הבחורים בחיי

מאת
נונין
– פורסם ב 14 בפברואר 2002Posted in: ביקורות

במקור: Riding in Cars
ysסWith B
במאית: פני מרשל
תסריט: מורגן וורד
על פי ספרה של בברלי דונפריו
שחקנים: דרו ברימור, בריטני
מרפי, סטיב זאהן, ג'יימס וודס,
לוריין בראקו

לכל אחד יש חלום. וכל אחד צריך ללכת על החלום שלו ולהגשים אותו, לא משנה מה המכשולים שעומדים בפניו. כך מספרת לנו הוליווד, נכון?

לדרו ברימור היה חלום. היא רצתה להיות שחקנית. הכל הלך נפלא בהתחלה, כשכבר בגיל 7 היא כיכבה ב'אי. טי.' והפכה למושא תשוקתם של מיליוני צופים ועשרות במאים הוליוודים עם צ'קים שמנים. לרוע המזל, ההתחככות המתמדת בעולם הזוהר הובילה את ברימור, הרבה לפני שמיצתה את קריירת המשחק שלה, למסלול האלכוהול-סמים-מוסד גמילה המוכר של הכוכבים, אותו היא עברה בפאסט-פורוורד – מספיק מהר כדי שאת הקאמבק היא יכולה לעשות בתפקיד בחורה צעירה, בין השאר ב'המלאכים של צ'רלי', ועכשיו גם ב'הבחורים בחיי'.

גם לבוורלי דנופריו היה חלום. היא רצתה ללכת לקולג', להיות עיתונאית וסופרת מפורסמת. עד גיל 15 היא הייתה הילדה הכי חכמה בכיתה, והכל נראה ורוד. אבל אז נכנסו לחייה הבנים: אחד קרא את שירי האהבה שלה ועשה ממנה צחוק מול כולם. השני הציל אותה מהראשון, והכניס אותה להריון.

הריון הוא בעיה נפוצה אצל טינאייג'רים בסדרות של הניינטיז, שם הוא בדרך כלל נפתר בקלות אחרי שכולם (הורים, מורים, חברים) לובשים על עצמם מבטים נורא מבינים וברקע מתנגן להיט מצעדים בו מופיעה המילה "Baby" לפחות פעמיים. ב-1965, בעיר קטנה ונוצרית בקונטיקט, הריון הוא לא בעיה נפוצה, אלא אסון בסדר הגודל של ה'טיטאניק', רק בלי לאונרדו דיקפריו. הביטוי 'הרסת לעצמך את החיים' על נגזרותיו מופיע בהקשר הזה פעם אחר פעם, בשיחות של בוורלי עם עצמה ובהתמודדות שלה מול אביה השוטר הקשוח (ג'יימס וודס, 'קונטקט') ואמה האוהבת (לוריין בראקו, 'הסופרנוס'). מסתבר, למשל, שריי (סטיב זאהן, 'יש לך הודעה'), הבחור הקשוח והפשוט שתיפקד מצוין כבן-זוג לקיץ, הוא בחירה איומה לתפקיד בעל – במיוחד כשאת עוד צריכה לגמור בגרות.

סוף החיים? לא בטוח. בוורלי שלנו, נאמנה לערכי הוליווד, מנסה להגשים את חלומה למרות כל המכשולים, לשנן היסטוריה לקול צרחות התינוק ולשלוח בקשות למלגה. בוורלי תמיד ידעה שהיא מיוחדת ומבריקה מכולן. היא לא תיתן לדבר קטן כזה להפוך אותה לעוד עקרת בית קטנה, טיפשה ושפוטה. אנחנו יודעים שהיא הצליחה; אם הכתובית 'מבוסס על סיפור אמיתי' לא מספיקה, יש גם סיפור מסגרת שמיידע אותנו על הצלחתה כבר אחרי חמש דקות. בוורלי מצליחה למרות המכשולים, ובפרט למרות ההריון, שהופך לילד קטן בשם ג'ייסון.

אותו ג'ייסון הוא הסיפור האמיתי, שמעלה את הסרט הזה מעל לדרמטיות הצפויה מראש. הוא חמוד כמו שרק ילדים יכולים להיות, אבל בשביל בוורלי, הוא גם המכשול העיקרי שמונע ממנה להפוך לעיתונאית וסופרת, ולחיות את החיים שמגיעים לה מתוקף היותה מוכשרת, חכמה ומרוכזת בעצמה עד לטירוף. ומצד שני, הוא רק ילד…

את המתח בין שתי נקודות המבט האלה על ג'ייסון, הילד והמכשול, מדגישה הבמאית פני מרשל ('ביג', 'ליגה משלהן'), שעשתה עבודה כל-כך טובה עד שסצינות דרמטיקומיות רבות מהסרט נכנסו מיידית לפנתאון 'המועמדים לציטוט' שלי ומשוחזרות מאז בכל הזדמנות. כשהסיטואציה הכללית עצובה ובעייתית, היא דוחקת לפעמים את הדמויות לפינה מגוחכת שמכריחה אותן (ואת הצופים) לפרוץ בצחוק היסטרי ונבוך. למעט כמה רגעי קיטש מיותרים לקראת הסיום, הנוסחה עובדת – ההומור העגום גירה היטב את בלוטת הדמעות שלי, מטלה שבה נכשלו סרטים בעלי נושאים 'כבדים' בהרבה (כמו 'אזור מלחמה' ההיפר-דרמטי של טים רות'). סנטיפי בת-זוגתי (שאגב, בכתה חצי מהסרט) מציינת גם את האמיתיות והאותנטיות של הסרט – תכונות שאפשר להתווכח עליהן, כמובן, אבל כאלו שמפרידות את הסרט ממלודרמות טורקיות באשר הן. בוכים בסרט הזה, והרבה, אבל אף אחת מהדמויות היא לא קריקטורה מסכנה שצריך לרחם עליה, אלא בן-אדם עם תכונות אופי מעצבנות או מצחיקות (ועדיף שני הדברים בו זמנית).

וברימור? כאן המקום אולי להשוות אותה לקירסטן דאנסט חביבתי, שהפציעה לפני מספר חודשים בדרמת-הנעורים 'את מטורפת… אתה חתיך'. בעוד ש'הבחורים בחיי' משאיר את המטורפת והחתיך הרחק מאחור מבחינת עלילה, דמויות ומורכבות, הרי שברימור, למרות הכל, אינה מגיעה למעמדה האלילי של דאנסט. היא עסוקה יותר מדי בפרצופים חמודים או מתנחמדים, ולא יוצאת מהסרט כשחקנית מבריקה במיוחד או ככוכבת סקסית שיש להזיל עליה ריר. ואולי זה פשוט בגלל שאת ההצגה גונבת בריטני מרפי ('נערה בהפרעה', 'אל תוציא מילה') המשחקת את פיי, חברתה הטובה ביותר של בוורלי לאורך השנים. מרפי כבר זכתה להערכת הקהל בתפקידיה הקודמים, ולאור הסרט הזה אפשר סופית לקבוע שמדובר בשחקנית מוכשרת ורבת פנים במיוחד. שלא לדבר, כמובן, על ג'ייסון בן השש, שמשחק נהדר את הילד המבולבל בקשר לכל דבר, פרט לאיך שאימא שלו מרגישה.

בוורלי דונפריו לא מוותרת על החלום שלה. אבל פה זה קונטיקט, לא הוליווד, ובסרט הזה החלום הוא לא העיקר, אלא המכשולים. ובגלל ההסטה הקטנה הזו של נקודת המבט, 'הבחורים בחיי' הוא אחד הסרטים המרגשים ביותר שראיתי בזמן האחרון. הוא מומלץ במיוחד למי שאימא שלו הרסה לו את החיים, או שמפחד שהוא יהרוס לילדים שלו את החיים. או בקיצור, לכולם.

תגיות: