כן, כן, אני יודע. סיכום השנה הזה מתמשך יותר מסיום של סרט של פיטר ג'קסון. אבל יש עוד מסורת אחת שאני לא יכול לוותר עליה, אז, פרק אחרון ודי. (בעצם, רגע, בסוף השבוע מגיע גם סקר הופעת השנה. אבל זהו, 2013 כבר נסגרה סופית).
אז כתמיד: הדקות הגדולות, הטובות, היפות, המגניבות או המדהימות ביותר בקולנוע השנה. קחו בחשבון ש"דקה" היא מושג סובייקטיבי: דקה של המתנה על הקו למענה אנושי שונה מאוד מדקה של רכבת הרים, ודקה של המתנה לתוצאות בדיקה נחווית באופן מאוד שונה מדקה של לעיסת פופקורן. מה שאני מנסה לומר כאן, בעצם, זה שחלק מהדקות האלה אורכות הרבה יותר – או הרבה פחות – מ-60 שניות.
20. דרייב-אין: שוט הפתיחה של "אחים בדם"
אם משהו בסרט הפושר הזה היה קרוב להיות יפה כמו השוט הראשון בו – עם שילוב של תנועת מצלמה מחוץ ובתוך המסך – אולי היתה סיבה אחרת להזכיר אותו במקום כלשהו בסיכומי השנה.
19. מאבק בין-עולמי, "תור: העולם האפל"
.Now you're thinking with portals
18. קרב-פנטזיה עם ראש מתפוצץ, "שבעה פסיכופטים"
ראש בכלל יכול להתפוצץ?
17. שלג יורד על הקהל, "ארץ אוז"
מה שהציל את הסרט המיותר הזה מלהיות עוד "אליס בארץ הפלאות" היה כמה רגעים מקסימים – כמו השוט הבודד הזה, שבו התלת-מימד שובר את הקיר הרביעי של התמונה בשחור-לבן, בזכות כמה פתיתי שלג.
16. משיכת חבל, "מאמה"
רגע מבריק וקצר, שאם מצמצתם – פספסתם. ילדה קטנה משחקת במשיכת-שמיכה עם אחותה. או… שלא.
15. דיזל ורודריגז במפגש אווירי, "מהיר ועצבני 6"
אלוהים אדירים, זה היה כל כך מטומטם. כמה צחקתי.
14. הפסקה מוזיקלית, "מנועים קדושים"
ואז, באמצע הטירוף, פתאום הגיע איש עם אקורדיון.
13. זהבו של סמאוג, "ההוביט: מפלתו של סמאוג"
שש שעות, במצטבר, חיכינו כדי לפגוש את הדרקון, והוא לא איכזב. סמאוג הוא גדול.
12. הכניסה לעולם המצויר, "כנס העתידנים"
כולם ידעו, כמובן, שחלק מהסרט הזה הולך להיות אנימציה. אבל אף אחד לא הכין אותנו, בזמן שרובין רייט נסעה במכוניתה הפתוחה, למתקפת הטירוף הנוזלי הזה. מאפס ל-WTF ב-15 שניות.
11. רגעי הסיום של "קפטן פיליפס"
בסוף מתמוטטים.
10. ג'ניפר לורנס נוזפת ברוברט דה נירו, "אופטימיות היא שם המשחק".
אם כבר לקבל סדנת חינוך, אז מג'ניפר לורנס.
9. "את רוצה לבנות איש שלג?", "לשבור את הקרח"
הרגע הפיקסארי של דיסני, ושיר השנה שלי.
8. לוחמה בשטח בנוי, "בית לחם"
תסלח לי קתרין ביגלו, אבל מבחינתי זו היתה סצינת האקשן הקרבי הריאליסטית של השנה. היא מצולמת במקביל מזוית הראיה של הרודפים ושל הנרדף, ובלי להשתמש באף מוסכמה מקובלת של סרטי אקשן הוליוודיים, היא היתה מלחיצה ומפחידה. זה די מפחיד כשיורים עליך, מתברר.
7. שובו של הקלוני, "כח משיכה"
הסצינה שבה ג'ורג' קלוני חוזר לעלילה במפתיע עם סיפור נהדר לספר היא שנויה במחלוקת: יש כאלה ששונאים אותה, אני מת עליה. ואף אחד לא יכול לדבר עליה בלי ספוילרים.
6. חלום חלמתי, "עלובי החיים"
נכון שבתוך כל המולת ג'ניפר לורנס היא קצת נשכחה, ונכון ש"עלובי החיים" כולו היה בלגן אחד גדול, אבל אסור לשכוח: אן האתוויי עלתה לבמה להופעה של ארבע דקות, בשוט אחד רצוף, לביצוע של שיר מוכר וטחון. היא ירדה משם עם אוסקר מובטח ביד. "I Dreamed a Dream" שלה היה אחד הביצועים המדהימים ביותר בתולדות המיוזיקלס.
5. מרדף החביות, "ההוביט: מפלתו של סמאוג"
בכל זאת, פיטר ג'קסון. את כל "ההוביט" הכל-כך ארוך מדי היה שווה לעבור בשביל סצינת אקשן אחת שכוללת המצאות ושנינויות ויזואליות ופיזיות
בקצב של אחת לשתי שניות, אלף דרכים יצירתיות לערוף את ראשו של אורק, ויותר אקשן מבדר מבשלושה מהיר וחמישה עצבני.
4. סיפור אגדה, "מי מפחד מהזאב הרע"
הסצינה המופרעת ביותר בסרט מופרע למדי מלכתחילה, בזכות השילוב הבלתי אפשרי שהיא עושה: צחי גראד מקריא לרותם קינן סיפור אגדה שכתבה משטרת ישראל, על זאב אכזרי ועל ילדות, ומבהיר מה בדיוק הוא הולך לעשות לו, בעוד ליאור אשכנזי מקשיב כמו ילד טוב. הסיפור, וההפרעות לו, הם בו-זמנית מזעזעים, מבחילים ומצחיקים בטירוף. אתה מרגיש לא נעים שאתה צוחק, אבל אתה צוחק.
3. לחיצת היד, "ג'אנגו ללא מעצורים"
שום דבר נגד ג'יימי פוקס, אבל אין שום ספק ששני הדברים הטובים ביותר ב"ג'אנגו ללא מעצורים" היו כריסטוף וואלץ ולאונרדו דיקפריו. והויכוח בינהם על הצורך, או אי הצורך, שבלחיצת יד ג'נטלמנית, והשלכותיו – זה היה שיא הסרט. כל היריות שאחר כך היו רק בונוס.
2. הקרב בהונג קונג, "פסיפיק רים"
אם יש בעיה ב"פסיפיק רים" היא שהשיא שלו מגיע באמצע, ומכאן אפשר רק לרדת. כי על הקרב של ג'יפסי דיינג'ר נגד ראש פטיש בתוך, מתחת ומעל להונג קונג אי אפשר להתעלות. בכל פעם שנראה שהוא לא יכול להפוך למופרך יותר, אחד מהשניים שולף איזה נשק חדש. זה ילדותי וזה מופלא.
ובמקום הראשון, כי מה זה עוד היה יכול להיות:
1. השוט הראשון של "כח משיכה"
זה מתחיל בכדור הארץ, תלוי בחלל באופן שגורם לך פחד-גבהים אל תוך המסך. ממשיך במעבורת הזעירה המתקרבת לאט ובשקט. ג'ורג' קלוני, מדבר שטויות. מצב חירום, סחרור, נפילה אל תוך החלל, כניסה אל תוך הקסדה של סנדרה בולוק וחזרה החוצה – וכל זה במה שנראה כמו שוט אחד. תולדות הקולנוע מלאות בשוטים ארוכים ומסובכים, אבל ספק אם היה אי פעם אחד מורכב ומדהים כמו זה. אילו "כח משיכה" היה השוט הזה לבדו, זה לא היה מפריע לו להיות הסרט המדהים ביותר טכנית של השנה.
סיכום 2013 בעין הדג:
סקר סרט השנה
סקר הופעת השנה
דג הזהב, חלק ראשון
דג הזהב, חלק שני
דג הזהב, חלק שלישי
20 הדקות הגדולות של השנה
פישקאסט: 2013 עם אהרון קשלס
ההיסטוריה של סיכומי השנה באתר
אז למה שלא פשוט תקרא לזה "הרגעים הגדולים"?
(ל"ת)
מסורת*
*מסורת: לעשות את אותו הדבר שוב ושוב למרות שאין לכך שום סיבה רציונלית.
מסכים עם הרוב...
(לפחות, רוב הדברים שראיתי)
אבל לא הייתי מוותר על:
* סצינת הסיום של "סוף"
* סצינת המעלית של "משחקי הרעב: התלקחות"
* ואחת מסצינות האקשן האהובות עלי השנה (עם כל הכבוד, ויש, לאלה של "פסיפיק רים") – סצינת הקרב שבה טוני סטארק חמוש רק בכפפה ומגף. אני לא יכול לתאר כמה אני אוהב את הסצינה הקצרה הזאת.
סצינת הסוף של סוף הייתה פשוט נוראית
אבל אני מסכים שזה פשוט לא הגיוני לא להכניס את סצנת המעלית. בהקרנה שהיתי בה פשוט כול האולם צחק (והייתי בהקרנה די נוראית מבחינת הקהל שבה.)
עוד רגעים ששווה לזכור
20. האיש שלנו נשבר – הכל אבוד. כבר חשבתי שזה סרט אילם….
19. רון פרלמן מופיע – פסיפיק רים. למה כל הסרט הוא לא על הדמות הזו?
18. טייגר נגד הנזיר חסין הכאבים – קרב עד הסוף. סצנת המכות הכי טובה בסרט המכות הכי טוב של השנה
17. טום וייטס. ארנבים. – שבעה פסיכופתים
16. נשים לעצום עיניים, גברים תביטו ותלמדו – רק אלוהים סולח.
15. למה אנגלי ישים תמונה של וושינגטון בשירותים? – לינקולן.
14. הופעת אורח מסרט אחר- ת'ור: העולם האפל. בתור סרט אקשן זו קומדיה מאוד מוצלחת.
13. אלתור עם מכשיר קשר – קפטן פיליפס. סצנת המתח הכי טובה בסרט לא מערבת שום אקדחם או אלימות.
12. מיסייה מרד – מנועים קדושים.
11. שוט הפתיחה – המקום בתוך היער. כי ואו, כי פאקינג ואו.
10. תחנת החלל מתפוררת ברקע – כח משיכה. או כל שוט רנדומאלי אחר – כולם טובים.
9. שוד באמצעות מילים – אפסטרים קולור. הרגע שבו אתה מבין שזה לא הולך להיות סרט שגרתי,.
8. מאמא רוסיה נגד המשטרה – קיק אס 2. אולגה היא הסיבה היחידה לראות את הסרט הזה
7. הדריסה הכי איטית בעולם – רווח וכאב. מייקל ביי יכול לעשות חיכוי לא רע של האחים כהן כשהוא רוצה.
6. אני השריף – עומד אחרון. למרות בלתי נשכחים 1 ו-2, למרות הקריירה הפוליטית, למרות הזקנה… ארנולד נשאר ארנולד.
5. אני שחור – ג'ון מת בסוף.
4. השוד הראשון – המקום בתוך היער. כשעוד חשבתי שזה הולך להיות אחד מסרטי השנה שלי
3. ארוחה משותפת – צל הימים. זה היה יכול להיות כמעט כל רגע אקראי אחר מהסרט הזה, הוא כזה מקסים.
2. אנדי נהיה אלים – סוף העולם. אני די בטוח שאם הוא היה הגיבור בפסיפיק רים הם לא היו צריכים רובוטים כדי לנצח
1. מכוניות מדברות – מנועים קדושים. כי קולנוע היא אולי לא הגיוני אבל הוא בהחלט קולנוע.
שוב "סוף העולם" מקופח?
מה יהיה? אפילו "ה-כ-ל" היה מתקבל. בכל מקרה, הנה הרגעים שלי (איזה נחמד שיש את דף ההצבעה כדי להיזכר בכל הסרטים):
"אופטימיות היא שם המשחק" – הדיינר. ג'ניפר לורנס, you can be my crazy slut any time.
"איירון מן 3" – הקרב במרתף. להלחם עם עוד 40 חליפות כגיבוי זו לא חכמה. להלחם כשיש לך רק יד ימנית ורגל שמאלית רובוטיות (או ההפך) זה כבר אתגר. הקטע הכי טוב בסרט.
"איש הפלדה" – כל הקרב הסופי הארוך והבומבסטי. וואו.
"ג'אנגו" – הייתה לי התלבטות לא קלה פה. קטע הפלאשבק הראשון (Freedom) היה נהדר. בטקס של הצ'אט נראה לי שהצבעתי לקרב היריות, שהיה לי חיוך מרוח על הפנים לכל אורכו. אבל בצפייה חוזרת אני בוחר דווקא ב"קנדי והגולגולת". דיקפריו – באחת ההופעות הכי טובות של 2013 והכי טובה שלו בזמן האחרון – בקטע מורט עצבים, והוא עוד גם פוצע את עצמו על אמת אבל ממשיך כמו גדול. מאץ' ריספקט.
"דון ג'ון" – הוידוי האחרון. איך זה עובד בכלל, ההקצאת תפילות הזאת?
"ההווה הנהדר" – הנסיעה חזרה הביתה. תצוגת משחק נהדרת של מיילס טלר ושיילין וודלי.
"הטיסה" – ההתרסקות. אחד הדברים הכי מפחידים שראיתי בקולנוע השנה.
"ההוביט" – אכן סמאוג. עד הקטע שזה התחיל להמאס.
"כוננות עם שחר" – מחנה צ'פמן. לא זכור לי מתי לאחרונה האצבעות שלי היו נעוצות כל-כך חזק בידיות הכסא. פשוט קטע מורט עצבים. וגם הקטע של הישיבה בסוף היה מעולה ("100%. טוב, 95 כי אני יודעת שודאות מחרפנת אתכם. אבל 100%").
"מהיר ועצבני" – מה שאמרת.
"מי מפחד מהזאב הרע" – סצינת הפתיחה. כל מה שבא אחרי גם היה מעולה, אבל ג'יזס, הסרט רק מתחיל והוא כבר קריפי בטירוף (בקטע טוב). שילוב נפלא של צילום ומוזיקה.
"סוף העולם" – הכל. כן כן, הכל. פסדר, הקרב ב'כוורת' טיפה יותר. אבל הכל.
"סרט 43" – כתוביות הסיום. הרבה זמן לא שמחתי כל-כך לראות אותן.
"עלובי החיים" – חלמתי חלום אינדיד.
"פסיפיק רים" – ווהו, רובוטים נגד מפלצות, איזה כיף, זה ממש מגניב. הולי שיט, הוא פרש הרגע כנפיים!!!!! ( ההבעה שלי -> D: ).
"רווח וכאב" – "עדיין מבוסס על סיפור אמיתי". פרייסלס.
"תור: העולם האפל" – שיחת טלפון בין-יקומית.
"Short Term 12" – התמנון והכריש.
ועוד קצת שפחות התלהבתי מהם אבל עדיין היו נחמדים:
"גטסבי הגדול" – הפגישה עם דייזי. שוב דיקפריו! גם בסרט הזה הוא נותן הופעה מעולה. ממש אהבתי את הקטע הזה כי בו גטסבי – הזה הגדול, שמארגן מסיבות גרנדיוזיות ונראה כולו שרמנטי ויהיר ומלא ביטחון עצמי – חוזר להתנהג כמו ילד קטן כשהוא מתרגש לקראת הפגישה עם the one that got away.
"ארץ אוז" – צ'יינה טאון. I see what you did there.
"מת עליה" – "אומרים שפעם יותר תקשרנו אחד עם השני".
"האשליה" – 7 יהלום.
"סטאר-טרק" – אפס כבידה.
"העולם ע'פ דנקן" – הבכה במערכת הכריזה.
"וולברין" – רכבת קליע.
"פרסי ג'קסון וים המפלצות" – ניית'ן פיליון. כנראה הדבר היחיד הטוב שם, עם בדיחה שאף פעם לא נמאסת.
ואלו דקות ה-dude
המממ… מוזר לקרוא לזה ככה עכשיו כש"That Dude" ירד מחמת הכשלים הטכניים, אבל מסורת היא מסורת. ואלו הרגעים שאני הכי אהבתי השנה בקולנוע:
10. ההאנגאובר 3 – קריוקי
09. פסיפיק רים – החרב
08. קפטן פיליפס – פוסט טראומה (הסוף)
07. רק אלוהים סולח – קרב בוס
06. ג'אנגו ללא מעצורים – "הכושי הנכון"
05. מי מפחד מהזאב הרע – סצנת המבער
04. סוף העולם – "4 בירות – 1 מים"
03. ביוגרפיה של שקרן – קמרון דיאז היא זיגמונד פרויד
02. ג'אנגו ללא מעצורים – האגדה על ברומהילדה
01. כוח משיכה – לידה מחדש (נשימת החמצן הראשונה בסויוז)
המממ...
אז לינקים לא יכולים להיות טקסט חבוי. הבנתי. ..
25 הדקות שלי.
אם הזיכרון שלי היה רק קצת יותר גרוע כבר הייתי שוכח איך קמים בבוקר. ולכן, לצפות ממני להיזכר בדקות הטובות ביותר של השנה יהיה טפשי. הדבר הכי הגיוני לעשות יהיה לא להכין רשימה (Yaay!). אבל אני אוהב סיכומים כל כך שהייתי חייב (awwww).
לא הכללתי סרטים מסוף 2012 שייצאו פה בתחילת 2013 כי לנסות לזכור סצינות ממרבית אותם סרטים הוא פשוט בלתי אפשרי עבורי ולכן החלטתי לא להכליל אותם בכלל.
(אולי עדיף לא להסתכל על הטבלה כעל רשימה עם מקום ראשון ואחרון, אלא כאוסף של סצינות מהשנה החולפת שממש אהבתי).
25. לפני חצות – דיאלוג באוטו
המקום האחרון הוא תמיד הכי קשה לקבוע. כי רק אז אתה קולט מה אתה משאיר מחוץ לרשימה. בכל מקרה, היה לי קשה לבחור בין הסצינה הזאת לבין סצינת הארוחה. הדיאלוגים בסרט הזה טובים באותה מידה כמו של שני הסרטים הקודמים (רק מצחיקים יותר). ואחרי שהסרט נפתח בסצינת דיאלוג מעולה בין ג'סי לבן שלו מגיע מה שרבים חיכו לו יותר מתשע שנים – שוט אחד ארוך בו ג'סי וסלין מדברים ומדברים ומדברים ואנחנו רק יושבים מרותקים למסך.
24. מנועים קדושים – פתאום, אקורדיון!
כי כל סרט צרפתי צריך אחד.
23. הוולברין – קרב על גג הרכבת
סצינת האקשן הכי מוצלחת של השנה.
22. סוף העולם – גארי מתווכח עם החייזרים
אחת הסצינות הכי מצחיקות של הסרט. ללא ספק הכי מטורפת בסרט שכולו אוסף של סצינות מטורפות. היא גם סצינה אינטלגנטית ועם מסר (לא חדשני, אבל לא מאוס). אם כי בצפייה שנייה היא הייתה קצרה ומצחיקה פחות משזכרתי.
