שבועיים מראש

מאת
אליק
– פורסם ב 21 במרץ 2003Posted in: ביקורות

במקור: Two Weeks Notice
תסריט ובימוי: מרק לורנס
שחקנים: יו גרנט, סנדרה
בולוק, אלישה וויט, דנה
אייבי, דייויד הייג

סרטים של סנדרה בולוק הם מסוג הדברים שלא הייתם רוצים שהילד שלכם ייחשף אליהם. הבחורה ממכרת. בהמשך מובא סיפורו של א., בן-נוער (האמנם?) שבנסיבות רגילות ספק אם היה מעורר בכם חשד, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם: הוא מכור. הוא משכנע את עצמו שהוא יכול להפסיק מתי שהוא רוצה, אבל בעצמו כבר לא מאמין בזה. קריאת הקטע הבא איננה מומלצת לנשים בהריון, חובבי סנדרה בולוק וחולי קרויצפלד-יעקב (למען האמת, אני מסוגל לחשוב על מעט מאוד דברים שכן יהיו מומלצים לחולי קרויצפלד-יעקב).

פגשתי אותה בלב המדבר. היה לה את הלוק, היה לה את הצ'ארם, היו לה כל מיני מילים לועזיות אחרות שלא ממש הבנתי. זה התחיל ב'הרשת' ו'בזמן שישנת', והמשיך בכל מיני סרטים אחרים שאם להודות על האמת, היו עוברים עלי בצורה הרבה יותר טובה דווקא אילו היו מתרחשים בזמן שישנתי (נו, באמת. נהגת אוטובוס מזדקנת מצליחה לעצור יאכטת ענק ואפילו בלי להשתמש בקיאנו ריבס? חבל שלא שמו אותה על הטיטניק. היה לפחות חוסך כמה אוסקרים). את סינדרום הסנדרה, עם זאת, גיליתי רק הרבה יותר מאוחר, כשמצאתי את עצמי לבד באולם עם 'קסם מעשי' או הסרט ההוא עם השוטרת. כשהופיעו הטריילרים הראשונים ל'שבועיים מראש' כבר התחלתי להזיע באצבעות. יומיים לפני הבכורה חטפתי התקף קדחת הביצות. ביום שלישי האחרון כבר נאלצתי להכריח מישהי ללכת איתי לסרט, תחת התואנה המפוקפקת שיש לה יומולדת (היא זכרה דווקא באופן די בהיר שהיא נולדה ביולי, אבל פצחתי במחרוזת "הופ-הופ-טרללה" עד שהיא נשברה סופית).

סנדרה נשארת סנדרה: הנעבעכית שמכורה לעבודה ופתאום מגלה שהיא בעצם מספיק חתיכה בשביל לככב בקומדיה רומנטית. הפעם היא לוסי קלסון, עורכת דין יהודיה (?) ומעצבנת מברוקלין. הדבר היחיד שמעניין אותה זה להילחם עד חורמה בכל מיני יזמים, מנהלי חברות למיניהם, ושאר אנשים שרוצים להרוס בניינים מהמאה הקודמת. ג'ורג' ווייד (גרנט. יו גרנט) עונה בדיוק על שלוש הקטגוריות הנ"ל, והוא משחק בדיוק את אותו התפקיד מהסרט הקודם שלו, 'רווק פלוס ילד': כלומניק עשיר שלא צריך לעשות בחיים שום דבר חוץ מלהישאר חתיך ולספר בדיחות (שני דברים שהוא עושה בקלילות מדהימה, אני מוכרח לציין).

לוסי מגיעה לשכנע את ג'ורג' לא להרוס איזה מתנ"ס מאובק בשכונה שלה. היא תופסת אותו בדיוק אחרי שהוא נאלץ לפטר את עורכת הדין הקודמת שלו, ובאופן מפתיע, מסכימה לקבל על עצמה את תפקיד עורכת-הדין הנחשק בתמורה לזה שאף אחד לא ייגע בחוגי הבלט של הצ'כונה, והמתנ"ס נשאר שלם. מהון להון, לוסי מגלה כישורים נדירים לא רק בתור עורכת דין נוירוטית אלא גם בתור חנה בבלי, וג'ורג' מגלה כישורים יוצאי-דופן בלהיות בלתי-נסבל (הקורא סדאם חוסיין מתבקש להפסיק להנהן. מדובר בשני ג'ורג'ים שונים). הוא מתקשר אליה באמצע הלילה כדי שתבחר לו קפיצים למיטה, בחורה בפאב או כל דבר זז אחר. אחרי שהוא מזעיק אותה באמצע חתונה כדי שתעזור לו לבחור עניבה, הפולנייה שבה משתלטת עליה, והיא מחליטה שיש גבול לכל תעלול: היא אמורה להיות עורכת דין סופר-חנונית, ולא בייביסיטר. לוסי מודיעה, שבועיים מראש, על התפטרותה הדרמטית, וג'ורג' נשאר חתיך, עשיר ומשעשע – אבל בלי עורכת דין. עד כמה שזה נוגע ללב, כבר שמעתי על מקרים קשים יותר.

בתור פיצוי, לוסי אמורה לבחור עורכת דין מחליפה, רצוי עם היקף חזה גדול ככל הניתן, וטראח! עורכת דין ג'ינג'ית שנראית כמו מיליון דולר (אלישיה וויט) מגיעה משום מקום. לו הייתי יודע שככה נראות הסטודנטיות למשפטים, בחיים לא הייתי שוקל ללמוד פיסיקה.

עכשיו, ותודו שזה נורא מפתיע אתכם, ג'ורג' ולוסי מתאהבים. אבל אבוי! לג'ורג' יש רק עוד שבועיים עד שלוסי עוזבת אותו לנצח נצחים, לוסי עוד צריכה להחליט אם היא רוצה לסיים את חייה בתור שמרטפית בברוקלין, ובאמצע יש עורכת דין פרחה שמוכנה לעשות כל דבר בשביל לסיים את הלילה במיטתו של הבוס. האם הם יצליחו ליפול זה לזרועות זה בחמישים הדקות הנותרות? (מתוך חשש כבד לספוילר אני לא אענה לכם על השאלה הזאת, אבל אם אתם לא מצליחים לנחש לבד מצבכם ממש עגום).

לכאורה, יקיריי, יש פה כל מה שקומדיה רומנטית טובה צריכה. אחרי הכל, זאת קומדיה רומנטית של בולוק וגרנט, מה כבר יכול להיות רע?

נתחיל בצד החיובי: יו גרנט מקסים מתמיד. הדמות שלו סימפטית, במובן המוזר של המילה, והבדיחות שלו לא היו מביישות את השליפות של אוסקר וויילד ביום טוב (המבטא הבריטי לבדו גורם לזה להישמע מצחיק). מלבד זאת, נקודת השיא של הסרט מגיעה כשהוא מוריד את החולצה, ולמרות שלעניות דעתי כל העניין היה מעט מדי ומאוחר מדי (בשם כל הקדושים, הבן אדם יותר קשיש מהאבא שלי. עכשיו הוא נזכר להתפשט?), הבחורה שסחבתי איתי לא הפסיקה להזיל ריר במשך עשר דקות, מה שקצת הרס לנו את הפופקורן, וטענה שאם קודם לא היה היומולדת שלה, אז עכשיו כבר בטח שכן.

העניין המצער הוא, שזה פחות או יותר מסכם את הצד החיובי של הסרט הזה. סנדרה בולוק החליטה שהיא חייבת לנעול את עצמה בתוך הדמות המאובקת שלה, ולא לצאת משם עד סוף הסרט. מה שקיבלנו זאת לוסי בוקית להפחיד, משועממת ומפוהקת. קשה לי להגיד שאני מאשים אותה. לגבי הכימיה בין יו וסנדרה דווקא אין לי הרבה מה להתלונן, אלא שהתודה נתונה כולה ליו גרנט – הוא היה מצליח ליצור כימיה גם עם דליה איציק בסרט על סלט חצילים. לוסי נראית כמו אחת שכל הסרט הזה גורם לה לאולקוס: היא מקטרת, מתפטרת ומדברת הרבה על שימור מבנים, אבל לא מצליחה לגרום לנו להאמין שג'ורג' באמת עושה לה משהו.

הדמויות הן כמובן שבלוניות להפליא. אבל לדעתי, שחקני המשנה הם המכה הרצינית ביותר של הסרט הזה: עד עכשיו האמנתי שבמקרה שהעלילה מצ'וקמקת, שהדמויות הראשיות משעממות, ושכל הסיפור לא הולך לשום מקום, תמיד אפשר לסמוך על הדמויות המוזרות שבצד, כדי שיעבירו את הזמן בכיף. אז זהו, שלא. אף דמות שולית לא מקבלת מספיק רגעי-אוורור בשביל להספיק לנשום ולפתח "טיפוס" משעשע לרגעים הקשים (אני עדיין לא מצליח לישון בלילה מאז הצפייה באמא של לוסי, מפלצת אימתנית יותר מפנינה דבורין, ועם כישורי משחק דומים לנ"ל. געוואלד, יהודים!).

בכלל, חסר בסרט הזה איזשהו טריק, טוויסט משעשע, רעיון מפתיע – משהו שיציל אותנו מהמחשבה המזעזעת שראינו בדיוק את הסרט הזה לפחות חמישים פעם. לא שציפיתי להפתעות מרעישות, אבל הדבקות שבה הסרט הולך בעקבות התבנית הקבועה של קומדיות רומנטיות הייתה מרשימה גם חסידי חב"ד. לולא הסרט נעשה בכזאת רצינות, זאת הייתה יכולה להיות פארודיה מדויקת. כל נקודות המפנה המשמעותיות בסרט פשוט קורות בבת אחת ובלי הסברים (פתאום היא מגיעה, פתאום היא מתחילה לבחור לו עניבות, פתאום היא מתפטרת ופתאום הם מתאהבים. מה עם קצת חזרות גנרליות, הכנה מראש, כתוביות הסבר לפחות?).

ובתוך כל השיממון הזה מסתובבות להן עשר בדיחות מוצלחות להפליא של יו גרנט. שמונה מתוכן לפחות נמצאות בטריילר, ומי שרוצה את השתיים הנוספות מוזמן לפנות אליי ולהציע את גופו או שירותים מעניינים אחרים.

אבל הכי גרוע זה שאני כבר סופר את הימים עד הסרט הבא של סנדרה.

שלום, קוראים לי אליק, ואני מכור.

"שלום אליק".

תגיות: