תצפית: סקיי קפטן ועולם המחר

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 19 בינואר 2004Posted in: חדשות

קרי קונראן.

אני אומר את זה רק כדי
שתזכרו איפה שמעתם את
השם הזה בפעם הראשונה.
קרי קונראן עומד להיות
הפיטר ג'קסון, או לפחות
הג'ורג' לוקאס הבא. בעוד כמה שנים, זה יהיה השם אותו ימלמלו בחולמניות מיליוני מעריצים, יעלו לו זבחים ולא ישאו את שמו לשווא.

או שלא.

למעשה, סביר להניח שלא. אני לא יודע כמעט כלום על קרי קונראן, ומה שכן שמעתי מצייר אותו כמעין סופר-גיבור. הוא כותב סרטים בבוקר, יוצר את האפקטים בצהריים, מביים אותם בערב ונלחם בפשע בלילה. קצת לא סביר. לכן אל תאמינו מיד לכל מה שאתם שומעים עליו.

במשך שלוש שנים וחצי, קרי קונראן, אנימטור אפקטים שהפילמוגרפיה שלו היא דף חלק, צילם סרט בלי לצאת מהדירה. הוא עיצב ויצר תפאורות ממוחשבות על המחשב האישי שלו, ולתוכן הכניס דמויות אנושיות שצולמו על רקע מסך כחול. שלוש שנות העבודה הניבו סרט באורך של שש דקות, שהופק בתקציב של 5,000 דולר (ההוצאה הגדולה ביותר, כ-1000 דולר, היתה שכירת תלבושות עבור השחקנים) ונראה, כך אומרים, כאילו הוציאו עליו מיליונים.

הסרט הקצר הגיע לידיו של המפיק ג'ון אבנט, שהתרשם והסכים ליצור על בסיס זה סרט באורך מלא, על פי התסריט של קונראן, ובבימויו. וזה הקטע המפתיע. יש לכם איש אפקטים שהוכיח את עצמו כמוכשר – סבבה. אבל לתת לו לכתוב את התסריט? ולביים?! לבנאדם בלי שמץ של ניסיון באף אחד מהתחומים? נפלתם על הראש?

ההשקעה בסרט, שנשא את השם הרטרו-מגניב 'עולם המחר' (ומאוחר יותר הורחב לשם העוד יותר רטרו-מגניב 'סקיי קפטן ועולם המחר') לא היתה קטנה כמו ההפקה הביתית של קונראן: 70 מיליון דולר היא עלותו המשוערת של הסרט המלא. ובכל זאת, ביחס לכמות האפקטים שהסרט מכיל, המפיקים טוענים שהם יצאו בזול.

קונראן, כך נכתב בהודעות לעתונות, יצר תוכנה מהפכנית המאפשרת ליצור את הסרט כולו באנימציה ממוחשבת, ורק אחר כך ליצוק לתוכו את הדמויות האנושיות. כשלעצמי אני לא רואה מה "מהפכני" בטכנולוגיה הזאת: חלקים גדולים מסרטי 'מלחמת הכוכבים' החדשים, למשל, צולמו בצורה כזאת בדיוק. אבל הרעיון לצלם סרט שלם בשיטה זו בהחלט יכול לשאת בתואר "מהפכני". סדרי עולם והפקת קולנוע התהפכו: הסרט, בצורתו הגולמית, היה כבר מוכן ושלם אי שם על ההארד-דיסק של קונראן, לפני שהוחתם אפילו שחקן אחד. בהמשך, החלק ה"מצולם" של הסרט צולם כולו באולפן קטן ליד לונדון, על רקע מסכים כחולים, תוך שימוש בתפאורות מינימליות בלבד: כנף מטוס או שולחן כתיבה, למשל. כל תפאורה, כל חדר וכל רקע בסרט הם ממוחשבים.

שיטת ההסרטה החדשה הזאת עשויה לשנות, לכל הפחות, את עולמם של השחקנים. יותר הם לא ייאלצו לחתום מראש על השתתפות בסרט, בתקווה שהתוצאה תהיה סרט מוצלח שיעשה להם כבוד, ולגלות מאוחר מדי שהם תקועים בתוך סרט מחורבן שיעשה מהם צחוק. הם יוכלו למעשה לצפות בסרט לפני שיסכימו להשתתף בו! זה שימושי במיוחד עבור שחקנים שכושר השיפוט שלהם הוכח כבר כלקוי, וכן, אנג'לינה ג'ולי, אני מדבר אלייך.

הסרט מתרחש בשנת 1939, וישתדל מאוד שתאמינו שהוא גם נעשה באותה שנה – כלומר, אילו בשנת 1939 היו לסרטים תקציב של עשרות מיליוני דולרים ופעלולים ממוחשבים. הסרט מושפע מסרטי הסדרות, ה"סריאלס" שהוקרנו בקולנוע בזמנו: סרטונים באורך של כרבע שעה כל אחד, בכיכובן של דמויות כפלאש גורדון או האקדוחן ג'ו, שהסתיימו תמיד ב"קליפהאנגר" – רגע מותח שבו הגיבור ניצב בין החיים למוות. אותם סרטונים כבר היוו השראה לכמה סרטים שעליהם אולי כבר שמעתם: 'אינדיאנה ג'ונס', למשל, או 'מלחמת הכוכבים'. אבל ספילברג ולוקאס לקחו מהסרטים האלה רק את האווירה. 'סקיי קפטן' לוקח את ההשפעה הזאת רחוק הרבה יותר: הסרט עצמו מחולק לשבעה פרקים. כל פרק מתחיל בכותרת ("פרק ראשון: מפלצות מכניות", "פרק רביעי: אימת חתול האופל", וכאלה), ומסתיים, כמובן, בקליפהאנגר.

פולי פרקינס (גווינת' פאלטרו) היא עיתונאית ניו-יורקית נוסח לויס ליין שחוקרת את פרשת העלמותם של מדענים מפורסמים מכל העולם. בדיוק כשהיא נפגשת עם מקור בכיר שימסור לה סקופ שלא יאומן, תוקפת את העיר להקת מכונות מעופפות מוזרות, שאחריהם צועדים רובוטי ענק המשמידים כל מה שנקרה בדרכם! אך אל דאגה: לעזרה מופיע קפטן ג'וזף סאליבן (ג'וד לאו), הידוע גם כ"סקיי קפטן", טייס עשוי ללא חת, שהוא במקרה גם מכר ותיק של פולי פרקינס. בעקבות רובוטי הענק, הם טסים לנפאל כדי למצוא את ד"ר טוטנקופט המסתורי והמרושע, המנסה להשמיד את העולם (כמובן). כן, כל זה קצת טפשי. זאת בדיוק הנקודה.

בהמשך הסרט משתתפת גם אנג'לינה ג'ולי, ששמרה על המבטא הבריטי המשעשע שלה מ'טומב ריידר', אם כי בניגוד למה שאפשר להבין מהטריילר, התפקיד שלה בסרט הוא קטן למדי. עוד משתתפים קייסי אפלק, אח-של ('אושן 11'), וג'ובאני ריביסי ('אבודים בטוקיו', 'בייסיק').

הטריילר שכבר שוחרר לסרט, חושף בעיקר קטעים מתוך סצינת הפתיחה: מתקפת רובוטי הענק. דבר אחד שאפשר ללמוד מהטריילר הוא שלסרט לא חסר סטייל. הוא הולך עד הסוף עם ההצגה כאילו הוא נעשה בשנת 1939: הצבעים, הבגדים, העיצוב והאסתטיקה – כולם שייכים לאותה תקופה. אפילו הפוסטר של הסרט שומר על התחפושת, ומעוצב בסגנון הפוסטרים ועטיפות הקומיקס של פעם. השאלה עכשיו היא האם הקהל – מלבד מספר מצומצם של גיקים וחובבי היסטוריה קולנועית – יבין את הבדיחה, או שיחשוב שמדובר בסתם סרט משונה עם פוסטר מכוער.

אולפני פרמאונט מאמינים שהקהל יבין. הם קנו את זכויות ההפצה של 'סקיי קפטן ועולם המחר', ומתכננים להוציא אותו לאקרנים בארה"ב ב-11 ליוני, אמצע התקופה הבוערת של הקיץ, בין 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' ובין 'טרמינל' של שפילברג. אם זו לא הבעת אמון בסרט, אני לא יודע מה כן. ואם כל זה לא מספיק, באוגוסט האחרון דווח שמפיקי הסרט מרוצים כל כך מהתוצאה, שהם אישרו לקונראן להתחיל לעבוד על שני סרטי המשך, ולהפוך את 'עולם המחר' לטרילוגיה. כל זה כמעט שנה לפני שהסרט אפילו התקרב למסכים.

עם כל הכבוד למפיקים ולאולפן, מישהו היה צריך לקום ולהגיד להם שאין סיכוי שזה יעבוד. סרט הוא עבודת צוות. אדם אחד, ועוד בלי ניסיון, לא יכול לעשות הכל (או אפילו כמעט-הכל) לבד. רק בקומיקסים באטמן יכול לנהל חברת ענק מצליחה, לעבוד על כושר גופני, לעצב ולבנות לעצמו גאדג'טים וגם להילחם בפשע בלילות. בנאדם לא יכול להיות מתכנת מהפכני, מעצב בעל חזון, תסריטאי דגול וגם במאי טוב. דברים כאלה פשוט לא קורים בחיים האמיתיים. אין.

אבל מה אם האמונה של המפיקים מוצדקת, ואיכשהו, זה כן יעבוד? מה אם 'סקיי קפטן ועולם המחר' יתברר לא רק כסרט מלא סטייל אלא כסרט הרפתקאות ענק באמת, שני הסרטים הבאים אחריו בטרילוגיה יתחרו בפופולריות של 'אינדיאנה ג'ונס', ויתברר שקרי קונראן הוא באמת כל מה שאמרו שהוא?

במקרה כזה, תזכרו איפה שמעתם את השם שלו בפעם הראשונה.

תגיות: