סטנלי קובריק וסטיבן שפילברג:
עוד לא היו בהיסטוריה של
הקולנוע שני במאים כל כך
דומים וכל כך שונים זה מזה.
למתבונן מהצד (שלא טרח לראות
סרטים, או לקרוא עתון, ב-30 השנים האחרונות) דווקא קווי הדמיון בינהם יבלטו: שניהם במאי קולנוע אמריקאים ממוצא יהודי. שניהם במאים שקידמו במו ידיהם את אומנות הקולנוע בעזרת שימוש בטכניקות חדשות של צילום ועריכה. שניהם ידועים כמי שעשו – או במקרה של שפילברג, עדיין עושה – את המוות לאנשים שעובדים אתם, עד שהסרט שהם מביימים יצא כמו שהם רצו (אם כי שפילברג לא התקרב אפילו לרמות הסאדיזם שקובריק גילה בתחום). שניהם ביימו סרטים בכמה מהז'אנרים הקלאסיים של הוליווד: פשע, מלחמה, דרמה היסטורית, אימה – ולשניהם היתה סימפטיה לסרטי מדע בדיוני.
אבל דווקא התבוננות בסרטים שהם ביימו, במיוחד בז'אנרים מקבילים, במיוחד בז'אנר המד"ב, עוזרת להבין עד כמה, בעצם, הם שונים זה מזה. שפילברג הוא במאי שפונה אל הצופים דרך הבטן, וגורם להם להרגיש – בדרך כלל להרגיש טוב. קובריק היה במאי שפנה אל הצופים דרך הראש, והכריח אותם לחשוב – לרוב על דברים לא נעימים. שפילברג הוא במאי שנדמה כי יעשה את הכל בשביל שהצופים יאהבו אותו. קובריק היה במאי שנראה כאילו הוא ממש מתאכזר אל הצופים. משפילברג בחיים לא תשמעו את המשפט "הקהל לא הבין אותי". קובריק, לעומתו, התגאה פעם בעובדה שאת העלילה של "2001" אף אחד לא הצליח להבין עד היום.
ובכל זאת יש נקודת חיבור בין השניים, וקוראים לה AI.
AI (קיצור של Artificial Intelligence אינטיליגנציה מלאכותית) החל את דרכו כסיפור קצר בשם "Super Toys Last All Summer Long" שנכתב על ידי הסופר בראיין אלדיס בשנת 1969. העלילה מתרחשת בעתיד שבו הקרח בקטבי כדור הארץ נמס, וריכוזי אוכלוסין רבים טבעו. הגבלות חמורות מוטלות על ילודה טבעית, ואנשים רבים "מאמצים" רובוטים שנראים כילדים, כתחליף לדבר האמיתי. הסיפור מתמקד ברובוט כזה שתוהה אם אמו המאמצת אכן אוהבת אותו.
לא קשה להבין מהתקציר הזה למה קובריק – שבוודאי ראה כאן הזדמנות לביים סרט נוקב על הטכנולוגיה, האנושיות וקו הגבול המיטשטש בין השניים – נמשך אל הסיפור הזה, והחליט לעשות ממנו את אופוס המד"ב הבא שלו אחרי "2001". הוא עבד עם מספר תסריטאים – החל מאלדיס, דרך בוב שאו (שלאחרונה הפך לאחד מתסריטאי הבית של דיסני), ועד לסופר מד"ב אחר, איאן ווטסון. ואז, ב-1977, הופיע על המסכים "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס. "מלחמת הכוכבים" הפך את סרטי המד"ב לז'אנר הרווחי ביותר בהוליווד של סוף המאה ה-20, ובאופן אירוני גם הפך סרטי מד"ב אינטלקטואליים מהסוג של AI למשהו שדוחה את הקהל. קובריק הבין שאין לו שום סיכוי להרים את ההפקה של AI, והתסריט נדחף למגירה. למרות שאיש לא ידע זאת אז, הדבר סימן את קץ קריירת המד"ב של קובריק.
בצירוף מקרים חשוד, בדיוק באותה תקופה החלה קריירת המד"ב של שפילברג. היא החלה ברגל ימין עם "מפגשים מהסוג השלישי" באותה שנה שבה ביים לוקאס (ידיד הנפש של שפילברג) את "מלחמת הכוכבים". מהר מאד קריירה זו החלה להתדרדר, עד לשפל של "פארק היורה" מ-1993, והמשכו "העולם האבוד": היו אלו סרטים שחגגו את ניצחון הטכנולוגיה על כל הדברים האחרים בקולנוע – עלילה, דמויות, ומה שהכי חשוב אצל שפילברג – רגשות.
ודווקא המים הדלוחים של "פארק היורה" בהם דישדש שפילברג, נתנו לקובריק את ההשראה להוציא את התסריט של AI מהבוידעם. הטכנולוגיה המתקדמת שבה השתמש שפילברג הציתה את הדמיון של קובריק. הוא התכוון לחדש את העבודה על AI במהירות האפשרית – מייד לכשיסיים סרט אחר שלו, "עיניים עצומות לרווחה". הבעיה היא ש-"במהירות האפשרית" אצל קובריק זה עניין יחסי – את "עיניים עצומות לרווחה" לקח לו כמה שנים טובות לצלם – ובדיוק כשהסתיימו הצילומים (יש האומרים שהם לא הסתיימו, והסרט בעצם יצא לאקרנים לא גמור) – קובריק נפטר.
ושוב אנו חוזרים לשפילברג, שהחליט בינתיים שהוא רוצה להיות במאי "חשוב" ולביים דרמות כבדות משקל (ע"ע "רשימת שינדלר"). התסריט ל-AI היה פיתוי ששפילברג לא יכל לעמוד בפניו: מצד אחד, תסריט "אינטלקטואלי" שמתאים לתדמית החדשה שהוא מנסה לאמץ, מצד שני – תסריט בז'אנר האהוב עליו, מדע בדיוני. ומעל לכל – מורשת של במאי קולנוע ענק. האין זו ההגדרה הקלאסית למצב של Win-Win?
וכאן אנו מגיעים לשאלה המעניינת. האם שפילברג יצליח להיכנס לנעליו הגדולות מאד של קובריק? האם הוא בכלל ינסה? אם לשפוט על פי הליהוק, התשובה היא כן. שפילברג בפירוש ליהק ל-AI שחקנים בעלי תדמית "איכותית" החל מג'וד לאו ועד להיילי ג'ואל אוסמנט, הילד מ-"החוש השישי". (אפילו רובין וויליאמס תורם את קולו לתפקיד זעיר) שפילברג אפילו מאמץ כמה מדפוסי העבודה של קובריק – במיוחד הטלת איפול טוטאלי על הצילומים תוך כדי הפצה מכוונת של שמועות כוזבות (כך שמאד יכול להיות שסיפור "עיניים עצומות לרווחה" יחזור על עצמו, וכאשר הסרט יצא יתברר שכל מה שחשבנו שאנחנו יודעים עליו לא נכון). מצד שני, שפילברג גם ערך שיכתוב לתסריט של קובריק, וכמה מבקרי קולנוע גבוהי-מצח (לא, זאת לא היתה לונג ג'ון) כבר העירו בציניות שלשפילברג אין שום סיכוי לעשות סרט מוצלח כמו שקובריק היה עושה.
וזוהי, כמובן, התבטאות מטופשת וחסרת משמעות: קודם כל, אי אפשר לדעת איך AI היה נראה אם קובריק היה מביים אותו (אלא אם כן יש פה מישהו שיכול לעשות איזה סיאנס טוב). שנית, ברור ששפילברג לא ינסה אפילו לחקות את קובריק – כאמור, השניים פנו אל הקהל בצורה אחרת לגמרי. שפילברג, מן הסתם, ינצל את התסריט של AI בשביל לעשות את מה שהוא יודע – לגרום לצופים להרגיש. וזה לא מעט. ואם זה יחזיר את שפילברג לימי הזוהר של "מפגשים מהסוג השלישי" הרי שהקהל יקבל, בסופו של דבר, בדיוק את מה שהוא ציפה לקבל מסרטו של קובריק: סרט מד"ב מצויין.
כך שהשאלה הגדולה לגבי הסרט הזה לא צריכה להיות "האם שפילברג יצליח להיות קובריק?" אלא "האם שפילברג יצליח לעשות סרט טוב?". את התשובה עליה נגלה כשהסרט יצא ב-29.6.2001.
שפילברג, כך נראה, ימשיך לעבוד במרץ בתחום המד"ב גם אחרי AI. הפרוייקט הבא שלו, Minority Report ("דו"ח מיעוטים"), בכיכובו של טום קרוז, הוא עוד סרט מד"ב שמבוסס על ספרו של גאון מנוח אחר: פיליפ ק. דיק. שפילברג ופיליפ ק. דיק? נשמע צירוף תמוה עוד יותר משפילברג וקובריק. אבל עד אז נצטרך לעבור עוד "מלחמת כוכבים" אחת לפחות.
מה שרז הזניח להזכיר
הוא שקובריק, לאחר שהוציא את הסרט מהבוידעם, ולפני שביים את עיניים עצומות לרווחה" הוא בכלל לא היה בטוח שהוא רוצה לביים את זה, אלא להפיק
את זה. או אז הוא אמר לאנשים שלו שמי שיהיה מושלם לתפקיד הבמאי של הסרט,
יהיה סטיבן ספילברג. וכבר אז הוא הדליק את ספילברג על הרעיון, הם שוחחו
מספר פעמים, ולא יצא לפועל כלום. אחרי שמת קובריק חיפשו במאי לפרוייקט,
והפלא ופלא – הגיעו לסטיבי.
מה שרז הזניח להזכיר
מדובר בחילול קודש שדווקא במאי מסחרי רדוד שאמר תודה ל6 מיליון היהודים שמתו שבלעדיהם הוא לא יכל לעשות את רשימת שינדלר ולזכות סוף כל סוף באוסקר
במאי מניפולטור רגשי, נטול תחכום מינימלי שצריך לעשות אינדינאה גונס או פארק היורה ולעזוב תסריטים של יוצרים גאונים. מדובר בפשע קולנועי
אגב ראיתי את הבקרוב לסרט לפני כשלושה שבועות בניו יורק
תתכוננו למסחטת דמעות רצינית
קיובריק לא היה מאשר בקרוב שכזה
סליחה שאני מגיב רק עכשיו
פשוט, עד היום לא שמתי לב שיש תגובה חדשה (טוב, כבר לא חדשה) למאמר.
קודם כל, איך אתה יודע שקובריק לא היה מאשר את מה שספילברג עושה עם התסריט? כפי שציינתי בכתבה, לי לא ממש יצא לדבר עם קובריק בזמן האחרון (ניסיתי, אבל כל קווי הטלפון לגן עדן תפוסים עד להודעה חדשה. הזמן שם, כידוע, הוא ממש לא פקטור. מתאים לקובריק) איך אתה הצלחת?
ואגב התפרסמה ב-AICN תמונה מתוך הסרט, ועיצוב התפאורה דווקא נראה נאמן מאד לרוחו של הרב-סמאח המנוח (חוץ מהעניין התמוה הזה של התקרה – האם ספילברג מצלם את הסרט בהאנגר של חיל האויר הישראלי ואף אחד לא סיפר לנו?).
ולנושא העיקרי: יסביר לי מישהו, אולי, מי מת והפך את התואר "מניפולטיבי" לשם גנאי לסרטים ולעוסקים בהם?
תכניסו את זה טוב טוב לראש.
*קולנוע הוא עסק של מניפולציות*
ולראיה –
* זה שאתם רואים בסרט רחוב, אומרים לכם שהוא בניו-יורק של המאה ה-19 כשהוא צולם בלוס אנג'לס של המאה ה- 21 – מניפולציה.
* זה שאתם רואים פסיכופאט רוצח את אשתו הביצ'ית של גיבור הסרט, וחשים התרוממות רוח על זה שהכלבה מתה (ב-"זרים ברכבת" המופתי של היצ'קוק) – מניפולציה.
* זה שאתם יושבים מול המסך רואים בו רכבת שדוהרת לכיוונכם ורצים החוצה בצעקות בהלה (בסרט השני בהיסטוריה) – מניפולציה.
והייתי רוצה להרחיב קצת על הדוגמא האחרונה. הסרט ההוא, שבוים על ידי ממציאי הקולנוע האחים לומייר, היא אחד מתוך סדרה של שלושה סרטים שהם הקרינו בהקרנה ההיסטורית ההיא. בשני הסרטים האחרים שהם הקרינו ראו פועלים יוצאים מבית חרושת וגלים מתנפצים על החוף. אכן, סרטים לא מניפולטיביים. וגם, אם יותר לי לציין, לא מעניינים בכלל. לפחות הסרט עם הרכבת הוציא מהקהל איזושהי תגובה.
ובמילים אחרות – מניפולציה קולנועית היא היכולת לגרות את הצופים – לגרום להם להרגיש (כמו ספילברג) או לחשוב (כמו קובריק). ישנם לא מעט סמאחים שהם אכן "לא מניפולטיביים" – כלומר מביימים סרטים שלא מוציאים ממך שום תגובה מכל סוג שהוא. נדמה לי שהרבה מהסמאחים האלה מככבים ברשימת הסמאחים האהובים על נחמן שניצקליין.
ולסיום, אם כבר קובריק:
זה שאתם מזדהים עם בן-זונה שאונס נשים להנאתו תוך כדי שירת "שיר אשיר בגשם" (בסרט ענק של קובריק) – אמ-אמ-אמא של כל המניפולציות.
קובריק וספילברג. באמת
אז נכון ששניהם במאים מבריקים, יעילים, מרשימים ומובילים, אך מכאן ועד להשמת ספילברג באותה מדרגה יחד עם קובריק עוד ארוכה הדרך האינסופית.
על "עיניים עצומות לרווחה" איני רוצה לדבר אלא לעצום עיני בתקווה שהסרט ייעלם מהר, אבל מלבד אירוע מצער זה, קובריק עומד בתקנים של טובי הסמאחים בכל הזמנים. מבחינת איכות, אינטלקט, יצירת קולנוע ראוי ועוד. ספילברג הוא במאי רווחי, מניפולטיבי בצורה כמעט שלא תיאמן, אפקטיבי ומרשים, ותו לא.
סרטיו חביבים עד חביבים מאוד.
אינני מאמין שיש מקום לתהיות מי היה מפיק סרט טוב יותר בכל פרמטר קולנועי נכון שהוא.
שמח בשמחת הסמאח
קובריק הוא אכן סמאח רציני בתעשיית הסרטים, עילוי שראוי לשים אליו את ליבנו, כשאנו צופים בסרטיהם של סמכטות נחשלים אחרים (פול וורהובן, למשל).
* אוי נו, אני יודעת שהתכוונת לכתוב "במאים", אבל בזה הרגע תבעת מונח עין-דגי חדש, ואתה צריך להיות גאה על כך. :-)
סטיבנלי ספילבריקלברג? לאאא...
קובריק הוא הבמאי האהוב עליי. מדובר בגאון הקולנועי של כל הזמנים, שעשה מעט מדי סרטים.
מצאתי את עצמי מרותק לכיסא בכל סרט שלו, ואף נפתח בזכותם לז'אנרים שאת חלקם שנאתי עד אז (כדוגמת "בארי לינדון". ע"ע סרט תקופתי).
גם לדעתי ספילברג לא מעוניין "להיכנס לנעליו של קובריק". זתומרת, זה לא ששאלתי אותו או משהו, אבל לדעתי הוא מודע היטב לעובדה שלא היה לא יהיה ואין כמו קובריק. יהיה מי שיטען שאחד יותר טוב מהשני, זה הרי עניין של טעם, אבל העובדה נשארת במקומה – הם אכן במאים שונים זה מזה. על זה אין ויכוח. נכון? נכון.
סוגדי קובריק שכמוני, שמן הסתם גם מעדיפים בהרבה (מאוד) את קובריק על ספילברג, כלל גם לא היו מצפים לדמיון בין סגנון הבימוי של השניים בפרויקט המדובר, אפילו אם מדובר בתסריט של קובריק. שוחחו או לא שוחחו, הרי גם ברור שלקובריק וספילברג יש נקודת מבט שונה ממאחורי המצלמות. ספילברג בטוח לא יודע איך בדיוק קובריק רואה את התסריט. ואני לא יודע אם ההוכחה החותכת לכך היא שהוא אכן עשה שיכתוב לתסריט של קובריק, ע"פי ראות עיניו שלו.
גם אם מדובר במחווה, ספילברג זה ספילברג וקובריק זה קובריק.
כך שהשורה התחתונה היא פשוטה מאין כמוה:
בימוי – סטיבן ספילברג.
תסריט – סטנלי קובריק.
יש שאלות…?
אני לא מבינה
הורג אותי למה אנשים תמיד מעריכים יותר סרטים "כואבים" ומאוד-מאוד אינטילגאנטים שגורמים לך לחשוב למה בכלל אתה קיים. לי הסרטים האלה רק גורמים כאב בטן.
אתם יכולים לחשוב שאני רדודה (למרות שאף אחד מכם לא מכיר אותי) אבל אני תמיד עדיף סרטים קלילים שמעבירים את הזמן ולא גורמים לך שעות אח"כ עוד לתהות (בשביל זה יש ספרים החביבים עליי כ"כ!).
לכן אני חושבת שגם אם שפילברג לא יגיע לרמה של קורביק (כתבתי נכון?) מה שבחיים לא יקרה, וגם אם הוא לא "יצור" סרט מלא נשמה, הוא בהחלט יביים סרט כייפי ביותר לקיץ (ע"ע פארק היורה אחד ושניים, שלמרות שקטלת אותם הם היו מהריווחיים ביותר בקולנוע ולמרות שהשני נחשב פחות טוב, יש כאלה שהפכו אותם לסרטי "פולחן" )
מאחר ולפחות חלק מהטענות שלך
הופנו כלפי, אני רואה צורך להגיב.
לא טענתי בשום מקום בכתבה שיש משהו לא בסדר בסרטים ששפילברג עושה, למרות שהם שונים מאלה שקובריק המנוח עשה. יתר על כן, לא טענתי שיש משהו לא בסדר בטענה ששפילברג מתאים את התסריט של AI למידותיו. להפך.
ולגבי "פארק היורה": מעולם לא התייחסתי אל הסרט הזה כאל שום דבר חוץ מבידור נטו. הצרה היא, שכאשר מודדים את "פארק היורה" בסטנדרטים של סרטי בידור, גם אז הוא מקבל נכשל. ב-"פארק היורה" אין מתח, אין התרגשות ואין דמות סימפטית אחת לרפואה. יש הרבה דינוזאורים דיגיטליים, וזה נראה מרשים, אבל זה הכל. אני לא חושב שמבחינת מימוש המטרה שלו כבידור, "פארק היורה" הגיע לקרסוליים של סרטיו הקודמים של שפילברג – במיוחד סרטי "אינדיאנה ג'ונס".
אין?
אין דמות שמעוררת סימפטיה?
נראה לי שאתה מדבר מתוך הרהורי ליבך ולא מתוך מציאות קולנועית- יעני לפי
מה שהרגשת ולא לפי מה שבעצם היה בסרט.
פארק היורה לא עושה לך את זה? אין בעיה. רק תדע , אם אתה רוצה להיות
מבקר טוב, שאין טעם בהצהרות מכלילות חסרות סייג.
אני, למשל, חולק עלייך לגמרי. לך תבין.
אכן, אני מדבר מהרהורי לבי
תראה, אברי, עניין כמו דמויות מעוררות סימפטיה הוא עניין סובייקטיבי לחלוטין. ב-"פארק היורה" אף אחת מהדמויות לא גרמה לי לחוש סימפטיה כלפיה, ולכן לא היה ממש אכפת לי אם הדינוזאורים יאכלו אותם או לא, מה שהוריד את רמת העניין שלי בסרט. חוץ מזה שההתרחשויות לא היו מסודרות באופן מעניין או מותח מספיק, לטעמי. לא עשיתי הכללות. הבעתי את דעתי.
פארק היורה סרט משהו בן זונה
אז אני אסביר
Xמנית יקרה: כפי שבוודאי שמת לב, סרטים כיפיים נטו זוכים באתר הזה להרבה כבוד. אבל זאת לא סיבה לשלול את קיומם של סרטים "רציניים" או "איכותיים". לא אוהבת? אל תצפי. את לא חייבת להסביר את עמדתך בכל כתבה על סרט "רציני".
ובעניין A.I. – תרצי או לא תרצי, הוא לא יהיה "סרט כיפי לקיץ". שפילברג יודע לעשות יריות ופיצוצים, אבל כנראה שלא בסרט הזה. אבל אם אני אפגוש אותו אני אמסור לו שאת לא מרוצה מזה.
אני לא מבינה
לא אפרוש משנה ואסביר ת חשיבותו של האינטלקט בסרטים או באמנות בכלל. אבל כן אומר שסרט כיף הוא דבר אחד, דבר טוב וחביב, עוזר להעביר ערב בכיף עם החברה או לבד, ואילו סרט
"כבד" ואיכותי יש בו יותר מכך. יש בו עולם ומלוא ו של מואכבות, עומק, דמיון ויופי. לא כל אחד חייב לחפש את היופי הזה. מי שמסתפק בפחות בהחלט זכאי לכך ולכל מה שיראה לנכון לצפות.
ארוך מדי
אני ראיתי את הסרט ומאוד התאכזבתי, לפי דעתי אם היו מקצרים את הסרט פי 2 הוא היה טוב. הסרט פשוט ארוך מדי וחוזרים אל אותו הדבר יותר מדי פעמים. מישהו פה מסכים איתי?
ארוך מדי
יותר ממסכים.
אבל כדאי לחכות לביקורת על הסרט ואז לפתח את הנושא.
מתי באמת עולה הביקורת?
חשבתי שכתבו הרבה ביקורות לסרט הזה, אז מה קורה? קשה לבחור?
אתה לא תאמין
איזה כאב ראש (וכמה איברים אחרים) זה לכתוב/לערוך ביקורת סבירה על A.I. אבל בוא באמת נשאיר את זה למחר.
הבנתם לא נכון!
לא אמרתי שאני לא אוהבת סרטים לא רציניים!
לעומת זאת אמרתי שאני לא מבינה למה אנשים אוהבים רק סרטים רציניים.
ותקן אותי אם לא הבנתי נכון- זה אתר שבוא אמורים להשאיר הודעות אם הדעות שלך, גם אם הם לא תואמות לכלל.
יכול להיות שיש כאלה שחושבים שפארק היורה הוא אפקטים נטו, אבל יש כאלה שלא, ואתה (רד פיש) הסברתי לי במפורש שאין לעשות הכללות.
חוץ מזה המודעות שלי מכוונות לכולם ולא לבן אדם מסוים.
טוב, תעשו שולם?
זה לא שאני מתכוון להישמע מתנשא למרות שאני דיי בטוח שככה יוצא לי בל הוויכוח קצת טיפשי ומדובר באי הבנה ואלי אי קריאה עד הסוף (כן אני יודע רד פיש שאתה קורא עד הסוף, כבר אמרת לי את זה פעם…).
אז שולם?
(אני מוותר על החתימה)
טוב, תעשו שולם?
שולם?
נו מילא, לא ידעתי שלדגים יש זרת….
למען האמת
ואני כותב את זה כקובריקפיל כבד, אני מעדיף סרט מגניב של הרב-סמאח שפילברג על פני סרט פלצני של הסמאח-ז"ל קובריק, ואם לשפוט עפ"י שלושת הסרטים האחרונים של הנ"ל-ז"ל, "AI" בהחלט היה הולך לכיוון הזה.
נכון, בדרך כלל אין שום סיבה לציין את פרסומו של פוסטר של סרט. במקרה של AI, לא התפרסמו שום טריילרים, תמונות או רמזים בקשר למראה של הסרט עד לכתיבת שורות אלה, אז הפוסטר של הסרט הוא גם כן משהו. הפוסטר הראשון (טיזר, לא הפוסטר שילווה את הסרט עם צאתו לאקרנים) התפרסם היום, והוא, לדעתי האישית, טפשי ומכוער. וזה לא גורם לי להנמיך ציפיות מהסרט.
את הפוסטר אפשר לראות ב-
http://aimovie.warnerbros.com/cmp/poster.html
אכן, פוסטר מכוער להפליא
למרות שעיסוק בקונספירציות איננו הבילוי המועדף עלי: האם ס/שפילברג משתמש בפוסטר הזה כדי להרחיק צופים פוטנציאלים מהסרט, על מנת שהוא יוכל לממש במלואה את מורשתו של קובריק המנוח (שמספר הצופים שראה את סרטו האחרון לא היה גדול, בלשון המעטה)?
הפוסטר מגלה כמה פרטים לגבי האנשים שמאחורי הקלעים של הסרט (בזמן שכתבתי את הכתבה זה היה עדיין בגדר שמועות). מדובר פה, למרבה הצער, בכל השמות הצפויים: ג'ון ויליאמס אחראי על הפסקול, ריק קרטר (שהתגלה ב-"סיפורים מופלאים" ומאז הוא דבוק ל$פילברג) מעצב את התפאורה, וג'אנוס קמינסקי (שהוא הצלם הקבוע של Sפילברג בשנים האחרונות), מצלם. אין יותר מדי הפתעות.
ועכשיו, הפוסטר
אכן הפוסטר אינו משובב נפש, ואף הכיתוב סתמי. שפילברג, ציפינו ממך ליותר.
אגב, רז – אם כותבים "שפילברג" בש', אפשר לבטא את זה בשתי הדרכים.
נילי, אני לא חושב ששפילברג
איית את שמו ב-ש' ולו פעם אחת במשך חייו.
נילי, אני לא חושב ששפילברג
אני לא חושבת ששפילברג אי פעם איית את השם שלו בכלל בעברית…
הגם את באקסמניות?
זה צריך להיות הסלוגן
על הסטיקר של עין הדג, אם יהיה כזה:
"כולנו אקסמנית לעתיד".
הגם את באקסמניות?
התאפקתי התאפקתי, אבל אני חייבת לשאול.
מ ה ?
אני חושבת שהכוונה הייתה
להשוות אותך לאקסמנית לעתיד, הנוהגת (?) לא-להבין-בכוונה דברים-מובנים-מאליהם.
אני, לפי סימן השאלה, לא חושב כך.
ועכשיו, הפוסטר
סתם משמיצן.
אני מאמין שהפוסטר נהדר.
מינימליסטי ומצמרר.
מה רצית? לראות פיצוצים וחתיכות בביקיני?
אני חושב שהוא מתחכם מדי.
אם לא היית יודע על סרט שייקרא AI, היית יכול בכלל לקרוא את הכותרת?
וחוץ מזה, הטקסט טפשי. "His love is real, but he isn't".
מה זאת אומרת לא real? הוא אשליה? הוא לא באמת קיים? באמת שאפשר היה להמציא משהו יותר טוב.
מתחכם?
מטבע הדברים, קודם רב-סרן שמועתי נושא את דברו, ורק אחר כך יוצאים הפוסטרים והטיזרים למיניהם. הטיזר הספציפי הזה פונה לכל אלה שיודעים קצת על מה אומרים שהסרט יהיה, ומבאר עבור אלו שלא יודעים. חייבים את התמונה של הילד כי כולם ממילא מדברים על ההוא מ"החוש השישי", ומן הסתם מצפים לראות איזה ילד ולא – בוא נאמר – כלב. ולגבי Real – טוב, אולי עדיף לפנות למתרגמת מוסמכת (רמז…) – באנגלית לכל דבר הרי יש המון משמעויות. ייתכן ש-real מרמז על "לא אנושי" או משהו דומה (וכן. באנגלית זה נשמע יותר טוב).
זה מה נקרא בעברית טיזר.
"רגע, מזותומרת הוא לא קיים? בעצם, יש עוד כמה אותיות למטה…'בינה מלאכותית'… מעניין. אולי הילד הוא בינה מלאכותית?.. אולי לא?"
כאמור, טיזר.
בלי לדבר על העיצוב הגראפי, כלל. עליו יכול לצמוח ויכוח ארוך ביותר, ובעניינים שכאלו יש אחרים שמבינים הרבה יותר ממני. אותי הוא מאוד הרשים.
ועכשיו, הפוסטר
אני אישית חושב שהפוסטר מצויין. יופי קלאסי, שמזכיר טיזרים כמו "הוק" "מפגשים מהסוג השלישי" והטיזר של "זיכרונותיה של גיישה (שעכשיו לא ברור מה יהיה איתו). סגנון שנועד לגרות את הדימיון אבל לא לגלות פרטים.
ולגבי האנשים החוזרים לעבוד עם ספילברג
מה רע בזה שספילברג עובד עם אנשים שהוא מכיר את יצירתם אוהב לעבוד איתם? ג'ון וויליאמס למשל, הוא מלחין מבריק שמשלים את יצירתו של ספילברג בצורה נהדרת, וכבר הפך לחלק מהיצירה שלו ממש כמו שדני אלפמן משלים את טים ברטון (ואני לא רואה אף אחד שמתלונן על זה). ולגבי המעצב: להגיד שהוא תמיד עובד איתו זה פשוט טעות שנובעת מבורות. הוא לא עבד איתו הרבה (שיטוט בimdb יראה בדיוק כמה ומתי). במאים מבוססים תמיד עובדים עם אנשים שאת עבודתם הם מכירים, כי נהיים בהוליווד יחסים קרובים רבים בין במאי לאיש צוות אחר שמכיר את עבודתו של הבמאי וצורת החשיבה שלו.
ולגבי הוויכוח המטופש על ה-ש/ס: הצורה העברית הנכונה להגות היא שפילברג, כמו שפיל ומילים אחרות ביידיש. רבים, כמוני למשל, מעדיפים את הצורה שדומה יותר למקור האמריקאי ואינה נכונה בעיברית: ספילברג.
אכן, בורות, אבל
איפה בדיוק כתבתי שריק קרטר "תמיד" עבד עם ספילברג (בשבילך אברי)? כתבתי שהוא צמוד לספילברג (האיש עבד על ארבעה סרטים שספילברג ביים ועוד כמה פרוייקטים שהוא הפיק). ותאמין או לא, מקור המידע שלי היה IMDB.
ולגופו של עניין: אין שום רע בכך שספילברג עובד עם הצוות הקבוע שלו, אבל ציפיתי לכמה בחירות מפתיעות. בינתיים אני לא רואה כאלה.
בחירות מפתיעות
יאן הארלאן, שרשום בתור מפיק בפועל או משהו כזה, היה המפיק בפועל של רב-סמאח קובריק, והיה גם קרוב משפחה שלו בין השאר.
ועל התסריט חתום לא אחר מאשר… שפילברג עצמו. מה שבטח אומר ש-28 אנשים אחרים ומוכשרים יותר כתבו אותו.
ההגייה העברית הנכונה לשם
היא בדיוק כמו שבעליו הוגה אותו. נקודה.
ועכשיו, הטיזר
את הטיזר-טריילר של הסרט אפשר לראות אונליין, אמנם רק בגירסת סטרימינג אבל באיכות טובה, כאן –
http://stream.web.aol.com/ramgen/aolplus/asylum/movies/ai/AI_Trailer_broadband.rm
יפה ומעניין, אבל לא חושף שום דבר על הסרט שלא ידענו קודם.
פיליפ ק. דיק
רק כדאי לציין, שעלילת AI מזכירה בכמה נקודות את עלילת Blade Runner המופתי (במקור – Do Androids Dream of Electric Sheeps). כלומר – בשניהם אנדרואידים דמויי אדם מפתחים רגשות אנושיים.
בכלל לא ברור אם AI יקח את עצמו לכיוונים שבלייד ראנר הלך בסוף (ואני מדבר בעיקר על הספר, בו המסר עמוק וברור יותר, אם כי גם הסרט הוא כאמור, מופתי) אבל יש סיכוי לא רע.
בלייד ראנר, למי שלא יודע, נכתב על ידי פיליפ ק. דיק, שהוא, למי שלא יודע, גדול סופרי המדע הבדיוני ואחד מגדולי הסופרים בכלל (הקביעה הראשונה – כמעט קונסנזוס, השניה – דעתי האישית).
פיליפ ק. דיק
הקביעה הראשונה היא כמעט קונצנזוס? ממש לא.
פיליפ ק' דיק נחשב ל*אחד* מגדולי סופרי המד"ב, בהחלט, אבל ודאי שאין קונצנזוס, או שום דבר הקרוב לקונצנזוס, בנוגע להיותו הגדול מכולם. למעשה, אין סופר שבנוגע אליו יש הסכמה שהוא הגדול מכולם.
קבוצת התומכים הגדולה ביותר, למקרה שאתה מתעניין, היא של היינליין (מקום ראשון בכל ארבעת הפעמים שמגזין לוקוס ערכו את סקר הסופר המד"ב הגדול בכל הזמנים – בשנים 73, 77, 88, 99, הראשון שהגיע לארבעה פרסי הוגו והזוכה הראשון בפרס הרב-אומן של התאחדות סופרי המד"ב האמריקאים). אבל להיינליין יש גם מתנגדים רבים מאד, כך שגם בנוגע אליו אין הסכמה גורפת.
נועה ____
היא הסופרת הגדולה ביותר במד"ב , כלומר אני…
רק שעדיין לא גילו אותי :)
המאמר הנוכחי - Writer's Cut
ובכן, תאמין או לא, אבל המאמר הזה בגרסתו המקורית למעשה הכיל השוואה בין שני הסרטים, שקוצצה ממנו מפאת חוסר מקום. ההשוואה הזו דווקא באה כדי לשפוך אור על הקריירה של שפילברג: בשנה בא יצא "בלייד ראנר" אל המסכים הוא נחשב לכישלון קופתי וביקורתי מהדהד בעוד אי.טי. של שפילברג שיצא באותה תקופה היה הצלחה מסחררת. היום "בלייד ראנר" נחשב לקלאסיקה, בעוד שאי.טי. זכור בעיקר כסרט שעשה הרבה מאוד כסף, אבל לא הרבה יותר מזה. וכן, הגרסא המקורית גם כללה הערה לפיה בלי ספק יערכו השוואות היסטריות בין AI ל-"בלייד ראנר" כאשר AI יגיע אל המסכים…
אתה, אתה לא בסדר בראש, אתה.
כתגובה לכולכם
לפני יומיים ייצא לי לראות את הסרט a.i
למורת רוחכם אני רואה סרט זה כאחד הסרטים המהפנטים,המרגשים, והאינטלקטואליים שאי פעם יצא לי לצפות בהם.אני לא מבין מה הפואנטה בהשוואה בין ספילברג לקובריק. הם שניהם כל כך שונים בגישה שלהם ובבימוי שלהם ועם זאת גאונים,כל אחד בדרכו שלו במה שהם עושים. זה כמו להשוות בין מוצרט לביטלס.למעריצי קובריק-במקום לרדת על ספילברג)ללא ספק האמן האהוב עליי(, אתם יכולים להודות לו שוויתר על סרט שכל כך רצה לעשות)הארי פוטר(רק בשביל מחווה בשביל חברו הקרוב. ולאחורנה הצהרה קטנטנה-לדעתי סרטים שפונים לרגש הרבה יותר קשה מאשר ליצור סרטים שפונים לאינטלקט.
בטח שיש פואנטה.
אפילו אני, שלא מבינה כלום בבימוי, הצלחתי להבחין בין קטעים שנעשו ברוחו של קיובריק, לבין קטעים שהם שפילברגיים טהורים.
אבל אם אפשר – אני מעדיפה לחכות עם התגובות לסרט. הביקורת עליו תעלה בימים הקרובים וראוי לנהל את הדיון בביקורת, לא בתצפית.
לא ביים את הארי פוטר
כמחווה בשביל קורביק?
אנא, שטוף את עינייך:
כתבה מספר 553
עזרה בניתוח אמצעים קולנועיים
אני צריך לעשות עבודה על אמצעים קולנועים ב- A.I
אם יש מישהו שיוכל לעזור לי אני מאוד ישמח
אתה מוכן לפרט טיפה יותר?
כי אם לא, התשובה שתקבל היא זו:
http://www.fisheye.co.il/static/nowewont.html
מקום טוב להתחיל בו:
כתבה מספר 600