כאילו שלא היה מספיק קשה לעשות את זה לעשור של שנות ה-2000, עכשיו צריך שוב, עם עוד עשור מלא בסרטים נהדרים וכאלו שאני זוכר יותר טוב?! הפעם הכנסתי קצת יותר רגעים, כי לא היה לב לסיבוב שני של גניזות. אוקיי, בואו נעשה את זה פעם אחרונה.
40. "מגה-מוח" – בלעדיו, מה הטעם?
העשור האחרון כנראה היה עידן הזהב של סרטי גיבורי-על, ולכן מעניין לראות שהוא דווקא התחיל עם אחד החתרניים שביניהם וודאי אחד מהלא-מוערכים-מספיק.
איך יודעים שסצנה היא נהדרת? כשלמרות שיודעים איך זה נגמר, אתה במתח. סצינת שיא נהדרת בסרט נהדר.
כן, כן, ה*ספוילר* של *ספוילר* עצוב והכל, אבל התיאור הזה של שיר מעצבן שנתקע לך בראש הוא ההברקה של הסרט הזה מבחינתי.
37. "עד החתונה זה יעבור" – C is for Condom
הרבה לפני "בובה של רצח", "עד החתונה זה יעבור" (לא זה שבו מסיבת רווקים נגמרת בחשפנית מתה, האחר) הראה שדווקא יש פוטנציאל לא רע ל"רחוב סומסום" למבוגרים. חבל שיוצרי אותו סרט לא למדו.
36. "סטאר טרק: אל האינסוף" – חבלה
לא רק שזו בחירת שיר מושלמת לסצינה, זה גם רפרנס לסצינה המוצלחת שפתחה את הסדרה המחודשת הזאת.
35. "הזאב מוול סטריט" – כשהחיים נותנים לך לימונים
לא מבין עדיין איך ליאו לא קיבל אוסקר על הסרט הזה, כשהסצינה הזאת לבדה מצדיקה זכייה.
34. "אקס-מן: העתיד שהיה" – מזון מהיר
אני ממש לא רוצה להחמיא לבריאן סינגר, אז רק אגיד שאוון פיטרס הוא אוצר.
33. "רחוב ג'אמפ 22" – סיום בסטייל
כמה קומדיות כבר ראיתם שבהם המשכתם לצחוק גם במהלך הקרדיטים (בלי לספור כאלו ששמות פספוסים)?
32. "דרך קלוברפילד 10" – משחק ניחושים
הגאונות שביצירת סצנה שמותחת אותך עד הקצה, מאפיינת את הדמויות בצורה מושלמת, והיא בכלל משחק חברה טיפשי היא הסיבה למה "דרך קלוברפילד 10" עבד כמו שהוא עבד. ג'ון גודמן הולך לשמור על הנקודה הזאת.
31. "מי מפחד מהזאב הרע" – שעת סיפור
כי אין כמו אגדה טובה לפני סשן עינויים.
30. "קצה המחר" – אהבה ממבט איבדתי ספירה *ספוילר*
אחרי שעבר את כל אלפי סוגי הגיהנום האפשריים, נשארה רק שאלה אחת לא פתורה. אחד השימושים הטובים בשירים בעשור האחרון.
סרט האנסמבל של ג'יימס גאן ב-MCU מתחיל עם להציג לנו את הדמויות בנפרד, ולכן הסצינה שמאחדת אותן ומציגה לראשונה את הדינמיקה הנהדרת שלהן כקבוצה עובדת כל כך טוב.
בין אם אתם מהמעמד הנמוך שנמצא באמצע מרד או מהמעמד הגבוה שמנסה לדכא אותו, כשמתחילה שנה חדשה אתם תעצרו ותחגגו את זה, לעזאזל!
27. "הקולות" – שינוי פרספקטיבה
הסצנה שמתחילה עם הבית של ג'רי נראה כמו דירה רגילה ומסתיימת בהבנה שמשהו מאוד מאוד דפוק עם ג'רי.
26. "משהו עוקב אחרי" – קשישה חסרת מנוח
מעולם לא הרגשתי מפוחד יותר מאישה זקנה שהולכת באיטיות לכיוון המצלמה.
25. "איירון מן 3" – קרב בחלקים
להלחם עם שריון קרב סופר-מתקדם זאת לא חכמה. להלחם כשהשריון הזה מגיע אליך חתיכה אחר חתיכה זה קצת יותר מאתגר.
24. "אפס ביחסי אנוש" – נוהל מעצר חשוד
הפורקן הקולנועי לתסכול על כל השאלות שרצינו לשאול בצבא על כל הנהלים הטיפשיים שיש בו. אבל מה אם הוא כן עוצר?
יצא לי לעמוד בהרבה פקקים שגרמו לי ללחץ, אבל האחד הזה הגיע לרמה חדשה.
22. "סטיב ג'ובס" – ליסה *ספוילר*
הפעם היחידה שתוכלו לשמוע שמשהו שקשור באפל הוא "Poorly Made".
21. "כרוניקה בזמן אמת" – בדיקת כוחות
מה שגרם ל"כרוניקה" לעבוד כל כך טוב זאת התשובה הכל כך מתבקשת שלו לשאלה "מה היה קורה אם היית מקבל כוחות על". כי אם בני נוער היו מקבלים כוחות-על, הם לא היו הולכים להוריד חתולים מעצים או לעצור שודדי בנקים, אלא בעיקר עושים שטויות.
20. "קולוסאל" – שוט אחרון
כי מדי פעם הסוף הוא לא סיום. מבחינתי, אחד מחמשת הסופים הכי טובים של העשור. מזקק בתוכו את כל הסרט ועדיין יוצא לי לחשוב עליו לא מעט.
19. "משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" – על גג העולם
נותן משמעות חדשה ל"לקחת את הפרנצ'ייז לגבהים חדשים".
עדיין הרגע הכי מוצלח ביקום הקולנועי של DC.
17. "אני וארל וזאת שעומדת למות" – "תעמידי פנים שאת מישהו מעצבן"
היי, אם זה עבד לגנדי, מי אתם שתתווכחו?
16. "שכנים" – הישגים חסרי חשיבות
דייב פרנקו אומר לזאק אפרון "אתה שחקן טוב!" משעשע אותי בכל צפייה.
15. "מרוסק" – השמדה הדדית מובטחת
קרב הראפ הקולנועי הטוב ביותר מאז בי-ראביט נגד פאפא דוק.
14. "יעד סופי 5" – הסוף *ספוילר*
מכירים את הסרטים האלה שמצליחים להפתיע אתכם למרות שכל הסימנים היו שם? אחד הטוויסטים הכי טובים ומדהימים שאי פעם חוויתי.
סיקוונס של כמה דקות שיותר מפחיד ומלחיץ מרוב סרטי האימה המודרניים. אם הייתי רואה אותו על מסך גדול, יש סיכוי לא רע שהייתי מקבל התקף חרדה.
12. "טרף לילי" – ליקוי מלא של הלב
ההוכחה שגם באמצע סרטים בינוניים יש מדי פעם הברקות. רוב הסרט הזה הוא סלאשר גנרי ולמל"מי, אבל אז פתאום מגיעה סצינה שהיא הרמוניה מושלמת בין קול ותמונה.
11. "הפשיטה 2" – באט-מן והאמר-וומן
יכלתי להכניס כל סצינת אקשן משני הסרטים האלה וזה היה מוצדק, אבל צריך לבחור אחת. אז בחרתי את האהובה עלי.
10. "הבאבאדוק" – "יש מישהו בתוך הבית!"
השורה הזאת – שמגיעה בזמן שהגיבורה מתחילה להזות – עושה לי צמרמורת בכל צפיה מחדש.
9. "הנוקמים: סוף המשחק" – אסמבל
מה לעשות, זה פשוט קטע אפי.
כי רק בסרט של אדגר רייט תוכלו למצוא מישהו שנלחם בשיבוטים בזמן שהוא מנסה לא לשפוך את הבירה שלו.
עבדתי בתור סדרן בקולנוע "לב" כשהסרט הזה יצא. נכנסתי לאולם כדי לראות את הקטע הזה לפחות עשר פעמים.
6. "הנערות האחרונות" – "רציתי להציל אותך" *ספוילרים*
מי היה יכול לחשוב שסצנה מפארודיה על סלאשרים תוכל לגרום לי לדמוע כל פעם מחדש?
5. "מקס הזועם: כביש הזעם" – מקס נגד פיוריוסה
מה הפלא שטום הארדי כזה זועם, הוא רק רוצה שיוכלו לראות את החלק התחתון של הפנים שלו לשם שינוי.
באמת שכמה מסצינות הקרב הטובות ביותר מתרחשות במסדרונות. רק תשאלו את הסדרה של "דרדוויל" או מקום נוסף במעלה הרשימה הזאת. מה שהופך את הסצנה הזאת למדהימה באמת הוא אופן ההכנה שלה.
הקטע האהוב עלי בסרט המופתי של פינצ'ר הוא כנראה זה שבו החברות של מארק ואדוארדו מגיעה לנקודת רתיחה. תצוגת המשחק הכי טובה שראיתי מאנדרו גארפילד.
2. "בקתת הפחד" – המסיבה מתחילה
אם לצטט טובים ממני שבחרו ברגע הזה לרגע השנה של 2012: דינג!
1. "סקוט פילגרים נגד העולם" – כל סצינה שתבחרו
כי תכלס? הייתי יכול למלא את הרשימה הזאת רק ברגעים ממנו.
ועוד רגעיםםםםם
"המוזיקה בורחת!", לזרו השמח – אחד מרגעי הקסם של האחד הסרטים הקסומים של העשור האחרון
אני צריך גיבור, העולם על פי דנקן – באתי להתלונן על חוסר היחס לסם רוקוול בסרט הזה ואז נזכרתי שהוא נהפך לזוכה אוסקר, אז הכל טוב.
לט איט גו, לשבור את הקרח – אני אפילו לא כזה אוהב את השיר, אבל אם יש איזשהו רגע מגדיר עשור קולנועי שבאמת חסר ברשימה. ועוד קטעים מוזיקליים: משהו מ"לה לה לנד"? אתן לאנשים שאוהבים את הסרט לבחור; "הכל אינו מגניב", סרט לגו 2 – עכשיו אני מבין את רדיוהד; מייקל קיין מנצח על הטבע, נעורים – סרט ששכחתי לחלוטין – חוץ מהרגע היפהפה הזה; "כלניות"/"תחתונים וגופיות", הלהקה האחרונה בלבנון – פאקקק איזה קאברררררר.
מה שזה לא יהיה שהיה "אפוקליפסת היאקוזה", אפוקליפסת היאקוזה – אני מתקשה לבחור בין ההוא שבישל ביצת עין על היד, הערפדים, או האמן לחימה-איש צפרדע. טוב, כנראה האמן-לחימה איש צפרדע.
הרכבת, הפרש הבודד – סצנת אקשן מעולה שחבויה בסרט קצת מסורבל (אבל מאוד מהנה). יום יבוא ואנשים יגלו אותו מחדש.
באתי לעשות עסקה, דוקטור סטריינג' – נראה לי המהלך העלילתי האהוב עליי בכל מארבל.
"הקעקוע הכי פופולרי בעולם", ציפורי חול – אחד המשפטים השורטים את הנפש, באחד הסרטים הישראלים שלא מספיק אנשים צפו בהם, לצערי.
"אה, פאק איט", מלון גרנד בודפסט – האם רייף פיינס ב"מלון גרנד בודפסט" הוא הופעת העשור?? כלומר, לא על פי רוב האנשים, אבל יש מצב שכן!
הצלה, מגדל – אחד הרגעים הכי מוחצים שראיתי בקולנוע. המתח, הקושי, ההתרה. פאק.
פתיח, סיפורים פרועים – פשוט גאוני.
"הרכבת, הפרש הבודד"
כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן.
גור ורבינסקי הוא אולי גדול במאי האקשן בהוליווד.
'הפרש הבודד' הוא סרט מעולה.
לוקח ז'אנרים, מערבב אותם, זורק דיאלוגים שנונים פנימה, מוסיף קצת ביזאר ועושה מיקס מצויין מכל זה.
כמעט ארבעים סצינות לצפות ביוטיוב? עכשיו אני ממש אשמח לפלייליסט!
(ל"ת)
טוב נו
בסדר.
(חוסרים: הסצנות מהבאבאדוק, מהקולות ומקולוסאל ומסקוט פילגרים)
מדברים פה הרבה לאחרונה על השוט האחרון של קולוסאל
ואני פשוט לא זוכרת מה הוא היה. מישהו יכול לעזור?
מישהו מוכן להגיד (גם אם זה ספוילר) מה הסצנה עם הביסטי בויז?
(ל"ת)
מס' 36.
(ל"ת)
יפה, הם נמנעו בכוונה מהאופציה היותר צפויה.
(ל"ת)
סצינת העשור שלי היא ללא ספק סצינת השטיח ב״חדר״. היא יותר מלחיצה מהפקק ב״סיקאריו״, יותר מרהיבה (מבחינת מה הילד בוודאי הרגיש באותו רגע) מסצינת הסטארגייט ב״אודיסאה בחלל״ והביאה לי יותר קטרזיס מה״אסמבל״ של ״סוף המשחק״. לא כל יום פוגשים סצינה שמחזיקה סרט שלם כאשר גם שאר הסרט הוא טוב. בנוסף, למרות חוסר החיבה שלי לתת-ז׳אנר ה-Crescendocore של הפוסט-רוק, הסצינה הזו מראה כמה עוצמה יכולה להיות לצליל הזה בהקשר הנכון.
ראוי לציין גם את סיפור התמנון ב״טווח קצר 12״ ו17 הדקות הראשונות ב״כח משיכה״.
ברבור שחור
עשר הדקות האחרונות של ברבור שחור הן בעייני השתלשלות מופתית של שיאים והתרגשות, בימוי, משחק וכל מה שטוב בסרט המדהים הזה.
ראיתי את 10 הדקות הללו לפחות 10 פעמים.
ההברקה הויזואלית הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע היא הסצנה בהתחלה שבה דום קוב "מאתחל" את תפיסת המציאות של אשתו.
עוד רגעים
– הארווי קייטל גורם לרובין רייט לצחוק ואז לבכות בתיאור עבודתו של סוכן, 'כנס העתידנים'
– ג'ורג' קלוני מופיע, 'כח משיכה'
– מה אנחנו אוהבים זה בזו, 'סיפור נישואין' (נחשב בעשור הזה?)
– הרשת מתחילה ליפול ומפילה את הסרבר, 'הרשת החברתית'
ואם נרחיב את הרגעים בעשור גם לטלויזיה (אני יודע שזה פתיחה של תיבת פאנדורה, למה לא, בעצם?) הסוף של הפרק HEAVEN SENT של דוקטור הו, https://www.youtube.com/watch?v=sl9pTDK8PAk
מי שצופה בכל הקטעים האלו יכול לחשוב
שהשחקן הכי חשוב בעשור הזה הייתה אמילי בלאנט.
אני בהחלט חושב שהיא היתה אחת השחקניות החשובות בעשור הזה.
(ל"ת)
וזה אפילו בלי להיות בסרט של מארבל!
(ל"ת)
המממ.
בעצם, מה מונע ממרי פופינס להצטרף לנוקמים?
אה, זה פשוט
מחכים שמארוול יחליטו להפיק את ארבעת המופלאים בעצמם, כדי שילהקו אותה ואת ג'ון כסו וריד. פשוט אי אפשר לבזבז אותה על שום תפקיד מארוולי אחר…
(האמת היא שאני מאלה שרצו קפטן מארוול יותר מבוגרת עם אמילי בלאנט בתפקיד הזה, אבל זה, מן הסתם, כבר לא יקרה…)
זאת כזאת בחירה מתבקשת ומוצלחת שעד שההכרזה על הליהוק זה יגיע
זה כבר יראה מובן מאליו ומשעמם.
אבל תכלס אני קצת מקווה שזה לא יקרה כי סו סטורם זה לא תפקיד מאוד.. מתגמל, לשחקנית בקנה מידה של בלאנט. אם היא חייבת להשתתף ביקום מארוול המתפתח בתפקיד גדול ומוכר, הייתי דווקא רוצה אותה באחד מהליהוקים מחדש של האקס מן.
*שיעול* סצנת החקירה בשלושה שלטים מחוץ לאנבינג מיזורי *שיעול*
(ל"ת)
נראה שאת משתעלת הרבה
חזרת במקרה מאיטליה לאחרונה?
יש עוד מועמדים ראויים משלושה שלטים
כגון הסצינה אצל רופא השיניים והסצינה הנפלאה הזו:
https://www.youtube.com/watch?v=XVO6TmBXgH0
מה לגבי
קבלת מתמחים – הרשת החברתית
ישיבה צפופה – הערת שוליים
לכו להז***ן – אקס-מן: ההתחלה
גולגולת – ג'אנגו ללא מעצורים
בקסטריט בויז – סוף
מכות – חדשות בהפרעה
הכנסייה – קינגסמן
שדה תעופה – קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים
היפנוזה – תברח
מרדף פתיחה – בייבי דרייבר
סירה מנייר בגשם – זה
דדפול חוזר בזמן – דדפול 2
הנקישה – הנוקמים: מלחמת האינסוף
מכות בשירותים – משימה בלתי אפשרית: התרסקות
לידה – רומא
אני השטן, ובאתי לעשות את עבודת השטן – היו זמנים בהוליווד
מודה, התרגשתי
לראות שסקוט פילגרים נמצא במקום הראשון זה אחד הדברים המספקים יותר שקרו בחיי לאחרונה
Let's Not Stand On Ceremony Here, Mr. Wayne
בשבילי, זו הסצנה האהובה עליי מהעשור החולף
https://youtu.be/ancPibgH6Bw
הסצינה מהמגדלור
https://www.youtube.com/watch?v=WBZwUdJFnhw
הנציגות שלי מסקוט פילגרים היא סצנה שמתישהו ראיתי תחת הכותרת BEST SCENE EVER
והיא אחת הדוגמאות היותר מאופקת לוירטואוזיות של רייט. "סליחה, סקוט פה?" –"את יודעת מה? הוא בדיוק עזב". יש במאים זוכי אוסקר שנכנסו לדברי הימים של הקולנוע על פחות מזה.
ג׳אנגו לא התיישן טוב?!
צפיתי בו לראשונה השנה והוא היה מעולה ומותח. אני לא לגמרי בטוח שהוא שווה צפיות חוזרות אבל ״לא התיישן טוב״?! זה סרט מ-2012, לא מ-1963, שמתרחש בעבר גם ככה. (כמו כן, מה הם שני הטוויסטים בטיפש מטורף מאוהב? אני זוכר רק אחד.)
יש אחד שקדם לו שמערב את המילה Asshole
ג'אנגו לא התיישן טוב פשוט כי השיח התקדם במהירות שיא בערך כבר בשלב שבו יצא; טרנטינו די בור ככל שזה נוגע לפוליטיקת זהויות, וסרט שעוסק בעבד שחור שמשוחרר על ידי גבר לבן ואחרי שעה וחצי סרט מגלה שהאויב הגדול ביותר שלו הוא עבד-בית נראה פחות טוב בעולם שאחרי "אור ירח". הוא מבדר מאוד כשהוא לא נמרח ארבעים דקות עם דיקפריו הבלתי-נסבל, אבל כשלא מפרידים את האידיאולוגיה מהסרט, הוא מתעקם קצת.
הכול פוליטיקה, אומר?
זה סרט שמתרחש בתקופת העבדות ומבוסס על סטריאוטיפים קיימים שצורמים לקהל היום כי הם אמורים לצרום לו. לו היה הסרט יוצר דמות של עבד שחור שעושה את הכול לגמרי בכוחות עצמו, גם אז היו יוצאים נגד הסרט שהוא לא מציאותי ושמדובר באידיאליזציה, כי לשחורים אז לא הייתה סוכנות כמו היום ולכן להציג עבד שחור כגיבור-על כל-יכול זה גם נראה לא טוב. אני בכלל לא זיהיתי שכריסטוף ואלץ זה אותו אחד מממזרים למרות שצפיתי בממזרים קודם וזה חתיכת הישג. בנושא טיפש, עדיין לא הבנתי מה הספוילר השני (או הראשון), אז אשמח להרחבה.
אז תן לי להבין את זה ישר
ג׳אנגו התיישן רע למרות שהוא ממילא מתרחש בעבר הרחוק בו העבדות הייתה מעוגנת בחוק אבל טמ״מ לא רק כי אמה סטון אלילתך משתתפת בו? גבריות רעילה, סקסיזם, אמנות הפיתוי, ילד שמאוהב בבייביסיטר שלו ובמקום שזה ילך לכיוון מתוק ונוגע ללב זה הופך להטרדה מינית כבר בסצנה הראשונה המשותפת שלהם, כל זה לא מפריע לך רק כי אמה סטון? באמת?
לא, אני לא איכנס איתך על זה לדיון עכשיו.
ראשית, יש לי דברים חשובים יותר לעשות מזה, ושנית, זה מאוד לא מעניין. בנוסף, הכנסת לי מילים (מגוחכות) לפה, וזה מאוד לא נעים לי. אלו שני סרטים שונים ביותר, על האחד אמרתי שהתיישן לא טוב, על השני אמרתי שאני אוהב מאוד, לא אמרתי דבר על מבחן הזמן וטיפש מטורף מאוהב, וההחלטה שלך לפיה אני מגלה סלחנות כלפי הסקסיזם (המאוד נוכח!) של טיפש מטורף מאוהב רק כי אמה סטון נמצאת שם מאוד לא מצחיקה בעיני. אם מישהו רוצה לנהל דיון על ההבדל בין שני הסרטים הסופר שונים האלו, תרגישו חופשיים, לי באמת פשוט מאוד לא אכפת.
לא הכנסתי לך שום דבר לפה, שאלתי שאלה רצינית מאוד. גם לא תקפתי אותך.
אתה בוחר להתחמק כי ״זה לא מעניין״ וזאת זכותך, אבל זה גם לא נימוק. אמה סטון היא אחלה, וגם אני בחרתי סרט שלה ברשימת העשור שלי (אבל את בירדמן, לא מסוגל כבר לצפות בבאה בקלות בלי לבכות על אמנדה). זאת ועוד – כשצפיתי בטמ״מ חשבתי שהוא סרט חמוד, נחמד ומהנה מאוד, שהקראש של הילד על הבייביסיטר שלו נוגע ללב למרות כל הגסויות ושגם הדמות של ראיין גוסלינג למרות שהוא אמן פיתוי סקסיסט הוא בסך הכול אדם טוב שבא לעזור לגיבור הסרט לפתח ביטחון עצמי, גם אם בדרכים מקוממות; אבל זה בסדר, הוא נסלח כי הוא בא בכוונה טובה, הוא הרי לא דוש כמו טום קרוז במגנוליה, נכון? אלא שאחרי שסיימתי לצפות בסרט נכנסתי לביקורת עליו בעין הדג והדיון הפמיניסטי עליו הזיז לי למרכז את כל הבעייתיות שבו. אתה אומר שג׳אנגו התיישן כי ״מושיע לבן״? סבבה, נשמע הגיוני, גם ככה זה לא אחד משלושת הגדולים של טרנטינו וביקורת פוסט-קולוניאליסטית עליו בהקשר הזה היא מאוד מובנת; אבל טמ״מ הרבה יותר בעייתי כי העבדות בוטלה מזמן אבל אמני פיתוי ומטרידנים עדיין קיימים ופעילים. להתעלם מזה, ולא משנה אם זה בגלל אמה סטון או אבא אבן, זה לא הוגן, לא במקום ולא לעניין.
ניטפוק
אם זכרוני אינו מטעה אותי, את סצינת הקרב עם הלה ליווה פסקול אחר והרבה פחות מגניב. לד זפלין ליוו את ת'ור כשהוא משתלט על הכוחות שלו ונלחם (טובח יהיה ניסוח מדויק יותר) בצבא-החייזרי-הגנרי התורן. סצינה מגניבה, אין אפס (האלק נלחם בזאב-זומבי-ענק, ואלקירי יוצאת בסטייל מספינת-תענוגות-יורת-זיקוקים בדרך להרוג בעצמה כמה חיילי-הלה, היימדל בדמות הוראציוס על הגשר… אחלה סצינה) אבל רחוקה מהאהובה עלי בסרטי מארוול (ההשתלטות על הספינה ב"חייל החורף"? סצינת המעלית והפלת המטוס באותו הסרט? הגעת ת'ור לוואקנדה, אם אתה מעדיף אותו? יש די הרבה מעולות לבחור מהן, גם אם הגבלתי לסצינות אקשן בלבד).
עם כמה שאני אוהב את "אפס ביחסי אנוש" סצינת המעצר חשוד היא מאלה שמאבדות את הפאנץ' שלהם אחרי השירות הצבאי.
כי… כאילו, לצבא כן יש נוהל מסודר ותשובה לשאלה "אבל מה אם הוא כן עוצר". בטח באיזורים יותר חמים וכשהתדריך מועבר לחיילים קצת יותר קרביים.
יותר משיש לצבא נהלים לדברים האלה
יש לצבא מלא מלא מדריכים שיודעים לדקלם כמו תוכי כל מיני דברים בלי לחשוב עליהם. הסצנה הזאת לא מדגימה את חוסר החשיבה של הצבא כארגון – אלא את הדרך שבה הוא דוחף אנשים לחזור על דברים בלי הבנה ובלי מחשבה. יותר "זה מה שקורה כשנותנים לילדים בני 19 אחריות", פחות "חוסר ההיגיון בצבא". (זה לפחות מה שאני הבנתי מהסצנה, וראיתי אותה לראשונה אחרי הצבא).
אבל זה לא סרט על איזורים יותר חמים וחיילים קרביים
זה סרט על פקידות. וזו, פחות או יותר, ההכשרה הקרבית המשמעותית שפקידות מקבלות.
אני חושבת שהסרט איבד את הפאנץ' עבורך כי כנראה חווית צבא מאוד אחר. מבחינתי הסרט אמנם לא היה מאוד מצחיק אבל זה היה בזכות הדיוק שבו הוא תפס את השירות הצבאי שלי.
אני לא סגור על זה.
קודם כל, אם משתמע מהתגובה שהייתי לוחם, אז לא. התחלתי כאחד אבל נפלתי רגע לפני הצמ"פ (האימון מתקדם של השריונרים). את שאר השירות שלי העברתי כאיש קשר במפח"ט של חטיבה סדירה, כך שהצבא שלי היה אולי רק טיפה יותר "מבצעי" מזה של פקידות שלישות. עברתי תדריכי שמירה שמיועדים בדיוק לאותו קהל יעד שמתודרך בסרט – חבר'ה על הסקאלה שבין ג'ובניקים מוחלטים לבין תומכי לחימה לייט/"לוחמים מושבתים" (חבר'ה שסיימו מסלול אבל תקעו אותם במפקדה מסיבות כאלה ואחרות), וכן, חד משמעית קיבלנו הנחיות על "אבל מה אם הוא כן עוצר". ועוד אנחנו היינו בגזרה שבה הסיכוי לאירועי פח"עי או אפילו פלילי קטן מזה של שיזפון בו מתרחש הסרט.
בקיצור, אחרי הצבא הבדיחה פה היא יותר שהקצינה הספציפית שמעבירה את התדריך בסרט די סתומה.
בתור מישהי שלא עשתה צבא, היה מאד ברור לי שזו גרסה מוקצנת ומסוגננת של האבסורד שקיים שם.
כאילו, בואו, אפס ביחסי אנוש זה לא הסרט הכי מחובר למציאות, נכון? ברור לי שהוא מציג דברים מסוימים בצורה מאד ריאליסטית שדיברה למי שהיה שם, אבל גם מי שמאד מזדהה עם הסרט חייב להודות שהוא לא תיעוד נאמן של מה שקורה בצבא מאה אחוז מהזמן. הוא לא יכול להיות.
איך אין ברשימה את הסוף של מלחמת האינסוף
זה קטע MUST אם לא למקום ראשון לפחות לחמישייה.
ובנימה אישית קטע שאהבתי:ספיידרמן מולטיורס – סצינת הבייגל
https://www.youtube.com/watch?v=C82XSVxC3pM
(הקומיקס מופיע בסרט לפני הפריצה למעבדה והסצינה עצמה בסיום הפריצה, מומלץ לראות גם את מה שקורה באמצע)
זה לא הקטע הכי מצחיק או הקטע הכי מעניין אבל הוא מראה איך הסרט פשוט גאוני בלקחת סיפור קומיקס ולהמיר לקולנוע
ועוד קצת רגעים
אל תאמינו להייפ – מה שאנחנו עושים בצללים
שימוש מושלם במוזיקה.
Leap of faith – ספיידרמן מימד העכביש.
מיילס הופך לספיידרמן סופית, בסצנה יפהפייה מלווה במוזיקה נהדרת שכוללת את אחד השוטים הכי יפים בסרט שאני לא יכול לצפות בו ולא להגיד וואו.
עיר מתקפלת – התחלה.
הצגה מעולה של עולם החלומות ומה שאתה יכול לעשות איתו עם הברקה ויזואלית שנראית כל כך ריאלסטית וכל כך סוריאליסטית בו זמנית.
הפשיטה
לעניות דעתי, ראוי לפצל את הבחירה בסצינות מהפשיטה לאחת (לפחות) מכל סרט: סצינת הירי-במנעול בסרט הראשון (אני לא קולנוען, אבל זו מהסצינות הטובות והמותחות שראיתי סרט בעשור הזה – כל עניין ה"הראה, אל תספר"? התזוזות מצלמה רציפות כדי להבהיר את מיקומי כל אחד מהדמויות? ריאליות מבחינת הלחימה? פשוט אדירה. אם היינו מושקעים באיזו דמות שם זה יכל להיות עוד טוב בהרבה, אבל הסרט לא מצטיין בחלק הזה לדעתי), וכנראה סצינת הקרב-בבוץ בשני (בעיקר בגלל הריאליסטיות – אין נצחון חלק, גם הגיבור מחליק, המטרה דפוקה (להציל בוס של ארגון פשע?), הרבים וחמושים גוברים על הגיבור, השימוש בנשק מאולתר), אבל גם שאר סצינות האקשן מגניבות (במיוחד זכורה לטוב גביית הפרוטקשן שמשתבשת וסצינת הקרב עם המתנקש הבכיר – ההופעה שלו בג'ון וויק 3 הייתה אחת הסיבות שממש לא אהבתי את הסרט הזה: הוא כל כך יותר מהיר, חזק, חד ומרשים מריבס שהניצחון של ריבס לא יכול שלא להראות כמו אילוץ תסריטאי עלוב).
לגבי שאר הבחירות: הייתי מוסיף בקלות את הסצינה שצוינה כאן ממלחמת האינסוף, אולי את סצינת הפגישה ברחוב ב"מנצ'סטר ליד הים" (אולי בעצם אותו שורף את המרק. אין לי מושג, זה היה סרט עם אימפקט רגשי קשה, לא בטוח במה לבחור), הפתיחה של "בייבי דריבר" (לפני שהעלילה הקצת טיפשית מתחילה וזה רק מגניבות טהורה. הם יכלו להשתמש בפתיחה כולה כטריילר בלי שמות והייתי בא ברגע), וכנראה עוד כמה שהייתי מכניס (ומוציא בקלות כמה ממה שיש).