במקור: Lola Rennt
בימוי ותסריט: טום טייקוור
שחקנים: פרנקה פוטנטה,
מוריץ בלייברו
מילה על היגיון, למען השם.
שמו המקורי בגרמנית של הסרט
הוא 'Lola Rennt', שמשמעותו פשוט "לולה רצה", והוא גם תאור ממצה של הסרט כולו. אולם בהקרנותיו בארה"ב הוענק לו השם האנגלי האינפנטילי משהו 'Run Lola Run'. עם עלייתו לארץ, החליטו המפיצים להתעלם משמו המקורי ולתרגם (חלקית) דוקא את הגירסה האמריקאית המנוונת. מילא זה, אבל למה לתרגם רק חלק מהשם? אם 'רוצי, לולה, רוצי' נשמע אידיוטי (מה שנכון), ואם הוחלט שבאנגלית זה נשמע יותר טוב, אפשר היה להשאיר את השם כולו באנגלית, ולחסוך לכל המבקרים מעברים תכופים מעברית לאנגלית ולהפך. באתר של פסטיבל הסרטים בחיפה, אגב, הסרט נרשם בשם 'רוצי Lola רוצי', ועדיין לא ברור לי עם מדובר בפעולת מחאה של יוצרי האתר על טמטומו של המתרגם או בגרסה הקודמת של השם העברי.
מלבד השם, עוד מכשול שעומד בין הסרט והקהל הוא עצם העובדה שמדובר בסרט גרמני. אם גם אתם לא מתלהבים מהרעיון של צפיה בסרט בשפה שמעלה אצל רוב הקהל אסוציאציות של סרטים כחולים, ועוד אחד ששם הגיבורה שלו מעלה אסוציאציות של דודה פולניה, איזרו עוז – ייקח בדיוק 10 דקות עד שתשכחו באיזו שפה הסרט מדבר בכלל. לפחות עד שנשמע המשפט "זוונזיג שוורץ".
אילו לא היו גונבים ללולה את הטוסטוס, הכל היה בסדר. אילו נהג המונית לא היה מתבלבל שום דבר לא היה קורה. אבל זה קרה, ולכן לולה אחרה לפגישה עם החבר שלה, מאני, ולכן מאני איבד את השקית עם הכסף שהיה אמור להעביר לבוס הגדול, ועכשיו יש להם בדיוק 20 דקות להשיג מחדש הרבה הרבה מאני, אחרת מאני חשוב כמת. יש לך 20 דקות כדי להשיג 100 אלף מארק, מה תעשי? דבר ראשון: תתחילי לרוץ. אחר כך נראה.
כשיש לך בדיוק 20 דקות כדי להציל את חייו של החבר שלך, כל החלטה הכי קטנה נהיית פתאום הרת גורל. עיכוב של שניה אחת לכאן או לכאן עשוי לשנות לחלוטין את חייך, ולא רק את חייך. כמובן, זה נכון גם אם יש לך בדיוק שעה להביא חלב מהמכולת, אבל ההשלכות המיידיות פחות קריטיות. למזלנו, לולה היא לא רק רצה מרשימה למרחקים ארוכים (איך היא מצליחה להעביר את רוב הסרט בריצה בלי להזיע או להתנשם לרגע? כנראה אצל הגרמניות זה אחרת), היא כנראה גם שחקנית מנוסה במשחקי מחשב, ויודעת שלפני כל החלטה חשובה צריך לעשות Save. ולכן, אחרי שעוברות 20 הדקות והגורלות נחתכים, לטוב ולרע, היא חוזרת אחורה לנקודת המוצא של הסרט, ועוברת את הכל מחדש, בשינוי של שבריר שניה, שמשנה, כמובן, את כל התמונה.
בהתאם ללחץ הזמן, הסרט עשוי וערוך מהיר, קצבי ודחוס. מבין אינסוף האפשרויות התלויות בכל החלטה שלולה מקבלת בכל שניה, אנחנו רואים שלוש, ובכל אחת מהן את ההשפעה השונה של לולה על האנשים שהיא פוגשת במקרה במהלך הריצה, בגירסה אולטרה-מקוצרת. 'מוזיקת המקרה' מנוגנת במהירות כפולה.
בגלל הקצב שלא משאיר זמן לנשום לוקח הרבה זמן להיזכר שבעצם ראינו כבר משהו כזה ('דלתות מסתובבות', לא? קישלובסקי? מי זה קישלובסקי?). הריצה מלווה כראוי בפסקול דאנס-טכנואי וערוכה כקליפ לכל דבר, עם שפע של צילומי סטילס, שחור-לבן, הילוכים איטיים, קטעי אנימציה ועוד מכל הבא ליד מפוזרים ביד רחבה – אתם יודעים, כמו 'רוצחים מלידה' אבל עם משמעות.
עד כאן, הכל אחלה. בתור סרט אקשן מסוגנן ומהנה הכל דופק כמו שעון. הבעיה היחידה היא שהסרט מתעקש שהוא גם מסמך אוניברסלי מרתק על מהות הקיום האנושי, ועושה הכל חוץ מלחלק עלוני הסבר ביציאה מהקולנוע כדי להסביר לנו למה זה כך. הדבר בולט במיוחד בקטע הפתיחה התמוה והמיותר לחלוטין של הסרט. פרט לכך, מכל השתלשלויות הארועים האפשריות, אני לא חושב שהייתי בוחר לראות דוקא את אלה שמוצגות. לכל מי שראה כבר את טרנטינו ו'לוק, סטוק ושני קנים מעשנים" ברור לגמרי שאותן הדמויות יחזרו להופיע בסדר שונה בכל הסיפורים. נדמה לי שהפילוסופיה באה במידה מסוימת על חשבון התסריט, שאחרי שתופסים את הרעיון נהיה צפוי למדי.
למרות שהרעיון בכל זאת טוב יותר מהביצוע, כדאי מאוד לראות, ובזמן הצפיה להשתדל לשכוח מהמצב האנושי, מהות הגורל, הבחירה החופשית ושאלת קיומו של אלוהים, ורק להנות מהסיפור, מהקופצנות ומהאדרנלין. התהיות והפילוסופיה כלולות במחיר הכרטיס ויגיעו אחרי הצפיה בעצמן.
ואני הייתי מתרגם:
טוב, זה תרגום לאנגלית, אבל פשוט לא יכולתי להתעלם מהתרתי…
הר קריטיק רוט פיש,
(לאור צפייה בטלוויזיה), סרט נפלא.
הפילוסופיה באמת לא משהו, אבל אני (בניגוד למבקר) לא חושב שיוצרי הסרט ניסו להעביר פילוסופיה עמוקה. היה כאן רעיון שהוא בעיקר תירוץ ליצור סרט עם "עיצוב" מיוחד של הצד העלילתי, החזותי והפסקולי.
אתה משבח את הסרט, ובצדק, על הקופצנות והתזזית- אבל אלו תאורים שאפשר להעניק גם לסרט אקשן אמריקאי שגרתי, ואפילו לסרט אקשן אמריקאי שגרתי משובח. הכיף ב"לולה רצה" (תרשו לי) הוא האסתטיקה שלו, השונה מהשטאנצים המקובלים. רק כדוגמה בולטת, האדום הלוהט שהוא הגיבורה (כפי שאפשר לראות בתמונה כאן), חולף על רקע הנופים האורבניים.
נ.ב.
"זוונזיג שוורץ"?
לפחות "צוונציג", אם אתה חושב ש"צוונציש" זה תעתיק פלצני.
צוונציג, יא
(קצת מצחיק לקבל פתאום הערות על ביקורת שכתבתי לפני שנה וחצי, אבל סבבה, בדיוק בשביל זה יש "דיונים מתמשכים")
האקשן הוא אחלה, נכון. המבנה לא שגרתי, נכון. אבל פילוסופיה יש בהחלט. בשביל מה היה צריך, למשל, את הקטעים המפולטרים לאדום בין האפשרויות, שבהם זוג האוהבים דן במשמעות החיים? ולמה היה צריך את קטע הפתיחה הפלצני הנורא הזה, אם לא להבהיר לקהל: "אנחנו הולכים להגיד משהו נורא חשוב על משמעות החיים, אז תקשיבו"?
חוץ מזה, הפריע לי גם שה"פתרון" בגירסה האחרונה של הסיפור הוא לא פתרון בכלל. אחרי סרט שעוסק (נדמה לי) בחשיבות כל החלטה שאנחנו עושים, מגיע סיום שלא קשור לשום דבר שלולה עשתה או לא עשתה. סתם אצבע אלוהים. אני לא יכול להשתחרר מהמחשבה שמישהו פה ניסה להגיד לי שאם אני רק אבטח באלהים, הכל יהיה בסדר.
ופה אני חולקת עליך...
[ראיתי שיש לביקורת רק ארבע תגובות ובאתי לבדוק את העניין].
הפילוסופיה כאן היא שולית. הקליפיות של הסרט היא העיקר. ב"דלתות מסתובבות" חשתי הרבה יותר את פואנטת גורליות ההחלטות בחייך. אם כבר, ב"לולה" הפילוסופיה היא: "אה….מה זה משנה, כאשר נדפקת-נדפקת. אולי יהיה לך מזל ותצא מזה".
בשורה התחתונה: לדעתי הרעיון המרכזי בסרט בפירוש לא היה "חשיבות ההחלטות בחייך" כנושא על.
תחשוב על אלהים במובן הרחב
טוב, אני לא זוכרת אם היא פנתה בתחינה לאלהים, אבל גם אם כן, והיא הצליחה באמת להפעיל את אלהים אז זה עדיין מאד מאד מרשים. (אני כמעט אף פעם לא מצליחה). בקיצור מבחינתי זה עדיין אומר שהיא השתמשה בכח שלה כדי להציל את מאני.
הבחורות האלה,
רק מאני יש להן בראש.
הכוח לשנות את חוקי הפיזיקה
מעניין באיזה עוד סרט שמעתי על גיבורה שווה שיש לה הכוח לשנות את חוקי הפיזיקה… לא… זה בטח סתם הדמיון שלי שמתעתע בי.
RUN לארה RUN?
או שלא הבנתי את הרמז שלך?
אני דווקא לא קיבלתי אף מסר
מהסוף של הסרט, לחלוטין לא הבנתי מה הוא רוצה להעביר – ואהבתי את זה. לא נחמד שמדי פעם יש סרט שמשתמש בפנטסיה (או מיסטיקה, איך שתרצו) שלא כדי להעביר מסר? בשבילי זה הרגיש כמו חופשה מבית-ספר.
נראה לי שההסבר של ג'יי זה מה שהתכוון המשורר. זה לא מסר אלא אווירה, או הרגשה (אנרגיה! הרבה אנרגיה!), בשונה מאוד מרוב הסרטים שיוצא לי לראות. גם המראה של הסרט, מהצילום עד הבגדים של לולה, ואפילו השם הילדותי והמצחיק (במקור זה "לולה רצה", נדמה לי) – הכל כל כך יוצא-דופן וחינני, שאני לא יכולה לכעוס על הסרט על הדברים שאין בו.
(כן! גם אני רוצה לכתוב תגובות לביקורות עתיקות!)
במקרה הזה אני מסכים
המסר הוא מאוד חלקי ודי שטוח. האווירה והאנרגיה עושים את הסרט מהכפיים ביותר של השנים האחרונות.
מכיוון שכתבות ללא תגובות חדשות
הינן זן בסכנת הכחדה, הרשי לי להציע לך לעבור ליומיות ישנות. היום לדוגמא Xslf יכלה לרשום אהרו"כ על יומית מדצמבר שנה שעברה:
כתבה מספר 123
כתבות ללא תגובות חדשות
הינן זן בסכנת הכחדה?
מדוע ולמה?
האם המשפט
"ראיתי שיש לביקורת רק ארבע תגובות ובאתי לבדוק את העניין" מוכר לך?
האם לא הבחנת בתחביב החדש (יחסית) של גולשי עין הדג?
(לנסות להחיות דיונים בכתבות ישנות).
ועכשיו עם העינדקס אף כתבה אינה בטוחה.
אני דווקא לא חשבתי שהם דנים במשמעות החיים. לי ה"שיחות האדומות" (חיחיחי) דווקא נשמעו כל המון שיחות של "מה היה אם" שיצא לי לנהל עם כל מיני אנשים שעברו לי בחיים.
והמסקנה שאני קיבלתי מהקטעים האלו, היא שאתה יכול לתכנן, ולנחש, ובסופו של הדבר, הכל תלוי בשנייה שבה אתה יוצא מהבית, אפילו לא בבחירות שלך.
ואני חייבת לציין שזו מחשבה מאד מנחמת בשבילי. אם גם ככה אין לי טיפת שליטה על הגורל שלי, זה אומר ששום החלטה שאני לא מקבלת, לא יכולה להיות כזו הרת גורל. (לא שאני מתכוונת שאני צריכה להפסיק לקבל החלטות, אבל אני מעדיפה לחשוב אופטימי. אפילו הדברים המרגיזים שקורים לי יכולים לגרום לדברים נפלאים לקרות בהמשך. אני לא רוצה להתגייס במרץ, אבל סביר להניח שהרבה דברים מעניינים ומופלאים יקרו לי בתקופה הזו, ויכול להיות שבגלל שאני אצטרך לעבוד בתקופה הזו, אני בדיוק אפגוש את אהבת חיי ואחיה באושר ועושר עד עצם היום ההוא)
____
העלמה עפרונית, ראתה אתמול את הסרט, בלי ההתחלה, וממש נהנתה! [ואם מישהו יוכל לספר לה מה קורה בעשרים הדקות הראשונות, עד לרגע שבו היא מדברת עם מאני, היא (כלומר, העלמה, לא לולה) תשמח מאד.]
''להחיות דיונים ישנים''...
ראיתי את הסרט לפני שבועיים בערוץ הסרטים ואני חייב להגיד כמו אחד (או יותר) מקודמיי שזה היה סרט מגנוווב!
שימו לב- לא סרט "מדהים\מרשים\סופרלטיב פלצני אחר" אלא פשוט סרט "מגנוב"- כזה שממש נהנים לראות אותו. כל המהירות והאדרנלין בסרט הם מה שעשו אותו מיוחד (כן! ראיתי את דלתות מסתובבות ועדיין הסרט הזה נראה לי מיוחד!)
ואפילו הפלצנות של ההתחלה והקטעים באדום לא יעזרו לכם להגיד שהסרט "לא משהו". הוא כן "משהו" (סוג טוב של "משהו"), וממש כדאי לראות אותו.
אבל לא על זה באתי לדבר (או לכתוב). מה שממש הרשים אותי בסרט זה הפסקול.
לא ראיתי שום התייחסות רצינית לפסקול בביקורת (חוץ, אולי, מ "תזזיתי") ואני חייב להגיד שהוא מהטובים ביותר ששמעתי, הן מבחינה איכותית והן מבחינת התרומה לסרט.
ואם הגעתם עד לכאן ואתם שואלים את עצמכם "מה החסר חיים הזה חוזר לכאן אחרי שנתיים ומספר לנו על הפסקול" אז רק רציתי שתדעו שממש במקרה ראיתי אתמול שמוכרים אותו במבצע בצליל (מאז שהתגייסתי- לפני שנה- לא ביקרתי בחנויות דיסקים)… וכמובן שקניתי!
כדאי ושווה בטירוף!!! שווה כל שקל וכל שניה של השמעה מזכירה לי קטעים בסרט!
ראיתי את הסרט אומנם רק היום,
אבל אני חייב להודות שנהנתי,
וכל אלה שכתבו שיש בסרט
יותר מדי פילוסופיה טעו!!!
יש פילוסופיה בידיוק במינון
הנכון, אחרי הכל מה רע בקצת
ידע עמוק על החיים? עכשיו אני יושב בקאזה ומוריד את הסרט
בגרמנית, אבל השפה לא כ"כ
חשובה, כי פשוט קל מאוד להסחף
לסרט ופשוט לצפות. הפסקול נהדר
(גם אותו אני מוריד מקאזה),
רק מה, היה חסר שם קצת
קטעי מוזיקה פסיכודלית שהיו מאוד תורמים לסרט. אולי יהיה סרט המשך?
חווית הצפייה
בד"כ הסיטואציות שבהן אני רואה סרטים לא מלמדות כלום על הסרט עצמו.
רק שבמקרה דנן החלטתי לקפל כביסה תוך כדי צפייה: הסרט התחיל בדיוק כשאחזתי בידי בזוג הגרביים הראשון.
רק אחרי שעה ועשרים שחררתי אותן מידי (וגם אז, הן לא היו מקופלות…).
בקיצור, אני אומר תודה על הקטעים האדומים, אחרת בכלל הייתי נכנס לאספיקציה.
אומנם ראיתי את הסרט לפני די הרבה זמן
אבל רק עכשיו נזכרתי שעוד לא כתבתי את דעתי בעין הדג
ראיתי את הסרט לפני שנה, המורה לעריכה במגמת הקולנוע החליטה שהדרך הכי טובה להראות לנו למה עריכה חשובה היא על ידי הסרט הזה.
והיא צדקה, בשם ראסילון, היא צדקה. העריכה, הקצב והמוזיקה היא כנראה הדבר החשוב ביותר בסרט וכל מה שעושה אותו לסרט שאני זוכרת גם אחרי יותר משנה (יש הרבה מאוד סרטים שראיתי אז שאני פשוט לא זוכרת מהם כלום). התסריט, חוץ מהגימיק הראשוני לא היה משהו מיוחד וקשה מאוד לבקר משחק בשפה שאתה בקושי פוגש, לפחות לי
אני מאוד נהניתי מהסרט, למרות שממש לא אהבתי את השיחות האדמדמות – הן הרסו לי את הקצב של הסרט, לא תרמו לכלום ונראו נורא יומרניות והסוף נראה לי טיפה חלש. נהניתי