לרוב בסקרי השנה, סקרי ההופעות מגיעים לאחר סקר סרט העשור. אבל כמו בסקר העשור הקודם שעשינו, גם הפעם החלטנו להתחיל דווקא עם הופעת העשור. אז מתוך 224 סרטים שהגיעו לגמר, הנה עשר ההופעות שקיבלו את מרב הקולות:
הופעת שנות התשעים של עין הדג
- רובין וויליאמס, אלאדין (17%, 103 קולות)
- אנתוני הופקינס, שתיקת הכבשים (16%, 99 קולות)
- טום הנקס, פורסט גאמפ (15%, 90 קולות)
- ג'ים קארי, המופע של טרומן (11%, 68 קולות)
- בראד פיט, מועדון קרב (9%, 55 קולות)
- ג'ף ברידג'ס, ביג לבובסקי (9%, 54 קולות)
- אדוארד נורטון, אמריקה X (8%, 50 קולות)
- סמואל ל. ג'קסון, ספרות זולה (6%, 38 קולות)
- פרנסס מקדורמנד, פארגו (5%, 29 קולות)
- ג'ודי פוסטר, שתיקת הכבשים (5%, 28 קולות)
מס' מצביעים: 614
Loading ...
11. אדוארד נורטון, מועדון קרב
12. קווין ספייסי, החשוד המיידי
13. בראד פיט, 12 קופים
14. יואן מקגרגור, טריינספוטינג
15. אדוארד נורטון, פחד ראשוני
16. רובין וויליאמס, סיפורו של ויל האנטינג
17. מורגן פרימן, חומות של תקווה
18. ביל מאריי, לקום אתמול בבוקר
19. ג'ון גודמן, ביג לבובסקי
20. טום קרוז, מגנוליה
21. קתי בייטס, מיזרי
22. טים רובינס, חומות של תקווה
23. נטלי פורטמן, לאון
24. קווין ספייסי, אמריקן ביוטי
25. רובין וויליאמס, פישר קינג
26. ליאם ניסן, רשימת שינדלר
27. אליסיה סילברסטון, קלולס
28. אל פאצ'ינו, ניחוח אישה
29. ג'ון טרבולטה, ספרות זולה
30. ג'ק ניקולסון, הכי טוב שיש
בסך הכל 224 הופעות קיבלו הצבעות, בניכוי הצבעות כפולות אבל ללא ניכוי שטויות, מתוך 139 סרטים (כאשר 10 מתוך אותם סרטים לא היו בסקר ואנשים הוסיפו אותם על אפנו ועל חמתנו). את העשירייה מרכיבים 2 נשים ו-8 גברים, והמצב לא ממש מתאזן בהמשך הרשימה, שבו במקומות 11-30 יש עוד 3 נשים בסך הכל, ובסך הכול 51 הופעות של נשים קיבלו קול אחד לפחות – 53, אם מחשיבים את הדינוזאוריות שקיבלו קולות מ"פארק היורה".
מבחינת שנים, נראה שהשנה המנצחת להופעות בעשירייה היא 98: 3 הופעות מהעשירייה הגיעו ממנה (קארי, ברידג'ס, נורטון), ו-2 הופעות הגיעו משנת 94 (ג'קסון והנקס) ועוד 2 מ-91, אבל מאותו הסרט (פוסטר והופקינס). שאר השנים המיוצגות הן 92 (וויליאמס), 96 (מקדורמנד) ו-99 (פיט). בשקלול כל ההופעות עד מקום 30, נראה שהשנה הכי טובה היא 94, עם 6 הופעות, ואחריה 98 ו-99 עם 4 הופעות כל אחת. השנה הכי פחות טובה להופעות היא 90, שלה נציג אחד בלבד.
מבחינת האוסקרים, יש 4 זוכי פרס האוסקר בעשירייה (2 על שחקן ראשי ו-2 על שחקן משני) ועוד 2 מועמדים (סמואל אל. ג'קסון ואדוארד נורטון). מתחת לעשירייה נמצאים עוד 6 זוכים (3 שחקן ראשי, 2 שחקן משנה, שחקנית ראשית) ו-7 מועמדים.
הסרט שהכניס הכי הרבה הופעות לסקר הוא "מגנוליה" וחוץ מלקרוז, משתמשים הצביעו לג'וליאן מור, פיליפ סימור הופמן, ג'ון סי. ריילי ומלורה וולטרס. במקום השני היה תיקו בין "האלמנט החמישי", שם הצביעו למילה יובוביץ', ברוס וויליס, גארי אולדמן וכריס טאקר, ל"ספרות זולה", שם הצביעו לאומה תורמן, ברוס וויליס, ג'ון טרבולטה וסמואל אל. ג'קסון.
מי היה שחקן העשור? ובכן, רובין וויליאמס קיבל הצבעות ל-7 (!) הופעות שונות שלו: חוץ מאלה שלמעלה, הוא קיבל קולות גם ל"גברת דאוטפייר", "הוק", "ג'ומנג'י" ו"פאץ' אדמס". מצד שני, אדוארד נורטון הכניס רק 3 הופעות – אבל כולן קיבלו הצבעות מרובות ונמצאות במקום 15 ומעלה. במקום השני, בראד פיט קיבל הצבעות ל-5 הופעות, 3 מהן למעלה, הרביעית מביניהן היא "ראיון עם הערפד" והחמישית היא… אממ… "לוק סטוק ושני קנים מעשנים", איפה שהוא לא נמצא (אבל הוא כן ב"סנאץ'", אז טעות מובנת).
זה לא היה עשור מאוד מוצלח להופעות ישראליות, אם לא סופרים את נטלי פורטמן (ואנחנו לא ממש סופרים אותה) – רק הופעה ישראלית אחת (לוסי דובינצ'יק, קלרה הקדושה) קיבלה יותר מקול אחד, וחוץ מזה עוד 10 הופעות מסרטים ישראלים ועוד 2 הופעות של ישראלים בסרטים לא ישראלים (עליהם בהמשך).
לא מעט הופעות קול זכו להצבעות, כפי שאפשר לראות מרובין וויליאמס ואלאדין למעלה, אבל לראשונה הופעות הקול שזכו להופעות לא היו רק המדבבים מארה"ב, אלא גם המדבבים בארץ: וכך תומר שרון זכה להצבעה על הופעתו ב"מולאן" וגם דודו פישר על הופעתו ב"נסיך מצרים". חוץ מהם בגזרת שחקני הקול קיבלו באגס באני ב"ספייס ג'אם", ג'יימס ארל ג'ונס, ג'רמי איירונס ו"סימבה" ב"מלך האריות", ג'פאר ב"אלאדין", דייב פולי על באג לייף, ופייג' אוהרה על "היפה והחיה".
בגזרת ההופעות שאינן של בני אדם מובילה הטי-רקס מ"פארק היורה" שקיבלה 3 קולות (אחת כ"הטי רקס", אחת כ"טי רקס" ואחרונה כ"טירונוזאורס רקס"), אבל גם את הוולוצירפטור לא שכחו, וגם היא קיבלה קול. חוץ מהם, נראה לי שלראשונה קיבל חפץ דומם הצבעה, אז כל הכבוד לבניין מ"דליטקסן". מגיע לו כפיים.
חוץ מזה? מישהו הצביע לג'ולייט בינוש על "לפני הזריחה" (כל הצרפתיות אותו דבר), ג'ף ברידג'ס זכה להצבעות אבל כך גם "הדוד", מישהו קרא לפאצ'ינו "אל פאצ" ואני מחבב את זה מאוד, ואלמונית הצביעה ל"לא מאמינה ששכחתי את סאגת טום ה" על הופעתו ב"בערים אייקוניות. פספוס רציני". אכן פספוס.
הסקר יהיה פתוח עד יום חמישי של שבוע הבא, הוא 11.11.
אני מניח שזה ישתנה בקרוב
אבל וואלה, אם אפשר שרובין וויליאמס ימשיך להוביל ולנצח בסוף אני אהיה יותר ממאושר.
גם אני הצבעתי והופתעתי (לשם שינוי אני עם "הרוב"). אבל אין ספק, למרות שלל הופעות זכורות עד מאוד, ההופעה שלו ממש יצרה את הדמות והפיחה בה חיים (וגם פתחה את עידן הדיבוב של ידוענים). אפשר היה גם לחוש בזה כשוויל סמית' נכנס לנעליו וכל זמן שהוא היה ויל סמית' הוא היה אחלה ג'יני, אבל ברגע שניסה לחקות את רובין ויליאמס זה פשוט לא עבד. זה הוא ורק הוא.
ברור שהוא צריך לנצח
הג'יני הוא דוגמה כמעט חד פעמית של דמות שנתפרה למידותיו של שחקן. האנימציה נתנה להם חופש מוחלט בשונה ממה שקורה בסט מצולם רגיל, הוא נתן שם חופש לכל דבר שעולה על שפתיו, והם ציירו אותו כפי שהוא דיבר. אז אני לא מבינה איך בכלל אפשר לשקול תצוגת משחק אחרת מול הדבר הנפלא הזה.
חוצמיזה, עקרונית בשנות התשעים כבר ידעתי את כל האותיות אבל התחלתי אותן עם זה וזהו, רוצה לומר שהייתי ילדה בשנות התשעים. ועם כל הכבוד לסרטים "רציניים", את העשור הזה העברתי בעיקר כילדה ואהבתי סרטים של ילדים, אז מה עכשיו להצביע לתפקיד לא קשור?! (פחחח כי עכשיו אני כבר לא צופה באנימציה בכלל)
_________
לא הצבעתי בסקר שנות התשעים (כבר מילאתי את כל הטופס אבל לא ידעתי במי לבחור אז סגרתי את החלון בלי לשלוח). מקווה לא להתאכזב מהתוצאות
זה קצת לא הוגן לתת את כל הקרדיט על ההופעה של הג׳יני לרובין וויליאמס
כי אמנם אכן זו בהחלט הופעה שלו, אבל לא רק שלו.
מי שצריך גם לקבל קרדיט על ההופעה של הג׳יני הוא האנימטור המצויין אריק גולדברג שלקח את המופרעות המילולית של רובין וויליאמס וחיבר לה מופרעות חזותית משוגעת ומקסימה.
חלק נכבד ומשמעותי מאוד בהופעה של הג׳יני זה כל הדברים החזותיים שהוא עושה והקרדיט עליהם הולך ישירות לאריק גולדברג.
בלי הצד החזותי המוצלח, אני מאמין שהדמות לא הייתה הופכת לאייקונית רק בשל המשחק הקולי של רובין וויליאמס.
לרובין וויליאמס יש הרבה הופעות נהדרות ומצויינות (ותעיד על כך העובדה שהוא קיבל הצבעות ל-7 הופעות שונות מהעשור הזה), אבל באף הופעה הוא לא עושה להטוטים ויזואלים כמו שהוא ״עושה״ בלי סוף בג׳יני הודות לאנימציה הנהדרת של אריק גולדברג.
הגיע הזמן להאנימטורים יקבלו את הקרדיט המגיע להם בכל הנוגע להופעות מוצלחות של דמויות מונפשות.
זה בטעות נכתב כתגובה
(ל"ת)
זה נכון, אבל איפה זה נגמר? גם בכל הופעה אחרת יש הרבה קרדיט לתסריטאי, בניגוד לוויליאמס שהתפרע באופן כמעט חופשי.
תמיד יש הרבה אחראים להצלחה, אבל לפי דעתי פה חוגגים את הביצוע של השחקן עצמו, מבלי להוריד מהתרומה החשובה של אחרים
אבל משחק קולי הוא רק חלק ממשחק
משחק זה לא רק הקול אלא גם הבעות הפנים, תנועות הידיים וכדומה, ובאינמציה יש אנימטורים שעושים את העבודה הזאת.
אני לא מדבר על דברים נלווים למשחק שמשפיעים על המשחק, אני מדבר נטו על המשחק עצמו.
אנימטורים הם לא רק אמנים מוכשרים, הם גם שחקנים.
כשאנימטור מנפיש דמות, הוא בעצם נותן לה את המשחק הפיזי שהוא חלק אינטגרלי לחלוטין ממה שאנשים מגדירים כ״משחק״.
הרי אם יהיה שחקן שיגלם בסרט לייב אקשן דמות אילמת ולא יאמר מילה לאורך כל הסרט, האם זה לא יחשב למשחק? האם משחק זה רק דיבור?
האנימטור משחק את הסצינה באמצעות ההנפשה, אני לא מבין איך ניתן שלא להתייחס לזה כחלק אינטגרלי לחלוטין מההופעה.
איך יכולתי לשכוח את הארטיסט
ז'אן דוז'רדן זכה באוסקר לשחקן הראשי הטוב ביותר על הופעה בסרט האילם הארטיסט, תוך שהוא מנצח שחקנים אחרים שהשתמשו בקול שלהם.
אילו אותה הופעה בדיוק הייתה באנימציה, אז כל הקרדיט על המשחק היה צריך ללכת לאנימטורים והם היו צריכים לקבל את האוסקר (למרות שיותר סביר שאם זה היה אנימציה, האוסקר פשוט היו מתעלמים, לא משנה כמה ההופעה הייתה טובה).
כך שכן, משחק פיזי הוא חלק בלתי נפרד מתצוגת משחק, לא פחות מהמשחק הקולי.
אני די מסכים עם "אחד"
כשאתם רואים דמות בסרט אנימציה – כל דמות בכל סרט – מי שאחראי למה שאתם *רואים* זה האנימטור. לכן אנימטורים מכונים "שחקן עם עיפרון" (אפשר מן הסתם להחליף את זה גם ל"שחקן עם מחשב") ולכן אנימטורים לומדים משחק, ומתמחים בזה לא פחות משחקנים "רגילים".
תסתכלו למשל על 8 הדקות הראשונות בסרט "למעלה" של פיקסאר. אין שם שום טקסט, רק מוזיקה, תסריט ומשחק. אותו דבר ב-20 הדקות הראשונות של וול-אי. ואנחנו לגמרי מתאהבים בדמויות האלו, בלי שום מעורבות של השחקן, תודות לתסריט, לבימוי ולאנימציה.
תסתכלו על מייק וואזאוסקי או על בו במפלצות בעם. תסתכלו על באגירה, באלו וקא בספר הג'ונגל. תסתכלו על וודי ובאז בצעצוע של סיפור. המשחק שלהם מדהים, והקרדיט עליו צריך ללכת כמעט בשלמותו לאנימטורים.
אז כן, רובין וויליאמס אילתר על הסט של אלאדין ושינה מהותית את *התסריט*. אתם *שומעים* את רובין וויליאמס, אבל מה שאתם *רואים* על המסך לא ממש קשור אליו, אלא לאריק גולדברג הגאון. מה שהוא עשה שם עובד גם בדיבוב לעברית (או לכל שפה אחרת) ועובד אפילו ב-MUTE.
ברור שבכל סרט מעורבים אלפי אנשים, וברור שהתסריט, הבימוי, הצילום, הפסקול וכו' חשובים לא פחות מהמשחק. אבל הסקר לא עוסק בתסריט, בבימוי, בצילום או בפסקול, אלא במשחק. והקרדיט על תצוגת המשחק המופלאה של הג'יני צריך לכל הפחות להתחלק בין וויליאמס לגולדברג.
אחת הסיבות העיקריות
לכך שלסקרים האלה קוראים "הופעת השנה" ולא "שחקן השנה", היא זה.
אבל מה שמופיע בסקר בתכל׳ס זה השם של השחקן
אם באמת הסקר הוא ״הופעת השנה״ ולא ״שחקן השנה״, אז למה לא לרשום פשוט את השם של הדמות במקום את השם של השחקן?
אבל אם החלטתם כן לרשום את השם של השחקן, אז באנימציה האנימטור הוא שחקן לא פחות מהשחקן הקולי והוא ראוי לאזכור בנוגע להופעה של הדמות לא פחות מהשחקן הקולי.
אולי גם צריך לכתוב את הצוות של המפארים, מלבישים, ספרים, צלמים׳
אנשי התאורה, הסאונד וכו לכל הופעה בליייב אקשן כי בבירור הם חלק מההופעה. או במילים אחרות, די יש גבול לטרחנות, אתה מצפה שירשנו את השמות של צוות האנימטורים מאחורי ההופעה? בסופו של דבר עם כל הכבוד לצוות שמאחורי ההופעה השחקן או המדבב הוא זה ששמו חתום עליה מעל כולם ואם ניכנס לקויות של כמה אחוזים מגיע קרדיט לכל אחד לא נצא מזה בקרוב. לטובת העיניים של כולנו נראה לי שם אחד מספיק.
אז כמו שכתבתי, הפיתרון ההגיוני במקרה כזה זה פשוט לרשום את השם של הדמות במקום של השחקן
כך הכל יהיה הרבה יותר פשוט.
אבל אם רושמים את השם של השחקן, אז זה לא הוגן לתת למי שביצע רק את החלק הקולי במשחק לקבל את הקרדיט ולהשאיר בצד את מי שאחראי לצד הפיזי של המשחק (ושוב, אני לא מדבר על דברים נלווים למשחק שמשפיעים על ההופעה, אני מדבר נטו על המשחק).
הרי בא נדמיין מצב שאיזשהו במאי מוזר היה מחליט לעשות סרט שבו יש שחקן שמגלם את הדמות ושחקן אחר שמדבב את המשחק הקולי של הדמות, ולצורך העניין נניח שהבמאי המוזר הזה היה מחליט להקליט קודם כל את השחקן הקולי ולתת לו להתפרע ולאלתר, אבל לאחר מכן היה מגיע השחקן השני והיה יכול לשחק בצורה פיזית את הדמות איך שהוא היה רוצה (מלבד ההגבלה של התאמה לטקסט שכבר הוקלט), האם גם אז היה הגיוני לציין רק את השחקן הקולי ולא את השחקן שהופיע על המסך? לא נראה לי. יותר הגיוני שאז היה ברור לכולם ששני שחקנים גילמו את הדמות ושניהם זכאים לקרדיט שווה. אז אותו הדבר בדיוק לגבי דמות באנימציה.
אז ככה:
א. אני שמח שהדיון והתגובה הועלו, כי אכן מגיע קרדיט גם לצוות האנימציה שעזר ביצירת הג'יני
ב. עם זאת, לא "הג'יני" הוא זה שקיבל את ההצבעה, אלא רובין וויליאמס. כמו שב-2003 אנשים הצביעו לאנדי סרקיס ולא לגולום, ואילו ב-2005 אנשים הצביעו לקונג ולא לאנדי סרקיס. אם היה חצי-חצי או ערבוב קולות הייתי בהחלט מוכן לתת את המועמדות לג'יני ולא לוויליאמס, אבל וויליאמס קיבל את הקולות – לא הדמות (ואפשר לראות שבהחלט היו דמויות שקיבלו הצבעות ולא שחקנים גם בסקר הזה: ג'פאר, סימבה).
ג. בנוסף, וזה כבר פחות מעמדת העורך שהוסברה למעלה ולמה היא לא תשתנה, ויותר מעמדת המצביע הבודד – חד משמעית הישג של וויליאמס הרבה יותר מגולדברג. גולדברג ענק, סבבה – אבל כשאני רואה את הגרסה של טוביה צפיר (נניח) זה מרגיש הרבה פחות. הג'יני מרגיש קצת קטן יותר, רהוט יותר, מסודר יותר. וזה לא להפחית מטוביה צפיר, שחקן נהדר – פשוט כל פעם ניסיון להיכנס לנעליים של וויליאמס בתפקיד הקולי הזה נועד לכישלון. המוצלחים יותר הבינו ולקחו את התפקיד למקום אחר (כמו בברודווי וקצת מה שוויל סמית עשה), המוצלחים פחות הרגישו קצת כמו חיקוי – מדי פעם מוצלח (נגיד צפיר), מדי פעם פחות (אני מניח) – אבל תמיד חיקוי.
האם בידי אנימטור פחות מוצלח התפקיד עצמו היה פחות להיט? אולי. אני לא יודע. לא לחלוטין שוכנעתי. אבל אני כן יודע בוודאות שאותה אנימציה בידי שחקן קול אחר היא לא אותו תפקיד שלפניו ואחריו עבודות דיבוב פשוט לא היו אותו דבר.
אז כל הכבוד לגולדברג, אני הכי בעדו בעולם – אבל התפקיד הזה? הוא וויליאמס, שכמובן נעזר בכל מה שיש לאנימציה לתרום ולאפשר לתפקיד כזה את הנפח שהוא צריך לקבל – אבל זה וויליאמס.
עצבנת אותי עכשיו
גילוי נאות: אני אנימטור (וגם מורה לאנימציה ומנהל מכללה לאנימציה, אז בוא נגיד שאני מבין בזה כנראה טיפ-טיפה יותר מהאדם הממוצע, וכנראה גם יותר ממך).
כבר כתבתי מראש:
"ברור שבכל סרט מעורבים אלפי אנשים, וברור שהתסריט, הבימוי, הצילום, הפסקול וכו' חשובים לא פחות מהמשחק. אבל הסקר לא עוסק בתסריט, בבימוי, בצילום או בפסקול, אלא במשחק. והקרדיט על תצוגת המשחק המופלאה של הג'יני צריך לכל הפחות להתחלק בין וויליאמס לגולדברג."
אז הטיעון "אנשי התאורה, הסאונד וכו לכל הופעה בליייב אקשן כי בבירור הם חלק מההופעה" לא רלוונטי. אתה בסך הכל חוזר על הטענה שאני כבר שללתי.
אנימטור *הוא* שחקן. נקודה.
הוא לא מאפר, הוא לא תאורן, הוא לא איש סאונד. הוא שחקן. זו לא המצאה שלי, זה משפט ידוע ומוכר לכל אנימטור, וזו ההגדרה הכי טובה של מה אנימטור עושה. אנימטור מקבל טקסט (בין אם זה טקסט כתוב או מוקלט) ואז יושב וחוקר וממציא ובודק ומנסה ומגבש את כל החלטות המשחק שאתם בסופו של דבר רואים על המסך. אם אתם בוכים או צוחקים או מתרגשים או כועסים כשאתם צופים באנימציה – זה מן הסתם קודם כל בגלל האנימטור.
אפשר להנות מהסצנות של הג'יני גם בלי האנימציה, זה נכון. רק לשמוע את רובין וויליאמס בסרט הזה, בתור תסכית-רדיו, זה לגמרי אפקטיבי. הוא נותן שם עבודת משחק קולי מופלאה ללא שום צל של ספק, והאלתורים שלו הם כמובן חלק גדול מההצלחה של הדמות. אבל אפשר להנות מהג'יני גם אם את וויליאמס מחליף טוביה צפיר (כמעט כל ילד בישראל ראה את אלאדין בפורמט הזה, ונהנה) ואפשר להנות ממנו אפילו ב-MUTE.
האם זה יעבוד באותה מידה?
לא, ברור שלא. טוביה הוא לא וויליאמס, והדיבוב אף פעם לא מוצלח כמו המקור. אבל גם התסכית הקולי של וויליאמס, בלי האנימציה, לא יהיה אפקטיבי – בדיוק באותה מידה אם לא יותר. בשביל ליהנות באמת מהתוצאה ולחוות אותה בשלמותה, צריך את שניהם – גם את האנימציה וגם הסאונד. גם את וויליאמס וגם את גולדברג. בדיוק בגלל זה הג'יני ניצח בסקר הזה, ולא אינסוף דמויות אחרות של וויליאמס. כי מה שגולדברג עשה עם הדמות הזו מדהים לא פחות ממה שוויליאמס עשה. לשניהם יש חלק פחות או יותר שווה בתוצאה.
הזכרתם כאן את גולום של סירקיס. זה כמובן לגמרי לא אותו דבר, כי גולום נעשה באמצעות טכנולוגיית דגימת תנועה, והחלק של האנימטורים בהישג הזה הוא הרבה יותר קטן, וטכני בעיקרו. יש גם אינסוף סרטים אחרים, שבהם דמות אחת הונפשה על ידי עשרות אנימטורים (כל אנימטור עבד על שוטים ספציפיים, לא על דמות ספציפית).
אבל מאחורי הג'יני עומד רק אנימטור (גאון) אחד, והעובדה שהוא לא מקבל קרדיט נובעת *אך ורק* מסיבה אחת: הוא לא סלב. אתם לא מכירים אותו, לא תדעו לזהות אותו ברחוב, לא ראיתם אותו בסרטים אחרים. אתם מכירים את רובין וויליאמס, ולכן כשיצאתם מרוגשים מהסרט הזה, נתתם את כל הקרדיט לאיש שאותו אתם מכירים ואוהבים, ושכחתם לגמרי מהאדם שהשקיע על זה שנתיים שלמות של עבודה אינטנסיבית, פריים-ביי-פריים, בלי מחשבים, בלי דגימת תנועה, בלי AI. אריק גולדמן – הוא בעצמו – עשה את הג'יני. כל החלטת משחק, כל הברקה ויזואלית, כל פתיחת פה, כל גלגול עיניים, כל הרמת גבה, כל הזזת יד, כל שינוי צבע (או הפיכה לפיל, לקוף או למכונית) – זה הכל גולדברג. אריק גולדברג *הוא* הג'יני, לא פחות מרובין וויליאמס.
זו לא "טרחנות", זה credit where credit is due.
וקרקר יקר – הטענה היא לא כלפיך ולא כלפי האתר. הטענה היא כלפי כל אחד ואחד מהאנשים בעולם הזה, שנותנים את הקרדיט לסלבס שהם מכירים במקום לאנימטורים שעמדו מאחוריהם. יש אינסוף דמויות אדירות באנימציה, עם תצוגות משחק שלא-מהעולם-הזה, אבל אנימטורים לעולם לא יזכו לקבל עליהן את הקרדיט בסקרים מהסוג הזה, כי הם לא סלבס ואתם לא מכירים אותם.
לא מעניין אתכם שהם מפגינים לעתים גאונות אמיתית בפרשנות המשחק שלהם, לא מעניין אתכם שעל סצנה שהשחקן שלה השקיע בה 5 דקות, האנימטור עבד במשך חודשים ארוכים, לא מעניין אתכם שכל מה שאתם רואים על המסך נברא על ידי האנימטור. בסוף אתם זוכרים שג'ון גודמן זה סאלי ובילי קריסטל זה מייק, או שתום הנקס זה וודי וטים אלן הוא באז. וזה לא רק שגוי, זה ממש מעליב.
"טרחנות" עאלק. וואי וואי איך עצבנת אותי עכשיו.
ועוד משהו
קרקר כתב כאן "האם בידי אנימטור פחות מוצלח התפקיד עצמו היה פחות להיט? אולי. אני לא יודע".
ובכן – אני כן יודע.
אריק גולדברג הוא כנראה אחד מעשרת (או מקסימום 20) האנימטורים הכי טובים בהיסטוריה של האנושות. ומבין כל האנימטורים הכי גדולים, הוא לגמרי היחיד שהיה יכול לעשות את הג'יני באופן שבו זה נעשה. לא מילט קהל, לא מיאזאקי, לא לאסטר, לא טרטקובסקי, לא ניק פארק, לא מאט גריינינג, לא ריצ'ארד וויליאמס, לא דון בלות', לא הנרי סליק, לא צ'אק ג'ונס, לא טקס אייברי, לא פראנק תומאס, לא אולי ג'ונסטון, לא אריק לארסון, לא בראד בירד, לא סילביאן שומה, לא וולט דיסני – אף אחד לא היה עושה את הג'יני כמו אריק גולדברג. טביעת האצבע שלו (ואני אומר את זה כמי שמכיר אותו היטב) ניכרת בכל שוט ובכל פריים. הגי'ני הוא שלו ורק שלו.
הג'יני של גולדברג הוא בית ספר לאנימציה, בכל אספקט. שפת גוף, מימיקת פנים, תנועות ותנועות משניות, אנטיסיפיישן ואוברלאפ, מטמורפוזות פסיכיות, ואינסוף המצאות ויזואליות מטורפות – כל אלו הופכים את הג'יני של גולדברג לאחת מפסגות האנימציה בכל הזמנים.
נכון, אף אחד לא היה יכול להחליף את וויליאמס בתפקיד הזה, אבל אף אחד לא היה יכול להחליף גם את גולדברג. אם היו לוקחים את מילט קהאל כדי לעשות כאן את האנימציה, התפקיד הזה היה משתנה לא פחות מאם היו לוקחים את בילי קריסטל לעשות את הדיבוב. מילט קהאל כנראה היה עושה עבודה נפלאה, אבל היינו מקבלים ג'יני אחר. בדיוק כמו שבילי קריסטל (או… אני לא יודע… וויל סמית' נגיד) היה כנראה עושה עבודה מופלאה ויוצר ג'יני אחר.
אני לא טוען שבכל סיטואציה דומה, הקרדיט צריך להתחלק שווה בשווה בין השחקן לבין האנימטור. ממש לא. למעשה, ברוב הסרטים יש לכל דמות אנימציה רק שחקן קולי אחד, אבל כמה וכמה אנימטורים שמחלקים ביניהם את השוטים (לפעמים יותר מעשרה), אז אפילו אם היינו נותנים 50% לשחקן הקולי ו-50% לאנימטורים, זה בסוף יוצא איזה 5% לכל אנימטור, ואז ברור שהקרדיט מגיע ברובו לשחקן הקולי.
אבל כאן יש לנו דוגמה מובהקת לדמות אנימציה שהיא באמת יצירת מופת חד פעמית של אנימטור אחד בודד (וגאון), שאף אנימטור בהיסטוריה לא התעלה עליה בעיניי. וכמובן שהכל נשען על המשחק הקולי של וויליאמס, אבל גולדברג לקח את חומר הגלם המשובח הזה, ועשה איתו דברים שרק הוא יכול לעשות.
הג'יני שאתם אוהבים וזוכרים שייך לגולדברג לא פחות מלוויליאמס. אין לי ספק בזה.
ומשהו שלמדתי עכשיו
ביקרתי בדף הוויקיפדיה של הג'יני, ומשם גלשתי גם לראיון עם גולדברג, וגיליתי שלושה פרטים שלא ידעתי:
הראשון הוא שאריק גולדברג גם עיצב את הדמות של אלאדין – מה שבדרך כלל מבוצע על ידי אדם אחר (מעצב דמויות או קונספט ארטיסט).
השני הוא שגולדברג קיבל את כל הטייקים והאימפרוביזציות של וויליאמס, והוא זה שבחר בעצמו את אלו שנכנסו לסרט. גם זה תפקיד שמבוצע לרוב על ידי אדם אחר – עורך או במאי.
השלישי הוא שגולדברג עשה טסט אנימציה של הג'יני עוד לפני שוויליאמס גויס לפרויקט, ומה שהוא הנפיש זה מערכון (לגמרי לא קשור) של וויליאמס. כבר בטסט הזה קיים הסגנון שאנחנו מכירים, עם מטמורפוזות והמצאות ויזואליות. וויליאמס עצמו צפה בטסט הזה לפני שהוא החליט להצטרף לפרויקט, ונשען על מה שהוא ראה שם, ועל הדיאלוג שלו עם גולדברג שהתקיים גם תוך כדי עשיית הסרט.
זה רק מחזק את הטענה שהג'יני הוא יצירת מופת חד פעמית של שני גאונים, ששיתפו פעולה ביניהם כדי להעניק לנו את הדמות המעולה הזאת, ושניהם אחראים עליה בערך באותה מידה. גולדברג אמנם נשען על מה שהוא קיבל מוויליאמס, אבל היה ביניהם דיאלוג, וגם וויליאמס נשען על הרעיונות של גולדברג. הקול הוא קולו של וויליאמס, וגם רבים מהאלתורים באו ממנו, אבל כל בחירה שאתם רואים בעיניכם על המסך – מהעיצוב, דרך האנימציה ועד לבחירת הטייקים – היא של גולדברג. וזה כולל כמובן גם את החלטות המשחק.
תודה רבה לך על זה
אני חושבת שלפחות אצלי באופן אישי היתה הנחה שהיה איזשהו רעיון עקרוני לדמות ואז האנימטורים חילקו את העבודה בינם לבין עצמם ולכן אין חשיבות לאנימטור ספציפי. מה שסיפרת עכשיו הוא חדש לי ואכן גורם לי לראות את הדמות באופן שונה (ועושה לי חשק לראות את הסרט שוב כדי לבחון את האדמות של הג'יני יותר לעומק).
תודה לאריק גולדברג על סרט הילדות האהוב עלי, שראיתי אינסוף פעמים, שוב ושוב במחזוריות, שאני זוכרת כל שנייה ממנו- והרבה מזה בזכות הדמות של הג'יני.
אין ספק שמבחינתי זו עדיין הופעת השנה, אבל הקרדיט הספציפי הזה צריך להתחלק בין ווילאמס וגולדברג שיצרו שלם הגדול מסך חלקיו (כשבואו, גם הגודל המקורי של כל חלק בנפרד לא בדיוק קטן…)
הייתי מסייג שם את ה-"לא ריצ'ארד ויליאמס"
בהתחשב בעובדה שגולדברג בכל זאת למד חלק גדול ממה שהוא יודע בתקופה שבה הוא עבד בשביל ויליאמס.
(התעלומה הגדולה שנוגעת לגולדברג היא כמובן למה מיד אחרי שהוא עשה יצירת מופת קומית כמו ההנפשה של הג'יני באלאדין, דיסני שלחו אותו לביים מכל הסרטים שבעולם דווקא את הניסיון שלהם לעשות דרמה היסטורית רצינית באנימציה כמו "פוקהונטס").
אין שום סיבה לסייג
הטענה שלי היא לא שגולדברג אנימטור יותר טוב מריצ'ארד ויליאמס, אלא שהוא, בפשטות, לא ריצ'ארד ויליאמס.
ריצ'ארד ויליאמס היה עושה מן הסתם יופי של ג'יני, אבל זה היה יוצא בוודאות ג'יני *אחר*. החל מהעיצוב, דרך בחירת הטייקים, דרך החלטות המשחק, ועד לבחירת המטמרפוזות וההמצאות הויזואליות. כל אלו בחירות של גולדברג ושלו בלבד. אנימטור אחר היה עושה בחירות אחרות.
אז שוב: אני בטוח שאם רובין וויליאמס לא היה בתמונה, היינו מקבלים ג'יני אחר. אפשר לדמיין למשל מה ג'ים קארי היה עושה עם התפקיד הזה, או אפילו נגיד ג'ק ניקולסון. אני לא כל כך בטוח שהג'יני שלהם היה נופל משל רובין וויליאמס, אבל הוא בטוח היה ג'יני *אחר*. באותה מידה, אם גולדברג היה מוחלף בריצ'ארד ויליאמס, היינו מקבלים ג'יני אחר.
ההסבר היפה הזה הוא לא הסיבה להפרדת סרטי אנימציה בפרסים?
מכיוון שכל כך הרבה פרסים טכניים לא רלוונטיים אליהם, מבינים שזו צורה אחרת של יצירה?
אם כבר, אולי לא צריך להפריד את סרטי האנימציה מהמצולמים, אלא להוסיף פרס אנימטורים. הם מבצעים תפקיד מורכב שמשלב מספר תפקידים, שהרבה מהם מקבלים פרס ספציפי.
נגיד, אוסקר להישג אנימציה. הרי צלם יכול לזכות על צילום בלי שהסרט הספציפי יזכה באוסקר לסרט.
ההסבר הזה הוא, לטעמי, בעיקר הסיבה שבגללה צריך קטגוריה נפרדת לשחקני קול
לא שאני מוחה על בחירתו של וויליאמס פה בסקר, אבל עקרונית הגיע לו פשוט אוסקר על דיבוב, וזה יכול היה להיות מוצדק בדיוק כמו האוסקר שזכה בו על וויל האנטינג. זה באמת סוג אחר, שונה לחלוטין, של משחק, שכבודו לא פחות ממה שהופקינס עשה ב"שתיקת הכבשים" – והתפקיד של וויליאמס בפירוש עומד כתף אל כתף עם זה של הקמן ב"בלתי נסלח", שלקח את אוסקר המשנה באותה השנה.
בא לי לזרוק את דארת' ויידר לסיר ולראות מה זה עושה.
מה לדעתכם החלק של דייויד פראוז לעומת ג'יימס ארל ג'ונס ביצירת הדמות הזו?
האם המשמעות של פיצול בין משחק גוף ומשחק קול משתנה בין לייב אקשן לאנימציה?
אין ספוילר, זו טעות
(ל"ת)
זה שונה ולא בגלל שזה לייב אקשן
תיאורטית, אם הייתה הופעה בלייב אקשן של שני שחקנים, האחד משחק באופן פיזי והשני הוא הקול, הייתי טוען בדיוק כמו בג׳יני שהקרדיט מתחלק בין שניהם.
אבל בנוגע לדארת׳ ווידר, זה פשוט לא המקרה.
קודם כל, הדבר החשוב ביותר זה שאין לו פרצוף, כך שהמשחק של דייוויד פראוז כלל לא כולל הבעות פנים שזה בסופו של דבר חלק נכבד ממשחק פיזי.
בנוסף על כך, יש לדארת׳ ווידר נטייה להמעיט כמה שאפשר בתנועות פיזיות. ישנם שוטים בהם ניתן היה פשוט להעמיד פסל דומם של ווידר והתוצאה הייתה נשארת אותה תוצאה.
התנועות היחידות שמבוצעות במסגרת המשחק של דייוויד פראוז זה הרמת היד אחת לכמה זמן.
כך שבמקרה של דארת׳ ווידר, הקול של ג'יימס ארל ג'ונס הוא לפחות 90% מההופעה אם לא יותר.
למען האמת, בסרט רוג אחת זה כלל לא דייוויד פראוז בתוך החליפה של דארת׳ ויידר. לפי ויקיפדיה, מי שהיו בתוך החליפה הם ספנסר וילדינג ודניאל נפרוס ואני בספק אם מישהו שם לב בכלל לשינוי.
כך שאין שום מקום להשוואה בין זה לבין הג׳יני, שם ההופעה החזותית המונפשת היא חלק עיקרי וגדול מאוד בהופעה של הג׳יני.
ההתייחסות להבעות פנים עושה לי חשק להזכיר גם את טיילר וינקלווס ברשת החברתית.
הגוף של ג'וש פנס, הפרצוף והקול של ארמי האמר. בהחלט יש אלמנטים פיזיים להופעה הזו. האם מגיע לפנס יותר קרדיט משהוא מקבל?
אישית, לא ראיתי את הרשת החברתית
כך שהתשובה תלוייה מאוד בכמה ג׳וש פנס משתמש במשחק פיזי שנראה על המסך.
אבל זה עדיין לא יהיה כמו המקרה של הג׳יני מאחר וארמי האמר הוא לא רק השחקן הקולי, אלא גם הפרצוף הפיזי.
אבל באמת מעניין אותי לדעת: למה שבמאי יסבך את עצמו עם דבר כזה שדורש בוודאי כמות גדולה מאוד של השקעה באפקטים? יש איזו סיבה אומנותית או אחרת? כאילו, חייבת להיות סיבה כלשהי.
יש דמויות של תאומים זהים.
אז ארמי האמר משחק אחד מהם, וג'וש פנס משחק את השני, ושמו את הפרצוף של ארמי האמר עליו כדי שהם ייראו, ובכן, זהים.
זה הישג טכנולוגי די מדהים והאפקטים לא התיישנו במילימטר ביותר מעשור.
מעניין
אם כי אני מעדיף סרטים בהם מצליחים ללהק תאומים זהים שמתאימים לתפקיד.
התאומים וויזלי בסרטי הארי פוטר, לדוגמא, הם באמת תאומים. וזה מאוד מרשים שהצליחו למצוא תאומים זהים שחקנים שגם יתאימו לתפקיד באופן מושלם. מי היה מאמין שדווקא הליהוק הכי קשה בכל הנוגע לילדים בסדרה (כי אני מניח שיותר קשה ללהק תאומים משחקן בודד) יהיה אחד המוצלחים? הם ממש פרד וג׳ורג׳ מהספרים.
מעתיק מעצמי מתגובה אחרת
כשהדמות פחות מפורסמת לא נותנים הנחות. אני זוכר דיונים שמזלזלים במשחק של השחקן הראשי ב"הבנים" ששיחק את השופט דרד ולא הוריד את הקסדה. הוא היה גם השחקן הפיזי, גם הקול וגם היה צריך להעביר רגשות עם פה חשוף בלבד. אבל סרט פחות מצליח.
מקפיצה מהאוב כדי להגיד
שוב תודה רבה על רצף ההודעות הללו אשר מסביר על תפקידו של אנימטור, וגמרו לי להסתכל על אנימציות באור קצת שונה.
למרות שהבנתי, עקרונית, מה אתה אומר אני חושבת שלא נפל לי האסימון לחלוטין על תפקידו של אנימטור כ"שחקן עם עפרון", ז"א הבנתי מילולית מה שאמרת, ואפילו הסכמתי, אבל לא "הרגשתי את זה". אני מאוד אוהבת להתמקד בפרטים קטנים ובסרטים אני מאוד אוהבת להתמקד הרבה פעמים דווקא בreaction, בתגובה של השחקן שמגיב למי שמדבר באותו הרגע. ולא ממש יוצא לי לראות סרטי אנימציה אבל כן יוצא לי לראות אנקאנטו (או לפחות את השירים של אנקאנטו, שוב ושוב ושוב..) ויש איזה שבריר שנייה בשיר האחרון כשדולורס עומדת ליד קמילו ואומר "ידעתי כל הזמן" ונותנת לו מן מכה עם המרפק, וקמילו מחזיר לה מבט כל כך מדוייק. קצת נעלב, קצת כואב, קצת "לא הבנתי מה את רוצה ממני" קצת "רגע אז עם ידעת למה לא אמרת". משהו בהרכב של המבט הזה היה כל כך מדוייק שאם זה היה שחקן אמיתי הייתי מאוד מתרשמת מהדיוק של המבט הזה, ואז התחלתי לחשוב על מי שצייר את המבט הזה, ואיך הוא הצליח לתפוס את הרגש הספציפי הזה כל כך במדוייק….
זה רגע קטן, חסר משמעות מבחינת הסרט כולו. אבל דווקא זו הסיבה שהרגע הזה כל כך הרשים אותי.
בקיצור. תודה שוב, בדיעבד.
תקשיבו, מרטין לנדאו נפלא באד ווד
אבל זה שהאוסקר לא הלך לסם ג'קסון זה אחת הפאשלות הגדולות ביותר של האקדמיה. ברמה של מרכבות האש מנצח את שודדי התיבה האבודה.
אז בואו נתקן את העוול. הצביעו ג'קסון.
כל כך לא.
ואו אף אחד מ5 שלי
ותאמת אני ממש מופתע מאלאדין, בהחלט מדבב מרשים אבל גם להיכנס לטופ 10 וגם להיות במקומות הראשונים, מפתיע.
עוד הפתעה מבחינתי זה נורטון שהיה בהחלט שחקן מוביל בתקופה הזו, לא זכרתי זאת
מפרגן לרובין וויליאמס באהבה גדולה ופירגון עצום
וזכייה שלו תהיה אירוע ממש מגניב. אני אישית בצד של כל אחד מהארבעה שבחרתי שנכנסו (כי אני די בייסיק, כך מתברר!): ג'קסון הוא הבחירה שלי (וההופעה האהובה עלי בקולנוע), אבל גם ג'ודי, פרנסס והנקס ראויים להיות גבוהים יותר בעשירייה. אם סר אנתוני, שגונב לג'ודי את ההצגה בכל פעם שהסרט הזה מוזכר, לוקח (אפילו בתיקו), אני אתבאס. מדובר בדמות משנה בואכה אורחת. הוא צבעוני וקריפי ומגניב נורא, אבל זה סיפורה של קלאריס, וג'ודי רוכבת איתה אל הפנתיאון.
שמח לראות את ג׳ים קארי באחד המקומות הראשונים
ג׳ים קארי ראוי להרבה הערכה על המופע של טרומן.
בשביל שחקן קומי מופרע עם סטייל קומי מאוד מוגדר, לעבור לשחק פתאום תפקיד דרמטי ולהשאיר בצד את ״ג׳ים קארי״ שכולם מכירים, זה בהחלט לא דבר של מה בכך.
היה מאוד ראוי אם הוא היה מקבל מועמדות לאוסקר על התפקיד הזה, אבל הוא לא היה מועמד בעוד ואד האריס שגילם את הבמאי כן קיבל מועמדות (מעניין אותי, אגב, לדעת: יש מישהו אחד פה שהצביע לו בסקר?).
ג׳ים קארי מאוד מוצלח בלהיות ג׳ים קארי ולכן אנשים אוהבים לצפות בו, אבל צריך להעריך ולתת כבוד לפעם שהוא הניח את ״ג׳ים קארי״ בצד והלך למקום אחר לגמרי ועוד עשה את זה בצורה בהחלט מוצלחת.
(למרות שאם מתבוננים היטב, אפשר למצוא קצת את ה״ג׳ים קארי״ בקטנה בכמה סצינות כמו במשפט המפורסם שהוא אומר בכל בוקר ביציאה מהבית או ה״התחרפנות״ שלו בכביש כשהוא מנסה להוכיח ל״אשתו״ את החשדות שלו, אבל באמת שזה מאוד בקטנה)
מעולם לא הבנתי את הטענה שגים קארי נהיה שחקן דרמתי בטרומן.
הוא לחלוטין אותו גים קרי הישן והאהוב, המשחק הגופני וההבעתי המוגזם עדיין קורה. מבחינתי ב"שמש נצחית בראש צלול" אפשר לראות אותו משיל את שכבות הסלפסטיק הרבה יותר (אם כי גם שם יוצא לו להדגים מעט את כישורי ההומור הגופני שלו אבל במינון הרבה יותר נמוך)
וואו זה עולה לי בדם לבחור רק אחד. כמה הופעות מעולות
חייב לומר שקצת מפתיע שאין פה אף אחד מהחבר'ה הטובים
היית מצפה שמשלישיית דה נירו-ליוטה-פשי מישהו ייכנס לפחות ל-30.
או לוריין בראקו
גם היא נותנת הופעה מעולה שם.
לדעתי נעשה ממש חוסר צדק לריי ליוטה מבחינת חוסר ההכרה בעונת הפרסים… מדובר באחת מההופעות הראשיות הטובות ביותר שראיתי אי פעם.
לגמרי, ליוטה הוא המצטיין בסרט
(ל"ת)
הטופ 3 בדיוק כמו שצריך. רובין וויליאמס ליטרלי המציא דמות אייקונית און דה ספוט, והתואר לגמרי מגיע לו. המקומות השני והשלישי הולכים ביושר להופקינס שנתן הופעה מושלמת בשתיקת הכבשים (אבל מה לעשות, אי אפשר לעקוף את רובין וויליאמס) ולטום הנקס שנתן תפקיד שמאוד קרוב לזה של הופקינס. רק שיישאר ככה.
וואו, איזו הפתעה משמחת
החלטתי ללכת עם הלב ולהצביע לרובין ויליאמס, אבל באמת שחשבתי שאראה אותו איפשהו באמצע הרשימה.
ממש כיף לראות אותו מוביל אותה, ומוצדק לגמרי.
מקווה שיישאר ככה.
אני בשוק מהמקום הראשון
ראיתי את אלדין די מזמן והייתי די אדיש אליו (אני פשוט לא הקהל של סרטי דיסני) ולא זכרתי משהו יוצא דופן לגבי עבודת הדיבוב של הגיני, בשבילי זה היה פרט טריוויה שוויליאמז דיבב אותו. שנות ה90 היו מוצפות בהופעות אחרות של רובין ויליאמס הרבה יוצר דומיננטיות לטעמי, אפילו בכישלונות יחסיים כמו הוק, שלא לדבר על הופעות יוצר טובות בסרטים בכללי. קצת מבאס אותי שפוסטר האחרונה בעשירייה, לדעתי התרומה שלה לסרט הרבה יותר גדולה מזו של הופקינס והיא קיבלה תפקיד יותר מורכב לגלם. אבל הופקינס לגמרי show off בסרט כפי שמתבקש מהתפקיד ולכן זה לא מפתיע כי זה סוג ההופעות שאנשים נוטים יותר להעריך.
סתם מתוך סקרנות טהורה
לאיזה מקום הגיע מייק קלארק דאנקן המנוח על גרין מייל ? אני בטוח שאני לא היחיד שנתן לו את אחד מחמשת הקולות.
טכנית, ברשימה הוא מס' 38
אבל ממקום 16 ומטה זה פשוט קבוצות של שחקנים שקיבלו אותו מספר הצבעות (כמה עם 11, אחר-כך כמה עם 10, אחר-כך כמה עם 9 וכו') אז אין ממש מקום מדוייק. מייקל קלארק דנקן בקבוצה שקיבלה 6 קולות, יחד עם ז'אן רנו על "לאון" וארנולד שוורצנגר על T2.
לא עזרתי להכניס את הג'יני לעשירייה
ועדיין מאוד נוח לי להצביע לו.
(אחת מהשלוש שלי כן היתה של רובין וויליאמס – בפישר קינג. אבל רובין וויליאמס בתור הג'יני גם עובד לי)