על השביתה

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 13 באפריל 2001Posted in: הגיגים

אז אני, קיפוד והממסד האפל
יושבים אצל הממסד ומדברים,
על חדשות קולנוע כמובן, כי
על מה נדבר, על פוליטיקה?
אני חוזר וטוען שעל פי
הטריילרים האחרונים, 'הארי
פוטר' נראה טוב יותר מ'שר הטבעות'. הממסד מוחה על חילול הקודש – לדעתו זאת אחיזת עיניים. קיפוד מביע התרשמות עמוקה דוקא מהטריילר ל'טומב ריידר'. אני מתרשם מהמהירות שבה סרטים נעשים בהוליווד בימים טרופים אלה: ביום ראשון מלהקים שחקן אחד, ביום שלישי שחקן אחר, ביום חמישי מתחילים לצלם, והכל כדי להספיק לגמור את הסרט לפני השביתה. אז קיפוד שואל על איזו שביתה אני מדבר.

אני והממסד מתפלצים. "מה זאת אומרת איזו שביתה? השביתה. מה זאת אומרת לא שמעת על זה?" קיפוד, להגנתו, טוען שהוא קורא את 'עין הדג' כל יום, ולא הוזכרה שם שום שביתה. צודק, הקיפוד. אבל מה אני יכול לכתוב על זה? יומית?

"בגלל שביתת איגוד השחקנים
והתסריטאים הממשמשת ובאה,
יכול להיות שבשנתיים הקרובות
לא יהיו סרטים. בעסה, הא?"

אבל בתור אתר על קולנוע אני לא יכול להתעלם מהשביתה, שהיא, עם כל הכבוד ל'שר הטבעות', הדבר הכי חשוב שיקרה (או לא יקרה) לקולנוע השנה. אז, שבועיים לפני שעת האפס, הנה ההסבר.

השביתה היא בעצם שתי שביתות: זו של איגוד השחקנים האמריקאי (SAG) וזו של איגוד התסריטאים (WGA). מי שקורא חדשות קולנוע עשוי לקבל את הרושם ששחקנים באמריקה חיים טוב מאוד – הרי כל שני וחמישי מוכרז שעוד שחקן יקבל כך-וכך מיליונים על סרט זה-וזה. למעשה, רק המאיון העליון של השחקנים מקבל משכורות כאלה. רובם הגדול של שחקני הקולנוע והטלויזיה בארה"ב הם אלה שלא תראו את שמם על פוסטרים, אבל בלעדיהם אי אפשר לעשות סרט: מישהי הרי צריכה לשחק את המזכירה השניה משמאל. השחקנים האלה עובדים קשה ומקבלים גרושים, כשתנאי השכר שלהם מבוססים על הסכמים מיושנים ונצלניים. להיות שחקן בהוליווד זה ממש לא תענוג גדול. להיות תסריטאי משתלם עוד פחות: הם זוכים לזלזול כללי, והם אפילו לא מקבלים את הסיכוי להפוך ביום מן הימים להאריסון פורד או לג'וליה רוברטס הבאים. בוחן פתע: בכמה שמות של תסריטאים הוליוודיים (שהם לא גם במאים או שחקנים) אתם יכולים להזכר ברגע זה?

בשנה שעברה, איגוד השחקנים הצליח לשפר את תנאי השכר של שחקנים בפרסומות טלויזיה, אחרי שביתה של שישה חודשים – הארוכה ביותר בתולדות האיגוד. נכון שרוב העולם לא הרגיש, אבל בארה"ב אין ספק זה היה זעזוע רציני (תארו לעצמכם שישה חודשים בלי ג. יפית!). ראו ראשי האיגודים שהם יכולים להזיז עניינים, ופנו להלחם בדרקונים גדולים יותר: אולפני ההפקה של הקולנוע והטלויזיה. ההסכם הנוכחי של התסריטאים עם איגוד האולפנים פג ב-2 במאי השנה. זה של השחקנים – חודשיים אחר כך. נכון לעכשיו, שניהם לא מתכוונים לחזור לעבודה אחרי המועדים האלה.

בלי שחקנים ובלי תסריטאים אין סרטים, ובלי סרטים אין כסף. לכאורה, האיגודים מחזיקים את האולפנים באגוזים. יש רק בעיה אחת: מכיוון שהשביתה הזאת רחוקה מלהיות הפתעה, לאולפנים ניתן שפע של זמן להתכונן לקראתה. בחודשים האחרונים הוליווד עובדת בטרוף: פרוייקטים שבדרך כלל מתעכבים שנים מתבצעים תוך שבועות. שחקנים ובמאים שבדרך כלל לוקחים חצי שנה מנוחה בין פרוייקט לפרוייקט קופצים מסרט לסרט בלי לעצור באמצע אפילו לקפה. לדוגמה, סטיבן שפילברג, שלא הוציא סרט חדש מאז 'להציל את טוראי ראיין', סיים את צילומי 'A.I.' בפברואר, ומיד קפץ להתחיל לצלם את הסרט הבא, 'Minority Report' עם טום קרוז, שרק כרגע סיים לצלם את 'Vanilla Sky' של קמרון קרואו. הכל כדי להספיק לצלם כמה שיותר לפני שתתחיל השביתה. החיפזון מהשטן? אולי, אבל ככה האולפנים מוודאים שיהיה להם מספיק סרטים בסטוק לשנה-שנה וחצי הקרובות. ואם השחקנים רוצים לשבות, שישבתו. נראה למי יגמר האוכל במקרר קודם.

אז מה יהיה? השביתה עדיין לא פרצה; כמו בתהליך השלום, המשא-ומתן תמיד מתנהל, מתפוצץ ומתחיל מחדש. ב-17 בחודש התסריטאים חוזרים לשולחן המשא-ומתן לסיבוב נוסף של דיונים. אגב, בנוסף לעניינים פיננסיים, התסריטאים הוסיפו לדרישותיהם – אם כבר אז כבר – פתרון של עוד כמה עניינים שמציקים להם, בינהם דרישה להפסקת הקרדיט הכפול שניתן לבמאים: "סרטו של אלפרד סקורסזה" בתחילת הקרדיטים ו"בוים ע"י אלפרד סקורסזה" בסופם. לא סביר שאת זה הם יקבלו, אבל יכול להיות שעד שעת האפס האולפנים, השחקנים והתסריטאים יגיעו להסכם כלשהו, והשביתה המאיימת תעלם כלא היתה. כרגע לא נראה שזה מה שיקרה. כנראה שהשביתה תתקיים, ותהיה ארוכה מאוד – ובמובנים מסוימים, היא כבר התחילה: בזמן שהסרטים שהפקתם כבר התחילה עושים שעות נוספות כדי להשלים את הצילומים לפני שעת האפס, שום סרטים חדשים – שאין להם סיכוי לסיים את הצילומים עד ה-1 ביוני – לא ייכנסו להפקה בחודשיים הקרובים. כלומר, אם אתה שחקן הוליוודי, ואתה לא עובד כרגע בשום סרט, אתה יכול להרשם כבר עכשיו בלשכת התעסוקה, או לקורס מנהלי רשתות, או משהו. עבודה בתור שחקן לא תמצא בקרוב.

ואם השביתה תימשך הרבה זמן, מה זה אומר לגבינו? הראשונים שיסבלו יהיו דוקא צופי הטלויזיה. העונה הנוכחית בטלויזיה האמריקנית תימשך עד סופה ללא פגע (חכו, חכו שתראו מה קורה בפרק סיום העונה של באפי) אבל יכול להיות בהחלט שכשהעונה הבאה תתחיל, בסתיו, רשתות הטלויזיה ייתקעו עם לא יותר מפרקים חדשים בודדים לכל סדרה, אם בכלל. כדי להבהיר עד כמה המצב רציני: אין באפי. אין אלי מק'ביל. אין אי.אר. אין חברים. אין שחרורים. אם אתם לא אוהבים את 'השרדות', יש לכם בעיה – הרשתות בונות על "תכניות מציאות" בסגנון זה (שהמשתתפים בהם, הללויה, אינם שחקנים, וגם תסריט אין, אבל רייטינג – יש ויש), שעשועונים ותכניות ארוח כדי לסתום את כל החורים שייוצרו בלוח המשדרים.

בקולנוע ייקח הרבה יותר זמן עד שנתחיל להרגיש שהעניינים אינם כרגיל. בין הרגע שבו מסתיימים צילומי סרט לבין הפצתו בקולנוע ממילא עוברים בין כמה חודשים לשנה ויותר (שלא לדבר על הזמן שלוקח להם להגיע לארץ אחר כך), וכאמור, בחודשים האחרונים נעשתה יותר עבודה מכרגיל, כך שכרגע נמצאים בפוסט-פרודקשן מלאי של סרטים שיספיק לפחות עד השנה הבאה, ואם האולפנים יחסכו וידללו מעט את רצף הסרטים שהם משחררים לקולנוע, אפילו יותר מזה. ואחר כך, מה? מסכים ריקים? סרטים עצמאיים? סרטים יפניים מדובבים לאנגלית? מבול של הוצאות מחדש של קלאסיקות? 'הישרדות – הסרט'? תאטרון? נחיה, ואולי נראה.

תגיות: