במקור: Girlfight
תסריט ובימוי: קארין קוסאמה
שחקנים: מישל רודריגז,
סנטיאגו דאגלס, חיימה טירלי,
ריי סנטיאגו, פול קלדרון
אני יכולה להגיד רק דבר אחד לאבות שביניכם: אל תתנו לבנות שלכם ללמוד איגרוף. כאילו מה, אתם רוצים שאח"כ הן תוכלנה להרוג אתכם במכות?
לטובת הקוראות, ולטובת מאותגרי הילדים שביניכם (נו, השפה הפוליטקלי-קורקט משפיעה גם עלי), להלן תקציר הסרט:
בחורה קפוצת שפתיים מתאהבת בקופיף קטן ומביאה לו מכות.
בום, בום, פאנץ'!
אז זהו, שזה טיפה בעייתי לסיים פה, כי אם זו תהיה כל הביקורת, הדג – בלי לחשוב הרבה – יביא לי כאפה ויעיף אותי מכל המדרגות.
ספלאץ!
אבל אני בקטע של קיצורים היום, ולכן הנה ההגדרה הנוספת שלי ל"אגרוף של אישה": אותנטי.
* קא-בום *
אוקיי, אוקיי. הדג הרשע מכריח אותי להסביר למה זה אותנטי.
תראו, לא תמצאו פה דוגמניות צמרת או בלונדיניות מהממות (ובהזדמנות זו הרשו לי להביע מחאה על הקופיף ההוא. במקרה שלו זה באמת כבר היה מוגזם) – גיבורת הסרט היא מישהי מהשכונה, בחורה שאין לה הרבה בחיים, והיא נראית בהתאם. אפילו שפם היא לא עשתה (נשבעת לכם!). מצד שני, הגבות שלה מעוצבות למשעי.
המשחק של הדמויות טוב. קצת מוקצן לפעמים. אמנם לא מוגזם כמו "נערות שעשועים", אבל ה'לפעמים' הזה קצת פוגם באמינות וממאיס עלינו את דיאנה (מישל רודריגז, שזה הסרט הראשון שלה). דיאנה גוזמן. ככה קוראים לבחורה המתאגרפת, זו שלא עשתה שפם.
"אגרוף של אישה" גם לא מנסה להיכנס לנעליים גדולות מידי: הוא לא מדבר על האיגרוף המקצועני הזוהר. לא. הבחורה הולכת לאיגרוף חובבים, כדי להוציא אגרסיות וכדי להגיע למודעות עצמית (פרשנות שלי). ודווקא בגלל זה, אהבתי את הסרט: הוא לא מנסה להתיפייף בניצחונות מזהירים תוך מכת נוק-אאוט אדירה, קרס ימנית מוחצת, או יריבים שרועים חסרי אונים על הרצפה. לחלוטין לא. "אגרוף של אישה" טורח להדגיש – דרך שיעורי האיגרוף שעוברת דיאנה – שמדובר בעבודה קשה. הרבה עבודה (נתערב שזה מזכיר לכם את הפתיחה של "תהילה"?).
אל תטעו לחשוב שכל הנ"ל משעמם. הסרט דווקא דינמי מאוד. ולפחות לא רואים שם את הכתוביות המעצבנות האלה, שבאות אחרי פייד לשחור ומסבירות בסבלנות שעכשיו זה בעצם "כעבור שישה חודשים", תוך השמעת מוסיקת מעליות שאמורה להרגיע.
גם רוב קטעי הקיטש הצפויים נחסכים מאיתנו. למשל, כשהקופיף אומר לדיאנה שההישג הכי גדול שלו זה לסיים ביצפר. אין לכם מושג כמה שמחתי כשדיאנה לא קפצה פתאום משמחה בשיעור פיסיקה, תוך שהיא מגלה כמה חשוב להבין את משמעות המסה חלקי התנע, כדי להצליח בקרבות. לא. היא ממשיכה לשבת משועממת ולהעביר פתקים.
חוצמזה, אז מה אם היא לומדת איגרוף? זה לא אומר שהיא צריכה להיתקל בכנופיה מרושעת שמנסה לגזול את תומתה (או מה שזה לא יהיה), ופתאום להראות להם איך היא יכולה לחסל את כולם. גם מזה הסרט נמנע, וטוב שכך, כי אחרת אני, באופן אישי, הייתי מביאה איזו לאטמה לבמאית (קארין קוסאמה. זאת לא קללה, זה פשוט השם שלה).
תוך כדי, אנחנו גם מגלים שדיאנה, איך לומר, לא מתה על אבא שלה, וזה רק מחריף בהמשך הסרט. אפילו אחרי הקרב הכי גדול שלה, היא לא נופלת לזרועותיו בקריאות "אבא, אבא" סוחטות אף. הזכרתי את אבא שלה? אבא שלה. כ-ן…
היה יכול להיות קל מאוד להגיד על אבא שלה שהוא שבוי במוסכמות המסורתיות: בנים לומדים איגרוף, בנות נשארות בבית לנקות ולבשל. אבל אבא שלה הוא מודרני: בנים לומדים איגרוף, בנות הולכות לבית הספר ללמוד ולהיות משכילות.
המציאות היומיומית היא, דרך אגב, נקודה נוספת לזכות האמינות של הסרט: לחיות במציאות קשה, זה אומר שאין עבודה. אם אין עבודה אין כסף. אם אין כסף, איך דיאנה תלמד?
לא. המאמן שלה לא נתקף גל של טוב לב פתאומי.
כן. דיאנה כן גונבת את הכסף בהתחלה. אח"כ היא כבר משיגה לה מקורות מימון אחרים.
האיגרוף הזה עושה אותה נשית יותר. אם בהתחלה השיער שלה היה מהודק על הפדחת בצורה מאיימת, והיא היתה לבושה מרושל, הרי שעכשיו היא מפזרת את השיער, ומסדרת אותו יפה. פתאום היא גם לובשת גופיות קצרות וצמודות. בטח היא רוצה שנקנא בשרירי הידיים שלה.
הא! אל תגרמו לי להטעות אתכם. הגופיות האלה מוגדרות כשמאטע במקרה הטוב. ודיאנה עדיין מסריחה מזיעה.
נו, עכשיו אני שמחה שעוד לא הכניסו לשימוש קולנוע עם ריחות. רק זה היה חסר לי. אמינות-שממינוּת, אני, את הזיעה שלה – לא רוצה להריח.
דוגרי, אני את הסרט אהבתי. לא אהבתי של "לרוץ לקולנוע לראות פעם נוספת" (אם כי בכל עברי המפואר, רק פעם אחת קרה שהלכתי לאיזשהו סרט פעם שניה), אבל אהבתי את העשייה ואת הריאליזם (סופסוף כשמצלמים זוג מתנשק – זה גם נראה אמיתי!).
אני לא רוצה להגיד לכם לרוץ לסרט, תוך תקיפת הסדרנים ואיום על חייהם אם לא יתנו לכם כרטיס, כי, מעבר לעובדה שזה לא סרט ממלא אולמות, "אגרוף של אישה" הוא לא סרט נוסחתי שיתחבב על הקהל ממבט ראשון. "אגרוף של אישה" הוא מה שנקרא סרט "שונה".
אבל מצד שני, אם לא תלכו לסרט, דיאנה תבוא ותדפוק לכם מכות.
המסקנה מהסרט:
מה שלא הולך בכוח – הולך במוח. מה שלא הולך במוח – הולך בכוח. ומה שלא הולך בכוח – הולך בעוד יותר כוח.
ביקורת משעשעת למדי
באתי לאתר במטרה מוצהרת לגנוב טאגים של HTML (אני לא מסתדר עם הטפסים בעברית, וטוב מאוד שמישהו גילה מה צריך לעשות כדי שהטפסים יפעלו גם בנטסקייפ וגם באקספלורר), אבל אני מאוד נהנה מהביקורות. למשל, נראה לי שיותר כיף לקרוא את הביקורת הזו מאשר ללכת לראות את הסרט..
ירון
עוד לא הבינו
אמנם את הסרט הזה לא ראיתי, אך אני גם לא מתכוון לראות.
קשה לי להבין את המפיקים ההוליוודים אשר האמינו שמישל רודריגז יכולה להחזיק סרט שלם.
אחת מהשחקניות הבודדות אשר יכולות כיום להחזיק סרט שלם על כתפייה, היא גוליה רוברטס, וזו גם הסיבה שהיא מקבלת 20 מיליון דולר לסרט.
מישל רודריגז לדעתי עדיין לא יכולה להחזיק סרט שלם (ושוב אני מזכיר, הכל בערבון מוגבל כי לא ראיתי את הסרט )
אבל סרטי איגרוף או צבא ("גי אי גיין " ) עם שחקניות מהדרגות הנמוכות יותר (כן דמי מור, את נמצאת שם ) רק יגרמו לכאב לב וארנק למפיקים
באמת לא הבנתי
איך אתה יכול לחרוץ דעה על מישל רודריגז בלי שראית אותה מופיעה בסרט אי פעם? אולי היא הג'וליה רוברטס הבאה? (לא. אבל נגיד).
אבל בעצם אני מסכים איתך. היא בהחלט מרשימה, הרודריגז, אבל זה לא מספיק כדי להפוך את הסרט למאוד מעניין.
אבל כמובן, רק
גבר יכול להחזיק סרט שלם על עצמו
ולמי שהשכל שלו נמצא באשכים, אני אסביר (לאט) שזו היתה הערה צינית
אני פעם החזקתי סרט שלם...
…על עצמי, אבל בסוף התעייפתי והחזתי אותו לוידאו. קשה – אבל אפשרי!
מה עם
סיגורני וויבר?
היא החזיקה סדרת סרטים שלמה בעצמה.
אתמול שודר "הנוסע השמיני 2", ואני לא חושבת שאפשר להגיד שפול רייזר וההוא ממילניום עזרו לה להחזיק אותו.
בלאחס
אבל למה נשים הן כאלה סתומות?
השכל שלהן נמצא בשחלות? אולי אני אשאל יותר לאט:
למה הן נוהגות כמו סבתות?
כי השכל שלהן נמצא ברחם?
הלץ
בשם מפלגת גשלשעבשגתנהגלא"מ.
גברים שנמאס להם שיורדים עליהם בגלל שהם גברים, תכל'ס נשים הן גם לא אגרויסע מציעא.
האם אתה גבר או אישה?
בלי קשר ישיר, ולהשכלתו הכללית של הקהל – מבחן שיגיד לך האם את/ה גבר או אישה, ביעילות של די הרבה אחוזים. לכל מי שלא בטוח, ולמי שבטוח אבל רוצה להיות עוד יותר בטוח, רק ליתר בטחון.
http://test3.thespark.com/gendertest/
ואחרי שראיתי את
הסרט אני יכולה לומר שזה סרט מהזן האנושי והחמוד והכיפי, שאם לא היו הולכים בו מכות, אפשר היה להגדיר אותו כסרט בנות.
ואהבתי איך הסרט אצליח לא ליפול לאף אחד מהקלישאות הצפויות.
ואפילו זה שהלך איתי, שיש לו יותר טטסטורון מאשר לי – נהנה מהסרט.
אבל למה השחקן היה כזה מכוער, למה?