ההכרזה על המועמדויות הדגישה הפעם את העניין של "זה אמנים שמעריכים אמנים אחרים" וזה היה מאוד מטומטם שכל פעם הם מדגישים "העריכה שנבחרה על ידי העורכים!!". חוץ מזה, שלב המועמדויות עבר בלי תקלות גדולות מדי. היו אומנם כמה הפתעות (בעיקר בגזרת ההשמטות), ונראה ש"ג'וקר" התחזק במידה נאה (לצערו, בשלב הזה אין לו ממש תקדימים גדולים לשבור – סרטי קומיקס היו מועמדים לבימוי כבר בשנות ה-30, ו"לוגאן" ו"הפנתר השחור" גנבו לו את המועמדיות לסרט הטוב ביותר והתסריט. אבל הוא כאן הצליח להשיג 11(!) מועמדויות, זה שמטורף). בקיצור, עכשיו אנחנו מחכים לראות מי הכי חזק על פי טקסי הפרסים שעוד לפנינו.
הסרט הטוב ביותר
1917 (סך הכל 10 מועמדויות)
ג'וג'ו ראביט ( סך הכל 6 מועמדויות)
ג'וקר (סך הכל 11 מועמדויות)
האירי (סך הכל 10 מועמדויות)
היו זמנים בהוליווד (סך הכל 10 מועמדויות)
נשים קטנות (סך הכל 6 מועמדויות)
סיפור נישואים (סך הכל 6 מועמדויות)
פורד נגד פרארי (סך הכל 4 מועמדויות)
פרזיטים (סך הכל 6 מועמדויות)
ה"הפתעה" היא ש"נשים קטנות" נכנס (ובכלליות היה חזק בהרבה משציפו), אבל זאת הפתעה צפויה שכזאת – מכיוון שהפעם ישנם 9 מועמדים, והיה ברור שהמועמדים הבאים בתור הם "פורד נגד פרארי" ו"נשים קטנות".
הבמאי הטוב ביותר
בונג ג'ונג-הו, פרזיטים
טוד פיליפס, ג'וקר
מרטין סקורסזה, האירי
סם מנדז, 1917
קוונטין טרנטינו, היו זמנים בהוליווד
גם כאן, בלי הפתעות, וכמו שנראה שאנשים מאוד נהנים לציין – בלי נשים.
השחקן הראשי הטוב ביותר
אדם דרייבר, סיפור נישואים
אנטוניו בנדרס, כאב ותהילה
ג'ונתן פרייס, האפיפיורים
חואקין פיניקס, ג'וקר
ליאונרדו דיקפריו, היו זמנים בהוליווד
בנדרס! יאי! האם הוא יצליח להתחמק ולהיות הסוס שמנצח מהדו קרב בין דרייבר וחואקין? כנראה שלא! כנראה שהפרס פשוט שייך לחואקין! נראה שלפחות כאן באתר, כולם די בסדר עם זה.
השחקנית הטובה ביותר
סינתיה אריבו, הארייט: הדרך לחופש
סירשה רונאן, נשים קטנות
סקרלט ג'והנסון, סיפור נישואים
רנה זלווגר, ג'ודי – מעבר לקשת
שרליז ת'רון, פצצה
בלי לופיטה הקטגוריה הזאת לא שווה כלום, מצטער. סתם, נו, סקרלט נהדרת (כאן. ב"ג'וג'ו" היא לא משהו) וסירשה הצליחה להשיג 4 מועמדויות עד גיל 25, שזה די מטורף.
שחקן המשנה הטוב ביותר
אל פאצ'ינו, האירי
אנתוני הופקינס, האפיפיורים
בראד פיט, היו זמנים בהוליווד
ג'ו פשי, האירי
טום הנקס, יום יפה בשכונה
הדבר היחיד שמפתיע זה חוסר ההפתעות הפה. האוסקר, אם תהיתם, שייך לבראד פיט – היחיד מהחבורה בלי פסלון על משחק.
שחקנית המשנה הטובה ביותר
לורה דרן, סיפור נישואים
מרגו רובי, פצצה
סקרלט ג'והנסון, ג'וג'ו ראביט
פלורנס פיו, נשים קטנות
קתי בייטס, ריצ'ארד ג'ול
בלי ג'ניפר לופז, עם קתי בייטס. נראה שהקופות המאכזבות של "ריצ'ארד" לא מנעו ממנו הביא את בייטס למועמדות. האוסקר, בוודאות גבוהה מאוד, לדרן.
התסריט המקורי הטוב ביותר
1917
היו זמנים בהוליווד
סיפור נישואים
פרזיטים
רצח כתוב היטב
רצח כתוב היטב! ריאן ג'ונסון מועמד לאוסקר! מגניב! בכל מקרה, "1917" מאוד נהנה מההופעה פה, כי זה מסמן שלמרות התלונות על "דלות הסיפור" (שאני לא מסכים איתם, אבל זה לפעם אחרת), גם התסריטאים תומכים בו. עכשיו החסרון העיקרי שלו זה השחקנים. בכל מקרה, חוץ מ"רצח" שזה כבוד עבורו להיות מועמד – כולם יכולים לזכות פה, ואין לי ממש מושג מי דווקא יזכה. הראש כרגע אומר "סיפור נישואים", אם הדרך שבה הקטגוריה התנהלה בשנים האחרונות.
התסריט המעובד הטוב ביותר
ג'וג'ו ראביט
ג'וקר
האירי
האפיפיורים
נשים קטנות
בגדול, נראה לי שהזוכה תהיה גרטה גרוויג ו"נשים קטנות" בקטע של "מצטערים שלא נתנו כלום ל"ליידי בירד" ולא העמדנו אותך לבימוי השנה! אופסי!". למרות שאם "האירי" יסחוף לנצחון, זאת תהיה הקטגוריה הראשונה שהוא ייקח.
הצילום הטוב ביותר
1917
ג'וקר
האירי
היו זמנים בהוליווד
המגדלור
"המגדלור" הוא ההפתעה הלא בדיוק מפתיעה, וזה אומר שזאת השנה השנייה ברצף שצילום שחור לבן מועמד.
הפסקול הטוב ביותר
1917
ג'וקר
מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
נשים קטנות
סיפור נישואים
עוד פעם מלחמת הכוכבים? כנראה שזאת לא קטגורית הפסקול הטוב ביותר בלי ג'ון וויליאמס.
העריכה הטובה ביותר
ג'וקר
ג'וג'ו ראביט
האירי
פורד נגד פרארי
פרזיטים
רבים וטובים מסתכלים על קטגוריית העריכה כדי לשפוט את סיכויי של סרט, ועם הפספוס של "היו זמנים בהוליווד" כאן (הכי בצדק בעולם, וואו, אין דברים כאלה, איזה סרט ערוך נורא), נראה שהוא איבד את ההובלה לטובת סקורסזה או סקורסזה דיאט או, בחלומות הפרועים שלי – "פרזיטים".
עיצוב תפאורה
1917
ג'וג'ו ראביט
האירי
היו זמנים בהוליווד
פרזיטים
למי שצריך הוכחה לעוצמה של "פרזיטים" – סרטים מודרניים שאינם בז'אנר הפנטזיה או המחזמר בקושי רב מצליחים לקבל מועמדות פה. מישהו עשה עבודה טובה בשכנוע של מחלקת התפאורות שלא הכל זה שחזור תקופתי, וכל הכבוד לו. אולי בעתיד נראה עוד חריגות שכאלה.
סאונד מיקסינג
1917
אד אסטרה
ג'וקר
היו זמנים בהוליווד
פורד נגד פרארי
עריכת סאונד
1917
ג'וקר
היו זמנים בהוליווד
מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
פורד נגד פרארי
….היו זמנים בהוליווד? נו, טוב.
התלבושות הטובות ביותר
ג'וג'ו ראביט
ג'וקר
האירי
היו זמנים בהוליווד
נשים קטנות
"ג'וקר" הוא היחיד שהוא כמעט מודרני, אבל בסופו של דבר זאת חברת סרטים שמשחזרים תקופות שונות, מה שצפוי וקצת מאכזב. ליבי עם העבודה על שמלת החתונה המתפרקת אט אט ב"מי שעומד מאחורי" שלעולם באלף אלפי עולמות לא היה לה שבב של סיכוי.
האפקטים הויזואלים הטובים ביותר
1917
מלך האריות
האירי
הנוקמים: סוף המשחק
מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר
ככל הנראה שכל הבלוקבאסטרים פה רק בשביל יופי. הפרס יילך ל"1917" או "האירי".
השיר המקורי הטוב ביותר
"(אני הולך) לאהוב את עצמי בשנית", רוקטמן
"אל תוך הלא נודע", לשבור את הקרח 2
"להתרומם", הארייט: הדרך לחופש
"אני עומד איתך", פריצת דרך
"אני לא יכול לתת לך לזרוק את עצמך", צעצוע של סיפור 4
"רוקטמן" ו"לשבור את הקרח 2" חולקים שני דברים: שניהם המובילים בקטגוריה הזאת, ושניהם החמיצו כל קטגוריה אחרת פרט לזאת.
האיפור ועיצוב השיער הטובים ביותר
1917
ג'ודי – מעבר לקשת
ג'וקר
מליפיסינט: אדונית הרשע
פצצה
לראשונה בתולדות האוסקר, יש בקטגוריה הזאת חמישה מועמדים. דווקא השנה, לא נראה שזה מוצדק במיוחד. הפרס כנראה ל"ג'ודי" או "פצצה" על החיקויים המוצלחים שלהם לסלבריטאים אחרים. באוסקרים מתים על השטויות האלה.
הסרט המונפש הטוב ביותר
הדרקון הראשון שלי: העולם הנסתר
יד אבודה
מיסטר לינק
צעצוע של סיפור 4
קלאוס
לשבור את הקרח 2 מפספס! למרות שגם לפני שפספס – הקטגוריה הזאת פתוחה לחלוטין, וכנראה שדווקא לא תיטה לכיוון "צעצוע של סיפור 4", שעד כה לא זכה בפרסים משמעותיים.
הסרט התיעודי הטוב ביותר
מפעל אמריקאני
ארץ הדבש
עבור סאמה
המערה
דמוקרטיה על סף התהום
"אפולו 11" פספס, אבל פספוסים זה הנורמה בקטגוריה הזאת. על פניו, "מפעל אמריקאני" מוביל, אבל אפשרי שזה רק על פניו. שני הלינקים פה הם לצפייה ישירה לסרט בנטפליקס.
הסרט הזר הטוב ביותר
פרזיטים (דרום קוריאה)
כאב ותהילה (ספרד)
עלובי החיים (צרפת)
ארץ הדבש (מקדוניה הצפונית)
גופו של הצלוב (פולין)
היי, תראו זה ארץ הדבש שוב פעם! מה שלומך? זה בערך הפעם הראשונה שסרט דוקו-זר מצליח להיכנס לשתי הקטגוריות (לרוב סרטים כאלה נכנסים רק באחת), אבל זה מחוויר כהישג לעומת המועמדויות של "פרזיטים".
הסרט הקצר התיעודי הטוב ביותר
בהיעדרות/ In The Absence
לך רוץ צ'ה-צ'ה/ Walk Run Cha-Cha
ללמוד לרכב על סקייטבורד באזור מלחמה (אם את ילדה)/ Learning to Skate in a Warzone (If Your'e a Girl
סיינט לואיס סופרמן/ St. Louis Superman
שבויים של החיים/ Life Overtakes Me
הסרט הקצר המונפש הטוב ביותר
אחות/ Sister
בת/ Dcera
קיטבול/ Kitbull
שיער אהבה/ Hair Love
זכיר/ Memorable
הסרט הלייב אקשן הקצר הטוב ביותר
אחווה/ Brotherhood
אחות/ A Sister
חלון השכנים/ The Neighbors' Window
מועדון הכדורגל של נפטה/ Nefta Football Club
סריה/ Saria
כל מקום שיש בו קישור, זה אומר שניתן לראות את הסרט בזה הרגע באינטרנט. "חלון השכנים" ו"מועדון הכדורגל של נפטה" הם צמד סרטים נהדרים, אז זה גם מומלץ, בהקשר שלהם.
"עוד פעם מלחמת הכוכבים?"
הלוואי שעשירית מהפסקולים שנכתבים בהוליווד היו בעשירית מהרמה של מה שג'ון וויליאמס עושה. התלונה היחידה כאן היא שכנראה הוא הולך להפסיד גם השנה. חבל, זו היתה יכולה להיות סגירת מעגל נהדרת (וזכייה מוצדקת מאין כמותה) אם וויליאמס היה מקבל פרס על הסטאר וורס התשיעי והאחרון שלו, 42 שנה אחרי שזכה על הראשון.
זה בקלות הפסקול הכי חלש של הסדרה
הוא לא היה צריך להיות מועמד.
גם אם זה נכון (ולדעתי זה לא – התואר הזה שייך למתקפת המשובטים) זה עדיין לא גורע מגודל ההישג של וויליאמס לאורך תשעת הסרטים, שאין לו אח ורע בהיסטוריה של הקולנוע.
אם לא בעין הדג, לפחות באוסקר האפיפיורים מקבל יחס!!
(ל"ת)
נראה שהאקדמיה מפצה את סקרלט על ההתעלמויות ממנה כל השנים
ולא שהיא לא ראויה למועמדויות האלה גם ככה
Fun fact
שני אנשים מועמדים פעמיים לסרט הטוב ביותר. דיוויד היימן הפיק גם סיפור נישואים וגם את היו זמנים בהוליווד, ואמה טילינג'ר קוסקוף הפיקה גם את האירי וגם את ג'וקר.
שמח לראות את כל האהבה שסקרלט ג'והנסון מקבלת
הייתה לא שנה מדהימה עם שני מועמדויות לאוסקר, תפקיד חשוב בשובר קופות הגדול הכל הזמנים וההכרזה על סרט "אלמנה השחורה".
היא כנראה לא תזכה באף אחד מהפרסים אבל טוב לדעת שהיא סוף סוף מקבלת תשומת לב מהאקדמיה.
לדעתי היא בין השחקניות הכי טובות היום בתעשיית הסרטים.
החלוקה לשחקן ושחקן משנה קצת מצחיקה
גם במקרה של היו זמנים בהוליווד וגם באפיפיורים. כן, לפרייס/דיקפריו יש קצת יותר זמן מסך וחשיבות עלילתית מלהופקינס/פיט, אבל להגיד שהם שחקני משנה בסרטים האלה זה ללכת רחוק. שני הסרטים האלה צריכים להיחשב ככאלו בהם שני השחקנים העיקריים עם שחקנים ראשיים. בשני המקרים שניהם מופיעים על הפוסטר, והרבה מהעלילה סובבת סביב מערכת היחסים בין שניהם. לשם השוואה, דמיינו מצב שבו בסיפור נישואים דרייבר או ג'והנסון היו נחשבים שחקן ראשי, והשני שחקן משני. זה היה נראה מגוחך ומעורר המולה.
בלי קשר, פיט לא זוכה באוסקר על הסרט הזה. מוכן להתערב על מהשתהרוצה.
לצערי, רמאות הקטגוריה הזאת היא כל כך מקובעת
שאפילו מבקרים ובלוגי קולנוע מתחילים לשתף איתה פעולה מדי פעם.
לגבי לא פיט – אז מי כן? עזוב עניין הופעה, שאני מסכים שפיט הוא לא חוד החנית פה. לפצ'ינו יש אוסקר. לפשי יש אוסקר. להופקינס יש אוסקר. להנקס יש שניים. יהיה הרבה יותר קל לשכנע מצביעים לצ'פר את מי ש"חסר" לו מאשר להביא עוד אוסקר על משהו. (אישית הייתי נותן לפשי, כמו שאכן עשינו פה באתר).
חבל שהאוסקר לא נותן פרס למי שמגיע לו
זה פשוט הזיה מבחינתי. מה זה אפילה מתקנת?לא הבנתי…
האוסקר לא אמור לתת את הפרס לשחקן הטוב ביותר?לסרט הטוב ביותר? הסיבה שהוא יזכה כי הוא לא זכה היא סיבה הזויה מבחינתי.
כמובן שאני לא יוצא עליך כי אתה רק מפרשן את המצב. פשוט אני מוציא את תסכולי על כך.
* אגב השחקן האהוב עלי הוא דיקפריו, ולמרות זאת לא רציתי שיזכה באוסקר על האיש שנולד מחדש, כי לא הגיע לו באותה שנה(כמו שלא הייתי רוצה שיזכה השנה).
קשה להפריד פוליטיקה מהמשחק הזה כשאתה מצביע
בייחוד שקשה מראש לקבוע מה זה "הטוב ביותר" ועל סמך מה.
על סמך מה שאנשים באמת חושבים ולא על מה שיראה טוב
אם ברור לרוב העם מי הכי טוב. אז אני רוצה להאמין שגם מי שמצביע חושב ככה. נכון שהוא יכול לחשוב אחרת ממני או מהציבור אבל אם יש כזה קונזנצוס שx שיחק הכי טוב אבל y יזכה בגלל שהוא סבל או דברים דומים זה לא לעניין
קונצנזוסים שונים אצל אנשים שונים
וגם העם אוהב את מה שנראה לו טוב לאהוב.
ממתי נותנים אוסקרי תנחומים למי שאין לו?
כלומר, זה בהחלט משהו שאנשים מקווים לו (ע"ע הקמפיין המוגזם לדיקפריו על the revenant), אבל אני נוטה להאמין שזה עדיין לא השיקול העיקרי של האקדמיה. כן, האוסקרים הם מאוד פוליטיים ולא תמיד זוכה מי שהגיע להישג אומנותי אלא זה ש"מגיע לו" מכל מיני סיבות. אבל אני חושב שעדיין "כי אין לו עדיין" זה לא סיבה טובה.
אם כבר, להיפך. יש לאקדמיה הסטוריה ארוכה עם לתת לאנשים אוסקר שוב ושוב בצורה מאוד לא שוויונית.
מי כן יזכה? תכלס, לכל הארבעה האחרים מגיע יותר (את הסרט של הנקס עוד לא ראיתי, אבל בוא לא נעמיד פנים – הוא משחק שם יותר טוב מפיט גם בלי לראות).
יש לאקדמיה היסטוריה לכאן ולכאן
אבל לא יודע אם הייתי אומר שיש לה היסטוריה "ארוכה" עם לתת לאנשים אוסקר שוב ושוב בצורה לא שוויונית.
משנות השלושים לפחות
https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_actors_with_two_or_more_Academy_Awards_in_acting_categories
אה, במובן הזה
במובן הזה, בהחלט ארוכה.
אגב מי בוחר מה זה שחקן משנה ומה זה ראשי?האוסקר או המפיקים של הסרט ?
(ל"ת)
עקרונית? המצביעים
אבל על מצביעים ניתן להשפיע, ובשביל זה עושים קמפיינים שמסבירים לך למי להצביע ואיך. לא תמיד זה עובד – קייט וינסלט, לדוגמא, נדחפה כשחקנית משנה במהלך עונת הפרסים אבל אז ביום המועמדויות היא הייתה מועמדת על תפקיד ראשי (ובצדק).
הבנתי תודה*
לכל התגבות וההסברים היום..
מישהו פה מוזמן לתקן אותי...
אבל חשבתי שלפי הכללים מותר שלכל סרט יהיה מותר רק שחקן אחד ראשי ושחקנית אחת ראשית.
לא, וכבר היו בעבר מקרים של שני שחקנים ראשיים מאותו בסרט ראש בראש
(ל"ת)
"אמדאוס" כנראה הכואב מכולם.
איך, איך אפשר לבחור בין ההופעה של הולסה לזאת של מאריי אברהם בסרט הזה?
יכול להיות שאתה צודק..
אבל ב"במחקר" שעשיתי ב5 דקות האחרונות הפעם האחרונה שזה קרה היה ב1983. יש סיכוי ששינו את החוקים מאז כי לא נשמע לי הגיוני שזה לא קרה מאז?
מה שהשתנה זה המשחק, לא החוקים
יותר ויותר צמחו להם קמפיינים לאוסקר וחישובים איך להשיג מועמדות ואיך למקסם נצחונות והגיעו לנוסחה שזה כנראה "פוגע" בסרט או בשחקן שהוא מועמד ליד שחקן אחר, אז הם משנמכים שחקנים כדי לזכות בקטגוריה "קלה" יותר – הרי כשאתה תכלס שחקן ראשי יש לך תפקיד יותר "עסיסי" ממי שמופיע רק רבע שעה, ולכן הזכייה שלך יותר קלה.
אין כללים תזרמו
(ל"ת)
כמה פעמים כבר קרה
שסרט זר היה מועמד לסרט הטוב ביותר?
זכור לי אם אני לא טועה החיים יפים. היה עוד?
אהבה אני זוכר ובטח היו עוד מקרים אבל אכן זה נדיר
(ל"ת)
כלומר.. "רומא" היה בדיוק שנה שעברה..
בכל מקרה, היו 8: פרזיטים, רומא, אהבה, נמר דרקון, החיים יפים, זעקות ולחישות, The Emigrants ו-Z. "האשליה הגדולה" גם היה מועמד לסרט הטוב ביותר, אבל כזה, בשנות השלושים אז לא הייתה קטגוריה לסרט הזר.
מוסיף שאלה, האם היה סרט זר עם כ"כ הרבה מועמדויות?
(ל"ת)
שוב, רומא
שהיה מועמד ל-10 פרסים (והשווה בכך עם "נמר דרקון"). החיים יפים היה מועמד ל-7. זעקות ולחישות גם ל-6.
לרומא היו 10
(ל"ת)
לא מבין איך ניונגו לא מועמדת
(ל"ת)
ולקיטור הקבוע
מה לא טוב בתסריטים של בלוקבאסטרים? מה לא טוב בבימוי שלהם? מה לא טוב בעריכה שלהם? מה לא טוב בצילום שלהם?
כל פעם מחדש זה מרגיז אותי. מילא קטגוריית הסרט הטוב ביותר – נגיד שאסקפיזם טהור לא יכול להחשב 'סרט טוב' (פחחח). אבל איך הפכו כל הקטגוריות החשובות למועדון סגור, עד שכל חזאי אוסקר יודע לתלות את פרס הסרט במועמדות לעריכה למשל וכן הלאה והלאה?
משנה לשנה האוסקר מאבד עוד ועוד רלוונטיות. אם 'סוף המשחק' לא הצליח לשבור את תקרת הזכוכית, אז החבר'ה שם עדיין מהדור של סקורסזה והם מאמינים בשטות שהוא טען על סרטי מארוול. כמו שיהונתן כתב, "העיר הוליווד נבוכה". בהחלט. לאיזה קהל אתם פונים שם באקדמיה?
לא מתווכח עם רוב מה שכתבת,אבל 'הספר הירוק' הוא אסקפיזם טהור,בלי שמץ של יומרה אמנותית. הוא גם הרבה יותר נגיש וקליל מ'סוף המשחק'.
את 'הספר הירוק' ראיתי ממש בשבוע האחרון
ואני מסכים איתך שהוא נגיש מאד, אבל הוא בהחלט נושא עימו מטען תרבותי. המטען התרבותי הזה גרם ל'פנתר השחור' להיות מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, למרות שהוא היה צריך להיות מועמד ל'סרט החשוב ביותר'.
ולגבי 'יומרה אמנותית' – זה חלק מהשאלה: מה זו אומנות? לדעתי בלוקבאסטר יכול להיות אומנותי לא פחות מדרמת אוסקרים קלאסית.
כמובן,וגם ברור שהמטען התרבותי גם עזר לספר הירוק לזכות בפרס
אבל בכל זאת,איזה מין סרט זה?זה סרט כיפי וקצבי ונעים ונחמד. הוא לא מאתגר, הוא לא מדכא,הוא לא עמוק,הוא לא חתרני,הוא לא חדשני, הוא לא מפתיע,הוא לא מסובך,הוא לא מתוחכם. הוא למעשה לא נועז ומורכב בשום צורה,הן בתוכן והן בעשייה הקולנועית, פשוט סרט כיפי ונוסחתי שמחמם את הלב.(בהחלט לא אומר את כל זה לגנאי,כן? חיבבתי את הסרט מאוד)
כאמור,אין לי ויכוח עם רוב הטענות שלך, אבל להגיד שבאקדמיה לא יודעים להעריך סרטים שכל מטרתם(או כמעט כל) היא לעשות כיף אסקפיסטי,זה לא כל כך נכון. זה אולי לא אסקפיזם גדול וצבעוני כמו בסרטי גיבורי על,אבל זה עדיין אסקפיזם.
באמת יכול להיות שהכללתי בצורה גורפת מדי
אבל מעניין אותי – איך אתה מפרש את ההתעלמות הכמעט קבועה מבלוקבאסטרים? עזוב 'אסקפיזם'. מה למשל חשבת על ההצעה (שהתפוגגה, תודה לא-ל) להוסיף קטגוריית סרט פופולרי?
אתה קצת מתקיל אותי כאן
לגבי השאלה הראשונה- יש לי בראש שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה: כפי שאתה אומר, לאקדמיה יש התנשאות מובנית כלפי בלוקבאסטרים. היא לא מאמינה שבלוקבאסטרים יכולים להיות אמנות ולכן די פוסלת אותם מראש.
אפשרות שנייה- קשורה יותר לסיבה שגם אני לא הייתי מעניק את פרס הסרט לבלוקבאסטרים.לרובם, לפחות. לא בגלל שבלוקבאסטרים לא יכולים להיות אמנות(הם יכולים, לא חסרות דוגמאות) אלא פשוט בגלל טעם אישי. אם במאי רוצה לדבר איתי על נושאים כבדים כמו מוסר והזמן והנפש ולא יודע מה,אני מעדיף שימקד את כל הסרט בנושאים האלה ולא יכניס את הדיון בהם אגב השקעה בסצנות אקשן מרהיבות או בדיחות קלילות. קשה לי יותר לעבור חוויה רגשית עמוקה מסרט שמשקיע המון משאבים בלבדר אותי. אני מבין אנשים שמוצאים עומק גם בבלוקבאסטרים שהם יותר בידוריים בעיקרם, אבל לי אישית זה פחות עושה את זה בדרך כלל. אפשרי שגם לרבים מחברי האקדמיה.לך תדע. (אם כי אני בהחלט לא בטוח שאמנות היא הקריטריון שלהם לבחירת הסרטים. כפי שכתבתי קודם,"הספר הירוק" הוא לא סרט אמנותי בעיניי, כנ"ל "ספוטלייט" )
לגבי השאלה השנייה- מסכים איתך לגמרי. מדובר בקשקוש שטוב שנמנע בסופו של דבר.
אבל הם לא באמת מתעלמים מבלוקבסטרים
רק ב-25 שנה האחרונות אתה יכול למצוא שם את טיטאניק, שר הטבעות, גלדיאטור, לב אמיץ ופורסט גאמפ, שמלבד היותם סרטים זוכי אוסקר הם גם היו מהבלוקבסטרים הכי גדולים ומצליחים של אותן שנים. שלא לדבר על עשרות בלוקבסטרים אחרים שהיו רק מועמדים או זכו בקטגוריות משנה. אז אין באמת התעלמות קטגורית כפי שאתה מתאר, הם פשוט לא תמיד מתיישרים לפי הטעם שלך, והם כן כנראה מעדיפים – בצדק – בלוקבסטרים מקוריים על פני סרטי מוצר תעשייתיים.
אני לא חושב שאפשר להגיד
"הם לא מתעלמים מבלוקבאסטרים". הם כן. הדוגמאות שהבאת מפוזרות על פני עשרים שנה. גם לא טענתי שמעולם לא היה בלוקבאסטר שלא זכה ליחס. כמו כן, יחס בקטגוריות המכונות 'טכניות' הוא לא יחס מספק, כמו שכתבתי כבר.
אבל מה שהכי מפריע לי במה שכתבת זה המשפט "מעדיפים בצדק בלוקבאסטרים מקוריים על פני סרטי מוצר תעשייתיים". התיוג הזה בדיוק הוא מה שמעצבן אותי: מה זה 'סרט מוצר תעשייתי', למען השם? מה לא מקורי ומרגש בשומרי הגלקסיה?
טוב מן הסתם יש כאן גם עניין של טעם אישי, אבל ברור שיש הבדל בין סרט שמגיע מחזון אמנותי אמיתי ומגובש של במאי/תסריטאי לבין סרט שהונדס ע"י ראשי האולפן לפי שיקולים פופוליסטיים מסחריים, נוסחאות שמבוססות על הצלחות קודמות ורשימת אילוצים פוליטיים, ושהבמאים/תסריטאים מתפקדים שם בעיקר כטכנאים מוציאים לפועל.
לך ברור, לי לא
כי אני כאמור לא בהכרח מסכים עם ההגדרות שלך לסרטים הללו. אני דווקא מעריך יותר במאי שהצליח להביא את החזון האמיתי והמגובש שלו לסרט אולפנים, כמו שומרי הגלקסיה או תור: ראגנארוק, מאשר מישהו שפוט יכל לעשות מה שהוא רוצה בלי שאף אחד הפריע.
חוץ מזה, פוליטיקה משפיעה על האוסקר בלי סוף, אז להגיד שהיא מחשיבה פחות סרטים שמתחשבים בפוליטיקה – זה חוסר מודעות עצמית נוראי מבחינתה.
מה זאת אומרת סרט שהונדס?
אתה אומר את זה כאילו לראש האולפן אין חזון משלו.
וכאן אתה אולי יכול להגיד את זה לגבי סרטים ספורדיים, אבל אתה באמת יכול להגיד שלקווין פייגי אין חזון שקשור באופן ישיר בחומר המקור? ברצינות?
לקווין פייגי יש חזון, וזה לעשות הרבה מאוד כסף
קווין פייגי הוא מפיק. הוא לא יוצר, הוא איש בחליפה. הוא מסתכל על דברים מהצד המסחרי/פיננסי ולא האמנותי. הוא מנהל פס ייצור של סרטים כמו שמנהלים מפעל. כלומר מפקח שהכל יעמוד בסטנדרטים (הגבוהים) שהוא הציב ושלא יהיו פאשלות. כל זה לא אומר שפייגי לא מחובר לחומר המקור, או שאין לו כבוד אליו, או שהוא לא עושה את מה שהוא עושה בצורה מצוינת. אבל אני לא מזהה בסרטים האלה חתימת יד של אמן. לא משנה מי כותב או מביים אותם, התוצר הסופי מרגיש מעובד, שטחי ומלאכותי.
סליחה, אבל תצטרך להגדיר מה זו אמנות.
כי כרגע אני לא מצליח להבין מה ההבדל בין מה שפייגי עושה לבין מה ש, נאמר, אניש קפור עושה, מיכלאנג'לו עשה או כמעט כל אמן אחר שגם מוכר את היצירות שלו (זאת אומרת, כולם).
קפור ומיכלאנג'לו אשכרה *עשו* את היצירות
לא היו להם מיניונים שפיסלו עבורם המוני פסלים אחודים לפי תכניות מתאר שבלוניות.
נו, באמת.
אתה יודע למה אחרי כל סרט יש 5, 10, 15 דקות של קרדיטים? כי היום לעשות סרט זאת אומנות שדורשת המון מיניונים שיעשו את העבודה לפי ניהול, חזון, מתאר של אדם-שניים-שלושה. לא בגלל שהאדם-שניים-שלושה האלו הם לא אומנים, אלא בגלל שפשוט אדם אחד לא יכול לעשות את כל העבודה הזאת.
לא אמרתי שהוא צריך לעשות לבד את הכל
אבל פייגי למיטב ידיעתי לא מעורב ישירות בכתיבה/בימוי של הסרטים. הוא מביא אחרים שיעשו זאת, ואז דואג לעקר אותם מחירות יצירתית וליישר אותם לפי הקונבנציות הסגנוניות/מבניות של שאר סרטי האולפן שהוא מכתיב מלמעלה. כלומר למרות שהוא הכוח המניע מאחורי הסרטים והאחראי הראשי לתוצר הסופי, אי אפשר באמת להתייחס אליו כאוטר, אלא יותר כמשגיח-על של מפעל ייצור המוני הדואג להנפיק מוצרים אחידים ברמת גימור גבוהה.
אם זאת לא ההגדרה של אוטר, אז מה כן?
(ל"ת)
אין לי שום כוונה להיכנס לדיון על מה זה אמנות,
אני לא מאמינה שדילמות של מאות ואלפי שנים ייפתרו בעין הדג. אני רק רוצה להזכיר שני דברים:
א. להרבה מהציירים הגדולים בהיסטוריה, שהיום אנחנו מזהים כאמנים ב-א' גדולה, היו שוליות שעשו בשבילם הרבה מהעבודה.
ב. קווין פייגי עובד בחברה שהמנכ"ל הקודם שלה אמר: We have no obligation to make history. We have no obligation to make art. We have no obligation to make a statement. To make money is our only objective.
המנכ"ל הקודם והמפוטר שלה
(ל"ת)
המנכ"ל שלפני שהתפוטר מינה את המנכ"ל הנוכחי
(ל"ת)
רגע
אז הטענה כרגע היא ש*כל* הסרטים שמיוצרים בדיסני, בהכרח, לא אומנותיים? כל אחד ואחד מהם? בגלל שהמנכ"ל של החברה אמרה משהו על זה שהחברה רוצה להרוויח כסף? (הצהרה בהחלט מפתיעה ממנכ"לים, אגב).
וכדאי אולי להזכר באיך מארוול התחילו, בזה שהם *לא* רצו לתת את השליטה האומנותית לאולפנים כי הם לא אהבו את הסרטים שיצאו ורצו לייצר את החזון שלהם, וגם כשהיה ברור שזו היתה הולכת להיות הצלחה עולמית ודיסני קנו אותם הם נלחמו על זה שהם שומרים על השליטה האומנותית בסרטים שלהם.
כאמור, אין לי טענה בדיון.
אבל אני חושבת שהייתי לא הוגנת כשלא הבאתי את החלק הזה בציטוט, סתם כי התעצלתי לגגל אותו:
Our only objective may be to make money, but in order to make money, we must always make entertaining movies. And if we make entertaining movies, at times we will make history, art, a statement, or all three.
ו, טוב, אם ממש מתעקשים, אני רואה ברוב סרטי דיסני אמנות, לפי איך שאני מגדירה אותה.
לשניהם אשכרה היו עוזרים שעשו עבורם הרבה מאוד
אבל אם להמשיך לנסות לזקק מהי אמנות, אתה אומר שאם זו לא יצירה של אינדיבידואל זה לא נחשב?
מה לגבי להקות רוק? האם הביטלס – לא ג'ון או פול, הלהקה – לא יצרה אמנות? ובזווית קצת אחרת, האם ג'ורג' מרטין לא היה אמן?
לא אמרתי שזו חייבת להיות יצירה של אינדיבידואל
והאנלוגיה לביטלס היתה נכונה אילו ג'ורג' מרטין היה מכתיב לחברי הלהקה דף עם הוראות מחייבות לגבי המבנה והמקצב המדויקים של כל שיר, מספר האקורדים המותרים, הסולם הספציפי, האורך המקסימלי ורשימת נושאים מצומצמת שעליהם מותר לשיר. ואז היה מקים עוד 20 להקות שיבוט שפועלות בדיוק באותו אופן.
אז השירים של גזוז למשל
הם לא אומנות כי גזוז היתה שותפות עסקית של סנדרסון ופשנל כשכל שאר החברים הועסקו שם בחוזים?
ולהגיד שההוראות של פייגי כוללות "דף עם הוראות מחייבות לגבי המבנה והמקצב המדויקים של כל שיר, מספר האקורדים המותרים, הסולם הספציפי, האורך המקסימלי ורשימת נושאים מצומצמת שעליהם מותר לשיר." זה קצת מוגזם לעולם שנתן לנו גם את תור רגנרוק וגם את הפנתר השחור. אין ספק שפייגי יצר תבנית מסויימת (כי ככה זה כשאתה show runner של סדרה -אם אין תבנית מסויימת זו לא אותה הסדרה…), אבל מי שלא רואה את ג'וס ווידון בנוקמים הראשון, את טאייקה ואטיטי בתור:רגנרוק ואת ג'יימס גאן בשומרי הגלקסיה, באמת לא מסתכל מספיק טוב.
הכוונה שלו ברורה.
הפרדה בין מודל כלכלי-רווחי נטו (להקת בנות/בנים שהוקמה על-ידי מפיקים חיצוניים וחבריה הם רק בובות מרקדות על חוט שלא כותבות פסיק במוזיקה שלהם) לבין מודל אמנותי (להקה אלטרנטיבית שמשלבת סגנונות ושואפת לניסיוניות ולשבירת תבניות מוכרות.) כמובן שגם במוזיקה זה יותר מורכב ממה שזה נדמה, כמו הספייס גירלס שגם נבחרו באודישנים חיצוניים והדביקו את שמן לכל מוצר אפשרי וגם כתבו בעצמן את השירים וניהלו את עצמן כלכלית, אבל ההפרדה הזאת בין אמנות למסחור חיונית גם אם היא מתנשאת.
אכן ראיתי משהו מווידון, ואטיטי וגאן בסרטים האלה
היו מאפיינים קלים של היוצרים, אבל הם התבטאו בעיקר בסגנון ההומור (ולא בויזואליה) ותמיד בשלב כלשהו בסרט פינו את מקומם לטובת החזון האולפני הגנרי. לא משנה מי היה חתום על הסרטים, ההרגשה היתה שהם הולכים לאותו כיוון בדיוק, נבנים לאותו קליימקס, לוחצים על אותם כפתורים רגשיים, הופכים במערכה השלישית לאותה אורגיית CGI מעייפת, ובעיקר נעדרי כל מקוריות או תעוזה יצירתית.
סרטון מהסטודיו של קפור
https://www.dailyartmagazine.com/visit-anish-kapoor-studio/
סביב 2:00 הוא מדבר על ההאשמה שהטיחו בו שהוא לא אמן כי הוא מעסיק הרבה עוזרים.
אבל אם להתייחס לטענה המהותית שלך, אנשים מתפעלים מפייגי בעיקר בגלל היכולת שלו לייצר סדרה של עשרות סרטים לאורך הרבה שנים ש-1) מדברים האחד עם השני, 2) רובם ברמה גבוהה מאוד, ובעיקר 3) מספרים, בסופו של דבר, סיפור אחד בעל התחלה, אמצע וסוף, עם דמויות שעוברות התפתחות הגיונית וקתרזיס רגשי ואינטלקטואלי. זה לא "המוני פסלים אחודים". זה פסל אחד, מרשים מאוד.
"זה לא המוני פסלים אחודים. זה פסל אחד"
ובכן, אתה אולי רואה יצירה אחת גדולה, אני רואה 20 ומשהו סרטים שמרגישים כולם כמו חיקוי זה של זה, שבנויים באופן זהה, שנראים אותו דבר, שמשתמשים באותם כלים, שמציגים דמויות אחידות בעיצובן ושמכילים את אותם קווי מתאר עלילתיים, עד לרמה שכולם הופכים אצלי בראש לבליל גדול וחסר ייחוד.
לגבי הרמה הגבוהה אני מסכים, וגם כתבתי זאת קודם. אין לי כוונה לזלזל או להקל ראש במה שפייגי עושה, כי הוא בהחלט עושה את זה טוב יותר מכל אחד אחר. השאלה היחידה היא על ההגדרה של מה הוא עושה.
יחסית לעובדה שהם בדיוק העמידו סרט שעשה מיליארד דולר
לא הייתי אומר שהם "מאבדים עוד ועוד רלוונטיות" רק בגלל שהם לא העמידו את הסרט שעשה כפול מכך.
ההכנסות הם בקושי חלק קטן מהסיפור
לא הבנתי את הטענה שלך. ג'וקר הוא רחוק מאד מבלוקבאסטר קלאסי. דווקא לכן ההכנסות האלה משמחות אותי, אבל זה לא קשור לטענה שלי בכלל.
אני לא מתייחס לכלל הטענה
אני מתייחס למשפט ש"האקדמיה מאבדת רלוונטיות".
השנה הזאת, ספציפית, כשהסרט שמוביל במועמדויות הוא להיט עצום שהכניס מעל מיליארד דולר – זה לא השנה הכי טובה לטיעון הזה.
נכון, אבל
זה שסרט שהכניס קרוב לפי שלושה זכה להתעלמות כמעט מוחלטת באותה השנה ממש, עדיין מראה על חוסר רלוונטיות מסויים. הקהל של ג'וקר קטן יותר מהקהל של מארוול.
כן, אבל זה כבר במידת גודל שזה לא רלוונטי
ההבדל בין "סרט עם חשיפה עצומה" ל"סרט עם חשיפה אסטרונומית" הוא לא אותו דבר כמו "שורת סרטי אינדי" (היי, 2014!).
בהתחשב בכך ש"1917" מועמד די בטוח לעבור את קו ה-100 מיליון, ש"פורד נגד פרארי" ו"היו זמנים" עשו את זה, ו"נשים קטנות" גם בדרך – זה שנה שכמעט חצי מהמועמדים הם שוברי קופות בקנה המידה ה"אובייקטיבי". בהתחשב בכך ש"האירי" להיט בנטפליקס (נצפה ע"י 26 מיליון אנשים), זה משאיר שלושה סרטים שהם מעין עיסוק פנים בועתי: "פרזיטים" (שגם הוא להיט אבל באופן יחסי), "סיפור נישואים" ו"ג'וג'ו ראביט".
שלושה סרטים מתוך תשעה זה לא איבוד רלוונטיות מרגע לדודלי.
לא הייתי מתלונן לעוד מועמדויות ל"נוקמים", שיהיה ברור, אבל ספציפית השנה זאת לא שנה טובה לטענת "איבוד הרלוונטיות". מותר לאקדמיה לא להסכים עם טעם הקהל, לא משנה כמה הסרט עשה.
ובכן, כשאתה מציג זאת כך...
תראה, זה עדיין חורה לי. מה היה כבר קורה אם האקדמיה היתה מכבדת יותר סרטי גיבורי על? לא מדובר כאן על מקרה רובוטריקים. סרטי הנוקמים זכו להערכה ביקורתית עצומה, ומבקרים רבים ציינו לשבח את התסריט של סוף המשחק למשל, שסגר המון מעגלים מעשרים סרטים קודמים.
ההתעלמות מההישגים הקולנועיים לחלוטין של סרט כזה, יכולה בהחלט להרגיש כחוסר רלוונטיות.
אני חושד שרוב חברי האקדמיה חושבים כמו סקורסזה (והערה על הג'וקר)
כך שאפשר לראות את הטיעונים שלו ללמה הנוקמים זה לא קולנוע, ולהסיק מזה למה סרטים כאלה נפסחים על ידי האקדמיה.
לגבי הג'וקר, אני לא חושב שזה מצביע על מגמה אמיתית לגבי אימוץ סרטי קומיקס באוסקרים. התיאוריה שלי היא שההצלחה הבלתי נתפסת שלו, גם בקופות וגם ביקורתית, היא תוצאה של סערה מושלמת של הרבה גורמים שהתלכדו בלי כוונה. הקונספט הנכון הגיע ברגע הנכון מבחינה פוליטית, לאולפן שיש לו המון כסף ועכשיו בקטע של להמציא את עצמו מחדש ואין לו מה להפסיד, בידי במאי שבא עם מספיק קרדיט כדי לקחת סיכונים, עם ליהוק מחדש של דמות שהיווה ריבאונד מטורף ביחס לגרסא הקודמת שלה (שהייתה אכזבה פסיכית ביחס לגרסא שבאה לפניה, מה שהעצים את הריבאונד), עם מסע יחסי ציבור אגדי, ואימוץ נדיר של פסטיבל מרכזי.
ואני גם חושב שהסערה הזאת לא נגמרה. הג'וקר הולך לסחוף את האוסקרים מעצם ההייפ האדיר שעדיין קיים סביבו, והדבר הזה הולך להשליך על השנים הקרובות בקולנוע, כשכל אולפן ינסה כרגיל לחקות את הטרנד וליצור ג'וקר משלו. אבל אף אחד לא יצליח לשחזר את ההצלחה, או לפחות לא יצליח בו זמנית לשחזר הצלחה ביקורתית, קופתית ופופולארית, כמו שהג'וקר הצליח.
מסכים לחלוטין לגבי ג'וקר
קודם כל, ניתוח מעניין מאד של גורמי ההצלחה שלו. תודה.
לעצם הנושא – ברור שכדבריך, זה לא מצביע על מגמה. לא טענתי אחרת: אדרבה, אני חושש שג'וקר ישמש עלה תאנה לאקדמיה שתגיד "תראו, אנחנו מתייחסים גם לסרט קומיקס", למרות שהוא לא באמת משחק במגרש הזה. הרחבתי על הטענה הזאת קצת בדיון הזה.
הסיבה היא שסרטי בלוקבסטר לא צריכים את האוסקר
תחשוב על תשומת לב בתור סחורה – ככל שסרט מקבל יותר תשומת לב, כך הוא יכול להמיר אותה ביותר כסף. האוסקר, כמו כל שאר הפרסים ופסטיבלי הקולנוע, מייצר תשומת לב ועל פניו אמור להעניק אותה לסרטים שצריכים את תשומת הלב הזאת כדי להרוויח כסף.
הייתה תקופה שבה בלוקבסטרים שלטו באוסקר, זה היה בשנות ה-40 וה-50 כשמערבונים היו גיבורי העל. עכשיו הכלכלה ההוליוודית השתנתה ואיתה תפקידו התרבותי של האוסקר. נכון, הם העמידו את "ג'וקר", אבל זו תקלה אחת גדולה שאמן שלא תוביל לאף זכייה. סרטים כמו "היו זמנים בהוליווד" ו"1917" (או אפילו "פרזיטים" במידה פחותה) הפכו לשוברי קופות *בגלל* הבאז האוסקרי סביבם.
לא רק לופיטה
ההתעלמות הגורפת מ-"אנחנו" היא ביזיון.
יש סיבה שUS לא נכנס לשום קטגוריה? בייחוד לופיטה.
זה היה די ברור שהוא לא יהיה מועמד בהתחשב בזה שהוא לא היה מועמד לכמעט אף פרס חשוב השנה ולדעתי יש איזשהו קונזנצוס מסויים שהסרט הוא ירידה משמעותית ברמה לעומת Get Out.
למה שהוא כן ייכנס?
get out משנה שעברה רכב על גל של הייפ והפתעה, באופן די דומה לדעתי לג'וקר השנה. אני לא חושב שגם הוא וגם us מייצגים איזשהו כשרון נדיר של ג'ורדן פיל, ושניהם אוברייטד לגמרי. לכן צריך לקחת אותו בקונטקסט הרגיל – זה סרט אימה. סרטי אימה לא מקבלים אוסקרים. זה הכל.
או לחלופין
Get out הוא סרט מעולה, ו Us הוא סרט חביב אך מאכזב.
או...
או…
שלget out יש גם איזה מסר/אמירה מאוד ברורים על יחסים בין גזעים, והמסר של us אם יש אחד כזה, הוא לא ממש ברור. אנחנו כל פעם מחדש נכנסים לדיון הזה, אבל אחרי X פעמים שבהם סרטים מסויימים מאוד ספציפיים פתאום קופצים מעל לסרטים אחרים בגלל צורה לא מוסברת, אולי יש הסבר. אולי יש משהו שהופך את get out לשלם שגדול מסך חלקיו ואת us לסרט סבבה ותו לא.
וגם אם אנחנו לא בטוחים אם הפרמטר הזה של המסר הוא רלוונטי אצל הצופה הממוצע, לי באופן אישי אין ספק שבאוסקר זה מאוד משפיע.
נושא המסר והתמות של US בהקשר של המועמדויות הוא רלוונטי
גם בגלל שלצערו של US, יצא השנה סרט אחר בעל באז אוסקרי, פרזיטים, שהוא פחות או יותר אותו סרט בדיוק רק הרבה יותר קוהרנטי וברור בתמות שלו – וגם הרבה יותר מוצלח לטעמי.
אני חושב ש"מיזרי" ו"שתיקת הכבשים" יחלקו עליך.
ו"תברח" עצמו זכה באוסקר על תסריט, אם אני זוכר נכון. אז כן, זה יותר נדיר שסרטי אימה זוכים, אבל זה לא בלתי קיים.
זה יוצאי הדופן המעידים על הכלל
אפשר בקלות לזכור את כל סרטי האימה שזכו בפרסים משמעותיים באוסקר, בגלל שהיו כל כך מעט כאלו. מה לעשות, יש סרטים שאפשר לצפות על פי הז'אנרים שלהם כמה התייחסות הם יקבלו באוסקרים. get out היה אחד מיוצאי הדופן, אבל אין סיבה לצפות שכל סרט אימה אחר של ג'ורדן פיל גם יקבל את אותה התייחסות. כנ"ל לגבי הג'וקר ופנתר שחור, שהם היוצאים מהכלל כשמדובר על סרטי קומיקס באוסקרים.
Uncut Gems לא יצא בארץ?
כי זה יסביר את העובדה שאנחנו קצת ישנים כאן באתר על הבזיון בכך שאדם סנדלר לא מועמד.
ייצא בנטפליקס ב-31 בינואר
(ל"ת)
התנגדות
אוף עם הדיסני האלה. אני מבין בדיוק מה הם מנסים לעשות לי ב-Into the Unknown, והמניפולציה הרגשית השקופה הזאת לא הולכת לעבוד להם!
זאת אומרת, היא לגמרי הולכת לעבוד להם, לעזאזל איתם.
במקרים כאלה, אני הייתי משחרר
(ל"ת)
זה אחלה שיר לדעתי
אם שומעים רק את הפזמון שלו מנותק מהקשר הוא נשמע צעקני ובנאלי, אבל בתוך הקונטקסט של הסרט, ויחד עם הבילד אפ היפה של הבתים, הוא עובד מעולה.
זה שיר פנומנלי
הוא רק, גם, קיטש שלא להאמין ולוחץ על כל הנקודות בכל העוצמה האפשרית
אם סרט כ"כ בינוני כמו הפנתר השחור היה מועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר
זה מעמיד בפרופורציה מתאימה את ההישג של הג'וקר.
"הפנתר השחור" היה מועמד לסרט הטוב ביותר,
ומלבד הקטגוריה הזו היה מועמד רק לפרסי פסקול, עיצוב וסאונד. "ג'וקר" מועמד לסרט הטוב ביותר, ומלבד הקטגוריה הזאת, מועמד בקטגוריות השחקן הראשי, הבימוי והתסריט (זאת בנוסף לעריכה, צילום והפסקול המוזיקלי, שהן מהקטגוריות היותר "נחשבות" בקרב קטגוריות "המלאכה"). האקדמיה בבירור מתייחסת ל"ג'וקר" בתור אחד הסרטים החזקים במירוץ, ואני משוכנע ש"הפנתר השחור" שימש עבורם יותר כעלה תאנה מאשר סרט שהם באמת החזיקו ממנו כאחד הטובים של 2018.
האקדמיה מתייחסת לג'וקר כאל סרט אמיתי
(ל"ת)
משהו שהלך לאיבוד בשיח כאן:
איזה שורת מועמדים לסרט הטוב מדהימה.
זה לא אני אומר (כלומר, אני כן, אבל תהיו איתי רגע): זה אתם. כמות ההסכמה בין הסרטים בסקר השנה לאוסקר היא 5 (ועוד אחד משנה שעברה, מה שהופך את 2019 לשנה שהכי הסכמנו עם האוסקר אי פעם) מתוך 6 שהוקרנו. ולפי התגובות כאן, סביר מאוד שנראה עוד 2 לפחות (1917 וג'וג'ו ראביט, ואולי גם נשים קטנות) בסקר של 2020.
ואנחנו לא לבד: גם ברשימת 250 הסרטים כרגע 6 מהסרטים האלה מככבים.
בקיצור, לא איבוד רלוונטיות ולא בטיח. האוסקרים והקהל לאט לאט מוצאים את המשותף. זה די מדהים.
לדעתי זה מזל
שסרטים שמתאימים לאוסקר מתאימים גם לקהל.
זה לא קורה הרבה אבל קורה לפעמים.
כאילו טרנטינו וסקורסזה הם במאים שמתאימים לקהל ולאוסקר באופן קבוע.
סרטי מלחמה טובים הם אהובים על הקהל והאקדמיה(טוראי ריאן לדוגמא. ודנקרק )
והאמת גם בשאר אני יכול להביא סוג של הסבר הגיוני, אבל הביקורת על האיבוד של הרלוונטיות של האקדמיה (או חוסר האיבוד) היא על ה20 שנה האחרונות ולקחת את ההצלחה שלה השנה כדוגמא היא לא לעניין לדעתי.
מה זה "מזל"?
איך "מזל" נכנס לפה אפילו? זה לא זריקת מטבע, זה הסרטים שבלטו בשיח השנה ונשלחו לאוסקרים. מה, לא היו סרטי אוסקר בייט (פצצה, הארייט, ריצ'רד ג'ול)? לא היו סרטים בינוניים?
זה לא מזל, והאקדמיה לחלוטין לא מאבדת את הרלוונטיות שלה, גם לא ב-20 שנה האחרונות. האקדמיה מנווטת שיח קולנועי משתנה והיא מצליחה להתאים את עצמה בצורה יפה מאוד בסך הכל. זה שהיא לא מפרגנת לכל מארבל או פיקסאר לא הופך אותה ללא רלוונטי. זאת האקדמיה שראתה את מקס הזועם, להציל את מארק וואטני, צורת המים, המפגש, תברח, הפנתר השחור וחשבה "וואלה, אלה הסרטים הכי טובים של השנה" – אלה סרטים שפשוט *אי אפשר למצוא* בשנות ה-90 ואחורה.
אני לא הולך להתווכח כי זה חסר טעם(בכללי לא קשור אליך) אנשים לא מסכימים באינטרנט
אני רק אגיד שהסברתי מה זה ״מזל״.
פשוט מאוד-הקלפים הסתדרו בין מה שאנשים אוהבים לאקדמיה.
זה קורה אבל לא תמיד.
אני לא ארוץ לויקי עכשיו אבל אם נראה מי זכה בשנים האחרונות.
אור ירח. בירדמן. האיש שנולד מחדש. והאם אלו סרטים שהקהל אהב?שעל כך מדובר אם אני לא טועה.
גם המועמדים לא הכי מעניינים לקהל בדכ. אבל אני לא הולך להביא דוגמאות כמו שאמרתי
אוקיי, אם לא הולכים להביא דוגמאות
ומדברים רק על תחושות אז אין שום משמעות לכלום.
לשאלתך: כן. אלה סרטים שהקהל חובב הקולנוע אוהב.
עדיין לא השתכנעתי
ההתעלמות ממארוול היא לחלוטין בעייתית, נקודה. אפשר אולי לומר שהאקדמיה בכיוון הנכון – אבל חוסר היחס לסרט הכי מצליח אי פעם, ביקורתית וקופתית, היא בעיה מאיפה שלא תסתכל על זה. יש דברים שהיא עושה טוב – אבל יש דברים שעדיין לא.
הסרט הוא לא הסרט הכי מצליח אי פעם ביקורתית בכלל
הוא הסרט הכי מצליח קופתית, ואין שום הכרח לאקדמיה לעקוב אחרי הדולרים.
אם הבעיה היחידה היא סרטי מארבל, אז וואלה, זה לא באמת בעיה. מארבל הם נחמדים, והביקורת שלי מלאת התשבחות ממש שם, וגם אני באוסקרים הדמיוניים בראש שלי מוצא לסרט הזה אולי איזה קטגוריה שתיים שבה הוא ממש הצטיין, וגם הוא לא זוכה (אם היה אוסקר לליהוק, לעומת זאת…). זה סרט מאוד מרגש כמעריץ מארבל, אבל אם אתה מחוץ ללופ (ואנשים בגילאי חברי האקדמיה הם, מה לעשות מחוץ ללופ המארבלי בגדול) הרבה מהאפקט שלו הולך לאיבוד.
וכלומר.. הם העמידו את הפנתר השחור שנה שעברה. גם מארבל לא ממש זוכים לאיזה זובור מתמשך. זה היה מביך מאוד אם הנוקמים לא היה מועמד אפילו על אפקטים, אבל אין איזה מועמדות כללית אחרת שאפשר להגיד עליה שהיא החמצה נוראית. אפילו ההופעה הטובה של דאוני ג'וניור די נבלעת, בסופו של דבר, בסרט שהוא קקפוניה עצומה של אלפי דברים שקורים בבת אחת. ההישג של האחים רוסו מרשים, אין ספק, אבל זה יותר ההישג של פייגי. אני אמרתי מתישהו שלדעתי היה מקום לתת להם אוסקר מיוחד (ובכלליות לשלוף יותר את האופציה להעניק אוסקרים מיוחדים על דברים שקורים) אבל גם אם הם לא – ככה לא נראית איבוד רלוונטיות.
לגבי מצליח ביקורתית - האמת שכשלתי בלשוני
אם כי אני יכול לטעון שהוא הסרט הכי מצליח קופתית שגם הצליח ככה ביקורתית. לא משנה.
לעצם הענין: 'הפנתר השחור' הוא לא דוגמה, אלא אולי להיפך: הוא הועמד מסיבות פוליטיות, שהן חשובות מאד, אבל מבחינת האוסקר זה הרגיש כאילו "אוהו, סוף סוף אנחנו יכולים לתת מועמדות לזבל הסקפיסטי הזה בזכות סרט שלוחץ על פרוות הייצוג בנקודות הנכונות".
וכן, ברור לי ש'אנשי האקדמיה' הם מחוץ ללופ של מארוול. זאת חלק מהבעיה, למען השם.
ושום דבר מכל זה לא מתחיל אפילו להסביר את ההגדרות המשונות של האקדמיה לסרט, בימוי, עריכה ותסריט *טובים*, שיכולים להיות אך ורק בסרט מהסוג 'הנכון'. הפנתר השחור שאתה כל כך נאחז בו לא היה מועמד לכלום חוץ מפרס הסרט, אם מישהו היה צריך הוכחה שזה עלה תאנה ותו לא.
הפנתר השחור *זכה* בשלושה פרסים
לא עלה תאנה ולא כלום.
ושוב, אנחנו לא יודעים למה הם העמידו את הסרט, ולהחליט שזה בגלל "סיבות פוליטיות" זה לא לעניין. הסרט באמת באמת ריגש אנשים והזיז אנשים בארה"ב בצורה שאני לא מבין אבל לפסול את זה כעניין ציני זה לא הדרך.
ושוב, אני מראה, גם עם הפנתר השחור שההגדרות למה זה סרט/בימוי/תסריט/עריכה טובים נפרצים בעשור הזה פעם אחר פעם. רק בגלל שהזיכיון שאתה אוהב לא שם במידה שאתה היית רוצה לא אומר שהאקדמיה לא בעשור הכי פורץ גבולות שהיה לה מאז (לא יודע, אין לי כוח לבדוק).
עלה תאנה ועוד איך
שוב מיהרתי מדי לנסח – הוא אכן זכה, אבל לא בפרסים ה'נחשבים'. פרס הפסקול כן נחשב, אבל לבימוי ולתסריט הוא בכלל לא היה מועמד, וזה מבחינתי הוכיח לחלוטין שהמועמדות לסרט היא לשם הקישוט. ולא הראית איך ההגדרות נפרצות. הן לא.
(ופור גאד סייק, לא צריך להתכחש לזה שהאקדמיה באיזושהי בעיה מבחינת הנראות הציבורית לסרטים פופולאריים. כאילו מה, *אני* הייתי זה שהציע לעשות קטגוריה לסרט הפופולרי? ברור שיש בעיה, לפחות תודה בזה. אולי ההגדרות שלי לבעיה הזו חריפות מדי, אבל ההגנה שלך עליהם מוזרה בעיניי. כאילו, עשרה סרטים טובים שנה אחרי שנה מסוג מאד מסויים, וכן, יש פה ושם יוצאי דופן, זאת לחלוטין *שיטה*. נקודה).
והמועמדות של "פורד נגד פרארי" גם קישוט?
ולא, לאקדמיה אין בעיה (או לכל הפחות – לא בעיה חמורה כמו שמציגים אותה בכלל). לאקדמיה יש את abc על הראש שרוצים לקדם את הסרטים של דיסני וזה למה נולד בחטא רעיון הסרט הפופולרי. זה לא אותו דבר.
וזה לא עשרה סרטים מסוג "מאוד מסויים". זה עשרה סרטים בלי סרטי "קיצון" כאשר מה שמתאפשר להכיל בתוך האמצע הולך וגדל משנה (סרטים זרים, סרטי אימה, סרטי גיבורי על, סרטי קומיקס, סרטי פנטזיה, וכו').
קישוט ל*מה*?
לא ברור לי מה באת להוכיח.
שוב, כיוון אולי יש, ואתה עצמך קורא לזה "הולך וגדל משנה לשנה". אבל סלח לי, להגיד שאין שום בעיה זה פשוט מוזר לי.
ויודע מה, מילא הסרט הטוב ביותר. זאת הגדרה מאד מאד רחבה. אז תענה לי על שאלה אחת פשוטה מאד: למה הבימוי, התסריט והעריכה, לא נחשבים לקטגוריות 'טכניות'? למה ברור כבר שנים לכל מי שמתעסק באוסקר שלא משנה איזו עבודת בימוי פסיכית עשית, אם עשית את זה בסרט של מארוול אין סיכוי בעולם שמישהו יחשיב את העבודה שלך? זאת גם לא בעיה? מה הקשר בין איכות לבין בימוי? למה הבימוי שלך נחשב רק אם עשית ביופיק או סרט עם אמירה על החיים האמיתיים?
מספר הביופקים שהיו מועמדים בשנים האחרונות לבימוי: 1
(אם אתה סופר גם סיפורים אמיתיים, שזה לא אותו דבר: 8.)
אבל בכל מקרה, לטענה המרכזית – האקדמיה גם העמידה את ג'ורג' מילר על "מקס הזועם", ואת דני וילנב על "המפגש". הם יודעים להעמיד יופי על סרטי ז'אנר ושוברי קופות כשהם מרגישים שנעשתה שם באמת עבודה יוצאת דופן (גם ג'יימס קמרון על "אוואטר", אגב). והאחים רוסו, כפרה עליהם, הם אחלה במאי אקשן אבל אין שום דבר שהם עשו שגרם לאיזה וואו. לכן גם אצל מבקרים יותר צעירים ובלופ הם לא זכו להרבה הכנסות כבמאים הטובים ביותר.
אולי אתה חושב שכן, וזה סבבה. אבל גם סביר שאנשים פשוט לא התרשמו עד כדי כך מעבודה של במאים שמוגבלים מראש על ידי האולפנים במה שהם יכולים לעשות ולכן היצירה היא לא ממש "שלהם" ושלא הייתה תחושה שהם חידשו, או איתגרו או עשו משהו באמת מעניין עם הסרטים שלהם. ואם השנה היו מועמדים כמו "משחק החיקוי" הייתי יותר בצד שלך, אבל רשימת המועמדים שלהם מצדיקה את המעמד והמקום שלה. כל הסרטים האלה, הם סרטים של במאים וההישג שלהם הוא של הבמאי שלהם. במקרה של סוף המשחק ההישג הוא פשוט של הרבה יותר מרק הם.
מיציתי עם ההיצמדות לדוגמאות, תודה לך
ובעצם גם עם הדיון. רק אקשר כאן למאמר שכתב בנימין טוביאס לפני שנה, ואני לא מסכים עם כולו ממש, אבל אולי אם הוא טוען לחוסר רלוונטיות אנשים יאמינו לו:
https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5441331,00.html
רגע, הנה עוד לינק מעניין
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3744373,00.html
ועוד משהו אחד
"האחים רוסו הם אחלה במאי אקשן אבל אין שום דבר שהם עשו שגרם לאיזה וואו".
ובכן, בימוי שעשה ג'נאגלינג עם עשרים עלילות ותתי עלילות מעשור של סרטים ואז נחת על הקרקע בשלום, יותר וואו מלא-יודע-כמה סרטי אוסקר שהבימוי בהם היה מקסימום 'יעיל'.
ואם אותם במאים היו מועמדים השנה, הייתי יותר נוטה לשקול שהייתה כאן התעלמות כואבת
אבל לא הייתה, אז אני לא. רשימת המועמדים לפרס הבימוי מהודקת ומוצדקת, כאשר יש לה גם כמה מקומות אחרים טובים לאחר מכן עד שמה שהאחים רוסו ייכנס לשיקול.
כלומר, הפנתר השחור עשה יותר כסף ממלחמת האינסוף בארה"ב
גם זה מסיבות "פוליטיות"?
ברור, איזו שאלה
אפרו-אמריקאים הלכו לראות אותו בהמוניהם כי הוא היה סרט על גיבור על שחור. יש למישהו ספק בזה?
די, נו.
כוח הקנייה של אפרו-אמריקאים לא מספיק גדול כדי להפוך סרט שכזה ללהיט על. הרבה אנשים אהבו אותו, מכל הגוונים, העדות, והצבעים ולא רק בגלל שהוא "נכון פוליטית". הביקורות וההתלהבות של האמריקאים היא אולי תמוהה, אבל לחלוטין אותנטית. לפסול אותה כעניין פנים-פוליטי זה לא טענה רצינית, וזה באותה רמה של טענה ש"כל מי שאהב את אחרוני הג'דיי זה רק לוחי SJW חובבי נשים ומיעוטים".
אני לא הולך להיכנס לזה עכשיו
בזמנו קראתי על זה המון כתבות, וזאת תמונת המצב שזכורה לי. אני רק ארחיב ואומר שזה לא דווקא אפרו אמריקאים עצמם (שהם כן ציבור גדול מספיק להביא את ההכנסות האלה, בטח אם הולכים שוב ושוב ושוב) אלא הנושא הפוליטי הזה בארץ שבה הוא אחד הדברים הכי חשובים בשיח הציבורי הביא יותר קהלים לקולנוע.
לכן סרטים כמו "שחור על לבן" עושים 700 מיליון דולר
די, נו. אתה מרדד אומה שלמה לגחמות. אנשים באמת אוהבים את הסרט הבינוני הזה ואין לי מושג למה, אבל להגיד "אה זה בגלל ענייני פוליטיקה" זה פשוט לא טענה מספיקה. אז למה הם לא אוהבים סרטים פוליטיים אחרים? "הפנתר השחור" עלה על משהו שלא קריטי לנו בכלל אבל ממש היה נחוץ בתרבות האמריקאית ומילא חור שלא היה שם, והוא תוגמל על זה כראוי (כמו "וונדר וומן", אגב). וזה לא היה, תאמין לי, עיסוק בפוליטיקה.
מתחיל להימאס לי
לא רידדתי שום דבר. לא אמרתי גחמה, ולא אמרתי שסרט שמצליח בגלל מסר פוליטי זה דבר רע. אני חושב ההיפך, דווקא.
ואיזו השוואה מצאת לך, תעשה לי טובה. סרטי מארוול מכניסים מאות מיליונים בארה"ב, אז הגיוני שסרט מארוול ש*גם* נגע בנושא חשוב, יצליח כל כך, כי זה שני גורמים מצליחים שמזינים אחד את השני עד שהשלם גדול מסך חלקיו.
אבל סיימתי עם הנושא להיום. היה נחמד, לילה טוב.
אבל אם סרטים פוליטיים לא עושים את הכסף הזה, אז אין לך טענה
יש בהחלט סרטים שמצליחים כפליים כי הם משלבים בין שני דברים. אבל פוליטיקה היא לא משהו שחורך את הקופות.
הסיבה שהסרט הצליח היא כי אנשים אהבו אותו, וזאת הסיבה גם שהוא היה מועמד לאוסקר.
ואין שום בעיה בהנחה שהם אהבו אותו
גם בגלל שהוא נתן להם משהו אישי של חשיבות וייצוג.
יש הבדל בין "גם" לבין "רק"
אם הטענה שניסית להגיד היא ש"הפנתר השחור" הועמד גם מסיבות פוליטיות – אז זה נכון, כמובן (אבל נכון גם לכל סרט באשר הוא פלוס מינוס). אבל זה לא מה שהבנתי ממה שכתבת.
פעם נוספת הניסוח שלי כושל כנראה
משהו הלך לאיבוד כאן בתנודות של הדיון. בכל מקרה, טענתי שמחמת הסיבה הפוליטית הם 'יכלו' להעמיד סרט גיבורי על, ולהצדיק זאת בטענת שהוא רלוונטי. כך שבעצם יש כאן שתי סיבות: הפוליטית, והרצון להראות שהם כן מתייחסים לז'אנר הזה.
...וזה שהם אהבו את הסרט.
(ל"ת)
התערבב לשנינו נושא ההכנסות ונושא האוסקר
(ל"ת)
הדבר שהאקדמיה עשתה טוב השנה זה להתעלם מסוף המשחק.
זה היה מזנה כל קטגוריה שהסרט הזה היה מועמד בה, מבחינה אומנותית. פרוייקט מרשים? סבבה. מצליח קופתית? בהחלט! משהו מעבר? ממש לא, ואפילו להיפך. מספיק עם הפאנבויזם. בוויכוח הזה הייתי יכול להיות בצד שלך, אם היית מנהל אותו שנה שעברה על מלחמת האינסוף. לא על הסרט הלמלמ הזה שבמקרה גם שבר קופות.
ניהלתי אותו גם שנה שעברה.
אני לא זוכר אם באתר עצמו גם ואין לי כח לחפש, אבל אני כבר כמה שנים דן על הנושא מדי כל עונת פרסים.
כל הסרטים הקצרים המצויירים עכשיו ברשת
עודכן למעלה, אבל נראה לי שווה תגובה למי שהנושא מעניין אותו.
אשמח לחוות דעת קצרה שלך עליהם, אם אפשר. תודה!
(ל"ת)
חוות קצרות לסרטים קצרים (אנימציה):
מהכי רע להכי טוב:
5. שיער אהבה – חמוד בצורה סתמי, סתמי בצורה חמודה. מסוג הסרטים שהולכים על העורק הראשי של רגשות ה"awww" שלך אבל אין באמת יותר מזה לסרט
4. בת – בערך אותו דבר אבל יותר מדכא ויותר "אומנותי"
3. אחות – סרט באמת עצוב ומעניין ועשוי היטב גם אם מאוד "דל"
2. קיטבול – חמוד להפליא ומרגש אשכרה
1. זכיר – נפלא. התחרות השנה הייתה די חלשה, יש להגיד (בטח יחסית לשנה שעברה) אבל "זכיר" לחלוטין שווה את המאמץ – עשוי בצורה מדהימה בכל מובן.
הקטגוריה היותר מוצלחת כאן לדעתי, אגב, היא הלייב אקשן הקצר
יש שם 3 סרטים (מתוך 4 שאפשר לראות) שהם פשוט נפלאים:
מועדון הכדורגל של נפטה הוא סרט נעורים מצחיק וילדותי במובן הטוב, עם חמור שחובש אוזניות ואוהב אדל
החלון של השכנים זה היצ'קוק אם "חלון אחורי" היה בעצם דרמה משפחתית
ו"אחות" הוא (ספויילר לשתי דקות הראשונות): אח תאום מרתק ל"האשמים" שיצא שנה שעברה
"אחווה" הוא גם מעניין אבל לא יכול להגיד שנפלתי ממנו. אם תהיה הזדמנות לראות את "סריה" אעדכן.
לרגע התבלבלתי
ואז קלטתי שכן, זאת חתיכת מקריות שבשתי הקטגוריות יש סרט עם השם "אחות".
זכיר באמת טוב.
אני היחיד שפס הקול שלו מזכיר לי את פס הקול של 'הנותרים'?
להשוואה
תודה!
מקווה שלא ירד מהר כמו שנה שעברה כדי שאספיק לצפות בהכל
"בת" כבר איננו.
(ל"ת)
גם אחות המונפש לא עובד, לפחות לי
(ל"ת)
אמור להסתדר עכשיו (אחות. בת כבר איננו למרות שיש דרכים.. אחרות להשיג אותו)
(ל"ת)