המקסיקני

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 19 באפריל 2001Posted in: ביקורות

במקור: The Mexican
במאי: גור ורבינסקי
תסריט: ג'.ה. וויימן
שחקנים: בראד פיט, ג'וליה
רוברטס, ג'יימס גנדולפיני,
ג'.ק. סימונס, ג'ין הקמן

ביום שלישי הלכתי לסרטו החדש של גור ורבינסקי, 'המקסיקני'. להפתעתי התברר שמשתתפים בו גם בראד פיט וג'וליה רוברטס.
נשמע סביר? לא ממש. בואו ננסה מחדש.

ביום שלישי הלכתי לראות את הסרט החדש של בראד פיט וג'וליה רוברטס. התברר שקוראים לו 'המקסיקני'. מי זה גור ורבינסקי?

לכוכבים בסדר גודל של ג'וליה ובראד יש תכונה כזאת, להפוך כל סרט שהם משתתפים בו לסרט שלהם: כל סרט שג'וליה תחייך בו הוא סרט של ג'וליה רוברטס; כל סרט שבראד פיט יילך בו מכות הוא סרט של בראד פיט – אפילו אם ביים אותו דייויד פינצ'ר או טרי גיליאם.
מוזר, אבל מסתבר שזה עובד גם כששניהם משתתפים באותו סרט: 'המקסיקני' הוא גם סרט של בראד פיט (תסבוכות, יריות, זויות צילום מעניינות, היסטריה) וגם סרט של ג'וליה רוברטס (רומנטיקה, מערכות יחסים, איזה מותק, מי יותר שווה – הבנים או הבנות?).

איך זה מסתדר ביחד? האמת שלא ממש. לכן רוב הסרט מחולק בעצם לשניים: החצי של בראד והחצי של ג'וליה. חצי במקסיקו וחצי בארה"ב. חצי בום בום, וחצי פוצי מוצי. חצי "איפה האקדח מאדרפאקר", וחצי "יחסינו לאן".

בראד הוא ג'רי, מאפיונר שלא באשמתו. ג'וליה היא סמנתה, החברה המעצבנת של ג'רי, שלא מרוצה בכלל מעסקיו המפוקפקים של החבר שלה. צודקת. אם ההורים שואלים מה עושה החבר, הרבה יותר נוח להגיד 'רופא'. ג'רי, בעקרון, שפוט של סמנתה, ולכן הוא מנסה לעזוב את העסק, אבל כמו שמקובל בארגוני פשע ובסרטים בכלל, הוא מקבל משימה אחת אחרונה, קלה ופשוטה (כן, בטח): לגשת למקסיקו ולאסוף אקדח יקר בשביל הבוס. הוא אמנם הבטיח לסמנתה לנסוע איתה ללאס-וגאס, אבל בתחום העיסוק של ג'רי לא נהוג, ולגמרי לא בריא, להגיד 'לא' לבוס, אז אין מה לעשות, הטיול לוגאס ייאלץ להידחות. אני יכול להבין את זה, אבל סמנתה לא. היא זועמת (הוא הרי הבטיח שיפרוש!) ומציבה אולטימטום: אם ג'רי ממשיך בעסקי המאפיה עוד שניה אחת, היא עוזבת אותו סופית ולתמיד. באופן מובן למדי, ובניגוד מוחלט לתזה הגורסת שמוות עדיף על חיים בבדידות, ג'רי בוחר להיות רווק וחי, על פני פגר בעל מערכת יחסים משמעותית, ויוצא למקסיקו.

כאן, כאמור, הסרט מתפצל. מצד אחד, ג'רי, במקסיקו, מוצא ניחומים בזרועות כלב גדול עם כדור פוטבול מפוצץ (שחקן ענק, אגב), ומסתבך והולך במרדפים אחרי האקדח האבוד, היקר לליבם ולכיסם של אנשים רבים. בינתיים, סמנתה נחטפת על ידי לירוי (טוני סופראנו), מחסל מטעם המאפיה ופסיכולוג לעת מצוא, שנשלח כדי לוודא שג'רי לא ייקבל רעיונות משונים. לירוי וסמנתה דוקא די נהנים ביחד, ומתחילים מיד לנתח זה את יחסיה של זו, ולהיפך. לשניהם יש דעות מוצקות בקשר לזוגיות ואיך היא צריכה להראות, והם לא מתביישים לדבר על זה. והרבה.

ככה שהמודעות לא שיקרו: 'המקסיקני' הוא באמת סרטם של ג'וליה רוברטס ובראד פיט, אבל בנפרד. ג'וליה מבלה את החצי שלה בלרטון על כמה שג'רי בן זונה, ואצל בראד הרומנטיקה היחידה היא סיפור הרקע של 'המקסיקני', האקדח ההוא, ששוב ושוב מספרים לנו כמה שהוא יפהפה ומושלם, הסופרמודל של האקדחים. אוקיי, אקדח מיוחד ומעניין, אבל אם תשאלו אותי ג'וליה נראית טוב יותר.

אז איזה מין סרט זה 'המקסיקני'? מסתבר שהוא קומדיית פשע טרנטינואית, מהז'אנר שנהיה כל כך נפוץ בשנים האחרונות שהגיע הזמן שימציאו לו כבר שם. יש סיפור מורכב שמעורבות בו דמויות רבות מתחום הפשע הקטן והגדול. המשתתפים מתייחסים לרצח ואלימות כאל דבר יומיומי. יש פושעים חביבים יותר ופושעים חביבים פחות, אבל אין 'טובים', במובן של אנשים מוסריים (יאק!) בכלל. יש הרבה הומור שחור, וחלק מהבדיחות מבוססות על לירות באנשים. הבנים שהגיעו לסרט כדי לראות סרט אקשן עם בראד פיט נהנו מהקטעים האלה, אבל התבעסו מהדקות הארוכות של שיחת-הבנות בין ג'וליה והסופרנו הרגיש. הבנות שהגיעו לאולם כדי לראות קומדיה רומנטית עם ג'וליה רוברטס נהנו מקטעי הרומנטיקה החודרים אל הנפש, והתבעסו מהיריות. זאת כנראה הסיבה לחוסר ההצלחה היחסי של הסרט: אף אחד לא יוצא ממנו ממש מרוצה. מה המסקנה? שלא כדאי לשווק ג'חנון בציפוי שוקולד – הקהל הרחב פשוט לא יעכל את זה.

אבל לטעמם של מי שאינם 'הקהל הרחב', השילוב הזה יכול להיות דוקא טעים. הקלילות של חצי הסרט של בראד מאזנת את השמאלציות של החצי של ג'וליה, וכל אחד מהם עשוי טוב לסוגו. ובסופו של דבר שני הסיפורים משתלבים למשהו שלרגע נראה בעל משמעות, כאילו הסרט אשכרה מנסה להעביר איזה מסר. לא מסר מתוחכם מדי. משהו על רומנטיקה, זוגיות, ושצריך לעצור באור אדום, אני חושב. אבל מסר.

התפקיד הטוב ביותר בסרט הוא דוקא זה של ג'יימס גנדולפיני, הידוע בכינויו 'טוני סופראנו', בתפקיד לירוי. בואו נתעלם לרגע ממעמדם הרם והנישא של בראד וג'וליה – שניהם שחקנים מאוד נחמדים ולא מפריעים בעין – אבל אם היה צדק בעולם, השמות שהיו מתנוססים על המודעות לסרט מעל לשמו היו "ג'יימס גנדולפיני, וכלב עם כדור", ובראד וג'וליה היו מסתפקים בקרדיטים כשחקני משנה. אולי אז היה קל יותר לקבל את 'המקסיקני' בתור משהו חדשני וניסיוני, והיה נעשה לו יותר צדק. נכון, הוא ארוך מדי, הוא לא תמיד עובד והוא עדיין לא החליט איזה מין סרט הוא. ובכל זאת הוא שווה צפיה. עזבו את בראד וג'וליה, תנו צ'אנס למקסיקני.

תגיות: