אמרו פעם על הבמאי יושיקאי
קוואג'ירי שהוא הבמאי שנתן
לאנימה את הדימוי הפופולארי
שלה במערב, לטוב ולרע. בעיקר
לרע. קוואג'ירי מביים סרטים
מטונפים, וההרגשה של מי שצפו
בהם, עם תחילת כותרות הסיום היא הרגשה מטונפת. זה לא מופרך מדי להניח שמי ראה סרט של קוואג'ירי ירוץ בתום הצפייה אל המקלחת כדי לשטוף מעליו את הזוהמה. קוואג'ירי הוא מסוג הבמאים שגורמים לפול וורהובן, למשל, או לאוליבר סטון, להיראות כמו מועמדים אידיאליים לפרס נובל לשלום – לידו, הם נראים כמו במאים צמחוניים ואוהבי אדם.
ובכל זאת, כשצופים בסרטים שלו, אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך. הסגנון שבו הוא מביים ומעצב את הסרטים שלו – אקשן קיצבי ומסחרר, דמויות ריאליסטיות, סביבת פנטסיה עשירה בפרטים וארוטיקה מסוגננת – הפכו אותו לאחד מבמאי האנימה המוכרים והמתורגמים ביותר מחוץ ליפאן: כמעט כל הסרטים שלו ניתנים להשגה גם בעולם המערבי.
קוואג'ירי העריץ בילדותו מערבונים וסרטי מד"ב מערביים, וגם את סרטי הסמוראים של אקירה קורסוואה. עם סיום לימודיו בתיכון הוא רצה לעבוד כאומן קומיקס, אבל חשש שכשרון הציור שלו אינו מספיק לשם כך, ולכן החליט להיכנס לעבודה בתעשיית האנימה בתקווה שהדבר יעזור לו לשפר את טכניקת הרישום שלו.
ב-1984 הוא קיבל את עבודת הבימוי הראשונה שלו – סרט אנימציה על פי סדרת ספרי המד"ב הקלאסית של אי. אי. "דוק" סמית' – 'Lensman'. הסרט התרחש בעתיד בו עומד היקום כולו בפני השתלטות של גזע חייזרים מרושע – הבוסקונים. בעזרת נשק מיוחד שניתן להם, העדשה, יוצאת קבוצה קטנה של לוחמים מגזעים שונים ("העדשאים") לעצור את הבוסקונים.
הסרט התהדר באחד התסריטים המחונטרשים ביותר בהיסטוריה (והצליח להרגיז את חובבי הספרים המקוריים, שטענו שהדמיון בין הספרים לסרט קלוש עד לא-קיים) וקוואג'ירי עצמו מתייחס לסרט הזה היום, 17 שנה אחרי, במבוכה מסויימת. למרות זאת, אין ספק שהסרט הזה הדגים בפעם הראשונה את הכישורים שלו כבמאי, בעיקר בבימוי חד של סצינות האקשן וביכולת להעביר תחושה של שהות בעולמות זרים. הסרט גם היה אחד מהראשונים ביפאן שעשו שימוש באנימציית מחשב (אם כי הגרפיקה הממוחשבת שבה נעשה שימוש בסרט נראית היום פרימיטיבית ולא משכנעת), אבל בשנים שלאחר מכן קוואג'ירי עצמו העדיף להשתמש במחשבים כמה שפחות ("אני חושב שהם הופכים למטרה יותר מאשר אמצעי" הוא אמר לפני כשנה בראיון). בעקבות הסרט נוצרה גם סדרת טלוויזיה קצרת ימים, שחלקם קובצו ל-"סרט" נוסף בשם 'Power of the Lens'. שני הסרטים שודרו מספר פעמים בטלוויזיה החינוכית.
לאחר Lensman, ב-1988, הצטרף קוואג'ירי לקבוצת במאים בשם Studio Madhouse שעסקה, בין השאר, בעיבוד נמרץ של ספריו של סופר הפנטסיה-אימה היפאני הידיוקי קיקוצ'י לסרטי אנימציה. הפרוייקט הראשון שקוואג'ירי לקח על עצמו היה העיבוד לספר 'Demon City Shinjuku'. הסרט התרחש בטוקיו, שסובלת, בעקבות רעידת אדמה, מפלישה המונית של שדים. נערה בשם סייאקה ראמה, שאביה אבד בתוך עיר השדים, מגייסת צעיר בשם קיויה כדי לנסות לחלץ אותו. אוירת האימה המרשימה שקוואג'ירי הצליח ליצור בסרט (שבאה, לטענת כמה מבקרים, על חשבון דברים אחרים, כמו דמויות וסיפור) הפכה אותו למועמד אידיאלי, שנה לאחר מכן, לביים עיבוד לספר אחר של קיקוצ'י – 'Wicked City'. כאן הראה קוואג'ירי בפעם הראשונה את התכונה הבולטת שלו כבמאי: הוא פשוט לא יודע מתי ללחוץ על הברקס.
סיפור העלילה: כדור הארץ מצוי תחת פלישה של יצורים דמויי שדים מעולם מקביל. חוזה הפסקת אש לא יציב נחתם בין שני הצדדים. תוקפו של החוזה עומד לפוג, ושני סוכנים – טאקי בן האנוש, ומאקי השֵדה, נשלחים להגן על המתווך מצד כדור הארץ לשיחות על חידוש החוזה.
אבל התיאור הזה לא מתאר כל כך טוב את מה שהולך בסרט. הנה תיאור קצת יותר מדוייק:
רצח ברוטאלי, אונס, הרס סביבתי המוני, עוד רצח ברוטאלי, קצת איברים מרוטשים, עוד פעם אונס עוד פעמיים רצח ברוטאלי, עוד אונס, וכן הלאה, במשך 90 דקות. כאמור – סרט מטונף של במאי מטונף, אבל זה גם סרט מדהים. לא רק בהפגנת הדמיון המרשימה בעיצוב השדים ובסצינות הפעולה הסוחפות, אלא גם בשימוש היפהפה בצבעים כהים, שהפך מאז לסימן ההיכר של קוואג'ירי. בקיצור, לכל חובב מד"ב/פנטסיה רציני, בהנחה שהוא מעל גיל 17, 'Wicked City' הוא בגדר צפייה חובה – למרות שהוא שופע שנאת נשים בפרט ובני אדם בכלל. זה הסרט המכוער הכי יפה שתראו כל חייכם.
הבמאי ההונג-קונגי צואי הארק ("סיפור רפאים סיני") ביים מספר שנים לאחר מכן גרסא מצולמת של 'Wicked City', שהנמיכה את רמת הברוטליות והדגישה את הרומנטיקה בסיפור. כן, כן, יש שם גם רומנטיקה, אם תחפרו מספיק עמוק בתוך הרפש, תמצאו אותה.
הפרוייקט הבא של קוואג'ירי באותה שנה היה סדרת OAV (סדרת אנימציה שמופצת ישירות לוידאו) קצרת ימים (בת שני פרקים בלבד) בשם 'Goku Midnight Eye'. הסדרה הציגה סיפור הרפתקאות דבילי אבל סוחף על בלש פרטי בשם גוקו, בעל עין ביונית המסוגלת להתחבר לכל מאגרי המידע הממוחשבים על פני כדור הארץ. קוואג'ירי מיתן את עצמו קצת בסדרה הזאת, ולמרות שגם כאן לא חסרים אלימות ודמויות נשיות שיצאו ישר מתוך הפנטסיות של ילדים מחוצ'קנים בני 16, הדגש היה פחות על הברוטליות ויותר על הבידור. הסדרה משעשעת מאוד, אבל לא תמיד בכוון: הניסיון של קוואג'ירי להזריק את האווירה הרצינית בדרך כלל של סרטיו לסיפור כל כך אווילי הופכת לפעמים את הסדרה לקומדיה שלא במתכוון, אבל בכל זאת ישנה הרגשה שקוואג'ירי לא ניסה לעשות פה שום דבר פרט לאקשן מהנה נטו.
הניסיון הזה המשיך שנתיים מאוחר יותר בסדרת OAV נוספת בשם 'Cyber City Oedo 808', מעין 'תיקים באפילה' עתידנית עם קריצות לכיוון סיפורי ההפתקאות היפאניים והסיניים הקלאסיים. הסדרה התרחשה בכרך עתידני בשם סייבר סיטי, שבו מגוייסים שלושה פושעים מסוכנים (אחד רוצח המונים, שני פורץ מחשבים גאון, שלישי קוקסינל) להילחם בפשע בתמורה להפחתת זמן המאסר שלהם. 'Cyber City' היא סדרת מדע בדיוני אינטלגנטית ומהנה, עדינה וידידותית לצופה לעומת האפוסים האחרים של קוואג'ירי, שסחטה מהמבקרים והצופים קריאות התפעלות ותהייה למה יש רק שלושה פרקים (קוואג'ירי: "אני משתעמם מלעבוד יותר מדי זמן על אותו פרוייקט"). אם אתם חדשים לאנימה ומחפשים מקום טוב להתחיל בו, הסדרה הזאת (שיצאה לא מזמן על DVD) היא קרש קפיצה לא רע בכלל.
המבקרים והצופים המשיכו להריע לקוואג'ירי שנתיים לאחר מכן כשיצא הסרט 'Ninja Scroll', בלי ספק סרטו הטוב ביותר של קוואג'ירי, ואחד מסרטי האנימה הטובים ביותר שנעשו אי פעם.
אבל התרועות האלו נפסקו עם סרטו הבא של קוואג'ירי, 'Biohunter', סיפורם של שני ביולוגים שמנסים להציל את האנושות מוירוס קטלני שהופך בני אדם למפלצות. למרות שהבימוי של קוואג'ירי היה חלק ומלוטש כתמיד, המבקרים טענו שהוא מתחיל למחזר את השטיקים של עצמו לעייפה.
עד כמה הם צדקו נוכל לראות בעצמנו כשיצא הסרט 'Vampire Hunter D', עיבוד נוסף לספר של קיקוצ'י (שכבר זכה לגרסא קולנועית קודמת ב-1985) אותו ביים קוואג'ירי בשנה האחרונה. עד שהוא יגיע אלינו, אני ממליץ בחום על צפייה ב-'Ninja Scroll' שיוקרן בכנס הפנטזיה Fantasy.Con בפסח.
- Ninja Scroll – אתר האגודה למד"ב
- Wicked City
- Demon City Shijuku
- Cyber City Oedo 808
- Fantasy.con – כנס פנטסיה בפסח
הוא לא כלכך מלוכך
כל הסרטים שהזכרת הם סרטי אקשיין,שהם בעיקר מרהיבים אבל הם בהחלט לא הסרטים הכי מלוכלכים שישנם.
מה שכן הם סרטים לצפיה בודדת מקסימום פעם נוספת אם חברים.
ו vampire hunter D ,חבל על הזמן סרט גרוע מאוד.
לא טענתי שהוא הכי מלוכלך...
אבל להגיד על הסרטים שלו שהם בסך הכל אקשן תהיה אנדרסטייטמנט. טינופת היא בהחלט מרכיב מרכזי בהם.
דרך אגב, ב- Vampire Hunter D אתה מדבר על הגרסא החדשה (שביים קוואג'ירי) או על הגרסא הקודמת משנות ה-80 (שם הבמאי שלה פרח מזכרוני כרגע)?
על הקלטת שיש לי בבית
כתוב 85 והבימאי הוא טויו אושידה או משהו כזה.אז כנראה שלא ראיתי את הגרסה החדשה ,אבל אין לי ציפיות מיוחדות ממנה.
הסיפור עצמו די משעמם,כמה כבר אפשר לתקן אותו.
גם אני ראיתי את D
הרעיון מאוד נחמד, רק לשרבב עליו מילה יהיה ספויילר.
באמת העלילה לא מדהימה וגם D לא נראה מי יודע מה, יותר מדי גות'י לדעתי. (ועדיין לא הבנתי מה לכל הרוחות יש לו ביד)
אבל האקשן חביב ביותר ואני, עצמי, לא השתעממתי לרגע.
נכון, הסרט לא יצירת מופת. אבל הוא סרט אקשן נחמד.
אני בדקתי בכוונה, וגם אני ראיתי את גרסת ה-85'.
לפי דעתי הוא היה חשוך מדי. אם יכולים לתקן את זה בגרסה המחודשת אז גם טוב.
נ.ב. נורא אהבתי כשהוא הלך בביובים של הטירה של הרע ויש שם המון גועל נפש מסביב. פשוט מדהים בצורה מבחילה.
—————-
אני דוקא לא
אבל לגרסה החדשה של צייד הערפדים D יש אחלה טריילר, אם מצליחים להתעלם מהקריין הזוועתי:
http://www.urban-vision.com/movs/vhd.mov
סרטי הלנסמן
אודה ואתוודא , כמי שהיה פעם חובב של ספריו של א. א. סמית
אשמח לקרוא מאמר שלם שיעסוק בפירוט רק בסדרת הסרטים היפנית הקולנועית והטלוויזיונית על פי ספריו , מחונטרשים או לא.
ואגב : האם יש ספרי מד"ב אמריקניים ואירופיים אחרים שהיפנים עשו מהם סרטים מצויירים ?
איפה היית בקיץ 87'?
מה, ביחד עם 'מעוף הדרקונים', 'העדשאי' הוא (הם?) אחד מסרטי-החינוכית-בקיץ הבולטים ביותר. מאוד התלהבתי ממנו פעם, בעיקר מהאנימציה הממוחשבת, שאותי הדהימה בזמנו. אבל אפילו אז, בגילי הרך, קטעי האקשן נראו לי מוגזמים, או כמו שרז ניסח את זה, לאיש אין ברקסים. אחרי רבע שעה של מרדף מצויר גם הצופה יתחיל להתעייף.
ויום אחר כך היה הסרט השני ובלבל אותי לגמרי. למה הוא כזה גרוע, למה הוא מתחיל מההתחלה, מה כל הדמויות שמתו בסרט הראשון עושות פתאום בחיים? ולמה אין לו סוף כמו שצריך? עכשיו פתאום הכל ברור.
זו שאלה טובה
אני מנסה להיזכר בעיבודים יפאניים ליצירות מד"ב או פנטסיה מערביות, בואו נראה…
במסגרת ה-World Masterpiece Theatre (פרוייקט יפאני להנפשת ספרות ילדים קלאסית שרץ במשך 20 שנה בשיתוף עם אולפנים אירופאים) הופקו סדרות אנימציה על פי "הקוסם מארץ עוץ" ו-"עליסה בארץ הפלאות" (שתיהן שודרו בארץ). היתה גם סדרה בשם Nadia of the Mysterious Seas של הבמאי הידאקי אנו (לימים "אבנגליון") שהתבססה באופן חופשי מאד על "עשרים אלף מיל מתחת למים".
ב-92' יצא סרט האנימציה Little Nemo שהתבסס על סדרת הקומיקס הקלאסית של וינזור מק'קיי, בבימוי של שני במאים יפאניים (גם מיאזאקי היה אמור לביים את הסרט, אבל נטש את ההפקה בשל סכסוך שהוא נקלע אליו עם שני הבמאים האחרים).
לגבי עיבודים למד"ב עדכני יותר, לפי IMDB היה עיבוד אנימה ל-"לוחמי החלל" של היינליין, אבל לא יצא לי לראות אותו. הבמאים האמריקאים ג'ולס באס וארתור רנקין עשו בסוף שנות ה-70/תחילת שנות ה-80 כמה סרטי אנימציה על פי ספרות פנטסיה – "ההוביט" על פי טולקין, "מעוף הדרקונים" על פי The Dragon and the George של גורדון ר. דיקסון שאותו הדג הזכיר ו-"The Last Unicorn" על פי פיטר ס. ביגל. מה שפחות ידוע הוא שהם ביימו את הסרטים האלה עם *הרבה* מאד עזרה מאולפנים יפאניים – למעשה "מעוף הדרקונים", מבחינת אחוז האנשים שעשו אותו, הוא יותר יפאני מאמריקאי (ואגב, "מעוף" ו-"ההוביט" מוקרנים בקון).
וכמובן, אי אפשר להתעלם מכל הסרטים שנעשו לא כעיבוד ישיר אבל שאבו השראה (ולעיתים קרובות גנבו בלי בושה) ממד"ב ופנטסיה מערביים – כל ז'אנר ה-Mecha חייב את קיומו לרוברט היינליין, Vision of Escaflowne ציטטה על ימין ועל שמאל מגאי גבריאל קיי ויש עוד אין ספור דוגמאות.
לפני כשבועיים קראתי ראיון עם הירוקי היאשי (במאי של סדרות כמו Bubblegum Crisis, Tenchi Muyo ו- El Hazard) שבו הוא נשאל מה היה מקור ההשראה הכי גדול שלו והוא ענה בלי לחשוב פעמיים – "נסיכת מאדים" של אדגר רייס בורואוז. נדמה לי שזה מלמד משהו על החשיבות שאנשי האנימה מייחסים למד"ב המערבי.
זה כל מה שעולה לי בראש כרגע.
נסיכת המאדים
נו אז חבל שהם לא הסתפקו בהשראה וכבר עשו מנסיכת המאדים ישירות , סרט.
והייתי מתעניין מאוד לראות סרט אנים יפני שמבוסס על הדמות של טרזן .
מי עבד על
"הקוסם מארץ עוץ" ו-"עליזה בארץ הפלאות"? אנשים ידועים? עשו עוד דברים מענינים?
אחד מאלה שעבדו על
"הקוסם מארץ עוץ" הוא כנראה (יתכן שמדובר במישהו אחר בעל אותו שם) אחד מהמפיקים בסרט Final Fantasy שיצא בקיץ הקרוב. חוץ מזה לא הצלחתי למצוא שום דבר, אבל אני אבצע חיפוש מעמיק יותר כשיהיה לי יותר זמן.
השדים של קוואג'ירי?
שוב נתנו לווליסטים לתרגם?!?
(וסליחה על שגיעות הכתיב)
פאשלות מביכות
אוקיי, בביוגרפיה שלי בתור מבקר הכתבה הנוכחית לא תירשם כשיא מקצועי, בלשון המעטה. שתי טעויות מביכות מאוד השתרבבו אליה, ואני לוקח על עצמי את מלוא האחריות.
ראשית, משום מה התעקשתי לקרוא לבמאי "יושיקאי קוואג'ירי" כשכל, אבל כל מקור אפשרי אחר מאיית את שמו "יושיאקי קוואג'ירי". טעות קטסטרופלית, במיוחד ממי שבחייו האקדמיים לומד יפאנית. אין סליחה ומחילה על דבר כזה, ואין לי ספק שהטעות הזו תרדוף אותי לדראון עולם.
הטעות השנייה היא האמירה לפיה קוואג'ירי ביים את הסרט Demon City Shijuku, בעוד שבראיון שכלול ב-DVD של Wicked City (אותו רכשתי אתמול – מומלץ, אגב) הוא אומר במפורש שהוא לא ביים את הסרט אלא רק סייע בהכנתו. את הטעות הזו, למען ההגינות, עשו עוד הרבה אחרים חוץ ממני (לרבות מגזינים ואתרי אינטרנט שעוסקים בנושא), אבל ברור שזה לא תירוץ, ואני מתנצל גם על הטעות הזו מכל עומק ליבי.
זאת הבעיה של אקדמאים.
הכל אוויר ודיבורים.
טעית, בסדר. עכשיו אנו מצפים להתאבדות טקסית שתכפר על כך.
אני לא יודע לגבי...
ל-vampire hunter d יש שני סרטים. יכול להיות שאילו שאומרים שהוא גרוע ראו רק אחד אך לא את השני. את השני ניתן למצוא בקזאה תחת השם Vampire Hunter D: Bloodlust
אני לא יודע לגבי...
נו.. vampire hunter השני זה שלו…
וזה בהחלט סרט מצויין כמעט כמו ninja scroll
ביקורת לא משהו בכלל…דבר ראשון wicked city זה הפרויקט הראשון שלו ולא Demon city shinjuku דבר שני אם אתה חושב שקוואג'ירי הוא במאי שהסרטים שלו מטונפים כנראה לא ראית את Violence jack , Angel cop,Crying freeman,devilman ועוד הרבה ואגב הוא לא ביים לא את Demon city shinjuku ו לא את Biohunter אלא עזר להכין אותם ואם אני לא טועה כתב את התסריט וגם כתב את התסריט לסרט האקשן הסמוראי Azumi 2 :Death or Love בקשר ל Goku Midnight Eye זאת סדרת ספרי מנגה שהיא לא דבילית בכלל דווקא מאוד שווה קוואג'ירי ביים בפועל שני כרכים מתוך איזה 20 אם אני לא טועה