עד החתונה זה יעבור

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 1 בספטמבר 2000Posted in: ביקורות

במקור: Very Bad Things
במאי: פיטר ברג
תסריט: פיטר ברג
שחקנים: כריסטיאן סלייטר,
קמרון דיאז

לרגע חשבתי שאותם כוחות נסתרים
המעברתים שמות של סרטים עשו
עבודה טובה לשם שינוי. שמו המקורי של הסרט, "דברים רעים מאוד" פשוט לא נשמע טוב בעברית. אז החליפו אותו ל"עד החתונה זה יעבור". לפני שראיתי את הסרט, מתוך ידיעה שמדובר בקומדיה, וקוים כלליים של העלילה – חמישה חברים שאחד מהם עומד להינשא יוצאים למסיבת רווקים, מזמינים זונה חביבה, הזונה מתה, החברים קוברים אותה במדבר, נשבעים שלא לספר על כך לאיש ומכאן מספר הגוויות עולה בטבעיות – השם נשמע לי מתאים וחביב. אחרי צפיה בסרט הסתבר שזאת בדיוק הבעיה. השם חביב. הסרט לא. אנשים עלולים ללכת לראות אותו כשהם מצפים לקומדיה שחרחרה וחביבה, לא לשים לב לשלט "מוגבל לגיל 18 ומעלה בלבד" בכניסה לקולנוע, ולמצוא את עצמם ללא אזהרה עדים לדברים רעים מאוד. שוב הוכח שאין כמו השם המקורי. "דברים רעים מאוד" זה לא שם: זאת אזהרה.

נו טוב, לפחות לא קראו לו "חתונה קטלנית". במחשבה שניה, אולי זה דוקא היה מתאים יותר.

אז כן, זאת כן קומדיה. נדמה לי. לפחות היו אנשים בקהל שחשבו ככה. בת לוויתי לסרט לא הפסיקה לצחוק לרגע מהרצח הראשון, ועכשיו אני קצת מפחד להתקרב אליה. הצחוק שלה מזכיר קצת את של פרדי קרוגר. מי אמר שצפייה משותפת בסרט לא יכולה לעזור לך להכיר יותר טוב את חבריך?

זה לא שלא ראינו כבר קומדיות שזורות בגוויות. כולנו הרי צחקנו מעומק הלב כאשר ג'ון טרוולטה פוצץ בטעות את ראשו של מישהו ב"ספרות זולה". והיתה גם הקומדיה השחורה הזאת לא מזמן, "משתגעים על מרי". שחורה? הא. נדמה לכם שאתם יודעים מה זה קומדיה שחורה. "עד החתונה/דברים רעים" נותן הגדרה חדשה לגמרי למושג "שחור". מייקל ג'ורדן מייקל ג'קסון לידו. זה לא סתם סרט אלים. "רמבו" הוא סרט אלים. זהו סרט חולני. סצינת הסיום היא בקלות הסצנה המזעזעת ביותר שנראתה בזמן האחרון (ויש מי שחושב שהיא מצחיקה עד היסטריה). ב"להציל את טוראי ראיין" אמנם היתה קצת יותר אלימות, אבל את "טוראי ראיין" אף אחד לא ניסה למכור כקומדיה משעשעת.

היה מי שטען ש"משתגעים על מרי" בחן את הגבול שבין מה שמותר ומה שאסור לצחוק עליו. תהייה המסקנה אשר תהיה, בדבר אחד אני בטוח – "עד החתונה זה יעבור" נמצא הרחק מהצד הלא נכון של הגבול הזה.
הוא בהחלט בנוי כמו קומדיה: תחשבו על "ארבע חתונות ולוויה", כשכל בדיחה מוחלפת בדקירת סכין וכל פאנצ'ליין ברצח. ההומור – נדמה לי שזה היה הומור – של הסרט מבוסס כמעט כולו על קטילת אנשים וביתורם. מין סלפסטיק עם משור חשמלי. ולא מדובר כאן באלימות הסרטים המצויירים של "משתגעים על מרי". האלימות ב"עד החתונה" היא ריאליסטית, בוטה ומבחילה במיוחד. ושוב, יש כאלה שחושבים שזה פשוט נורא מצחיק.

למעשה, הדבר היחיד שיש ל"עד החתונה" במשותף עם "מרי", היא קמרון דיאז. היא גם הברקת הליהוק של הסרט, ומבריקה בכלל. בתחילת הסרט, דמות הכלה המיועדת שהיא מגלמת נראית כמו חזרה מדויקת על הדמות שעשתה ב"החתונה של החבר שלי". מתוקה עד גועל. רק בשלב יותר מאוחר בסרט נגלה ש-איך לומר זאת בעדינות ובלי לחשוף את העלילה – יש בדמות הרבה יותר מזה. מסרט לסרט קמרון (דיאז, לא ג'יימס) מוכיחה שהיא לא רק נורא בלונדינית, אלא גם נורא מוכשרת (יש דבר כזה!). הגיע הזמן כבר שמישהו ייתן לה תפקיד ראשי בסרט בלי בדיחות על נכים. אה, כן, וגם שאר צוות השחקנים – הבעל וארבעת חבריו – עושים עבודה טובה, אבל הם לא בלונדינים.

טכנית וקולנועית – אין מה להגיד – הסרט עשוי כמו שצריך (למרות שהוא קצת היסטרי לעתים, ובצדק) מוסרית – לא. לי יש בעיה עם זה. למה ביתור גוייתה של זונה חביבה זה מצחיק, וסתם תאונת דרכים לא? הייתי שמח להגיד שיש גבול, שזה סרט נורא, שאל תלכו בשום אופן, אבל אני מפחד מהאנשים בקהל שכן צחקו. חלקם יודעים איפה אני גר. אז מי אני שאשפוט? הסרט מומלץ ביותר למי שחושב שהדבר היחיד המצחיק יותר ממישהו מחליק על קליפת בננה הוא מישהו מחליק על שלולית דם. הערב בפיספוסים: אבא מתבלבל ומנסר בטעות את הרגל של דודה נחמה. איזה קטעים.

תגיות: