זה היה מין סוף שבוע כזה.
התחלתי אותו עם רשימה
ארוכה של דברים שחייבים,
אבל חייבים, להיעשות עד ליום
ראשון בבוקר, לכן ניגשתי
למלאכה במרץ ומיד המחשב שלי
שבק חיים, כפי שהוא נוהג
לעשות כשהירח נמצא במזל דגים. בינתיים ניגשנו, אני ולונג, לעיצוב מחדש של הסלון כך שיתאים לארלקינה (אם היא שוכבת עכשיו על הצד, כשהחצי השחור של הפנים שלה על הספה והחצי הצהוב על רקע הקיר – אי אפשר לראות אותה בכלל) ובמסגרת הפרוייקט נצבעו בטעות גם רצפת הסופרמרקט המקומי, והנעליים החדשות שלי (ולא הייתי מזכיר את זה אלמלא המצב שבו אני יכול לומר "הנעליים החדשות שלי" קורה פעם בשלוש שנים לערך). בינתיים החיזבאללה השתלטו לי על הרדיו, וסקיינט, כך הסתבר לי הלילה, השתלטה לי על המחשב, והחליטה לכבות לי (ולעוד אלפי אנשים ברחבי העולם) אותו בהתראה של 60 שניות – ואפילו לא ניתנה לי ההזדמנות ההוגנת לבחור לנתק את החוט הכחול או האדום. ניחא. יש דברים הרבה יותר גרועים שאפשר היה לעשות עם המחשב שלי תוך 60 שניות מאשר לכבות אותו, ואם כל מה שסקיינט עושה כרגע הוא לכבות מחשבים, מצבנו עדיין טוב. עליית המכונות, בהחלט.
כל זאת במסגרת הפינה "חייהם הקשים של כותבי דוחקואים בשבועות לא ממש מעניינים". האמת היא שגם במסגרת ענייני קופות בארה"ב, השבוע לא היה לגמרי משעמם. למעשה, נשבר השבוע שיא של כל הזמנים, אבל כדי לשמור על מתח ועניין בדו"חקו, אני לא אספר איזה עד לסוף הכתבה. אבל הקיץ מתקרב לסופו, הפתיחות הגדולות והארועים המעניינים באמת כבר מאחורינו (סיכום כללי של דוחקואי הקיץ בארבע מילים: נימו 1, ניאו 0). במהלך אוגוסט יוצאים הסרטים היותר מוטלים בספק ובעלי הפוטנציאל המסחרי הקצת מפוקפק. שניים כאלה שיצאו השבוע דווקא הצליחו יפה מאוד, ובכל זאת אמות הסיפים לא רעדו.
'S.W.A.T'. הוא הסרט המצליח של השבוע: 37 מיליון דולר הם סכום מספק למדי עבורו, גם אם לא כזה שיריץ את המפיקים להתחיל מיד את העבודה על סרט ההמשך. סטנדרטי. כזה הוא גם הסרט, על פי הביקורות: בסדר, כזה. לא מאוד רע. סטנדרטי. הסיפור: סוחר סמים ענק נכלא, אבל במהלך שיווקי מבריק מציע פרס של 100 מיליון דולר לכל מי שיצליח לשחרר אותו, והבלגאנים מתחילים. על הפושע מופקדת יחידת SWAT, עילית השוטרים של לוס אנג'לס, בראשות סמואל ל. ג'קסון ובהשתתפות מישל רודריגז וקולין פארל.
'S.W.A.T' מבוסס בחופשיות על סדרת טלויזיה ששודרה באמצע שנות השבעים, סדרה שלא נחשבת לקלאסית ולא לקאלט ושרדה בזמנו רק עונה וחצי. לגמרי לא ברור מי בכלל זוכר את הסדרה הזאת, ולמה, או למי, היה צורך להחיות אותה. החשש לקונספירציה עולה בעקבות כך שגם הסרט החדש השני השבוע, 'שישי הפוך' (‘Freaky Friday') הוא רימייק של סרט מאותה התקופה בדיוק. ייתכן שנתקענו בתוך לולאת זמן שתחזיר אותנו בכל פעם בחזרה ל-1976. מבאס.
ב'שישי הפוך' ג'יימי לי קרטיס היא אם חד הורית לטינאייג'רית (לינדסי לוהאן). הן לא כל כך מסתדרות זו עם זו, עד שביום שישי אחד, בעקבות אכילת פורצ'ן-קוקיז קסומות, הן מחליפות גוף: הילדה מתעוררת בגופה של המבוגרת, ולהיפך. זאת בעיה בעיקר משום שהאמא אמורה להתחתן מחדש בשבת בבוקר. כן, זאת אחת מהקומדיות האלה. מה שמפתיע בסרט הזה הוא תגובת הביקורת: הם אוהבים, ואפילו מאוד. דירוג העגבניות של הסרט הוא 89% (!), כלומר, נמצאו מעט מאוד מבקרים שדעתם על הסרט היתה שלילית. הוא מצחיק, כולם מסכימים, וחמוד, וג'יימי לי קרטיס עם גיטרה חשמלית זה דבר נורא מצחיק. הסרט נכנס למקום השני עם 22 מיליון, והספיק להגיע ל-33 מיליון מאז שיצא לאקרנים ביום רביעי.
שני סרטי 'אמריקן פאי' הראשונים היו שועלי קופה אמיתיים, כאלה שנשארים בטבלה במשך הרבה שבועות וצוברים עוד ועוד כסף. 'אמריקן פאי 3: החתונה' הוא ככל הנראה לא כזה: השבוע הכנסות הסרט ירדו במעל 50%. לעומתו, 'שודדי הקאריביים' ו'סיביסקיט' ממשיכים להיות השורדים, אלה שהירידות שלהם הן הקטנות ביותר. ואם כבר מתעסקים בירידות: במקום ה-18 השבוע נמצא 'ג'י(ג)לי', סרטם המושמץ של בן וג'ן, שעבר התרסקות רבתי מאז השבוע שעבר: ירידה של 81.7% בהכנסות, בעוד הסרט עדיין מוקרן בדיוק באותו מספר בתי קולנוע כמו בשבוע שעבר. וזו, רבותי, הירידה הגדולה ביותר אי פעם, או לפחות מאז 1982, בהכנסות סרט (בין סוף השבוע הראשון לשני). 'ג'יגלי' הצליח להכנס להיסטוריה.
בשבוע הבא יתרחש מפגש פסגה של אלילי האימה, 'פרדי נגד ג'ייסון', וחוץ מזה גם סרט האקסטרים 'Grind', הקומדיה 'Uptown Girls' והמערבון 'Open Range', שבו ינסה קוין קוסטנר להוכיח שהוא עוד קיים (אבל חס וחלילה ממחזר!).
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
אהרו''כ
עכשיו הצצתי בדף הלא סופי ושמתי לב שSWAT יגיע לארץ בעוד המון המון זמן (יחסית).
חבל, נשמע סרט פעולה סטנדרטי סטייל "המתווך".
צריך כאלה פעם ב…
מה קורה פה?!
גם לי המחשב נכבה בהתראה של 60 שניות!! איי קראמבה!
(בנוסף, בכל פעם שאני לוחץ אלט+שיפט, השפה שאני עובר אליה היא ערבית… אולי החיזבאלה קשור גם להשתלטות על המחשבים?)
http://news.walla.co.il/?w=//425731
אני היחיד שלא קרה לו כלום?
והיחיד שמכיר את הבאג האומלל הזה מלפני 5 חודשים?
אכן כן.
בכל מקרה, סוואט יהיה סרט טעים כמו המבורגר(אי אפשר לאכול אותו הרבה, אבל בפעם הראשונה, טורפים אותו.)
כנ"ל גם לגבי ידידי היקרים, פרדי וג'קסון.
אם כבר פרדי וג'ייסון
יש מידע לגבי תאריך ההפצה בישראל?
ב"לא סופי" לא רשום כלום, אבל שמעתי שמועות על אמצע אוקטובר.
מי יכחיש/יאשר?
28.8.2003
ע"פ וואלה!
http://e.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=category&path=1000&id=425623&news=1
28.8.2003
טוב, אפשר גם לחכות ל28 , או למצוא את זה מוקדם יותר.
;)
אבל, זה ממש לא זה, הדבר היחיד שהפריע לי בדו'ח, זה הסרט של קוסטנר.
שחקן שאני לא יודע אם יש לו 2 סרטים מעל הבינוני
[מלבד רובין הוד]
ועוד 2 השמות שאני הכי לא סובל, עם המשחק הכי עלוב שיש, ממש רואים עד כמה הם מתאמצים כשהם קוראים את השורות.(והם בלי בושה מעיזים לשחק אותה שחקנים מהשורה]
אנט בנינג, רוברט דובאל.
[בולע את הרוק באימה]
אם כל אלה התכנסו לסרט 1, זה יהיה להיט.
יחי יחי יחי
התקנתי Personal Firewall לפני שבוע, ואכן כל השבוע הוא מתריע בפני שפרוצדורה בשם RPC מנסה לגשת לרשת, ואני אומר לו לא להסכים לה.החיים יפים!
לא חשבתי שאני אפרסם את זה אי פעם ברבים
אבל, איזה יופי שיש לי וינדוז 98 שממילא נתקע לפחות חמש פעמים ביום. לפחות אין לו תולעים.
יחי הME
דפוק, דפוק, אבל עם מספר משתמשים קטן מאשר MacOS V.
כנ''ל.
נחמד לדעת שלדברים שלפני שלוש שנים נחשבו למיושנים יש יתרונות.
מה קורה פה?!
אז ניצלת את 60 השניות כדי לכתוב הודעה בדג? :)
אני לא נפגעתי ע"י הוירוס הזה, אבל נפגעתי ממשהו אחר (נראה לי גם וירוס) שהרס לי לגמרי את מערכת ההפעלה. לקח לי זמן עד ששיחזרתי את המידע, ועכשיו אני משתמש בגרסה מאוד זמנית של המחשב (בעצם אין לי כלום חוץ מווינדוז). החדשות הטובות הן שהמחשב עולה ממש מהר.
נ.ב. אם למישהו עדיין יש בעיה עם הוירוס הזה, ראיתי בערוץ 10 עיצה לאיך להתגבר. צריך להריץ את הפקודה "shutdown -a" איך שהמחשב עולה. ככה הוא לא נכבה. ואז להיכנס לאתר של מיקרוסופט ישראל, ושם יש הסבר.
כן, באמת ערוץ 10
ייתן לי עצות איך לשקם משהו…
כן, באמת ערוץ 10
זה עוזר אם אני אגיד שמי שאמר את זה היה כתב של הארץ? (כנראה שלא, אה? )
לא, האמת היא שזו באמת הדרך
בה טיפלתי בזה, אבל אחרי זה יש עוד תופעות לוואי שצריך את פאטצ' בשביל לסדר.
מסתבר שזה לא אותו פאטצ' שהופך את כל האנשים בסימס לערומים, אלא פאטצ' אחר לגמרי!
פאטצ' אדאמס?
חזרנו ל76?
זה מסביר גם את "מיס אנטבה". ומה עם ביקורת באמת? זה סרט ישראלי, אז עוד שניה נעלם (ולא, אתם לא רוצים שאני אכתוב את הביקורת).
אז SWAT הצליח? חבל.
חבל מאוד.
אם יש סרט שהגיע לו להיכשל, ולאולפן שהפיק אותו מגיעות מכות-רצח, זה כנראה הסרט הזה.
ומכייוון שאני עצלן שלא אוהב לחזור על עצמו:
כתבה מספר 1671
תסתכל על זה ככה.
הסרט לא הפך להצלחה מסחררת. הוא הרוויח סכום סטנדרטי, לא פחות מדי ולא יותר מדי. כלומר, שיטת השיווק האגרסיבית הזאת לא שינתה את ההכנסות שלו. מסקנה: שיטת השיווק הזאת לא משפיעה, ולכן אין טעם להשתמש בה בפעם הבאה.
מהפה שלך לאוזן של האולפן.
אבל איכשהו אני לא אופטימי.
יכול להיות שמישהו הזכיר את זה במקום אחר באתר, אז אני מתנצל
רק לי זה מפריע פחד שהקריין בפרסומת הישראלי לטומב ריידר מצליח לטעות בהגיית *שתי המילים* בשם הסרט? (את המילה הראשונה הוא הוגה בחולם במקום בשורוק, ואת המילה הראשונה הוא הוגה כ-rider במקום raider, מה שהופך את התרגום הנכון לשם הסרט, לדעתו, ל"רוכבת טומבים").
לי זה לא מפריע
לי זה בכלל לא מפריע – זה טומב ריידר סך הכל!
כל הסרט מבוסס על גודל החזייה של אנג'לינה ג'ולי (וייתכן שזה מה שגרם להסחת הדעת של הקריין), השם באמת שלא חשוב.
אוף טופיק: מלך האריות
אני מניח שהשאלה הזאת כבר נשאלה, אבל אני די חדש באתר ובכל זאת העניין קצת מציק לי –
ברשימת הסרטים המרוויחים ביותר של ימד"ב הם מציינים את "מלך האריות" כסרט שעדיין מדפיס שטרות בבתי קולנוע בארה"ב.
אני מניח שהם מתכוונים להקרנה המחודשת של הסרט שהגיע אלינו לסינמקס ברמה"ש – וכאן אני מגיע לשאלה שלי – איפה אני יכול למצוא מידע על הכנסות הסרט *לפני ההקרנות החדשות* ואיך זה משפיע בכלל על המעמד שלו בטבלה ההיא?
כרגיל,
התשובה נמצאת במוג'ו: http://www.boxofficemojo.com/movies/?page=releases&id=lionking.htm
ללא הכנסות האיימקס, הסרט יורד למקום ה-13 ברשימת הסרטים המרוויחים ביותר: http://www.boxofficemojo.com/alltime/domestic.htm
(בטבלה הזו הם כוללים את האיימקס, אבל ניתן לראות שאם מורידים את הכנסות הקרנת האיימקס – שאותה ניתן לראות בלינק הראשון – מה שנשאר מספיק ל'מלך האריות' למקום ה-13).
בכל הקשור לטבלה הבינלאומית (http://www.boxofficemojo.com/alltime/world/) קשה יותר לחשב את השפעות הקרנת האיימקס על מיקום הסרט, אבל בחישוב גס, נראה לי שהוא יישאר במקומו, או לכל היותר יירד מקום אחד בטבלה.
כרגיל,
ז"א שאם לא מתחשבים בגרסת האיימקס, "מוצאים את נימו" הוא סרט האנימציה המרוויח ביותר בכל הזמנים. לא רע…
בכל מקרה, תודה לונג – יש לכם יופי של אתר פה.
גם *איתם* הוא הסרט המצליח ביותר
כמובן, ללא אינפלציה. לנימו חסרים 4 מיליוני דולרים לעבור אותו, והדרך היחידה שהוא לא ישיג אותו תהיה אם הוא יורד מיידית מהמסכים.
מה זה מדד עגבניות?
הדירוג העגבניות הזה מופיע מדי פעם בכתבות פה בעין דג..
רק רציתי לשאול איפה אפשר לראות את הדירוג הזה.
בתודה מראש בעז
מה זה מדד עגבניות?
http://www.rottentomatoes.com/
כפי שפינגווין לינקק,
מדובר באתר "רוטן טומטוז" (עגבניות רקובות). לכל סרט הם מכינים עמוד ובו ריכוז הביקורות על הסרט (של העיתונים – ואתרי האינטרנט – המובילים בארה"ב). כל ביקורת חיובית מזכה את הסרט בעגבניה טריה. ביקורת שלילית שווה לעגבניה רקובה. בראש העמוד יש "טומטומטר", שמראה כמה אחוזים מכלל הביקורות הן חיוביות (בצד הם רושמים גם במספרים את מספר הביקורות על הסרט, כמה מהן חיוביות וכמה שליליות). סרט "טרי" נחשב כזה של מעל 60% ביקורות "טריות".
וכדאי תמיד לזכור
שהאנשים שמחליטים לאיזה ביקורת לשייך עגבניה טרייה ולאיזה רקובה הם דיסלקטים גמורים.
אפשר דוגמא או שתיים?
יש אחת או שתיים בכמעט כל דף
אם מתעמקים מספיק. בין אם זה עגבניה רקובה לביקורת חיובית, עגבניה טרייה לביקורת שלילית או סתם ציטוט תלוש מהביקורת שאינו מייצג אותה ולפעמים נותן רושם הפוך לגמרי מהביקורת עצמה. אז הנה אחת שתפסתי לפני כמה ימים כשחיפשתי ביקורות לסרט שראיתי לאחרונה.
http://www.rottentomatoes.com/m/Vampires-1083910/
שים לב לביקורת של אחד ג'יימס בראנדג' מ-filmcritic.com: עגבנייה טרייה עם הציטוט "A sacrilege". קודם כל יש כאן ביקורת כביכול חיובית שקוראת לסרט חילול הקודש, ושנית הנה המשפט המלא מהביקורת עצמה:
אז מה הבעיה?
הציטוט אולי לא מייצג, אבל העגבניה היתה *טריה*.
ואני באמת לא מקנא באנשים שתפקידם הוא לקרוא עשרות ביקורות ולהוציא מתוכן ציטוטים מייצגים. לא פלא שהם מפשלים לפעמים.
אוקיי, זאת דוגמא לחלק מהתופעות
ולא לכולן. יש גם מקרים בהן הביקורת חיובית והעגבנייה רקובה, או להיפך, ולא מעט כאלה.
לא משהו הדוגמא שלך
שתתקל במשהו יותר קיצוני ומשעשע, תשתף.
נו?
הביקורת אמרה שזה רק עניין של זמן עד שמישהו יכריז שהסרט הוא חילול הקודש. אז עורכי העגבניות הרימו את הכפפה, והודיעו שהסרט הוא חילול הקודש.
שאלות
1. למה לא עושים פה את הסקר המפוצץ ביותר של מה הסרט הכי טוב שיש?
2. כנופיות ניו יורק מבוסס על סיפור אמיתי?
הסרט הכי טוב ever:
אוווו… יש כל כך הרבה סרטים! לא מזמן פצחתי בפרוייקט לסקר הקומדיה הרומנטית הטובה ביותר. התברר שיש מעל ל-200 שיכולות להכנס לסקר המקדים (זה שבעזרתו בוחרים את עשרת הסרטים של הסקר), אז רק תחשוב כמה סרטים ישתתפו בסקר על הסרט הכי הכי הכי טוב מכולם, של כל הסרטים אי פעם (וחוצמזה, נראה אותך בוחר 5, או אפילו 10 סרטים שהם הכי טובים לדעתך מכל הסרטים שנוצרו אי פעם).
חייבים איזשהי הגבלה – שנת יציאת הסרט, הגבלת ארץ מוצא, הגבלת שחקן וכו' – כי אחרת זה בלתי ישים.
ההסבר שלך מוזר
אני לתומי חשבתי שהסרט הכי טוב הוא "פורסט גאמפ". לזכרוני זה סוכם מזמן. אין טעם לערוך סקר אם התשובה ידועה מראש.
למה לענות לו בשתי מילים,
כשבמקום זה, אני יכולה לכתוב תשובה ארוכה הרבה-הרבה יותר?
ההסבר שלך מוזר
מסתבר שעדיין שום דבר לא מעפ"ג
הצעה
מגזין בלייזר, ערך לפני מספר חודשים ספיישל "סרט הגברים הטוב ביותר" בשיטת נוקאאוט.
לבלייזר יש המון יתרונות, אבל דווקא קולנוע הוא לא אחד מהם.
בכל מקרה, אם בלייזר יכול גם אנחנו יכולים. לדעתי
והנה ההמלצה:
1. בחירת ז'אנרים שונים בשיטת נוקאאוט (נגיד 5-8 מקצים של 10 סרטים כ"א בכל ז'אנר).
2. מאבק ראש בראש בין כל המנצחים בסקר אחד גדול.
כל אחד מהסקרים שאנחנו עושים
(או, בעצם, כל אחד מהסקרים שמישהו אי פעם עשה) הוא בע"מ ולא כדאי לקחת אותו יותר מדי ברצינות. כשמדובר בסקר מוגבל יחסית בזמן או בז'אנר, כך שמספר המשתתפים הוא מוגבל, עוד יש לתוצאות איזושהי משמעות. אבל ברגע שסקר כולל בתוכו גם את 'לידתה של אומה' וגם את 'שרק', השאלה נהיית בעלת משמעות בערך כמו השאלה "מה ההבדל בין חלב?".
בקיצור, היומרה לנסות למצוא את "הסרט הטוב ביותר אי פעם" נשמעת לי פשוט מטופשת.
צודק
אבל אולי תסתפק רק ב"סרט האהוב על גולשי הדג"?
לידתה של אומה
לידתה של הוא אומה הוא סרט רע!
עכשיו תגידו לי להתייחס לשנה שבא הוא נוצר וכמה הוא היה חדשני ואני אגיד דבר אחד :שטויות.
סרט תעמולה זול עבור הקלאן,
אחד מהסרטים הכי גיזעניים בהיסטוריה ואפיו הסרטים של לני (ואני לא מבין איך מעיזים בארץ להחרים את המוזיקה של ואגנר ועדיין להראות כל כך הרבה פעמים את הסרטים שלה בלי שום תגובה) פחות רעים.
(מצטער אבל אני שונא שמתחילים לדבר כמה הסרט של גריפין טוב).
תתייחס לשנה שבה הוא נוצר
וכמה הוא היה חדשני.
תגיד "שטויות" כמה שאתה רוצה, אני לא רואה איך העובדה שהסרט (שלא ראיתי, אגב) הוא תעמולה גזענית לקו-קלוקס-קלאן הופכת אותו למהפכני ופורץ דרך פחות.
הסרטים של ריפנשטאל,
איומים מבחינה אידיאולוגית. נוראים מבחינת המסר.
אבל מדהימים מבחינה קולנועית, אפילו היום.
1. אין שום שאלה.
כתוב במפורש:
http://us.imdb.com/Title?0109244
2. מאוד-מאוד-מאוד בערך.
לכבוד חג האהבה
בתיכנון שלי ושל חברתי לראות סרט רומנטי.
האם באפשרותכם להמליץ לי על איזה סרט רומנטי טוב (שיצא בשנים האחרונות..)
בתודה מראש בעז ג
'סרנדיפיטי' ('בדיוק כשהתאהבנו').
אפשרויות אחרות: '10 דברים שאני הכי שונאת אצלך', 'מולין רוז", 'Run לולה Run' (באופן מסוים, אפשר להגיד שהוא רומנטי), אולי 'האחות בטי', אני מניחה שגם 'שוקולד' (לא ראיתי, אבל ככה אומרים), 'הנסיכה הקסומה' (איך לא…), 'מייל לאור הירח' (לא רק רומנטי, אבל מומלץ מאוד). בטח יש עוד מלא. והשאלה היא גם עד כמה אתם רוצים להצמד ל"רומנטי", ומוכנים לקבל סרט שסוטה קצת מהצגת הרומנטיקה המקובלת.
אגב, קראתי איפושהו שאחת מרשתות ההשכרה (בלוקבאסטר או ענק הוידאו. לא זוכרת איזו) עושה מבצע: השכרה חינם של כל סרט שמופיעה בו המילה "אהבה".
זה תופס גם בהטיות?
המרגל שאהב אותי! ד"ר סטריינגלאב או איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את הפצצה! סיפור אהבה מזויין!
מונלייט מייל ליום האהבה?
באמת??? לדעתי הוא בפירוש עלול לתת לזוג האוהב רעיונות מאוד לא נחמדים. לא הייתי כולל אותו כלל כסרט רומנטי.
אופציות סבירות, מעבר לסרטים שלונג הציעה:
"רווק פלוס ילד" (למי שלא מפחד מילדים)
"הכי טוב שיש" (למי שלא מפחד מג'ק ניקולסון)
"שייקספיר מאוהב"
ותרשה לי גם להצטרף להמלצה של לונג – "סרנדיפיטי", אם עוד לא ראית אותו, הוא ללא ספק הסרט הרומנטי ביותר בשנים האחרונות, בעיני לפחות.
בוא נראה
אני אנסה לדרג לפי ר"ר (רמת רומנטיות) בין אחד לעשר.
"לנשק את ג'סיקה שטיין", למרות שזה יכול לתת רעיונות שאתה לא כלול בהם. ר"ר 9
"מולאן רוז"', בערך רומנטי, אבל לא לשונאי מחזות-זמר. ר"ר 8
"רק נשיקה", רומנטי לאנשים מסוימים, אם כי ביזארי ביותר. ר"ר 7
"ממש מושלמות", לא בדיוק רומנטי, אבל יכול להוות נושא לשיחה. ר"ר 6.5
"לשמור אמונים", קומדיה קלילה, לא משהו קורע, אבל בסה"כ חביב ומתאים לצפייה בשניים. ר"ר 8
"מפתח הלב", משהו קטן וחביב עם נטלי פורטמן ועוד לא מעט שחקנים מוכרים בתפקידים קצת יוצאי דופן. העלילה עצמה גם לא הכי נורמלית, למען האמת. ר"ר 6.5
"נאמנות גבוהה", ספק אם זה ממש סרט רומנטי, או נסיון להבין למה בכלל צריך אהבה. ר"ר 7
כמו כן, תמיד יש את "הנסיכה הקסומה", "אישה יפה" או "בני וג'ון" שהם לא חדשים במיוחד, אבל תמיד יכולים להתאים. אני אישית מחשיב גם את "האלמנט החמישי", "מועדון קרב" ו"לאון" כרומנטיים במיוחד, אבל הם לא ממש לט"ו באב.
לכבוד חג האהבה אולי נלך על קלאסיקות?
אולי, אם יש מצב רוח לאהבה, למה לא לנסות את הקומדיות הרומנטיות המקסימות של קתרין הפבורן וספנסר טרייסי.
ראיתי לא מזמן את "אשת השנה", אמנם מיושן אבל עדיין מקסים, ויש גם הרגשה שכל כך חבל שאי אפשר לעשות כאלה סרטים יותר כי המאבק בין המינים כבר איבד את התמימות שלו.
במאבק בין המינים מעולם לא היתה תמימות.
מראית עין של תמימות, כן. צנזורה אלימה ובלתי מתפשרת כדי שיראו בסרטים רק את מה שמותר להראות, כן. תמימות – מעולם לא.
אני מניח שאת מתככוונת לקוד הייז
את בחלטת צודקת, אבל הוליווד לקחה לעצמה את הקוד מכיוון שהוא התאים לרוח הזמן, מכאן תחושת התמימות שדיברתי עליה
טומב- ריידר – סוד החיים
להלן ביקורת על הסרט שתתפרסם באחד מהעיתונים השבועיים בארץ.
קולוניאליזם בידורי
(ארה"ב/אנגליה 2003, 118 דקות)
בימוי: יאן דה בונט
שחקנים: אנג'לינה ג'ולי, ג'רארד באטלר, נוח טיילור, סיארן הינדס
המסגרת העלילתית של הסרט החדש בסדרת 'טומב ריידר-לארה קרופט', הינה מן המופרכות והאוויליות ביותר שנראו בקולנוע בעת האחרונה. 'סוד החיים' – הסרט השני בסדרה – אינו מתיימר אלא להציג בצורה מקוממת וחד צדדית את עליונותו המוסרית, הפיזית והטכנולוגית כביכול של האדם הלבן אל מול עולם שלישי אקזוטי ונחות על אמונותיו התפלות ומנהגיו הצבעוניים. עולם מערבי מתקדם מול עולם שלישי נכשל.
הסרט עוקב אחר לארה קרופט (אנג'לינה ג'ולי), שודדת קברים מוכשרת ונאה, היוצאת שוב להציל את העולם והפעם מידיו של מדען מרושע (סיארן הינדס) המבקש למצוא את תיבת פנדורה בכדי להשתמש בה כנשק יום הדין. קרופט נעזרת בהרפתקה זו בסוכן לשעבר של הוד מלכותה, טרי שרידן (ג'רארד באטלר), שרק בעזרתם של כישוריו המיוחדים וקשריו תיצלח לה במשימה. יחד, ולא בלי רמזים צפויים לרומן המתרקם ביניהם, רוכבים להם לארה וטרי וגם צונחים, שטים, צוללים, יורים וגולשים כמעט על פני הגלובוס כולו במרדף אחר תיבת הגיהינום.
'סוד החיים' צולם ביותר משבע מדינות, בין היתר קניה, סין וטנזניה. הערך הצורני אותו ביקשו יוצרי הסרט להשיג – המתבטא בין השאר באותנטיות הצבעונית של אתרי הצילום – הוא על חשבון איכות נרטיבית מינימלית. או במילים אחרות, זהו סוג של קולוניאליזם בידורי. קרופט היא נציגת המערב אשר בבסיס ההיגיון האידיאולוגי שמתוכו היא נוצרה עומדים יחס של התנשאות, סקרנות המהולה בבוז. העולם השלישי, לשיטתם של יוצרי הסרט, מביט משתאה נוכח כשרונותיה העילאיים של קרופט, אלה בדמות אישה, אשר לרוב הם רבים ואף טובים יותר מבני המקום עצמם. עבור קרופט וידידיה, החומה הסינית, למשל, היא לא יותר ממקפצה לאופנוע משוכלל, שוד תת-ימי של עתיקות ביוון הוא רק ספורט אתגרי ואילו קפיצת באנגי' ממגדל רם בהונג-קונג זו חוויה רומנטית. המזרח על אתריו, מנהגיו והקהילות המאכלסות אותו, הוא לא יותר ממצע נעים למימושן של חוויות חושיות ורוחניות.
בניגוד לסרטים דומים מאותו ז'אנר דוגמת סדרת 'ג'יימס בונד' או 'שודדי התיבה האבודה' אשר שם יוהרה ניתפסת יוותר כסוג של אירוניה עצמית, התחושה ב'טומב-ריידר' היא שהיוצרים (לרבות ג'ולי עצמה), לוקחים עצמם ברצינות רבה מדיי כאילו שכחו שמדובר בסה"כ בסרט הרפתקאות ופנטזיה קיצי. הסרט חסר באתנחתאות קומיות נחוצות, עניין המעיד על הומור עצמי וקלילות, והוא אף מנסה בשיא הרצינות לצייר תמונת עולם אמיתית על כוחות הרשע בעולם – כלומר, מתיפייף באמירה פוליטית רלוונטית. התוצאה מגוחכת ומיותרת. דה בונט, במאי הסרט וצלם מוערך בדרך כלל ('אינסטינקט בסיסי', 'ספיד'), לא השכיל לקחת את הסרט למחוזות של הנאה וכיף ובמקום זה הוא בחר בגישה ריאליסטית ודוגמטית לסיפור העלילה.
סדרת הסרטים של 'לארה קרופט-שודדת הקברים' נולדה מתוך ההשראה של סדרת משחקי מחשב בעלי שם זהה. המשחק היה עמוס הרפתקאות ואירועים משעשעים והוא זכה להצלחה ניכרת ופופולאריות רבה בעולם. הסרט הראשון בסדרה שנעשה ב-2001, גם הוא בכיכובה של ג'ולי, היה משב רוח מרענן בז'אנר סרטי האקשן גם בגלל מקוריות העלילה ואתריה וגם בגלל הסקרנות כיצד יעבדו יוצרי הסרט (לראשונה) משחק מחשב לסרט קולנוע מפואר – תופעה שלרוב פועלת הפוך.
'סוד החיים' הוא מוצר של חרושת תרבותית, פריט נוסף על פס ייצור. בסרט מסוג זה אין מה לחפש יוצר או במאי – יד אמן אשר חתומה על הסרט – אלא מימון, תקציב. ההשקעה בהפקה (90 מיליון דולר) אינה מחפה על עלילה רדודה ונלעגת והיא מניחה לרוב שכירת צוותים מקצועיים מן היקרים בתעשייה לצורך אפקטים מיוחדים. המזרח הוא רק אתר מכושף בו בני המערב מבקשים לשדוד קברים ולבזוז אוצרי תרבות. החיבור בין התנשאות תרבותית לסרט פעולה נכשל. מסיבה זאת הסרט אינו משכנע ואינו מאפשר הנאה לצופה האינטליגנטי שכן חוסר ההיגיון בו וההתנשאות המוסווית כלפי מיעוטים אתניים צורמים ביותר עד אשר אנו תוהים אם בכלל יש עוד מקום ולגיטימיות לסוג כזה נחות של סרטים.
שאלה.
למה אתה לא מחכה עד שתעלה ביקורת לסרט, שם יתרכז הדיון עליו?
בדיוק
אני שמח שאתה (יוני) מפרסם את הביקורות שלך כאן, אבל בהחלט היה עדיף לעשות את זה בכתבה המוקדשת לסרט.
דווקא הגיוני.
דדליינים, למשל.
ממש, אבל ממש, לא השתכנעתי.
א. יותר מדי מילים לועזיות. יש מילים אקוויוולנטיות בעברית, ומילים לועזיות אינן בהכרח מחזקות טיעון.
ב. לפי הטיעון שלך, העובדה שספיידרמן מתייחס לבנייני ניו-יורק בתור מקפצה, מעידה על יחס מזלזל של היוצרים לעיר? וזה שכולם אומרים "זה סופרמן", ומביטים בו בפליאה אוילית למהדרין ("זה מתקן האופניים!"), מעיד על התנשאות תרבותית של יוצרי הקומיקס על המערב?
יש לך פסקה אחת שמסבירה איכשהו למה הסרט הוא כל מה שטענת. אבל היא מסבירה כל-כך בקצרה, שאי אפשר להבין למה אתה אומר את זה.
"מתייפייף באמירה פוליטית רלוונטית". שהיא?
ג. "מן המופרכות והאוויליות ביותר שנראו בקולנוע בזמן האחרון".
באמת? ועל שום מה? יותר מ"מת לצעוק 2"? יותר מהתירוץ לצילום "שליחות קטלנית 3"?
"המלאכיות של צ'ארלי 2"?
(הייתי אומר גם "גיבור", אבל שם רק הביצוע אווילי לטעמי, לא הרעיון הבסיסי).
נראה כאילו העובדה שזה מתרחש בארצות 'אקזוטיות' גורמת לך בצורה פבלובית להפוך לאחד מאנשי א. סעיד. אולי הסרט קולוניאלי, אבל לא הוכחת.
כרגע, הביקורת הזו נשמעת לי בעיקר כמו ניתוח אנתרופולוגי, אבל לא משכנע – כזה מהסוג של נאומו המפורסם של משה סנה: "כאן הנימוק חלש, יש לצעוק".
ממש, אבל ממש, לא השתכנעתי.
תודה על הערותייך.
1. יותר מדיי מילים קשות?!…לך למילון.
2. ספיידרמן (ודומיו) פועלים מתוך היגיון עלילתי אחר. הם מקומיים ונוף פעולתם הוא חלק מאיפיונן כדמויות. קרופט פועלת במדינות פריפריה (כפי שהוזכר) ולא מחפשת קבר שדוד במנהטן, זהו חלק מאיפיון דמותה. לכן טיפול כזה מצד היוצרים מצריך מחשבה מוקדמת ורגישות.
2. להערכתי כל המאמר מסביר.
3. האמירה הפוליטית נדונה במאמר -"…והוא אף מנסה בשיא הרצינות לצייר תמונת עולם אמיתית על כוחות הרשע בעולם…" והכוונה היא כמובן ל"…והפעם מידיו של מדען מרושע …". אמנם זוהי אילוסטרציה של אמירה פוליטית, והנך מצביע על חולשה בטיעון, אך עדיין זהו פוליטי במובן הרחב של המילה.
4. הסרט נוצר כאילו אנו בשיאה של המלחמה הקרה, תקופה אשר סרטים (בין השאר) היוו גלויות תעמולה מתוחכמות אל/על המזרח מן המערב. הדוגמאות שהזכרת עומדות במבחן הרלוונטיות לתקופתן כשם שהן 'סגורות' ושלמות בהיגיון הפנימי של העלילה. אם תרצה ארחיב.
5. פבלוב?! נמק טענתך. פבלוב או לא, זהו סרט המטפח גישה מתנשאת ויהירה כלפי המזרח, כאילו מדובר שם באוסף של מטומטמים שרק מחכים שקרופט תגיע במצנח וכו'. זה זלזול לא רק בהם אלא גם באינטיליגנציה של הצופה. וגם הוכחתי (רחוק מהפרוייקט של אדוארד.ס אך ברוח הניתוח הפוקויאני).
6. לא מצאתי בביקורת ריפרורים לשיח אנתרופולגי שכן לא ניתחתי את הסרט כאילו הוא 'פיסת חיים' או ראייה אמפירית בעלת תוקף מחקרי מבחינה תרבותית. אחרי הכל זה רק סרט גרוע…
ההערותיך חכמות ומחכימות והן עזרו לחזק היבטים מסויימים במאמר ובכתיבתי. תודה.
לא מילים קשות,
מילים לועזיות. אני מדבר על הרושם, לא על קשיי הבנה.
2. לאו-דווקא. לא ראיתי אף סרט מן הסדרה ולא מתכוון לראות, אבל לארה קרופט, אם לקרוא את הביקורות על הסרט הראשון ולהכיר את המשחק,, היא שילוב בין גליון בגדי-הים של Sports Ilustrated לגיבורת-פעולה. היחס המטופש מתחייב מציאות מן הז'אנר; כמו שבכל סרט גיבורי-פעולה מצוי כל האוייבים פוגעים במדוייק עד שהגיבור מגיע לזירה, ואז סובלים מירידת ביצועים חמורה, או כמו ההערצה האמריקאית לגיבור-פעולה מכל סוג ומין. מה שאתה מתאר נשמע לא כמו קולוניאליזם ואפילו לא אוריינטליזם: הוא נשמע כמו סרט על גיבור אמריקאי שבמקרה מצולם באפריקה\אסיה\איפשהו, ויש הבדל: זו לא בהכרח התנשאות תרבותית, זו התעלמות – כמו שספיידרמן או דרדויל נטו להתעלם גם הם מסמליות עמוקה (אלא אם תשאל את שניצר). להיפך, סרט-גיבורים שהיה מלא בהטפה תרבותית היה נשמע לי קצת חריג.
2. ב. בצורה כוללנית מדי. מומלץ להיות קונקרטיים (אגב, מימי ג'יימס בונד והלאה משתמשים במדענים מטורפים להשמיד את העולם. היה אפשר לצפות שהם יבינו שזה לא הולך).
3. בני אדם בדרך-כלל חושבים על "פוליטי" כ"ישראל מול עראפת" "ארה"ב מול עיראק". "המלך הלבן מול המלך השחור". פוליטי במובן הרחב של המילה הוא קצת רחב מדי, לדעתי.
4. לא יודע, לא ראיתי. המזרח מוצג שם כאוייב?
5. זהו סרט אשר לפי מה שתיארת נשמע בדיוק כמו כל סרט קיץ אמריקאי אחר. אולי הסאב-טקסט שלו הוא "האמריקאים הכי טובים", ולא יפתיע אותי, אבל יש עוד רבדים מעבר לסאב-טקסט. סרט עם סאב טקסט רע יכול להיות סרט טוב, ולהיפך.
פבלובית… יש מגמה שברגע שמשהו מתרחש מחוץ לשדה ההתרחשויות הרגיל מוצאים בו כוונות מדהימות שלפעמים ספק אם מישהו כיוון אליהם.
לפעמים יש דברים מכוונים: ע' למשל ב"סנדרס איש הנהר" המפורסם, שבו בבירור מנסים ליצור רושם מסויים על האפריקאים מול האירופאים, וזה חלק חשוב בעלילה.
פה… זה סרט קיץ. לאף אחד לא אכפת. לכן דומני שיש לקטול אותו לא רק במישור האידיאולוגי, אם הוא שווה קריאה.
ואת פוקו… לא אוהב. מה לעשות.
אני לא יכול שלא להגיב
"יותר מדיי מילים קשות?!…לך למילון".
האם אתה מתבייש לכתוב בעברית? מה הקשר למילים קשות או קלות? אם יש מקבילה בעברית, ואתה בוחר להשתמש במונח לועזי, אולי עדיף שמראש תכתוב הכל באנגלית ותחסוך את ההתנשאות המצחיקה הזאת, שרק גורמת לזילזול. הכתיבה הזאת לא מעידה על אוצר מילים לועזיות גבוה, אלא להפך – אוצר מילים עבריות נמוך. וכמו שכתבו פה לא פעם, בורות היא לא משהו שיש להתגאות בו.
לא מבין מה אתם רוצים מהבנאדם
כולה בכל הביקורת (הדי ארוכה), ראיתי שתי מילים לועזיות "פלצניות"- 'נרטיבי' ו'דוגמטי'.
כל שאר המילים הלועזיות (אירוניה, אותנטי, אינטליגנטי, קולוניאליזם וכדו'), הן מילים שגורות בשפה העברית, ולא צריך להיות דוקטור לספרות אנגלית בשביל להבין אותן.
אז בשביל שתי מילים אתם עושים לו את המוות?
בדיוק.
שתי מילים הן לפעמים ההבדל
בין "בבקשה, תהרוג אותי!" ובין "אז בבקשה, אל תהרוג אותי…"
במה הסרט הראשון שונה מהשני,
שאתה אומר עליו (על הראשון) שהוא משב רוח מרענן וטוב, ועל השני – שהוא כושל?
וסליחה על השאלה, אבל למה לנתח מראש סרט שלא מתיימר להביא דבר פרט לשדיים של אנג'לינה ג'ולי?
(מה שכן, הנה רעיון לסרט: אנג'לינה ג'ולי פוגשת את ג'יימס בונד, ושניהם יוצאים להציל את העולם).
הערה אחת מרכזית...
"טומב ריידר" לא היה הסרט הראשון אשר נוצר לפי משחק מחשב. ה"כבוד" שמור ל"האחים מריו", ולאחר מכן לסרטים כמו "סטריט פייטר" ו"מורטל קומבט". חוץ מזה, אני גם בקושי מסכים איתך בנוגע לדעה שלך על הסרט הראשון (שזכה לתואר "הסרט הטוב ביותר המבוסס על משחק מחשב" רק מכיוון שכל הסרטים האחרים בז'אנר היו כל כך מסריחים), אבל זה כבר נושא יותר סובייקטיבי.
תיקון עובדתי קל:
טומב ריידר לא היה משחק המחשב הראשון שעובד לסרט.
לפניו היו "האחים סופר מריו", "סטריט פייטר", מורטל קומבט (1 ו2)", "ווינג קומנדר (מפקדת כנף)" ולדעתי היו עוד כמה.
אם הביקורת עוד לא התפרסמה בעיתון, מומלץ לתקן את פרט הטריוויה הנ"ל.
אלוהים, תציל אותי!
הטיעונים שלך כל כך מנותקים מהסרט, מהקהל, מהכל בעצם.
אני חושב את ההערות בדבר עודף רצינות אתה צריך להפנות קודם כל אל עצמך. אתה כותב כאילו גילית הרגע שהמערב מתנשא על תרבויות אחרות.
עכשיו תסביר לי בבקשה איך ההתנשאות של ספילברג ב"מקדש הארור" (סרט אדיר לדעתי), אירונית יותר וחמורה פחות מ"סוד החיים" הנ"ל.
עכשיו שגם אני ראיתי את הסרט
אני ממש לא קונה את זה. לקחת תיאוריה ששכבה אצלך במגירה מאז המלחמה הקרה והלבשת אותה על סרט לגמרי לא רלוונטי.
בסרטי ג'יימס בונד ואינדיאנה ג'ונס הגזענות מוגשת באירוניה עצמית וכאן זה סתם גזענות? איזה אירוניה היתה/יש בבונד? האם האירוניה של אינדיאנה באמת היוותה כזה הבדל משמעותי? האם אתה מדבר כאן גם על סרטי בונד של קונרי משנות ה-60, שהיו יותר גזענים מ"טומב ריידר", לא משנה איך מפרשים אותו?
ומה בעניין החוסר הומור, שהוא אצלך הקריטריון היחיד שאיתו אתה שופט אם הסרט רציני או לא, ועליו אתה מבסס את כל הקייס שלך? נשמע לי כמו שיטה קצת פשטנית יחסית לרעיונות הנשגבים שאתה דן בהם בביקורת שלך. האם כל ההבדל בין התמימות (היחסית) לזדוניות (היחסית) של "טומב ריידר" באמת גלום בכמות ההומור? לא קיבלתי את התחושה ב(כמעט) שום רגע נתון שאני צופה בסרט רציני ולמרות שיותר דגש על הומור היה עוזר *לאלמנט הבידורי של הסרט* הוא לא היה משנה את דעתי לגבי רצינותו והכרתו באידאולוגיה שהוא כביכול מנסה להעביר.
מאוחר מדי, אגב. כבר ראיתי שפורסם.
למי שעוד לא שם לב, היום הוא יום ההולדת של הבחור מה-O השנייה.
החליטו בסוף לצלם את הארי פוטר וגביע האש כסרט אחד בן שעתיים וחצי, ולא לשחרר אותו בשני חלקים.
אני רק מדמיינת
מה המעריצים ירצו לעשות להם אחרי שהסרט ייצא. אני אפילו לא רוצה לדמיין מה הם יעשו עם הספר החמישי.
תשמעי, זה היה יכול להיות יותר גרוע
מישהו יכול היה להפיק את טרילוגיית שר הטבעות בתור סרט מצוייר אחד של בסביבות ה90 דקות…
אה…כן…
מישהו יודע אם מתכוונים להפיץ את shaolin soccer (מיראמקס) בארץ, או שניתן להשיג כרגע רק בספריות?!
למה אתם מוחקים?
התנצלתי
הבהרתי
העברתי לבלתי שביר
מה העצבנות הזו
ולמה אתם מוחקים אותי ולא את ההודעה על טומב ריידר?
העברת את ההודעה ל'בלתי שביר'
אז אין טעם שהיא תשאר כאן.
וכמו שענו לך כבר – ל'טומב ריידר' עוד אין ביקורת, אז אין ליוני איפה לפרסם את ההודעה שלו (אם כי כללית, היינו שמחים לו יוני היה מחכה קצת, ומפרסם את הניתוח שלו לאחר עליית הביקורת על 'טומב').
דרך אגב,רד
וזה אפילו לא אוף טופיק –
יש איזשהי סיבה לכך שלארלקינה (שאני מניח שהיא חתולה. לא טעיתי ,נכון?) יש חצי צהוב ?
בטח שיש.
ככה נראה הפרצוף שלה, מה לעשות: http://www.fisheye.co.il/static/harlequina.htm
בטח שיש.
וואו.
מעניין אם עדיין מייצרים את הדגם הזה…
אוף טופיק, ואולי יומית?
שוחרר לאינטרנט הטיזר טריילר הבריטי לסרט הנועל את טרילוגיית "המטריקס": MATRIX REVOLUTIONS [או בלשון עברית צחה, מטריקס REVOLUTIONS]. לשם פתיחת הקובץ יש להיעזר בתוכנת הכיווץ WINRAR [למרות ש WINACE גם יכול לספק את העבודה].
צפייה נעימה!
http://www.angelfire.lycos.com/magic/mushrooms43/ukrevolutions.rar
אני חושב שזה אותו הטריילר
שמוקרן גם בקולנועים בארץ, שהוא מצידו מאוד דומה (או זהה) לזה שהגיע בסוף 'רילודד'.
אה, והוא לא שוחרר לאינטרנט. הוא הודלף לשם.
כך או כך, גירסה טובה יותר שלו
ניתן להוריד מאתר movie-list
http://www.movie-list.net/matrix_3_end_credits_trailer.mov
אגב, לא ברור לי למה אנשים מכנים אותו "טריילר בריטי". סה"כ זה הטריילר מה-DVD של The Matrix Reloaded והוא אכן הטריילר שהוצמד לסוף הקרדיטים (או לפחות אחד מהם).
טלוויזיוני
במוצאי שבת הבא, ב20:30 בערוץ ביביסי פריים, ישודר הפרק של "ממשיכה לצעוד" המדבר על פסי קול. פרק מומלץ ביותר, העוסק בהתפתחות פסי הקול כמוצר פופ, הכל מהמחזמרים של תחילת המאה ועד לסרטי דיסני של שנות התשעים. אינטליגנטי, מעניין, ומוזיקה נהדרת.
גם דיסני מוותרים על אנימציה קלאסית?
יש פה איזה אתר שטוען שדיסני מתכוונים ללכת בעקבות דרימוורקס. אני לא יודע אם הוא נחשב לאמין או לא.
http://www.mouseplanet.com/david/dk030814.htm
לא הצטערתי שדרימוורקס וויתרו על האנימציה הקלאסית שלהם. במילא היא לא היתה משהו. אבל דיסני? דיסני??
לא בזמן הקרוב
יש לדיסני לפחות עוד שלושה פרויקטים באנימציה מסורתית (לא כולל שמועות על "פנטסיה" נוסף):
בהחלט בזמן הקרוב.
אחרי Brother Bear ו-Home on the Range, אין להם יותר תוכניות לסרטים באנימציה מסורתית (Valiant הוא באנימציה תלת-מימדית, ובכל מקרה הוא לא של דיסני – הוא של אולפן בריטי, ודיסני מפיצים אותו). ולפי מה שנאמר בכתבה המלונקקת, Home on the Range מריח כמו אסון פוטנציאלי – הצוות שעבד עליו הוחלף כמה פעמים, התקציב הולך ותופח למימדים לא-שפויים, והקרנות מבחן הוציאו תגובות מאוד לא נלהבות.
אולי נעבור לטבלאות אקסל?
הרבה יוצר סקסי, גראפים כאלה של "נפילת הכנסות" בשבוע ה-30 להקרנת הסרט. או השני.
אם דברים נפולים נדמים לך כסקסיים...