במקור: Chocolat
במאי: לאסה הלסטרום
תסריט: רוברט נלסון ג'ייקובס
מבוסס על ספרה של ג'ואן האריס
שחקנים: ג'ולייט בינוש, ג'וני
דפ, ג'ודי דנץ', אלפרד מולינה,
לנה אולין, קארי-אן מוס
לפני הרבה הרבה שנים, בארץ רחוקה רחוקה, חי לו כפר קטן. הכפר היה, כמו כל הכפרים הקטנים, בעל לב זהב ותסרוקת פלדה של ספרנית: נחמד, אבל הרבה יותר מדי קשוח. בכפר חיו אנשים טובים שעשו בדיוק מה שאמרו להם: הלכו לכנסיה, צמו בזמן, התנהגו כמו שצריך, דיברו אנגלית במבטא צרפתי ואף פעם לא שמחו, כי ככה אלוהים והרוזן דה-רנו אמרו. על הכפר מלך הרוזן האמור, שלמרות תסרוקת הדרקולה שלו לא היה סקסי בכלל ואפילו אוטו לא היה לו (נו, טוב, אם ראיתם את מכוניות הרנו משנות הששים אתם מבינים למה), אבל הפסל של סבא של סבא של סבא שלו עמד בכיכר הכפר, וכולם, כולל היונים, נתנו לו כבוד.
עד שיום אחד, לפני הרבה הרבה וכו', נשבה רוח הצפון השובבה, ובסצנה מרובת להבות נרות מרפרפים, דלתות כנסיה נפרצות ומבטים מודאגים מצד כל הנוכחים (למקרה שפספסנו את הסימבוליות) פסעו אל תוך הכפר שתי דמויות מעורפלות (שנראו ממש זוועה) בגלימות וכיפות אדומות ועם סירים מוזרים. שתי הדמויות התבררו כאם ובתה, וחכרו מהזקנה המרירה והמגעילה (כן, ברור שיש לה לב זהב) את המאפיה הישנה, וזאת לצורך סודי. שתי דקות וביקור אחד מהרוזן הרע אחר-כך, מתברר שהצורך הסודי הוא שוקולדיה (זה נשמע הרבה יותר טוב באנגלית במבטא צרפתי).
כיפה אדומה מנסה בכל כוחה לשבור את מעטה הקרח והמסורת בו משוקעים אנשי הכפר, לקרוע את מעטה העננים מעל עין השמש, לנתץ את קירות הכנסיה ולהקים במקומן בריכת שחיה משוקולד (ולמכור בה ארטיקים ממים, כמובן). היא מצליחה לא רע, יחסית לצרפתיה בודדה מוקפת בשחקנים ממדינות שונות ומגוונות שרק עושים מבטא (מתי האמריקאים יבינו שבשאר העולם מדברים ממש, שומו שמים, בשפות אחרות?), אבל הרוזן לא נכנע בלי מאבק – ויותר גרוע מזה, ג'וני דפ מגיע לביקור.
כן, בנות, ג'וני בוי בא העירה. זוגתי שתחיה היא כנראה הבחורה היחידה עלי אדמות שלא חושבת שהוא שווה בכלל, ואפילו היא מודה שבסרט הזה הוא ממש חמוד. אני אישית הופתעתי, כי זה הסרט הראשון זה שנים שבו הוא לא נראה מבולבל בכלל, ואני עוד עלול לחשוב שהוא יודע לשחק. בכל מקרה, ג'וני בא, יש לו מבטא אירי (כמה מרענן!) והוא צועני, וברור לגמרי מה הוא רוצה, באיזו תנוחה, ומה הסיכוי שהוא לא יקבל את זה (זהה לסיכוי שסינדי קרופורד באמת מבינה בטכנולוגיה של שואבי-אבק, הייתי אומר). אין לו הרבה דקות מסך, אבל זה לא מפריע למכונת השיווק של מירמקס לפמפם אותו בכל אזכור, ולו מקרי, של הסרט.
עכשיו דמיינו לכם את במאי הסרט, לסה (נשבע לכם), יושב לו עם מר הרשי ג'וניור וסופר את הכסף, צחוק מרושע בפיו וניצוץ גאוני בעיניו.
צחוק מרושע מדוע? משום שהוא יודע, וברגע שתראו את הסרט גם אתם תדעו, שאין שום דבר שעומד בפני שוקולד. כלום. לא רוזנים דה-רנואים, לא מחסור בתשוקה מינית, לא בעלים מכים, לא ישוע הנוצרי בכל סבלו ובטח ובטח שלא איזה צופה ישראלי מושתן מן השורה. בקיצור, חבר'ה, תכנעו מראש, צאו עם הידים מורמות ואל תנסו בכלל להתנגד: אין לכם סיכוי.
ניצוץ גאוני כיצד? כי רק אמן תחבולות מיומן יכול לגרום לשטיפת מוח מוחלטת כזו להיות מענגת כל-כך, לרקד לו על הגבול הדק שבין קיטש מוחלט (כל מילה שמוציאה המשוגעת בסרט מפיה) לבין יופי עוצר נשימה (אלפרד מולינה נותן, בדמות הרוזן, את אחת הסצינות המופלאות ביותר שראיתי זה זמן רב בקולנוע), בין תחכום לבין שבלוניות.
מדהים כמה שהסרט הזה מהונדס: ישבו להם אנשי ההפקה של הסרט ורשמו לעצמם את המאפיינים של קהל היעד שלהם (משכילים, חובבי תרבות, אוהבי מבטא צרפתי, פוליטיקלי-קורקט, אנטי-דתיים, היו מורדים בשנות השישים ומנסים לשכנע את עצמם שהם לא הזדקנו וכו' וכד') בדיוק של עד שתי ספרות אחרי הנקודה, הוסיפו דרישה לאוסקר וצ'ק נאה מ'הרשי', והזינו את הכל למחשב גדול וחכם (כנראה ההוא ממטריקס, כי קרי אן-מוס מופיעה כאן ונראית נורא מדוכאת כל הסרט, אולי בגלל שלקחו לה את חליפת העור ומשקפי השמש), ומה יצא? התסריט של שוקולד.
הסרט הזה לוחץ בדיוק על כל הכפתורים הנכונים, ואלמלא זה היה כל-כך נעים, בחיי שזה היה יכול להיות ממש מעצבן.
סליחה, סטיתי מהנושא. איפה היינו? אה, כן.
שוקולד.
הגיבור האמיתי, המועמד לפרס האוסקר על שחקן המשנה, הסיבה שבגללה קמנו בבוקר:
שוקולד.
שמעתי כבר הרבה שירי-הלל לממתק השחור, אבל הסרט הזה קובע שיאים חדשים ומלמד אותנו ששוקולד מעורר את האון, משחרר את העכבות, מרפא את החולים, ממס לבבות, מתיר עגונות, מצר מותניים, ובכלל מי צריך גברים כשיש שוקולד בעולם (האמת, זוגתי טוענת את זה כבר הרבה זמן). ואגב, הוא גם מצטלם נפלא.
אם בא לכם להתעודד, אם אתם מוכנים להשקיע 30 שקל בכרטיס קולנוע ועוד 100 במקס ברנר הקרוב, אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם ומוכנים לסבול קצת קיטש בשביל זה – יאללה, על כנפי רוח הצפון!
- האתר הרשמי
- האתר הישראלי
- הספר – ב'אמאזון'
- הרשי
- FAQ השוקולד
- עלית
מסכים בהחלט
ראיתי את הסרט לפני שבוע ומאז אני ממליץ עליו
בחום לכל מי שאני פוגש
אלפרד מולינה משחק ממש נפלא
כמו גם ג'ודי דנץ'
אגב מולינה היה לי מאוד מוכר כל הסרט עד שגיליתי שהוא
זה ששיחק את המדריך של אינדיאנה ג'ונס
בתחילת שודדי התיבה האבודה
ולגבי ג'וני
הוא נראה כאילו הוא התחפש לבראד פיט.
אולי בגלל זה זוגתך התלהבה ממנו
סרט שבהחלט כיף לראות
עניין סמנטי
עניין סמנטי בלבד: שתי דמויות מעורפלות *שנראות* ממש זוועה. חן חן.
בטח
הן נראו מעורפלות, ולאחר שהן הצליחו להתקדם עוד כמה מטרים והגיעו לכפר, כולם כבר הצטערו שהן לא נשארו מעורפלות. רב חן.
הממ.. מה?
התיקון היה תיקון לציטוט של המחבר משירם של להקת כוורת, "הבלדה על ארי ודרצ'י", שיר אותו כולנו אוהבים ומוקירים. אם כבר מצטטים מהקאנון, אז לעשות כמו שצריך.
לא היתה בכוונתי לתקן את התחביר הקלוקל במשפט. אני שונא אנשים שעושים את זה ואני מקפיד לירוק עליהם בעוברם ברחוב ולזרוק עליהם חפצים קהים ואבנים קטנות.
הבל החן.
אררר.. לא ידעתי.
כלומר, כן ידעתי. בערך. דג אמר לי שזה מ"הבלדה על ארי ודרצ'י" אבל שכחתי…
נקודת חן.
ביקורת טובה
סרט נחמד, אם יש זמן פנוי שווה לראות. (ואני לא עומד לפרט למה, תשאלו את לונג ג'ון).
הכוח לעם!
רציתי לכתוב גם את הקטע הבא בביקורת שלי, אבל העורך הרשע (יש לו שיניים ארוכות ומטאטא בארון, בחיי) אמר שזה לא קשור, והחוצפה הכי גדולה היא שהוא צודק! הא!
אז הנה לכם:
תסלחו לי, אבל אני חייב לדעת – איך זה יכול להיות שאנשים ממש הולכים לראות את "אסקימו לימון – החגיגה נמשכת"?
זאת אומרת, מה, הם לא ראו את הפרומואים? כאילו, הם לא ראו את הסרטים המקוריים? יענו, אין Playboy בעולם יותר?
אני לא מבין. חשבתי שזאת מין בדיחה פרטית כזאת של יורם ולאה גלובוס (משהו כמו אתר האינטרנט שלהם), הומור רדוד בכמה מאות אלפי שקלים, כולם יחייכו בנימוס ולא יזכירו את זה יותר במסיבות ליד הגלובוסים (או הלבים), משהו כמו פלוץ בטקס האוסקר.
אבל לא! מסתבר, בחיי, מסתבר שאנשים ממש הולכים לזה! מרצונם החופשי! בלי שעידו לב מאיים עליהם שהוא ידקור אותם עם התסרוקת שלו!
אין ספק, מאלדר צדק. המזימה לשאוב את מוחם של הארציים הפרימיטיביים הצליחה מעל למשוער.
מוח? איזה מוח?
האתר של גלובוס מכה שנית
אגב, לבדיחה הקרויה האתר של גלובוס נוסף עוד פאנצ'ליין בשבוע האחרון: כרגע, אחרי אנימצית הפתיחה המכוערת להדהים, המבקר התמים מגיע לתפריט הפלאש הענק של האתר, כרגיל – אלא שיש לו רק אפשרות אחת להקליק עליה: 'אסקימו לימון'. כל האפשרויות האחרות קיימות כרגע רק בתאוריה (ולא, זה לא הפסד גדול).
הכוח לעם!
אני מניח שהתשובה נעוצה בשאלה "מה, אין פלייבוי יותר?"
יש פלייבוי, אבל יש עדיין (עדיין?) משהו "לא בסדר" לאנשים רבים, "לא מהוגן", לקרוא (לקרוא?) בו. *אנחנו* לא עושים דברים כאלה. ויש סרטים שמצליחים לעטוף פורנו רך (אני מניח שבזה מדובר – לא ראיתי אפילו את הפרומואים) בעטיפה שתעשהו אותו "לגיטימי" – פעם היה סרט "יופיו של החטא", למי שזוכר, ו"אסקימו" עושה את זה מכיוון אחר.
קודם כל
אפילו עוד לפני שקראתי את הביקורת הוקסמתי מהשיר שנמצא בעמוד הראשי ומפנה אליה. אני הרי ידוע כמשורר בז'אנר השירה הפיקטיבית (בעל חסימה ספרותית קלה וזמנית… מה??), ואני רוצה לומר שזהו שיר למופת.
יישר כוח אדם קלין!
הצעת שיפור וייעול מטעמי נוחות
אולי תכתבו ביקורת לסרט "אסקימו לימון" כדי שכל התגובות הקשורות אליו יפורסמו בלינק של הביקורת ולא בלינק של סרט אחר, שבאופן תמוה כמעט ואין עליו תגובות
תראה. תשמע. תראה.
אישית, אין לי שום כוונה ללכת לראות את 'אסקימו לימון'. תציע לי כרטיס חינם ואני עדיין לא אלך. האם אני מוכן ללכת אם ישלמו לי? תלוי באיזה סכום מדובר. אני גם מאוד בספק אם מלראות את הסרט אני אדע משהו שאני לא יודע מצפייה בטריילרים (640 פעם), ואני לא חושב שאני יכול להגיד לקהל משהו שהוא עדיין לא יודע על הסרט.
בקיצור, ביקורת כרגע נראית מיותרת, אבל 'אסקימו לימון' כמו כל סרט אחר, פתוח להצעות. אם אחד מהמבקרים שלנו יכתוב עליו, נפרסם. אבל נדמה לי שגם להם אין חשק לראות אותו.
הכוח לעם כבר אמרתי?
קום התנערה עם חלכה
עם עבדים מזה רעב!
אחרי להקמת אתר מתחרה, בו כל כותב יקבל זכויות שוות! בו כל החלטה ספרותית או ביקורתית תתקבל בהצבעה של הקולקטיב! בו נגדל את ילדי המבקרים יחדיו בבתי-ילדים עם אינטרקום לשומרת לילה!
רגע, בעצם כבר ניסו את זה.
טוב, לא חשוב.
הכוח לעם כבר אמרתי?
עם עבדים _מזי_ רעב.
לא עם של עבדים ששואל "מה זה רעב?"
הכוח לעם כבר אמרתי?
או במשמעות של "עם עבדים נורא רעב".
הכוח לעם כבר אמרתי?
באמת? אני הייתי תמיד בטוח שהעם הוא הרעב, לא העבדים.
אבל הגרסה שלך יותר הגיונית.
הכל אותו חרא
תאמינו לי, באתרי ביקורת קולנוע רבים ביקרתי וכתבתי, בכאלה שמיועדים לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע ובכאלה שאוהבים ביקורות קולנוע יותר משהם אוהבים את הסרטים עצמם, ובכולם אותו חרא. היתרון הוא שבאקווריום של הדג האדום החרא לפחות צף על פני המים. אז עזבו את המרד, אין אלטרנטיבה אמיתית.
הביקורת
"החיים הם כמו קופסה של שוקולד, אתה לעולם לא תדע מה אתה עומד לקבל"…
כן, כמובן שאני יודע שזה מ"פורסט גאמפ" אבל תודו שזה היה במקום.
את האמת, גם אני לא בדיוק ידעתי מה אני עומד לקבל מ"שוקולד". ידעתי שגולייט בינוש מופיעה, וגם גוני דפ לתפקיד קצר, והבנתי שזה אמור ליהיות סרט חמוד, אבל איזה סרט זה יהיה לא ידעתי בדיוק.
"שוקולד" התחיל בתור סיפור אשר מסופר על ידי בתה של בינוש בסרט, ומפה מתחילה להתפתל עלילה קסומה על מוכרת שוקולד באיזה כפר קטן ונידח שפשוט מנסה להצליח ואולי סוף סוף למצוא בית.
העלילה עצמה כל כך פשוטה אך עדיין אין ולו רגע קטן אחד של שעמום בסרט.
הליהוק הנפלא, אני חוזר נפלא שיבץ בכל אחד מהתפקידים שחקנים אשר משחקים כל כך טוב ופשוט מתאהבים בהם לאורך הסרט.
גולייט בינוש נפלאה, למרות שאין מה לעשות, האוסקר השנה באמת מגיע לגולייה רוברטס.
גודי דנץ, שלה ורק לה מגיע את אוסקר המשנה, נותנת הופעה נפלאה, מולינה מצויין, גוני דפ לדעתי עשה בחכמה כאשר לקח את התפקיד הקטן הזה. כל כך התאים לו ליהיות הצועני, והראה לכולם שזה לא נורא כל כך להשתתף בסרט שהוא רצה לעשות, אפילו אם הוא לא השחקן הראשי.
לסיכום, אני מאוד מאוד מקווה ש"שוקולד" יקבל שני אוסקרים שממש מגיעים לו והם דנץ על תפקיד המשנה, ועוד אוסקר על התסריט המעובד.
בשורה התחתונה- סרט איכותי, עם תסריט נפלא ושחקנים אשר מי שבחר אותם קלע בול, והם פשוט נותנים לנו סרט שכל כך כיף לראות אותו, וכל כך כיף לאכול שוקולד אחריו.
כדאי מאוד לראות
.
קארי-אן מוס חמודה נורא
בגדים לא-חושפניים ותספורת נורמלית משווים לה מראה ממש אצילי, לדעתי.
הלאה ז'ולייט ביינוש, ויוה לה מוס!
ויוה לה מוס
שוקולד מוס! (בורק, בורק, בורק)
הלו הלו גברת שוקולדה
מה הסצנה הבלתי נשכחת של אלפרד מולינה? זה שהוא מתפלש בשוקולד? אה, בעיני זו היתה בעיקר פרודיה סבירה-עד-מייגעת על סצינות שכאלה בסרטים (לא, רק לא הצחוק המטורף!)
לדעתי מולינה, ובעצם כל שחקני הסרט (בינוש, דפ, דנץ'), מפגינים משחק סביר-אך-מצער: היה יכול להיות, עפס, יותר טוב. ואולי מה שהפריע לי במשחק היה הדיסוננס בין הצרפתיות הנושבת מכל פרט ויזואלי (ועלילתי, כמובן), לבין זה שהדמויות דיברו אנגלית.
בעצם היה שחקן משנה אחד שכן אהבתי מאוד: הכומר הביישן, דמות מופלאה שכמו נלקחה היישר מ"מלכוד-22" (הספר – בסרט אין דמויות כאלו).
וחוץ מזה, אדם, קלעת היטב בביקורת: עם הנדושות העלילתית, והלחיצה המכנית על בלוטות הרגש, זה היה יכול להיות סרט נורא, אם הוא לא היה כל כך מתוק. לראות.
משאלה קינקית לסיום: לראות בדיבוב לצרפתית!
יש סרט למילכוד 22?
הוא הצליח לשמר משהו מן הגאוניות של הספר?
יש סרט למילכוד 22?
יש. הדעות עליו חלוקות. אורי קלייין (הפסבדונים של נחמן שניצקליין כאשר הוא כותב ב"הארץ") חושב שהוא לא הצליח לשמר את רוח המקור.
אני דווקא חושב שכן, במובן זה שמי שאהב את הספר צריך לאהוב גם את הסרט (אבל רק אם לא קרא קודם את הספר). אבל מה, "רוח הספר" היא לא הכל. אלוהים של הספר הזה הוא בפרטים, ובהיותם רבים. דווקא יש בספר דיאלוגים כה נפלאים, שבעיני מתבקש להמחיז אותם – אבל לסדרת טלוויזיה, בבקשה, כדי לשמור על רוחב היריעה.
מה שעשו בסרט, דגמו באופן אקראי (כך נראה) בערך אחוז אחד מהסצינות בספר (שהרי עלילה של ממש אין בו, ומי שרוצה להתווכח על *זה*, באימייל בבקשה).גם בהן שינו דברים, מסיבות שלחלוטין לא ברורות לי.
הסרט יוצא סביר, בעיני, אבל הספר הוא יצירת מופת. והסרט הוא ספויילר לספר, במובן מסוים. לכן אני לא ממליץ לראות את הסרט למי שטרם קרא את הספר, ולמי שכן קרא – הסרט כבר לא יתרום. מלכוד 22.
סוף סוף ראיתי
ואני חייב להסכים עם רוב מה שנאמר כאן, בעיקר הביקורת של קליין. הסרט הוא כמו שוקולד: מתוק בטירוף, חם ואנושי, בלי פוזות מיותרות. ועכשיו לכמה הערות קטנוניות:
1. נכון לעכשיו, ג'ודי דנץ' היתה צריכה לקחת את האוסקר לשחקנית משנה. למרות אהבתי הבלתי מסוייגת לקייט הדסון, אין מה לעשות. אבל חכו! בשבוע הבא אני הולך ל'פולוק' כדי לראות את הזוכה האמיתית – מרשה משהו.
2. ייסלח למי שאמר/ה שג'וליה רוברסט הייתה צריכה לקחת אוסקר. כשזה נכתב אף אחד בארץ עוד לא ראה את 'רקוויאם לחלום'.
3. קארי-אן מוס נהדרת, גם במאטריקס, גם בסרט הזה, וגם ב'ממנטו' (ראיתי אותו יום לפני 'שוקולד'. הייתה לי מנה גדושה של קארי-אן מוס).
תגובה ל-ואיפה ג'ולי אנדריוז?
במרי פופינס מנקה הארובות לא נחשב לירוד, ואף אחד בסרט לא התייכס אליו כאילו הוא נחות מהשאר.
דבר שני לג'ולי אנדרוז לא היו ילדים במרי פופינס… בקיצור אין מה להשוות ביכלל בין השניים, הם נורא שונים.
הוא נחשב גם נחשב לנחות.
נכון, הדמויות המרכזיות בסרט (קרי: מרי פופינס והילדים) מתייחסים אליו כאל חבר, אבל בעיני שאר הבריות, הוא מנקה ארובות – מישהו מלוכלך שלא צריך אפילו להתחבר איתו, בטח שלא לדבר איתו או לשים לב לקיומו.
וזה שלפופינס אין ילדים, זה פרט קטן שלא משנה את המגמה הכללית הדומה, אותה פירט טל בהודעתו.
הוא נחשב גם נחשב לנחות.
אוי תעשה לי טובה…, לדעתי זה לא ככה, המסרים והתכנים של הסיפור הם שונים לגמרי. לדעתי לסרט "שוקולד" יש מסר הרבה יותר רציני וחשוב, לאומת המסר במרי פופינס(אני לא יודעת עם ביכלל יש שם מסר כלשהו). אולי הסרטים קצת, אבל ממש קצת דומים, אבל חוץ מזה הם ממש לא.
חוץ מזה במרי פופינס לא מתייכסים אל מנקה הארובות בצורה כזאת כמו שמתייכסים לרו(ג'וני דפ בסרט),בשוקולד ממש משפילים אותו,במרי פופינס מתייכסים אל מנקה הארובות נורמאלי, זה לא שמשפילים אותו וכו"…
הוא נחשב גם נחשב לנחות.
היי היי היי
העלבת לי את מרי!
במרי אין מסר?
בטח שיש מסר
יש המון מסרים!
לגבי החברה האנגלית בעיקר, מה שילדים מחפשים, יחסים בתוך המשפחה.
מה קרה שנהיה פופולרי כל כך לרדת על סרטי ג'ולי אנדרוז.
כן, היא קצת מתוקה, ממתי להיות מתוק נחשב פשע?
הוא נחשב גם נחשב לנחות.
אני לא יורדת עליה אני פשוט חושבת שאין מה להשוות בין שני הסרטים ובין המסרים שבסרטים,
אין לי שום דבר נגד ג'ולי אנדרוז.
הוא נחשב גם נחשב לנחות.
בכל זאת חייבים להודות ששוקולד הוא סרט קצת יותר רציני ממרי פופינס ,אין לי שום דבר נגד מרי פופינס, זה אפילו סרט נורא חמוד אבל זה בכל זאת סרט ילדים.
אני חושבת שמרי פופינס הרבה יותר רציני
או, אם לנסח יותר טוב: לוקח את עצמו יותר ברצינות. האם העובדה שהוא סרט לילדים (היום כבר הפנימו וקוראים להם "סרטים לכל המשפחה") הופכת אותו לפחות רציני מ"סרט למבוגרים"? נו!
בעיני זהו אחד מסרטי דיסני הטובים ביותר (וודאי שבין הלא מצוירים). מדובר בסרט ילדים •מאד• מושקע, לא פחות מהארי פוטר לזמנו. פסקול מופלא עם 14 שירים מקוריים (זה המון), ג'ולי אנדרוז המופלאה בתפקיד הראשי… שילוב של אנימציה עם צילום, והמון נשמה. את שוקולד ראיתי פעם אחת ודי מיציתי, את פופינס קשה לי לספור, אבל אני נהנית מהקסם שלו בכל פעם מחדש.
הממ
הקטע הכי גדול בסרט הזה הוא שהקיטץ' בכלל לא מתנהג כמו קיטץ' , הוא אפילו מתנהג יפה .
אני ממש אהבתי אותו , ממש
כמה דברים:
*שוקולד עם צ'ילי: פוי. חוץ מהפעמים בהן זה בא בצורת רוטב "Mole", ואז זה פשוט מצויין. תאמינו לי (או שלא, על טעם ועל ריח…).
*איזו סצנה עם איות? (תרגיש חופשי לספיילר). ראיתי את הסרט ולא הבחנתי באף אחת.
*(ספויילר לאויב בשער:) מראים בבירור שהילד דובר גרמנית: הוא מתרגם לצלף ידיעה שהופיע בעיתון, על הצלף הרוסי.
*(ספויילר לשוקולד:) אם כבר מדברים על סרז' והמשוגעת: למה היא הייתה משוגעת? בגלל הפחד? ומה קרה לקלפטומניה שלה?
________________________
יום לא-הולדת שמח,
גל
משחק מצויין של ג'וני דפ
אני לא מסכימה עם הכתבה הזאת ביכלל, אני חושבת שג'וני דפ הוא שחקן מצויין, וכל הסרטים שלו מהממים ואיכותיים,המישחק שלו מגוון ומקסים, הוא מנסה לתת מעצמו כמה שיותר בכל סרט שהוא עושה.(ולמען האמת אני לא ממש זוכרת סרט שבו ג'וני דפ היה מבולבל)
ממש לא נראה לי שג'וני דפ מנסה לחקות את בראד פיט!,אין לו שום סיבה לנסות לחקות אותו!(אים כבר אולי בראד פיט ניסה לחקות את ג'וני דפ מתישהו).תתפלא לגלות שיש הרבה אנשים שכן מעריכים את המישחק של ג'וני דפ חוץ מהחברה שלך (שחשבה שהוא מנסה לחקות את בראד פיט). למרות שהתפקיד של ג'וני דפ בסרט לא גדול הוא תרם קסם ויופי לסרט, לדעתי הסרט מאוד נחמד ומרענן, אני ממליצה לראות אותו למי שעוד לא ראה.
בקיצור,
את לא חושבת שהסרט טוב?
את לא חושבת שיוצאים ממנו עם רצון עז לשוקולד?
(היי, אמרת שלא הסכמת עם שומדבר ממה שכתוב, וכרגע מותר לי לנטפק אותך לפרטי פרטים).
עוד כמה תיקונים והבהרות, למען הסדר הטוב:
• אדם, שכתב את הביקורת, לא אמר שזוגתו השוותה את דפ לבראד פיט. זה היה גל שהעלה השערות איך זה בד"כ היא לא מחבבת את דפ, ואילו בסרט הזה היא כן חשבה שהוא משחק טוב ואף חביב.
• לג'וני דפ כן יש מבט מבולבל. אולי לא תמיד, אבל הוא בהחלט משתמש במבט הזה כדי לסמל אדם שלא מצא את מקומו בחברה. דוגמה שקופצת לראש: 'מה עובר על גילברט'.
נו, באמת...
דבר ראשון אני חושבת שהסרט מצויין (הזכרתי בסוף ההערה שלי שאני ממליצה בחום על הסרט), אבל אני פשוט לא מסכימה עם חלק מהדברים שהוא כתב (ועל תתפוס אותי במילה). ודבר שני אין לי שום דבר אישי נגד הכותב, לא כיוונתי את ההערה שלי ספציפית אליו (אני מצטערת במיקרה שזה פגע בך או הפריע לך בצורה כלשהי).
ודבר שלישי- בסדר, אולי הוא נראה מבולבל כשהוא מיתכוון לשחק- "בן אדם מבולבל שלא מצא את מקומק בחברה", למשל ב"מה עובר על גילברט", אבל שחקן מספיק לשחק ביותר מ סרט אחד בפרק זמן של שש שנים (לפחות ג'וני דפ), ולדעתי הוא ביכלל לא ניראה מבולבל או משהו כזה בכל הסרטים שהוא עשה מ 1993- 1999.
נו, באמת...
חוץ, מכמובן "מה עובר על גילברט"
או מיי גאד!
המתמשכים בביקורת הזאת גרמו לי לראות שוב את התמונה בראש הכתבה הזאת, ואם אני זוכר נכון מדובר בג'ולייט בינוש, שנמצאת שם בתמונה.
ואז אני מסתכל עליה, ואומר לעצמי, אלוהים אדירים, זאת לא ברנדה מסיקס פיט אנדר? זו לא השחקנית רייצ'ל גריפיתס?
הנה ברנדה:
http://us.imdb.com/name/nm0341737/
ועכשיו העיפו מבט בתמונה שלה בדף של ימד"ב ושימו לב שוב לפניה של ג'ולייט בינוש מראש הכתבה כאן. זו לא אותה אחת?
לי היא (ברנדה) מזכירה דווקא את מירנדה.
משהו בנוקשות של התנועות, בדרך שהיא מזיזה את הראש.
ב-IMDB טוענים שהיא דומה דווקא לג'ולייט אחרת
ג'ולייט לואיס. מתוך הביוגרפיה של רייצ'ל גריפית'ס ב-IMDB:
אני לא רואה דמיון.
היא בהחלט דומה לג'וליאט לואיס
אני אפילו זוכרת כתבה מלפני כעשור, כש"חתונתה של מיוריאל" יצא, מבקר כלשהו כתב שמבין 2 השחקניות הראשיות הוא צופה עתיד לרייצ'ל גריפיתס (יותר מטוני קולט) וחבל שהיא כ"כ דומה לג'וליאט לואיס, כי זה "יקלקל לה". משהו כזה…