נערי פלא

במאי: קרטיס הנסן
מבוסס על ספרו של מייקל קאבון
תסריט: סטיבן קלובס
שחקנים: מייקל דגלאס, פרנסס
מק'דורמנד, טובי מגווייר,
רוברט דאוני ג'וניור, קייטי
הולמס

פרופסור טריפ מלמד ספרות בקולג'. לפרופסור טריפ יש סוכן שהחברה שלו היא גבר בתחפושת. אשתו של פרופסור טריפ עזבה אותו בדיוק ביום שבו הוא הלך למסיבה השנתית של נשיא האוניברסיטה, ובו אשתו של הנשיא, איתה פרופסור טריפ מנהל רומן מזה זמן מה, סיפרה לפרופסור טריפ שהיא בהריון, מה שבא בעיתוי ממש לא טוב כיוון שבדיוק באותו לילה התלמיד המבריק והמוזר של פרופסור טריפ יורה בכלב המעצבן של נשיא האוניברסיטה, ופרופסור טריפ צריך להסתיר את הכלב והתלמיד בעוד אדם שלא קוראים לו וורנון קופץ לו על המכונית.

זוהי, כפי שהבחנתם, קומדיה של הסתבכויות. קח דמות סימפטית, פרק זמן נתון וכלב מת, וסבך אותו בכמה שיותר תסבוכות פתלתלות ומשעשעות שיחייבו מצבים קומיים, עד שאיכשהו בסופו של דבר הכל יסתדר וכולם יחיו באושר ובאושר עד עצם היום הזה.

מצד שני, פרופסור טריפ הוא סופר מתוסכל, שכתב ספר מצליח אחד לפני שבע שנים, ומאז טוען שהוא עובד על הספר הבא, שאיש עוד לא ראה. פרופסור טריפ מרגיש שהוא לא מצליח להשאר בשום מערכת יחסים ושהוא נעזב סדרתי. פרופסור טריפ היה שוקע בדכאון אם היה לו זמן לזה, ובמקום זה הוא מעשן מריחואנה בלי הפסקה (מה שמסביר אולי את שמו). נפשו של הפרופסור טרודה.

זוהי, כמובן, דרמה בנוסח "מה עשיתי עם חיי", בה אדם שלכאורה יש לו הכל מגלה, בגלל אי אלו ארועים המפרים את שגרת יומו, שחייו היו ריקים מתוכן עד כה, ושהגיע הזמן לקום ולגלות את החיים האמיתיים, ואז מת בדרך כלל בלי שום סיבה מיוחדת.

(ואגב, צירוף המילים "פרופסור טריפ" מופיע בסרט יותר ממה שהוא מופיע בביקורת הזו. קחו את זה בחשבון, בצאתכם לסרט)

איך משלבים את שני התסריטים לסרט אחד? מריצים את הקומדיה בהילוך איטי. "נערי פלא" (ולמה דוקא "נערים" ולא "ילדים", אגב?) הוא קומדיה, אבל מדוכדכת משהו. יש זמן, שום דבר לא בוער, וגם הטונים נמוכים. יש כמה בדיחות טובות, אבל בינהן נשזרת הדרמה התיאטרלית. ב"אמריקן ביוטי" זה עבד. כאן זה אולי היה עובד, עד הסוף, שבו צריך להחליט האם לתת לגיבור הסרט (ששמו, אגב, הוא פרופסור טריפ) לחיות באושר לנצח, או להרוג אותו מתוך רחמים. קל לזהות את הסצינה הבודדת שבה היה צריך לבצע את ההחלטה, ואני לא אתפלא אם גרסת ה-DVD של הסרט תכיל כבונוס את הסוף האלטרנטיבי.

כל זה לא אומר ש"נערי פלא" הוא סרט גרוע. מעלות רבות לו, לסרט, ובראשן אוסף הדמויות הכתובות מצוין ומשוחקות נהדר. את פרופסור (בוחן פתע: איך קוראים לפרופסור? נכון מאוד! זכיתם בחולצה ותקליט) משחק מייקל דגלאס, שלא ידוע כשחקן איכותי דוקא (מסרטיו הידועים יותר: "אינסטינקט בסיסי", "המשחק", "בעקבות האוצר הרומנטי"), אבל כאן הוא משכנע באופן יוצא מן הכלל, ויכול להיות שאני טועה, אבל נדמה לי שראיתי את המילים "אוסקר, בבקשה" כתובות על עפעפיו כשהוא מצמץ. נדמה לי גם שלאורך כל הסרט הוא בעצם מבצע חיקוי של רובין וויליאמס, אבל זה כנראה רק אני.

את התלמיד המוכשר והמוזר משחק טובי מגווייר ("סופת קרח", "פלזנטויל"), שחקן שעתידו ("ספיידרמן") עוד לפניו. טובי הוא פחות או יותר המקבילה הגברית לכריסטינה ריצ'י: שחקן צעיר ומוכשר, שמוצלח במיוחד בלעמוד בפנים קפואות ולהראות קריפי. למרות השתדלויותיו של מייקל דגלאס, אם הייתי צריך לבחור שחקן אחד בסרט להעניק לו אוסקר, הייתי בוחר את טובי.

משתתפים גם רוברט דאוני ג'וניור בתור הסוכן, ריפ טורן בתור סופר פוץ, ופרנסס מק'משהו ("פארגו") בתור אשתו של נשיא האוניברסיטה. כולם חכמים, כולם נבונים, כולם משחקים מאופק וטוב. משתתפת גם קייטי הולמס מ"דוסון קריק", אם כי לא ברור לי למה. היא לא עושה שום דבר חשוב, אבל גם לא מפריעה.

הדמויות כתובות מצוין. כאלה שאחרי שעה וחצי איתם אתה מרגיש כאילו אתה ממש מכיר אותם. אבל אני מכיר הרבה אנשים שאני לא שומר איתם על קשר. כנראה שלא מספיק לקחת דמויות מצוינות ולזרוק בינהן כלב מת כדי לעשות סיפור. אם יבוא מישהו ויגיד לי ש"נערי פלא" הוא יצירת מופת, לא יהיו לי הרבה טיעונים כדי לסתור אותו, אבל אותי משום מה כל העסק לא ממש עניין. אני מתנצל, פרופסור טריפ.