השער התשיעי – בית שמאי

מאת
לונג ג'ון
– פורסם ב 9 באוקטובר 2000Posted in: ביקורות

במקור: The Ninth Gate
במאי: רומן פו-לאאנסקי
ע"פ ספרו של ארתורו פיירז
רוורטה
שחקנים: ג'וני דפ, עמנואל סיינה

ג'וני דפ הוא שחקן החביב עלי
(לא השחקן. רק חביב עלי).
הוא מצטיין אמנם במגוון הבעות פנים מטופשות (שתיים, למעשה) המדגימות את שלומיאלותו החביבה, ובאותה נשימה, אם אפשר, מבקשות את חסותן של הבריות, אך מאידך הוא אינו בוחל לנסות תפקידים שונים בכל פעם (ככה אומרים בכל אופן, וזה גם נשמע חשוב).

ב"השער התשיעי" – ואת זה כולם כבר אמרו לכם – הוא צייד/חוקר ספרים בשם קורסו ("רץ" באיטלקית. הומאז' ל-Run לולה Run?) אשר מתבקש ע"י אספן ספרים שאפתן לבדוק את מקוריותו של ספר שקנה. השמועות גורסות כי ישנם רק שלושה עותקים מקוריים לספר זה, בולקן (האספן) מתעקש שרק אחד.
הספר הנ"ל, מיותר לציין, נכתב בידי השטן.

קורסו אינו רוכב על סוס לבן: הוא נוסע במוניות אם יש, טרמפים במקרה הצורך, ולעיתים עליו ללכת ברגל. והרבה.
מלבד מרדף אחר ספרים עתיקים, הוא צורך אלכוהול כמו מים (לא. זה לא דימוי טוב. אין הרבה מים בארץ) ומעשן לאקי-סטרייק.
קורסו הוא בדיוק הטיפוס שיונה תחרבן עליו, לו רק ג'ון וו היה מביים את הסרט. אבל פה זה פו-לאאנסקי, ולכן כשמישהו מתאבד בתלייה מנברשת, הנברשת אינה נופלת, ופולנסקי מאפשר לאומלל לסיים את חייו 15 ס"מ מעל הרצפה. הכל למען העלילה.

לזכותו של פולנסקי יאמר כי הוא לא מאלץ אותנו לצפות באנשים הולכים בשביל ארוך, מכונית נוסעת עד אין קץ או כגון אלה, בעת שהוא מריץ את כותרות הפתיחה. לא. כיאה לסרט אומנותי נעבור תשעה שערים (ספרתי!) במהלך החלק המייגע בו אנו נדרשים להעמיד פנים מתעניינות בשמות כל השחקנים המשתתפים, כל זאת על רקע שחור, כי כידוע שחור זה מרזה, ופולנסקי ידידינו אינו מן הדקיקים שבאדם.
אה. הוא לא שמן. טוב, אז שחור זה קלאסי, ופולנסקי נחשב לבמאי קלאסי. איך זה בשבילכם?

בכל הנוגע להגיון עלילתי (ודווקא יש אחד כזה), יש כמה דברים שהפריעו לי בסרט. למשל המשקפיים של דפ/קורסו: למה התסריטאי לא ערך מחקר מקדים ולא שלח את גיבורו לקנות משקפיים בחנות שנותנת זוג נוסף (לא אופנתי. בכל זאת, אתם מדברים על פו-לאאנסקי) חינם? כמה עוגמת נפש זה היה יכול למנוע!

אף על פי כן, הסרט דווקא בנוי בצורה טובה ("בנוי בצורה טובה"? מה זה אמור להביע? מי הדבילית שכתבה את זה?): הוא מותח איפה שהוא אמור למתוח, וגם מצליח שלא לשעמם. אותי לפחות הוא לא שיעמם. הדג בטח יגיד אחרת.
וזאת למרות – וזה אפילו לא נחשב ספויילר – שעדיף לכם להירדם דקה לפני הסוף. יש דברים שאסור לראות.

נ.ב.
ולפני שהדג שוב יתערב ויגיד אחרת – אני דווקא אהבתי את הפופקורן. מדובר על הקולנוע במרכז חורב, חיפה, למי שממש מתעניין.

תגיות: