לחלק האחרון של הפרויקט, חשבתי שלא נכון כבר להצביע על סרט מסוים. הרי השנה עוד לא הסתיימה, ומי יודע אילו סרטים יתגלו בסופה כלהיטים מפתיעים, אילו יזכו לתרועות אבל עד מהרה יתהפך עליהם הקהל, ואילו בכלל לא ימצאו קהל.
במקום זאת, הנה רשימה של 20 הסרטים שיש סיכוי טוב שיגיע להם התואר "הסרט האנדרייטד של השנה" או מה שזה לא יהיה. אפשר גם לקרוא לזה "רשימת הציפיות ל-2020 (למרות שאנחנו כבר עוד רגע מסיימים אותה)", או שאפשר פשוט לשכוח מהגדרות ולהסתכל על הסרטים המעניינים שנמצאים פה ולרשום לעצמכם לראות אותם כשהדבר יהיה אפשרי. הסרטים מחולקים ל-5 קטגוריות די מאולתרות, ובתחתית יש פלייליסט של כל הטריילרים שלהם.
ותודה לרם שהסכים לקחת על עצמו את כתיבת החלק הזה.
הקומדיות השחורות
סודות באיסטר קוב/ Blow the Man Down
נתחיל בסרט שדווקא זמין לצפייה, אפילו פה בארץ, בפריים וידאו. זאת קומדיית פשע שחורה שמתנהגת כמו "פארגו", מדברת כמו "פארגו" ומסריחה מדָגים. שתי אחיות נאלצות להסתתר בעולם הפשע בעיירת הדיג הקרירה בה הן מתגוררות לאחר שהן הורגות אדם מסתורי. אולם הצרות, מן הסתם, רודפות אחריהן גם לשם, ואני בהחלט סקרן לראות לאן זה יילך (והקונצנזוס הביקורתי סביב הסרט לא מזיק).
Kajillionaire
עוד קומדיית פשע שחורה (אבל פחות שחורה מהקודמת): שני נוכלים גידלו את בתם (אוון רייצ'ל ווד) להיות סופר-נוכלת – לגנוב ולרמות בכל הזדמנות. כאשר הם משכנעים נוכלת צעירה אחרת (ג'ינה רודריגז, היא ג'יין הבתולה) להצטרף אליהם, עולמה של הבת מתהפך. אני לא יודע איך הסרט עצמו יהיה אבל הטריילר נראה מקסים ומצולם היטב, ועם אוון רייצ'ל ווד אי אפשר לטעות.
The Comeback Trail
זה אחד הסרטים שאני יותר מחכה לבואם: בשנות ה-70, שני מפיקי קולנוע (רוברט דה נירו וזאק בראף, שני שמות שלא חשבתי אי פעם שאכתוב יחד) חייבים כסף למאפיונר (מורגן פרימן), ומחליטים לצלם סרט – אך הם עושים זאת כתרמית ביטוח. טומי לי ג'ונס מופיע פה בתור הכוכב שהם מלהקים שבמרכז אותה תרמית, להכל יש קצת תחושה של "המפיקים" ובקיצור: זה נראה ממש ממש טוב.
Twelve Hour Shift
קומדיית פשע שמתרחשת ב-1999 ועוסקת באחות מכורה לסמים שעוסקת גם בסחר באיברים בשוק השחור (לא שיש סחר באיברים בשוק הרגיל… אני מקווה). במהלך משמרת כפולה בבית החולים מתרחשת טעות הרת אסון והכליה שהיא אמורה למסור אובדת, וכעת היא ובת-דודתה צריכות למצוא כליה חלופית ויהי מה. הנחת היסוד הזו לבדה מספיקה עבורי, והטריילר רק חיזק את הרצון שלי לצפות בסרט.
הסרטים המזרח אסייאתים
Crazy Samurai Musashi
מדובר בסרט בן 91 דקות, כאשר 77 מתוכן הן טייק אחד ארוך ובו הסמוראי הידוע מיאמוטו מוסאשי הורג 588 סמוראים אחרים. הקונספט מעניין, ונראה כמו קולנוע הצ'אנברה במיטבו, אפילו אם יש לי קצת השגות מהטריילר, אבל בינינו: איך אפשר לסרב לוואן שוט ארוך של סמוראי הורג סמוראים?
The Man Standing Next
נשארים בשנות ה-70, הפעם בדרום קוריאה. מותחן ריגול פוליטי שנסוב סביב הנשיא פארק אשר שולט בשירות הביון הלאומי. הסרט עוקב אחר ראש הביון לשעבר שהוגלה לארה"ב ויודע הכל על אודות השחיתויות בצמרת של דרום קוריאה, ואותן הוא מתכוון לחשוף. הסרט מבוסס על הסקנדל האמיתי לחלוטין קוריאהגייט שבאופן אירוני כולל גם את ריצ'רד ניקסון.
Beasts Clawing at Straws
עוד מותחן פשע דרום קוריאני, הפעם כזה שמבוסס על רומן יפני (כמו "בערה" או "שבעה צעדים", אז יש תקדימים חיוביים): חייהם של שמונה זרים עם קשיים כלכליים נשזרים זה בזה כשהם מוצאים שק כסף בסאונה. זה נשמע מוכּר קצת, אבל רק עד שצופים בטריילר ומבינים שממש ממש לא, אבל בקטע טוב. אני לא חושב שאי פעם שמעתי גרסה כה מצמררת של האוֹדה לשמחה של בטהובן.
The Eight Hundred
מוזר לדבר על הסרט הזה ברשימת סרטים שאולי לא נזכה לראות כאשר הוא הסרט המכניס ביותר של שנת 2020, אבל שום דבר כבר לא הגיוני בשנה הזאת. בכל אופן, ההפקה הסינית השאפתנית הזו עוסקת בקרב שנגחאי במלחמת סין-יפן השנייה. נראה כמו משהו ששווה צפייה ולוּ בשביל ערכי ההפקה המטורפים.
The Sleeping Insect
סרט אינדי יפני בן 60 דקות שעוסק בצעירה ומשפחתה. אין לי מושג על מה העלילה (בתיאור הרשמי כתוב "בעודה על אוטובוס בדרך לחזרה עם התזמורת שלה, צעירה נהיית מרותקת ממלודיה אותה מזמזמת אישה מבוגרת". ספק אם על זה באמת הסרט) אבל הטריילר נראה ממש מרגיע כזה, כמו מדיטציה, וכאילו – זה רק 60 דקות, מה כבר יכול להשתבש.
הסרטים המצויירים
Calamity, a Childhood of Martha Jane Cannary
סרט אנימציה צרפתי שמתרחש בארה"ב של 1863: נערה יוצאת במשלחת אל המערב של ארה"ב ועוברת כל מיני הרפתקאות. נראה ממש חמוד, עם סגנון אנימציה שלא רואים כל יום, ויהונתן מוסר שסרט האנימציה הקודם של היוצר (שגם עבד על "הסוד של קלס" במחלקת האנימציה) היה חביב למדי.
The Legend of Hei
סרט אנימציה סיני שעוסק בדו-קיום בין בני האדם לגובלינים. שד-חתול בשם ליוּ ז'או-הֵיי יוצא למסע ופוגש גובלין ובן-אנוש לאחר שביתו ביער נהרס, ועליו לבחור באיזה עולם בא לו לחיות. אם לשפוט מהטריילר, זה נראה כמו אחד מסרטי האנימציה הכי מקסימים שנוצרו.
Sirocco and the Kingdom of the Winds
שתי אחיות מוצאות פתח לעולם מסתורי בו הן הופכות לחתולות (חתולים חזקים באנימציה השנה, הא) – ושם הן פוגשות יצור מסתורי שיכול לשלוט על הרוח. נראה כמו ספר ילדים שקם לתחייה ולחסרי הלב שביניכם: כן, זה דבר חיובי.
We Bare Bears: The Movie
אני לא יודע כמה מכם שמעו על סדרת האנימציה "בא בדוב" של קרטון נטוורק (בקצרה: דב קוטב, דב פנדה ודב גריזלי עושים שטויות בסן פרנסיסקו), אך הסרט החדש שלו נראה בדיוק כמו הדבר שאנחנו צריכים בימים אלה – בעיקר כי נראה שחלקו יתרחש בקנדה, ולא נראה שצריכים לצפות בסדרה המקורית כדי ליהנות ממנו. הייתכן כי סרט האנימציה המצחיק של השנה יבוא מקרטון נטוורק?
סרטי האימה
The Other Lamb
סרט אימה פר אקסלנס (לפחות נראה כך) שעוסק בנערה בשם סלע (Selah). סלע נולדה וגדלה בכת מרוחקת ביער עם נערות נוספות בנות גילה, תחת הנהגתו של "הרועה". כשסלע מתחילה לפקפק באורך חייה, דברים של סרטי אימה מתחילים לקרות. העלילה מסקרנת, הצילום בטריילר מפעים וקריפי – אני לגמרי בעניין.
Bulbbul
הסרט ההודי בעל השם המכובד ביותר (בנטפליקס קראו לו "כפר הרפאים" כי הם חבורה של פחדנים) עוסק באיזה אחד שחוזר הביתה ומגלה שהכלה הצעירה של אחיו אחראית, כנראה, למיתות המסתוריות בכפר. לא ידעתי שהודו מסוגלת ליצור סרטי אימה ככה. הטריילר עשוי היטב ואני ממש רוצה לראות אותו.
Bad Hair
סרט של הולו, ובחיי שאני לא ממציא את העלילה: ב-1989, צעירה מקבלת שיער חדש (באופן מילולי) ומגלה כי לשיער יש אישיות משלו – וזו לא אישיות נחמדה במיוחד. הטריילר גרם לי לצחוק, ואני מניח שזו המטרה שלו כי לא נראה שהאימה תהיה… מסמרת שיער.
The Wolf of Snow Hollow
כשגופות מתחילות להתגלות כל ירח מלא בעיירה הררית מרוחקת השוטר ג'ון מארשל מנסה לשכנע את עצמו שאנשי זאב לא קיימים. שווה לראות בעיקר כי זו אחת ההזדמנויות האחרונות לראות את רוברט פורסטר ז"ל בסרט חדש, כי הביקורות מחמיאות וגם כי הרעיון שלו נהדר, כמו גם הטריילר.
Bloody Hell
בחור שמנסה להימלט מהעבר שלו מוצא את עצמו כלוא במחסן של משפחה מטורפת ואלימה (באופן שמזכיר לי סדר פסח אצלנו בבית אבל אולי זה רק אני). אני לא יודע אם זה סרט האימה הכי אפקטיבי של השנה, אבל הוא בהחלט נראה כמו אחד הכיפיים.
וגם שני אלה
Zola
זה סרט שמבוסס על שרשור טוויטר ויראלי שפרסמה מלצרית בשנת 2015. אם זה נשמע לכם כמו רעיון גרוע לסרט זה רק כי לא קראתם אותו: מדובר בסיפור עטור תפניות, דרמה ופשע, מהסוג שגורם חשק לראות סרט בנושא. איזה מזל שתכף יש כזה.
A Mermaid in Paris
אדם מציל בתולת ים בפריז ומתאהב בה. אם זה לא תיאור עלילה של סרט צרפתי, אני לא יודע מה כן. בכל אופן, נראה סוראליסטי ויפהפה, הטוב ביותר שלקולנוע הצרפתי יש להציע.
ולהלן פלייליסט של כל הטריילרים לסרטים בכתבה (פרט לשניים שכבר נמצאים למעלה):
5/20
אז, מכיוון שהייתה לי יד בהכנת הרשימה, אני אנצל את ההזדמנות לעקוב אחריה ולעדכן קצת לגבי הסרטים וטיבם.
מהסרטים שפחות התלהבתי מהם ועד הנהדרים:
סודות באיסטר קוב – זה לא ש"סודות באיסטר קוב" הוא רע, כמו שהוא מרגיש בצורה מאוד בולטת כמו פרק פיילוט (אמנם שלם) ארוך במיוחד. הוא מציג עיירה קטנה שמחביאה, כאמור סודות, אבל הסרט לא ממש מגיע לגבהים של דרמה או אקשן – אלא שומר על הכל רגוע (יחסית), ומסיים בטון שפשוט נותן תחושה של "אוקיי, ומה קורה בפרק הבא?" (אפילו, אם, שוב – עלילתית הכל נסגר).
בא בדוב: הסרט – זה סרט מאוד חמוד, ודי מצחיק (יש שם כמה סצנות שגמרו לי לפרץ צחוק בלתי נשלט) ואני לעד אזכור אותו בעיקר בגלל הקול של השטן הראשי (שון) מ"המקום הטוב" שהוא פשוט מתאים לכל נבל שהוא.
ועכשיו, לשלושה יצירות מופת:
הזאב מסנו הולוו – תום שפירא ירחיב בביקורת עוד מעט, אז אני ימעיט, ורק אגיד שכמי שצפה גם בסרט הראשון של הבמאי, מדובר בשדרוג משמעותי של מי שכבר התחיל חזק מאוד.
שיער רע – במפתיע, "שיער רע" אינו קומדיה. כלומר, יש בוא רגעים מצחיקים: אבל הוא לא קליל יותר מדי, לא קורץ למצלמה, והוא די סרט האימה הכי "קלאסי" (שנות השמונים-תשעים כזה) שראיתי כבר מלא זמן. אבל הוא סרט אימה פשוט מצויין. כמו כן, מתחרה עם "בוראט 2" ל"סצנת המחזור של השנה". אל תשאלו.
קאג'יליונרית – אני עקרונית עדיין מתאושש מהסרט הזה, שהוא פחות "קומדיה שחורה" ואפילו לא "קומדיה קווירקית" אלא בעיקר היה "מסה על הורות וגם קצת על אוטיזם" שממש לא ציפיתי שהוא יהיה ובקיצור, סיימתי את הסרט ולא היה ממש אותי יותר. לוקח ממש קצת זמן להתניע, אבל שווה את זה לחלוטין.
קג'יליוניירית
בדיוק ראיתי אתמול ואני לא יודע אם אני שותף לדעה.
קודם כל המשחק של ווג הוא…הזוי בעיקר
החצי הראשון של הסרט לא מתרומם, כמו גרסה של 'פרזיטים' אבל בלי הכשרון
אבל בסופו של דבר, החצי השני טוב בהרבה והסיום בעיניי פשוט מופתי (והסיום השני הכי טוב שראיתי מאז הסיום העוד יותר מופתי של 'פרנץ') כך שבהחלט שווה צפייה
אין ממש קשר בין זה ובין "פרזיטים"
כלומר, "אנשים עניים מנסים להתעשר בכל דרך אפשרית" זה רעיון די כללי כדי להגיד ששני הסרטים "דומים" בו.
והמשחק של ווד מאוד מדויק לדמות שהסרט מנסה לבנות עבורה.