מתחתנים עם ההורים

מאת
בן סגרסקי
– פורסם ב 25 בדצמבר 2003Posted in: ביקורות

במקור: The In-Laws
במאי: אנדרו פלמינג
תסריט: נאט מולדין, אד
סולומון
שחקנים: מייקל דגלאס, אלברט
ברוקס, לינדסי סלואן, רובין
טיוניי, ריאן ריינולדס

יש לי בעיה רצינית עם הפוסטר של 'מתחתנים עם ההורים' – משהו בו פגום מהיסוד. הבה נתעלם לרגע מהאסוציאציות הדוחות שעולות משם הסרט, ובואו נתרכז בתמונה: נערה צעירה בשמלת כלולות צחורה אוחזת זר שושנים מפלסטיק. מצידה האחד החתן ומצידה השני קרובי משפחה עם חיוך של דודה חווה. באמצע יושב אלברט ברוקס ('משדרים חדשות', מרלין מ'מוצאים את נמו') בפרצוף אומלל ומסביב הכל טוב ויפה ולבן. איזה סרט ישתמש בתמונה שכזו כדי לקדם את הסרט? "קומדיה רומנטית" אתם אומרים, "קיטש הוליוודי". עבדו עליכם. לא קומדיה רומנטית ולא כפכפים. זאת אומרת, בסרט יש חתונה (וגם הורים לא חסר) אבל היא נמצאת שם על תקן רקע לסיפור. באותה מידה עלילת הסרט יכלה להתקיים לפני ליל הסדר, או לקראת פרסום דו"חקו. למעשה מונחת לפניכם קומדית אקשן לכל דבר. לא נורא, עבדו גם עלי.

אז מה כן? קודם כל, יש צוללת (שנעשתה באנימצית מחשב זוועתית), ויש את הסוכן המאוד מאוד סמוי מייקל דאגלס, שאמור למנוע ממנה להגיע אל ידיו של צרפתי. וכשאני כותב צרפתי, אני מתכוון לכל החבילה – מרושע, הומו ובעל מבטא מעצבן במיוחד. סוכן 00-דאגלס מסור כל כך לעבודה שלו שהוא נאלץ להזניח את בנו יקירו, או אולי הוא סתם אבא מחורבן. על כל פנים, כשהבן מתחתן בשעה טובה, דאגלס מוצא זמן כדי לפגוש את הורי הכלה ולהגיד להם שהם נראים נהדר, רק בשביל לגלות שאבי הכלה, רפלקסולוג בן צנונית, מתעב אותו ממבט ראשון. וכשהסוכן מנסה ליישר עימו הדורים, הוא מסבך אותו בטעות בפרשיית הצוללת. מכאן, כצפוי, השניים משתפים פעולה אחד עם השני אף על פי שהם שונאים אחד את רעו שנאת מוות, ומסתבכים בכל בעיה אפשרית. לאוהבים הצעירים, כאמור, אין הרבה השפעה על מה שקורה על המסך וגם לא נראה שאכפת להם יותר מדי. ככה זה עם הצעירים של ימינו.

יש משהו נחמד בשיתוף הפעולה בין האבות. בכל סרט אחר בז'אנר שיצא לי לראות, המנוסה הוא בן אדם רציני ושקול שהולך לפי הספר ומעריץ שגרה בעוד הלא מנוסה מתרברב, מקשקש ועולה על העצבים של רעהו. פה זה בדיוק להיפך: הסוכן המקצועי מתנהג כמו ילד קטן ומתלהב, ודווקא האזרח הקטן הוא הקוטר. אמנם שינוי קטן, אבל הוא גרם לי להרגיש כאילו מדובר בקונספט חדש ולא בעלילה שמוחזרה כבר אינספור פעמים. למרות זאת, הזוג מאכזב, כנראה בגלל העדר הכימיה הבולט בין מייקל דאגלס לאלברט ברוקס. בעצם, למה לי להאשים את הכימיה? הרי המשחק של השניים מביך גם ביחד וגם לחוד. קשה לי להאמין ששחקנים כאלו, שעד היום סברתי שיש בהם יותר מהיכולת לדקלם שורות, מבזים את עצמם ככה. הפתרון יחיד שאני יכול להציע הוא שהחבר'ה לא ממש שמים על סרטים מהסוג הזה ולכן לא ממש אכפת להם מהתוצאה. ואם כבר באים בטענות, גם התסריטאים יכלו לתת איזה מינימום של השקעה. קצת נמאס לראות תמיד את אותו הטוויסט שנשחק, נטחן והתפורר כבר למוות בסרטי ג'יימס בונד (מי שמדבר על מיחזור. אני הרי באתי לראות קומדיה רומנטית…).

ההומור ככה-ככה. שום בדיחה לא גרמה לי לפרוץ בצחוק פרוע מול המסך, אבל גם אף אחת מהן לא הייתה מביכה במיוחד או העליבה את האינטליגנציה שלי באופן דרסטי. אני מניח שחלק מהבדיחות היו מוצלחות במקור ונהרסו בדקלום היבש של אלברט ברוקס ושות', אבל את רובן כבר שמעתי יותר מפעם אחת. אני בספק אם מישהו יוכל לשים את האצבע על קטע שלדעתו היה יותר מצחיק מהאחרים, אני אפילו אתפלא אם הוא יזכור אחת מהבדיחות, וחבל, כי חלקן לא היו גרועות, פשוט לא מנוצלות כמו שצריך. לא שאין בדיחות מיותרות בכלל – הנבל הצרפתי, לדוגמה. מצטער, אני לא צוחק ממבטא צרפתי, גם לא מהומואים, וודאי שלא מהומואים עם מבטא צרפתי. גם בדיחת ה-שני-שותפים-לא-סובלים-אחד-את-השני ממצה את עצמה בסופו של דבר: כשמבינים ששום דבר לא הולך להשתנות ביחסים ביניהם, הגימיק כבר לא עובד, ומה שנשאר זה זוג חטיארים שלא מפסיק לקטר לרגע. באיזשהו שלב זה נהיה מעיק.

מול כל החסרונות הללו יש לסרט יתרון אחד בולט והוא, כמובן, שחקני המשנה שלו. הכלה והחתן, לינדסי סלואן וריאן ריינולדס, פשוט מקסימים – פעם ראשונה שממש קיוויתי שהזוג בסרט כלשהו יחיה באושר, עושר, הושר וכו'. לו רק ידעתי איפה הם גרים, הייתי שולח צ'ק. ויש כמובן את אנג'לה (רובין טיוניי, 'מעבר לגבול הסכנה'), הסוכנת החשאית. הו, אנג'לה. בעולם מתוקן היא היתה זו שתופסת תחת ומחלקת פקודות לדאגלס. היא כריזמטית, מגניבה, יפה, אופה, מהירה ועצבנית. אלוהים ישמור, כמה מהירה ועצבנית! סצינה אחת בכיכובה מכילה יותר אקשן מאשר כל הסצינות של מייקל פלוס אלברט יחדיו. אמנם זה לא הישג כזה גדול – יחסית לשניים שהסתבכו בפרשית ריגול בין-לאומית, החיים של דאגלס את ברוקס לא מסעירים עד כדי כך – אבל זה בכל זאת משהו. עובדה שהיא הדמות היחידה שאני זוכר את שמה. הבעיה היחידה היא שאין לה מספיק תפקיד. אני אמנם חושב שהיא היתרון הגדול ביותר בסרט, אבל אני לא מייקל דאגלס, והוא מתעקש להתעלם ממנה בשיטתיות. להגנתה יאמר, שגם היא לא ממש שמה עליו.

דמויות המשנה הנהדרות הן אלה שמונעות מהסרט להיות נוראי, ומעלות אותו לדרגת "בסדר, כזה". אני פשוט לא בטוח שכדאי להוציא עליו הרבה כסף ולראות אותו בקולנוע, מה גם שהוא כבר זמין בספריות DVD למיניהן. נסו, ומי יודע, אולי תיהנו ממנו. נתראה בשמחות.

תגיות: