מטריקס Reloaded

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 24 במאי 2003Posted in: ביקורות
שם רשמי
מטריקס Reloaded
שם לועזי
The Matrix Reloaded
סרט מס' 2 בסדרת מטריקס
בימוי
לאנה וושאבסקי
לילי וושאבקסי
תסריט
לאנה וושאבסקי
לילי וושאבסקי
שחקנים
הוגו וויבינג
לורנס פישבורן
למברט ווילסון
קארי-אן מוס
קיאנו ריבס
לדף הסרט

במקור: The Matrix Reloaded
תסריט ובימוי: לארי ואנדי
וושאוסקי
שחקנים: קיאנו ריבס, קארי-אן
מוס, לורנס פישברן, הוגו
וויבינג, הארולד פריניו,
הלמוט בקייטיס, ג'אדה פינקט-
סמית, גלוריה פוסטר והספה
האדומה

ביקורת על 'מטריקס Reloaded' מציבה את השפה העברית בפני פשיטת רגל. פשוט אין לי את המילים המתאימות כדי לתאר את סצינות האקשן בסרט. לא בעברית, כלומר. באנגלית יש Awesome, קיק-אס, בלאדי אמייזינג, וכמובן שלהכל אפשר להוסיף "פאקין". מילה חזקה, "פאקין". הייתי יכול להגיד שסצינות האקשן במטריקס רילודד הם פאקין מדהימות, אבל זה לא יפה כי יש פה ילדים, וזה גם לא בעברית. בעברית, כל מה שיש לי זה כמה מילים בבניין הפעיל הווה. מגניב, מרטיט, מפעים, משפיך, מדליק. מילים, האמת, די עלובות. להצמיד כל אחת מהן לסצינות הענק האלו יהיה עלבון לסרט. ומכיוון שאני מסרב בכל תוקף להשתמש בביטוי "חבל על הזמן", יש לי רק מילה אחת להגיד על האקשן ב'מטריקס Reloaded': משפליכץ. כן, אני יודע שזה חלש, אבל אליעזר בן יהודה אני לא, וזה כל מה שהצלחתי לבדות ממוחי הקודח.

בין סצינות האקשן ישנו גם סרט, והסרט לא מושלם. ל'Reloaded' יש חיסרון אחד בולט: הוא לא 'מטריקס'. איך שלא תסתכלו על זה, זה לא אותו סרט. 'מטריקס' היה פיצוץ למח, תופעה תרבותית והסרט הכי מגניב בהסטוריה. 'Reloaded' הוא בסך הכל סרט המשך. סרט המשך מושקע להפליא, שעושה כמיטב יכולתו כדי להדהים ולהתעלות – אבל עדיין, רק סרט המשך. כל מה שהבטיחו לנו היה נכון: כן, יש בסרט פעלולים מגפיזים שכמותם עוד לא ראינו. הרבה מהם. משאיות שלמות מלאות בהם. כן, יש בו גם עלילה שמרחיבה את עולם 'המטריקס' וגם עונה על כמה שאלות שנשארו פתוחות בסרט הראשון. וכן, יש בו גם פילוסופיה בגרוש או שניים. אבל זה לא 'המטריקס', ולא יכול להיות, כי 'המטריקס' יש רק אחד.

כבר בתחילת הסרט אנחנו מגיעים לציון, העיר האחרונה של בני האדם, ששוכנת עמוק באדמה, אי שם סמוך למרכז כדור הארץ, ומשכנת 250,000 אנשים חופשיים וחובבי טראנס. אבל כל זה עומד להשתנות: המכונות, כפי הנראה, גילו במחסן של ספרית וידאו בת 200 שנה עותק של 'שעת האפס', אמרו לעצמן: וואלה, איך לא חשבנו על זה? והתחילו לחפור, ישר למטה. מורפאוס מאמין שהדרך היחידה של אנשי ציון לשרוד היא לתקוף חזרה, ולהכות את המכונות במקום שיכאב: בליבת המטריקס, מרכז המערכת. הוא גם מאמין שניאו, החנון המעופף, הוא היחיד שיוכל לעשות זאת. בכלל, מורפאוס ממש חזק בקטע של להאמין בדברים, וכדרכם של מאמינים מושבעים, ברגע שהוא מתחיל לדבר על אמונותיו, כל משפט שלו הופך לנאום ארוך, איטי ומייגע.

(הערת אגב: אלו מכם שלא הבינו מילה מהפסקה הקודמת, כנראה שלא ראו את 'המטריקס' הראשון, וגם את הסרט הזה לא יבינו. עברו הימים שבהם בתחילת כל סרט המשך היו כמה דקות של הצגה מחדש של הדמויות, לטובת אלה שכרגע הצטרפו אלינו. לא ראיתם את הסרט הראשון? זבש"כם. בפעם הבאה תשלימו את החומר).

מורפאוס מאמין – והוא צודק – שמי שיוכל להדריך את ניאו בדרכו להחזיר מלחמה נגד המכונות היא האורקל, זאת מהסרט הראשון, עם העוגיות. והוא צודק. אבל אילו האורקל היתה מדברת ברור, היא לא היתה אורקל. במקום להגיד לניאו והחבריה בדיוק מה לעשות, היא נותנת להם את הכתובת של מישהו שמכיר מישהו שיודע. כתוצאה מכך שלישית ניאו מעבירים חצי סרט במפגשים עם מגוון של דמויות תמוהות עם שמות מגניבים: המרובינג'יאן, עושה המפתחות, פרספוני והתאומים. כולם – לא כל כך ברור מה הם עושים שם, אלא אם כן ההופעה שלהם כאן היא הכנה לתפקיד משמעותי יותר בסרט השלישי. חבל לי במיוחד על התאומים, אלה עם הראסטות הלבנות שיכולים להפוך לרוחות רפאים שקופות ואכזריות – זוג משזיב להחריד, שבכל סרט אחר היו מקבלים את תפקיד הבאד-גייז האולטימטיביים, וכאן מופיעים לרגע וכבר נעלמים. גם הפצצה האיטלקיה מוניקה בלוצ'י ('מלנה') משתתפת ומתבזבזת בסרט. שלא כמנהגה, היא אפילו לא מתפשטת, שזה כשלעצמו עניין תמוה ומדאיג.

סיפור האהבה בין ניאו לטריניטי ממשיך גם הוא: הוא מביט אל תוך משקפי השמש שלה, היא שולחת מבט מזמין אל תוך משקפי השמש שלו, וכולנו יודעים שהם מה-זה חמים אחד על השניה. הפנים שלהם לא מסגירות הרבה, אבל אף אחד בעולם המטריקס לא מצטיין במגוון רחב של הבעות פנים.

ובין לבין, יש את סצינות האקשן, שהן, עם כל הכבוד, הסיבה שלשמה התכנסנו – סצינות שנעשו כל אחת בתקציב של סרט הוליוודי ממוצע, וזכו גם כל אחת, מפאת הכבוד, לכינוי משל עצמה: The Burly Brawl, מרדף המכוניות, מפלי טריניטי. אין טעם לנסות לתאר אותן – קטעים נבחרים ממילא ראיתם בטריילרים – אבל כל אחת מהן שוברת שיאים בדרכה. זה מה שקורה כשנותנים לצוות שממש אוהב סרטי אקשן תקציב בלתי מוגבל לעשות מה שבא להם. עם כל הכבוד לניאו וטריניטי, הכוכבים של הסרט, גם הפעם, הם איש הפעלולים ג'ון גייטה, כוריאוגרף הקרבות יואן וו-פינג והאחים וושאבסקי. הללויה.

כל זה לא אומר שאין לסרט עלילה. בהחלט יש בו. אבל כשכל סצינת אקשן מדהימה, משליקה ומשפליצה לוקחת רבע שעה, זה לא משאיר הרבה זמן לעניינים שוליים כאלה. בסופו של דבר, חצי השעה האחרונה של הסרט דוחסת לתוכה עלילה של סרט וחצי, כולל כמה טוויסטים מצניקי-חושים, וזה עובר כל כך מהר שאי אפשר להספיק לעכל כלום. רק האקשן נשאר בהילוך איטי. אחרי הכנות קפדניות, ניאו פורץ לתוך – רגע, ואז – וואו. אוקיי. יש את הדלת הזאת – שניה, אז אתם אומרים ש – מה? אדריכל? האורקל?! וואו. מה זאת אומרת – לא! ואז הם יוצאים, ו- אה. אוקיי. וואו. המשך יבוא. ואז יש הרבה קרדיטים, ואז את הטיזר של 'מטריקס Revolutions', החל מנובמבר על מסכינו.

אני מניח שאי אפשר באמת לשפוט את הסיפור של 'Reloaded' עד שנראה את סופו, דבר שיקרה, כאמור, רק בנובמבר. מה שברור הוא שלסרט הזה פשוט אין את ה"הילה" של הסרט הראשון, ההרגשה שהפכה כמעט כל משפט בו לקלאסיקה מיידית וכל סצינה למושא לחקיינות. אני יכול לחשוב על מעט מאוד משפטים מתוך 'Reloaded' שייכנסו לפנתאון ויצוטטו שוב ושוב. 'מטריקס' היה מאורע. 'Reloaded' הוא בסך הכל סרט המשך – ענק, עצום ושווה, שלא להזכיר מגריק ומשמיט, אבל רק סרט. אבל אם יש לכם עניין כלשהו בפעלולים, באקשן או בקולנוע בכלל, אלה השעתיים (ועשרים) הכי טובות שתוכלו לבלות בזמן הקרוב.

"בוודאי לא תבין את כל מה שאני אגיד", אומר מישהו חשוב לניאו לקראת סוף הסרט, ואכן, לא הבנתי. נו טוב, זה לא כאילו זאת הפעם האחרונה שאני אראה את הסרט הזה.

תגיות: