איך אפשר לסכם שנה? ברשימת אירועים? בכוסות קפה? באהבה? אוקיי, לא באהבה. אולי עם אנשים שמתו? או מי שנולד?
טוב, אנחנו באתר עין הדג – אם אז צריך לסכם שנה יש רק דרך אחת – בסרטים.
ברוכים הבאים לסיבוב המהיר – הפרק האחרון של עונת "1989" ב"עין הדג מציגים" בה יהונתן ותום דוחסים את כל הסרטים שהם לא דיברו עליהם עד כה בפרק אחד. בין הלהיטים הגדולים שסתם לא יצא (בת הים הקטנה, מכסחי השדים 2), לסרטי האוסקר שסתם לא יצא (נולד ברביעי ביולי, הנהג של גברת דייזי), ועד למה שזה לא יהיה שהוא "טטוסו: איש הברזל".
הפודקאסט ייצא כעת להפסקה של כמה שבועות, ואז יחזור חזק מתמיד ומלא באנרגיה בגלל שאכל את הבשר של פודקאסטים אחרים.
00:00 – שיר פיחה
00:47 – פתיח
03:30 – נולד ברביעי ביולי
08:15 – סרטי שותפים (טאנגו וקאש, טרנר והוץ', נשק קטלני 2).
12:50 – מכסחי השדים 2 ובחזרה לעתיד 3 (אפילו שבחזרה לעתיד 3 זה בכלל מהשנה הלא נכונה)
18:10 –פטלייבור: הסרט Patlabor: The Movie
20:15 – בית כברות לחיות
22:00 – תראו מי מדבר
24:45 – הוליווד נגד גזענות (הנהג של הגברת דייזי, גלורי)
30:40 – אמניות לחימה (קיקבוקסר, הטוב מכולם)
33:35 – קשור אותי, אהוב אותי
35:15 – Riding Bean: OVA
37:10 – הדקלוג
39:45 – טטסואו: איש הברזל
42:15 – המצולות
43:40 – בת הים הקטנה
48:00 – הנרי החמישי
52:45 – מותק הילדים התכווצו
53:35 – סרטי נעורים (אמרי לי כן, ללכת שבי אחריו, מלכות הכיתה)
1:01:30 – המעניש
1:03:10 – כף רגלי השמאלית
1:06:00 – ליגה לאומית
1:06:40 – לא ראיתי, לא שמעתי
1:07:30 – רכבת המסתורין
1:14:30 – אחד משלנו
1:17:10 – סיכום
פרק 12: אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון (עם רם קיץ)
תום שפירא ויהונתן צוריה שוב יוצאים למסע מסוכן לדבר על סרט ששייך במוזיאון (או לפחות בספריית וידאו ביתית), ואליהם מצטרף רם קיץ, השון קונרי לאינדיאנה ג'ונס שלהם (אבל עם פחות אלימות נגד נשים ומבטא סקוטי). אז למה רם ותום כל כך אוהבים את הסרט, ולמה יהונתן פחות? כל זאת ועוד בפרק.
בשבוע הבא: פרק סיום מיוחד
פרק 11: שדה החלומות
נראה לי שמי שלא ראה את "שדה החלומות" מניח שהוא מכיר את הסרט מהפארודיות והבדיחות עליו – זה בטח סרט על איש ששומע קול מוזר, ואז סרט שלם מתחבט מה לעשות עם זה, ואז בסוף הוא בונה מגרש בייסבול ובאמת מישהו בא.
אז כל זה, אבל בעשרים דקות הראשונות של הסרט, ומפה הסרט נהיה יותר מוזר משאתם חושבים, כולל מסע בזמן בתוך מסע בזמן (וגם סצנה שבה אשתו של קווין קוסטנר נאבקת בפרוטו-פאשיסטיים).
בשבוע הבא: זה מסע הצלב האחרון שלי אתכם, עם הגביע הלא נכון אני אעלם
פרק 10: כשהארי פגש את סאלי
כשהארי (המזוהם) פגש את סאלי (רוני) הוא שאל אותה האם היא יודעת שמגנום 44 הוא האקדח הכי רב עוצה בעולם ושהוא יכול לפוצץ את הראש שלה ביריה אחת – מה שהוביל לצו הרחקה די מיידי.
לעומת זאת, כשהארי ברנס (בילי כריסטל) פגש את סאלי אלברייט (מג ראיין) הם התחילו את מה שהוא האולי-רומן-ואולי-לא הארוכים בהיסטוריה. אחרי הכל, האם גברים ונשים יכולים להיות חברים במשך כל כך הרבה זמן בלי שניצוצות יעופו? (התשובה היא – כן).
בפרק הבא: אם תקשיבו להסכת, הוא יבוא
פרק 9: ההרפתקה המצוינת של ביל וטד (עם אביעד שמיר)
אביעד שמיר ותום שפירא (מ"שורה שנייה באמצע") פוגשים את יהונתן צוריה ותום שפירא (מ"עין הדג מציגים") ומדברים על הפעמים הרבות שבהם ביל וטד פגשו את ביל וטד, על מכניקת המסע בזמן שם, על כמה תמימים נראו בני התשחורת, ועל האיש וה"וואו" – קיאנו ריבס.
בשבוע הבא: כשרוב ריינר פגש את נורה אפרון
פרק 8: שומר הברים
האם "שומר הברים" הוא הדבר הכי קרוב לסרט אומניות לחימה, במשמעות הפילוסופית שלו, בארצות הברית? האם פטריק סווייזי, למרות המחויבות שלו לפעלולים של עצמו, באמת עובד ככוכב אקשן? והאם, למען שם, זה באמת סם אליוט בסרט הזה? על כל זאת ועוד – יהונתן ותום מדברים בפרק החדש.
בשבוע הבא: וואו, זה קיאנו ריבס ואלכס וינטר!
פרק 7: סקס שקרים ווידאוטייפ
סטיבן סודרברג פרץ לעולמנו ב-1989 ועם פריצתו שינה את המשחק. סרטו (העלילתי) הראשון הוביל את הדרך למהפכת הסרטים העצמאיים של שנות התשעים – מווס אנדרסון דרך טרנטינו, רבים מהם חבים את הסקרנות והאומץ של המפיקים להמר עליהם בשל ההצלחה הביקורתית והכלכלית של הסרט שאומנם כולל בתוכו "סקס, שקרים, ווידאוטייפ" אך הוא לא בדיוק סרט סנסציוני מלא בעירום.
תום ויהונתן דנים בסרט, בסודרברג, בסקס, בשקרים, ובוידאוטייפ.
בפרק הבא: פטריק סווייזי רוצה שתהיו נחמדים.
פרק 6: גן עדן לכלבים (עם לי להב)
אם מדברים רק על סרט אנימציה אמריקאי אחד מ-1989 אז כמובן שמדברים על בת הים הק.. על "גן עדן לכלבים"? הא?
כן, חמושים בלי להב, תום ויהונתן יצאו למצוא את קסמו של הסרט המוזר הזה, מה עדיין עובד, מה ממש לא, למה "רגע של אליגטור עם שפתיים גדולות" (Big Lipped Aligator Moment) זה שטויות ועל האם ברט ריינולדס.
בפרק הבא: סקס, סמים, טל מוסרי, ירקות, רוק'נ'רול, שקרים, סאנדנס, וידאוטייפ – לפחות חלק מהדברים האלו.
פרק 5: עשה את הדבר הנכון
ספייק לי עשה עוד סרטים חוץ מ"עשה את הדבר הנכון", ויש עוד סרטים שיצאו ב-1989 שהיו חשובים ומשפיעים, ובכל זאת אי אפשר לדבר לא על ספייק לי ולא על 1989 בלי לדבר על פצצת הנפץ שהיא "עשה את הדבר הנכון".
האם ספייק לי שגה כשהוא קרא לסרט ככה? ולמה באמת כל כך חם? כל זאת ועוד – בפודקאסט.
בפרק הבא: עוסקים בשאלות תיאולוגיות מסובכות, כמו קיום העולם הבא עבור כלבים
פרק 4: הרוצח
עברו עשרים שנה מאז שעסקנו באתר בפעם האחרונה בפועלו ההונג קונגי של ג'ון וו – הבמאי שאהב יונים, אקדחים, ומה שביניהם (גנגסטרים מרוקנים אחד על השני מחסניות, לרוב).
אז הנה אנחנו מדברים בהסכת על "הרוצח", סרטו של ג'ון וו על הבחורה שהתעוורה ושני הגברים שמנסים לעזור לה ו/או להרוג אנשים אחרים.
בפרק הבא: תום ויהונתן עושים את הדבר הנכון
פרק 3: תחנת שידור לקריינים מתחילים (עם חגילר)
"UHF" (או, בסדר, "תחנת שידור לקריינים מתחילים") הוא מה שנקרא "סרט קאלט": סרט שלא הצליח בקופות, אבל מצא את הנישה שלו בעולם. דבר שקל יחסית כשהכוכב שלך הוא וירד אל – אמן פארודיה שטיפח קריירה שעקפה את רוב מושאי הפארודיה שלו בסיבוב.
אבל האם "UHF" הוא גם סרט טוב? אולי זה תלוי באיזה גיל צופים בו, ובהשכלה הקולנועית האקראית שוירד אל מקווה שיש לצופים בני ה-10 שלו. תום, יהונתן וחגילר דנים בנושא.
בפרק הבא: קופצים להונג קונג ביחד עם יונים, אקדחים, וגנגסטרים
פרק 2: שירות המשלוחים של קיקי
תגידו מה שתגידו על וולט ו-גט דליבירי, הם לפחות לא מעסיקים ילדים. אני אומר לכם, שירות המשלוחים של קיקי הזה הוא דוגמה מושלמת לקפיטליזם ללא גבולות. וחוץ מזה – היא הפכה אותי לקרפד! אבל החתול חמוד, לא נכחיש את זה.
בפרק הבא: הסרט של ווירד אל. לא האחד עם דניאל רדקליף.
פרק 1: באטמן
אני יודע שזה נשמע מוזר לרוב האנשים שחיים היום, אבל פעם לרוב האוכלוסיה לא היה אכפת מבאטמן. כן, היום באטמן כל כך פופאלארי שסדרות טלוויזיה על המשרת שלו יכולות לרוץ שלוש עונות אבל משנות השבעים דרך שנות השמונים הוא היה בעיקר זיכרון ציבורי (טיפה מביך) של סדרת טלוויזיה קאמפית וצבעונית עם אדם ווסט.
עד 1989. ואז טים ברטון ומייקל קיטון שינו הכול. במידה רבה אנחנו חיים עד היום בצל שלהם – בצל של באטמן. יהונתן ותום עוטים מסיכה, וצוללים מהשמיים אל הסרט ששינה את באטמן, את גיבורי העל, ואולי את הקולנוע ההוליוודי בכלל.
בשבוע הבא: לפני וולט ולפני תן ביס (אבל אחרי טוטורו), הייתה… קיקי!
למה דווקא 1989?
(ל"ת)
כי יש שנים שקורה בהם המון. 1989, 1997, ו-1999 הם אולי שלוש הדוגמאות הבולטות ביותר.
(ל"ת)
תבחר, אתה רוצה תשובה רצינית או לא?
(ל"ת)
Is it too much to ask for both?
(ל"ת)
אתה עושה רפרנס למקביל של באטמן מהחברה השנייה בכתבה על באטמן?
קצת אכזרי.
צפה לנקמה במהלך הלילה. אני לא חושב שהאביר האפל יעבור על זה בשקט.
אבל אל תדאג, הוא לא יהרוג אותך, זה בטוח (אלא אם זה באטפלק ואז אבוד עליך. מספרים שהוא חזר לשכונה).
באטפלק בתרדמת חורף
וורנר מגיחים למאורה שלו מדי פעם ודוחים את השעה בשעון המעורר.
בבוא היום (2023? 2035?) הוא יתעורר רענן ורגוע או רעב וכועס?
You wanna get nuts?
(ל"ת)
בדיעבד, זה די קורע שאנשים לקחו את באטמן 89 לגמרי ברצינות.
טים ברטון הוא אד ווד עם תקציבי עתק הוליוודיים. הוא בעצמו מודה בזה. וזה נכון שסאט הבאטמן הראשון שלו היה פחות קמפי מהשני, וברטון עשה את הסרט עם מעורבות כבדה מצד וורנר, אבל זה עדיין סרט קמפי שקשה לקחת לגמרי ברצינות – אבל זאת היתה האנטי תזה לאדם ווסט.
בפועל, באטמן של ברטון זה באטמן של ימי אדם ווסט, רק אפל ואלים. ולא מאד נאמן לקומיקס. לפחות הג׳וקר של ניקולסון באמת מעולה וכנראה הג׳וקר הכי נאמן למקור שהיה בלייב אקשן. ההתנהגות שלו בסרט מאד מתיישרת לפי הקו של הג׳וקר בקילינג ג׳וק (אולי רק מעט מתון יותר).
אני בספק אם קיקי מסוגלת להפוך מישהו לקרפד
היא לא המכשפה הכי מחוננת, רחוק מזה.
למען האמת, מלבד לעוף על מטאטא ולהבין את החתול שלה, אין לה עוד שום כישרון קסום.
כל המכשפות רוכבות על מטאטא ומבינות את החתול שלהם, אבל לכל מכשפה יש מלבד זה גם כישרון קסום נוסף, בעוד ולקיקי אין.
וזה אחד מהדברים היפים בסרט הזה, שהוא נותן מקום גם לפחות כישרוניים.
כל סרט על קוסמים תמיד יתמקד בקוסם הגדול שמסוגל לעשות דברים גדולים ומציל את העולם. הוא אולי לא יתחיל את הסרט ככזה, אבל הוא בהחלט יסיים את הסרט ככזה.
אבל מיאזאקי לא בא לספר לנו על הקוסמת הגדולה ביותר. במקום זה הוא החליט לספר לנו על מי שהיא אולי הקוסמת הקטנה ביותר, רק שיש לה לב גדול ואישיות מקסימה ואתה לגמרי רוצה בטובתה, כך שממש לא אכפת לך שהיא די לוזרית בקסמים. אם כבר, אז זה רק יתרון. היא לפחות לא צריכה לעשות דברים גדולים ולהלחם בכוחות האופל או השד יודע מה. היא יכולה במקום זאת פשוט להתמקד בשליחויות ולהתחרות בתעופה בחבר שלה.
על קיקי ושחיקה
לפני כמה שנים קראתי את הניתוח המקסים הזה של קיקי ממישהי שהיתה עיתונאית גיימינג, ורואה בסרט אמירה על איך להפוך את התחביב לקריירה יכול להיות מאד שוחק, ולפגוע בשניהם.
https://www.theoasg.com/articles/flying-used-to-be-fun-until-i-started-doing-it-for-a-living-kiki-doing-what-you-love-and-burnout/20210
וואו! תודה.
שיתפתי אצלי בקבוצה:
https://www.facebook.com/groups/301605926624659/posts/5322329774552224/?__cft__%5B0%5D=AZU7qTD6hGjUp2l_SWdK4dzwt6VMQk6Bd-T6XBhjlnVQAiAUpuHBMdXqYkuddCWjL_uuJTcnrJF7HQiYduOLaaOvzRdZT0F5VhIFizFIe_f0VfZ0jODhyQhzaVYpcIMjJIdiU7vpR8vjcgcOTIpK4zu1&__tn__=%2CO%2CP-R
לא זוכר אם מתייחס למיקום של העיר בשירות המשלוחים של קיקי
אבל אני יודע שהם ביססו את העיר על שטוקהולם וויסבי שבשבדיה. הספר מתרחש במדינה בדיונית בצפון אירופה.
בעיקר ויסבי וסטוקהולם, אבל לא רק
החלק שקרוב יותר לנמל עוצב בהשראת שוודיה, אבל הרחובות הפנימיים יותר עוצבו בעיקר בהשראה איטלקית – מיאזאקי ציין את נאפולי, אבל אני מאמין שג'נובה מ-"הלב" היתה מקור השראה חשוב נוסף. קצת לפני הקורונה הייתי בפדובה באיטליה, והליכה ברחובות של העיר ממש הרגישה כמו הליכה ברחובות של קוריקו (מספיק אנשים בעיר היו מודעים לנושא, כנראה, כי היה שם גם בית קפה בהשראת הסרט עם ציור קיר של קיקי…).
אגב, אם מסתכלים על חוף הים של העיר, שמים לב שחלקו נראה כמו החופים בים הבלטי וחלקו כמו החופים של הים התיכון. זה באמת סרט שההיגיון הגיאוגרפי שלו לא חזק במיוחד…
הי, אנחנו ישראלים
בשבילנו מרקו גר בגנואה, לא בג׳נובה
קיקי הוא אחד הסרטים הטובים של מיאזאקי
אמרתי זאת גם באירוע שעשו לו באתר זה.
וזה עדיין נכון לדעתי .
כואב להגיד את זה, אבל הבעיה העיקרית ב-UHF היא הכוכב שלו
מבחינת רצף הגגים, זה לא סרט גרוע יותר מרוב הפארודיות של תקופתו (למעשה הוא אפילו קצת יותר מושקע בניסיון שלו לתת לכל אותם גגים איזו מסגרת עלילתית סבירה). אבל הנוכחות של ינקוביק בתפקיד הראשי, לא נעים לומר אבל צריך, פשוט הורסת כל חלקה טובה. האיש מצוין בלשיר שירים מצחיקים (גם כשהם פחות מבריקים, הביצוע שלו כמעט תמיד מוצלח), אבל שחקן הוא לא. הנוכחות שלו על המסך מפגינה אפס כריזמה קומית, מעוררת אפס הזדהות, ומה שהוא נותן לקהל רוב הזמן (עם יוצא הדופן של הפארודיה שהוא עושה שם על Money for Nothing של הדייר סטרייטס – הקטע היחיד בסרט שבו ניכר שהוא נמצא באלמנט שלו) זה סדרה של הבעות פנים מתאמצות ויבבות מעצבנות. מה שיותר גרוע: בסרט הזה שמו אותו ליד מייקל ריצ'ארדס. מייקל פאקינג ריצ'ארדס, למי ששכח, הוא הבנאדם שהצליח למגנט אליו את תשומת-הלב בכל סצנה שלו על המסך עם ג'רי סיינפלד וג'ייסון אלכסנדר. את ינקוביק הוא באמת לא רואה ממטר.
בקיצור, הכישלון של הסרט הזה לא גרם לנו לאבד קומיקאי קולנועי דגול (הוא דווקא כן החזיר לנו למשרה מלאה קומיקאי מוסיקלי נהדר – ותעיד העובדה שינקוביק הקליט את Off the Deep End אחרי הכשלון של הסרט הזה).
אבל איך מייקל ריצ׳ארדס גונב את ההצגה כשהוא מופיע ביפן?
הרי כל אוכלוסיית יפן היא מייקל ריצ׳ארדס.
"הרוצח" הוא אחד מסרטי וו שאני באמת צריך להשלים לצד "כדור בראש"
מהפילמוגרפיה ההונג-קונגית שלו ראיתי עד כה את A Better Tomorrow (נהדר – אבל למען האמת יותר מלודרמה מסרט אקשן), Hard Boiled (האקשן נהדר, אבל להבין מה לעזאזל הולך בסרט הזה זו עבודה קשה – ואת תפקיד השוטר הסמוי טוני לונג עשה כל-כך יותר טוב ב-"דרך ללא מוצא", שהוא גם סרט טוב יותר. תשאלו את סוקרסזה, שביים את הרימייק העוד-יותר-טוב) ו-"לרקוד עם כדורים" (ככה קראו בעברית ל-Once a Thief, אפילו בביקורת שלי פה באתר התלוננתי על הנושא – סרט מלבב, אגב).
הפרק האחרון (למרות שלא הזכרתם אותה בכלל)
שלח אותי שוב לקרוא את הסיפור של ג׳ודית׳ בארסי כולל פרטים מדממים ומזעזעים שלא הכרתי קודם, וזה היה מחריד ועצוב מאוד. מסוג הסיפורים שפשוט דורשים פרק בבואי נדבר רצח אבל אני יכול להבין את ההימנעות שלהן מהנושא בהנחה שהן מכירות את המקרה כי כולו אכזריות בלתי נסבלת ששום הומור שחור לא יכול להעביר חלק בגרון. במבט יותר קליל על הסרט (לא באמת), סצנת הספינה גרמה לי בן הארבע לבכות ולצרוח לאימא שנצא מהאולם (זה ו״הדגים״ של השף לואי. שום דבר של דיסני או של בלות׳ משנות התשעים לא מפחיד כמו הסצנות האלה; ואם להמשיך את המוטיב ״סצנות אפלות ומפחידות מדי בסרטים שהם לכל המשפחה בשאר המובנים״, אני ממש מקווה שהפרק הבא יהיה על בחזרה לעתיד 2.)
אז רק רציתי להגיד שבזכות הפודקאסט השלמתי את הסרט המלא (גן עדן לכלבים)
והוא יפהפה ומרגש מאוד (וכמובן גם אייטיזי מאוד.) חבל, באמת חבל שדיסני שברו את השוק בצורה כזאת שלא השאירה לבלות׳ שום סיכוי להצליח. למרות שהפעם האחרונה שלי הייתה בגיל ארבע (ברצינות, גם בטלוויזיה הסרט הזה מעולם לדעתי לא הוקרן) שמחתי לגלות שלפחות קטע או שניים מתוכו שאני כן זוכר, למרות הכול, וגם חלק גדול מהסצנות עם אן-מארי פשוט שוברות לב כשמחברים אותן לסיפור של בארסי, אבל זה כנראה בלתי ניתן להפרדה. באמת שהסרט הזה פי כמה יותר טוב מרוב ההיצע של דיסני-פיקסאר מאז ועד היום (כן, כולל פרוזן-שמוזן.)
משחק שתיה על כל פעם שאני מזכיר בפודקאסט שזה הסרט האהוב עלי
(מזהיר מפני הרעלת אלכוהול בחמש הדקות הראשונות)
מיזם מגניב של תמלול פודקאסטים הגיע במפתיע אלינו
ותמלל את הפרק של קיקי.
אז לטובת מי שלא היה לו כוח לשמוע אבל יש לו כוח לקרוא – תהנו!