תא הטלפון

מאת
בן סויסה
– פורסם ב 1 ביוני 2003Posted in: ביקורות

במקור: Phone Booth
במאי: ג'ואל שומאכר
תסריט: לארי כהן
שחקנים: קולין פארל, פורסט
וויטקאר, ראדה מיטשל וקולו
של קיפר סאת'רלנד

"ברגעים אלו ממש צלף סדרתי מכוון אליי רובה, אשתי והכמעט-מאהבת שלי נמצאות בסכנה, ופורסט וויטאקר מגלם את השוטר הטוב בעוד תפקיד סתמי. שמי הוא סטו שפרד, וזה הוא היום הארוך ביותר בחיי".

קולין פארל ('השתול', 'דרדוויל') הוא סטיוארט שפרד, יחצ"ן ניו-יורקי חלקלק, העומד לענות לשיחת טלפון שתשנה את חייו (או את השעה וחצי הקרובות, מה שיבוא קודם). סטו הוא אדם יהיר למדי, למרות שהוא רק דג רקק קטן בביצת היחצ"נות של התפוח הגדול. על בריטני ספירס שמעתם? אז אותה הוא לא מייצג, אבל הוא יכול לסדר לכם כרטיסים להופעה שלה. וגם זה רק אם יש לכם משהו שהוא צריך. סטו מייצג סופרסטארים כמו דוני ג'י ("קוסם?! דוני ג'י הוא אמן שבמקרה נראה כמו דוגמן-על!") וביג קיו (ראפר לבנבן, פארודיה משעשעת לחלוטין על אמינם אם אתם שואלים אותי), להם הוא מסדר ראיונות, תמונות קטנות בעיתון ומסיבות השקה – וכל זה דרך הטלפון הסלולרי הנאמן שלו. אבל יש שיחה אחת, כל יום, באותה שעה, שסטואי לא משתמש עבורה בסלולרי שלו.

תא הטלפון בפינת הרחובות 53 ו-8 הוא האחרון מסוגו. הטלפונים הציבוריים האחרים בסביבה כבר מזמן לא נמצאים בתאים שקופים, אלא תלויים על קירות כמקובל. דווקא ממנו נוהג סטו להתקשר כל יום לפאמלה מקפאדן, שחקנית צעירה אותה הוא מייצג, והיה רוצה לייצג בעוד כמה תנוחות. הוא מתקשר אליה, אומר שהוא רוצה שהיא תגיע למלון לא רחוק מתא הטלפון ממנו הוא מתקשר, כדי שתפגוש כמה אנשים וכמה מרטיניs', אבל פאם (קייטי הולמס בכבודה ובעצמה) עסוקה, כמו תמיד. היא מסרבת בנימוס וסטו מבין את הרמז. השיחה מתנתקת. רגע עובר. ואז הטלפון שוב מצלצל. זה יכול להיות כל אחד. אבל כשטלפון מצלצל, חייבים לענות, נכון?

מהצד השני של הקו שומע סטו את קולו מטיל האימה של קיפר סאת'רלנד (שלמרות כל תפקידיו בקולנוע ייזכר עד עולם בעיקר כג'ק באואר, CTU), איש עם רובה וכוונת טלסקופית שיודע יותר מדי פרטים על חייו של סטו ושם לו למטרה ללמד אותו לקח. כי הרי לרצות לעשות בום בום עם קייטי הולמס ולסרב לפיצה הם פשעים שדינם מיתה. מה שנראה לסטו בהתחלה כמו בדיחה הופך להיות סיוט, כשמתברר שהזר בטלפון לא מתלוצץ וסרסור מקומי חוטף כדור בגב. משם, איך אומרים, הכול מתדרדר.

הפשטות של הסרט, שמכאן ואילך הוא סצנה אחת ארוכה הנעזרת לעיתים בפיצול המסך להצגת האירועים, היא למרבה הצער גם המלכודת שלו. הסיפור מצליח למלא בקושי רב את 81 הדקות שלו, תוך כדי שהוא משאיר חורים עצומים בעלילה. מאוד קשה, למשל, להבין את המניע של הצלף לכל מעשיו. אין הרי השוואה בין חטאיו של שפרד לאלו של קורבנותיו הקודמים של הסדרתי, פורנוגרף פדופיל ומנכ"ל מועל כספים, שחוסלו באותה השיטה. למען האמת, אפילו בין הפשעים של שניהם אין ממש מקום להשוואה. המיני-טוויסט בסוף הסרט רק מוסיף לתחושת הפספוס, וגורם לי להרגיש שאם הכתיבה הייתה מוצלחת קצת יותר, זה יכול היה להיות סרט הרבה יותר טוב. לו רק הייתי יכול להאמין.

בדומה ל'להתחיל מחדש' בכיכובו של טום הנקס, גם 'תא טלפון' הוא כמעט מופע של איש אחד. המצלמה מתרכזת בפארל בכל שלבי העינוי שמעביר אותו הצלף, ופארל עושה עבודה טובה. המבטא האירי שלו מוסתר היטב תחת מבטא ניו-יורקי, והוא יודע לעבוד יפה עם הקול והבעות הפנים. זאת בניגוד לראדה מיטשל האוסטרלית, המגלמת את אשתו עם כל החן והבעות הפנים של משפחת באגינס. גם קייטי הולמס לא עושה כאן הרבה מעבר לפרצופים חמודים/עקומים/מודאגים, כאילו הרגע תלשו אותה מסצנה של 'דוסון קריק'. מתעלה על כולם בשוליותו פורסט וויטאקר, הוא השוטר ריימי, שבלי קשר לרמתו כשחקן היה יכול להיות מוחלף בכל שחקן אחר, בלי שהייתם מרגישים בהבדל. אבל זה לא הוא, זה התסריט.

אותו תסריט טורח להכניס מיני-מיני-עלילת-משנה, חסרת חשיבות לגמרי, על איש משטרה המערער על מעמדו של ריימי. היא שם, לרגע, ואז היא נעלמת. הניסיון ליצור קווים מקבילים בין חיי הנישואים של שפרד וריימי גם שם לרגע, ואז גם הוא נעלם. האפשרות ליצור קונפליקט בין האישה והאישה הכמעט-אחרת גם שם. וכלום. אין רקע, אין דמויות, אין בשר. ומעל הכול מרחף חוסר המניע הרציני של הנבל.

תאמינו או לא, אבל הרעיון להתרחשות האירועים בזמן אמת, המסכים המפוצלים המראים לנו כמה דברים בו זמנית, ואפילו נוכחותו של קיפר סאת'רלנד, הם לא בהשראת '24', הסדרה המשובחת מבית פוקס. הסרט נעשה לפי רעיון שהסתובב בהוליווד עוד מימי היצ'קוק, בתקופה בה תאי טלפון היו דבר הרבה יותר נפוץ מאשר בימינו, ומכאן הדגשת היות תא הטלפון הספציפי הזה אחרון מסוגו. יציאתו של הסרט לאקרנים נדחתה שוב בעקבות פרשת הצלף הסדרתי שפעל בוושינגטון די.סי., שגם את המניע שלו, אגב, עוד לא ממש הבנתי.

ג'ואל שומאכר, שכבר ביים את פארל ב'טייגרלנד', והידוע לשמצה בשנים האחרונות בשל זוועתונים כמו 'באד קומפני' ו'באטמן ורובין', ביים הפעם סרט נחמד, מותח לפרקים, ששווה צפייה רק בגלל קולין פארל, אם לא בשביל הווייס אובר האימתני והמענג של סאת'רלנד, שבלעדיו הסרט היה הרבה יותר גרוע. אם יש לכם 81 דקות פנויות, ואתם מחובבי פארל או סאת'רלנד, לכו על זה. אם לא, זה בהחלט יכול לחכות לדי.וי.די או לטלוויזיה. ואם אתם מתכוונים לראות את הסרט הזה בגלל קייטי הולמס, תעשו לעצכם טובה – אל תודו בזה. ואל תענו לטלפונים ציבוריים מצלצלים בקרוב.

מוהאהאהאהא.

תגיות: