אז, הפסקולים של 2022.
בפעם הקודמת הצהרתי שאני מעדיף להימנע מ"מצעד" ומהכרזה על מנצחים, כי פסקול צריך לטעמי לשרוד קצת בתודעה לפני שהוא זוכה לתואר מחייב כמו "הכי טוב". ובכן, כבר בשנה שלאחר ההצהרה הזו הגיע מי שהגיע וגרם לי להכתיר את הפסקול הכי טוב של העשור שאנחנו עוד בתחילתו. אבל בל נקדים את המאוחר (למרות שכנראה קל לנחש במי מדובר): בדרך אל הפודיום, אסקור שוב בכמה מילים כמה מהפסקולים שבלטו אצלי השנה, מי לחיוב ומי לפחות חיוב.
נתחיל ממארוול: הטוב, הסבבה והיעיל
סם ריימי, הבמאי של "ממדי הטירוף", החליף את מייקל ג'אקינו שהלחין את "ד"ר סטריינג'" הראשון במלחין הקבוע שלו – דני אלפמן. אלפמן כבר הלחין בעבר סרט המשך של מארוול (עידן אולטרון) וכמו שם, גם כאן התוצאה נפלה לטעמי מזו של המלחין המקורי. הפסקול יעיל, מרפרר פעם ופעמיים לנעימת הנושא הנהדרת שהלחין ג'אקינו (שגנב אותה מעצמו, אגב – "עלייתה של ג'ופיטר" מכיל נעימות זהות כמעט אחד לאחד), אבל לא מותיר רושם. רק הקטע של קרב התווים ראוי לציון, אבל צריך להודות שזה בעיקר הבימוי של הסצנה.
הפסקול של "וואקנדה לנצח" כבר הרבה יותר סבבה. לודוויג גורנסון בהחלט שילב כאן יופי של תימות אפריקניות-מסורתיות עם מוזיקה "הוליוודית" יותר, וזה אלבום שטרחתי לשמוע יותר מפעם אחת.
אבל הפסקול הטוב של מארוול השנה הוא ללא ספק זה של "תור: אהבה ורעם". גם כאן, שוב, ג'אקינו מככב – אבל הופה, מלחינה ישראלית, נעמי מלומד, חולקת איתו את הקרדיט! כבוד. זה יופי של פסקול שמצליח לשלב את השטותניקיות והרצינות שוואטיטי שילב בסרט עצמו (הרצועה הראשונה לדוגמה), ולעשות את זה שוב ושוב במהלך שעתיים של האזנה. יפה מאוד.
אפרופו ג'אקינו, הוא כנראה לא הצטער מדי על חוסר המעש בגזרת 'ממדי הטירוף' כי במקום זה הוא ביים והלחין את הסרט הקצר "איש זאב בלילה". הפסקול הוא כמו הסרט: אני לא זוכר ממנו כמעט כלום, מצטער.
אפרופו סרט קצר של מארוול: ספיישל שומרי הגלקסיה כלל אחלה שיר פתיחה, ועל הפסקול היה אחראי ג'ון מרפי, שהלחין מוזיקה אדירה ל"יחידת המתאבדים" של ג'יימס גאן. מרפי יחזור לשתף איתו פעולה ב"שומרי הגלקסיה: חלק 3", ואני בהחלט מצפה.
סדרות מארוול? שכחתי מהן לגמרי, מצטער. יש איזשהו הבהוב על המוזיקה המצרית ששולבה ב"מון נייט", אבל אין לי כוח לבדוק אותו.
עוד בדיסני
את 'אובי וואן קנובי' לא סבלתי – סדרה גרועה ונמרחת שסיפרה סיפור שלא היה חסר לאף אחד, ובכלל, למי אכפת מהדמות המעפנה הזו? סתם, רק רציתי לראות את רם קיץ מתעצבן. בכל אופן, בגזרה המוזיקלית היה דווקא נחמד, כי נטלי הולט שהלחינה את הפסקול הנפלא של "לוקי" גויסה גם לפרויקט הזה ועשתה יופי של עבודה. חבל, הייתי מעדיף שהיא תלחין את "אנדור" במקום ניקולס ברית'ל, כי עם כמה שאני אוהב את הסדרה הזו, הפסקול שלה לא עומד ברף של כל שאר החלקים.
אנימציות: הפסקול של "שנות-אור" היה פסקול בלוקבאסטרי סבבה ונשכח למדי, והלחין אותו… מייקל ג'אקינו?! היה עסוק הבחור. לעומתו, הפסקול של "אדומה אש" פרי יצירתו של לודוויג גורנסון (גם היה עסוק השנה, מסתבר) מוצלח בהרבה – יצירתי, קופצני וקצבי. אבל אני מודה שלא חזרתי אליו יותר מדי כי ממש לא סבלתי את הסרט הזה.
הגרוע משניהם היה מה-שזה-לא-יהיה-שעשה-שם הנרי ג'קמן ב"עולם מוזר". הוא אפילו לא התאמץ.
עוד אנימציה, אם כי לא של דיסני אלא של המנכ"ל שלהם לשעבר: "Luck" עבר לגמרי מתחת לרדאר, וחבל כי זה סרט נחמד – וגם הפסקול שלו, שהולחן על ידי ג'ון דבני. זה ככל הנראה הפסקול האופטימי של השנה ואני חוזר אליו מפעם לפעם כשמצב הרוח שלי לא משהו.
ולמתחרים של דיסני: גיבורי על
אוקיי, פה נכנסים לסייג הקבוע שלי לגבי שימוש ביצירות קיימות, כי "פיסמייקר" היתה הפלייליסט הכי כיפי שהיה לי השנה. אבל אם נתעלם ממנו, נגלה של"בלאק אדם" שהיה זוועה כמעט מכל בחינה, דווקא יש נעימת נושא סבבה לגמרי אותה הלחין לורן באלפי. הרצועה כמו הפסקול כולו מגושמת למדי ולעיתים גם בוטה, שזה שיקוף לא רע של הסרט עצמו; אבל זה ממש קליט ונחמד. הייתי אפילו מחמיא עוד טיפה אלמלא המוזיקה הזו צרחה לי באוזניים כל ההקרנה של "הפייבלמנים" כי הבידוד בסינמה סיטי הוא חרא, וכך נהרסה לי ההנאה מהפסקול היפהפה שהלחין ג'ון וויליאמס ליצירה האינטימית של ספילברג.
סרט שהיה הרבה יותר טוב, הן מהבחינה המוזיקלית שלשמה התכנסנו והן מכל בחינה אפשרית אחרת, היה כמובן "באטמן", שכשלם היה עבורי פחות מסך חלקיו אבל שיואו, איזה חלקים. המוזיקה – אם נוריד רגע את הדמיון הכבד מדי של נעימת הנושא למארש האימפריה – שירתה את האווירה האפלולית של הסרט בצורה נהדרת, ופשוט יפהפייה בפני עצמה, כמעט מכשפת. יפה מאוד, אדוני מלחין הסרט, שהוא… מייקל ג'אקינו??? תגיד, אתה ישנת מתישהו לאחרונה?
פסקולים יעילים: עוד שוברי קופות
"אהבה בשחקים: מאווריק" היה סרט פגז, אבל החלקים המוצלחים בפסקול שלו (זה, למשל) היו אלו שהגיעו בעיקר מהסרט המקורי. אותו דבר אפשר לומר גם על "אווטאר: דרכם של המים" (חוץ מהקטע של ה"סרט פגז") – המלחין ג'יימס הורנר, שהלחין את אווטאר הראשון, נהרג לפני כמה שנים בטרגדיה מצערת של התרסקות מטוס, והמחליף שלו – סיימון פרנגלן – הצטיין בלהעתיק ופחות בליצור אווירה חדשה. עדיין, כמי שנהנה מאוד מהסצנות המימיות בסרט, יש להודות שלרצועות כמו "into the water" יש חלק בקסם שהיה שם.
סרט המשך נוסף לשוברי קופות שנשען על פסקול ישן הוא "עולם היורה: עולם חדש", שגם אותו הלחין – – – מייקל ג'אקינו?! יש מצב שזאת השנה הפוריה ביותר של מלחין כלשהו ליצירות שיצאו בשנה אחת? טוב, נו, כששניים מתוך החמישה אני בקושי זוכר אז אולי "פורה" הוא לא בהכרח התואר המתאים.
אז אם לסגור את הפינה הזו עם משהו קצת יותר מקורי וקצת יותר טוב, אז "אין מצב" הוא לא בדיוק בלוקבאסטר, אבל הוא ודאי באמצע הדרך לשם. אני אמנם לא ממליץ על הפסקול כולו שנע קצת יותר מדי על סקאלת ה"מתלהב-מאופק", אבל יש שם כמה רצועות מבריקות לחלוטין של המלחין מייקל אייבלס; בראשן "The Run Urban Legends" שאני ממש אוהב כי יש שם שילוב בין מה שהוא לכאורה רצועת מרדף סטנדרטית לאיזו עליזות של צופים בהופעת לייב-פארק או משהו, וזה די מגניב.
הפינה הישראלית: בחורים טובים
הנה משימה בשבילכם: למצוא את הפסקול של הסרט הזה, שנהניתי ממנו בזמן אמת אבל לא מצאתי אחר כך ברשת שום אפשרות להאזין לו. פרנק אילפמן זכה כאן לשבחים גם בשנה שעברה, ובאמת שמגיע לו שוב, אבל אין לדבר הזה זכר, לא בספוטיפיי ולא ביוטיוב. הדבר היחיד שקופץ מיד בגוגל הוא שיר הנושא של אברהם טל, שהוא מוצלח בפני עצמו אבל לא מה שחיפשתי.
תעלומות רצח
קטגוריה מונפצת? אולי, אבל באמת שהיתה השנה פריחה של הז'אנר. מהבחינה המוזיקלית, בלטה מעל כולם "אפטר פארטי", שבה דניאל פמברטון – אחד מהמלחינים האהובים עליי – הביא יופי של פסקול שמתמודד מצוין עם הרעיון הבסיסי של שינוי הז'אנרים על ידי גיוון והתאמה לכל פרק, ועדיין מרגיש כעומד על אותו בסיס. ועוד לא דיברנו על הפרק המוזיקלי הכיפי בכיכובו של בן שוורץ, שכלל שלושה שירים קליטים ונהדרים והיה אחד הדברים הכי כיפיים לצפות בהם השנה.
עוד ראויים לציון הפסקול של "רק רוצחים בבניין" שהוא פשוט חמוד ויעיל, ובגלל שכמה מחבריי הטובים ביותר התעקשו על זה אז הנה אזכור של הפסקול מ"רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית". לא שאני אישית התלהבתי יותר מדי – בעיניי הגדולה של סרטי ריאן ג'ונסון מעולם לא היתה בקטעים האלה (חוץ מפרק 8, בסדר).
עוד אזכורים של כבוד לפסקולים שמשום מה לא נכנסו באחת מהקטגוריות השרירותיות דלעיל
ראמין דג'וואדי יצר פסקול כיפי ונחמד ל"אנצ'רטד" (הנה רצועת הנושא שלו). ג'יימס ניוטון הווארד המשיך למחזר את עצמו מהפרקים הקודמים ב"חיות הפלא: סודותיו של דמבלדור", אבל זה עדיין מוצלח. טרנס בלנשרד נתן תחרות הוגנת ללודוויג גורנסון ועשה כבוד לתרבות האפריקנית עם הפסקול היעיל להפליא של "לוחמת" (ושוב רצועת הנושא להדגמה). ג'וזף טראפנס, חצי מהצמד שהגיע עד למצעד העשור הקודם עם סרט אחר של ג'וזף קוסינסקי, שוב עשה עבודה יפה עם סינתיסייזרים כשעבד על "ראש העכביש".
רגע לפני סיום: שיר השנה בקולנוע
ובכן, השנה זה קרה סוף סוף: התלהבתי לראשונה מפסקול של אלכסנדר דספלה. כל מה שהיה צריך בשביל זה הוא שגיירמו דל טורו יוציא לפועל את פרוייקט חלומותיו מזה שנים רבות ויביים את הגרסה שלו לפינוקיו, פרוייקט שהפך לאחד הסרטים הטובים של השנה. משהו במלנכוליות של הסרט והשילוב בין רגעי עצב נורא לאופטימיות עקשנית השתלב יופי באופי המאופק של המלחין הצרפתי, שניפק כאן יצירה יפהפייה ששמעתי כבר כמה פעמים בשבועות האחרונים. גולת הכותרת היא, כמובן, השיר "להתראות אבא" שמוציא ממני דמעות כמו בפעם הראשונה ששמעתי אותו תוך כדי צפיה. לשחקן שגם שר כאן, גרגורי מאן, יש קול יפהפה באופן לא הוגן. די, אני בוכה שוב. איזה שיר.
והפסקול הטוב ביותר של השנה הוא…
טוב, נו, אין הפתעות כמובן: המוזיקה שהלחין בר מקרירי ל"טבעות הכוח" היא יצירת מופת, נקודה. עם כמה שהסדרה עצמה עמדה בצילה של טרילוגיית הפנטזיה האהודה והמצליחה בכל הזמנים, למלחין גם היו נעליים ענקיות להיכנס אליהן – כי הפסקול המופתי של הווארד שור לסרטי שר הטבעות הוא אמת מידה בפני עצמה.
והנה בא מקרירי הצעיר יחסית, שאני אישית הכרתי בגלל שהלחין את אחת מהסדרות האהובות עליי (סוכני ש.י.ל.ד), והתנפל על הפרוייקט ברעבתנות שרק מלחין מוכשר שחיפש את ההזדמנות לזרוח מסוגל לה. מה שהוא הנפיק כאן זה אלבום מוזיקלי שהוא אפקטיבי מהרגע הראשון עד האחרון ומצטיין בכל היבט אפשרי: הוא קליט, הוא סוחף והוא מגוון בטירוף. הוא גם מתודי ועקבי, ומרחיב תימות של אזורים בארץ הדימיונית על ידי רצועות אחרות שעוסקות בדמויות שחיות באזורים הללו (שתי דוגמאות מאפיינות: קהזד דום – ודורין הרביעי; חיי ההארפוט – ונורי ברנדיפוט). אבל מעל הכל, הוא פשוט מדריך קולי אדיר לארץ התיכונה המדהימה שהסדרה בראה בהצלחה, ומוביל אותנו עם הצלילים שלו לכל פינה עם הייחודיות שלה. זאת יצירה כל כך מסועפת ועשירה, שלא האמנתי שזה יכול לקרות – אבל קם פה חתיכת מתחרה רציני ליצירת המופת שיצר ראמין דג'וואדי בסדרת הפנטזיה הגדולה של העשור שעבר (ולא ראיתי אגב את בית הדרקון, אז לא לשאול אותי לגבי הפסקול שלה).
כדובדבן על הקצפת ישנו גם השיר הנהדר "This Wandering Day", שחוץ מזה שהוא מוצלח, גם שולב בסדרה בהקשר נכון ואפקטיבי שהעצים את היופי שלו.
הפסקול הזה כל כך נפלא שלמרות הטעם החמוץ בו הסתיימה העונה הראשונה, הסדרה עדיין מעלה בי אסוציאציות חיוביות. ותאמינו לי שאני יכול להשתפך עליו בעוד הרבה מאוד מילים, אבל למה לקרוא כשאפשר פשוט להקשיב?
אין על בר מקרירי.
הבאנדם פשוט גאון חי ונושם ועל הדרך ככה אנדרייטד בטירוף.
טבעות הכוח היתה מופת של בינוניות חסר מעוף, אבל פס הקול? חופשי הכי טוב שיצא השנה. מקרירי יודע לפתח נעימות, לתת טוויסט עם מוטיבים שונים בדיוק ברגע הנכון ובכללי לייצר מוזיקה אפית ששונה מדברים הוליוודיים אחרים.
זה גם עוזר שבנוסף לפס הקול המופתי של טבעות הכוח הוא ייצר השנה גם את פס הקול הכי טוב בגיימינג השנה עם גאד אוף וור החדש.
על הדרך, סרטון קצר שמצאתי שבו מקרירי מסביר למה הוא אוהב כל כך חמת חלילים. מומלץ.
לחלוטין
גיליתי את הכישרון של בר מקרירי בחידוש המוצלח לגלקטיקה.
עד היום The shape of things to come מתפקד כשעון המעורר שלי.
אני בדרך כלל לא מגיב כאן, אבל חייב להילחם על הכבוד של אנדור
אני חושב שמבין כל הפסקולים של השנה, היחידי שנשאר איתי הוא מהסדרה הזאתי.
ספציפית, המוזיקה בהלוויה בפרק האחרון כל כך מדהימה בפני עצמה, שהיא גרמה לי לבכות מספר פעמים שבועות אחרי שהעונה הראשונה הסתיימה.
ובכללי, השילוב שלה בסצנה עצמה היה כל כך חזק, שזה כנראה אחד מחמשת הסצנות הכי טובות השנה.
התפרצות של עצב, מלנכוליות, וכעס כל כך טהור לא נשמעו מעולם טוב יותר.
הפסקול לעונה השלישית האחרונה של ״חומריו האפלים״
הפסקול הכי ממכר, קליט וכיפי מאז ״וונדר וומן 1984״ של זימר (עם קצת השפעות ממלך האריות שלו, למשל). תלמידו של זימר, המלחין לורן בלף (״בלאק אדם״, ״טופ גאן״ החדש, ״האלמנה השחורה״, ״משימה בלתי אפשרית״ האחרון וגם במשימה החדש המבטיח שהלחין לו מוזיקה גם לטריילר המגניב שלו) בשנה נהדרת נוספת ממשיך להוכיח שהוא תופעת טבע מוזיקלית חסרת מעצורים כשהוא רוצה ומשקיע במלודיות וסאונדים מגניבים. תודו לי אחר כך.
הפסקול של "חומריו האפלים" באמת ממש אחלה
אבל מכיוון שעוד לא צפיתי בעונה השלישית שהיא זו שיצאה השנה, לא כללתי אותו בסקירה.
האמת שהאזנתי לפסקול
של העונה השלישית כבר אינספור פעמים ואני יכול לזמזם את כולו מהזיכרון, וטרם צפיתי בעונה הזאת. לעומת הפסקולים של שתי העונות הקודמות שהאזנתי להם אחרי הצפייה.
א׳ – זה מדהים כמה מעט קשר מצאתי בין הפסקול הזה לפסקולים של העונות הקודמות. כמות עצומה של נעימות חדשות מקוריות ולא זוכר כמעט שהיו מנגינות ישנות מפסקולים קודמים. אין אפילו את נעימת הנושא המעולה של הסדרה באלבום הזה.
ב׳ – זה מפתיע כמה הפסקול הזה עובד מדהים בהאזנה בלי בכלל קונטקסט של צפייה בסדרה. זה כמעט תמיד קשה כפליים כשזה סדרת טלוויזיה, בדרך כלל קשה להתלהב בקלות מפסקול ליצירה טלוויזיונית לפני הצפייה ביצירה. בפסקול הזה לא צריך קונטקסט. הוא יצירה עצמאית משל עצמו. אין לי מושג איך הוא עובד בתוך הסדרה, אבל לאוזניים שלי הוא עבד פשוט מצוין. לכן אני חושב שמומלץ להאזין גם אם טרם צפיתם בעונה החדשה.
העונה השלישית פחות טובה
זה אמנם קשור לכך שבספר המקורי העלילה בשלב הזה הופכת למאוד מבולבלת, אבל הבעיה העיקרית בעונה הזו היא דווקא דפני קין, שנראית כבויה כאילו חתכו לה את הדמון. וקשה להעביר את העונה כשהגיבורה הראשית לא שם בכלל. מזל שרות וילסון מצילה את המצב ונראית קטלנית בכל סצינה שהיא נמצאת בה.
ממש לא חבל שסרט של מטרידן מינית במקום העבודה עבר מתחת לראדר (לאיסטר עם לאק).
(ל"ת)
נטלי הולט
שהלחינה את הפסקול של "לוקי", הלחינה גם את הפסקול של "באטגירל" שנגזל מאיתנו.
ד"ר סטריינג'
בפינת הניתוחים המוזיקלים המעמיקים – howard ho זנח לרגע את שלל הפרויקטים של לין מנואל מירנדה כדי להסביר איך הקרב עובד מבחינה מוזיקלית (כולל ספויילרים לדר סטריינג' כמובן).
אני חושבת שהוא מוצלח מאוד (הקרב, אבל גם הסרטון לא רע), הבעיה היא שהדבר הזה שהוא מוצלח מאוד בפני עצמו – לא מחובר לשום דבר אחר בסרט. הווארד הו ממש עובד קשה להצדיק את הבחירה הזו. לא השתכנעתי בחיבור לסרט, כן השתכנעתי שמוזיקלית זה קרב חכם…
מנית פה כמעט את כל הפסקולים של מארוול השנה, ודווקא ממיס מארוול החלטת להתעלם?
מודה, לא היו לי שום ציפיות מלורה קרפמן, לאור העובדה שההיכרות שלי איתה הייתה הפסקול של ״מה אם״ שבדומה לסדרה עצמה היה לא משהו בכלל ונתן לי רושם שהיא לא מלחינה מי יודע מה.
אבל מסתבר שטעיתי בגדול, כי הפסקול של מיס מארוול הוא מצויין בכל קנה מידה.
השילוב של מוזיקה מערבית עם מוזיקה בגוון פקיסטני היה פשוט מצויין ויצר את מה שהוא כנראה הפסקול הכי כיף להאזנה מבין תוצרי מארוול השנה.
מסכים איתך שזאת השנה של ג׳אקינו (שאולי גם תהיה האחרונה? בכל זאת, אחרי שהוא התיישב השנה על כיסא הבמאי וקטף על זה תשבוחות, יש מצב שהוא יחליט להתמקד בקריירת בימוי ולהלחין רק את הסרטים בבימויו).
הפייבוריט שלי מסרטיו השנה הוא הפסקול של שנות אור, בעיקר בשל נעימת הנושא שהיא פשוט אחת המצויינות ביותר שראיתי השנה ובכלל בשנים האחרונות. מדובר בנעימה נוסטלגית שחוזרת לימים הגדולים של ג׳ון וויליאמס בשנות השמונים (ספציפית היא מזכירה מאוד את נעימת הנושא של אינדיאנה ג׳ונס). חבל רק שהסרט לא היה מוצלח כמו הנעימה הזאת.
ועד כמה שאני גם אהבתי את הפסקול של בחורים טובים (כתבתי ״אהבתי״ כי מאז אני כבר לא זוכר תו אחד מהפסקול וכמו שכתבת אין לי שום דרך לשמוע את הפסקול ולהזכר), שיר הנושא מתעלה עליו והופך בעיני לשיר השנה מהקולנוע.
השיר הזה גרם לי לצאת מהקולנוע עם חיוך מאוזן לאוזן (טוב, כמובן זה גם בגלל הסרט עצמו, אבל עדיין נראה לי שהשיר תרם לכך בצורה משמעותית) ולאחר הצפייה שמעתי את השיר שוב ושוב ושוב ואני מניח שעוד אשמע רבות את השיר הזה, הוא עד כדי כך טוב.
ובעיני פסקול השנה הוא הפסקול של פינוקיו של דל טורו, שלטעמי צריך לזכות באוסקר כפול לפסקול ולשיר (או לכל הפחות לפסקול) ואני מאוד מקווה שזה אכן יקרה (כבר הייתה לדספלה זכייה באוסקר לסרט של דל טורו – צורת המים, כך שזה יכול בהחלט לקרות שוב).
רגע, איך יכולתי לשכוח את הפסקול של ״לא רעים בכלל״?
דניאל פמברטון מביא פה פסקול ג׳אזי ומגניב כראוי לסרט שודים ומוכיח שוב שהוא אחד מהאנדרייטד בתחום הלחנת הפסקולים.
אני כבר לא יכול לחכות לשמוע מה הוא הולך לבשל לנו בקיץ הקרוב בפסקול של ״ספיידרמן ברחבי ממדי העכביש״, כי אני ממש ממש אוהב את הפסקול של הסרט הקודם.
חמישה פסי קול בשנה אחת זה נחשב לשנה בלי הרבה עבודה לאכסנדר דפלא
הכתבה מסכמת לא רע חלק גדול מהשנה המוזיקלית שלי אבל משאירה הרבה בחוץ. 'טבעות הכח' בהחלט היה הפסקול האהוב עליי של השנה עד ללפני חודש ואז שמעתי את 'בבילון' של ג'סטין הורוויץ. בניגוד לג'יאקינו או לאלכסנדר דספלא או לכל מלחין הוליוודי אחר ג'סטין לא מוציא מספר פסי קול בשנה אחת. להיפך, הוא רק מלחין את סרטיו של דמיאן שאזל ולכן מוציא פסי קול בקצב של במאי. כלומר, אחת לשלוש-ארבע שנים ולכן כל יצירה שלו היא אירוע וכזה שהוא משקיע בו המון. הפסקול הקודם שלו לסרט 'האדם הראשון' היה מהיפים ביותר של השנים האחרונות. נעימת הנושא שלו היא כזאת שאני חורש עליה עד היום וכנראה שאותו דבר יקרה לי גם עם 'בבילון' שהוא יצירת מופת של אווירה כיפית וחגיגתית. זה פסקול ארוך יחסית (שעה ו-37) אבל כזה שכל כולו חגיגה של צלילים, מקצבים וכלי נגינה אקזוטיים עם הסגנון הג'אזי שהצמד כל כך אוהבים.
קצת קשה להמליץ על רצועות ספציפיות כי אני נהנה מכל כך הרבה אבל אם זה עוזר:
Vodoo Mama
All Figured Out
Senor Avocado
I Want a Man (שיר)
מהפסקול של 'בלונדינית' לא מאוד התלהבתי בשמיעה ראשונה אבל הוא הצליח להיכנס עמוק ללב שלי בשמיעות חוזרות (הודות לזה שאחותי התאהבה בו והכריחה אותי לחזור אליו). הוא גם מהפסי קול האלה שחווית השמיעה שלו וחווית הצפיה בסרט משלימות אחת את השניה. אי אפשר לשמוע את הפסקול ולא להישאב חזרה לאווירה ולויזואליה של הסרט ונהפוך הוא, עכשיו שאני כבר מאוהב בפסקול, כשאני חוזר לסרט וצופה בסצינות בהן מתנגנות הנעימות שאני כבר מכיר ואוהב אז אותן סצינות מקבלות עוצמה אחרת שלא הייתה להן בצפייה ראשונה.
כמה רצועות מומלצות:
Nembutal
Gemini Acoustic
Bright Horses (Instrumental) – שמצד אחד אני אמור להיות בעדה כי ניק קייב לקח את אחד השירים שלו שאני הכי אוהב והשתמש בנעימה שלו לפסקול הסרט. מצד שני, לשמוע נעימה שאני מכיר כבר שנים ובניתי בשבילה אסוציאציות אחרות פחות עבדה לי בסרט עצמו.
הייתי בטוח שיהיה בכתבה אזכור לפסקול של 'RRR'. ואני לא מדבר על השירים, אני מדבר על הפסקול המוזיקלי בלבד שמשום מה הוחלט לשחרר אותו במספר מבלבל ומיותר של Volumes. הפסקול משחק תפקיד מרכזי בסרט ולכן גם היה לו חלק גדול ביצירת האווירה המטורפת שלו. רק מצפייה בסרט כבר היה לי ברור שזה יהיה אחד הפסי קול האהובים עליי השנה.
The Fire
The Water
Fire and Water
Ram – The Volcano
Raamam, Bheemam
את 'אל תדאגי יקירתי' לא ראיתי עדיין. הביקורות של כולם לא ממש עושות חשק. אבל יש דבר אחד שכן יכריח אותי בסוף לראות את הסרט וזה הפסקול המאוד ייחודי שלו שהלחין ג'ון פאוול. אני מאוד אוהב מוזיקה שמשתמשת בקול אנושי ככלי נגינה. היו הרבה מלחינים שעשו עם זה מטעמים רבים וג'ון פאוול מייצר פסקול שהוא כולו כזה. לא שמעתי את הפסקול במלואו עדיין (מחכה לראות את הסרט קודם) אבל ממה ששמעתי (חצי ממנו, בערך) הרבה רצועות השאירו עליי רושם חזק. ביניהן:
Victory Chase
Whiskey by the Hearth
Advanced Ballet Classes
'בארדו' הוא ללא ספק ההפתעה הכי גדולה של השנה מבחינתי. גם מבחינת הסרט (שהוא סרט השנה שלי) וגם מבחינת הפסקול שכולל הרבה נעימות שונות ובסגנונות שונים אך כאלה שמצליחים לייצר אווירה אחת שמתכתבת ומייצרת, בעצם, את אווירת הסרט. זה מפתיע כפליים כשמגלים שהמלחינים של הסרט הם ברייס דסנר (מ-The National שכניסתו לעולם הקולנוע מאוד מבורכת בינתיים) ואלחנדרו גונזלס בכבודו ובעצמו בבכורה המוזיקלית שלו. וזה לא פסקול שמייצר אווירה שכיף לחוות וזהו, הוא גם מייצר כמה וכמה נעימות זכירות שנשארות עם המאזין גם אחרי.
Father Ghost
Mirror Lamento
Absurd Metals
Silbido Arpa Jarocha / Silbido a Cappella
פסקול שלא מגיע לו שיתעלמו ממנו השנה הוא זה של 'Athena' שלדעתי הדבר היחיד שעומד בינו לבין מועמדות לאוסקר היא העובדה שרוב הרצועות בו הן עיבודים לנעימות קיימות (ואולי גם זה שבאוסקר לא מתים על סרטי אקשן). אבל וואו איזה עיבודים. ו-וואו כמה טוב המוזיקה הזאת עובדת עם הסרט.
PRINCE (Les princes de la ville)
BATTLE THEME (Les princes de la ville)
Assault
Old Abram Brown
Arae ll
Orion
גם קלינט מאנסל חזר השנה עם היצירה הטובה ביותר שלו מאז 'The Fountain'. הסרט המאוד זניח הזה יצא אומנם ב-2021 אבל הפסקול שלו יצא רק השנה ושלושת הרצועות הכי פופלאריות מתוכו הן יצירות מופת אחת-אחת. מה שלא מפתיע שכן קלינט מאנסל חוזר לסגנון המוזיקלי שלו שהוא שומר בעיקר עבור סרטים של ארונופסקי (והוא אף "גונב" מעט מעצמו). לסרט, אגב, קוראים 'She Will'. מישהו ראה?
Incantation
Rebirth
Invocation
בנוסף לפסי קול טובים מלאים היו גם כמה פחות טובים או כאלה שלא שמעתי במלואם אבל עם רצועות מאוד מוצלחות כמו 'Into the Water' (המוזכרת בכתבה ואותה אני שומע בעיקר בשביל השניות הראשונות) מתוך הפסקול המאוד מעאפן של 'אווטאר 2' (באמת? שתי גרסאות הוצאתם לפסקול הזה?), 'Runway/Crash' מתוך 'גברים' (או איך שזה לא יהיה שקראו לסרט בעברית) של אלכס גארלנד, 'Your Apartment' מתוך הדרמה הקוריאנית 'נשים קטנות', Namos!' מתוך 'אנדור', 'Sea of Love' המופלאה מתוך 'החלטה לעזוב', 'Aelis Arrives' של ראמין ג'וואדי, 'Welcome to Earth (Hello)' של דניאל פמברטו (שהיא בעצם מסוף 2021 אבל אני בונה על זה שאף אחד לא באמת נכנס לקישורים או קרא עד לכאן אז מותר לי לרמות), 'Death and Baptism' שלא מאוד רחוקה בסגנונה מ-'בלונדינית' (שניהם של קייב וורן אליס), 'That Mean Man' מ-'הילדה בתמונה', 'Our World' מהעונה האחרונה של 'ווסטוורלד', 'Joanna & Rachel' מ-'סנדמן' (מאוד מזכירה לי את Mercy של מקס ריכטר אבל אולי זה רק אני), 'Big Bomb' של מארק סטיינפילד (-לב-) מתוך העונה השנייה של Raised by Wolves וכמובן 'Don't Be Voyeur with Me' (מתוך 'הבאטמן') שהיא הרצועה הכי טובה של מייקל ג'יאקינו השנה.
מבחינת שירים קצת קשה לי להחליט איזה שירים להזכיר ואיזה לא כי אני משנה את דעתי כל הזמן. שלושת השירים הבאים הם היחידים שנשארים במקומם בראש "הטבלה":
Kat and the River (מתוך 'ווינדל ו-וויילד'), אני מת על שירי הג'בריש של ברונו קוליי (ועל ברונו קוליי בכללי. הפסקול המלא מאוד מאכזב. השיר הזה הוא מופתי ויותר ממפצה).
Spider (מתוך 'Inside Outtakes'), אני די בטוח שהשיר הקטן הזה (30 שניות, שגם ככה חצי מהם לא ממש 'שיר') מתוך 'Inside Outtakes' היה הדבר ששמעתי הכי הרבה השנה אבל ספוטיפיי מתעקשים שהוא רק במקום התשיעי.
Angel (מתוך 'אנטרגלקטי'), קצת קשה לי לדרג את השירים מתוך הסרט הזה אבל ביניהם זה השיר היחיד שרצתי לחפש איך שנגמר הסרט.
ולפליילסט השירים האהובים עליי כולם (מדורגים, ככל האפשר. כי לדרג מוזיקה זה לא הגיוני אבל דירוגים ורשימות, מצד שני, זה כיףףף).
איך בבילון פסקול השנה
כשהוא בכלל כשיר רק ל-2023
אני מתייחס לפי תאריך היציאה של הפסקול, לא הסרט
למרות שהאמת גם את הסרט אני מחשיב כ-2022 כי זו השנה בה הוא הופץ במדינה שלו (גם אם באופן מצומצם). כי נגיד, בעוד עשר שנים כשארצה להיזכר מתי 'בבילון' יצא הכי נוח יהיה להסתכל על התאריך שמופיע ליד השם שלו בימד"ב במקום להתחיל לחפש מתי בדיוק הוא הופץ בארץ.
אבל שוב, דיברתי פה על הפסקול. הפסקול יצא באופן רשמי וחוקי והיה זמין לכולם כבר בתחילת דצמבר. ודצמבר של 2022 היה החודש בו שמעתי שוב ושוב את הפסקול של 'בבילון'. יהיה מוזר לי להתעלם ממנו בסיכומי השנה שלי אבל כן להכניס אותו לסיכומים של 2023, שנה שאני לא בטוח אם אקשיב בה ל-'בבילון' הרבה או באותה מידה.
מבחינתי תאריך ההפצה בארץ נהיה פחות רלוונטי עם כל שמה.
גם ככה רוב הסרטים המעניינים אפילו לא מגיעים לארץ. והקרנה או שתיים באיזה פסטיבל בחיפה לא ממש נחב תאריך הפצה. אז אני איתך בזה
ואני נגד
כי לרוב, התאריכים האלה אומרים מתי הייתה לסרט הקרנה ראשונה והם מנותקים לחלוטין ממתי אנשים צפו בהם. לא רק בארץ, ניחא – גם בארה"ב או בבריטניה או מה שזה לא יהיה. סרטים שיוצאים בהפצה סופר מצומצמת בדצמבר ואז מתרחבים בינואר הם לא סרטים שיצאו בשנה הקודמת, אלא בשנה שלאחריה.
אני מבין את החסכנות הקוגניטיבית פה, אני מבין את הצורך לרוקן את כל הסרטים שראית אשכרה, אבל לסכם שנה עם סרטים שרוב האנשים לא יראו עד שנה הבאה זה.. לא יודע. אתה עם עצמך עוד מילא. כשמבקרים עושים את זה זה מחרפן אותי.
מבקרים זה משהו אחר
אבל לא חושב שחייבת להיות הסכמה גורפת בין סיכומי השנה של המגיבים על אילו סרטים נחבים 2022
סליחה על התשובה המאוחרת
אני מבין מאיפה אתה בא אבל מצד שני אני חושב שצריכת הקולנוע שלך קצת שונה משלי ומשל רוב האנשים. אתה רואה סרטים פחות או יותר איך שהם מופצים ולכן את רוב סרטי 2022 אתה רואה ב-2022. את 'בבילון' ראית ב-2023 (נניח, למרות שעם הסקרינרים בטח ראית לפני) ולכן לא נוח לך לקטלג אותו עם סרטי 2022. במקרה שלי, למשל, כמחצית מהסרטים שהופצו ב-2022 אני אראה רק ב-2023 ומעבר. כך שלא באמת משנה לי מתי הייתה ההפצה המצומצמת של 'בבילון' ומתי היא התרחבה. מבחינתי 'בבילון' הוא יותר ולא פחות 2022 מ-, נגיד, 'הפנתר השחור 2' שאני בטח אראה רק בעוד חודש או שניים. כל מה שאני צריך זה הגדרה שרירותית כלשהי *שקל לעקוב אחריה* למה מגדיר סרט כסרט של 2022 וזהו. יותר נוח להגדיר את זה בתור 'ההקרנה/הפצה' הראשונה של הסרט מאשר להתחיל לשחק עם "גודל ההקרנה" ודברים כאלה (ואז מה עם סרטים שלא הופצו בהקרנה רחבה אף פעם? אין להם שנת יציאה?). כי זה לא באמת קשור למתי ראיתי את הסרט או מתי אחרים ראו.
לגבי המבקרים, הם דווקא כן ראו את כל הסרטים האלה ב-2022, כמו שכתבת, ואומנם מסיבות שונות משלי יוצא שגם אני וגם הם מתואמים ביחד בצורה שנוחה לשנינו. אז למה שזה יפריע לי? יותר קל לי לקטלג את 'בבילון' עם סרטי 2022 גם כי חלק גדול מסרטי 2022 אזי אראה בתחילת 23 אז זה ממש נוח לי שגם המבקרים שמים אותו באותו סל, מסיבותיהם שלהם.
וחוץ מזה, בעוד עשר או חמישים שנה כשמישהו יראה את 'בבילון' וישאל "ממתי הסרט הזה?" לא באמת יהיה לו אכפת מההפצה המצומצמת והרחבה שלו. הוא שואל כי הוא רוצה לדעת באיזו שנה צולמו התמונות הנעות שהוא מסתכל עליהן, וההקרנה הכי מוקדמת של הסרט היא זו שהתאריך שלה הכי קרוב לתשובה שהוא חיפש.
שום אהבה לדני אלפמן? השידוך שלו לבאומבך ברעש לבן
יצר את הפסקול הטוב שלו בשלב הזה של הקריירה שלו (ולעומת זאת, השיגוך הלעוס עם ברטון הביא עוד פסקול גנרי ומשעמם בוונסדיי. גם החזרה שלו לריימי לא ממש יצרה ניצוצות בסטריינג).
רעש לבן היה אלפמן?!
מודה שלא שמתי לב, ולא התרשמתי מפס הקול בכלל (או מהסרט בכללי, זה אוסף של רעיונות מעניינים אבל לא סרט טוב).
אני מרגיש שלסרט אף פעם לא היה סיכוי לעבוד כשלם אחיד וחזק.
יש יותר שינויי טונים, ולקראת הסוף הרבה סצינות נפילה. אבל יש שם כמה מהסירוונסים המבריקים בקולנןע של השנה, אני מת על הכימיה בין דרייבר לגרוויג בסרט ומרגיש שלבאומבך היה מספיק אומץ לחקור חלק מהרעיונות ולא רק לגעת בהם או לסמן וי. ואני תמיד צוחק מההומור האקדמאי של באומבך אז מבחינתי אחלה קומדיה. הוא בחיים לא יקבל שןב תקציב בגודל סדר הזה, אה? את המומנטום שלו מסיפור נישואים הוא ניצל בשביל לעשות מה שבא לו
אני מניח שזאת ההזדמנות להזכיר שהסרט "סיראנו" קיים
אף אחד לא שם לב שהשנה יצא הסרט "סיראנו" בכיכובו של פיטר דינקלג', המבוסס על גרסת מחזמר שאישתו של דינקלג' כתבה למחזה של "סיראנו דה ברז'ראק".
גם האוסקר לא שמו לב, ואפשר להבין אותם. הסרט הואיל ברוב טובו לצאת לאקרנים שבועיים אחרי הכרזת המועמדים לאוסקר שבו הוא ביקש להתמודד. התוצאה היא שאף אחד לא ממש שם לב אליו, לא לפני האוסקר ולא אחרי.
וזה באמת חבל מכיוון שמדובר בסרט שמופק ומשוחק ברמה איכותית (פיטר דינקליג' נותן פה חתיכת הופעה. רואים שהוא רצה לתת כבוד למחזמר של אישתו).
אז אני פה לתת קצת כבוד לאחד השירים המקוריים של הסרט – "Wherever I Fall".
בדרך כלל אני לא עף על סטייל השירים של "הוספנו שיר חדש למחזמר כי אנחנו רוצים מועמדות לאוסקר". בלא מעט מהמקרים הם מרגישים נדחפים ולא נחוצים. אבל פה השיר משתלב נפלא עם המוטיב של המכתבים וכתיבה שמלווים את כל המחזה.
השיר עומד פחות או יותר בפני עצמו, וניתן להבין אותו גם בלי לראות את כל הסרט. אבל לכל המעוניין אני אפרט פה בקצרצרה את סיפור המסגרת של השיר (ולטובת מי שמעוניין לצפות בסרט בלי לדעת מראש, אני אסתיר את זה בהגנה של ספוילרים) – כיתת לוחמים מקבלת פקודה לצאת בראש מול קווי האויב, בהתקפה שהיא באופן ברור משימה התאבדותית. לפני היציאה כותבים הלוחמים מכתבים אחרונים לנשותיהם, ילדהם, והוריהם.
שיר מרגש וחזק שלא קיבל את הכבוד המגיע לו.
שיר מעולה אבל
זה ממש לא שיר מקורי שנעשה בשביל לקבל מועמדות לאוסקר, השיר הזה קיים גם במחזמר הבימתי המקורי.
הפסקול המלא של "בחורים טובים" ישוחרר עוד שבועיים
(ל"ת)
בשורה מצויינת!
גם ביוטיוב מיוזיק?
כן.
(ל"ת)
מה קורה עם זה באמת?
חיפשתי כעת שוב, ולא מצאתי בשום מקום. זה נדחה או משהו כזה?
זה עלה
רק לא תחת השם העברי ״בחורים טובים״, אלא תחת השם האנגלי של הסרט: ״Matchmaking״.
החלטה מאוד תמוהה, במיוחד בהתחשב בכך שהסרט לא מי יודע מה הופץ מחוץ לישראל (לפחות עד כמה שידוע לי) וסביר להניח שמי שיחפש את האלבום באפליקציות השונות הוא ישראלי דובר עברית שיכתוב בשורת החיפוש ״בחורים טובים״ ולא ימצא כלום.
הו! תודה רבה
ואכן החלטה מטומטמת.