במקור: The Tuxedo
במאי: קווין דונובן
תסריט: פיל היי, מאט מנפרדי,
מייקל ג'. ווילסון, מייקל ליסן
שחקנים: ג'קי צ'אן, ג'ניפר
לאב יואיט, ג'ייסון אייזקס, דבי
מזאר, ריצ'י קוסטר
עוד לפני שהגעתי לראות את 'טוקסידו', ידעתי שזה עומד להיות סרט רע. המבקרים גמזו וגמזו מכל עבר, והאמת? קצת נמאס כבר מג'קי צ'אן. הבנאדם די מיצה את עצמו, כבר לפני כמה סרטים. לא זאת בלבד, אלא שלסרט צוותה ג'ניפר לאב יואיט בתפקיד ראשי למדי.
את ג'ניפר היקרה כבר מזמן איני סובל. זה התחיל אי שם בסדרת 'אני לא מצליח לשכוח מה עשית בקיץ האחרון', והמשיך בסרט קטן ומזוויע בשם 'Heartbreakers'. רק לשם השוואה, אמה באותו סרט, סיגורני וויבר, היתה עתירת קסם, וסקסית בהרבה. בעצם, השוואה לא הוגנת.
עתיר בכל המטען השלילי הזה, הגעתי לסרט. השוט הראשון – אייל משתין לתוך נחל, ומימי אותו נחל נאספים לבקבוקי מים מינרליים. דוגמה משובחת לאנינות הטעם של הבמאי, ולסטנדרטים שהציב לעצמו.
ככל שהסרט המשיך, התאמצתי לשמור על פרצוף חמוץ, וחלילה לא ליהנות. "אני כאן כדי לכתוב ביקורת," כך שיננתי לעצמי שוב ושוב. "אני חייב לסבול. ללא סבל, אין איכות ועומק לאומנות, וללא עומק, להיכן נגיע?". לרוע המזל, לא הצלחתי. שוב ושוב הזדחלו להן זוויות הפה, ומשכו את השפתיים כלפי מעלה, חרף רצוני. שוב ושוב חבטה בי ההערכה לכישוריו האקרובטיים של האיש הקטן הזה, עם האנגלית הקלוקלת.
ג'קי צ'אן משחק בסרט הזה את "טונג, ג'ימי טונג". ככל תושב אמריקה ממוצא זר, עוסק ג'ימי במכובד שבמקצועות – נהיגה במונית. עקב כישוריו העילאיים בנהיגה, הוא נשכר לשירותו של מיליונר מסתורי, קלארק דבלין. את דבלין השרמנטי משחק בחן סביר ג'ייסון אייזק, שזכה לאחרונה למחמאות רבות על תפקידו המרושע בהארי פוטר. לא לטעות – כאן הוא הבחור הטוב, למרות המבטא הבריטי. ג'ימי טונג, ככל למך אוסטרופולי, מתקנא באורחותיו השרמנטיות של דבלין. למרבה/רוע מזלו, הוא נאלץ לתפוס את מקומו של דבלין, ולהלחם ברשע התורן.
והרשע התורן משובח הפעם. על מנת להיות רשע תורן, נדרשים שני מאפיינים:
א. מבטא בריטי מהוקצע. יש. הרשע התורן, דיידריך באנינג, מגולם על ידי ריצ'י קוסטר, יליד האיים הבריטיים, שעדיין לא עשה בחייו שום דבר שראוי שיזכרו אותו בזכותו, אבל אני מקווה שעוד יגיע לכך.
ב. תוכנית זדונית ומופרכת לכיבוש העולם. גם את זה יש. מר באנינג הוא מיליונר השואף להשתלט על שוק אספקת המים המינרליים ברחבי העולם, על ידי חיסול כל תושבי אמריקה. תוכנית מבריקה וחסינת טעויות. או שלא.
על מנת להתמודד עם הקרעים במרקם מציאות הסרט, הנגרמים ע"י תוכניות מטורפות של רשעים תורנים, מגיעה סוכנת פדרלית לעזור ל-"טונג, ג'ימי טונג". אותה סוכנת, דלבליין (כלשונו של ג'ימי), היא היא ג'ניפר מיודעתנו. ג'ניפר נראית טוב, יאמר לזכותה. לדעתי, שחקנית שהדבר העיקרי שיש לומר עליה הוא שהיא נראית טוב, אינה בדיוק שחקנית. אבל, כמעשה כשפים, הצליחו התסריטאים לתפור לג'ניפר שורות משובחות. מרבית הבדיחות הטובות בסרט מגיעות ממנה. היא מצחיקה בהחלט, בעיקר כאשר היא לא מנסה להראות סקסית. והאמת? החיקויים שהיא עושה די מוצלחים ומשעשעים.
ומולה, ג'קי צ'אן.
כפי שפתחתי, ג'קי צ'אן מיצה את עצמו. סרטיו החדשים לא מוסיפים דבר על מכלול עבודותיו בעבר. אבל את הכשרון שלו לא ניתן לקחת ממנו (לא בלי מכבש גדול וכבד, או אולי מסור חשמלי). גם אם בסרט יש פחות קרבות מבסרטי צ'אן אחרים, גם אם האקרובטיקה אנמית במקצת לעומת סרטיו הקודמים – האיש עדיין אחד מאומני הלחימה הגדולים של הקולנוע של ימינו.
ובעצם, המונח "לחימה" עשוי להטעות. איני בטוח עד כמה בחיים האמיתיים רגליו של צ'אן יושיעו אותו כנגד כנופיית טרוריסטים רצחנית. האומנות שהוא מפגין בסרטיו היא אקרובטיקה מדהימה מלווה בליצנות ויזואלית. אבל בליצנות הזאת טמון כוחו. אישיות? יוק.
וכאשר יוק אישיות, קשה לבסס קומדיה דלה (יחסית) בקרבות על השחקן.
והקרבות… עצוב, אבל נראה כאילו מר צ'אן הזדקן. הוא לא נועז כפי שהיה פעם (ולהזכירכם, מדובר באדם שהתיימר בכך שאת כל פעלוליו הוא מבצע בעצמו), והוא נוטה יותר לפשרות. מסרטיו הקודמים של ג'קי לא זכורות לי בדיחות גסות, או בדיחות מבוססות סקס. עד כה, הוא היה נקי דיו כדי להיות ראש שבט בצופים. וכאן? לא כך. כנראה הלחץ ההוליבודי להורדת הרמה הצליח להשפיע גם עליו. גם אפקטים ניתן למצוא כאן יותר מאשר בסרטיו הקודמים. ג'קי מטפס על קירות כאיש-העכביש, הולך על תקרות, ובכלל, נפרד לשלום מחוקי הפיסיקה (אך הידידות נשארת). גם קטעי מעוף וריקוד בחלל האוויר נראים כאן הרבה יותר מבסרטי צ'אן אחרים. ולא שזה פסול, זה פשוט לא צ'אן שאני מכיר. זה צ'אן מרשים פחות.
למרות הכל – נהניתי. נהניתי מסרט קליל, עם כמה הלצות טובות פזורות פה ושם ועם אפקטים לא רעים וכוריאוגרפיית קרבות חיננית ברובה. נהניתי.
הסרט לא מומלץ לחובבי סרטים איכותיים ועמוקים, או לחילופין, לבעלי תארים במדעי הביולוגיה. אלו עשויים להתחלחל מאותו אי-גיון הטווי בסרט לאורכו כפתיל סורר. הסרט מומלץ ל-"חובבי הז'אנר", ולהם בלבד. וגם לאלו, לא בקולנוע, אלא אם כן כבר ממילא הגעתם לקולנוע, ונגמרו הכרטיסים לכל האולמות האחרים. אבל עוד חודשיים שלושה, לקחת הביתה את הסרט בדיוידי, ולשבת עם דלי פופקורן תוצרת בית ביד אחת, ובקבוק צונן של פפסי מקס בשניה? למה לא? אם אתם חשים מחויבות לבטל זמנכם לריק, צפייה ב'טוקסידו' היא דרך סבירה ביותר לעשות כן.
- האתר הרשמי
- ג'קי צ'אן – האתר הרשמי
- ג'ניפר לאב יואיט – האתר הרשמי
- ג'ייסון אייזקס
- מחשבים לבישים
- ז'קט אהבה
- טוקסידו'ז
- מים מינרליים
שלוש מילים בביקורת הזכירו לי את דג ושמו וונדה
מי ינחש מהן המילים? ובעניין גל"י, אני חייב להסכים שמאז הארטברייקרס, גם לי קשה לחשוב עליה כשחקנית רצינית.
עוד לא החלטתי מה אני חושבת על הסרט הזה.
מצד אחד – ג'קי צ'אן באמת מעצבן. משמים. צפוי. לא מצחיק. פאסה.
אבל מולו היתה את ג'ניפר לאב יואיט, שאפילו קטעי הלחימה שלה היו טובים יותר משלו, אולי כי הם נראו אמיתיים יותר (שלא לדבר בכלל על החיקויים שהיא עשתה).
ומצד שני – הגעתי במצברוח מחורבן לחלוטין, ועד כמה שלא צחקתי הרבה במהלך הסרט, ולא התרשמתי מדי מכישורי הלחימה של צ'אן, הרי שיצאתי בתחושה טובה, והמצברוח הרע נעלם כלא היה.
שיטשיטשיט
כל כך רציתי שיפרסמו את התגובה שלי, אך בגלל שאין לי וורד זה לא הצליח. איזה בעסה.
טוב לא משנה מחר אני אכתוב אותה כתגובה לביקורת המצויינת (דרך אגב), שלא כל כך שונה מדעתי. אבל בכל זאת, הכבוד לפרסם ביקורת…
ההשוואה
הבלתי פוסקת הטוענת כי הסרטים הישנים של ג'קי יותר טובים מהחדשים שלו, היא באמת מוצדקת?
הסרטים המדובבים שלו יותר טובים משעת שיא 1,2 ו'שעת שיא במערב הפרוע'?
הרי הוא התפרסם בזכות הסרטים האחרונים שלו.
התפרסם בגללם? מה פתאום?
צ'אן עצמו לא אוהב את הסרטים האחרונים, לדבריו. הוא לא מבין אותם –
http://www.drunkenfist.com/movies/Hollywood/theTuxedo.shtm
אולי הוא לא מבין אותם
כי הם באנגלית.
ההשוואה
מוצדקת לחלוטין. בתור אחד שראה משהוא כמו 10 סרטים שלו, האהוב עלי ביותר הוא אחד הראשונים,
?! שעת שיא במערב הפרוע ?!
התכוונת אולי לשנחאי נון?
http://www16.brinkster.com/targumon/seek.asp?id=802
כנראה שלאומטיקון
הבנתי את הבדיחה
אבל האמת היא שפשוט מצאה חן בעיני השיטה הספרדית*:
שים את סימן הקריאה/סימן השאלה גם ב•תחילת• המשפט (וככה תדע מראש איזה טון לתת לו)
* – ככלות הכל, הבן של הכלה הוא סרט ארגנטינאי, אז אם תוכן ההודעה שלי אוף טופיק לפחות שהצורה תהיה און טופיק…
פה זה 'טוקסידו'.
איזה תירוץ יש לך לטוקסידו-און-טופיק?
!מכה על המצח!
השעות הקטנות של הלילה?
קריאת 3 ביקורות במקביל?
(את מוזמנת אגב לערוך את ההודעה המקורית שלי ולהשמיט ממנה את השטות הזאת…)
אמנם קוראים לנו ''עורכים'',
אבל אין לנו אפשרות טכנית לערוך הודעות לאחר פרסומן, וגם לא תהיה.
קצת ניטפוק
אולי אין אפשרות "מנהלתית" לערוך הודעות.
"טכנית" הכל אפשרי.
וגם יכול להיות שטל (המתכנת המוכשר שאני מאוד מעריך למרות שיש שחושבים אחרת) לא נתן בידיכם ממשק נוח לעשות זאת, אבל "טכנית" ההודעות נשמרות בקבצים וקבצים אפשר לשנות…
זה מזכיר לי ויכוח לפני שנה בסניף של סלקום: קניתי מכשיר חדש ורציתי לשמור על המספר הישן תוך כדי שאני מעביר את המכשיר הישן לאמא שלי.
הם כמובן טענו שזה בלתי אפשרי מבחינה "טכנית"…
לא נמאס לך לפעמים להגיע, לזרוק בוץ, וללכת?
בוץ?
אני מבין שאתה מעוניין להצטרף לאלו שהתייחסתי אליהם בסוגריים של הודעתי הקודמת?
אין אפשרות *טכנית*
כי המערכת מראש נבנתה באופן כזה שלא ניתן יהיה לערוך הודעות של אחרים.
ענייני אתיקה.
טעות לדעתי, בהיותכם אתר פרטי.
מה גם שכל מערכות הפורומים הציבוריים שראיתי את מאחורי הקלעים שלהן מאפשרות עריכת הודעות.
אז מה, הם פחות אתיים?
אני יכולה לחשוב על כמה טיעונים נגד.
בראש ובראשונה, אני אישית סבורה שאנשים צריכים להיות אחראיים להודעות שלהם. תהא דעתו של מישהו מנומקת להפליא ככל שתהא, אבל כל עוד הוא פונה לאנשים כ"מי שלא חושב ככה לא מבין כלום בסרטים", או גרוע מכך – "יא דביל" ושאר קללות, אני לא רואה טעם לערוך לו את ההודעה למשהו שיהא ראוי לקריאה, אלא אעדיף לערוף.
אנחנו לא הגננת של אף אחד. אנחנו לא צריכים לעבור אחרי אנשים ולעדן להם את השפה, להוסיף סימני פיסוק או לתקן שגיאות. וזה בדיוק הטיעון שהעלית – האתר הזה הוא אתר פרטי. אנחנו לא מרוויחים עליו כסף. אנחנו נהנים ממנו. אז למה להפוך אותו לעבודה שחורה במשרה מלאה?
מה גם שברגע שנערוך הודעות, יוכלו לבוא גולשים/טרולים ולטעון ששינינו להם את מה שכתבו ("אני בכלל אהבתי את הסרט! למה כתוב פה שלא?") ולך תוכיח שאין לך אחות.
טוב, אבל אתם יכולים לערוך הודעות
באמצעות מערכת האמוטיקונים…
כתבה מספר 878
זה גולש לכיוון ה
,
אבל לא, אנחנו לא יכולים. לא בלי להעמיס על המערכת באופן שיגרום לאתר לעלות ל-א-ט ל-א-ט.
וזאת למה? כי עבור כל החלפה כזו, המערכת סורקת את כל הטקסט ומשווה מול פקודות ההחלפה. כל שיש יותר פקודות החלפה – יש יותר עומס והתגובות איטיות יותר. אני לא רואה טעם בהחלפת ערכים בודדים (כלומר, ביטויים שיופיעו פעם אחת ומעבר לכך – אף אחד לא יכתוב אותם שוב, וזאת בניגוד לאמוטיקונים שמשתמשים בהם בתכיפות גבוהה יותר), ועל ידי כך יצירת פקודות החלפה שהמערכת תחפש גם בעתיד, למרות שברור שלא יופיעו.
אנחנו דוקא נהנינו מאד.
הדבר היחיד שבאמת עצבן בסרט היה שוט הפתיחה העגום שהזכיר הקיפוד. פרט לכך – ידענו מה אנו באים לקבל, קיבלנו את זה, יצאנו מרוצים.
ואני חייב להוסיף שהחידוש הגדול בסרט הוא נסיונותיו של צ'אן להראות כי הוא אינו מבין מה ידיו ורגליו עושות. רק בשביל זה הייתי צופה בו שוב.
לסיכום: עצוב לכם? רע לכם? שכחו אתכם בבית? דלגו לאולם הקולנוע הקרוב וצאו עם חיוך על השפתיים.
פשוט גרוע
הציפיות שלי לסרט לא היו גבוהות בכלל,סך הכל תשעים דקות של מכות וכמה צחוקים מטופשים,זה לא שזהו טעמי בסרטים, אבל זה מה שג'קי צ'אן סיפק לי עד היום.בסרט "טוקסידו" לא קיבלתי גם אתזה,קיבלתי קשקוש מטופש ומיבש עם גימיק חביב שהתפספס בגדול.מי שרוצה לצפות צריך לדעת שמדובר בעשרים דקות של כאילו פעולה, ארבע וחצי בדיחות מטופשות ושלושים שקל יותר מדי(לא כולל פופקורן).