ריקוד מושחת 2

מאת
קיפוד
– פורסם ב 5 במאי 2004Posted in: ביקורות

במקור: Dirty Dancing: Havana Nights
במאי: גאי פרלנד
תסריט: בועז יכין, ויקטוריה ארץ'
שחקנים: דייגו לונה, רומולה גראי, סלה וורד, ג'ון סלטרי

והרי אנקדוטה שהמצאתי זה עתה: לפני שנים מספר נצפה אחד מחברי, נכנה אותו כאן בשם הקוד ש', בחברת מישהי שהיתה, איך נאמר, לא אטרקטיבית כל כך.היא לא היתה נבונה במיוחד, לא נחמדה, ואפילו (אלוהים ישמור!), לא נראתה טוב. כששאלנו אותו מה הם עושים יחד, מה לו ולה, תשובתו היתה פשוטה – "אה, אבל היא עושה אחלה סופלה שוקולד!"
ככה זה בחיים. לפעמים, פרט קטן וחינני (למשל, קייט בקינסייל בלטקס) עשוי להיות מספיק כדי להפוך סרט סתמי לחלוטין לחוויה מענגת ומעוררת. אז מה בעצם אם כל השאר לא משהו.

באם מישהו כאן מסביב לא הבין את הרמז, התיאור הנ"ל מתאים ביותר ל-'ריקוד מושחת 2'. ניתן לחפש בו איכויות רבות, החל באמירות פלצניות על מהות החיים, וכלה בדברים שטחיים במיוחד כמו שחקנים שנראים טוב – אך כל זאת לשווא. 'ריקוד מושחת 2' הוא סרט שכאילו יצא מתבנית קוביות קרח שנקנתה באיקאה, כולל הקצוות החדים. אפילו קייט בקינסייל לא משתתפת בו. יש סיבה אחת ואחת בלבד ללכת לראות אותו, והיא – הריקודים.

חרף מה שעשוי להשתמע משמו של הסרט, הוא בהחלט עומד בפני עצמו. הוא אינו המשך של הסרט הלא בדיוק קלאסי 'ריקוד מושחת' מ-1987, אלא סרט אחר, במקום אחר, עם ריקודים אחרים ושחקנים אחרים, מלבד פטריק סווייזי שמגיע לתפקיד אורח. ניתן להגדיר אותו כרימייק, אבל ניתן גם לא. פשוט יותר יהיה להניח שניסו לרכב על הנוסטלגיה לאותו סרט נושן, ולתפור סרט המזכיר אותו פה ושם.

הסיפור, בלתי רלוונטי ככל שסיפור עשוי להיות, הוא פשוט. נערה (קייטי) מגיעה למקום חדש (הוואנה) בזמן רגיש ביותר (1958, ערב המהפכה הפידל-קאסטרית). היא פוגשת נער מקומי עני, אך טוב לב (חבייאר), והוריה מתנגדים לקשר ביניהם. הוא לא לרמה שלה, הם אומרים. אבל הוא מלמד אותה לרקוד, ויחד הם מוצאים את ייעודם.

האמת היא שאני קצת חוטא לעלילת הסרט, לא מעניינת ככל שתהיה, כי כאן הוספו קצת תבלינים. למשל, זוהי לא רק קייטי שלומדת מחבייאר איך לרקוד ריקודים לטיניים לוהטים – היא גם מלמדת אותו פכים מהעולם ממנו הגיעה, דהיינו, ריקודים סלוניים קלאסיים. יש גם נסיונות מגושמים לדחוף פנימה פוליטיקה ומסרים אנטי-גזעניים. רואים שנעשה מאמץ, והאמת, לא ברור לי למה. זה לא סרט שמישהו יטרח להגיע אליו בעבור משהו, זולת הריקודים.

והריקודים, אח, הריקודים. אם רק היו יותר מהם. לא פעם ארע שהדמויות המרצדות על המסך דיברו יותר מדי, וצופה זה או אחר צעק – "נו, תרקדו כבר". לפחות פעם אחת אני הייתי אותו צופה. אבל זה בסדר, האולם היה כמעט ריק.

אבל כשכן יש ריקודים… המוזיקה משכרת ומהפנטת, המקצבים מפעפעים לתוך הנשמה, והם רוקדים. בין אם מדובר במועדון לילה אפלולי, בו הזיעה מכסה איברים חשופים ואגן מתחכך באגן, באופן מושחת ביותר, ובין אם מדובר בתחרות ריקודים מהוגנת, בה הדברים שהרקדנים כמעט עושים מושחתים ומשאירים מעט מאוד מקום לדמיון – הריקודים מוצלחים ומעוררים. ייתכן שזהו הסרט האירוטי ביותר אליו תוכלו לקחת את ילדיכם (בין אם ילדים תיאורטיים, בין אם לאו), לאור היום ומבלי שתואשמו בחינוך לקוי. אלו בסך הכל ריקודים, לא? איש אחד חכם אמר פעם ש"ריקוד הוא ביטוי אנכי לתשוקה אופקית". הסרט הזה לוקח את הרעיון הזה לקצה.

מאידך, מדיונים קודמים באתר הזה ניתן ללמוד כי יש אנשים שעבורם משמעות האירוטיקה היא חזה חשוף. אם זוהי היא ההגדרה שלכם, אתם יכולים בקלות לוותר על הסרט. אם אני זוכר נכון, החזה החשוף היחיד בו הוא של חוויאר (דייגו לונה, 'ואת אמא שלך גם'). מצד שני, אולי זה מספיק – שתי העלמות איתן הייתי בסרט הזילו עליו ריר. לא ברור לי למה, אבל כבר נאמר לי שאין לי טעם בגברים.

עוד מדד לאיכויותיו של הסרט יוכל להיות השפעתו על ע', שראתה איתי את הסרט. כשיצאנו, היא ניסתה לשכנע אותי שנלך לרקוד. שיחקתי את הקשה להשגה. שאני אניח לעצמי להיות מושווה לדברים הנהדרים שנראו שם על המסך? לא תודה, סניוריטה.

תגיות: