחלט.
מבזה את עצמו בקומדיות חסרות-טעם שלא מצחיקות אף-אחד. הסרט היחיד שלו מהשנים האחרונות שלא היה זבל טהור הוא "רונין".
מה עם ג'ק ניקולסון?
כולם כאן חושבים ש"סדנה לעצבים" הייתה יצירת מופת?
מה עם ג'ק ניקולסון?
סדנה לעצבים היה מצחיק למדי, בסופו של דבר. כלומר, אוסף של גאגים, אבל גאגים סבירים.
מה עם ג'ק ניקולסון?
לא יודע, אותי הסרט לא הצחיק וגם לא ממש עניין. פשוט רץ לו על המסך שעה וחצי.
פשוט אמרו לניקולסון שיכניס איזה 4 שטיקים בדקה וככה זה היה כל הסרט.
בדיוק. רק שבנוף הקומדיות
של ימינו, שעה וחצי של גאגים ניקולסוניים עדיפה בהרבה על רוב הזבל שהולך.
גם סנדלר חמוד, אגב.
וכמובן, סצינת הסיום מפילה לחלוטין ושווה לבדה את מחיר הכרטיס.
ניקולס קייג'?
רק אחרי שני הסרטים האחרונים שלו, אנשי המזימות ואדפטיישן תפסתי ממני שחקן רציני.
ניקולס קייג' הוא שחקן תלת-שלבי.
בהתחלה הוא היה שחקן טוב, ב'בירדי', למשל, וקיבל אוסקר על 'לעזוב את לאס וגאס'. אחר כך הוא החליט שהוא כוכב אקשן, ועשה סדרה של סרטים מטופשים כאלה שבהם הוא בעיקר עצבן. אלה הסרטים שמהם רובנו (כולל אותי) מכירים אותו. רק בזמן האחרון, בעיקר ב'אדפטיישן' הוא עשה מעין קאמבק וגילה שוב שהוא בעצם שחקן מצוין.
ניקולס קייג' הוא שחקן תלת-שלבי.
ואולי הוא עשה את זה בכוונה? ניסה ללכת על סרטים "איכותיים", לא צבר מספיק פופולריות ואז החליט להכניס את השם שלו לתודעה הציבורית ע"י השתתפות בשוברי קופות פשוטים יחסית ואז השתמש בהייפ כדי למשוך קהל שוב לסרטים שבהם רצה לשחק מלכתחילה? אה?
ולרקורד: אני גם לא חשבתי שסרטי האקשן שלו היו טיפשיים במיוחד (או בכלל). למשל, מאוד אהבתי את קון אייר ו"עימות חזיתי" (פייס/אוף).
התאוריה התלת שלבית
כמעט נכונה, אבל לא מושלמת. בין "בירדי" ל"לעזוב" הוא עשה גם כמה סרטים גרועים. אני זוכר שהייתה לו קומדיה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) עם סמואל ג'קסון – שניה לפני תהילת "ספרות זולה", ויש גם את "ירח דבש בלאס וגאס" האיום.
חבל שנצמדו דווקא לזוכי אוסקר
ככה קיבלת כמה שחקנים בינוניים מינוס וחסרי מונטין, במקום מועמדים ראויים יותר.
כמו למשל המועמד שלי – הריסון פורד. הוא אולי לא לקח אוסקר, אבל יש לו רקורד סופר מכובד, שנרמס בעקביות בהופעותיו האחרונות.
נכון מאוד
ובהקשר הזה אני ממש ממש ממליץ להכנס לאתר של בלייזר – http://www.blazermag.co.il – וללכת לגיליון של פברואר 2003 אם אני לא טועה ולקרוא את מועדון ביצי הפלדה – סיפור דימיוני על אגודת השחקנים הגברים בהוליווד. ממש ממש ממש ממש מצחיק! ונכון שזה לא נשמע קשור, אבל זה קשור. תקראו
להאריסון פורד יש מוניטין של שובר קופות
אבל שחקן טוב הוא אף פעם לא היה, והסרטים שלו היום הם לא גרועים יותר מהסרטים שלו פעם.
אני לא חושב
שאתה יכול להגיד שאינדיאנה ג'ונס ומלחמת הכוכבים גרועים כמו הסרט האחרון שלו (זה עם השוטר בהוליווד).
אני ממש לא מסכים
הריסון פורד מעולם לא היה שחקן רב גוני, אבל הוא מאד מוצלח לטעמי בגילום דמויות של גברים כל אמריקנים קשוחים ומחוספסים.
מבחינת איכות הסרטים, אנחנו חלוקים עוד יותר. פעם הוא היה אחד השחקנים בעל אחוז ההצלחות המוצלח ביותר. חוץ מהבלוקבסטרים המיידיים הוא עשה גם את "משחקים פטריוטים", "סכנה ברורה ומיידית", "העד" ועוד – כולם ראויים ומעלה.
בטח שהרבה יותר טובים מהקומדיות הרומנטיות שלו.
עם מה אתה לא מסכים
אני לא אמרתי משהו על הסרטים שציינת אלא על עצם ההשוואה של הסרט האחרון שהוא עשה עם סרטים כדוגמת אינדיאנה ג'ונס.
אם כבר מזכירים את הריסון
אני חושב שב"בלייד ראנר" הוא הציג את שיא היכולות שלו כשחקן…
מסכימה איתך
נכון מאוד, ב"בלייד ראנר" הוא עשה תפקיד חיים.
למרבה הפליאה, ראיון איתו גילה שלא רק שאינו אוהב את הסרט אלא שהוא ממש שוטם אותו ואת כל מי שהיה מעורב בעשייתו וחושב שזה סרט גרוע ביותר (בלשון המעטה)!!!
זו מן הסתם הסיבה לכך שב'סטודיו למשחק' בו התארח, דילגו על הסרט הכל כך חשוב הזה (בעיני, סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר ואחד מגדולי הסרטים שנעשו אי פעם).
למרות שאני מאוד אוהבת את פורד, אני חושבת שסלידתו מהסרט לא מעידה על חוכמה יתרה (זה וגם בחירתו לנהל מערכת יחסים עם קליסה פלוקהרט, איך לעזאזל הגבר המשגע הזה שוכב עם רבע העוף?!)
טוב, אף אחד לא מושלם…
היא לא רבע עוף,
אלא פרגית צעירה…
נכון שזה נשמע הרבה יותר מפתה כשמנסחים את זה ככה?
היא לא רבע עוף,
הי התחילה כפרגיל צעירה ועכשיו היא עוף מכובס.
לא עם מה, עם מי
אני כמובן לא מסכים עם דגאדום, וכן מסכים איתך.
7 ימים, 8 לילות
דווקא מאוד אהבתי את 7 ימים, 8 לילות וחשבתי שפורד הפגין צד קומי משובח ולא ידוע שלו, שלא לדבר על הכימיה המפתיעה עם אן הייש.
בקיצור, אי אפשר לומר שכשל בכל הקומדיות הרומנטיות שלו (שאינן רבות).
6 ימים, 7 לילות
מה זה משנה?
בכל מקרה זה מוסף של ידיעות אחרונות.
לגבי דה-נירו...
באמת מאכזב בשנים האחרונות. בעניין האחרים הם אף פעם לא היו שחקנים יותר מדי טובים