חצי שנה אחרי הפעם הקודמת – אנחנו כאן עם עוד יום קולנוע ישראלי. הוא יתרחש ביום רביעי הקרוב (26.03), ובמהלכו יוקרנו בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ סרטים ישראלים ב-10 שקלים (וגם כל מיני סרטים אחרים באיימקס כי חבל לבזבז אולמות, וחוץ מזה יש גל גדות ב"שלגיה", זה נחשב).
רק 28 סרטים יוקרנו בבית הקולנוע, אבל רובם – כפי שתראו בהמשך הפוסט – הם סרטים אמיתיים שאפשר אשכרה למצוא איפשהו. (אם כי בפלאנט נראה שהסתפקו ב-10 סרטים מהמבחר הנ"ל). 10 מתוכם הם סרטים שמופיעים ביום הקולנוע לראשונה – לא מספר עצום אבל כן מכובד. העיקרי מביניהם הוא כנראה "פינק ליידי", שאם אני מבין נכון, הוא הסיבה שעשו את יום הקולנוע כדי להרים לו בכורה מרשימה. אני בעד הסרט בסך הכל אז יאללה למה לא.
היום הוקדש לזכרו של זאב רווח, מה שאומר בדיוק כלום, כי לא מקרינים סרטים שלו בשום מקום. משרד התרבות, מה אתם רוצים ממני.
ברשותכם, כל סרט שכבר הוקרן זוכה בעיקר להעתק-הדבק, אלא אם יש מידע חדש לגביו. וכן, יש כאן סרטים שזה כבר יום הקולנוע החמישי שלהם כמו "ארוגם ביי", "עד שתחזור", "צ'קאאוט", ו"לצערי אני אוהבת אותך" (שהוקרן עד כה תחת השם "ברווזים"). האם הם השיאנים בקרב סרטים שהוקרנו בימי קולנוע? אני זוכר במעורפל שניסיתי לבדוק כבר פעם ולא זוכר מה היו התוצאות. מקווה שתסלחו לי בין מילואים ותינוק שאני לא בודק עד הסוף הפעם.
סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ וכתבנו עליהם
בחורים טובים 2 – סרט המשך ללהיט מ-2022, שמתמקד הפעם בדמותו של מאור שוויצר.
הטבעת – אחד משני סרטי "דור שני/שלישי חוזרים לאירופה בניסיון למצוא משהו שאבד בשואה", והפחות טוב מהם. אדיר מילר כתב, ביים וכתב ואכן הסרט סובל לא פעם מסינדרום "צומת מילר" כזה של כתיבה. זה גם אחד התפקידים הפחות טובים של מילר, שדווקא הוכיח את עצמו כשחקן דרמטי טוב למדי בעבר. הפך ללהיט ענק בינתיים אגב.
הנכס – הסרט השני מסרטי "דור שני/שלישי חוזרים לאירופה בניסיון למצוא משהו שאבד בשואה", ושיתוף פעולה ראשון של האחיות מודן (רותו ודנה) וגם הפעם הראשונה שהן מגיחות לקולנוע (דנה ביימה וכתבה, רותו כתבה הן את הרומן הגרפי שהסרט מבוסס עליו והן את התסריט), וכפי שאפשר להבין מזה ש"הטבעת" הוא הפחות הטוב, זה היותר טוב.
חלב – אמא צעירה נרשמת לעבודה במחלבה שעושה ממיניקות מעין וולט שכזה.
חליסה – נועה קולר היא אחות טיפת חלב בחיפה. סרט שאולי היה עובד יותר טוב כסרט קצר, אבל גם אז לא נראה לי שהייתי עף עליו.
כביש הסרגל – אישה נעלמת בעפולה ונראה שאף אחד לא ממש מנסה למצוא אותה. דפנה, עד לא מזמן חוקרת מבטיחה בתל אביב, מחליטה להבין מה קורה פה. מהסרטים הטובים של סרטי אופיר, אם כי יש לציין שמי שמצפה למותחן מלוכלך ומחוספס צריך להתאים ציפיות למשהו קצת יותר מהודק ומהורהר על מקומה של אישה בחברה.
מופע טוטאל – מופע הקברט הקולנועי של רועי אסף קיבל לא מעט ביקורות חיוביות אבל מודה שלא שמעתי משהו על ביצועי הקופות שלו.
סודה – זה לא יום קולנוע ישראלי בלי סרט של ארז תדמור. סרט על אישה שבתקופת קום המדינה עוברת לשכונה של פרטיזנים לשעבר ומואשמת בכך שהייתה קאפו בזמן השואה. עם רותם סלע וליאור רז.
סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ ולא כתבנו עליהם
ארוגם ביי – ג'וי ריגר ומאור שוויצר מככבים בסרטו החדש של מרקו כרמל ("כמעט מפורסמת", "פרא אציל") על שלישיית חברים שיוצאים לטיול בסרי לנקה אחרי הצבא.
געגוע – לא, סרטו מ-2017 של שבי גביזון לא חזר לעוד סבב ביום הקולנוע: מדובר ברימייק של גביזון לעצמו אבל עם ריצ'רד גיר ובאנגלית.
דבי הייתה פה – מסרטי סינמטק תל אביב, הפעם על מישהי שמבקשים ממנה לצלם סרט על מישהי והכל מסתורי ועצמאי וכזה.
הרבי קפוארה – סרט תיעודי על בחור שמנסה להרים חוגי קפוארה ומתחמי כושר בבני ברק ונתקל בקשיים כי מן הסתם.
יום באמסטרדם – שתי בחורות מסתממות ונהנות באמסטרדם.
לא יום ולא לילה – דרמה סביב גזענות בחברה החרדית.
סרטים שעוד לא הוקרנו אבל ראינו
בנות כמונו – ביחד עם "נדל"ן", לדעתי שני הסרטים הכי טובים שיש ביום הקולנוע הזה (ושראיתי). סיפורה של נערה שחיה בתנאים קשים והמפגש שלה עם מורה חיילת שחורג מהשטאנץ הרגיל של מורות חיילות ומערכת היחסים שלהן.
לקרוא את לוליטה בטהרן – עיבוד קולנועי של ערן ריקליס לספר המוכר שנראה שדי מתעלמים ממנו בעולם בחוץ מסיבות לא ברורות. סבבה לחלוטין.
נדל"ן: סיפור אהבה – זוג צעיר, רגע לפני לידה, יוצאים לחפש דירה בחיפה. עם זאת, מערכת היחסים שלהם רחוקה מלהיות מושלמת, והיום מוציא מהם שלל רגשות ובעיות שהם מנסים להדחיק או לפתור. ותקשיבו, הייתי סקפטי מאוד בנוגע לסרט הזה אבל זה פשוט כיף נורא. חכם, מקסים, מצחיק – מומלץ בחום. טריילר
צ'קאאוט – קומדיה מפוספסת עם אלמנטים ויזואליים מגניבים אבל כתיבה וביצוע שמסנדלים את העסק. סוכן מוסד שמפשל במשימה שלו מתחוקר על כך. הצצה לסרט
פינק ליידי – עוד דרמה על חרדים, הפעם בשילוב נושאים להט"בים. אני נשמע ציני וזה כי אני באמת ציני אבל זה סרט חמוד ביותר.
סרטים שעוד לא הוקרנו ולא ראינו, עם כל המידע הרלוונטי שהצלחנו למצוא
המעורר – סרטו הראשון מזה 15 שנה של רנן שור שאך לפני רגע נפטר. נראה שכמו תלמידיו גם הוא החליט לעשות סרט תיעודי על המשפחה שלו – ספציפית סבא שלו, שהיה רב שלחם בצפת וביקש ממנו לחזור בתשובה ו/או לעשות עליו סרט. הסרט גם עובר על נקודות בחייו של רנן שור. בקיצור, מסוג הסרטים התיעודיים הניסיוניים האלה. שי אביבי פה גם כן.
לצערי אני אוהבת אותך – קומדיה שחורה על אנשים שחיים בשכונת התקווה, בצד ה"לא נכון" של תל אביב. בסרט חמש דמויות ושלושה סיפורים ששזורים זה בזה. בימי הקולנוע הקודמים קראו לסרט הזה "ברווזים". הצצה ראשונה
עד שתחזור – סרט על נערה שבורחת מהבית במטרה להגיע ללרנקה ולמצוא את אביה. הצצה ראשונה
פרנצ'ישקה – תיעודי. סיפור הגבורה של פרנצ'ישקה מאן, רקדנית בלט יהודיה שחיסלה ביריות אקדח קצין נאצי בזמן שהובלה לתאי הגזים. סרטון עבור הסרט שמשום מה נמצא רק בפייסבוק
פול ספיד: מוטורסטאר – קובי מחט מביא עוד פרק בסאגת "פול ספיד" שאין לי באמת מושג מה קורה בה אחרי שהייתה סרט ואז ספינאוף ואז סדרה. מפה התמונה למעלה.
שיר למעלות – סרט תיעודי על הופעות של מתיסיהו והמסע שלו בעקבות טבח שמחת תורה. טריילר
תמונות יפואיות – סרט אנתלוגיה על סיפורים שונים ביפו אבל פחות "עג'מי" ויותר קומדיה חמודה. עם אורי גבריאל, שלומי קרויאט ויגאל עדיקא (חולה עליו).
תסתכל, עוד מעט לא תראה – הזוכה בפרס "מה זה השם הזה" (והייתה תחרות) ליום הקולנוע הישראלי ב-2024. סרט תיעודי על האדריכל ברוך מושלם, שמאבד את יכולותיו הקוגניטיביות אבל עדיין מתעקש להגיע כל יום לעבודה – גם אם רק בשביל לעשות שם חוברות צביעה. טריילר
מה אתה חושב על הסרטים האחרים של ברגמן
רוצה להשוות כדי לדעת האם זה ברגמן חלש או שאתה לא אוהב אותו פשוט בכללי
היי, "חמוד למדי" זאת המלצה בגדול
קשה לי להגיד שהוא יותר טוב או יותר גרוע באופן בולט מ"כנפיים שבורות", "יונה" או "הנה אנחנו" – כולם סרטים טובים עם הופעות טובות שלא לחלוטין סחפו אותי אבל אין לי משהו מהותי נגדם.
הבנתי תודה רבה(:
אם כבר שאלתי , אני חןשב שהנה אנחנו והדקדוק הפנימי סרטים מעולים
וכנפיים סרט טוב אבל אולי הביקורות המהללות שלו היו משהו תקופתי, היום אני לא חושב שהוא מדהים אבל עדיין סרט טוב
את יונה לא ראיתי , הסיפור לא נשמע שיעניין אותי ולא זכור לי ביקורות טובות כל כך
תודה על התשובה יהונתן
אנצל את השרשור כדי להמליץ על "להציל את נטע"
המבקרים היו קצת מסויגים, אבל אני מאוד אהבתי. יש בסרט הזה איזו תחושה של אפוס – ארבע תקופות זמן, ארבעה איזורי התרחשות שונים לחלוטין זה מזה, ארבע גיבורות – שקשה מאוד למצוא בקולנוע הישראלי בדרך כלל.
אגב קרקר
אמרת שיום הקלונוע הזה אמור לחזק את פינק?
זה לדעתך אמיתי? כי גם לא ראיתי הרבה הקרנות שלו יחסית
ובכללי לא זכור לי שברגמן במאי מסחרי או ארז תדמור נניח.
יפו
יום הקולנוע אמור לחזק את "תמונות יפואיות", שיוצא בפסח. טרם ראיתי, אבל להבנתי זה סרט עממי שכזה, ואני מקווה שיהיה נחמד מבלי להתחנף יותר מדי.
ואגב "מופע טוטאל" – להיט קופתי הוא לא, ויש לו מעט הקרנות, אבל באותן הקרנות מעטות יש הרגשה של סרט קאלט. מי שמגיע אוהב
והערה נוספת לגבי "בנות כמונו" – להרגשתי יש הרבה התלהבות מהסרט הזה. אני ממש לא אהבתי (מצד שני, גם את "מופע טוטאל" לא אהבתי, אז אולי הטעם שלי לא מסונכרן עם אחרים)
היי איתן תודה על התשובה (:
(ל"ת)
תראה, שווה להקשיב לאיתן כמי שאשכרה יותר עובד בתחום
אבל מבחוץ – כמו שיום הקולנוע הקודם הגיע במקרה יום לפני ש"קרוב אליי" יצא, ככה לדעתי הם מכוונים לתת את אותה דחיפה ל"פינק ליידי" שיוצא יום אחרי.
הרי אם רצו להרים ל"תמונות יפואיות", היו יכולים לחכות לפסח – זה אפילו לא בלתי הגיוני כלכלית, לנצל את החופש ולנסות למקסם צופים.
אפשרי שהיה אילוץ ממשרד התרבות, אבל אני בספק.
אני לא מכיר את איתן אז לא ידעתי את זה
מצד אחד מה שאתה אומר נשמע היגוני
אבל מצד שני, אם זה נכון, למה אין יותר הקרנות של פינק? אני אישית רוצה ללכת לסרט הזה כמו שאמרתי , וממש קשה למצוא הקרנות שלו
וגם זה לא שניר ברגמן כזה במאי מצליח.
אני ממש לא יודע מה נכון.
אולי אתה צודק אולי איתן אולי לא ולא .
ולא חשוב מי צודק תודה שאתם עונים(:
לא, הטעם שלך מסוכרן
גם אני לא אהבתי את מופע טוטאל במיוחד, ב letterboxed (בגדול אני מסכים עם הביקורת של סריטה) הביקורות מעורבות ונראה שבכללי לא הרבה ראו אותו. הדבר הכי טוב שיצא מסרט מבחינתי שעכשיו יותר קל לי להמליץ על פאנטזמס מבחינת חיבור בין התיאטרון למציאות. יש לה הרבה בעיות וגם שם גילגלתי עיניים מדי פעם אבל דטעמי היא יותר מראה וגאה בזה שהיא סדרת תיאטרון בסטים מזויפים מאשר מופע טוטאל שמרגיש כיאלו הסרט מתבייש בזה שהוא סרט תאטרון, שיש איזשהו צורך לשמור את הסרט על הקרקע למרות שהחלקים הכי טובים שלו קורים כשהוא "לא על הקרקע" (קטע הכדורים למשל, או סצנת דמ-דמע-גוגיה החדשה).
ברצינות אני ממליץ על ברווזים
odd duck של סרט. הוא אמור להיות דרמה גנרית ומשעממת (ובכנות לא זכיר במיוחד) אבל פרטי העלילה שלו מוזרים ומעוררי עניין ולדמויות יש אישיות סוחפת שאי אפשר לא להתרשם מזה. הדבר הכי דומה שאני יכוול לתאר את הסרט הזה זה אנזו החתול רק מלנכולי, לא באנימציה ,יותר מפוזר ומתרחש בישראל במקום ביפן. השינוי של השם של הסרט לא יעזור, זו לא דרמה רגילה והשם הקודם (ברווזים) משקף את זה.
בסינמטק תל אביב מוקרנים עוד שני סרטים
ספציפית "סוס בלי שם" של אסף אסולין, דרמת מד"ב מוזרה ומעניינת שלא ממש רואים פה ולדעתי שווה צפייה.
השני הוא "מתחת לצל של השמש".
קישור
אגב אחרי בדיקה: אכן אלה השיאנים
לפניהם "הבית ברחוב פין" היה הראשון שהגיע ל-4, אבל לא ראיתי סרט אחר שהגיע ל-5.