זוהי השנה השלישית שבה אתגר הצפייה של עין הדג יוצא לדרך. ב-2020 אתגר הצפייה ארך 10 שבועות שבהם היינו אמורים לצפות ב-10 סרטים, אחד בכל שבוע, כאשר כל שבוע הוא בעל "נושא" מסוים. ובשנה שעברה קיצרנו את האתגר ל-6 שבועות, ואספנו את התגובות והביקורות שנכתבו על הסרטים שנצפו לכתבות. מכיוון שלדעתי זה עבד טוב למדי, גם השנה נפעל בפורמט הזה.
איך זה יעבוד? למטה תוכלו לראות את 6 הקטגוריות שבחרנו בקפידה. כל מי שרוצה להשתתף באתגר או לפחות מתעניין יבחר 6 סרטים באורך מלא שהוא עדיין לא ראה ושעונים על הדרישות של כל שבוע, ויפרסם אותם פה, בקבוצת הפייסבוק שלנו (בפוסט ייעודי, לא ככה סתם) או בלטרבוקסד של האתר כרשימה משל עצמכם (או בכולם, זה לא משנה).
בכל שבוע למשך החופש הגדול אנחנו נפרסם בקבוצת הפייסבוק ופה בתגובות תזכורת על הנושא של השבוע, נקפיץ את הכתבה עם השבוע המתאים ואז נוכל לדבר ולדסקס על הסרטים שצפינו בהם. לאחר מכן, תגובות נבחרות יפורסמו כאן כחלק מלקט נבחר של השבוע.
אם יש עוד שאלות בנושא, נשמח לענות. ועכשיו, בואו ניגש לעניין.
שבוע 1 (26 ביוני עד 2 ביולי): שבוע "עין הדג ממליצים"
גם הפעם אנחנו פותחים את האתר, כמו בעבר, במגרש הביתי שלנו. הפעם אנחנו רוכבים על ההסכת של תום ויהונתן "עין הדג מציגים", שאיתנו כבר שנה וחצי, ובו הם מדברים בכל פרק על סרט אחד מרכזי (או, אם זה פרק בונוס ליום הכיפורים – על 10 סרטים). האתגר השבוע הוא לצפות בסרט אחד מהרשימה הנ"ל שעוד לא ראיתם. בונוס לא מחייב: להקשיב לפרק הנלווה.
שבוע 2 (3 ביולי עד 9 ביולי): "והגדת לבניך": שבוע סרטים שמבוססים על התנ"ך
כשמדברים על עיבודים תנ"כיים בקולנוע, לרוב מדברים על משה –בין אם ב"נסיך מצרים" או ב"עשרת הדיברות". אבל לאורך ההיסטוריה נוצרו עשרות סרטים שהתמקדו גם בגיבורים אחרים בתנ"ך: אסתר, דוד, רות, שמשון, ועוד. האתגר השבוע הוא לצפות בסרט שמבוסס על התנ"ך. אין חובה שיהיה מדובר בעיבוד תקופתי, ובהחלט אפשר לבחור בעיבוד "מודרני" לסיפורי התנ"ך. הכנו רשימה חלקית של סרטים כאן. שימו לב שהשמטנו את הברית החדשה, אבל אם תתעקשו, גם סרטים על בסיסה יתקבלו.
שבוע 3 (10 ביולי עד 16 ביולי): שבוע תור הזהב של מחזות הזמר
ג'ין קלי, פרד אסטר, ג'ולי גארלנד, ועוד: השבוע האתגר הוא לראות מחזמר שעוד לא ראיתם ושנוצר בין שנת 1927 לשנת 1960.
שבוע 4 (17 ביולי עד 23 ביולי): דקל הארד: שבוע המפסידנים של קאן
כולם אוהבים זוכים, אבל כמו בכל טקס פרסים – הרבה פעמים הסרטים המעניינים הם דווקא אלה שנשכחו בצד. אז לכבוד פתיחת פסטיבל ירושלים, האתגר השבוע הוא לבחור בסרט שהפסיד בפסטיבל קאן – בין אם ממש יצא בידיים ריקות מהפסטיבל, או רק פספס את הפרס הגדול. להלן שתי רשימות של סרטים בולטים שעשו את הנ"ל (בהתאמה), אך יש כמובן עוד הרבה מאוד כאלה.
שבוע 5 (24 ביולי עד 30 ביולי): שבוע דיוות ישראליות
גילה אלמגור, רבקה מיכאלי, רונית אלקבץ, חנה לסאלו: ארבע הנשים הראשונות של הבידור הישראלי, שלכל אחת מהן יש גם לא מעט הופעות בסרטים נחשבים וחשובים בתולדות הקולנוע הישראלי. האתגר השבוע הוא לצפות בסרט אחד, בכיכובה של מי מהן שתבחרו, שעוד לא ראיתם.
שבוע 6 (31 ביולי עד 6 באוגוסט): "הסרטים הגדולים" של רוג'ר איברט
רוג'ר איברט הוא, כנראה, המבקר הכי מפורסם בעולם. אולי היום פחות – מה עם זה שהוא מת והכול – אבל הייתה תקופה שעבור רבים בעולם אם אמרת "מבקר" אמרת "איברט". איברט הגדיר סרטים מסוימים שהם לא רק טובים, אלא נהדרים – ומישהו כבר דאג להפוך את זה לרשימת צפייה. אז האתגר השבוע הוא לצפות בסרט מתוך הרשימה שעוד לא ראיתם.
מת לדעת איך אתם בוחרים קטגוריות
יהונתן עושה הגרלה על מילים אקראיות? מה קורה שם?
אין חוקים
יש התייעצות מסוימת עם שאר כותבים, רעיונות שנשמעים טוב (לא מזיק שיש להן משחק מילים טיפשי) ממשיכים איתנו, אני מתייעץ גם בקבוצת פייסבוק של האתר ואז בוחר את השישה שהכי בא לי (כאשר אני, נכון לעתה, מקפיד על אחד שקשור לעין הדג ואחד שקשור לקולנוע ישראלי).
טוב, השתכנעתי.
אתגר הקיץ של עין הדג 2022 https://boxd.it/gYivm
הקישור לא עובד
(ל"ת)
תנ"ך קצר
אני רואה שיש ברשימה גם shorts, מצ"ב אחד ישן של Aardman על בריאת האדם
איזה כיף שחזר!
ממש נהניתי להשתתף בשנה שעברה (רגע, עברה שנה??).
שבוע 1: Lupin the Third: The Castle of Cagliostro. באמת הגיע הזמן שאשלים את הראשון של מיאזאקי.
שבוע 2: The Emigrant. בשנה שעברה נפתחתי דרך האתגר לקולנוע המצרי, אז אשמח להמשיך עם אחד נוסף.
שבוע 3: Singing in the Rain. הגיע הזמן לצפות סוף סוף בקלאסיקה הזאת.
שבוע 4: Okja. הזדמנות מצוינת להגיע אליו.
שבוע 5: אין לי מושג. אשמח להמלצות!
שבוע 6: Goodfellas. שנים אחרי הפעם הקודמת שניסיתי לשבת דרכו, אני חייב לנסות פעם שנייה.
בהצלחה לכולם!!
שבוע 5
גילה אלמגור: מצור, המוסד, סאלח שבתי, ציפורי חול
רונית אלקבץ: חתונה מאוחרת, שחור, המיועד, ביקור התזמורת
רבקה מיכאלי: תעלת בלאומילך, דרייבר
חנה לסלאו: גבעת חלפון אינה עונה, שבעה
כבר הרבה זמן שרציתי לצפות ב"ביקור התזמורת"
אז זאת בחירה קלה. תודה על העזרה!
תזכורת למי שצריך:
מתחילים מחר!
And we're off!
מוזמנים להגיב לתגובה הזאת / בפוסט בקבוצת הפייסבוק עם הסרטים שבחרתם לשבוע הראשון ואחרי הצפייה לחזור ולהגיב את הרשמים.
אני הלכתי על "היסטוריה של אלימות", שהוא גם הקרוננברג הראשון שלי.
כשהייתי בן תשע
נורא הסתקרנתי לדעת מה יש בפריץ החתול ואיך יכול להיות סרט מצויר שהוא גם גס, אז הייתי מתחנן לאבא שלי שיתאר לי מה קורה שם. הוא כמובן סירב בטענה שזה "לא לגילי" (וגם כי הוא מניאק מעצם הווייתו), אז בתור פשרה הוא היה מבדר אותי עם דקלומים וחרוזים שהוא היה ממציא סביב שם הסרט ("פריץ החתול היה קצת מסטול" וכל מיני כאלה.) כשהייתי כבר בן יותר מעשרים וארבע וחצי, אי שם בסוף 2009 המתוקה-מרירה, נזכרתי פתאום בסיפור הזה ובסקרנות שלי מאז והחלטתי לקרוא את כל עלילת הסרט בוויקיפדיה, והגעתי למסקנה שגם אם היום "מותר" לי לראות אותו, הוא פשוט לא שווה את המאמץ שלי, כי מבחינת דמויות ועלילה אין בו ומבחינת הגימיק שבסרט אנימציה עם גסויות וסמים הרי שהסרט של סאות' פארק כבר מזמן נותן לו ריצה בשביל הכסף שלו. סתם, מניח את זה כאן למי שחושב לבדוק אותו, למרות שאולי עכשיו דווקא הצלחתי לסקרן אחרים על דרך ההפך.
כלומר, זה לא סרט טוב במיוחד
אבל אני לא הייתי מאמין או לא מאמין לאדם שבסופו של דבר פשוט לא ראה את הסרט.
ראיתי קטעים ממנו לאורך השנים
שהיו סבירים ומטה ולא עוררו אצלי חשק מיוחד לבדוק את הסרט המלא. אני לא רואה סיבה לצפות בכוח בסרט שאני כנראה לא אהנה ממנו (אולי רק בשביל ללעוג לו בכוונה, אבל הוא נראה לי ארוך ומתיש מדי גם בשביל זה.) היו פה כבר אנשים ששפטו סרטים טובים ממנו רק כי הם קראו את התקציר או ראו קטעים ממנו ביוטיוב (בוראט, באה בקלות) אז אני לא חושב שאני לבד כאן. אם בכל זאת הצלחתי לסקרן את עצמי ואחרי צפייה דעתי תשתנה במאה שמונים מעלות (או אפילו סתם ל״הסרט בסדר, כזה״) – אדווח כאן.
בקולנוע די נהניתי ממנו
הוא הוקרן בסינמטק לפני כמה חודשים והייתה אחלה אווירה עם קהל שצחק די הרבה, מעותק 35 מ"מ שתמיד עושה טוב לאנימציה כזאת, וגם שיחה קצרה עם ראלף בקשי אחר כך. היו כמה פאנצ'ים וקטעים שאהבתי מאוד, אבל מאמין שצפייה ביתית תהיה יותר קשה.
(זה נכון לדעתי אגב לכל קומדיה, גם אלו שאני הכי אוהב – קהל טוב שצוחק במקומות הנכונים מוסיף המון)
ראלף באקשי היה בארץ?
לא שהייתי מגיע לשמוע אותו, אני חושב שהאיש הוא יצרן אשפה סדרתי, אבל זה שמישהו בסדר הגודל שלו ביקר פה בארץ נשמע לי מוזר. לא זכור לי שהיה יותר מדי הד לסיפור.
השיחה איתו הייתה בזום עם מלא תקלות
(ל"ת)
נשאר עם הבחירה של "לופין השלישי"
סקרן לחוות את יצירת הלופין הראשונה שלי!
בואנה, שנים אני מפציר בך לראות משהו של לופן
ורק אתגר בעין הדג שיכנע אותך?
כן. אבל רם, בחרתי בו גם בזכות ההמלצות שלך
אז אתה יכול לקחת חצי מהקרדיט!
היה כיף!
שמעתי הרבה על לופין וחבורתו הצבעונית, אז התלהבתי לבדוק סוף סוף את הסרט המפורסם הזה. ובהחלט לא התאכזבתי, הוא היה הנאה צרופה! אין ספק שהוא מראה את הגיל שלו לפעמים, אבל יחסית לסרט שיצא ב1979 הוא מחזיק נהדר – בעיקר הרקעים היפהפיים והאנימציה הידנית המושקעת שמעבירים תחושה נוסטלגית מאוד.
נקודות החוזק העיקריות שבו הן הבימוי והקומפוזיציה, ושתיהן בעיקר לחזקת מיאזאקי, במאי ג'יבלי המפורסם שזו עבודת הבימוי הקולנועית הראשונה שלו (עד כמה שהבנתי הוא גם עבד על הסדרה של המותג לפני!). בהחלט רואים את השורשים והכישרון של מיאזאקי ליצירת פריימים נהדרים ומשמעותיים, גם כשהוא עובד עם סיפור דל.
וזו בעצם הביקורת העיקרית שלי כלפי לופין. העלילה לא מאוד מורכבת או מעניינת, אם כי אהבתי בחירה מסוימת ומפתיעה במקצת שנעשתה בסוף האקט השני. השאר היה די סטנדרטי. מה שכן, זה תמיד מכשול שאפשר להיתקל בו בצפייה בקלאסיקות ישנות, אז לא בהכרח אחזיק את זה לרעת הסרט.
גם הקאסט מורכב מארכיטיפים, מעניינים יותר או פחות, שהעומק שניתן להם מינימלי. הסרט לא עושה כלום כדי לפתח את הדמויות מעבר לתפקידים השבלוניים שניתנו להם; הקורבנות העיקריים הם דווקא הדמויות ה'מקוריות' לסרט, הנסיכה והנבל, שנשארים ריקים מתוכן. הנבל במיוחד מרגיש כמו קריקטורה מעליבה.
עם זאת, הדמויות האייקוניות של הפרנצ'ייז מצליחות להרשים עם כמויות הצ'ארם הרבות שלהן למרות התפקידים העלילתיים הצפויים, בעיקר לופין עצמו, שמהנה מאוד בתור פרוגטוניסט. הוא מצליח להיות מסתורי, רציני וגם שטותי וחלקלק בו זמנית, בדרך שמרגישה טבעית. אנימציית הדמויות הרבה גם מאפשרת לדמויות הרבה הבעה עצמית, שמסייעת להן להתחבב על הצופה.
הסרט עצמו מכניס אותך לעולם בלי הרבה הסברים או אקספוזיציה, וזה דווקא משחק לטובתו, בעיקר עם האינטראקציות בין הדמויות וההרגשה שהעולם הזה היה קיים הרבה לפני הסרט (מה שנכון טכנית כי הייתה כבר הסדרה, אבל לפחות מבחינת החוויה שלי כצופה חדש).
מבחינת הסאונדטראק היו כמה נעימות מצוינות, אבל קצת התאכזבתי מהשימוש במנגינות ספציפיות לסצנות מסוימות. מספר פעמים הרגשתי שהמומנטום של סצנות נתקע בגלל שימוש שגוי בסאונדטראק, אבל אולי זה פשוט הגיל של הסרט שמדבר.
דווקא מבחינת עיצוב הסאונד הייתה לדעתי עבודה מופתית, בעיקר במהלך מרדפים ושימוש בטכנולוגיות שונות.
סך הכל, נהניתי מהסרט. היו קטעי אקשן יצירתיים ולסרט יש קצב זריז וטוב, ככה שאין זמן להתעכב על הבעיות. אמנם היו לי לא מעט תלונות (כמו למשל הניצול של הקאסט במהלך העלילה. אני לא מאמין שהם הכניסו סמוראי (!) ולא עשו איתו כלום), אבל הן מתגמדות לעומת החוויה המהנה שהייתה לי.
היה מסקרן לראות מאיפה מיאזאקי התחיל, ואני גם אשמח להמשיך ליצירות נוספות של לופין! הסרט גרם לי לפתח חיבה לפרנצ'ייז, ואני חושב שמאוד אוהב להתעמק בו. היעד הבא שלי הוא סרט ה3D שראיתי עליו הרבה דברים לטובה!
סטאלין מת
האתגר השנה התחיל ביום הראשון של המילואים שלי, אז איך יכולתי שלא להצטרף? אחרי הרבה התלבטות בחרתי את 'סטלין מת', הרבה בזכות הביקורת המצוינת של גבי.
הסרט מתחיל עם סצנה סוראליסטית נהדרת שמציגה היטב את החיים ההזויים תחת המשטר הסובייטי, ומשם ממשיך לעוד כמה סצנות בתחומי חיים שונים שכל אחת מהן הזויה בדרך אחרת – וכולן מצחיקות ועצובות בו זמנית.
בשלב מסוים הסרט מתחיל לעסוק יותר בפוליטיקה, ובזה הוא יותר דומה לסרטי דרמה פוליטית אחרים ופחות מבדר, אבל גם בחלק הזה יש לא מעט נקודות אור שמצדיקות את המשך הצפייה.
ונקודת בונוס: בתור מי שהתחיל את הסרט עם אפס ידע היסטורי על התקופה ההיא, והיכרות בקושי עם רק שני שמות, הסרט עושה עבודה נהדרת בהנגשה של האירועים והיכרות עם הנפשות הפועלות.
אבו אל בנאת
הסרט שהפסיד בתחרות על הפרס הגדול, אולי גרם לפרוץ מלחמת יום כיפור, ושהפוסטר שלו השתמש בקליקבייט עוד לפני שזה היה פופולרי.
מי שהמערכון המקורי של שייקה אופיר עצבן אותו – יתעצבן מהסרט, ומי שהמערכון המקורי של שייקה אופיר הצחיק אותו – לצערי גם כן עלול להתאכזב. הסרט מדלג בין קומדיה (לא כל כך מצחיקה) לבין סצנות מהורהרות יותר (לא כל כך מובנות). הייתי ממליץ למי שחשב לראות את הסרט להסתפק בשמיעה חוזרת של המערכון, ובצפייה בסרטוני הטיקטוק הנהדרים האלו.
מוחה על ההקבלה למערכון
יצא לי לתפוס את הסרט שוב בתחילת הקורונה ואני חושב שההשוואה למערכון עושה לו עוול. ראשית צריך להזכיר שהמנוע מאחורי הפקת הסרט הם שייקה אופיר ומנחם גולן. משה מזרחי לקח על עצמו את הפרויקט (שפחות מזוהה עם הסגנון של סרטיו) כי גולן הבטיח לאופיר לעבד את המערכון לסרט אבל היה עסוק באותה תקופה בהפקת ובימוי ״קזבלן״. בהתחשב בנסיבות וביחס למערכון, מזרחי ניפק מוצר די סביר שלמרות שהשם מרמז על בורקס גנרי מאותה תקופה הוא רחוק משם. בדרך לסרט הוא הוציא מהדמות את המבטא הכבד, העניק לו עיסוק פחות סטריאוטיפי (במערכון הוא בעל דוכן בשוק, בסרט הוא איש עסקים/פרדסן) ובאופן כללי הפך את הדמות לאנושית ומנומקת (גם אם פרימיטיבית במידה מסוימת) במקום הקריקטורה מהמערכון. העניין היחיד שעשוי לעמוד לחובת הסרט הוא האם בעיני הצופה איש עם תשע בנות שמייחל ללידת בן ומתנכר קצת לבנות הוא מנוע עלילתי/קומי לגיטימי או בהכרח משהו שובניסטי? מבחן הזמן לא ממש עומד לטובתו בקטע הזה (לא במקרה הסרט התאדה מהתודעה בעשרים השנים האחרונות), אישית לא בטוח שהתשובה היא מובהקת.
אבל זה בדיוק העניין
דמות כזו שהייתה נכתבת כיום הייתה בבירור לא במקום (למרות שעוד ישנם אנשים אמיתיים כאלו, גם אם פחות). אני לא נוטה להיעלב מדברים שבזמנם התקבלו בסדר, וגם במקרה הזה אני לא שופט את הדמות לחומרה, לא במערכון ולא בסרט. אני לא מרגיש שהסרט הפך אותה ליותר 'לגיטימית' בגלל שהוא הוריד כמה סריאוטיפים.
כמובן, אני מקבל אם יש מי שזה מפריע לו כיום, וכתבתי את זה למעלה.
בכל מקרה, מה שהפריע לי במעבר מהמערכון לסרט הוא שלא הרגשתי שנוספו בדיחות או בכלל משהו ששווה את הזמן שנוסף. התוצאה היא שבדיחות שהיו חביבות במערכון קצר נמתחות פה כדי למלא זמן של סרט שלם. ולא רק שזה מיותר, אני הרגשתי שזה אפילו מוציא לרובן את העוקץ
בדיחה אחת נהדרת
שכן נוספה בסרט הגיעה בהפתעה בשניות האחרונות שלו.
הרב המחתן מקריא את הכתובה, וכשהוא אומר את המילה "בתולתא" המצלמה מתמקדת בבטן ההריונית של הכלה.
בשבוע הבא חשבתי לראות את גט
צריך באמת לראות את שני הסרטים הקודמים בשביל הסרט הזה?
לא
(ל"ת)
ולמי שמחפש משהו לעשות במהלך השנה
אתגר הצפייה של לטרבוקסד יצא לדרך השבוע