ברוכים הבאים לסיכום ההכנסות השנתיות בקולנוע! זאת הייתה שנה מאוד מאוד לא שגרתית, אבל היו בה כמה רגעי אור וכמה סרטים שיצאו לקולנוע. כידוע, רוב בתי הקולנוע בעולם נסגרו בסביבות אפריל כשכולם נכנסו לסגר הראשון ורובם לא נפתחו מאז, או נפתחו ונסגרו, או נפתחו ולא היה להם מה להקרין, או נפתחו ואף אחד לא הגיע.
זאת הייתה שנה קשה מאוד לבתי הקולנוע שלא חיים מההכנסות של הסרטים עצמם, מהן הם מקבלים רק חצי או פחות, אלא בעיקר מהאוכל שהם מוכרים. כלומר, האוכל שברוב העולם אסור להם למכור עכשיו. החצי הזה היה משמעותי בשנה שעברה שבה הסרט הכי מכניס בעולם היה "הנוקמים: סוף המשחק" עם 2.7 מיליארד דולר. גם אם קצת פחות מחצי מזה הלך לבתי הקולנוע זה עדיין היה סכום משמעותי ביותר.
השנה, עתידם של בתי הקולנוע לא ברור, אבל בינתיים אפשר להסתכל ולראות מהם הסרטים הכי מצליחים שהם הצליחו להקרין השנה. בניגוד לשנים קודמות יש נוכחות חזקה לסרטים מסין. אני מתייחסת למספרים האלה כי הם נחשבים לרשמיים אבל כמו שאמרנו פה כמה פעמים: מדובר במספרים שכדאי ומומלץ לקחת בערבון מוגבל.
אנחנו מתחילים בדיוק עם סרט שכזה: במקום העשירי נמצא הסרט הסיני "The Sacrifice" עם הכנסות של 161 מיליון דולר. זהו סרט מלחמה שמתרחש ב-1953 בשלב האחרון של מלחמת קוריאה כשסין נכנסה למלחמה. החיילים הסינים חייבים להגן על עצמם בזמן מתקפה בלתי פוסקת בזמן שהם גם במרוץ נגד הזמן לתקן את הגשרים ויש להם מחסור חריף בציוד ואספקה.
במקום התשיעי נמצא "ציפורי הטרף והארלי קווין המהממת" ששמו שונה אחר כך (בארה"ב) ל"הארלי קווין: ציפורי הטרף" עם 201 מיליון דולר. קאתי יאן ביימה את הסרט ומרגו רובי שגם משחקת את הארלי קווין הפיקה. הסרט סבל לא מעט מבעית תיאום ציפיות: לא מעט מהקהל רצה בכלל לראות את "הסירנות של העיר גות'האם," כלומר הארלי קווין עם פויזן אייבי וגם קאטוומן, ובמקום זה קיבלנו סרט עם דמויות אחרות שעברו עיבוד שלא היה אהוב על כולם. חוץ מזה, כפי שהבהיר שינוי השם, נראה היה שאנשים לא היו מודעים לנוכחות של מרגו רובי, השחקנית והדמות המשמעותית ביותר בסרט. הסרט היה חביב, אבל היה סביבו לא מעט באזז שלילי – אם כי יש מצב שהוא יותר קשור לזה שאנשים אוהבים לשנוא את די.סי. (או סרטים שבוימו על ידי נשים) מאשר לכל דבר אחר. הסרט יצא בתחילת פברואר ככה שהוא די חמק מאצבעות הקורונה.
במקום השמיני יש עוד סרט סיני, "Jiang Ziya": הסרט המצויר הזה הכניס 240 מיליון דולר בסין מאז שיצא באוקטובר. זהו סרט מצויר שהוא עיבוד רופף לספר בשם "Investiture of the Gods", הסרט השני בסדרת עיבודים לדמויות סיניות היסטוריות ופופולריות וניסיון ליצור יקום קולנועי. מכיוון שהסרט הקודם הכניס 742 מיליון דולר אפשר להגיד שהניסיון לא צלח.
במקום השביעי נמצא "דוליטל" עם הכנסות של 245 מיליון דולר. רוברט דאוני ג'וניור מנסה למצוא את דרכו מחוץ לדמות של איירון מן והיקום הקולנועי של מארוול ודי מתקשה בכך. הסרט הוא עיבוד צבעוני לספר אהוב ומלא בשחקנים מוכרים כמו טום הולנד, אנטוניו בנדרס, אמה תומפסון, סלינה גומז ואין מקום להכניס את כולם באמת, אבל משהו בו לא עבד, והביקורות קטלו אותו. למרות שעם תקציב של 175 מיליון דולר הסרט נחשב לכישלון (מזכירה שסרט צריך להכניס פי שתיים מהתקציב שלו כדי לכסות את ההוצאות שלו), הוא נכנס לטבלה השנתית במקום די מכובד. זה פחות בזכותו ויותר בגלל השנה שהייתה.
במקום השישי נמצא "סוניק הסרט" עם 310 מיליון דולר. מי היה מאמין שסרט עם טריילר ראשון כל כך גרוע יכול להצליח כל כך. פרמאונט הקשיבה למעריצים, עיצבה מחדש את סוניק ויצא להם סרט חמוד לגמרי. בן שוורץ מדבב את סוניק, ג'יימס מרסדן משחק את החבר האנושי הטוב שלו וג'ים קארי מתעלה על כולם כדוקטור רובוטניק. העלילה היא די גנרית ועדיין הסרט המקסים הזה שבה לבבות והכניס סכומים יפים מאוד. הוא יכול היה להכניס סכומים יפים עוד יותר אבל יצא בפברואר ולכן די נפגע מהקורונה ובעיקר מהעובדה שהוא לא יצא בסין. אך אל דאגה: אף אחד לא טעה לחשוב שהסרט לא הצליח, הוא קיבל גם סרט המשך וגם יכול להתגאות בעובדה שבארצות הברית הוא הסרט הכי מצליח שמבוסס על משחק מחשב.
במקום החמישי נמצא הסרט "Demon Slayer the Movie: Mugen Train" סרט האנימה היפני שהפך להיות הסרט היפני הכי מצליח אי פעם עם 318 מיליון דולר. הסרט הוא סרט המשך לסדרת אנימה מצליחה מאוד וקיבל עזרה גם מהפופולריות של הסדרה. סרטים אחרים בעולם מתים מקנאה מההכנסות הללו.
במקום הרביעי נמצא "טנט" של כריסטופר נולאן עם 362 מיליון דולר. נולאן התעקש שהסרט שלו יצא רק בבתי הקולנוע ואנשים חשבו שזה יהיה הסרט שיציל את בתי הקולנוע הקורסים. זה לא קרה. למעשה יתכן שהיציאה של הסרט שדחקה בבתי הקולנוע להיפתח עשתה יותר נזק מאשר תועלת. ועדיין, אף סרט מערבי בתקופת שיא הקורונה לא הצליח להכניס סכומים כאלה, אז מבחינתי הוא עשה עבודה מרשימה באמת.
גם הסרט עצמו בכיכובם של ג'ון דייוויד וושינגטון, רוברט פטינסון, קנת בראנה, אליזבת דביקי ועוד כמה פרצופים מוכרים הפזורים בסרט הצליח להרשים לפחות בחלקו. אנשים פחות התלהבו מהסרט הזה מאשר מסרטים קודמים של נולאן, אבל קשה שלא להאמין שבלי קורונה הסרט היה מצליח הרבה יותר, בעיקר בגלל שהוא מיועד למסך הגדול.
במקום השלישי נמצא הסרט "My People, My Homeland" עם 422 מיליון דולר. הסרט הוא אנתולוגיה של חמישה סרטים קומדיה שמתאר את החיים של אנשים באזורים שונים של סין מבייג'ינג ועד לסין הכפרית. הסרט יצא רק באוקטובר וכבר הצליח להגיע לגבהים מרשימים.
במקום השני נמצא "בחורים רעים לתמיד" עם 426 מיליון דולר. לפעמים סרטי המשך שמגיעים כמה עשורים אחרי המקור מתרסקים ולפעמים הם הצלחה מובהקת. זהו מקרה מובהק של הצלחה של סרט שחיכו לו. ויל סמית' ומרטין לורנס חזרו למסך הגדול בתור צמד השוטרים הלא הכי מתפקדים על המסך הגדול, הפעם הם צריכים להילחם באמו ובנו של שליט בקרטל סמים שמת בכלא ומחליטים לנקום בכל מי ששם אותו שם, כולל אחד מהצמד האהוב. עם תקציב של רק 90 מיליון דולר, אי אפשר לקרוא לסרט הזה שום דבר חוץ מלהיט. במיוחד כשאין לו תחרות.
במקום הראשון נמצא סרט סיני שאף אחד כנראה לא שמע עליו אלא אם כן אתם ממש עוקבים אחרי טבלאות של הכנסות עולמיות: "השמונה מאות" (The Eight Hundred). זהו סרט מלחמה שמתרחש ב-1937 כאשר שמונה מאות חיילים סינים נלחמו תחת מצור בשנחאי כאשר הם מוקפים לחלוטין באויביהם המושבעים, היפנים. כן, זה עוד סרט מלחמה סיני שבא להלל את סין. הסרט הכניס לפי הדיווחים הסינים 461 מיליון דולר.
רק כדי לתת לכם פרופורציה, הסרט הכי מכניס של השנה עשה 461 מיליון דולר, בשנה שעברה סכום כזה היה מכניס את הסרט לטבלה במקום 17 בין "פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" (433 מיליון דולר) לבין "זה: חלק 2" (473 מיליון דולר). הפעם האחרונה שסכום כזה היה יכול להגיע למקום הראשון היתה ב-1996, כש"היום השלישי" הגיע למקום ראשון עם 306 מיליון דולר (לא מותאמים לאינפלציה כמובן). עוד קצת פרופורציה? גם ב-2010, 461 מיליון דולר לא היה נכנס לעשיריה, כאשר "דמדומים 3: ליקוי חמה" של אולפני פרמאונט כשהם עדיין הרוויחו כסף, הגיע למקום השישי של אותה השנה עם 698 מיליון דולר. לא משנה איך מסתכלים על זה. הוליווד הגיעה השנה לשפל שלא נראה כמותו כבר עשור. בנוסף, הפעם האחרונה שמקום ראשון הכניס פחות ממיליארד דולר הייתה ב-2007 כש"שודדי הקאריביים: סוף העולם" הכניס 960 מיליון דולר.
שוק הקולנוע צפוי להתאושש רק לקראת מרץ-אפריל השנה. כלומר בדיוק לפני ההגעה של "האלמנה השחורה" לבתי הקולנוע במאי. האם זה יהיה הסרט שיציל את בתי הקולנוע? נחיה ונראה. נראה שרק האחים וורנר נכנסו חזק למודל של יציאה בקולנוע ובדיגיטלי בו זמנית, ושאר האולפנים פשוט דחו את הסרטים שלהם בתקווה לשובו של הקולנוע. אני מקווה ביחד איתם שיהיה לנו סיכומי קופות יפים ומרשימים יותר לדווח עליהם.
זה לא שפל של עשור לפחות, זה הרבה יותר מזה
השאלה המעניינת היא לא כמה כסף הוליווד הכניסה השנה (לפני או אחרי התאמה אינפלציונית), אלא כמה כסף היא הפסידה. אני לא יודע כמה שנים הפסדיות יש בתולדות התעשיה, אבל אני אופתע אם קיימת שנה גרועה כמו זו מאז שהקולנוע הפך לתעשיה.
רק זורק ניחוש
1943-1946
אני אניח שלזה נמרוד יגיד "עוד לא ממש היה תעשייה"
שזה מונח חמקמק.
אבל כן, אם צריך ללכת אחורה עד מלחמת העולם השנייה… המצב רע. ואגב, אני ממש לא בטוח שבמלחמת העולם השנייה המצב היה רע – היו הרבה מאוד אמריקאים שהיה צריך לשעשע בזמן שהכל היה מדכא, ובניגוד להיום – לא הייתי מניעה מאנשים להגיע לבתי הקולנוע.
בוודאי שב-1943 עד 1946 היתה תעשיה
כבר היה את "חלף עם הרוח" וקזבלנקה והאזרח קיין וסרטי דיסני. אבל לפחות על פי ויקיפדיה ההכנסות של עשרת הסרטים הגדולים לא שונים בהרבה מלפני ואחרי המלחמה. וזה לא מפתיע – בארה"ב לא היו סגרים והחשכות כמו באירופה, ואחוז האנשים שהיו במלחמה היה לא מספיק גדול כדי להשפיע על הקופות בצורה משמעותית.
לא רק שהמצב בארה"ב ובריטניה לא היה רע, הוא היה די טוב לתעשיה.
זאת אומרת, המון סרטים היו מגוייסים נורא, אבל היו והופקו.
הקטע הוא שאני אפילו לא בטוח שמצב הקולנוע כתעשיה *בגרמניה* היה כזה גרוע. הכל היה מגוייס והרוב מוכוון, אבל סרטים הופקו לרוב ולפעמים בתקציבי ענק ובסיוע המדינה. כמובן, אני רק שולף פה מהמותן כי אף פעם לא עשיתי השוואה תקציבית מסודרת בין תקופת ויימאר לתקופת הנאצים, וגם לא מכיר כזו.
אפילו בצרפת המלחמה לא הובילה לעצירת תעשיית הסרטים, אם כי לפגיעה ניכרת – אם נספור את ויקיפדיה, אז ב-1943 הופקו בערך שליש ממספר הסרטים שהופקו ב-1939.
השאלה היא איפה
לא נראה לי שיש נתוני קופות באירופה מהשנים האלה, ובהתאם למה שאמרת – אתה צודק בהחלט, הגיוני שמלחה"ע השנייה הייתה השפל הקופתי הגדול ביותר בתולדות הקולנוע ביבשת אירופה. בארה"ב, ממבט מהיר, רואים שההבדלים בין השנים שלפני ואחרי התערבות אמריקה במלחמה לשנים בה הייתה מעורבת במלחמה קטנים עד כדי זניחים. הוליווד לא נדפקה כתוצאה ממלחמת העולם השנייה, היא הצטרפה אקטיבית למאבק המלחמתי, שלחה במאים לחזית (לא במאים קטנים פפיטו, במאים בולדוג, פרנק קפרה, וויליאם וויילר, כאלה עם אוסקרים וקלאסיקות באמתחתם) ויצרה קולנוע מגויס מחד ואסקפיסטי מאידך. מלחה"ע השנייה היא חלק אינטגרלי מתור הזהב ההוליוודי של אותן השנים, לא גורם מעכב שלו. זה ההפך המוחלט ממה שקורה עכשיו, כשסרטים לא יוצאים, ובקושי מצטלמים.