במקור: 28 Days Later
במאי: דני בויל
תסריט: אלכס גארלנד
שחקנים: סיליאן מרפי, נעמי
האריס, אלכסנדר דלמר,
קים מק'גאריטי
הטריילר הערוך היטב לסרט '28 יום אחרי', שהסתיר יותר משחשף, טיפח בי תקווה סמויה שאולי מסתתר כאן מעדן מדע בדיוני איכותי. אולי היתה זו הידיעה שמדובר בסרט אפוקליפטי משהו, אולי זה היה המספר הזוגי הדו-ספרתי בכותרת, או אולי הצורה ההנדסית המופיעה בלוגו שלו, שגרמו לי לאסוציאציות לאחד הסרטים האהובים עלי, '12 קופים' של טרי גיליאם. לצערי הרב התברר כי כל המשותף לשני הסרטים הוא לא יותר מז'אנר אחד, וירוס קטלני, וכמה קופים עצבניים.
בתחילת '28 יום אחרי' קבוצת פעילים קיצוניים למען זכויות בעלי-חיים פורצת למעבדת ניסויים באוקספורד, ומתעמתת עם המדען המפעיל אותה, המפציר בהם שלא לשחרר את קופי השימפנזה המשתוללים בכלובים הפזורים במעבדה. כולם נגועים, כך הוא מסביר להם, בדבר הנקרא "זעם", הנמצא ברוק שלהם ובדמם. לפתוח כלוב של שימפנזה משתוללת ולעמוד במסלולה, אם תשאלו אותי, ולא חשוב כרגע מה נמצא בדם שלה, הוא לא הרעיון הכי מוצלח. אבל אחת הפעילות פותחת את הכלוב בכל זאת, ומותקפת, כמה לא צפוי, בידי שימפנזה זועמת. צעקות, המולה, "תורידו אותה ממני". הפעילה הנשוכה משתנה למשהו עצבני ואדום עיניים. "חייבים להרוג אותה". "או, אלוהים".
170 מילים אחרי…
בחור צעיר בשם ג'ים מתעורר מתרדמת בבית-חולים נטוש. הוא עוזב את המבנה רק כדי לגלות שהעיר כולה נטושה, במיטב המסורת של ניירות מתגוללים ברחובות וכל מה שכרוך בזה. הוא מוצא את דרכו אל כנסיה, ושם הוא מותקף על-ידי קבוצת אנשים אדומי-עיניים שנראים כאילו הם סובלים מהאנגאובר רצחני. לעזרתו נחלצים הצמד מארק וסלינה, המספרים לו כי הם כנראה בין הניצולים האחרונים לאחר התפרצות של וירוס קטלני, שחיסל את מרבית האוכלוסיה. החבורה עושה את דרכה בעיר, בחיפוש אחר הוריו של ג'ים, ולאחר מכן מתחברת לגבר בשם פרנק ובתו האנה, המספרים להם על שדר רדיו צבאי המודיע לכל הניצולים להגיע לנקודה מסוימת, בה מובטחת להם הגנה ואף מרפא לוירוס. נואשים וניזונים אך ורק מממתקים ופפסי, עושים חברי הקבוצה הקטנה את דרכם אל נקודת היעד, בעודם מתמרנים בין התקפות של זומבים נגועים ושורות דיאלוג מנופחות, בגרסה לואו-טקית של "הישרדות 9: לונדון".
והשורות אכן מנופחות. הבמאי הבריטי דני בויל, הזכור לטובה מ'טריינספוטינג', ושלא-לטובה מ'החוף', חוזר לשתף פעולה עם תסריטאי 'החוף' אלכס גארלנד, שעשה כאן עבודה נהדרת באיסוף קלישאות אפוקליפסה. הדמויות מתהדרות במיטב הביטויים הנדושים ("זה התחיל כמהומות, ומההתחלה היה ברור שזה שונה… זה היה וירוס… היה משהו בדם") אותם מעבירים השחקנים האלמוניים בפאתוס ראוי לציון. סיליאן מרפי, המגלם את ג'ים, עושה את העבודה בלי טיפה של כריזמה וכמעט בלי הבעות פנים. הוא פשוט מסתפק בלהיראות בריטי רוב הסרט, ואני לא יודע אם להאשים את כשרון המשחק הרעוע שלו, או את התסריט, באדישות הגובלת בפיגור שכלי שמפגינה הדמות שלו. נעמי האריס, המגלמת את סלינה, נראית כבעלת פוטנציאל שאינו בא לכדי מימוש, בעוד הדמות שלה עוברת שינויי אופי מהירים מדי, ובצורות הנדושות ביותר. עצם הרעיון, הוירוס הקטלני, נעשה כל כך הרבה פעמים ובכל כך הרבה דרכים, שנורא קשה לחדש, וגארלנד אכן לא מצליח לחדש דבר מבחינת הז'אנר. המסרים המבליחים פה ושם, לצד הפרסומות הסמויות לפפסי, גם הם מהסוג הצפוי ביותר, על חשיבות האהבה וטבע האדם וכיוצא בזה, והם מוגשים בכפיות ענק. וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, הנגועים, אותם זומבים גונחים ומריירים, הם המפלצות המגוחכות ביותר שנראו על המסך הגדול מזה זמן רב, כך שאפילו סרט אימה ממשי, מהסוג שאפשר להיגעל או לפחד ממנו, זה לא.
הבעיה המרכזית בסרט היא העובדה שהוא נורא משעמם. דלות התקציב ניכרת בכל, ולמרות שהצילום והעיצוב המינימליסטי מרשימים לעתים ויוצרים אמינות, היא מתפוגגת לנוכח הזומבים המטופשים, החורים בעלילה ויכולת המשחק המדשדשת הקולקטיבית. המחסור בפסקול ממשי (למעט קטע נדוש להחריד בו נשמעת מוזיקה אופראית עדינה העומדת בניגוד למראות זוועה) אולי משרת את התחושה המבודדת של ניצולים בעיר גדולה, אבל לא משרת את המטרה הקולנועית של הסרט, שהיא לגרום לתגובה רגשית אצל הצופה, לעורר מתח או עניין. יוצאת דופן היא סצנת הקנייה בסופרמרקט המשעשעת קלות, אבל רוב הזמן הפאתוס האפוקליפטי והרצינות התהומית הזאת בה עטוף הכול, לא מצליחים להעיר בצופה שום הזדהות או חיבה כלפי הדמויות. הקלישאות והסצינות הנדושות, כמו נאום הפתיחה של סלינה ("זה התחיל כמהומות" וכו', בו היא חוזרת כמעט על כל מה שנאמר בתחילת הסרט), או הנאום הקטן של הילדה האנה חסרת הכריזמה ("אנו זקוקים זה לזה כדי לשרוד, בלה בלה בלה", במיטב המסורת של הז'אנר), מעלות גיחוך מזלזל ותו לא.
490 מילים אחרי…
למרות הכול, הסרט ניתן לצפייה לאחר הנמכת ציפיות מסיבית, והאמת היא שכמה מהסצינות אפילו נותנות לו ערך מוסף מבחינת עשייה קולנועית, אם לא בתור סיפור עלילה. בתולי הז'אנר אולי אפילו ימצאו כמה מהרעיונות כאן כרעננים או אפילו מעוררי-מחשבה. אבל מעל הכל הסרט נטול תחושת אמת או קסם, אותה סגירת מעגל מופלאה ועוצרת נשימה שניכרת בסצנות האחרונות של סרטים טובים באמת, כמו '12 קופים', למשל. ועוד לא ניגשנו לטפל בחורים בעלילה. כמו למה בכלל נוצר הוירוס, ואיך זה שלא פותח לו נסיוב, מדוע הזומבים לא תוקפים אחד את השני, ומדוע אינם אוכלים את בני האדם שהם כן תוקפים, מדוע אינם ממשיכים לרדוף אחרי גיבורינו הנוסעים במכונית עד הסוף המר, ומעל הכל – פפסי. למה פפסי, למה?!
מה עדיף, שהיא תרים את האוטו?
זה בגלל שאותם גולשים לא נסעו עם העורכת.
העורכת אולי לא מחליפה גלגל בשתי דקות, אבל היא בהחלט יודעת לעשות את זה ביעילות.
דווקא נדמה לי
שלהחליף גלגל מפונצ'ר כשחבורה של זומבים רודפת אחריך ואחרי אביך (כשמעט לפני כן התיתמת מאימך) זה בהחלט קשה. כמו, נגיד, להיות מוטרדת מינית על ידי חבורת גברים.
כמובן שהניסוח שלך הוא ספויילר
קיימת בפסקה האחרונה הערות על כמה סצנות מוצלחות מבחינת עשייה קולנועית, וזו שהזכרת בהחלט נכללת שם.
אלכס גארלנד הוא לא תסריטאי ''החוף''
כמו שכתוב בביקורת. הוא כתב את הספר עליו מבוסס "החוף" והוא אפילו לא מרוצה מהתסריט. עד כמה שהבנתי גם בויל לא מרוצה מהתסריט, או מהסרט.
וגם אנחנו לא
אבל כל עוד דיקרפיון מרוצה, מי אנו בכלל שנעמוד בדרכו…
מה זאת אומרת?
המשך באותו עניין
נניח שקוראים לכם דני בויל. ונניח שעשיתם שלושה סרטים עם תסריטאי בשם ג'ון הודג', ששניים מתוכם, "חברים לרצח" ו"טריינספוטינג", היו הצלחות גורפות שבחים, ואף הפכו לאייקון תרבותי. ונניח שעשיתם עוד סרט שאת תסריטו כתב ג'ון הודג', אלא שהפעם הוא התבסס על ספר של אלכס גארלנד. ונניח שהסרט נכשל קשות, ונחשב (בצדק) לאחד הסרטים המגוחכים של השנים האחרונות. מה הייתם עושים בסרטכם הבא?
בויל בחר להיפרד מהודג' ולדבוק בגארלנד, החלטה תמוהה להפליא.
עוד משהו בהקשר של האנשים מאחורי הקלעים: הסרט, חשוב לציין, מצולם בוידאו. הצלם הוא אנתוני דוד מנטל, מי שחתום גם על הצילום של סרטי "דוגמה 95" שונים כמו "החגיגה" ו"השיר האחרון של מיפונה", כמו גם "ג'וליאן דונקי-בוי" של הרמוני קורין. אחת התרומות האחרונות לפילמוגרפיה הלא שגרתית שלו היא "דוגוויל" של פון טרייר.
איזה מזל שלא קוראים לי דני בויל
אתה יודע, בין "טריינספוטינג" ל"החוף" היה גם את "חיים לא רגילים", כישלון ביקורתי ומסחרי לא קטן בזכות עצמו. "החוף" אולי עלה הרבה יותר, אבל גם הרוויח הרבה יותר, למרות שזה עדיין לא היה מספיק כדי לכסות את תקציבו. כדאי כמובן לציין שאני מאוד אוהב את שני הסרטים האחרונים, את "חיים לא רגילים פחות", את "החוף" יותר.
דווקא כן רמזתי על ''חיים לא רגילים''
הבנת הנקרא.
בכל אופן, ב"חיים" לפחות היה קצת חן, גם אם זה היה סרט סתמי ומטופש. מה גם ששוב, בהתחשב בתקציב שלו, הכשלון שלו לא היה משהו שבגללו צריך לעשות חושבים, ובטח שלא סיבה להפסיק את השותפות עם הודג'.
אחרי "החוף" בויל עשה חושבים, זה ברור. מסקנה אחת טובה הייתה לו – הוא חזר לאנגליה. אבל הוא לקח איתו את גארלנד, וזה לחלוטין לא נהיר לי.
בא לך לשתף אותנו בדעתך על "החוף"?
לשתף בדעתי על איזה אספקט של ''החוף''?
קודם כל לא, כי כבר ניסיתי משהו כזה בפורום של וואלה לפני איזה שנה-שנתיים וקיבלתי על הראש. שנית כל, אני כן אגיד שאהבתי אותו מהפעם הראשונה שראיתי אותו (בדי.וי.די.), אבל החברה שלי, שההיכרות שלה עם טיילים וטיולים רחבה יותר משלי, לא אהבה. אחרי הפעם השנייה שראינו אותו (בסינמטק) היא הסכימה איתי שזה אחלה סרט.
כשאני ראיתי אותו לראשונה
חשבתי שהוא בסדר, ואחרי כמה שנים קראתי את הספר, וראיתי שוב את הסרט, והיה רע.
אבל נדמה לי שבין סרטיו של בויד עוד פחות חיבבתי את 28 ימים, (למרות שאהבתי את לונדון הריקה).
נו, ואיך הספר בתור ספר?
מוצלח ומעניין
אבל קצת נופל איפשהו בין האמצע לסוף.
בוא תעמיד פנים שאני חברה שלך
(בלי רפרנסים לערן צור או יונה וולך)
אני: ראבי מותק, אני לא רוצה ללכת לסרט המסריח הזה.
אתה: אבל הסרט לא מסריח! הוא למעשה עוסק ב_______ באמצעות _______, ומביע את ה_____ ע"י ______ ו______ _____. והאם כשצפית בו שמת לב ש_________?
אני: טוב, השתכנעתי, בוא לסינמטק ואח"כ נקפוץ להורים.
(ואני לתומי חשבתי שאתה נהנה לחטוף ולהחטיף על הראש)
אה, אבל אתה יוצא מנקודת הנחה שהייתי צריך לשכנע אותה
כשלמעשה הייתי צריך רק לשים אותה באוטו ולקחת אותה לסינמטק.
ועכשיו שהחברה שלי כאן (באה לבקר אותי בעבודה), זאת תגובתה: "עברתי שטיפת מוח, נואשתי מלהתנגד, אני חסרת כל כוח רצון כשזה נוגע לסרטים."
מצטער על זה שהרסתי לך את כל ההשקעה בהודעה הקודמת.
אוף, you're no fun
כולם ממהרים לקטול את החוף
אבל הוא לא עד כדי כך גרוע. נכון שאחרי הציפיות האדירות מ'טריינספוטינג', שום דבר שהוא פחות מגאוני לא מתקבל על הדעת, אבל רבאק, לא צריך להיסחף. החוף הוא סרט לא רע בכלל, יחסית. צילום מרהיב עין וקאסט חביב למדי הופכים אותו בהחלט ראוי לצפייה. אגב, אף אחד לא הזכיר את "חיים לא רגילים" הפסיכי, שגם היה יציאה לא רעה בכלל של צוות-בויל.
רציתי להגיד עוד משהו? לא נראה לי.
שלום.
אף פעם לא הבנתי את ההתלהבות מ''חברים לרצח''
סרט בסדר, אני לא אומר שלא, אבל אייקון תרבותי? אפילו את הא' של האייקון הוא לא הרויח לדעתי.
ולהיפך
אני אף פעם לא הבנתי מה רוצים מ"טריינספוטינג", סרט מבולבל ומקושקש. מישהו אמר עליו פעם שהוא לקולנוע מה ש"החומה" של פינק פלויד למוזיקה, ואני לא בטוח שהבנתי את הדימוי, אבל נדמה לי שאני מסכים.
מאידך, "חברים לרצח" הוא סרט ממש טוב, פחות יומרני מ"טריינספוטינג" והרבה יותר מדויק סגנונית, מצחיק, מפתיע ומרגש.
דיסקליימר (ככה אומרים, או שהתבלבלתי במילה?): ראיתי את שניהם מזמן, ככה ש – א. יקשה עלי לנמק. ב. ייתכן והדיעה שלי תשתנה בצפייה נוספת.
מה מתלהבים כל כך
"28 יום אחרי" זה סרט משעמם, נוסחתי ונורא לא מעניין. בוייל חושב שהוא עשה איזה סרט מיוחד כל כך אבל ממש ממש לא. הזומבים הם זומבים והוירוס הוא סתם עוד וירוס. חות מזה, הסרט לא מותח במיוחד, הדמויות קרטוניות להחריד והאמריקאים מתלהבים בגל שזה סרט בריטי…
אה, אז בגלל זה האמריקאים מתלהבים
אבל למה הבריטים מתלהבים? גם בגלל שזה סרט בריטי?
שאלה טובה
למה הבריטים מתלהבים? איך זה שהסרט המאוד בינוני הזה, בולשיט הוליוודי בלי התקציב, מקבל כל כך הרבה ביקורות מתלהבות? מילא, את הביקורות בארה"ב אני יכול להסביר מהתלהבות חצי אוטומטית מכל מה שהוא לא הוליוודי. אבל למה שהבריטים יתלהבו ממנו, באמת?
חשבתי שהתשובה היא בגוף השאלה
לבריטים אין תעשיית אימה כמו שצריך מאז שנות השישים (אולפני Hammer). אולי הם מתגעגעים.
28 יום
היה סרט עם סנדרה בולוק בשם 28 יום. אני חושב שהיה מאוד נחמד אם היו טורחים לעשות שהסרט הזה יהיה המשך של הסרט הנ"ל.
סטיב בושמי באמת היה חוסך איפור
ובהשוואה ל"האויב שבפנים", מי מהם יותר טוב?
המממ
הייתי מעדיף לצפות שוב ב'האויב שבפנים', למרות שאובייקטיבית אני מניח ש'28 יום' גרוע פחות. 'האויב שבפנים' הוא טראש שיודע שהוא טראש ולא מתיימר להיות שום דבר אחר, '28 יום' חושב שהוא סרט רציני. מה שבטוח, 'האויב שבפנים' משעמם פחות.
ללחוץ על כפתורים
"28 ימים" מורכב למעשה משני סרטים:
הראשון הוא סרט זומבים קלאסי, עם כל השטיקים והמחוות והטראשיות.
השני הוא מיחזור של סרט שאולי הבמאי דני בויל והתסריטאי אלכס גארלנד שמעו עליו: "החוף", בבימויו של בויל ועפ"י ספרו של גארלנד.
בעוד שהחצי הראשון משעשע, אם מתעלמים מהיומרות שלו, החצי השני כבר מעיק. שוב נסיון להקים חברה אוטופית שמתחרבן? שוב דיונים עלובים על טבע האדם? די, ראינו את הסרט הזה וכבר אז הוא היה גרוע.
מעבר לכך, הסרט לוחץ על כפתורים טרנדיים בכשרון: אימה-טראשית, צילום וידאו אסתטי (אוקסימורון?), עיסוק "מרומז" בתרבות הצריכה, במגיפות, באפוקליפסה, במיליטריזם, והכל בגסות של תינוק שמכה עם פטיש על כפתורים.
דבר אחד בזכות הסרט: יש לו אווירה מצוינת ומצמררת, ופסקול נהדר. רק למה היומרות וכבדות הראש המזוייפת הזו?
המיחזור הוא לא מקרי
כי גם מקורות החצי הראשון נמצאים ב"החוף".
אומרים אנשים חכמים יותר ממני שכן קראו את הספר, שסופו של הסרט חיוור כ"כ כי בספר זה נגמר ברצח המוני וקניבליזם. או משהו כזה.
ולמה הזעם?
בתחילת הסרט רואים קוף בפוזת התפוז המכני מקבל את מנת הוירוס הפסיכולוגי שלו, נניח.
אבל כאשר הוירוס מתפרץ הוא בכלל לא דומה לזעם, אלא לזומבים רעבים.
כאילו כל הרעיון הוא שנשווה בין המגפה המסוכנת המלאכותית למגבה המסוכנת האמיתית שאנחנו חולים בה בגלל כל האלימות שמאכילים אותנו בה – אז למה עשו את הזומבים נוזלי ריר רעבים?
''הקוף''?
ללחוץ על כפתורים
תיאוריה קטנה שהולכת ומתגבשת על בויל, היא שהוא כנראה הוכחה מהלכת נוספת לאנשים בעלי חוש אסתטי (במובן הרחב יותר, לא רק ויזואליה ו…) שכשרונם זה הובילם לתסריטאי טוב, לספר טוב, למוזיקה טובה. בקיצור, ליצירת סביבה תרבותית מוצלחת ולעתים ייחודית. זה לא בהכרח אומר שיש לו מה להגיד בענייני פאתוס או דיאלוג גרוע ומאולץ, ובמקרה של החוף, כמעט תמיד קורץ למטופש. מה שנקרא, אסתטיקה לא גוררת מוסר.
על איזה עוד במאים מהסוג הזה אתה יכול להצביע?
גבירותיי ורבותיי!
אילן מעוז, האיש והסמאח, שב אלינו!
ואני מצטרף לתיאוריה הנ"ל.
היי, חזרת!
_________
העלמה עפרונית, זוכרת את מי שחשוב.
עוד חור מסיבי בעלילה
כי באמת בנאום הפתיחה של סלינה היא אומרת שלפני ששידורי הרדיו והטלוויזיה נפסקו, הידיעה האחרונה הייתה על התפרצות הוירוס בניו יורק ופאריז. יש חוסר עקביות ברור בנושא הזה לאורך הסרט.
אז מה אם הוא הגיע לניו יורק ופריז
אפשר להגיד שבשלב הזה כבר ידעו על הוירוס ולכן הצליחו לשלוט בו ולבודד את החולים.
לגבי טיסות ואוניות, אפשר להגיד שכולם על המטוס או האוניה הפכו לזומבים ולכן המטוס או האוניה התרסקו/טבעו פני שהם הגיעו ליעדם.
ולגבי תעלת למאנש
אולי הצרפתי פשוט חסמו אותה עד שהזומבים הגיעו לכניסה שלהם.
ולגבי תעלת למאנש
אפשר להגיד שזה היכה בבריטים לפני שהם ידעו מה זה, ובשלב שהם כבר כן ידעו, שיעור ההדבקה עבר את הנקודה הקריטי.
לעומת זאת לצרפתים היה זמן להתכונן כי לקח זמן עד שזה הגיע לצרפת, או שזה כבר היה אצלם אבל בשיעורי הדבקה נמוכים יותר ברגע שהבינו מה קורה מהדיווחים מאנגליה.
למה?
איזה אינטרס יש לאנשים האלה שיודעים שהם הולכים למות בקרוב להגן על אנשים במדינות אחרות? נראה לך באמת שהדאגה לאחרים היא הרגש שהציף אותם באותו רגע? ומילא מדינות אחרות, אבל צרפת?
אגב, ממש ייחודי עניין הפריז וניו יורק. חבל שהוא לא הוסיף את רומא לרשימה, פספס בירת אופנה.
ולגבי תעלת למאנש
ויש הבדל גדול מאוד בין לסגור תעלה ובין לסגור הרמטית תא שטח (וכפי שכל מי ששרת בשטחים יודע, אין כזה דבר)
נכון, יש הבדל, אבל שוב,
וספינה ש" (לא) מתופעלת" ע"י זומבים יכולה לדעתך להגיע בשלום למקום מבטחים ?
לארה''ב לא.
לצרפת?
למה לא?
אולי כי הזומבים לא יודעים ולא אכפת להם מכלום חוץ מלהדביק אחרים ?
בזמן הזה אין אף אחד על ההגה, והספינה מתרסקת על חוף/עולה על שרטון/אובדת בים הצפוני/נגמר לה הדלק בלב ים.
אולי כי הזומבים לא יודעים ולא אכפת להם מכלום חוץ מלהדביק אחרים ?
או לחילופין, הספינה עולה על החוף הצרפתי, ובו הזומבים יורדים מהספינה ומתחילים להדביק כל דבר שזז.
אגב, אף אחד לא רמז שהם לא יודעים לשחות.
אני רק נתתי דוגמא לסיטואציה הגיונית.
לא טענתי שזה מה שקרה. רק הוכחתי שזה לא אבסורדי לחשוב שהשתלטו על המגיפה במקומות אחרים.
למה חור?
אני חושב שמזכירים את זה באופן מפורש בסרט. בבסיס הצבאי בסוף החיילים אמרו שהם מחזיקים את הזומבי הכושי כדי לגלות כמה זמן הזומבים שורדים.
מה זאת אומרת?
מי דיבר בכלל על רעב? הזומבים הם (בערך) אנשים חולים ובשלב מסוים הווירוס הורג אותם. או שלא, גם זאת אפשרות, ואין דרך לדעת זמן קצר כ"כ אחרי תחילת המגיפה. כדי שהסרט יסביר לך שהווירוס הורג את ההוסט צריך שהדמויות ידעו את זה או שזה יקרה על המסך. הסרט מתחיל 28 יום אחרי תחילת המגיפה ומסתיים מן הסתם משהו כמו שבוע אחרי, אולי פחות. יש סיכוי ניכר שתוך חודש הזומבים עדיין לא מתים ובני האדם עדיין לא חיו מספיק זמן בקרבם כדי לדעת מה בדיוק קורה להם ומתי.
הי, זה עבד בשביל הפנינה השחורה
נניח יש איזשהו הגיון
אז למה מספרים לנו על דיווחים על התפרצויות בניו יורק ופאריז?
כי זה מה שאמרו להם.
אתה תמיד מאמין לשמועות של התקשורת?
רק אם הן עוסקות בדודי בלסר.
לונדון הריקה
צולמה בשעות הבוקר של סוף השבוע, כך שכמעט ולא היו אנשים בכבישים. רעיון מבריק, האמת, וזה נראה יותר טוב מכל הדמיית מחשב יקרה.
עם כל הכבוד לימד''ב
אני דג אם הם לא השתמשו במחשב בכלל כדי לרוקן לפחות חלק מהרחובות.
אם בשביל הסרט ההוא של טום קרוז רוקנו את טיימס סקוויר,
אפשר לרוקן את לונדון.
לסרט ההוא של טום קרוז
היה תקציב גדול יותר פי 8.5.
ומי אמר ששם לא נעזרו במחשבים?
ימד''ב אמר
http://us.imdb.com/title/tt0259711/trivia
אהא. כ-ן.
וגם הדמויות שמופיעות על הבניינים היו שם באמת? וגם השינוי בלוח הנאסד"ק, שמופיע ממש באותה פיסקה, שונה בלי עזרת מחשב?
אם כל מה שאתה רוצה לעשות זה לנטפק
תודיע בהודעה בה אתה שואל את השאלה.
זה ניטפוק, זה?
ימד"ב אומר "הסצינה הזאת לא שונתה במחשב". הסצינה הזאת כן שונתה במחשב. זה ניטפוק? לי זה נשמע כמו סתירה מוחלטת של הטענה שלהם.
אם היתה איזו פואנטה לדיון הזה, היא רק שלא צריך להתבייש בזה שסצינות הריקנות ב'28 יום' וב'ואנילה סקיי' הן לא "אותנטיות" לגמרי. מותר להשתמש במחשבים, זה לא הופך אותך אוטומטית להפקה הוליוודית מסואבת. (אגב, מה עם 'מלכודת לפרקליט'? בהתחשב בזמן שבו הוא נוצר היה קל יותר להאמין עליו ש-what we see is what they got).
וגם המאחורי הקלעים אומרים.
הם הגיעו לשם ביום ראשון בסביבות 6 בבוקר, סגרו את המקום, צילמו, והתחפפו תוך פחות משעה.
וגם המאחורי הקלעים אומרים.
זה מסביר הרבה.
אוקיי, אז יצאה לי כותרת עילגת. קורה.
התכוונתי לתוכן ההודעה. לא לכותרת.
הסרט ההוא של טום קרוז
צולם בפילם. 28 צולם בוידאו דיגיטלי. פילם דורש הכנות רבות והרבה זמן. בוידאו אפשר להכין את הכל בזריזות, לסגור את הרחוב לכמה דקות ולצלם.
איזה הכנות בדיוק
ולמה לא לסגור את הרחוב רק אחרי שהכל מוכן? עובדה שמרלין אמרה שבסרט של טום קרוז כל הסיפור לקח פחות משעה. יכול להיות שאני מפספס משהו, אבל עד כמה שהבנתי הם סגרו כל לוקיישן רק פעם אחת ולא בילו שם ימים שלמים של פתח-סגור סטייל משמרות זה"ב.
איזה הכנות בדיוק
הראו איך צילמו את זה. הבמאי צחק על זה שהם בחרו את הזמן שבו טיימס סקוויר הכי נטוש, כלומר היו שם אלפי אנשים, ושהם נורא השתדלו לא להפריע את מנוחת הניו יורקרים. ראו אנשים עומדים בצד ומנפנפים וקוראים טום! טום! וממש תוך זמן קצר הם עפו משם, ונתנו לניו יורקרים לחזור לחייהם הרגילים ונטולי ההתרגשות.
טופ, טופ קרואיז, אני מבקש.
לא ראיתי את הסרט, אבל
דיברו עליו בתוכנית "טלסינמה" שבערוץ 1 ושם הם הזכירו אותו בתור אחד הסרטים הטובים ביותר השנה והכי טוב של דני בויל ובאופן כללי הם ממש הזילו עליו ריר.
מאוד סותר את הדיעות פה, אה?
אבל לא סותר את מרבית הביקורות
ראה בבקשה את מדד העגבניות.
http://www.rottentomatoes.com/m/28DaysLater-1123236/
אבל פה יודעים יותר טוב.
לא סתם הסלוגן של האתר הוא:
"ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע".
שתי אפשרויות:
1.הם לא ראו את טריינספוטינג, רק את החוף.
2.כמו שכבר ציינתי, אנשים (ובעיקר מבקרים "מקצועיים") אכן הופכים לזומבים.
אני מזועזע
בניגוד למקהלת התגובות פה, אני מאוד התרשמתי לטובה מהסרט.
הדעה פה באתר שונה מאוד מהמקובל (אפילו טומב ריידר גרף פה ביקורות אוהדות!)
אני ממליץ בכנות על הסרט
הרמזורים לא עבדו כמו שצריך.
וגם השוטרים לא.
שאלה שאלתית (כה''ב)
עדיגי – איפה היית כל השנה?
שאלה שאלתית
בדיוק באותה צורה שהמחלה לא הגיעה לצרפת. שמעתי שקוראים לזה חור בעלילה
אוי כמה שאתם מעוררי רחמים
אני לא מבין בכלל למה אני כותב תגובה… כל הכתבה הייתה פשוט מגוחכת לגמרי… מדוע אי אפשר לתת לסרט את הכבוד המגיע לו? עד שמגיע סרט קצת שונה בלי שום גימיקים ובלי שום חרטות אתם עדיין לא מרוצים? הסרט הזה הרבה יותר חזק ואינטנסיבי מאשר "12 קופים" (שגם הוא היה לא רע בכלל)… אבל באמת, דני בויל הביא לנו משל נהדר על האדם וכנראה שהוא הכאיב לכם יותר מידי אז בתמורה הכנסתם לו ביקורת קשה ישר לבטן… אווץ'… אני בעצם מבין שזה אתר עם ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים קולנוע, ולאו דווקא את הביקורות… כמה חבל…
הערה
לא כדאי, כשאתה נכנס למקום חדש, להתחיל בתקיפת כל הנוכחים, אם אתה מעוניין שייקחו אותך ברצינות. אתה עוד עלול לקבל תגובות באותה רמה.
משעשע
להיות יותר חזק ואינטנסיבי מ"12 קופים" זה לא ממש חוכמה, שכן "קופים" לא מנסה להיות לא חזק ולא אינטנסיבי. אם אתה כבר מעלה טענות, לפחות תחשוב שנייה על מה שאתה כותב. ואם ראית בסרט "משל נהדר על האדם", כדאי גם שתפרט מהו המשל, מה הנמשל ומה מוסר ההשכל. ולפני שתתחיל לתקוף גם אותי, תן לי רק להבהיר שנהניתי מאוד מהצפייה בסרט, ובאמת חשבתי שהוא היה חזק ואינטנסיבי, אבל אני לעולם לא אנסה לטעון שהסרט היה חכם, מקורי או "מכאיב".
ולמה אתה באמת כותב תגובה?
אני מתאר לעצמי שהרגשת צורך להביע עמדה שנוגדת את הביקורת. זה טוב ויפה, אבל מהתגובה שלך עושה רושם שלא ממש טרחת לקרוא ביקורות ותגובות אחרות באתר. אם היית קורא, היית רואה שאין כמעט אף ביקורת בלי תגובות שמביעות עמדה מנוגדת לה, בין אם הביקורת חיובית או שלילית. הסיבה לדעות השונות היא שהביקורות נכתבות בידי אנשים שאוהבים לראות סרטים ולכן רואים בעצמם שופטים ראויים האם הם נהנו מהסרט או לא. הכותבים לא עושים פה טובה לאף אחד ולא מחפשים מה לכתוב כדי לעצבן אותך.
חוץ מזה, כמו שרד פיש כתב, רצוי שהודעת הבכורה שלך באתר לא תהיה תוקפנית ומעליבה. גם אם לא הסכמת, כולנו נשמח לקבל קצת יותר פירוט ולא סתם משפטים עצבניים.
אני מקווה שבפעם הבאה שתגיב, תהיה פחות תוקפני ויותר ענייני. זה לא איום, או נסיון להעליב, אבל אני חושב שאני מדבר לא רק בשם עצמי כשאני מבקש שתקרא קודם את השאלות הנפיצות לפני המשך הגלישה.
http://www.fisheye.co.il/static/faq.htm
לשיקולך.
ההודעה הבאה שלו תהיה תוקפנית ומעליבה פחות
אחרת ההודעה הבאה שלו תימחק.
מו-הא-הא-הא-הא-הא-הא...
מצטער
אבל אני אצטרף לדיעה המנוגדת לביקורת: מדובר בסרט מצויין. אומנם הנושא קצת נדוש, אבל הביצוע מצויין, השחקנים האלמוניים עושים את עבודתם נאמנה והעיקר: האווירה מצמררת.
לי הוא דווקא הזכיר את הספר "על העיוורון" של סאראמאגו שסיימתי אותו לא מזמן… מה שעבר לי בראש לאחר קריאת הספר והסרט רק חיזק, הוא הרעיון שבעצם "תקלה" אשר תגרום לכל מערכת ה"סדר הציבורי" לקרוס, תהפוך את כולנו לחיות אשר מנסות להישרד ולהגשים את הרצונות הפרימטיביים ביותר שלנו בתוהו ובוהו שמסביב. בעצם, אולי ה"תוהו ובוהו" הוא "הטבע האנושי" האמיתי ולא הסדר הקיים, המלאכותי. אתם יכולים לפטור אותי ב"נדוש" אבל לדעתי ההשמצה של הסרט לא במקומה. ובקשר לחורים בעלילה- בכל סרט יש חורים בעלילה. השאלה עד כמה הם גורמים לך לפקפק באמינות הסרט. פה לדעתי החורים לא מספיק גדולים בשביל לפגוע בהנאה (בהחלט לא יותר גדולים מהחורים בסרטים אהובים על מבקרים כגון "קיוב").
אחד הטובים שראיתי
אנחנו הוירוסים שיביאו להשמדתנו…
אחד הטובים שראיתי
ה"זעם" (the rage) נמצא בתוכנו גם ללא הידבקות בווירוס…. כולנו בעצם נגועים בו.
סרט אימה טוב
בוא נתחיל מזה שזמן מה כבר לא יוצאים סרטים טובים ,
ובפרט כבר המון זמן שאני מחפש סרטי אימה משובחים >ולא לא גוטיקה או המסכה לא מספקים שום דבר חוץ מחומר להכאה עצמית על זה שביזבזת זמן יקר של בהיה בקיר כשראית אותם, 12 קופים הוא אחד מסרטי המדב הטובים שראיתי אבל הוא לא סרט אימה ולכן ההשוואה לא נכונה
סרטי אימה מתחילים מלכתחילה ממקום מאוד נמוך כך כשמצליחם להעלות אותם למעלה זהו הישג ראוי לציון -החוף הוא בין הסרטים הגרועים שראיתי(גם בגלל היומרנות)אבל 28 הוא בין סרטי האימה הטובים ביותר שראיתי (כן אפילו יותר מפרדי קרוגר+יום שישי ה13 או כל שטות אחרת שמייצרים כדי להפחיד אותנו)אם לא בכלל
אתה מחשיב את 'החוף' לסרט אימה?
ברור
יש שם כריש לא?
בפסקול יש רק שתי פנינות
לקראת סוף הסרט יש מוזיקה מותחת כזאת. אין לי מושג איך להגדיר אז אני לא אגדיר אבל היא פשוט מתאימה באופן מופתי לאותו הקטע. לא אוסיף כדי שלא יצא ספוילר.
עוד שיר טוב היה בקטע של הנחמד של הסופרמרקט. A.M 180 של grandaddy. שיר מצוין – ובכלל, להקה מצוינת. מומלץ.