לפני שנתחיל: זהו לא מצעד.
הפוסט הזה סוקר פסקולים של סרטים משנת 2021, אבל אין כאן מנצח, או מקום ראשון. למה? כי פסקול, לטעמי, הוא משהו שבשונה מסרט צריך לשרוד קצת יותר זמן בתודעה כדי להחליט סופית עד כמה הוא טוב, ופרספקטיבה של שנה אחת בלבד היא קצרה מדי. כבר ברשימת פסקולי העשור הקודם התייסרתי מספיק, ושם היו לי עשר שנים. אז אולי אתן כאן סופרלטיבים נוסח "הפסקול הטוב של השנה", אבל זה תמיד ילווה ב"כנראה" מסתייג. בלי לדבר על כך שישנן יצירות משמעותיות בתחום שפשוט לא הגעתי אליהן.
אז מה כן יש לנו כאן? סקירות קצרות וסתם מחשבות – שלא לומר ביקורות – על הפסקולים של 2021 שכבשו את אוזניי, או שראויים להתייחסות מסיבות אחרות.
עוד הבהרה: כמו בפעם הקודמת, אני מתייחס כאן רק למוזיקה מקורית שהולחנה עבור הסרט, אחרת היה לנו מנצח שקוראים לו "יחידת המתאבדים". וגם "לשחרר את גאי" היה מצוין. ועוד סרט אחד שאזכיר בהמשך, אבל זהו, חוץ ממנו אני אפסיק לרמות.
מקצה ארץ הקודש
בואו נתחיל עם קצת פרובינציאליות בריאה ונתייחס לשני פסקולים של מלחינים ישראלים, שניהם מצוינים.
פרנק אילפמן הוא מלחין ישראלי מוכר שהתפרסם בעולם יחד עם הסרט אותו הלחין – "מי מפחד מהזאב הרע" – אבל באופן מוזר משהו אין עליו אפילו ערך בוויקיפדיה העברית. לא ממש שמעו עליו מאז, ובשנים האחרונות אילפמן הלחין בעיקר לסרטים קצרים או דוקומנטריים. לשמחתי, השנה הוא שוב גויס על ידי נבות פפושדו להלחין סרט בבימויו, הפעם סרט הוליוודי למהדרין: "מילקשייק אבק שריפה".
הסרט עצמו סבבה, אבל הפסקול שלו פשוט מעולה. אילפמן, במוצהר, עושה כאן מחוות לשורה ארוכה של ז'אנרים, ולא מהסס להחליף סגנונות וכלי נגינה בין רצועה לרצועה. באמת שהפסקול כולו מומלץ, אבל אם אתם צריכים רצועה ספציפית עדיין הייתי הולך על זו של כותרות הפתיחה. ידעתם שלאורות ניאון יש פסקול? ככה הוא נשמע.
הפסקול הישראלי השני שראוי לציון הוא זה של "אגדת חורבן", עליו אחראים אסף תלמודי ויונתן אלבלק (שגם זכו עליו בפרס אופיר). כמו כל האספקטים בסרט הפסקול מעולה גם הוא, אבל הרצועה שחרשתי עליה הכי הרבה – וסליחה אם זה קצת נישתי – הוא הביצוע למזמור ק"נ בתהלים. לצערי הגירסאות הנפוצות ברשת מופרעות על ידי קריינות אקראית של שולי רנד, אבל זה עדיין שיר יפהפה.
מקצה האנס זימר
השנה הקולנועית של עין הדג, כידוע, מתחילה בשבוע האחרון של השנה הקודמת, וכך אני יכול לעמת בין שלושה פסקולים של המלחין ההוליוודי האהוב עליי. מה שיפה הוא שהאיכות שלהם לא ממש קשורה לאיכות הסרטים.
כי "וונדר וומן 1984" הוא סרט גרוע בעיניי בעיקר בגלל הסוף המטומטם שלו, אבל דווקא האופטימיות חסרת הפשר הזו הובילה את זימר להלחין את הפסקול הכי חיובי ו"שמח" שלו מאז לא יודע מתי. ועדיין, כמו הסרט עצמו, ההתחלה טובה יותר משאר הפסקול, והרצועה הפותחת נמצאת רמה אחת מעל השאר; אם כי הרצועה השניה מדגימה טוב כיצד אם זימר רוצה, גם קטע דרמטי יכול להיות קליל ואופטימי.
מהצד השני יש לנו את "חולית", שכסרט החלטתי ממש לאחרונה שחסרונותיו עולים על מעלותיו. אחד החסרונות הללו, לצערי, הוא הפסקול שלו, שהלך פול-גז על "אני פסקול אווירתי אז מלודיה, כיפיות או צלילים זכירים מעניינים לי את התחת". וחבל, כי זימר יודע בהחלט לשלב בין פסקול אווירתי לרצועות שעדיין יהיה כיף להקשיב להן – הפסקול של "התחלה" הוא דוגמה מצויינת. אבל מאז היצירה הנפלאה ההיא, כל פסקול שלו מהסוג הזה הולך יותר ויותר לכיוון הרעשני והמציק: "בין כוכבים" עוד היה בסדר, אבל "דנקרק" כבר היה נסיגה משמעותית, ומה שהוא עשה ב"חולית" היה פשוט גרוע. ולחשוב שיש סיכוי טוב שעל זה הוא ייקח את האוסקר, כשעל "הפרש הבודד" הוא אפילו לא היה מועמד.
במקום היחיד עם התאמה מושלמת בין איכות הסרט לאיכות המוזיקה נמצא הפסקול של "לא זמן למות". זימר לא מחדש פה הרבה, אבל גאון הוא נשאר, ויש כאן כמה רצועות מהנות במיוחד: Message From an Old Friend, למשל, היא הברקה מוזיקלית שלוקחת כמה תווים מהנעימה האייקונית של ג'יימס בונד ועושה מהם רצועת אקשן כיפית ומגניבה. אני גם מאד אוהב את השיר של בילי אייליש (שגם לצליליו זימר מרפרר בכמה וכמה רצועות), אז מה הפלא שהאלבום הזה הוא בין המואזנים ביותר שלי השנה.
מקצה מארוול
מוזיקלית, מארוול אכזבו אותי פעמיים השנה. פעם אחת כי אלכסנדר דספלה, מלחין שאני יודע שאני צריך לאהוב אבל לא מצליח, עזב את "האלמנה השחורה" והעביר את השרביט ללורן באלפי, וכך נמנעה ממני ההזדמנות לשדרג את ההנאה מהמוזיקה על ידי האהבה שלי למארוול (כן, חיבבתי גם את הסרט הזה). הפעם השנייה היתה כשראמין דג'אוודי הגאון גוייס לפסקול של "נצחיים" – וכמו הסרט עצמו, התוצאה המוזיקלית היתה מאכזבת. אוף. רצועת הנושא עדיין חביבה למדי.
אבל על שתי האכזבות הללו הם פיצו בגדול עם כמה מהפסקולים הטובים של השנה. הפסקול של "לוקי" היה יצירתי ומגניב לאללה והחמאתי לו כמה פעמים בביקורת המתגלגלת, ונהניתי גם מהעבודה של כריסטוף בק על "וונדה-ויז'ן".
מדרגה אחת למעלה נמצא הפסקול הטרי של "ספיידרמן: אין דרך הביתה", שגורם לי הנאה בצורה לא הוגנת בגלל שהמלחין שלו (מייקל ג'אקינו) הלחין גם את הפסקול של "דוקטור סטריינג'", ובאופן שלא זכור לי מסרטים קודמים של מארוול לא מהסס לשלב ביניהם בסצינות המשותפות לשני הגיבורים. זה כיף לאללה, אפילו יותר מהרגעים בסרט בהם ג'אקינו משלב אלמנטים מוזיקליים מהפסקולים של דני אלפמן וג'יימס הורנר לסרטי ספיידרמן הקודמים.
אבל עם כל הכבוד לפאן סרוויס הזה, מבחינתי הפסקול הטוב של מארוול השנה – ואולי הפסקול הכי טוב של השנה בכלל – הוא המוזיקה שהלחין ג'ואל פ. ווסט ל"שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות". המוזיקה מקורית מהתחלה עד הסוף, נעימת הנושא פשוט פנטסטית וכוללת את המוטיב המוזיקלי הקליט של השנה, והמלחין הלא מוכר הזה עוד מלהטט איתו לאורך כל האלבום ביצירתיות מענגת. אני צריך לראות את הסרטים הקודמים של הבמאי רק כדי לשמוע עוד מהמלחין הזה: מתברר שדסטין דניאל קרטון הוא שהביא את המלחין מסרטיו הקודמים וה"קטנים". יפה שמישהו שבא מעולמות האינדי מנפיק יצירה כזו יפה לאחד הבלוקבאסטרים המצליחים של השנה.
מקצה חוסר היצירתיות של ג'יימס ניוטון הווארד
את הפסקול של "ריה והדרקון האחרון" אפשר לחלק במוצהר לשניים: הקטעים שמבוססים על האופי של הארץ הדמיונית בסדר גמור, גם אם קצת מבולגנים – הרבה כלי הקשה, תיבולים אסייאתיים, נחמד. הקטעים היותר סטנדרטיים (בעיקר סביב קסם הדרקונים) נעשו על פי התימות של הפסקול הבאמת מוצלח של "חיות הפלא", מאת אותו המלחין.
וזה עוד סביר. כי הפסקול השני שלו השנה, זה של "מסע בג'ונגל" לא נהנה אפילו מהחצי היצירתי. הוא יעיל, אבל מהרגע הראשון עד האחרון לא טורח לחדש. כנראה גם המלחין קיבל את המזכר שנשלח לכל המחלקות: "לחקות סרטים אחרים, טובים יותר", ואמר לעצמו: "כבר עבדתי על סרט פנטזיה אחר לא מזמן, אז למה להתאמץ".
עוד פסקולים יעילים
מאד אהבתי את העבודה של לודוויג גורנסון על "טנט". אתה רואה, האנס היקר? אפשר לעשות פסקול אווירתי שכיף להקשיב לו.
"הבת האפלה" הוא סרט feel-bad שמחביא בתוכו קצת אופטימיות, ונעימת הפתיחה של הסרט מעבירה את התחושה הזו ממש טוב. מקצב של 6/8 הוא לא תמיד כר פורה לרבגוניות מוזיקלית, אבל הרצועה הזו פשוט נהדרת.
את הפסקול של "משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות" גם חיבבתי, אבל הוא היה יותר טוב כשהשתמש בשירים קיימים ועשה את זה יופי. הקטע עם Live Your Life של טי.איי וריהאנה נתקע לי בראש איזה חודש. נשבע לכם שזמזמתי אותו בטעות בכניסה לניחום אבלים.
ואם לא התעלפתי מהפסקול של טום הולקנבורג (ג'אנקי XL) ל"מקס הזועם: כביש הזעם" שכולם עפו עליו, אז שדווקא העבודה הלא-מלהיבה שלו על "גודזילה נגד קונג" תשאיר עליי רושם? ואכן: לא. יעיל, אבל חדגוני למדי.
וכי בפעם שעברה כמעט סקלו אותי, אז משהו על אלכסנדר דספלה
עשיתי השבוע משהו שאני לא עושה כמעט – להקשיב לפסקול של סרט בלי שראיתי אותו. כי עוד לא הגעתי ל"כרוניקה הצרפתית", אבל בספוטיפיי צץ לי פלייליסט מהפסקולים בשורטליסט של האקדמיה, וכך הגעתי ליצירה הנוכחית של המלחין הצרפתי, שמלווה את ווס אנדרסון כבר שנים ארוכות. אני לא כל כך רוצה לשפוט פסקול בלי לשמוע אותו יחד עם הסרט, אבל כיוון שלסרט לא אגיע בקרוב, רק אומר שיש כאן אחלה מוזיקה, ושעדיין העבודה של דספלה על "מלון גרנד בודפסט" היא הטובה ביותר לטעמי שיצאה משיתוף הפעולה שלו עם אנדרסון. או בכלל.
ונסיים עם שירים מקוריים
היתה שנה טובה למחזות זמר, ללא ספק – אבל את זה אני לא אומר כי אני יודע, אלא כי ככה שמעתי. יש לי הרבה חורים להשלים: "טיק טיק… בום!", "סיפור הפרברים" (גם את המקורי עדיין לא ראיתי), "שכונה על הגובה", "אנט", "ויוו", "אוון הנסן היקר" ובטח שכחתי משהו. עוד סיבה לא לעשות כאן דירוגים. אז להגיד משהו על "אנקאנטו" יהיה קצת מגוחך כשאצלי בראש הוא כרגע לבד על המגרש, ובכל זאת: רוב השירים סבירים, "Family Madrigal" ו"Surface Pressure" מתעלים לדרגת "טובים", ו"מואנה" נשאר סרט האנימציה הטוב יותר שלין מנואל מירנדה קשור אליו.
אבל שיר מקורי לא חייב להיות בסרט מוזיקלי, ולכן אני שמח לחתום את הסקירה הזו עם שיר השנה שלי בקולנוע: what a life מ"עוד סיבוב". כל מי שראה את סצינת הסיום המדהימה של הסרט הזה יסכים איתי שזה רגע מוזיקלי גדול, וזה שהשיר קליט ברמה דביקית בטח עוזר. אבל הסיבה שאני אוהב אותו כל כך היא יותר אישית, ומתחברת לתימה כללית שזיהיתי השנה בכמה סרטים שונים – כמה כיף לחיות את החיים, על אף ולמרות הכל. השיר הזה, בסצינה הספציפית הזו, מזקק את המסר המתוק הזה לשלוש דקות פשוט אדירות, וכשאני שומע אותו שוב (ושוב. ושוב) הוא עדיין מעלה לי חיוך על הפנים. ברוך תהיה, מאדס מיקלסן, וברוכה גם להקת הפופ הדנית Scarlet Pleasure שאחראית ליצירה הכיפית הזו.
אני בדיוק עכשיו שומע את הפסקול של אגדת חורבן
וואו! איזה פסקול!
לו רק היינו שולחים את הסרט הזה לאוסקר, אז יכול להיות שהסרט לא רק היה מועמד לסרט הבינלאומי הטוב ביותר אלא גם לפסקול. אבל כמובן שעד שיש פה סרט ישראלי שיכול להתבלט במירוץ לאוסקר, ישראל לא תשלח אותו ותחמיץ את ההזדמנות.
ואני חייב לציין שאחרי ששמעתי המוני פסקולים הכוללים ברקע מקהלה שרה באיזה שפה אירופאית לא מוכרת, זה נהדר לשמוע מקהלה ברקע וגם לדעת מה היא שרה (קטעים מתהילים).
ובסגנון הזה, הייתי ממליץ גם על הפסקולים (עד כה יצאו שלושה) של מחזור כישור הזמן.
אני, בשונה מיצחק בארי, דווקא לא רואה בעייה בהאזנה לפסקול בלי לצפות בסרט/בסדרה ונראה שהשיטה הזאת יכולה גם להיות די יעילה.
כי לפי מה שהבנתי הסדרה היא לא סדרה טובה, אבל דווקא הפסקול בהחלט טוב.
לכן מכיוון שלא ראיתי את הסדרה, והפסקול שלה לא יזכיר לי שום דבר גרוע, אני יכול להנות מהפסקול הנחמד הזה.
ואגב, לגבי פרנק אילפמן, הוא גם הלחין את אבוללה ועשה שם מחווה בהחלט נחמדה לאי.טי. (בסגנון, אני מתכוון. לא שהוא הכניס נעימות מאי.טי.). מומלץ להאזין.
אאוצ'
דווקא לא אהבתי בכלל את העבודה של לורן באלפי על מחזור כישור הזמן. העבודה שלו על סדרת הפנטזיה האחרת שיצאה לאחרונה – חומריו האפלים – טובה לאין ערוך.
וכמובן לא אמרתי שיש "בעיה" בלהאזין לפסקול בלי לראות את הסרט/הסדרה שלו. אישית, אני חווה את הצלילים אחרת אחרי ששמעתי אותם לראשונה צמודים לויזואליה, ואני מעדיף להשאיר זאת כך – אבל ודאי שישנן יצירות רבות שאני מפספס בגלל זה.
אם טנט נחשב לסרט מהשנה, אז לודוויג גורנסון הוא המנצח הגדול.
פס קול מטורף, כמה רמות מעל כל פס קול שזימר עשה לנולאן ומרגיש כמו אלבום פרוגרסיב מודרני אם מאזינים לו כיצירה עצמאית. פשוט מעולה. מי ידע שגורנסון מסוגל לכזאת רמה של יצירתיות.
מקום שני – האביר הירוק של דניאל הארט. מלנכולי, יפהפה וכולל כמה שירים ממש טובים.
במקום השלישי – חולית של זימר. פס קול אמביינט סטייל טנג'רין דרים, עם ליסה ג'רארד מ-Dead Can Dance בתור הדובדבן שבקצפת. זימר במיטבו כשהוא לא מתחנף למיינסטרים. נשיקת השף.
ושתי רצועות שממש אהבתי מפסי קול פחות טובים:
נעימת הנושא הראשית של ליגת הצדק של ג'אנקי XL מהסניידר קאט
Ratism של ג'ון מרפי מיחידת המתאבדים
ציפיות וחששות מהשנה הבאה:
הבאטמן של מייקל ג'יאקינו. אני לא יודע אם הוא זה שאחראי על המוזיקה מהטריילרים, אם כן – סחתיין, הוא בכיוון. אם לא… הוא בערך המלחין האחרון שהייתי לוקח לגרסא הסופר אדג'ית של באטמן.
וכמובן שאיש הצפון שהולחן בין היתר בידי סבסטיאן גינזבורג שגם עשה את המשרתת המופתי מ-2016.
״מי ידע שגורנסון מסוגל לכזאת רמה של יצירתיות״?
בוא נראה: שופטי האוסקר שהעניקו לו את הפרס על הפנתר השחור, שופטי האמי שהעניקו לו פעמיים את הפרס על 2 העונות של המנדלוריאן וכמובן הרבה מאוד אנשים שמאוד אוהבים את הפסקולים המוצלחים מאוד האלה.
דווקא לטעמי, טנט היה החלש יותר בין הפסקולים של גורנסון (גם שופטי האוסקר חשבו כך ולא נתנו לו על זה אפילו מועמדות).
אגב, השנה הוא הולך לחזור לוואקאנדה עם הפסקול של ״הפנתר השחור – וואקאנדה לנצח״. אז להתחיל להתכונן לזכייה נוספת באוסקר? (בכלל, מאוד מעניין אותי, לאור ההצלחה האדירה של הפנתר השחור באוסקר, מה יהיה המצב עם הסרט השני. האם מארוול יכולים לעשות את זה שנית?)
בעיני העבודות של גורנסון אצל מארוול-דיסני מאד משעממות.
מצד שני, הטעם שלי במוזיקה רחוק מלהיות דומה לזה של אנשים אחרים.
לגבי וואקנדה לנצח – קשה לי להאמין שתהיה זכייה שניה על פס קול לסרט המשך.
אני ממש אדיש לענייני פסקולים
אבל בחיי ש-Ratism פשוט אחלה של שיר
יאפ, קלעת בול. יותר משזאת רצועה בפס קול, זה פשוט שיר.
לגמרי סטנדאאוט בפס הקול.
הפסקול של טנט יש קטעים בטנט שגורמים לי לרצות לרקוד
אני מקווה שאי שם יש מסיבות מגניבות ששמים פשוט טרקים מהפסקול, נשמע משהו שמתאים לאירופאים לעשות.
מזמור ק"נ ב"אגדת חורבן" היה הרינגטון שלי לתקופה
איזה שיר. ואיזו טעות של האקדמיה הישראלית לא לשלוח את הסרט המושלם הזה לאוסקר.
אז אף אחד לא הולך לדבר על הפסקול של ''לוקה''
בהחלט מצויין. ולא, לא כל סרט מונפש של דיסני מצטיין במוזיקה שלו. קחו לדוגמה את אנקאנטו, יצירה בסיסית לחלוטין, כי לא הייתי מצפה לפחות מזה מדיסני. אבל מלין מנואל מירנדה דווקא כן, הייתי מצפה לקצת יותר. למרות שהשיר של 'we dont talk about bruno' בהחלט לא יוצא לי מהראש.
ללוקה יש נעימת נושא מאוד יפה
הבעייה עם הפסקול זה שכששומעים אותו במנותק מהסרט ניתן לשים לב שכמעט לאורך כל הפסקול זאת אותה נעימה שגם מנוגנת פחות או יותר באותה הצורה שוב ושוב.
כך שעל הנעימה הנפלאה הזאת אני יכול לשפוך הרבה מילים טובות, אבל פסקול צריך יותר מנעימה אחת, טובה ככל שתהיה.
אני מאוד אהבתי את הפסקול של Power of The Dog
וגם איך שכל דמות ראשית קבלה כלי נגינה מאפיין, ואני סאקר של ג'וני גרינווד בכללי
אז ממליץ בחום גם לשמוע את הפסקול שלו לספנסר
ומישהו ידע האם הוא כתב את המוזיקה לליקריץ פיצה? לא צפיתי עדיין בסרט ומצאתי רק קטע אחד שהוא הלחין
הקטע crucifix מספנסר הוא בין האהובים עלי השנה אבל הבנתי שיחשיבו את הסרט לחלק מ2022 באתר
(ל"ת)
שני הסנט (מבחינת איכות דבריי. מבחינה כמותית אני כנראה הולך לחפור) שלי:
הפסקול של "מילקשייק אבק שריפה" הוא אחד הכי טובים של השנה ואני כל כך שמח שזכה לאזכור. מלבד נעימת הנושא המגניבה יש כמה וכמה רצועות מוזיקליות פנטסטיות, מסוגננות, מקוריות וכיפיות ברמות!
אה! ויש את המנגינה הזאת שלא הייתה מביישת את מוריקונה בשיאו.
לא שותף לטענות ש-'חולית' הוא פסקול אמביינטי ואווירתי. חלק גדול מאוד ממנו בנוי על אווירה אבל זו לא מוזיקה אמביינטית. יש תווי מוזיקה, אם שומעים אותם מספיק אז אפשר לצפות תוך כדי שמיעה לתו הבא שהולך לבוא בעוד רגע, ונעימת הנושא של הסרט היא גם די מורכבת (היא לא מאוד זכירה אבל היא בהחלט לא פשוטה במיוחד מבחינת מספר התווים המרכיבים אותה. והם בהחלט משולבים בצורה הרמונית והיא חוזרת די הרבה בפסקול). והצעקה שכולם מתלוננים עליה? היא מופיעה פעמיים בכל הפסקול/סרט, כשבפעם השנייה היא מופיעה לשנייה וחצי וכשהיא נבלעת ברקע של כלי נגינה (ממש בשניה וחצי האחרונים של הפסקול). גם הנעימה של House Atreides היא יחסית מורכבת ודי זכירה.
זה לא פסקול מושלם משום שבנוסף לחלקים הטובים יש הרבה חלקים מתים ואכן אמביינטים (לרוב הצלילים הם מקוריים ונורא נעימים לאוזן ואכן בונים את האווירה בצורה טובה, אך אם המאזין לא במצב רוח המתאים זה יכול לשעמם) אך יש לא מעט רגעים שכוללים הרבה מאוד רגש. הם לא פה בשביל ליצור אווירה וזהו. יש פה רגעים של מוזיקה מלהיבה, מוזיקה כואבת ומרגשת (The Fall) והרבה רגעים אפיים ומגניבים. למרות שבגדול אני מעדיף בהרבה את אלבום ה-Sketches של זימר מהסרט.
הפסקול של "לא זמן למות" חביב. בעיקר אהבתי ודי חרשתי על 'Home' אבל זה בזכות הוריאציה שיש לשיר של בילי אייליש, אז הקרדיט פחות הולך לזימר (הביצוע שלו נהדר). וכמובן יש את 'Matera' שהיא כן נעימה מקורית נהדרת ואת 'Final Ascent' שהיא פחות נעימה מורכבת ויותר 'כינורות חוזרים שוב ושוב על אותם תווים בעוצמה דרמתית יותר ויותר ככל שהיצירה מתקדמת' וזה אכן דרמתי וכן עובד. לא פלא שזאת הרצועה היותר פופלארית בפסקול.
מ-'נצחיים' של ראמין ג'וואדי אני אהבתי יותר את 'Across the Oceans of Time' אבל ברמה של 'חיבבתי' ולא עד כדי להזכיר אותם בכתבה. אם כבר להזכיר את ג'וואדי אז הייתי מדבר על Surreal, אלבום מוזיקלי נהדר שהוא הלחין השנה (אבל לא לסרט).
'Surface Pressure' הוא אחד הדברים הכי מרגשים שיצאו השנה. גם השיר בפני עצמו וגם הסצינה. אני מקבל צמרמורת מלהקשיב לו כל יום מחדש. ואני מקשיב לו כל יום מאז שראיתי את הסרט לפני חודשיים. וזה אפילו רק השיר *השלישי* הכי טוב שיצא השנה, בעיניי.
גם אני מאוד אהבתי את What A Life אבל…אמממ…זה לא שיר מקורי שנכתב עבור הסרט. הוא היה קיים שנה לפני וזאת הייתה אשתו של תומאס וינתרברג שהציעה לו להשתמש בו. לא מוריד מערכו של השיר אבל מרגיש לי פחות קשור לכתבה כי אם מתחילים להחמיא לכל שיר שהופיע בסרט כלשהו אז זה מכניס עוד כל כך הרבה אופציות.
שני פסי קול נוספים שנורא התלהבתי מהם שלא מקבלים מספיק יחס הם של "הדו קרב האחרון" שהלחין הארי-גריגסון ויליאמס ושל "האביר הירוק" של דניאל הארט.
"הדו קרב האחרון" הוא מסוג פסי הקול שמתהדרים בנעימת נושא טובה וזכירה שהמלחין מגיש לאורך האלבום שוב ושוב בכמה וכמה וריאצות שונות ובמקצבים שונים ומתאים אותה לאווירות שונות בהתאם לסצינה. בשמיעה הראשונה לא התלהבתי מהנעימה ולכן גם לא מהפסקול אך ככל ששמעתי אותו יותר כך התאהבתי יותר ויותר. הנעימה מצוינת, הביצועים מושקעים ויפהפיים ומדי פעם מבליחות נעימות מעולות נוספות. נורא אכזב אותי שרידלי סקוט בחר בסרט לתת לכל האפקטים הקוליים האחרים לגרום לפסקול להיבלע ברקע כי לדעתי הוא היה יכול לבלוט בקלות ואף להעצים כמה סצינות.
רצועות אהובות מהפסקול: 'I've Never Seen You Like This'
Marguerite de Carrouges
אבל כל הפסקול שווה האזנה בגדול. בעיקר לחובבי מוזיקת ימי-ביניים נוצרית גותית ולמי ששמע ואהב את הפסקול של "ממלכת גן עדן" (גם שיתוף פעולה של הארי גריגסון-ויליאמס ורידלי סקוט).
"האביר הירוק" הוא קצת יותר מאתגר אבל שווה את ההשקעה. מבחינת מקוריות ותעוזה אין פסקול שמתעלה על היצירה הזאת השנה. עבורי זו הייתה השנה של המלחין דניאל הארט. גם שמעתי והתאהבתי במוזיקה שהלחין לסרטים "A Ghost Story" ול-"Comet" וגם הכרתי את הלהקה שלו Dark Rooms שהשיר שלהם "I Get Overwhelmed" (שנכתב עבור "A Ghost Story") כיכב בראש רשימת השירים ששמעתי הכי הרבה השנה גם בספוטיפיי וגם ביוטיוב (ובפער עצום מהמקום השני). הפסקול של 'האביר הירוק' קצת ארוך מדי ולטעמי היה ניתן לחתוך קצת מהחלקים המתים יותר ולעשות שיהיה מהודק יותר אבל כשהוא עובד (ולרוב הוא עובד) הוא פשוט מדהים. "בעיה" אחת איתו היא שאני לא יודע איך להגדיר את רוב היצירות שבו (בעיה דומה הייתה לי עם "הדו קרב האחרון"). אלה שירים? אלה קטעי מוזיקה? אני לא ממש בטוח אבל זה נושא מעניין בפני עצמו.
רצועות אהובות: Gawain Runs and Runs
You Do Smell Like You've Been At Mass Last Night
Blome Swete Lilie Flour (שיר)
פסי קול נוספים שנהניתי מהם אבל בקצרה: "אל תסתכלו למעלה" (נעימת נושא נהדרת אך לא רק), "אנקאנטו" (לצד הרבה חלקים גנריים ומשעממים יש כמה נעימות פנטסיות! אני פשוט לא בטוח אם הם היו בסרט או לא כי לא הרגשתי אותם בכלל בזמן הצפיה), 'Little Nightmares ll' (למשחק משחב. לא שמעתי את האלבום במלואו אבל יש חלקים נהדרים ממש).
אגב, אחת הרצועות המוזיקליות האהובות עליי מהשנה אם לא ה- נקראית 'The Conductor' מתוך הפסקול של 'אנט' רק שמשום מה מי שערך את הפסקול מתעקש לשים בכל הגרסאות שלה מעל למוזיקה את המונולוג של סיימון הילברג וזה קצת מבאס.
שירים מקוריים אהובים (לפי הסדר מהכי אהוב):
Sympathy for the Abyss – אנט
All Eyes On Me – בו ברנהאם: בפנים
Surface Pressure – אנקאנטו
Problematic – בו ברנהאם: בפנים
We Don't Talk About Bruno – אנקאנטו
תודה על ההמלצה על Dark Rooms
נשמע כמו משהו שאני מאד אתחבר אליו.
לגבי Little Nightmares II – טרם האזנתי\שיחקתי אבל המשחק הראשון היה נהדר וגם פס הקול שלו, אז בהחלט יש ציפיה להגיע כבר למשחק השני מתישהו.
לגבי what a life
חידשת לי. הגירסה הרשמית של השיר בערוץ הלהקה ביוטיוב עלתה רק בנובמבר 2020, כמעט במקביל ליציאת הסרט בדנמרק. לכן הייתי בטוח שהוא הולחן עבור הסרט.
אבל שיהיה, בכל מקרה כנראה שלא היינו שומעים על השיר לולא הסרט…
אה, רגע
הסרטון שקישרתי אליו זהו הקליפ הרשמי, ובערוץ עצמו יש גירסא ישנה יותר. כאמור, טעות, אבל לא נורא. תודה על התיקון.
ועוד הערה אחת
זה אולי יישמע כמו הצדקה בדיעבד לטעות שהיתה לי, אבל יש משהו ב"אלה חיים" ששונה ממקרה רגיל של שימוש של סרט בשיר קיים. בדרך כלל (למשל, השיר מ'משפחת מיטשל' שמוזכר בכתבה) השיר הוא שמשדרג את הסצינה – עושה אותה יותר כיפית, או יותר דרמטית, או יותר מרגשת. במקרה של "עוד סיבוב" זה הפוך: הסרט משדרג את השיר ונותן לו משמעות שלולא ההקשר פשוט לא היתה שם. צריך לראות כדי להבין, אבל אני משוכנע שיש בזה משהו.
צודק, הסרט אכן משדרג את השיר ונותן לו משמעות נוספת
לא שזה באמת מצדיק את הטעות שלך כי נפלת על עניין טכני אבל זה לא באמת משנה. בכלל לא. שמח שהשיר קיבל פסקה שלמה ובתקווה שגם קצת יותר חשיפה (למרות שאני ממליץ, למי שלא שמע אותו, לשמוע אותו בפעם הראשונה בסרט ולא לפני).
אני אנצל את התגובה בשביל לדבר על עוד שלושה שירים *לא מקוריים* שהופיעו בסרטים השנה וממש כבשו אותי (Live Your Life ב-'מיטשלים' היה אחלה אבל הוא כבר מזוהה אצלי עם 'ההנגאובר', אז הייתי מעדיף דווקא אילו היו הולכים על משהו אחר)
Aline – Jatrvis Cocker
לשיר הזה נחשפתי בפעם הראשונה בטריילר של "הכרוניקה הצרפתית" של ויס אנדרסון. ישר הלכתי לחפש את השיר ולא הצלחתי בזמנו למצוא אותו. לא כששאלתי בתגובות ביוטיוב, לא דרך השזאם ולא בחיפוש בגוגל (אם כי יכול להיות שפשוט חיפשתי מוקדם מדי) ולכן הנחתי שמדובר בשיר מקורי שנכתב עבור הסרט. במהלך השנה האחרונה שמעתי את הטריילר של הסרט עשרות פעמים רק בשביל ליהנות מהמנגינה הנפלאה וחיכיתי בקוצר רוח לפסקול של הסרט בשביל לשמוע את השיר סוף סוף. עם יציאה הסרט הבנתי שמדובר בשיר צרפתי ישן. מצד אחד כעסתי. מצד שני, לולא הסרט לא הייתי מגלה את השיר בכלל. ולא רק שהתאהבתי בשיר אלא שגם בסרט השימוש שנעשה בו הוא מיוחד במינו. הוא מופיע מספר פעמים בסרט (וחיוך היה נמרח על פניי כל פעם שזה קרה) אם כי בשום שלב, כמדומני, ויס אנדרסון לא שם את השיר בפרונט של הסצינה אלא בעיקר שם ברקע. המנגינה שלו נמצאת שם במקום הפסקול של אלכסנדר דספלה, מלווה את הדמויות בזמן שמדברות. זה היה עשוי בטעם טוב ובצורה יפה ומעניינת שכן מטרת השימוש בשיר היא להציג את הרקע התרבותי של הדמויות ושל העיר בה מתרחש הסיפור (בנוסף להופעת השיר גם פוסטרים של האלבום שלו נראו תלויים בכמה לוקיישנים).
Downtown – Petula Clark
שיר נהדר שהגרסה המודרנית שלו בביצועה של אנה טיילור ג'וי בסרט 'אתמול בלילה בסוהו' משדרג אותו. מה שלא מובן מאליו כי לרוב אני מעדיף את הגרסאות המקוריות. וכמובן שאני מעדיף את גרסת ה-Downtempo. בכלל, קיומה של גרסת ה-Uptempo הוא מיותר בעיניי אבל מסתבר (לפי מספר ההאזנות ביוטיוב וספוטיפיי) שזה מה שאנשים מעדיפים.
Kishi Bashi – I Am the Antichrist to You
מעניין איך זה מרגיש כשהיוצרים מצליחים למצוא שיר קיים שגם מילותיו מתאימות בצורה מושלמת להתרחשויות בעלילה וגם המנגינה משקפת בצורה טובה את הרגשות בסצינה. עבור יוצרי הפרק השלישי בעונה האחרונה של 'ריק ומורטי' זה קרה עם השיר הזה. הפרק היה טוב אבל השיר הזה, שהופיע בשני סיקוונסים שונים וארוכים יחסית, שדרג אותו עשרות מונים.
ובעניין אחר, היה לי מוזר שבפסקה של השירים המקוריים לא הזכרת את 'בפנים' של בו ברנהם (שלמשך חודש לאחר הצפייה בו לא הייתי מסוגל לשמוע שום דבר אחר, משום מה). לא התחברת לשירים או שזה בגלל כל עניין ההגדרה של היצירה ואם זה סרט בכלל או לא?
אה, פשוט לא ראיתי אותו
אני מפנה אותך לפיסקה הפותחת: "יצירות משמעותיות בתחום שלא הגעתי אליהן".
ומילה אחרונה על השיר מ"עוד סיבוב": שיהיה ברור שגם אם הייתי יודע מראש שהוא לא מקורי לסרט, הייתי כולל אותו בסקירה כמעט בלי לשנות את הטקסט הנוכחי. הוא טוב מדי.
"Matera" של "לא זמן למות" היא לא נעימה מקורית
היא מבוססת על הנעימה הראשית של בשירות הוד מלכותה.
חייב לציין את הפסקול של הלוטוס הלבן שלא יוצא לי מהראש
אני מת על פסקולים שמפרשנים את המתרחש על המסך, סטייל ברנרד הרמן בסרטי היצקוק, והפסקול הזה עושה את זה באופן מרהיב. על הדרך משתמש בסגנון וכלי נגינה שלרוב לא נתקלים בהם בסרטים, מעין מוזיקה טרופית וטריפית הוואיית. ובמוזיקה יש משהו מאד קדמוני וחייתי, שמתקשר לחלק מהתמות של הסדרה (שנאמרה במפורש על ידי אחת הדמויות) "כולנו קופים".
ישנה רצועה בספיידרמן בה מייקל ג׳אקינו משלב את כל האלמנטים לרצועה אחת
רצועה שכוללת את הנעימה הראשית של ספיידרמן הנוכחי בייחד עם הנעימות מטרילוגיית ספיידרמן, מספיידרמן המופלא ומדוקטור סטריינג׳.
ראוי גם לציין את שלושת הרצועות האחרונות בהם מופיעה הנעימה הקלאסית של הטרילוגיה הזאת רק בצורה קצת יותר אפית (אפילו יש מקהלה ברקע). והרגע שסוגר האת הסרט (בסוף הרצועה השנייה מהשלושה האלה) בהחלט נותן תחושה של סיום טרילוגיה.
ואגב, כשמאזינים לפסקולים של מייקל ג׳אקינו (וכנ״ל גם ג׳ון וויליאמס) ראוי לשים את האוזן על הרצועה שמתנגנת בזמן הקרדיטים (לרוב זו הרצועה האחרונה באלבום), שם הוא משלב את כל הנעימות השונות שהופיען בפסקול ונותן סגירה נחמדה ויפה מאוד לפסקול (מה גם ששם הוא לא מוגבל למה שמופיע על המסך ויכול לבנות את הרצועה המסכמת ביותר חופשיות).
Us Again
בקושי ראיתי משהו כמו שלושה סרטים מהשנה, אבל שנים שלא קיפצתי ורקדתי בישיבה ככה!
את Raya And The Last Dragon בודאי לא ראיתם בקולנוע, אבל עיזבו אותו. בהקרנות, כמיטב המסורת, נצמד אליו סרטון מקדים בשם Us Again, מקסים, מחמם לב והמוסיקה!!! דיסני תמיד היו טובים גם במוסיקה, אבל נדיר שסרט או סרטון מנער אותי ככה לצליליו ועוד גורם לי לשמוע שוב בלופים. 6-7 דקות של כיף מרגש ומרקיד.
תבורכי, מלחינה מוכשרת, Pinar Toprak.
(פוסט ראשון שלי, ברוכים הנמצאים, תענוג להצטרף לקהילה.)
ברוך הבא :-)
(ל"ת)
מבט לעתיד עם הבאטמן של מייקל ג'יאקינו.
אז 3 רצועות כבר זמינות:
1. נעימת הנושא של באטמן – שבחלקה נשמעת כמו שאריות מסרטי ספיידרמן שהוא הלחין. קצת מוזר אבל נראה איך זה יעבוד בסרט.
2. נעימת הנושא של הרידלר – שהיא גרסא אורקסטרלית לאווה מריה. לא בטוח מה אני חושב על זה, חוץ מזה שהביצוע ממש טוב.
3. נעימת הנושא של קאטוומן – אליה נוקזו כל השפעות הפילם נואר, והיא האהובה עלי משלושת אלה עד כה.
הקדמת אותי
זמן מה רציתי לפרסם כאן התייחסות למוזיקה ששוחררה מהסרט, לאור המיני-דיון שהיה לנו על ג'אקינו בפוסט אחר. אני עוד פסיבי לגבי שלוש הרצועות הספציפיות האלה. לזכותן ייאמר שהן בהחלט מכניסות לאווירה שנראה שהסרט מנסה לשדר.
ואגב, משהו בנעימת הנושא של באטמן, בעיקר הסוף הפומפוזי, הזכיר לי קצת את מארש האימפריה של ג'ון וויליאמס.
בהחלט מרגישים את מארש האימפריה בקטע "הרועש".
מזכיר שילוב של המארש יחד עם נעימת באטמן מ-BvS של זימר וג'אנקי XL.
לא רק הסוף,
כבר מהתווים הראשונים נשמע כל הזמן שממש עוד רגע הולכים לנגן את מארש האימפריה.
"*בעיקר* הסוף הפומפוזי"
(ל"ת)
פס הקול יצא ביום שישי בסטרימינג.
מניח שהוא טוב, אבל מעצבן אותי אישית שיותר מדי תמות מתבססות על עיבודים של אווה מריה. מעיד על חוסר יצירתיות מסוים לדעתי, אבל יש גם הרבה רצועות יפות.