סיכום 2023: בנימה אישית

חודש לתוך 2024, נפרדים סופית מ-2023.

ברכות ל"אופנהיימר" ולכריסטופר נולאן, שזכה בפעם החמישית בפרס סרט השנה של עין הדג – מעל ומעבר לכל במאי, אולפן, וכל דבר שהוא. בניגוד לקרב התיקו הצמוד בין ריאן גוסלינג לקולין פארל בהופעת השנה, הפעם אחרי כמה ימים התייצבו המספרים ונראה שהניצחון של "אופנהיימר" היה עובדה מוגמרת, בעוד ש"רוחות אינישרין" היו צריכים להסתפק במקום השני (בפעם השנייה ברצף בקריירה של מקדונה).

סיכום השנה, בשל כל העניין הזה של מלחמה וכל זה, די התעכב, אז סביר שאתם אולי כבר לא זוכרים מה היה בו. אז נזכיר לעצמנו שחוץ מסקרי הופעת השנה וסרט השנה, לראשונה הופיע באתר גם סקר סדרת השנה (ברכות ל"אחרונים מבינינו"). נקווה שזאת מסורת שתמשיך. חוץ מזה, נתנו לכותבים שלנו לבחור את סרט וסדרת השנה שלהם, וכן בחרנו את רגעי השנה והופעות השנה, וחוץ מזה סיכמנו את הטלוויזיה שיצאה השנה וגם את פסקולי השנה בכללי. בפינות של "תגידו אתם" דיברנו על הסרטים הגרועים של השנה וכן על הקלאסיקות שהשלמתם השנה.

במהלך השנה עצמה הדבר העיקרי שקרה הוא שחנכנו את תכני הווידאו שלנו – המצליח ביותר מביניהם היה סיכום סרטי מהיר ועצבני, אבל אני אישית די גאה בעקשנות שלנו דווקא להמשיך ולדווח על מה עולה השבוע בכל שבוע. הוצאנו לפועל גם את פרויקט 55 הסרטים האהובים של עין הדג השאפתני למדי, הפודקאסט חגג 100 פרקים, וכתבנו 107 ביקורות – מתוכן כחמישית על תכני טלוויזיה. בסך הכול פרסמנו 311 פוסטים (אההה) ו-409 דפי סרט (אההההההה) במהלך השנה האחרונה.

וכל זה נחמד מאוד, אבל מתגמד לעומת מה שקרה בשמחת תורה.


כי בעוד שלא מעט אנשים בחו"ל ששים ושמחים לסכם את 2023 ומדברים על השנה המוצלחת שהייתה (ובאמת הייתה שנה מוצלחת, אפילו כאשר רוב האתרים מדברים על סרטים שיגיעו אלינו רק ב-2024), אצלנו כל זה קצת פחות קריטי לנוכח המלחמה שכן, עדיין מתרחשת בעזה ועוטף עזה, וכמעט מתרחשת בצפון הארץ. זה לא רק זה שבגלל שירות המילואים שלי הכל באתר קצת נתקע (ועוד רגע משהו על זה) והנה אנחנו עדיין איכשהו בסיכום 2023 כשינואר מסתיים עוד רגע. זה זה שהשאלה מה הוא הסרט הכי טוב של השנה פשוט נשמע כמו שאלה קצת פחות חשובה בתוך המלחמה הזאת. מעין "כשהתותחים רועמים, סיכומי השנה שותקים" שכזה.

אבל גם זה לא לחלוטין נכון – בזמן שעסקתי בלדאוג לחיילים ולפגזים, היה פה צוות נאמן, מיומן ומכוון מטרה שדאג לנסות להחזיר דברים לשגרה הן כי אנחנו ראויים לה, והן כי יש גבול מסוים כמה אפשר להיות כל היום מול החדשות סביב דברים שאין לך השפעה עליהם.

כי הנה הקטע: עם כל העניין הזה של סכנות בריאותיות ונפשיות, המלחמה היא קטע די קל כאשר אתה נמצא בתוכו ואתה יודע מה התפקיד שלך – יש רעים, ככה מנצחים אותם, תכניס חנ"ה, תסגור סדן, זהירות טעונים לא לחצות קו סדן, צוות 1א, צוות, נהג, בלם, זהירות יורים – אש. כשאתה בחוץ – בטח אם אין לך את האמצעים לארגן תרומות זורמות לחיילים ולמפונים – יש שלב כלשהו שאתה מבין שהחלק שלך בסיפור הזה קטן יותר מכמה שאתה מעורב בו רגשית. כן, אפשר להקדיש את חייך לריב באינטרנט מול זרים שלא מבינים ולא רוצים להבין אבל בשלב הזה, מדי פעם בריא יותר פשוט להמשיך לעשות מה שעשית קודם, גם אם נראה מאוד טיפשי לעסוק בשאלה מה זה אומר שגרטה גרוויג לא מועמדת על בימוי באוסקר.

ולכן, למרות הכל, המשכנו ונמשיך להמשיך. לאו דווקא באותה עצימות – אם כי אני מניח שלאט לאט כן נחזור לאותו הקצב – אבל בהחלט עם כוונה להמשיך לדבר על סרטים, סדרות, ומה שביניהם. לאו דווקא כי זה "חשוב", אלא דווקא כי זה לא חשוב, ובימים שכאלה מדי פעם חשוב לעסוק במשהו לא חשוב.

בכל מקרה, תודה לכל מי שאיחל לי לשמור על עצמי. לא ממש עשיתי את זה – בפעמים המעטות שהייתה סכנה ממשית לחיילי הסוללה נהגתי באופן פחות מבטיחותי – אבל אחרי 110 ימי לחימה חזרתי לאזרחות בריא בגופי וככל הנראה כפי שנראה עד כה בנפשי (כמה שהיה בריא שם קודם). לא ממש "השתחררתי", כי אני עדיין מרחק החלטה ממשלתית אחת מלהתגייס שוב וללכת לצפון, וכך או כך אני שוב חוזר לחודש מילואים באזור אפריל, אבל יש לי רגע לנסות להסתגל לשגרה שכל שאר האנשים חיים בה, ולא תמצאו אותי מתלונן על כך.

למען האמת, לא תמצאו אותי מתלונן על כלום כמעט – להתלונן דורש כוח, ואני כרגע בדיוק בנקודה של לצבור כוח, לא של לבזבז אותו. אז כן, מגיע לנו ניתוח של שנה שמדבר על ברבנהיימר, או על ההצלחה של מריו, או על שנת הפלופבאסטרים, או על ניתוח סרטי ה-AI ולמה כולם מדברים על ילדים בעצם או על הכישלון של דיסני או על כל סרטי המותגים שלפתע צצו בלי שום סיבה, אבל חוץ מזה שעשו אותו – עזבו. קרה. היה. עכשיו מה שחשוב זה לאגור כוחות לקראת 2024.

אז לחיי שנה טובה יותר. קולנועית אני לא מודאג – הן כי רק בינואר-פברואר אנחנו מקבלים כמה מהסרטים הכי טובים שאי פעם ראיתי, והן כי גם ההיצע הכללי נראה מסקרן, אבל אם אפשר לבקש שגם המציאות תהיה חביבה יותר בינואר 2025, זה יהיה נהדר.

אנצל שוב את ההזדמנות להודות לצוות שמילולית כל זה לא היה קורה בלעדיו: בין אם בהיבטים הטכניים, בין אם בהיבטי העריכה ודרבון הכותבים, בין אם בהיבטי הכתיבה עצמה, ובין אם לראות איך אפשר לעזור לי ולמשפחה שלי באמצע כל הבלגן הזה. וכמובן: תודה לכם, הקוראים והמגיבים. אתם יודעים למה.

יאללה ביי 2023. שלום ולא להתראות.