21. דון ג'ון – Hip-Hop music plays
דרך מעולה (ומשעשעת) לוותר על כל הבולשיט של סצינות ההיכרות ולקפוץ ישר לחלקים המעניינים יותר. אהבתי שג'וזף השתמש באותו טריק בדיוק גם בסצינת ההיכרות עם דמות מאוד ראשית כמו ברברה (ג'והנסון).
20. קיק-אס 2 – וואן דירקשן.
כשהיט-גירל נחשפת לתופעת הוואן דירקשן הייתי בטוח שאחת כמוה תשנא אותם. אבל כשאר הבנות, גם היא נופלת בפח. וזה היה מאוד מאוד מצחיק.
19. הגראנד מאסטר – הסיקוונס שלפני הקרב בין איפ מאן לגונג איר
כמה שוטים יפים בליווי מוזיקה אופראית נפלאה (שאני עדיין מתקשה למצוא) ועריכה שהיא גם סלואו מושנית וגם קופצנית בונים את המתח טוב מאוד לקראת הסצינה הכי גדולה של הסרט (שלמרבה הצער מגיעה איזה חצי שעה לתוכו).
18. בית לחם – הפלישה לבית
היא הייתה לדעתי פחות טובה מהמקבילה שלה ב"כוננות עם שחר". עדיין, אחת הסצינות הכי מרתקות של השנה.
17. מנועים קדושים – Who were we / פתאום, שיר!
כי זה שיר נפלא (וקילי! וואו, איזה קול!) אבל בעיקר כי הוא בא משום מקום. להוציא את הקופים זה היה הרגע הכי WTF-י עבורי בסרט.
16. העולם על פי דנקן – I Need A Hero
לא כל כך אהבתי את הסרט. אבל סאם רוקוול היה נהדר. וזו הייתה הדקה הכי מצחיקה שלו.
15. מנועים קדושים – הבת חוזרת מהמסיבה
סצינת דיאלוג מעולה. כתובה ממש טוב ומעניקה עומק רב לדמות שהופיעה למשך לא יותר משלוש דקות בכל הסרט. הסצינה גם הולכת טוב ביחד עם תחושת ה"מה לעזאזל קורה כאן!?" של הסרט והניסיון למצוא טיפת היגיון במתרחש
14. רק אלוהים סולח – Wanna Fight
אחד הרגעים הכי מגניבים של השנה. שתי דמויות שהייתי בעדן נלחמות האחת בשנייה וממש לא רציתי לראות אף אחת מהן מפסידה. היה מותח, הקרב עצמו מכואגרף (?) מעולה. הסלואו מושן אדיר וצילום מהתקרה (אתם יודעים, כזה) הוא האהוב עליי שבזוויות. אבל זה כל כך טוב בעיקר בגלל המוזיקה.
13. היופי הגדול – פלאשבק / ג'פ נתקל באופנוע ים
אני מאוד אוהב סצינות פלאשבק. במיוחד אם זה מישהו זקן הנזכר בניעוריו. משהו בנוסטלגיות הזאת ממש קוסם לי ונוגע ללבי. הייתי יכול להיות ספיציפי יותר לגבי מה אהבתי בה אבל רובכם לא ראה את הסרט, אז לדבר עליו לפרטי פרטים יהיה מיותר.
12. כנס העתידנים – סריקה
זכור לי שהסצינה הייתה כתובה ממש טוב. אני גם זוכר שממש אהבתי אותה. אבל אני לא זוכר אותה מספיק טוב בשביל להיות בטוח שהמיקום שלה פה נכון.
11. גטסבי הגדול – גטסבי דורס את מירטל
אירוע חזק רגשית בליווי השיר הכי טוב בסרט (Love Is Blindness). לא פלא שזה הרגע שהכי אהבתי (אני חושב. זכורה לי גם סצינת המפגש עם דייזי ועוד כמה לטובה. לא יודע עד כמה לטובה). רק חבל שהוא כל כך קצר. מצד שני, זה בטח עזר לגרימת תחושת ההלם וההפתעה בצפייה הראשונה.
10. כח משיכה – השוט הראשון
רד ואחרים הסבירו יפה מאוד מה כל כך טוב בשוט הזה. הסיבה שאצלי הוא לא נמצא במקום גבוה יותר היא שראינו את הסצינה הזאת כבר בטריילרים (וראיתי אותם שוב ושוב ושוב) שכשסוף סוף יצא לחוות אותה בקולנוע התוצאה הייתה לא יותר מ-meh, כזו.
09. היופי הגדול – מסיבת יום ההולדת של ג'פ (הסצינה השנייה בסרט).
מהסצינה הראשונה, השקטה והאופראית של הסרט עוברים לסצינת המסיבה הצעקנית, ראוותנית ומאוד קצבית הזאת. המעבר בין שתיהן הוא חד ובעל עוצמה רבה. שני השירים ברקע מאוד קליטים ומאוד מוצלחים (והגיוון בפסקול של הסרט הזה הוא מדהים), התפאורה מוזרה ויפה, האנשים (הצעירים והמבוגרים) סקסיים ומלאי חיים, מעט הדיאלוגים שיש שם מוצלחים ביותר אבל עיקר גדולתה הוא הצילום והתאורה. זה כל כך כל כך יפה (בשנה בה יצאו "גטסבי הגדול", "כח משיכה", "ספרינג ברייקרס", "גראנד מאסטר" ו-"סטוקר" – "מנועים קדושים" ו"היופי הגדול" הם דווקא הסרטים היפים ביותר) בעיקר שוט הslow-mo הכל כך מוזר (מוזר כי ביחד עם התמונה גם הסאונד עובר ל-slow-mo) שמסיים אותה. מדובר בסצינת אנשים חוגגים של יותר משמונה דקות, ולא הייתי מוריד ממנה שנייה.
08. הגראנד מאסטר – איפ מאן נגד גונג איר
כבר דיברתי על עד כמה נפלאות סצינות הקרב בסרט הזה. זו ללא ספק הכי מוצלחת ביניהן (זו גם היחידה בסרט בה אכפת לנו משתי הדמויות ומהתוצאה).
07. סטוקר – הסוף
הוא גם מצולם ממש טוב, אבל זה בעיקר השיר (Become The Color) שמשתלב כל כך טוב ומסיים את הסרט
בבום שגרם לי להתאהב בסוף.
06. גנוב על המיניונים – גילאטו!!
כי מיניונים. וכי גלידה!
05. כח משיכה –קוואלסקי עוזב
מבחינה עלילתית אין משהו מיוחד או מבריק או מקורי בסצינה הזאת. אבל היא עובדת ממש טוב. בעיקר בגלל המחשבה על גורלו של קוואלסקי. זה לא סתם מוות. זה מוות אכזרי במיוחד מה שהוא מקבל. ולכן הסצינה הייתה מטרידה ועצובה מאוד.
04. ההווה הנהדר – החזרה הבייתה
יש לי כמה בעיות עם הסצינה הזאת, בעיקר עם ההתנהגות של דמותה של שיילין וודלי ועם זה שלמרות שהמשחק היה נפלא שם ישנם משפטים שם שלא נאמרים בטון המתאים אבל למרות זאת זוהי עדיין סצינה מאוד עוצמתית, מאוד עצובה ונגמרת ברגע מצמרר ומפתיע שבצפייה ראשונה גרם לי לתת בוקס למסך.
03. היופי הגדול – התיירים היפנים (הסצינה הראשונה)
היא מתחילה בתיירים יפנים יורדים מהאוטובוס שלהם ומצטופפים להקשיב למדריכה שלהם. ברקע יש מוזיקה שמימית. ואז אנו רואים שזאת לא סתם מוזיקת רקע. מאחורי היפנים עומדות להן נשים ושרות, הסצינה זונחת את התיירים ומתמקדת בזמרות. הגדולה של הסצינה היא בעיקר בשיר הנפלא (הייתי משאיר קישור, אבל עדיף לשמוע אותו לראשונה עם הסרט) אבל גם הצילום המאוד צבעוני והתיירים היפנים לא מזיקים. אבל זה לא באמת רק השיר. אם זה היה רק השיר אז סביר להניח שהייתי נכנס ליוטיוב ושומע אותו שוב ושוב עד שיימאס עליי, אבל זה לא מה שאני עושה. בכל פעם שאני רוצה לשמוע אותו אני הולך וצופה בסצינה כולה מחדש. משהו בסצינה מעצים את השיר וגורם לו לעבוד כל כך טוב יותר מאשר אם הוא היה נשמע בלעדיה.
02. לפני חצות – הסוף
כבר אמרתי שאני לא בעד סופים שמחים ושאני נהנה מסרטים מדכאים יותר. אבל ג'סי וסלין הן דמויות שלמדתי להכיר כל כך טוב (לאורך לא פחות משלושה סרטים בהם הן מופיעות בכל סצינה) שכל כך כאב לי על המצב אליו הגיעה מערכת היחסים שלהם (אם כי למרות שאני מאוד אוהב את שניהם בסרט השני כבר ראיתי עד כמה הם לא כל כך מתאימים ביחד) והתחלתי לייחל לא בדיוק לסוף שמח, אלא למשהו אופטימי יותר, משהו עם תקווה. וסצינת הסיום סיפקה בדיוק את זה. שלא לדבר על כך שהיא עשתה זאת באופן מקסים ומאוד אופייני לדמויות. אני לא יודע אם יהיו עוד סרטים בסדרה או לא, אם לא אז אני חושב שהם בחרו להם סוף מושלם.
01. לפני חצות – בחדר בית המלון
חיכיתי כל הסרט שזה יקרה וכשזה קרה זה היה כואב, מרגש, עצוב וכתוב כל כך טוב. היה לי אפילו קשה לקחת צדדים בוויכוח הזה מרוב שאהבתי את שתי הדמויות (אבל ג'סי צודק יותר). אני מאוד רוצה לראות את הסרט שוב ומאוד מקווה שזה יעבוד גם בצפייה חוזרת (את "לפני הזריחה" אהבתי מאוד גם בצפייה השנייה, את "לפני השקיעה" אני אוהב יותר אבל צפייה שנייה הוא לא כל כך החזיק).
(שברתי את שיא התגובה הכי ארוכה ומיותרת שלי או שהיה לי גרועות יותר?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
נו יאללה, הרגעים שלי.
20. בראדלי קופר עצבני על ארנסט המינגוויי, "אופטימיות היא שם המשחק"
19. ההשתלטות על השגרירות (רגע, כבר שמתי את הסצינה הזאת ברשימה שנה שעברה, לא?), "ארגו"
18. נפילת האסימון הכי טובה שהייתה לי השנה, שיין בלאק הזה גאון, "איירון מן 3"
17. הסצינה שעליה עדנה מודה הייתה אומרת "No Capes!", "איש הפלדה"
16. קייט בלאנשט עושה בייביסיטר, "יסמין הכחולה"
15. ספירת מלאי, "סוף."
14. בקתת הפחד, "בית ספר למפלצות"
13. המופע בניו אורלינס, "האשליה"
12. פול דאנו שר ג'ינגל בלס (או "באטמן מסריח") והדם שלי צונח למינוס 274 מעלות, "אסירים"
11. הייגר חוזר לחוף המושלג אחרי הקרב הראשון בסרט, "פסיפיק רים". אולי השוט האהוב עליי השנה.
10. השיחה בפאב האחרון, "סוף העולם". איפשהו למעלה, דגלאס אדמס מחייך.
9. I Need a Hero, "העולם על פי דנקן"
8. אמממ, כל סצינה עם בדאווי, "בית לחם"
7. גאנגטה'ס פרדייס, "רווח וכאב"
6. דיקפריו וכריסטוף וולץ לוחצים ידיים, "ג'אנגו"
5. מבצע חנית נפטון, "כוננות עם שחר"
4. רובין רייט נסרקת, "כנס העתידנים"
3. הרחם (כן, כן), "כח משיכה"
2. צחי גראד מקריא סיפור לפני השינה, "מי מפחד מהזאב הרע"
1. סצינת הסיום של "טינופת"
בעצם, גם הנאמבר המוזיקלי.
בעצם, גם הקרדיטים באנימציה.
וסצינת מכונת הצילום.
והסצינה בהמבורג.
והסצינה שרק עליה מגיע לג'יימס מקאבוי אוסקר.
אוי זה סרט כזה טוב.
טוב, אז אם כבר.
20 רגעים (שעדיין אף אחד לא הזכיר) ללא חשיבות לסדר:
1. הפתיחה, ג'ון מת בסוף ( " לפתור את החידה הבאה יגלה את הסוד הנוראי של היקום, בהנחה שלא תאבד את שפיותך במהלך הניסיון") [ או, בעצם, כמעט כל סצינה מג'ון מת בסוף. אבל אם כבר – אז הסצינה שתום הזכיר)
2. השימפנזה, מנועים קדושים ( רגע, הרגע הכי WTF שלכם היה שהוא שר באקורדיון? יש לנו סטנדרטים שונים של ביזאריות)
3. הסוף ,חופשה נעימה ( וואו.)
4. " הדבר הכי גרוע שעשיתי אי פעם", בלאקפיש
5. " מוסר?" , שומרי הסף
6. ברוכים הבאים לתוכנית הבוקר, האורח שלנו הוא רוצח קומוניסטים שהמציא שיטה יעילה יותר להרוג אנשים, בוא נקבל אותו במחיאות כפיים! , מעשה ההרג
7. " I'm So Excited" , לעוף מהתרגשות ( אהבתי את הסרט יותר משאר האנשים, אבל גם אני מצר על כך שכל הסרט לא היה פשוט דיילים רוקדים)
8. לעמי יש סכרת כי ברור שלעמי יש סכרת , קוטלי המכשפות ( וזה מה שנקרא: ריאליזם סלקטיבי)
9. שיחת בנות, שש פעמים ( וזה מה שנקרא : ריאליזם. הסצינה הכי משמעותית להבנת הסרט. מקום שני: השיחה של החברים של האח, והתגובה של האימא)
10. " אנחנו מדברים עכשיו ורוצים פרטיות. תחזור כשנשכב" , זרים על שפת אגם
11. " רגע, איפה הגופה?" וכל הסצנה שנובעת ממנה ,בית לחם ( כי שנייה אחרי סצנת האקשן הטובה של השנה, מגיעה גם אחת הסצנות הכי מצחיקות)
12. " אני מניחה שלגברים רשעים יש טעם של אימפוטנציה", קיק אס 2 ( בתוך ים של סרט נוראי, טוב לדעת שעדיין מישהו לקח את הזמן ורמז למארק מילר שהוא מטורף ומפגר וצחק עליו בתהליך)
13. " תסתכלו על החרא שלי!" , ספרינג ברייקרס ( כי ברצינות, יש לו את פני צלקת בrepeat. מריח טוב? הוא מריח טוב. [ מקום שני: " אתן רוצות לראות את הצד הרגיש שלי?"])
14. השיר של ענת, בננות ( השיר, שלא הרשים אותי מחוץ לסרט, מקבל משמעות מההקשר ומצליח לרגש. ואם לא, אז לפחות הסצינה שבה הם מגלים את הגירסה האירוויזיונית של השיר)
15. סצינת הרכבת השנייה, הפרש הבודד ( המוזיקה עדיין לא יצאה לי מהראש ותודה רבה על זה)
16. " לצערנו לא הצלחנו להשיג את העותק של הסרט שרצינו ולכן נקרין סרט אחר" , החברה הרעים ( הרפרור הקולנועי הטוב ביותר של השנה)
17. " אוי עכשיו אני מרגיש מטופש ממש", סוף. ( אחת הבדיחות היחידות שלא בנויות על גסויות או היכרות קולנועית, והיא נהדרת.)
18. "כלומר, כן שכבתי איתה", סיפורים שאנחנו מספרים (נהדר.)
19. מספידים את יוליוס קיסר, קיסר חייב למות
20. " אמרתי לך שאני צפופה" , המשרת ( היכרות מושלמת לדמויות, ואחת הבדיחות הגסות הכי מצחיקות ששמעתי [ מקום שני: כל סצינה עם לינדון בי. ג'ונסון])
עשרת הגדולים שלי
1. ההוביט 2 – החביות בנהר – ככל הנראה סצנת האקשן הכי כיפית ומצחיקה שהייתה בשנים האחרונות. פשוט כיף טהור.
2. אופטימיות היא שם המשחק – ריקוד מושחת – קשה לשמוע יותר את Fell in Love with a Girl בלי לחשוב על…זה.
3. מת עליה – ה-DVD של הסרט זומבים.
4. העולם על פי דנקן – בערך כל משפט שיצא מהפה של סאם רוקוול, אבל בייחוד הקטע של I need a hero.
5. ת'ור 2 – הקטע שלוקי הופך להיות קפטן אמריקה, טה-דה.
6. ענן אטלס – עונשו של מבקר ספרות, המראה הכי יפה בעולם, קטע הסיום בו מראים מי שיחק את מי.
7. ג'אנגו – לחיצת היד, Bye Laura, בכל אגדה גרמנית יש הר.
8. ארגו – When the Levee Breaks.
9 . לפני חצות – צופים בשקיעה, כל הסצנה בבית מלון שממחישה איך בזוגיות שנייה אחת נראה שהכל בסדר ושניה אחרי הכל מתפוצץ וכל מה שהיה מתחת לשטיח יוצא, ובכזו אכזריות וארסיות…
10. אנחנו המילרים – No Ragrets
הרגעים שלי
20. הקרב על הרכבת – וולברין
19. הסימולציה האחרונה של אנדר – המשחק של אנדר (והסצינה היחידה שהצדיקה את העשייה של הסרט הזה.)
18. שיחה עם אנינגאק – כוח משיכה
17. מליסה מקארת'י תופסת סוחר סמים בעזרת אבטיח – עצבניות אש
16. פטריק סטיוארט שר – לצוד פילים
15. הפריצה לבנק- האשליה
14. do you wanna build a snowman ? – לשבור את הקרח
13. הנשף בקפיטול – משחקי הרעב : התלקחות
12. הקרב על הרכבת – וולברין
11. הציפורים האדומות – הקרודים
10. משא ומתן על ז'אנרים – כנס העתידנים
9. הגדר מכה שלישית – סוף העולם
8. אקשן של ארוחת בוקר – הקרודים
7. דיון עם שקים על הראש – ג'אנגו
6. רובין רייט נכנסת לכנס העתידנים, כולל לווייתן ענק.- כנס העתידנים
5. "נוסעים נכבדים, אתם עכשיו יכולים לשתות אלכוהול" – ארגו
4. הסריקה – כנס העתידנים
3. לחיצת ידיים – ג'אנגו
2. ליאונרדו דיקפריו וגולגולת – ג'אנגו
1. סטון מסתובבת, ומסתובבת ומסתובבת – כוח משיכה
פישלייק על 16,
מישהו היה חייב להזכיר את זה.
כמה נוספות, בלי סדר או משמעות למספרים
1. עו"ד לגירושים, או : ההונאה האחרונה של אירווינג וסידני – "חלום אמריקאי".
2. בראדלי קופר בעקבות ריאן גוסלינג – "המקום בתוך היער".
3. "טה-דה!" – "ת'ור 2".
4. dry hump – "דון ג'ון"
5. המבער, אלא מה? – "מי מפחד מהזאב הרע".
6. מקלחת חמה – "אסירים"
7. סצנת הדיינר – "אופטימיות היא שם המשחק".
8. הארלי מנסה לעורר את רגשות האשמה/אבהות של טוני סטארק, ולא ממש מצליח – "איירון מן 3"
9. ביהמ"ש למין האנושי – "סוף העולם".
10.סטפן עושה לברומהילדה תחקיר ביטחוני – "ג'אנגו ללא מעצורים"
10 הרגעים שלי
10. בית ספר למפלצות – סוף הסמסטר והחילזון סוף סוף מגיע. כל כך פשוט ובכל זאת אחת הסצינות היחידות שכמעט גרמו לי לצחוק בכל רם השנה.
9. סוף העולם – הסצינה עם השיר של סוויד. לאדגר רייט יש טעם מעולה במוזיקה, והוא עוד יותר מוצלח בשילוב שלה עם סצינות בסרט. הוא צריך לעשות סרט קומיקס.
8. מי מפחד מהזאב הרע – כותרות הפתיחה. גם שאר הסרט היה לא רע בכלל, אבל ההתחלה שאמרה "כן, אנחנו מוכנים להשקיע גם בפסקול וגם בעיצוב אומנותי של כותרות" קנתה אותי. סרט אקשן/אימה שלא שוכח גם סרט קולנוע. כן ירבו.
7. קפטן פיליפס – הרגעים האחרונים בסירה הקטנה עם השודדים. אקשן מלחיץ ועשוי טוב.
6. דון ג'ון – "למה צריך לצאת מהבית?". המונטאז' הזה של הימים המתחלפים מול הדסקטופ היה מקסים. יש אנשים שנשארים ימים שלמים עם וורקארפט, יש כאלה שעושים את זה עם פורנו. שניהם מסיימים את העסק בלי להחליף בגדים ועם יד כואבת.
5. הכל אבוד – הדקות האחרונות בים. אני חושב שהרבה זמן לא היה סרט שלא ידעתי מה אני רוצה שיקרה בסופו. ואז בא הבמאי והחליט בשבילי. עדיין לא הבנתי מה הוא החליט אבל ככל שעובר הזמן אני חושב שיצא לו טוב.
4. ג'אנגו – סמואל אל ג'קסון רואה ניגר על סוס, מתרגש יותר מנחשים על מטוס, ומוציא את רצף הקללות הטוב ביותר שלו מאז "ספרות זולה".
3. כוח המשיכה – חזרתו של הקלוני. כל כך רציתי שקלוני יחזור. כל כך שמחתי שזה היה רק חלום. כן אני יודע שזה פרדוקסלי
2. יסמין הכחולה – ג'סמין יושבת על ספסל בסוף הסרט. אחת הסצינות היותר אמיתיות, עוצמתיות, אנושיות, מרגשות שראיתי. אם צריך להצביע על למה לקייט בלאנשט מגיע אוסקר אז הנה.
1. כוח המשיכה – הקאט הראשון. אני זוכר שכשהייתי קטן הייתי באודטיריום מטעם בית הספר במופע אור קולי על החלל. שכבתי על הגב, ולמעלה היו הכוכבים שנעו. זה היה מדהים. הרבה זמן רציתי לשחזר את החוויה הזו. זה קצת קשה כי עכשיו כשאני מבוגר (נניח..) הציפיות שלי גבוהות יותר ולא מספיק להראות לי שחור משובץ בכוכבים עם מוזיקה קלאסית כדי שאני אתלהב. אבל השנה בא סרט ששיחזר לי את החוויה הזו.
כן חרשתי על הסצינה הזו בטיילרים. אבל כשסצינה טובה היא טובה גם בפעם העשירית, ולראות את זה על המסך זאת בהחלט חוויה.. מלחיצה משהו. שילוב של חוסר אונים, עם חוסר חמצן עם דפיקות לב מואצות. בתלת מימד. וכן, אני שמח שראיתי את הסרט הזה.
בקשר לכח משיכה
3. אתה לא היחיד. זה נראה לי הגיוני וטבעי.
1. הזכרת לי משהו שרציתי לכתוב אחרי הסרט. הייתי מת לראות עוד סרטים כאלה. יש בני אדם בחלל (מדי פעם) כבר כמעט 53 שנים. יש לא מעט סיפורים שאפשר לספר, מבוססים על סיפורים אמיתיים או דמיוניים אבל בסביבה ריאליסטית, כמו הסרט הזה. אם זה ב"הווה", כמו בסרט הזה, או בעבר. ואני אפילו לא מדבר על מד"ב עתידני שיכלול אנשים מרחפים "על באמת". אני מדבר על סרטים שיתרחשו בתוך תחנת החלל הבינ"ל או מחוצה לה, על תחנות החלל הישנות, במשימות אמיתיות או דמיוניות. זה אחד הדברים הכי מרהיבים שיש, וזה סטינג/לוקיישן שעוד לא סופרו בו סיפורים עד היום, למעט הסרט הזה (ו"אפולו 13", אם מתעקשים).
מקווה שיהיו אחרים שירימו את הכפפה הזו שקוארון הצהיר שהוא נהנה איתה מאוד אבל אין לו כוונה לחזור אליה בחיים.
ולגבי שיחזור החוויה, נראה לי שהדבר הבא יהיה הדוקו In Saturn's Rings, מתי שהוא יהיה מוכן כבר:
http://www.youtube.com/watch?v=C64ngvd84SE
או:
http://www.youtube.com/watch?v=aJjeo2Br2AY
20 הדקות הטובות של 2013
20. הדקה ה1 של גרביטי
19. הדקה ה2 של גרביטי
18. הדקה ה3 של גרביטי
17. הדקה ה4 של גרביטי
16. הדקה ה5 של גרביטי
15. הדקה ה6 של גרביטי
14. הדקה ה7 של גרביטי
13. הדקה ה8 של גרביטי
12. הדקה ה9 של גרביטי
11. הדקה ה10 של גרביטי
10. הדקה ה11 של גרביטי
9. הדקה ה12 של גרביטי
8. הדקה ה13 של גרביטי
7. הדקה ה14 של גרביטי
6. הדקה ה15 של גרביטי
5. הדקה ה16 של גרביטי
4. הדקה ה17 של גרביטי
3. הדקה ה18 של גרביטי
2. הדקה ה19 של גרביטי
1. הדקה ה20 של גרביטי
לא יודע....
… חסרה לי הדקה ה-37 ברשימה.
חוץ מזה – דקה 42.3542343 (זה הרגע שבו משהו מתפוצץ בחלל, אני חושב) חייבת להיות שם!
קצת נסחפת (בחלל)
(ל"ת)
סתם (ז"א, בערך). עכשיו ברצינות
* "צל הימים" – הריקוד מאריך הרגליים
* "צעירה ויפה" – קולאז' רומנטי בעיר ("לא בדייט הראשון…")
* "מה שיותר כחול יותר חם" – אוכלים ספגטי אצל אדל
* "פרנסס הא" – בזבוז זמן בפריז
* "שש פעמים" – האמא שומעת את הילדים הקטנים מדברים על פורנו ופשוט סוגרת את הדלת
* "יסמין הכחולה" – אישה זקנה מסבירה לבעלה אחרי הטיסה עם ג'סמין: "אני לא מכירה אותה…"
אם כבר סצנות מ"לשבור את הקרח"
גם סצינת הפתיחה מדהימה. במיוחד מבחינת האנימציה.
מסרטי ינואר 14'
הסצנות האהובות עלי עד כה הן סצנת השירותים של "חלום אמריקאי" עם לורנס ואיימי אדמס, ששתלה אותי בכיסא מרוב שוק ותדהמה (סצנה שלמה אני זועק בליבי למסך "תני לשרמוטה הג'ינג'ית הזאת אחת לפנים, קטניס" וכשקרה מה שקרה הפסקתי לנשום), וגם הוכיחה שאפשר להיכשל במבחן בכדל בשעה שמציגים שתי דמויות נשיות חזקות ודומיננטיות, סצנת הטריפ של היל ודיקפריו ב"הזאב מוול סטריט" (חצי סרט הוא סצנת טריפ אחת גדולה עם היל ודיקפריו, אבל אני חושב שמי שראה את הסרט יודע בדיוק לאיזו סצנת טריפ אני מתכוון), וכל סצנה של קארי מאליגן ב"בתוך לואין דיוויס" ("EVERYTHING YOU TOUCH TURNS TO SHIT"). האכזבה הכי גדולה של המירוץ לאוסקר השנה, מבחינתי, היא היעדרה של מאליגן ממנו. היא מצוינת שם.
מסרטי ינואר 13', אני חושב שסצנת הסיום של "כוננות עם שחר" הייתה אחת מהיותר יפות שיצאו השנה. עם כל הכבוד לסיקוונס הערוך היטב והאינטנסיבי של ההתנקשות בבין-לאדן, הקלוז אפ היפהפה הזה על ג'סיקה צ'סטיין היה הקליימקס האמיתי של הסרט מבחינתי. השילוב בין ההופעה החזקה של צ'סטיין למוזיקה המצוינת של אלכסנדר דספלה, יחד עם הבחירה של ביגלו לא לסיים את הסרט עם כתוביות שמתארות את המשך המקרה האמיתי הפכו את הסצנה הזאת למשהו שננעץ לי בראש כל השנה. אם לכל הסרט היה העומק הרגשי של השוט הבודד הזה, הוא באמת היה יכול להיות אחד הסרטים האהובים עלי מהשנה.
יחד עם הסצנה שלורנס יוצאת על דה-נירו ב"אופטימיות היא שם המשחק", עוד סצנות מצוינות מהישורת ההיא של סרטי האוסקר של 2012 היו באמת "I dreamed a dream" מ"עלובי החיים", הגילוי על זהות אשתו של טומי-לי ג'ונס ב"לינקולן", אבל הכי-הכי – המערכה ב"Big House", ב"ג'אנגו". אולי כל שאר הסרט סבל מבעיות קשות של במאי מוכשר ואגו-מניאק, אבל הסצנה הזאת הייתה מושלמת בצורה שרק טרנטינו יכול לעשות. מהשנייה שג'אנגו נכנס לשדה הכותנה רכוב על סוס עד שהוא אומר "Positive he dead", הסצנה הזאת הייתה הנקמה הכי מרהיבה שראיתי על המסך מאז 2009. זאת הייתה סצנה חסרת בושה וחסרת פגמים. כמו שאמרתי בביקורת – הסצנה הזאת נראתה כמו מה שהיה קורה אם "ממזרים חסרי כבוד" היה מתרחש במחנה ריכוז. כשג'אנגו התחיל להצליף באחד האחים, היו לי דמעות בעיניים. האיש הזה הוא עדיין אחד הגאונים היחידים שעובדים היום בתעשיית הקולנוע.
מ"יסמין הכחולה", הסצנה האהובה עלי היא ככל הנראה הסצנה של הבייביסיטינג שג'סמין עושה על האחיינים שלה. אחרי המונולוג הזה הפסקתי להיות מרותק מהדמות של ג'סמין והתחלתי ממש לרעוד מפחד בכל פעם שהיא הייתה על המסך. היא הייתה הדמות הכי מפחידה שראיתי בקולנוע, וזה כולל את צחי גראד ב"מי מפחד מהזאב הרע". את הסצנות האהובות עלי מהסרט הזה, דרך אגב, כבר ציינתי קודם, אבל אני חושב שאחרי צפייה שנייה הבנתי שהסצנה האהובה עלי ממנו היא ממש בסוף – הפרצוף שדרור עושה ברגעי חייו האחרונים היה יקר מפז.
אבל אני חושב שבאיזשהו מקום, הסצנה שהכי נגעה בי השנה הייתה הסצנה הלפני-אחרונה של "בננות". אני באמת ובתמים חושב שהוא אחד מהסרטים הכי חשובים שיצאו השנה. לא כי הוא עוסק בנושאים חשובים יותר מדי ולא כי הוא שינה משהו, אלא פשוט כי הוא שימח לבב אנוש. הסצנה הזאת הייתה התפוצצות מוחלטת של שמחה, עליזות ורוח שטות. אנחנו צריכים יותר סרטים כאלה, אנחנו צריכים יותר סצנות כאלה – כאלה שגורמות לנו לחייך חיוך ענק ומאושר ונטול חרטות. בלי ציניות לכאורה בוגרת, בלי קריצה אירונית כלשהי. עם כל הכבוד לדמעה המרחפת של בולוק בחלל או לדייט הראשון והמעופף של אודרי טוטו ורומן דוריס ב"צל הימים", אני חושב שהסצנה ההיא ב"בננות" היא הסצנה האהובה עלי משנת 2013 בקולנוע.
כבר שכחתי כמה רשימות ארוכות של הרבה אנשים יכולות להעיק...
סלחו לי, זה לא אתם, זו אני; אבל אין לי כוח להתעמק בעוד אחת ועוד אחת.
רדפיש, נהניתי לקרוא את רשימתך, תודה.
מוסיף רק שורה אחת מוזהבת...
תורין מדבר בגמדאית כדי שהילדים לא יבינו https://www.youtube.com/watch?v=7_AGGkch3RI
דון ג'ון - סרט קולנוע ("קומדיה רומנטית גנרית")
גג"ל תוקע להוליווד אצבע בעין עם שני חברים מפתיעים, ולא שוכח להסביר לנו בסוף מה בעצם הסרטים האלה מלמדים, ולאיזה מן בחורות.