מלחמת העולם הראשונה. סם מנדז מביים, סטיבן ספילברג מפיק, ורוג'ר דיקנס מצלם.
תאריך הפצה בארה"ב: 25/12/2019
תאריך הפצה בישראל: 02/01/2020
כתבות העוסקות בסרט זה
- סרט השנה 2020: הגמר סקרים, סקרים ראשי 8.1.2021
- תמונה קבוצתית: סרט השנה 2020 הגיגים 7.1.2021
- סיכום 2020: רגעי השנה הגיגים 3.1.2021
- 2020: סיכום חצי-שנה הגיגים 30.6.2020
- 250 הערות על רשימת 250 הסרטים של ימד"ב: מקומות 100-71 הגיגים 6.5.2020
- דוח קופות שבורות, 1.3.20: בלתי נראה ומרוויח נאה חדשות 4.3.2020
- דוח קופות שבורות 23.2.20: קול כספים חדשות 25.2.2020
- דוח קופות שבורות, 16.2.20: הוא קיפוד והוא מהיר והוא כחול והוא גם קיפוד חדשות 19.2.2020
- דוח קופות שבורות 9.2.20: ציפורי הטרף וההכנסות המאכזבות חדשות 12.2.2020
- אוסקר 2020: עדכון חי פאקינג שיט פרזיטים זכה באוסקר בסרט הטוב ביותר חדשות 9.2.2020
- דוח קופות שבורות, 02.02.20: סוף שבוע של סוף רבול חדשות 5.2.2020
- פוסטרים כנים: אוסקר 2020 הגיגים 5.2.2020
- תוצאות טופס האוסקר של עין הדג 2020 הגיגים 2.2.2020
- דוח קופות שבורות, 26.1.20: סוף שבוע רגוע חדשות 28.1.2020
- דוח קופות שבורות, 19.01.2020: בחורים רעים מסיימים במקום הראשון חדשות 21.1.2020
- המועמדים לאוסקר 2020 חדשות 13.1.2020
- ביקורת: 1917 ביקורות 12.1.2020
- אוסקר 2020: 8 שאלות לקראת המועמדויות לאוסקר חדשות 9.1.2020
- דוח קופות שבורות, 12.1.20: המלחמה הגדולה חדשות 8.1.2020
- קדם אוסקר 2020: הנפשות הפועלות הגיגים 22.10.2019
- מרגלים בריטים, פייק ניוז, ושוט רציף אחד ארוך (ועוד טריילרים) וידאו 4.10.2019
- וְהֵנָּה מִן הַמְּרַשֶּׁתֶת, עוֹלִים שִׁבְעָה טְרֵיְלֶרִים, יְפֵי מַרְאֶה, וּבְרִיאֵי בָּשָׂר וידאו 22.8.2019
- אוסקר 2020: תחזיות מוקדמות הגיגים 30.6.2019
הסרט יהיה כולו בשוט אחד ארוך
שמורכב מכמה שוטים ארוכים שהודבקו ביחד, אבל הצילום שלו נראה מטורף:
https://www.youtube.com/watch?v=3hSjs2hBa94
זה מקפיץ אותו מבחינתי לראש רשימת הסרטים שאני מצפה להם בעונת האוסקרים הזאת. רוג'ר דיקינס תמיד היה הצלם האהוב עליי וסם מנדס במאי טוב, ולראות אותם משתפים פעולה בסרט וואן-שוט שהוא גם אפוס מלחמה (ועוד אחרי הצילום המדהים של "ג'ארהד") נשמע הרבה יותר מעניין מהטריילר מלחמה הגנרי ששיחררו לפני חודש.
Filmed and directed by: God
בימינו אתה כבר לא שואל את עצמך "איך לעזאזל עשו את זה?", כשאתה רואה סרט, אתה פשוט מקבל את זה שאפשר באמצעות הרבה תקציב ו CGI לעשות הכול. בסרט הזה שאלתי את עצמי את השאלה הזאת בערך כל 5 דקות. מדובר בסרט שהוא נס טכני, ובאופן מפתיע גם הדיאלוגים די טובים ולא קלישאתיים. מומלץ, ורצוי באיימקס.
תפאורה
הרבה ידברו על הצילום, ואני מקבל את זה, אבל השם ישמור דיקנס הצליח לצלם את זה רק כי מישהו אשכרה בנה את זה.
היו כבר סרטים בשוט אחד, כן, אבל הם התרחשו בסקאלה קטנה, כמעט מזערית. "1917" מהוא הסרט וואן שוט הראשון שמתרחש בענק, וזה רק בגלל עבודת ההכנה והתפאורה המדהימה של הצוות של הסרט (ימד"ב מציין שישה אנשים: סיימון אלסלי, אליין קוסמישקו, רוד מקלין, ניאל מורוניי, סטפן סווין ורוברט וויסיי. אף אחד מהם עוד לא זוכה אוסקר, ואני מקווה שזה ישתנה בקרוב), ומנדז שאומנם לא ממש הקפיד ליצור כאן סיפור מרתק, אבל מראה שבכל הנוגע ל"קולנוע", לדבר הויזואלי הזה, ובטח ל"לגרום למאה אנשים לעשות דברים במקביל וליצור עולם אמין" – הוא בשורה הראשונה עם כל מי שזה לא יהיה שנמצא בשורה הראשונה.
וכן, העובדה שהתסריט לא מעליב את האיטנליגנציה זה רק בונוס.
הקונספט של לחוות את זה בזמן אמת עובד. אנו חווים את האלמנטים המינימליסטיים והאלמנטרים ביותר של המלחמה. הצילום החף מקאטים, אשר תמיד נמצא מאחורי הכתף של הדמויות, נותן לצופה חוויה ייחודית בקולנוע.
אבל אני כהרגלי תמיד מעדיף להתרכז בבעיות, מכיוון שמהן קל יותר ללמוד. מה שטוב זה מה שאתה מרגיש. מה שרע זה תמיד מה שגורם לך יותר מדי לחשוב: בעיה רצינית אחת החא אכן האלמנט הרגשי, הסיפורי, אשר מתחיל להציק בעיקר בסוף, הפותר את הקונפליקט המרכזי הרבה יותר מדי בקלות, ומשתמש באלמנטים יותר מדי מוכרים, ומצפה שנסלח לו. הוא צודק. אי אפשר שלא לסלוח לדבר כזה, כי ברמת החוויה – זה נותן לך משהו שאף סרט מעולם לא נתן.
הרבה משווים את הסרט הזה, ובצדק, לדנקרק. אבל הקונספט הוא הפוך – מסגרות הזמן הסובייקטיביות נוצרות על מנת שיהיה אפשר לדלג בין הרגעים המתים של הסובייקטים.
פה, לעומת זאת, מסגרת הזמן מחייבת רגעים מתים, שלקראת הסוף אף הופכים למעט מעיקים. הסרט מניח שבשל ההיטמעות המוחלטת שלנו בסביבה של הדמויות, אנו נטמעים גם בעולמם הרגשי, אך זה לא מצליח.
היה טוב יותר לסרט לקחת גישה פחות סנטימנטלית, כמו שעשה דנקרק. אחד הדברים היותר יחודיים בסרט המלחמה של נולאן, היא שאין סצינה אחת של דמות מתה אשר מדברת על הוריה, או מבקשת מחייל חבר לכתוב להם מכתב, או מביט בתמונות של משפחה מהבית – מכיוון שהדברים הללו כל כך מוכרים לנו, המוח שלנו כל כך רגיל לזה, וכל כך מצפה לזה, שבמקום ליצור את ההשפעה הרצויה זה יוצר את ההשפעה ההפוכה. זה יוצר רגש כנגד הרגש.
חובה לצפות באיימקס.
9/10
ההשוואה לדנקירק
אכן מתבקשת, אבל בניגוד אליך אני חושב שדווקא הניסיון של הקשר הרגשי יביא לו יותר הצלחה עם קהל גדול יותר.
מאוד אהבתי את דנקירק והחוויה היתה מדהימה, אבל 1917 עשה את זה טוב יותר וגם דמעתי בסיום.
מה לעשות, השטיקים המוכרים כל כך מוכרים כי הם עובדים.
ולראות רק איימקס.
תהייה
מה התפקיד של העורך בסרט כזה? הם גם לא לקחו סתם אחד – לי סמית' הוא העורך הקבוע של סרטי נולאן, בן היתר.
מה דעתכם?
כמו כן, סרט מצוין.
יש כמה קאטים מאוד ברורים בסרט
ומתחתיהם עוד עשרות (אולי מאות) של קאטים נסתרים שקשה לעלות עליהם, לדוגמא: https://youtu.be/3B2LcltRAt4?t=434
להדביק את כל הדברים האלו כמו שצריך זאת בהחלט עבודת עריכה.
סרט בינוני.
בלי שמץ של ספק, העבודה החזותית מהממת. הטוויסט באמצע הסרט תפס אותי בהפתעה גמורה. (ההפתעה הייתה נחסכת ממני אם הייתי מסתכל בכרוזים לסרט זה.) אבל הסיפור לא היה מספיק טוב כדי שאהיה מרותק. כמעט נרדמתי בכמה נקודות בחצי הראשון של הסרט. הוויזואליה של הסרט גם הזכירה לי בכמה נקודות משחק מחשב. הדמויות קצת יותר עמוקות מבדנקירק, ועם זאת, לא נתנו מספיק מקום לקונפליקט האישי של הדמויות.