 |
||
| שמענו על זה מזמן, אבל עכשיו דיסני מתחילים להשתמש בשיטה ברצינות: סרטי DVD להשאלה שלא צריך להחזיר – אחרי יומיים הם פשוט הופכים לבלתי קריאים. אבל עדיין ניתן להשתמש בהם כפורסי פיצה. |
17.05.2003
|
|
יומית
שמענו על זה מזמן, אבל עכשיו דיסני
מתחילים להשתמש בשיטה ברצינות:
סרטי DVD להשאלה שלא צריך להחזיר
– אחרי יומיים הם פשוט הופכים
לבלתי קריאים. אבל עדיין ניתן
להשתמש בהם כפורסי פיצה.
שמענו על זה מזמן, אבל עכשיו דיסנימתחילים להשתמש בשיטה ברצינות:
סרטי DVD להשאלה שלא צריך להחזיר
– אחרי יומיים הם פשוט הופכים
לבלתי קריאים. אבל עדיין ניתן
להשתמש בהם כפורסי פיצה.
ובתור קישוט מתנדנד למראה של האוטו
ואפשר למחזר אותם?
תחשבו שאחרי שנה שנתיים יהיו המון דיסקים זרוקים שאי אפשר לעשות איתם כלום.
כן
אבל.. אבל... הכינותי מראש!
כאשר קראתי את היומית...
…נכנסתי רק כדי לבדוק אם הצלחתי לנחש את הכותרת :)
מישהו רוצה להסביר גם לי אותה?
נו, טוב.
משימה בלתי אפשרית, דיסקים שמשמידים את עצמם.
כן, אבל אם תיתפס נכחיש כל קשר.
אולי...
אם זה פשוט נהפך ללא קריא אז בטוח שמתישהו ימציאו תוכנה שתקרא את הדיסק גם אחרי שהוא יהפוך ללא קריא
אז זהו, שלא.
לפי הכתבה, ה " "לייזר" " של הקורא לא יהיה מסוגל לחדור את השכבה שנוצרת על הדיסק.
אם כי אני סמוך ובטוח שאם השיטה הזו תתפוס, תשובה הולמת תופיע במהדורה הבאה של ספר הבישול לאנרכיסטים, לצד "TNT תוצרת בית" ו "איך להסניף קליפות בננה".
אז זהו, שלא.
אני כבר יכול לחשוב על כמה דרכים. רק חסרה לי דוגמית לניסויים…
• משהו ימצא איזה חומר מונע חמצון לקיבוע הדיסק לפני חשיפתו לאויר.
• מכיוון שהציפוי חיצוני, דרך להסיר אותו ע"י חומר מאכל שלא פוגע בפלסטיק.
אבל מכיוון שהעותק האחרון שלי של ה- Anarchy Cookbook הוא משנות השמונים, אני כנראה לא מעודכן
כוננית דיסקים טבולה בשמן - אולי ?
לא טענתי שאני כן.
זו פשוט הקונוטציה שהחסימה בעזרת עקרון כימי העלתה אצלי. הרי ברור שבניגוד לעוברי העבירות ברמת התוכנה, האנשים שיצאו מגדרם כדי להשיב מהדיסקים את המידע האבוד הם בגדר מיעוט מיוחד.
גועל נפש.
אנחנו תמיד לוקחים סרטים בספריה ואז לא מוצאים זמן לצפות בהם, ובדרך כלל מתפנים לצפות בהם רק אחרי יומיים שלושה. אז עכשיו – מה'כפת לנו, בסך הכל יורדים לנו עוד ימים מהמנוי.
אבל אם הדיסק ייאכל לנו בדרך? שכחו מזה. נתחיל להוריד מקאזה…
אה, כן, ושאלה מסקרנת: איך דבר כזה עומד בפני צורבי דיוידי שהולכים ופושים תחת כל עץ רענן? מה ימנע מהצופה העבריין לצרוב לעצמו את הדיסק בעודו טרי, להפוך אותו לקישוט נאה לקיר ולהמשיך לצפות בסרט להנאתו?
ועכשיו עלתה בדעתי
דמותו של טיילר דרדן, מלווה בעדת חבריו המפגרים, עוברים בספריות וידאו ומשנים על הדיסקים את תאריכי התפוגה שלהם…
בעניין הצורבים
דבר לא מונע גם עכשיו מאנשים עם צורב דיוידי לצרוב סרטים אותם הם לוקחים בספריה. מה עוד, שהדיסקים הללו גם לא באים להלחם בתופעת הצריבה, אלא להקל על המפיצים. יותר קל להפיץ, ולא צריך לדאוג לקבל את הדיסקים חזרה.
כמה לא אקולוגי.
אפילו אם הם ניתנים למיחזור – כמה אנשים באמת יטרחו למחזר אותם? אפילו אם תהיה חובה להחזיר אותם לספריה או משהו, הרבה מאד מהדיסקים סביר להניח שימצאו את דרכם לפח הזבל.
פוי.
ממש שום דבר
זה אפילו נאמר בכתבה. במהלך חיי הדיסק בני היומיים הוא דיסק רגיל לגמרי ושום דבר לא ימנע ממך לשכפל אותו.
לא מוצאים זמן? אין בעיה
הדיסק מתחיל להתעכל רק כאשר מוציאים אותו מהאריזה. אתם יכולים לקחת את הסרט ביום אחד, לצפות בו כעבור שבוע, ושוב למחרת, עד 48 שעות מהצפייה הראשונה, ואפילו לא מאבדים ימים מהמנוי!
''כך המצאנו את הגלגל'', חלק ב'
אין שום ספק, ישנו צדק היסטורי בעובדה שדווקא דיסני הולכים על הפטנט הזה. הם פשוט דופקים לעצמם את הראש בקיר בגלל שהם לא עלו עליו בפעם הראשונה.
הסיפור הוא כזה: אי-שם בשנות ה-60 העליזות ניגש לאנשי דיסני ממציא כלשהו כדי להציג להם המצאה חדשה שלו – מעין מכשיר וידאו ביתי, בו אפשר היה לנגן סרטים על הטלויזיה הביתית. אנשי דיסני נבהלו ממש מהמפלצת הזו, וביקשו מד"ר פרנקנשטיין הצעיר לגנוז אותה לאלתר.
"אבל אתם לא מבינים"* התעקש אותו ממציא. "במכשיר הזה אי אפשר יהיה לראות סרטים בלי הגבלה. אחרי כל צפיה, הקלטת תינעל במכשיר, וצריך יהיה לשלם כסף במעבדה מקומית כדי לחלץ אותה משם".
"אה-הא!" ענו לו אנשי דיסני בחיוך של ניצחון. "אבל המכשיר הזה _כן_ מאפשר להרבה אנשים לצפות בסרט – במחיר צפייה של אדם אחד! אנחנו לא יכולים להרשות דבר כזה!"
עשור לאחר מכן, פרצו לשוק מכשירי הודאו הביתיים. האולפנים בהוליווד (ודיסני בכלל זה) פנו לבית המשפט בדרישה לאסור על הכנסת הדברים המסוכנים האלה לבתים, אבל בית המשפט זרק אותם מכל המדרגות.
מוסר ההשכל בסיפור הזה הוא, שאם דיסני היו תופסים שכל בפעם הראשונה ומכניסים את מכשירי הוידאו כמו שהוצע להם בהתחלה, הם (כנראה) היו קובעים תקדים שהיה מקשה מאוד על בית המשפט להתעלם מהדרישה היותר-מאוחרת שלהם (ושל שאר האולפנים). אז מה הפלא שעכשיו הם קופצים על ההזדמנות? (למרות שתקדימים מהסוג הזה כבר מאוחר מדי לקבוע…).
* לא ציטוטים מדוייקים, אבל בהחלט רוח הדברים. המידע היע מטור של יובל דרור ב-"הארץ" (אין לי לינק).
יש לי שאלה
זה לא יוצא יותר יקר ליצר מליוני דיסקים חד פעמיים מאשר ליצר כמות קטנה יותר של דיסקים רב פעמיים?
בנוסף גם זה יוצר כפי שנאמר כמויות עצומות של זבל בלתי מתכלה.
זה באמת נשמע מטופש.
הדיסקים המתכלים אולי לא יהיו יקרים יותר מהדיסקים הרגילים, אבל בטח גם לא זולים יותר. בכל מקרה, עלות ייצור של דיסק היא גרושים. אוקיי, תהיה לנו בחירה האם לקנות דיסק רגיל בהרבה כסף, או לקנות דיסק מתכלה (מכיוון שאנחנו לא אמורים להחזיר אותו, אין פה ממש שום "השאלה") בפחות כסף. כל מה שהדיסקים האלה זה להרוס את האשליה כאילו כשאנחנו קונים דיסק אנחנו משלמים על הדיסק, ולא על זכויות השימוש בו. יצאתי ברור? לא חשוב.
אולי עלות היצור של דיסק
היא גרושים, אבל הם יצטרכו לייצר הרבה יותר דיסקים כי הדיסקים לא שמישים לאחר יומיים, אז זה לא יוצא יותר יקר בסוף?
ייצור של DVD
עולה בערך 5 שקל. כנראה פחות. העלות הזו קטנה מעלות הזמן של העובד שצריך לקבל חזרה את הדיסק ולבדוק אותו.
ומוכרים אותו ביותר מ-100 שקל במקרה הטוב?!1
לא.
במקרה הטוב קונים שלושה במאה ש"ח.
טוב זה המקרה הממש ממש טוב. הוא די נדיר, יחסית.. בייחוד אם רוצים
לקנות דיוידים של סרטים חדשים…
נו, החיים לא מושלמים.
איך להשיג דוידים בזול:
א. לקנות 3 במאה.
ב. לקנות עודפי ספריות.
ג. לקנות בחנויות של דוידים משומשים.
ד. להזמין מחו"ל.
ה. לקנות מזוייפים בעיר התחתית בחיפה. מאוד לא מומלץ. אמנם כתוב על זה DVD, אבל אלו לרוב VCD-ים. ובאיכות ממש גרועה.
ו. לקנות צורב דיוידי. אה, רגע, זה לא כל כך זול. ומאוד לא ידידותי למשתמש.
ושכחת
וא'. לחכות שהסרטים החדשים יהפכו לישנים.
כן.. זה מן תנאי מינימלי די הכרחי, ככל הנראה. אבל למי אכפת?
ייצור של DVD
מלבד החיסרון האקולוגי, זה ממש לא כלכלי לחנויות הדיסקים. ההחזרה של הדיסקים לחנויות משרתת כמה מטרות כלכליות:
1. יכולת להרוויח מקנסות על איחורים.
2. הקטנת הצורך בניהול מלאי (אם בכל יום משכירים מהחנות מאות דיסקים יש צורך לנהל מלאי מדויק ולהזמין אחת לכמה ימים עותקים חדשים מסרטים שהולכים לאזול) והקטנת שטח המחסן הנדרש.
3. ויתרון גדול – השכרה חוזרת. חלק מהאנשים, אחרי שהטריחו את עצמך עד לחנות כדי להחזיר את הדיסק ינצלו את ההזדמנות לשכור דיסק חדש.
— ואפסאלון – קצת נסחפת עם העלות. עובדים כאלה מקבלים שכר מינימום כך שאלא אם לוקח להם למעלה מרבע שעה (!) לקחת מהלקוח חזרה את הדיסק ולשים אותו במקום זה לא בדיוק יעיל.
בקיצור, זה לא נועד להחליף את הדיסקים הקיימים אלא לאפשר למכור דיסקים לצפיה "חד פעמית" בחנויות כלליות שמעדיפות להקצות לנושא רק שטח מדף (ליד הקופה) ולא כח-אדם יעודי (כמו כל הרשתות הגדולות, ממזון דרך ציוד משרדי ועד לסופר פארמים למיניהם).
תודה, אופיר.
חחח...
אני רואה כבר את ההפגנות של האגודות למען איכות הסביבה מחוץ למשרדי דיסני.
איזו שטות יקרה ומלוכלכת.
ספריות הוידיאו מרוויחות כסף טוב על סרטים שהוחזרו באיחור, כשלעומת זאת להשיג כל שבוע כמות חדשה של סרטים יהיה מועקה על החנויות.
נראה לי יותר הגיוני
שהם יצרבו את הסרטים במקום, אבל אני לא יודע…
נראה לי יותר הגיוני (כה''ב)
..שהם פשוט יוותרו על הרעיון, יקבלו את העובדה שיש אנשים רעים בעולם וישקיעו את מרצם וכספם בהכנת עוד סרטי דיסני..