החטא הראשון

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 24 באוקטובר 2001Posted in: ביקורות

במקור: Original Sin
תסריט ובימוי: מייקל
כריסטופר
ע"פ ספרו של קורנל
וולריץ'
שחקנים: אנגל'ינה ג'ולי,
אנטוניו בנדראס, תומס ג'יין

אני לא יודע למה, אבל בזמן האחרון הקולנוע סובל ממחסור חמור בסקס. נדמה שעברו שנים מאז שראיתי סצינת סקס טובה באמת. אי אפשר אפילו ללכת לסרט בבטחון מלא שגם אם יהיה גרוע – לפחות נראה ציצים. ציצים מופיעים לאחרונה רק בסרטי נוער בנוסח 'אמריקן אסקימו'. המחדל הבולט ביותר שנעשה לאחרונה בתחום היה, כמובן, 'טומב ריידר': אנג'לינה ג'ולי, אחת השחקניות היפות ביותר בהוליווד וטוענת רצינית לתואר בעלת השדיים האולטימטיביים (בקרוב הסקר), משחקת את לארה קרופט, דמות שידועה כמעט אך ורק בזכות החזה שלה. הסרט הזה היה צריך להיות הפריצה הגדולה לתודעת הציבור של השדיים של אנג'לינה, הסרט שבזכותו הם יזכו למעמד כוכבי-העל שלו הם ראויים. אבל איפה: לא רק שהם בקושי הופיעו במהלך הסרט, הם גם היו מכוסים לכל ארכו בסד פלסטיק מכוער שדומה לחזה אמיתי כמו שאני דומה לאנטוניו בנדראס.

אז החדשות הטובות בעניין 'החטא הראשון' הן שבו מקבלים סוף סוף השדיים של אנג'לינה את הכבוד המגיע להם. תפקידם בסרט הוא מרכזי, והם מופיעים לכל ארכו, חשופים במלואים או חלקית, בשלל זויות צילום מחמיאות ותאורה מוקפדת. בתפקידי משנה בסרט מופיעות גם השפתיים של אנג'לינה (שהן, כידוע, בעלות נוכחות מרשימה כמעט כמו החזה שלה) וישבנו של אנטוניו בנדראס, וכן, יש בסרט גם – הללויה! – סצינת סקס מהמשובחות בשנים האחרונות. מה אני אגיד לכם – ללקק את השפתיים (שלא להזכיר איברים אחרים).

החדשות הרעות בעניין 'החטא הראשון' הן שחוץ מהפריטים שהוזכרו בפיסקה הקודמת, אין סיבה לראות אותו.

על רציף בקובה, אי שם בתחילת המאה הקודמת, מחכה אנטוניו היפיוף הלטיני לאשתו לעתיד, שעומדת להגיע בספינה מארה"ב, ושאותה הוא מעולם לא פגש (הם בטח נפגשו באינטרנט או משהו). התמונה שקיבל בדואר היא של בחורה פשוטת מראה, אבל במקומה מגיעה אנג'לינה ג'ולי (בעסה. נו, קורה). הוא, מצידו, מתוודה שהוא לא פקיד בחברה לקפה, כפי שהוא הציג את עצמו, אלא בעל המפעל, והוא לא אמיד אלא מאוד מאוד עשיר (איזה מעצבן כשדברים כאלה קורים). גם הנישואין בינהם, שהיו אמורים להיות סידור של נוחות בלבד, מתבררים כמאושרים בתכלית, כאשר הזוג הצעיר מתאהב במפתיע זו בזה עד מעל לראש, מה שמוביל לסצינות הסקס שהוזכרו קודם (איך שהחיים קשים לפעמים!).

הדבר היחיד שמפריע לאידיליה היא העובדה – שהופכת בהדרגה ברורה לחלוטין לכל העולם פרט לאנטוניו המסכן – שאנג'לינה היא לא באמת מי שהיא אומרת שהיא, והמטרות שלה הן יותר מסתם נישואין של נוחות לסוחר קפה עשיר. בסופו של דבר אפילו אנטוניו מכיר בכך, בעזרתו האדיבה של בלש פרטי חטטן ומלוקק (תומס ג'יין), אבל אז כבר מאוחר מדי, וגם לו וגם לנו מתברר שאנחנו נמצאים בסרט מתח, ובמקום עוד שעה וחצי של ארוטיקה זולה אך מספקת נקבל תככים, מזימות, בגידות, מרדפים, תפניות בעלילה, ובקיצור, כל מרכיביה של אופרת סבון ממוצעת.

וכאלה יש, ובשפע. כצפוי בסרטים מסוג זה, הוא מלא בתפניות עלילתיות מפתיעות לכאורה, כשבכל פעם מתבררים לנו פרטים חדשים ומפתיעים לכאורה על דמויות שאנחנו מכירים, לכאורה. הבעיה היא שהתפניות האלה לא באמת מפתיעות, ושרמת הדיאלוגים מזכירה את אותה אופרת סבון שהוזכרה קודם, עד כדי כך שהסרט הופך לעתים קרובות למשעשע שלא בכוונה (היו קטעים שהשכיבו אותי ואת שני שותפי לצפיה על רצפת הקולנוע מרוב צחוק, ויש לי חשש כבד שלא זו היתה כוונת התסריטאי). בנוסף לכך, חובבי הניטפוק בקהל ייהנו מאוד למצוא את 86 החורים הגדולים והקטנים השזורים בעלילה, ולצבוע אותם בצבעים עליזים.

ואחרי שאנחנו כבר יודעים מי עובד עם מי, מי עבד על מי ומי אוהב את מי, איזה עניין עוד נשאר בסרט (פרט לציצים של אנג'לינה, כמובן)? התשובה היא, כמובן: כלום. כל סוף הסרט (משהו בין חצי שעה לשעה, לא ממש שמתי לב) נמצא שם רק כדי למשוך עוד זמן עד הכתוביות. מתח לא תמצאו כאן.

הסרט לא עשוי ברשלנות. השקיעו בו זמן וכסף, ורואים את זה. אנטוניו בנדראס ואנג'לינה ג'ולי הם שניהם שחקנים טובים, ומתמודדים עם הטקסטים המביכים שלהם הרבה יותר טוב מאשר, נגיד, יעל בר זוהר וליאור מילר. הצילום יפה – אבל כמה צילומים ארוכים שבהם המצלמה מסתובבת מסביב לעצמה כבר אפשר לראות בסרט אחד? העריכה מעניינת – אבל כמה קאטים צורמים אפשר לסבול עד שנתהה אם הבמאי מכיר גם טריקים אחרים כדי להעביר תחושת מתח? ועל הסיפור הנדוש והתסריט המגוחך כבר דיברנו.

'החטא הראשון' הוא מסוג הסרטים שנתקלים בהם בערוץ הסרטים באמצע הלילה, צופים בכמה דקות ומזפזפים הלאה, או נרדמים, בלי להרגיש שהפסדתם משהו חשוב. כרטיס קולנוע הוא בוודאי לא שווה. וחבל. חבל לי על אנג'לינה ג'ולי. מאז שהיא נהייתה כוכבת, היא לא השתתפה עדיין בסרט אחד שאינו גרוע. ב'החטא הראשון', לפחות השדיים שלה קיבלו סוף סוף תפקיד ההולם את כישוריהם. אני מקווה שמתישהו בקרוב גם אנג'לינה עצמה תמצא תפקיד כזה.

תגיות: