1. הבטחתי בטור הקודם לא לדבר יותר על וויל סמית', אבל מהחדשות האלה קשה להתעלם: האקדמיה הודיעה שהיא משעה את אויב האומה, הנסיך המחטיף, למשך 10 שנים – מה שמבטיח רייטינג נאה לטקס האוסקר של 2032 (בהנחה שנוכל לנהל אותו בזמן מלחמת העקרבוטים הענקית שכת הסיינטולוגיה מתכננת).
בפועל ההשעיה אומרת שלא נראה את סמית' יושב באולם בטקסים ומוחא כפיים (אם כי הנוכחות שלו תהיה מורגשת לפחות בטקס הקרוב) והוא לא יוכל להצביע לסרטים כחבר אקדמיה. למרות זאת, סמית' יוכל לקבל פרסים אם יחליטו לתת לו כאלה, משום מה.
2. טריילר נוסף, יותר כמו טריילרון, לדוקטור סטריינג':
טוב, אין כאן משהו מעניין למעט העובדה ש"וונדה-ויז'ן" תהיה יותר חשובה לעלילה ממה שחשבנו (באסה לכל המדינות האלה שאין להן דיסני פלוס. אה רגע, אנחנו עדיין בסטטיסטיקה).
אפרופו טריילרים של מארוול, לפני ימים אחדים נשבר שיא חדש: "ת'ור: אהבה ורעם" הוא סרט ה-MCU בעל הזמן הקצר ביותר ממתי ששוחרר הטריילר הראשון שלו (שנכון לכתיבת שורות אלה, טרם יצא) לתאריך היציאה של הסרט בפועל. יולי הוא מועד השחרור של ת'ור, ונכון לעכשיו אין לו אפילו את הטיזר המעצבן הזה שמודיע מתי יצא טיזר.
ובניגוד למעריצים חסרי הסבלנות (תגלשו ברדיט ותמצאו לא מעט כאלה), אני חושב שהמהלך המאופק-באופן-מפתיע הזה מצד דיסני נבון מאוד. "מון נייט" עדיין בחיתוליה, ומלבדה שני פרויקטים נוספים של מארוול עתידים לצאת לפני "ת'ור". כך שקמפיין יח"צ לפרויקט נוסף ואני אקיא, באמת. חוץ מזה, בדיסני כנראה מרוצים מהפרסום החינמי שהפסיביות שלהם מייצרת.
ובחייאת, יש עוד 3 חודשים עד ש"ת'ור: אהבה ורעם" יוצא! גם הטריילר הראשון של "אווטאר" (2009) שוחרר 3 חודשים לפני שהסרט הוקרן, והלך לו די בסדר בקופות. בדוק. אומר בדוק כי בדקתי.
3. פסטיבל הקולנוע של ירושלים ייפתח ב-21 ביולי, וגם השנה הוא ייערך בירושלים. איזה צירוף מקרים! אני דווקא הימרתי שהוא יתרחש במעלות תרשיחא, אבל מסתבר שלא. מסכנה מעלות תרשיחא. העיר הזאת ידעה ימים טובים יותר.
בכל מקרה, פרטים נוספים עדיין אין. כנראה לקחו טיפים מ"ת'ור: אהבה ורעם".
וגם אנשי פסטיבל הסרטים בחיפה ביקשו להזכיר שהפסטיבל ייערך השנה באותה תקופה שבה הוא נערך תמיד, כלומר בסוכות (בין ה-8 ל-17 באוקטובר). לא לשכוח להביא מסכות. לא בגלל הקורונה, חזירי-הבר האלה מסריחים מאוד.
4. פיל טיפט הוא אמן אפקטים זוכה שני פרסי אוסקר (ומועמד לשישה) שעבד, בין היתר, על טרילוגיית "מלחמת הכוכבים" המקורית, "גברים בחלל", "פארק היורה", "רובוקופ" ועוד. אבל החלום האמיתי שלו הוא Mad God – סרט אימה באנימציית סטופ מושן שאותו הוא מפתח כבר 30 שנה.
והנה, אחרי קשיים רבים ועם לא מעט עזרה מקיקסטארטר, הסרט מוכן ויש טריילר:
אני רק מקווה שלא הצצתם בתאריך שבו עלה הסרטון. אויש נו באמת, כמובן שתעשו את זה. אי אפשר לסמוך עליכם. אז כן, הסרט מוכן לפחות מאז יוני, אבל אני לא אשם שרק עכשיו שמעתי על הפרויקט. וחוץ מזה, מי אמר שלא שמעתי על הפרויקט עד עכשיו? יש לכם איזה הוכחות חותכות? לא! אז במקום לזרוק ככה האשמות אחד על השני בוא נתמקד בטריילר, שנראה מדהים, או בציון שלו (עומד על 93%) במדד עגבניות רקובות. 2022 מלכתחילה נראתה כמו שנה נהדרת לסטופ מושן עם "פינוקיו" של גיירמו דל טורו ו"וונדל וויילד" של הנרי סליק, ועכשיו גם זה? למה מגיע לנו כל הטוב הזה?
"אל מטורף" ישוחרר לאקרנים, רשמית, בקיץ הקרוב – בינתיים בארה"ב בלבד. אבל אם כבר הזכרנו פסטיבלים מקומיים – היי, שמעתם? יש סרט ממש מגניב שמחכה למסכים פה.
5. המון חדשות טלוויזיה מבית אפל TV מהימים האחרונים:
• הנערה עם קעקוע הדרקון נומי ראפאס תככב בסדרת מתח חדשה בשם Constellation לצד ג'ונתן בנקס ("סמוך על סול"). ראפאס תגלם את ג'ו, צעירה שחוזרת מהחלל ומגלה שמרכיבים חשובים מחייה נעלמו. את הסדרה יוצר פיטר הרנס (שכתב פרקים עבור "דוקטור הו") ותביים מישל מק'לרן (שביימה כמה מהפרקים הטובים ביותר של "שובר שורות", שבה כיכב גם ג'ונתן בנקס).
• סדרה נוספת שהוכרזה היא The White Darkness בכיכובו של טום הידלסטון, מיני סדרה אודות החוקר הנרי וורסלי שמת בניסיון לחצות סולו את יבשת אנטארקטיקה ב-2016. הסדרה מבוססת על ספר של דיוויד גראן, והיא תופק על-ידי אותו צוות של "פצ'ינקו" הנהדרת שמשודרת בימים אלה באפל (רגע, אבל מה זה אומר על העונה השנייה של "פצ'ינקו"?).
אגב, בחודש הבא טום הידלסטון יככב בסדרה נוספת של אפל, The Essex Serpent, לצדה של קלייר דיינס ("הומלנד"), גם היא על פי ספר. העלילה מתרחשת בתקופה הוויקטוריאנית, ובה אישה בורחת מבעלה המתעלל בלונדון אל כפר קטן באסקס – כפר שייתכן ורדוף על ידי נחש-ים מיתולוגי. אני לגמרי בעניין למרות הסלידה שלי מנחשים וים. הים יכול להיות אכזר. גם נחשים, אני מניח.
• ויש עוד: Shrinking, קומדיה בכיכובם של ג'ייסון סיגל והריסון פורד (הנה צמד שמות שלא חשבתי אי פעם שאכתוב יחד). את הסדרה כותב סיגל לצד יוצר "סקראבס" ו"טד לאסו" ביל לורנס, והיא עוסקת בפסיכולוג מתאבל שמחליט לספר למטופלים שלו בדיוק מה הוא חושב. זו הפעם הראשונה שבה פורד, שנתפס עד כה ככוכב קולנוע, יגלם תפקיד ראשי בסדרת טלוויזיה (או סטרימינג, אבל בואו לא נהיה קטנוניים).
• ולא, זה ממש לא הכול. ג'ייסון מומואה חוזר לשתף פעולה עם אפל, הפעם ב-Chief of War: מיני סדרה (שאותה הוא גם כותב) בת שמונה פרקים שמגוללת את האיחוד והקולוניזציה של הוואי מנקודת מבטם של הילידים. את הפרקים הראשונים צפוי לביים ג'סטין צ'ון (שביים את "פצ'ינקו". מה הולך פה. תהיה עונה שנייה, נכון?).
• נוסף על כך, אפל חידשו את סדרת הלהיט (המוצדקת) "ניתוק" לעונה שנייה.
6. לאמריקאים, אלה עם ההובר דאם, יש את "המילטון" – מחזמר ראפ מצליח בטירוף על האבות המייסדים שהפך להצלחה עצומה, שכרטיסים אליו עולים מאות דולרים. לנו יש את "העיר הזאת" – מחזמר ראפ מצליח על בלשים שהפך להצלחה עצומה ושירד מהבמות כי היוצרים המקוריים שלו הלכו לעשות דברים אחרים.
למי שלא מכיר, "העיר הזאת" הוא מחזמר שמתאר את עלילותיו של הבלש ג'ו (עמית אולמן) ושותפו ג'ק (ג'ימבו ג'יי) בעיר אלמונית פלונית מלאת פשע, רשע, חרוזים ודימויים של חיות.
המחזמר הועלה על הבמות יותר מ-600 פעמים, כולל כמה פעמים באנגלית ופעם אחת בגרסה אילמת לחלוטין, ועכשיו, רוצים לעבד אותו לקולנוע. אלא שליצור סרט קולנוע עולה (כך מסתבר) כסף, ויוצרי "העיר הזאת" רוצים להישאר קרובים ככל הניתן לשורשים העצמאיים שלהם אז הם עושים מה שכולם עושים עכשיו (חוץ מאיתנו, משום מה): הד סטארט.
אז אם אתם רוצים לדעת מי זה מנשה מ-1 עד 10, מה השם האמצעי של שרה בנט, מה הקושי של יחיד מול רבים ועוד רפרנסים כאלה ואחרים – תִרמו עכשיו.
7. ריבוי פלטפורמות הסטרימינג מתיש אתכם? לא יודעים איזה סרט משודר איפה? סובלים מעששת? לחברת הזרמת התוכן הוותיקה פלקס יש פתרון לשתיים מהבעיות הללו: החברה הודיעה על שירות חדש שבו ניתן יהיה לבחור את שירותי הסטרימינג שאליהם אתם מנויים, ומסך הכניסה של פלקס יהפוך למרכז שממנו תוכלו לעקוב אחר התכנים מכל הפלטפורמות, לקבל המלצות ואפילו לחפש איזה סרט משודר איפה.
חשוב לציין, פלקס עצמה לא תזרים את התוכן. לאחר שתבחרו מה לראות, הפרק / סרט המדובר עדיין ייפתח באפליקציה המקורית. ובכל זאת, תחשבו על כאב הראש שאפשר יהיה לחסוך. השירות עצמו כרגע בפיילוט, ועל אף שהאופציה להוסיף חברות סטרימינג לרשימת הצפייה מופיעה כבר באפליקציה, כרגע הפונקציה לא עובדת מחוץ לארה"ב.
8. עזרא מילר עשה שטויות בפאב בהוואי ונעצר, ובכירי וורנר כינסו פגישה כדי לדון מה יהיה העתיד שלו בתור הפלאש. ואם תהיתם מדוע דווקא את מילר מענישים (הרי מפורסמים שנעצרו כי עשו שטויות זה לא קטע חדש), דיווחים על היותו דושבאג בלי קשר למעצר הם הסיבה.
9. ואם כבר וורנר, המיזוג בין וורנר לדיסקברי יצא סופית אל הפועל – וכשאני אומר "מיזוג", הכוונה היא שדיסקברי הקטנה שולטת בוורנר הגדולה. ככה זה עסקים, לא תמיד זה הגיוני. עוד לפני שהמיזוג הושלם סופית, בכירים בוורנר מצאו את עצמם מחוסרי עבודה כחלק ממסע ניקוי אורוות, ובהם סמנכ"לים, סגני נשיא וכיוצ"ב. מנהל התוכן של HBO Max, קייסי בלויס, אותו אחד שהתראיין לא מזמן לגבי התכנים העתידיים של HBO – נשאר בתפקידו, כך שלגבי HBO אין בינתיים ממה לחשוש.
10. הצצה ראשונה לסרטו החדש של מאקוטו שינקאי ("השם שלך"):
זה אכן נראה כמו משהו שמאקוטו שינקאי יצר.
הסרט, "Suzume's Locking-Up", יעסוק בסוזומה, נערה בת 17 שיוצאת למסע בין דלתות מסתוריות כדי למנוע סדרת אסונות. בינתיים האינטרנט התנהג כמו האינטרנט, ועל סמך הטיזר הקצר שראינו, רבים החליטו שסוזומה היא הבת של טאקי ומיטסוהא, גיבורי "השם שלך" (גם כי היא נראית דומה להם וגם בגלל הסרט האדום).
11. בימים אלה רצה ברחבי יפן הצגה על פי "המסע המופלא", ועל סמך הצילומים היא נראית מדהים. חבל שאין לנו אפשרות לראות אותה. אוי, שלום לכם הולו יפן. מה אמרתם? בקיץ הקרוב תשדרו את ההצגה? בלייב?! וואו, תודה!
12. אחד הקורבנות של עסקת דיסני-פוקס הוא סרט האנימציה "נימונה" (Nimona) של אולפני Blue Sky מבית פוקס, סרט שכבר היה עמוק בהפקה ויועד לאקרנים לינואר 2022, אלא שאז דיסני סגרו את השאלטר על האולפן כולו (בכיר באולפן סיפר במסגרת פרשת Don't Say Gay שלדיסני הייתה בעיה עם נשיקה להט"בית שיועדה לסרט).
כעת יקירת עולם האנימציה, נטפליקס, בשיתוף Annapurna Pictures, לוקחת את הסרט לעצמה ומייעדת אותו ל-2023 (ולכבוד כך הועלתה גם תמונה מתוכו). קלואי גרייס מורץ ויוג'ין לי יאנג ידבבו את התפקידים הראשיים.
הסרט מבוסס על נובלה גרפית שכתב.ה נואל סטיבנסון, נובלה שעוסקת במתבגרת שמסוגלת לשנות צורה, ומודיעה במפתיע לנבל בשם שאלאזר שחורלב שהיא השולייה החדשה שלו. הנובלה גם תורגמה לעברית.
13. טריילר לסדרה חדשה ומעניינת שגם היא באפל, כי מסתבר שכמעט כל הסדרות החדשות והמעניינות הן באפל. בכל מקרה, הנה Shining Girls (ילדות נוצצות?).
למי שלא הבינו מה העלילה (ואני איתכם, הטריילר מבלבל): אליזבת' מוס היא עיתונאית זוטרה ששרדה מתקפה אכזרית של רוצח סדרתי שנוסע בזמן. למי מאיתנו זה לא קרה.
ג'יימי בל ("בילי אליוט") ופיליפה סו ("המילטון") מככבים כאן לצד מוס. הסדרה עצמה תעלה ב-29 באפריל, אבל אם אתם לא יכולים לחכות, הספר שעליו היא מבוססת תורגם לעברית.
15. הבמאי האיראני אסגאר פרהאדי ("פרידה" שאני עדיין מאוד אוהב) מואשם שגנב את הרעיון לסרטו החדש, "גיבור" (A Hero) מסרט דוקומנטרי בשם "All Winners All Losers", סרט שאותו יצרה תלמידה לשעבר של פרהאדי, אזאדה מאשיזאדה. במילים אחרות, הם הולכים למשפט. פרהאדי למעשה הודה שהרעיון לסרט, שעוסק באסיר בחופשה שמוצא שק זהב ומחליט להשיבו לבעליו החוקיים, אכן מבוסס על המקרה שמתואר בדוקו, ובו אסיר בחופשה החזיר כסף שמצא – אלא שפרהאדי לא נתן קרדיט ומכאן הסכסוך.
אם פרהאדי יפסיד במשפט, הוא עלול לאבד את הזכויות ואת ההכנסות של הסרט לטובתה של מאשיזאדה. אבל אם מאשיזאדה זו שתפסיד, היא עלולה לשבת עד שנתיים בכלא ולחטוף 74 הצלפות שוט. לא יודע מי מהשניים צודק, אבל אני מקווה שהיא לא זו שתפסיד.
16. האם סרט סודי של דיוויד לינץ' יוקרן בפסטיבל קאן בחודש הבא? לפי מקורות יודעי דבר: כן, יש מצב. עוד אין פרטים על הפרויקט (כי זה הרעיון מאחורי המילה "סודי") ויש כאלה שמהמרים שמדובר בפיילוט לסדרת נטפליקס שלינץ' עובד עליה. מה שזה לא יהיה, יש שמועות שלורה דרן תשתתף בו. וכל זה טוב ויפה, אלא שלפי דיוויד לינץ' התשובה היא: לא, אין מצב.
זה הזמן לציין שדיוויד לינץ' מנהל ערוץ יוטיוב שבו הוא מעדכן מדי יום על מזג האוויר. אל תשתנה, לינץ'.
17. השחקנית ורה פרמיגה מזמנת את הרוע שבתוכה (ראיתם מה עשיתי פה?) ומבצעת קאבר לשיר The Trooper של איירון מיידן.
18. ולסיום, אם עוד לא נמאס לכם מוורדל (ולמה שיימאס? משחק נהדר) – יש עכשיו וורדל של סרטים. אבל לא גרסה נטולת דמיון שהיא בעצם וורדל הרגיל רק עם מונחים קולנועיים (כי כאלה יש המון), אלא פה אתם צריכים לנחש את הסרט היומי על פי פריימים אקראיים מתוכו.
כל פעם אני מנסה לסדר לעצמי בראש מי זה מקוטו שינאקי ומי זה מאמורו הוסודה ללא הצלחה.
(ל"ת)
אה, זה קל
שינקאי: סרטים בצבעים בוהקים ומסנוורים, Lens Flare, ערים בהיפר ריאליסטיים, פטיש למים, שירים של Radwimps וצעירים שרחוקים זה מזה גיאוגרפית / פלאנטרית בסיפור אהבה טראגי.
הוסודה: סרטים טובים.
יופי. עשית לי סדר איזו פילמוגרפיה להשלים בהשכלת האנימה הירודה שלי
(ל"ת)
אני מקווה שאתה אומר את זה *אחרי* שראית את "השם שלך."
כי אמנם גם אני לא חזקה באנימה, אבל הוא יותר טוב משלושת הסרטים של הוסודה שראיתי ביחד.
טוב על מי אני עובד, גם ככה אני אצפה מתישהו בסרטים של שניהם.
(ל"ת)
טוב, אעשה קצת יותר סדר
כי אני כן אוהב את שניהם, חשוב להבהיר.
שינקאי מבחינתי הוא מאסטר הפורמט הקצר. תנו לו כל דבר עד קו 50 הדקות, והוא יעשה מזה מטעמים: "גן המילים" פנטסטי, "חמישה סנטימטרים לשנייה" הוציא אותי עם דמעות, "קולו של כוכב" פנומנלי, וחפשו את Someone's Gaze ותראו איזו קשת של רגשות תעברו ב-7 דקות בלבד.
אלא שבכל פעם שהוא הוציא סרט ארוך, אויה, קצת פחות הלך לו. את "ילדים שרודפים אחר קולות" עוד איכשהו חיבבתי למרות המגרעות (ויש הרבה כאלה), וגם זה רק בגלל הדמיון לג'יבלי, אבל "המקום שהובטח לנו" הוא אחד הסרטים המשעממים שאי פעם נוצרו. איך שרדתי את כולו אני לא יודע.
בינתיים, באותה נקודת זמן בקריירה, מאמורו הוסודה שמר על עקביות: הוא שחרר סרטים ארוכים ושונים אחד מהשני (משהו שאי אפשר לומר על סרטיו של שינקאי) וזכה למידה של הצלחה והערכה מהתעשייה. רוב הסרטים שלו זכו בפרס האנימציה מטעם האקדמיה היפנית – ואני מצדיק את הבחירה שלהם, וכך גם הקהל.
ואז קרה משהו מעניין: מאקוטו שינקאי שיחרר סרט ארוך, והוא סרט ממש טוב. מודה, יותר טוב מרוב סרטיו של הוסודה (אם כי את "ילדי הזאב" ו"הנערה שדילגה בזמן" אני עדיין מחבב יותר, עניין של טעם). ולא רק זה, ההצלחה של אותו סרט, "השם שלך", הזניקה את הקריירה של שינקאי באופן מטאורי. זה הפך את שינקאי לְמה שבעולם הכלכלה קוראים "חד-קרן".
אלא שכמו הרבה חדי-קרן, יש מצב שהשווי של שינקאי לא תואם את הרזומה שהוא מציע. הוא ניסה לשחזר את ההצלחה של "השם שלך" (סרט שראיתי אגב 5-6 פעמים) עם "להתמזג איתך", והזכיר שהוא עדיין לא מומחה גדול בסרטים באורך מלא. לכן מבחינה סטטיסטית אני לא רואה הרבה סיבה להתרגש לקראת "סוזומה", בניגוד להוסודה שמעטות הן הפעמים בהן מעד.
אמ;לק: שניהם נהדרים. הוסודה צריך לחזור לעשות יותר סרטים קצרים.
בסוף האמ;לק אני מניח שהתכוונת לשינקאי?
וכן, "השם שלך" כנראה בחמשת סרטי האנימה הכי טובים של העשור הקודם , אבל אם אני צריך לבחור להתרגש לקראת הסרט הבא של במאי כלשהו – הוסודה, בלי צל של ספק.
(ואגיד לצורך הדיון שגם אם נניח "הילד והחיה" הוא רגע פחות מ"השם שלך." זה לחלוטין רגע ולא איזה שמיים וארץ).
כן טעות שלי , הכוונה לשינקאי כמובן
אבל אם כבר אז כבר, גם להוסודה היו סרטים קצרים לפני שהתחיל את רצף הארוכים שלו, שניים מהם של דיג'ימון ואחד הוא פרסומת בת 5 דקות ללואי ויטון (בשיתוף האמן טאקשי מורקאמי, שנים לפני הפרסום הבינלאומי שהקנה לעצמו). וכולם חביבים מאוד.
אישית, לא ממש החזקתי מהוסודה עד שני סרטיו האחרונים
"מיראי" ו-"בל" אכן יצירות מופת.
"השם שלך" אכן נהדר, אבל לטעמי יצירת המופת האמיתית היחידה שלו היא עדיין Voices of a Distant Star. הבעיה היא לא שמאז הוא לא עשה שום יצירת מופת, אלא שברוב הפעמים הוא התקרב באופן כואב לעשות אחת כזו, ואז התחרבש לו.
להוסודה תמיד היו לי רגשות מעורבים
Wolf Children הוא סרט פנטסטי וגם The Boy and the Beast די חמוד. את 'הנערה שקפצה בזמן' מאוד אהבתי בצפייה ראשונה אך צפייה שניה אחרי מספר שנים גרמה לי לתהות מה מצאתי בו. חביב בסך הכל. רק את Summer Wars שנאתי. ממש שנאתי.
אבל עכשיו ראיתי בדיוק את 'בל' וזה היה נורא. לא זכור לי מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי סרט שגרם לי לרצות לנטפק כל רגע ורגע ממנו. הוא פשוט מפוצץ בבחירות בימוי שלא אהבתי וחוסר תשומת לב לפרטים. שלא לדבר על העלילה הסטנדרטית ולא מעניינת שמקבלת סוף לא מספק ודי טיפשי ועל הדרמה המבוצעת באופן over-the-top שמגחך את כולה (ואף מצחיקה שלא בכוונה בחלק מהסצינות). ובמקום להזדהות עם הדמויות גלגלתי עיניים על כל ה-"קונפליקטים" שלהן והרגשתי שהן בעיקר רק מתבכיינות (ניסיתי לתרץ את זה בכך שמדובר במתבגרים אבל זה לא עבד חצי מהזמן).
שינקאי אכן מוצלח בסרטים הקצרים יותר (יש לציין ש-The Garden of Words הוא אומנם קצר אך עדיין סרט-באורך-מלא וכזה שקיבל הפצה קולנועית) ואני עדיין מחכה לאיזו יצירה יוצאת מגדר הרגיל ממנו אך את הסגנון שלו ואת האווירה בסרטיו אני מאוד אוהב וזו כן חוויה שבאלי לחוות פעם לכמה שנים. גם אם הסרטים עצמם רק חביבים בסך הכל. הוא גם לא פישל עדיין, בעיניי (ממה שראיתי).
למעט בל וילדי הזאב
אני מודה שאני מעדיף לצפות בסרטים של שינקאי, גם אלה הפחות טובים.
מודה שגם אותי "בל" פחות תפס
אבל "ילדי הזאב" הוא אחד מסרטי האנימה הטובים שנעשו
אפל החליטו שהם קורבים לכולם אני מבין?
ועוד מביאים לי סדרה חדשה עם אליזבת מוס, פשוט יודעים מה אני רוצה בחיים.
התקטננות על אווטר
הטריילר הראשון יצא 112 יום לפני הבכורה של הסרט באנגליה (שבעצמו היה 8 ימים לפני היציאה בכל העולם), שזה 3.6 חודשים. ת'ור 4 כרגע עומד על 86 יום מעכשיו ועד היציאה של הסרט.
אגב, תור לא לבד
בכלליות יש מחסור גדול של מידע כלשהו – תמונה, למען השם! – של סרטי יולי-אוגוסט. נכון לעכשיו, לדוגמא – אין אף סרט באוגוסט שיש לי משוג איך הוא אמור להיראות.
גם אם לא יצא לסרט טריילר אנשים ילכו לצפות בו בהמוניהם, אני לא הייתי דואג
(ל"ת)
טוב, יולי אוגוסט זה רחוק,
בדרך כלל בטווחים כאלו מצליח להשתחל גל נוסף.
שווה לראות את "ניתוק"?
התחלתי ולא תפס אותי. שווה להמשיך? הבנתי שהפרק האחרון היה מדהים. מה אתם אומרים, מומלץ לצפייה?
הייתי באותו מצב שלך
ראיתי את שלושת הפרקים הראשונים וזה לגמרי נראה כמו style over substance אז השלמתי בדילוגים את שאר הפרקים וראיתי את שני הפרקים האחרונים במלואם והם פשוט היו מדהימים, אז שווה לדבוק בסדרה ולו בשבילם או לעשות מה שאני עשיתי (בכנות לא הרגשתי שהפסדתי הרבה כל כך מזה שדילגתי)
אני בשוק.
זאת הפעם הראשונה שמישהו אומר שמשהו בדוק – כי הוא באמת בדק.
אגב, סחתיין לאפל טיוי פלוס.
אני ממש נהנה מפצ׳ינקו, ניתוק וסוסים איטיים, ונערות הניצוץ נראה נהדר.
יום אחד אני עוד אצטרך להתחיל לשלם על השירות, כשיגמרו לי כל ההטבות שחילקו.
ממש ככה, אפל טיוי נפלאים
נראה שבניגוד לנטפליקס הם הולכים על איכות במקום על כמות וזה לגמרי משתלם. גם בסרטים הם חזקים (קודה, Wolfwalkers)
קודה לא הפקת מקור שלהם אלא רכישה. בסדרות אכן מעולים, דווקא בסרטים הם לוקים בחסר.
מעבר לזה שקודה בכלל לא הפקה שלהם אני לא אהבתי את הסרט ושאר התוצרים די בינוניים (החדש של קופולה, ההוא עם טום הנקס, עוד אחד עם טום הנקס, עוד שניים בינוניים מינוס עם טום הולנד וגסטין טימברלייק). הסרטים היחידים שלהם שבאמצ אהבתי הם מוליכי הזאבים והדוקו על בילי אייליש (וזה בעיקר קשור לכך שאני ממש אוהב את בילי).
התחלתי עכשיו את סוסים איטיים
חולה עליה. דכדוך בריטי כמו שצריך מעניינת וגארי אולדמן שהוא באמת אחד השחקנים הגדולים שעוד חיים היום. איזה כיף
הכתבה בווינט על עזרא מילר ממש מעצבנת
תאכלס לא כתוב שם שום דבר מיוחד- חבורת סלבס עשו מסיבה רועשת במלון, ביניהם גם עזרא מילר. מסתבר שעזרא מילר מעשנים וויד גם במדינות שאין בהן לגליזציה. עניין המגלומניה משותף לרוב הסלבס, תקרית המעריצה היא היחידה שלא ברורה כי לא הבנתי אם זו באמת היתה בדיחה או באמת היתה תקיפה.
אז עשו כתבה שלמה, ועל הדרך הצליחו להסתבך עם גוף הםן. בהחלט גוף מאתגר, אבל להתיחס למילר כ"הם" ולהשאיר את כל השאר הגופים וההתיחסויות בלשון זכר זו לא הדרך הנכונה (לא בטוחה איך כן נכון, אני מעריכה את הנסיון שלא צלח)
זאת באמת היתה תקיפה.
וגם לא פעם ראשונה שמילר תוקף מישהי בסמוך לבילוי בבר. אמנם לא יפה לשפוט אבל נראה שהוא אלכוהוליסט ואי אפשר להסתיר את זה יותר.
וואלה, לא עוקבת ולכן לא ידעתי
מהכתבה זה ממש לא ברור (כי ההתמקדות בדברים אחרים, שלא מצאתי בהם עניין כזה רציני)
בין מארוול והארי פוטר- שני פראנצ'ייזים שאני ממש לא מכירה- את מילר אני מכירה בעיקר מפיד של חבר, בעיקר בגלל סגנון הלבוש. זה כל מה שהכרתי קודם
שימוש בצורת רבים בכלל הוא לא נכון כאן
כיוון ש-they באנגלית במובן הזה הוא לא רבים. כנראה שאין מנוס מלמצוא גוף יחיד מתאים בעברית :/
הנושא עם הכינוי "הם" הפריע גם לי
כי they זה לא רק הם, אלא גם דובר.ת לא מוגדר, וזו הכוונה האמיתית של צורת הכינוי הזו. עזרא מילר לא חושב.ת שהוא.היא כמה אנשים. אלא פשוט שהוא.היא לא מוגדרים על הסקאלה.
אני חושב שמה שיקרה זה שאנשים ימשיכו להגיד "הם"
ומתישהו פשוט תדבוק לזה המשמעות הגוף-שלישי-נייטרלי שהתכוונו אליה.
כמו שכאשר הקבלנו את "כושי" למקבילה האמריקאית שלו הוספנו לה את החומרה שיש למילה ההיא, למרות שהיסטורית המילה הרבה יותר "תמימה" מהמקבילה האמריקאית.
אבל אולי אני אופתע ובאמת ימצאו כינוי גוף שלישי א-מיני (ועל הדרך גם שני, אני מניח) שמקובל על מספיק אנשים ואז יטפטף אט אט אל הסלנג של ההמון.
טכנית זו אופציה
אבל אני לא חושבת שזה המצב,
קודם כל כי בעברית גם "הם" הוא ממוגדר כזכרי, ולכן הוא לא באמת פותר את הבעיה.
אבל יותר מהותי מזה- אני לא מכירה הרבה מהקהילה, אבל מהקצת שאני מכירה – זו לא צורת כינוי שנהוגה על ידי הא.נשים עצמם. מי שאני מכירה שלא מגדיר.ה את עצמו.ה במגדר מסויים, גם אלו שבאנגלית יתייחסו לעצמם.ן כthey, בעברית לרוב יעדיפו להשתמש בלשון מעורבת.
זה בהחלט סביר שאני לא מכירה מספיק אבל ממה שאני מכירה זה לא שימוש נפוץ בקהילה עצמה אלא רק בתרגומים של אנשים שלא כל כך מבינים את נושה.
כן, אני חושב שאת צודקת
אבל אני תוהה כמה זה ישים בטקסטים. אנשים אוהבים לקצר דברים, לא להאריך. כרגע "הוא.היא" אולי עוד תופס, אבל אני מניח שמתישהו הוא יצטרך להתקצר למשהו. "ה.ה"? "הוהי"? אנא ערף.
גם מניסיוני
חברים א-בינאריים משתמשות בעיקר בלשון מעורבת, כלומר מדברות פעם בנקבה ופעם בזכר, וזו כתיבה שדווקא לא דורשת את ההשקעה בכתיבת שתי האופציות בכל פעם (הוא.היא) אלא לגוון בכינויי הגוף – פעם כך ופעם כך. זה אתגר בפני עצמו, אבל בהחלט פתרון מעניין וייתכן שגם קל יותר לשימוש.
הבעיה עם זה (או לפחות, אתגר)
הוא חוסר הבהירות שזה יוצר לקורא שלא מכיר את המושא כא-בינארי. שוב, אני מניח שזה שוכלל ונלקח בחשבון והועדף בכל זאת, אבל ניקח נניח את נואל סטיבנסון מהכתבה,שלדעתי רוב הקוראים פה לא היו מזהים כ-א בינארית – אם היינו רושמים משהו כמו "סטיבנסון הודיעה בתגובה לידיעה שהוא מאושרת שהסרט יוצא לפועל" – לרוב האנשים זה היה מעלה גבה עד שמישהו היה מסביר את הנושא. ואז זה אומר או להבהיר בכל טקסט על א-בינארי שאנחנו מדברים על א-בינארי (דבר שנראה לי קצת מציק? אבל אולי אני מפריז בכמה הוא מציק) או שלפחות בתקופה הקרובה, הדבר יוליד תגובות של "למה הכתב לא סגור על כינויי גוף זה לא קשה" "לא תקשיב זה כי X א-בינארי".
אבל, כאמור, מניח שכל זה שוכלל ונבחר כאופציה הטובה ביותר. סתם תוהה לאן זה ישתכלל מפה.
אכן חברי קהילה יעדיפו לשון מעורבת בעברית
לשון רבים לא עובדת וכאחת שמעורת מאוד בקהילה אני יכולה להעיד שלא מכירה אף אחד שמשתמש בה על עצמו.
בכתיבה מאוד תופס להכפיל, בסגנון "אוהב.ת", אבל זה לא מתרגם בכלל לדיבור.
אגב, לשון מעורבת היא בדכ גם לא בקשה לערבב באותו משפט, אלא פשוט בין משפטים או להחליף מדי פעם.
באופן כללי (ובלי להכנס לדיון על מישטור השפה בדומה לאג'נדות מקומיות סטייל שיחדש שבעוד כמה שנים יכולות להשתנות). כתיבה זה דבר שאמור להיות קולח ונעים לקריאה.
במקרה הזה, הכתבה נראת כמו כתבה על רב חרדי שפונים אליו בגוף שלישי לשם כבוד. או לחלופין כתבה על דמותו של מוןנייט.
מבלי להתחיל להכנס לעניין של הגדרה עצמית, דבר אחד הואצלפנות בשם עצם שונה לאיש/אישה לבין להתחיל לחפש כמה שיותר תוארים בשביל הגדרות חדשות.
יתכן שלא יסכימו עם זה, אבל בקריאה שאמורה להיות נעימה וקולחת, אי אפשר להכנס להגדרות שונות רק בשביל ריצוי…
נעים וקולח לקריאה זה עניין יחסי
קולח זה יותר מהכל עניין של הרגל, ונעים – נעים למי? יש כל מיני אנשים שקוראים אותה, כולל אנשים שהדבר הזה משפיעה עליהם בצורה האישית.
לפחות לגבי העניין של ריבוי זכר ונקבה (דיבור סטייל מרב מיכאלי) – זה אולי מסרבל את המשפטים אבל זה חד משמעית משפיע. מתקופה שלי עם תלמידות תיכון ב STEM -מאז שהתחלנו להשתמש בלשון מעורבת שכוללת פנייה גם לבנים וגם לבנות ההרשמה של בנות לתכנית עלתה משמעותית, וזה אחרי שהיועצת החינוכית שלנו שעושה את הדוקטורט שלה בנושאים של שיח ומגדר, אמרה שזה כבר כל כך ידוע וברור שזה המצב ויש כבר כל כך הרבה מחקרים בנושא שבתכלס הדוקטורט שלה כבר לא הולך להיות כל כך חדשני. כבר הוכיחו את זה מספיק פעמים, אין באמת צורך בעוד פעם. אז הנה מקרה שבו ה"סרבול" הפך את הקריאה ליותר נעימה לבערך חצי מהקוראים והקוראות…
הכתבה פה כתובה בצורה מטומטמת כי מי שכתב אותה לא מבין לא באנגלית ולא בנורמות של LGBTQ+, ואם היה מבין זה לא היה נכתב ככה. אבל מה שמוגדר עכשיו אצל אנשים מסויימים כנעים ונוח לקריאה לא מוגדר באותו האופן אצל אנשים אחרים וזה משתנה וישתנה לאורך השנים.
סורי על האיחור בתגובה, מקווה שיש מספיק כח לחזור לדיון.
העברית מורכבת מחלוקה לזכר ונקבה כאשר הזכר משמש גם בלשון סתמי המאפיין בתוכו גם שילוב בן זכר לנקבה. כך שיוצא שכשפונים בלשון זכר זה פונה לשני המינים ואילו לשון נקבה מיוחד לנשים. ולכן, הסיבה לכך שבנות נרשמו יותר מאשר בנים, היא לא בגלל ששמחו על גיון השפה, אלא בגלל שהיא פנתה אליהן במיוחד. משא"כ הבנים שנשארו עם לשון פניה סתמית שלא בהכרח כוללת אותם. כך שאני לא יודע האם נכון להשוות.
האם הפניה נעשתה בלשון משולבת או מעורבבת (היינו פניה לבנים ובנות כאחת או ערבוב בין לשון נקבה ללשון זכר)?
אציין, שבשונה מהעבר הרחוק והקרוב שבה שפה הייתה משתנית רק בקרב יודעי הקרוא והכתוב שביו קבוצה קטנה של מלומדים מול המון העם, היום גם יש כח לאדם הפשוט לעזור בפיתוח השפה כיון שגם הוא נוכח בזירת הכתיבה, אך זה לא יכול להיות תוך רמיסת כללים קדומים שהתרגלו אליהם. אלא מתוך הכלים הללו למצוא משהו חדש.
זכר סתמי זה אוקסימורון
(ל"ת)
כן, מכירה את הטענה שהגוף הלא מיודע וגוף זכר פשוט נשמעים אותו הדבר
זה נכון ולא רלוונטי באותה המידה.
זה נתפס כלשון זכר, ונשים/בנות מרגישות במקרים רבים מודרות מפנייה בלשון לא מיודע, כי זה מרגיש זכר.
יש קצת יותר פתיחות ללשון זכר רבים למרות שזה עדיין בעייתי, אבל לשון זכר יחיד נתפסת כזכר לא כלא מיודע, לא כ"גם וגם". זכר.
וכשאתה אומר " הסיבה לכך שבנות נרשמו יותר מאשר בנים, היא לא בגלל ששמחו על גיון השפה, אלא בגלל שהיא פנתה אליהן במיוחד" נניח שזה נכון (שזה לא מה שמחקרים מראים, אבל נניח) – מה זה משנה? בצורת פנייה א בנות הרגישו שזה לא מדבר אליהן, בצורת פנייה ב הן הרגישו שזה כן. מה זה משנה מה המנגנון? לא יותר חשוב שכולם ירגישו שזה פונה אליהם ואליהן? בנים ובנות?
ובטח שזה יכול להיות תוך "רמיסת כללים קדומים שהתרגלו אליהם". ככה שפה מתפתחת. השפה משתנה. ואם אתה לא מאמין לי, תנסה לכתוב לסטודנטים שלך ש"שעות הקבלה תתקיימנה ביום ראשון" ותראה מה התגובות. הסיבה שזכרים-עתיד כן נחשבת כצורה א-מגדרית (נמקו והסבירו) זה כי נקבות-עתיד זו צורה שכבר, הלכה למעשה, לא קיימת. אלייך ועלייך די איבדו את זכות הקיום וכולם משתמשים באליך ועליך לשני המינים (חוץ מקבוצת הפייסבוק של להעיף את הי' בגוף ראשון עתיד. אבל מצד שני הם יכולים להתנשא על טעויות בעברית בשירים של ביאליק אז אני לא בטוחה עד כמה דעתם רלוונטית).
כרגע יש שיח על מה הצורה הכי טובה לכתיבה א-מגדרית. לו זה היה תלוי בי, אגב, הייתי מעדיפה את גרסת המקף שמייצגת את העובדה שמדובר בספקטרום. את-ה, חושב-ת, אומרים-ות.
לוכסן לא מתאים כי הוא מייצג בחירה מסוג XOR, אם אומרים שבקופסה יש תפוחים/אגסים – אנחנו נצפה למצוא קופסה שיש בה או תפוחים או אגסים. לא נצפה לקופסה שיש בה גם וגם.
ונקודה היא בעייתית גם כי היא מאוד נפוצה בכתיבה השוטפת לכן מבלבלת, וגם כי היא מסמלת עצירה ולכן זה סימון בעייתי באמצע מילה.
אבל לא שואלים אותי ומקום העבודה שלי (החדש, לא עם הבנות בSTEM) הולך על הנקודה אז קצת התרגלתי לזה למרות שזה הרבה פחות נוח לדעתי.
השפה משתנה, זה לא אולי, זה קורה. איך היא תהיה בעוד עשר-עשרים שנה? אין לי מושג, אבל היא תהיה שונה ממה שהיא כרגע.
בעיה נוספת בקו הנטוי
היא שהוא מסמל "או" (בת/בן = בת או בן) והשימוש הנפוץ בו לא מתאים (ילד/ה = ילד או ה?)
זה מה ש mip כתבה...
(ל"ת)
זה לא
(ל"ת)
את טועה
(ל"ת)
זה לא אותו הדבר
היא התייחסה לזה שזה אומר או אחד או השני, בלי לקחת בחשבון את האפשרות של רצף ו-online כתב (כתבה?) משהו אחר, שלוכסן היה יכול לעבוד אם היינו כותבים ילד/ילדה ילד או ילדה. ילד/ה זה ילד או ה שזה חסר משמעות.
"Xor של סיפא" זה שימוש קיים ולכן לא חסר משמעות
הרחבתי בהמשך.
XOR זו הדרך החנונית מחשביסטית להגיד את זה
אגן על מיפ ואציין שזו הופכת לשפה מאוד מדוברת בסביבות עבודה מסויימות, כך שקל לשכוח ששפה כזו לא באמת שגורה אצל כולם. לי קורה הרבה שאני משתמשת בז'רגון שאני אפילו לא זוכרת שהוא כזה
חנונית מחשביסטית זה תיאור די מדוייק שלי
והבעיה היא ש"או" היא מילה לא מדויקת שבמקרים מסויימים מתארת את האיחוד בין הקבוצות. אם אומרים א או ב הרבה פעמים הכוונה היא למישהו ששייך לקבוצה א או לקבוצה ב או גם וגם (לא תמיד, תלוי הקשר), לעומת זאת XOR מבהירה שמדובר על או א או ב בלי החיתוך בין הקבוצות.
לא חשבתי שכולם בהכרח מכירים את המונח XOR, כן חשבתי שהדוגמא שנתתי אחר כך תהיה מספיקה כדי להבהיר את הכוונה שלי…
אני מניחה מידי פעמים שכל מי שאינו ההורים שלי מכיר מונחים כאלו
(ל"ת)
הנגשת מדע זה המשחק
חמש שנים מה שעשיתי זה לנסות לחנך תיכוניסטים חכמים מדי שזה שהם יודעים משהו לא אומר שכולם יודעים אותו, ושהם חייבים תמיד להסביר, ומצד שני – אנחנו לא רוצים לגרום לאנשים להרגיש טפשים בזה שהם לא יודעים אז אנחנו לא נשאל "מי לא יודע" או נגיד "למי שלא יודע זה…" אז אנחנו פשוט נדאג לתת מספיק מידע בשביל שמי שירצה יבין שזה לגיטימי לשאול או יוכל להשלים את הפער בעצמו. אני כבר מאוד רגילה לדבר ככה ושמתי לב בסיטואציות מסויימות זה נתפס כמתנשא, אז אני משתדלת לשים לב אבל כמובן לא תמיד מצליחה. בסופו של דבר אני חושבת שזו כן האופציה המיטבית גם אם לפעמים נפגעים ממני, אבל עכשיו אנחנו עוברים כבר לאוףטופיק של השרשור השני…
בעית ההפרדה נכונה לא משנה איזה שיטה בוחרים
לוכסן, נקודה, מקף. בכל המקרים אנחנו מפרידים את הסיומת מהמילה וזה ובלי המוסכמה שבעצם צריך לשכפל את מהות המילה ולשנות רק את המודיפיקציות זה לא עובד (ילד/ה זה קל כי זה הוספה. ילדים/ות זה כבר יותר מורכב כי אנחנו לא פשוט מוספים את הסיומת השנייה אלא מוחקים את הסיומת הקודמת).
אבל המוסכמה הזו כבר קיימת כבר בעברית תקנית, אז דווקא זה פחות בעייתי.
כל עוד זה לא ילדותים.
(ל"ת)
שיטת הלוכסן כבר קיימת וידועה: צריך לנצל זאת
בהנדסה יש עקרון מאוד חשוב של "תאימות לאחור backward compatibility " שמצד אחד מקשה על פיתוחים חדשים ומצד שני עוזר להטמעה שלהם כי לא זורקים דברים קיימים לפח.
זה מוריד הרבה התנגדות כשיש אותו חיבור בכבלים, כשנגן ה dvd גם תומך ב CD, כאשר וינדוס 11 יריץ תכנות שמתאימות לגרסאות קודמות ולא צריך להתקין או לקנות מחדש, כשהרכב האוטונומי דומה לרכב רגיל בשביל האקוסיסטם שמטפל בו ובשביל שהמשתמשים ירגישו בנוח.
ל "-" כבר יש שימושים וזה שימוש חדש מאוד.
ל "." כבר יש שימושים, בדגש על יצירת הפסקה של רצף (נגיד משפט) והשימוש החדש מאוד מקשה על מי שקורא פחות טוב, כמו דיסלקטים. ההמצאה הממש חדשה של שבירת אותיות, כמו "ו" לאות "י" ומתחת את "." בכלל משגע את הקורא.
ל"/" כבר יש את השימוש הקיים והנפוץ. לשימוש ה xor נוסף השימוש הנפוץ של "xor עבור סיפא": בניגוד למי שכתבה לי למעלה, השימוש הזה לא "לא נכון" אלא כבר קיים. גם סבתא רבה שלי יודעת לקרוא את ילד/ה כ "ילד או ילדה" ולא כ "ילד או ה". לא ניתן לומר זאת על סימני הפיסוק האחרים.
הצעה שלי (לדוגמא להרחבת שימוש קיים): מכיוון ש "ילדים/ות" ו "ילדות/ים" בעלי אותה משמעות, אפשר שמוסדות רשמיים ירשמו כך בפרסומים רשמיים. כך משיגים את האפקט: זה משנה סטטוס קוו, מאתגר הרגלים, וגם פונה ישירות לנשים כפי שציינו שחשוב. מצד שני, רוב האנשים ידעו מייד למה מתכוונים ולא תהיה פגיעה בתוכן (כמו ששבירת האותיות יצרה).
תאימות לאחור זה אחלה, אבל לא על חשבון פונקציונליות חדשה
כשמשהו הופך להיות לא רלוונטי – מפסיקים להשתמש בו, ויעידו עשרות הדיסקים שיש לי עם סדרות וסרטים שאספתי באדיקות במשך שנים, כשעכשיו אין לי בכלל שום מכשיר שיכול לתפעל אותם (שלא לדבר על איכות).
הבעיה עם הלוכסן היא שאנחנו לא בפונקצית XOR.
האופציה היא לא גבר או אישה. יש גברים, נשים, ג'נדרפלואיד, קוויר ועוד אוסף של אופציות של א-נשים שלא מגדירים ומגדירות את עצמם ועצמן תחת קטגוריה אחת ספציפית. השימוש בלוכסן מדיר אותם-ן. ילדות/ים – מאפשר שתי קטגוריות – ילדות או ילדים. מי שרואה את עצמו-ה לא שייך-ת לאף קטגוריה – צורת הרישום הזו לא כוללת אותו-ה, ולכן זה לא מתאים לצורך הספציפי עליו אנחנו מדברים כרגע.
ונקודה לא פותרת את הבעיה הזו
נקודה היא נטו אצבע בעין של הסדר הקיים. כל סימן אחר, אבל כל סימן אחר (אולי חוץ מנקודותיים ונקודה פסיק), יציק פחות ויעשה את העבודה יותר.
לא הייתי אומרת שהיא נטו אצבע בעין של הסדר הקיים
ייש סיבות למה הלכו לכיוון הזה.
אבל בגדול אני מסכימה איתך שהפתרון של שימוש בנקודה הוא בעייתי, וכפי שאמרתי הוא לא המועדף עלי, אבל כרגע זה מה שתופס…
בתור דיסלקט, אני ממש מקווה שלא
והכי אני מקווה שהטרנד של אותיות מפוצלות יעלם מהר.
יעילות פרטו היא עקרון חשוב. לא סתם בשלב מסוים הפסיקו להוסיף אותיות בלהט"ב ושמים + בסוף :)
תפסת מרובה לא תפסת: באמת שאם ההורים של כולנו יצליחו מהר להבין את הכיתוב, זה יותר יעזור לשינוי מאשר טהרנות מסוג "/ זה סימן מפלג".
לדוגמא כיתוב מלא זכר ביחיד ונקבה ברבים ייצרו שוויון: ילד/ה ואז ילדות/ים.
ושימוש בנקודה איפה שלא רגילים עושה צרות: כשעברו לשימוש ביורו היו צריכים להעביר קורסים ברחבי איטליה על השימוש בנקודה עשרונית בכספים (לחם היה עולה 3,000,0000 לירטות). 20 שנה של צרות היו להם. וזה על דבר שנאכף בכח, לא שינוי רך כמו שפה.
אנחנו רחוקים מיעילות פרטו בנושא
ואתה מתעלם מחלק מהותי בבעיה והיא שהלוכסן, גם אם הופכים את הסדר, עדיין יוצר הפרדה בינארית ולא נכונה בין המגדרים. היא לא כוללת את מי שלא שייכ-ת לאף אחד מהם או לחילופין ששייכ-ת לשניהם. זו גם הבעיה הם שיטת מרב מיכאלי שפשוט מכפילה את המלל. אין לי בעיה להגיד "סטודנטים וסטודנטיות יקרים ויקרות, אתם ואתן נדרשים ונדרשות להגיש את התרגיל עד יום שישי הבא". אבל גם זה – לא כולל את כולם-ן. יש כאן פלח באוכלוסיה שעדיין מתעלמים ממנו ולא צריך להתעלם ממנו.
והרבה פעמים דברים שנאכפים בכוח עובדים פחות טוב משינויים רכים שמגיעים מהשטח. תשווה את נושא החמץ בפסח (מעמד שנמצא בחוק) לנסיעה/אכילה ביום כיפור.
לדעתי הלוכסן הוא טוב מספיק
לא מושלם, אבל טוב מספיק: התקדמות ענקית מהמצב הקיים. אני מנסה להימנע מתפסת מרובה לא תפסת. קראו לי שמרן, אבל אני יותר בעד אבולוציה מרבולוציה (זו ממש דעה, לא צריך לטרוח לשכנע).
מישהו פה כתב שמספר הפונים לעזרה לנוער טרנס בבריטניה הוא מספר מאות, על מדינה של 80 מליון. איכשהו אני חושב שאם נתמקד במה שיעזור הרבה ל 40 מיליון הנשים ורק קצת למספר אלפים טרנסים, נקבל יותר כחברה, ואז בשלבים הבאים נפנה לקבוצות הממש קטנות. ככה לדוגמא עובדת ועדת סל התרופות. כחברה, קודם מעמד האשה השתפר ואז יכלו לקדם קבוצות כמו להטב.
אני יודעת לקרוא פחות או יותר
מסוף שנת 89, תחילת 91. מאז שאני מסוגלת לזכור יש שימוש בלוכסן באינסוף דברים, כל כך מורגלת בלוכסנים שמספר פעמים העירו לי שאני קוראת אותם ישירות בלשון אישה (מה לעשות, רואה את מה שרלוונטי)
אז בלי להכנס לויכוח על שאר הטענות שלך, נראה לי מצחיק מאוד ללהציע לוכסנים כ'התקדמות' ממשהו. אלא אם כן אני כלואה בחלום ועכשיו למעשה 1995 ואז- שמעתי שעוד עשור הזאתי הפרועה מהתוכנית של שישי בערב בכלל תעוות את השפה וכאלה.
יופי
יודעת לקרוא, אבל פחות טובה בחשבון- תחילת 90 כמובן
אני זוכרת בעיקר את השלטים בסגנון של
"דרוש/ה מור/ה מעול/ה"
בכל מקרה, אני חושבת שהפואנטה היא שהיתה תקופה שניסו באמת להשתמש בלוכסן באופן קבוע, וזה עובד בכותרות או מודעות דרושים, אבל ברגע שמדובר בטקסטים שלמים זה מבלבל בעיניים בדיוק באותה המידה, ועברו ללכתוב את המשפט של "רשום בגוף זכר מטעמי נוחות" (אפרופו הטענה שזה גם הגוף הלא מוגדר, אף אחד לא כתב שזה "כתוב בגוף לא מוגדר ועל כך מיועד לכל המינים").
מבחינת האקדמיה, מהקצת שאני ראיתי (לא מחקר, אנקדוטיאלי) עד לפני עשר שנים באמת עיקר המבחנים היו בגוף זכר (כתוב, נמק) ואז התחילו לעבור ללשון רבים (אמרו, כתבו)-וזו הגרסה הכי קרובה ל singular they שיש לנו כי זה כתוב ברבים אבל ברור שזה מיועד לפרט עם מגדר לא ידוע, אבל זה עובד רק בלשון ציווי.
אגב, אפרופו "ניסוח בלשון זכר המדבר לשני המינים" אחד הדברים היותר משעשעים שיצא לי לחתום עליהם היה הטופס של חופשת הלידה שבו הצהרתי שאני רוצה לחלק את חופשת הלידה ביני ובין בעלי. וזה כמובן כתוב בלשון זכר (כי לשון זכ רמטעמי נוחות הרי…) אז יצא משפט בסגנון "אני מצהיר בזאת שאני מעוניין לחלק את חופשת הלידה שלי עם בן זוגי" מה שנתן לפתע למוסד של ביטוח לאומי תחושה מאוד ליברלית …
אולי תופתע
אבל לא חידשת לי שקיים שימוש בקו נטוי עבור סיפא, אפילו התייחסתי לכך שהוא נפוץ.
אחרי קצת מחשבה הוא נראה מוזר ואחרי עוד קצת מחשבה הוא בולט מדי.
הנקודה עדיין מפריעה לי ומרגישה כמו סוף, אבל פחות ופחות, ויש היגיון בתו קטן לשימוש כזה. יש נקודה בסוף משפט, יש שלוש נקודות, יש נקודה עשרונית, אפשר להתרגל. אולי תו אחר יתפוס, גם אני בעד את-ה.
מסכימה שזה מסורבל
השאלה היא מה החלופה?
יש התנגשות בין חיסרון אחד לחיסרון אחר ובחירה מה נפסל ומה נסבל.
השפה שלנו מוגבלת ומגבילה, היא לא שפה מתוכננת ומוקפדת שבאו הנקודות וההכפלות ופגמו בשלמות שלה.
אם היא הייתה מושלמת לא היה לשדרוגים/סרבולים חלל להיכנס אליו ולמלא אותו.
כמו ההצדקה לפנייה בלשון זכר יחיד "מטעמי נוחות" או "אישי". נוח למי? אישי למי?
החלופה להשאר בדרך הקלאסית שהיא הותיקה יותר והכללית יותר שכמה שיותר אנשים חוסים כלםיה. אחרת אין לדבר סוף.
בקשר לפניה בלשון זכר מטעמי נוחות. בכללות, כנראה שזה מפני שבעבר היו חושבים על כל אות לפני שמתקתקים במכונת כתיבה או מסדרים בדפוס, אז הקלו להשתמש רק בלשון אחת (שהיא כללית) מטעמי נוחות, וזה שרד עד היום.
כמובן שכיום שהכתיבה חופשית ואין מגבלות מקום, אפשר לפנות לשני המינים כאחת (באמצעות לשון רבים או לוכסן לפי כללי האקדמיה) עם פחות סרבול.
לא מאז שחרתו באבן?
(ל"ת)
יש "הוא", יש "היא", ממש מתבקש "הא" (ניקוד: סגול באות ה"א). וצריך גם מין נוסף בכל הטיות הפועל. אכל, אכלה, אכלה (סגול בלמ"ד). ילך, תלך, הלך. וכן הלאה.
יפה? נכה?
(ל"ת)
אנחנו משתמשים בסיומת -ין
כמו של נישואין וגירושין, יש לנו הוא, היא, הין. הוא הולך, היא הולכת, הין הולכין. בעבר ובעתיד משתמשים בריבוי (הין הלכו, הין ילכו). זה דורש קצת התרגלות וזה לא הסטנדרט בארץ אבל זה נוח מספיק בקבוצה קטנה של גולים קווירים. כשיתבסס סטנדרט בעברית מדוברת אולי נעדכן אליו.
אולי היה תופס
אם זה היה רק כינוי גוף, אבל בעברית יש גם פעלים ושמות תואר ושמות עצם ואוגדים.
וכאמור זו צורת יחיד.ה (singular they) ולא רבים (ריבוי וזכר, מה עשינו בזה?)
מגיבה לך רנדומלית כי זה עלה פה כמה פעמים
גם השימוש בthey באנגלית הוא חדש יחסית. בעקרון, ממש כמו בעברית, השפה התקנית הותיקה קובעת שאדם לא ידוע הוא he ולא they
רק שאיכשהו, אני חושדת שבין היתר משום שזה הרבה פחות מסורבל מעברית, אנשים קיבלו ברובם את השימוש החדש.
המאה ה14 זה לא כזה חדש...
ז"א, זה נכון שזה בא והלך עם השנים אבל אפשר למצוא גרסאות של זה כתובות כבר במאה ה14
וזה אולי לא היה בשימוש באנגלית יומיומית כגוף דיבור אבל כן כחלק משפט (somebody dropped their keys) כשהכוונה היא שלא יודעים אם זה הוא או היא אז כותבים they, כך שזו התפתחות די טבעית.
אבל כך או כך, גם אם נתייחס לשימוש הזה כחדש לחלוטין (וזה סבבה לגמרי, השפה צריכה לעשות שינויים כדי להתאים לזמנים חדשים) הסיבה שזה תופס באנגלית ולא בעברית היא כי המילה they בעצמה היא לא ממוגדרת. אנחנו נגיד they גם על קבוצת גברים וגם על קבוצת נשים. ולכן אין בעיה בשימוש בה. זה לא אותו הדבר בעברית שבה המילה "הם" ממוגדרת עבור גברים.
וואלה!
חשבתי שזה חדש יותר. אני פוגשת את השימושים הנפוצים מתוך שיחות יומיומיות, ויש איתנו אדם (אמריקאי אסלי) שעובד על השימוש בthey לעומת he וניהלנו כמה דיונים פסאודופילוסופיים על מאיפה מגיעה ה'שגיאה' שלו.
בכל מקרה, אני מסכימה עם הסיום שלך, לא הוספתי קודם אבל אני ממש מגלה את ההטיה המגדרית המחשבתית שיש לי מתוך השימוש ב-they בשיח יומיומי. גיליתי שאני מאוד מגיבה מתוך תפיסה מגדרית, והרבה פעמים כשמספרים לי על אדם ש-they were so and so אני מגיבה מתוך איזושהי הנחה שהאדם ממוגדר באופן מסויים, ולא פעם טעיתי- הרבה פעמים בצורה מאוד סטראוטיפית. לשמחתי שיח יומיומי לא ממוגדר מביא לכך שאני מתחילה להשתחרר מצורת החשיבה הזו, חבל שאין לה פתרון יעיל בעברית כי זה ממש מהמם לראות איך זה משפיע על צורת חשיבה. יש לי קולגה שכל כך מקובע על השימוש ב-they שלפעמים זה "מצחיק" כי הוא משתמש בגוף גם בנוגע לאדם ממוגדר, אבל תאכלס אם כבר 'טעות' עדיפה שלו, שלא מניחה שיוך מגדרי לאף נרטיב.
העברית היא שפה סקסמאנייקית
אבל לא רק היא. האנגלית היא שפה די יוצאת דופן ברמת הנייטרליות המגדרית שלה, ואולי זה לא מפתיע (חוץ מהסיבה הטריוויאלית) שההובלה של הא-בינאריות היא בארה"ב.
איש הthey
דובר גם ספרדית כשפת אם, כך שהוא חשב שהוא מבין את בעיית המיגדור בעברית, עד שניסיתי (ונכשלתי) להסביר למה גרסת ה-latinx לא עובדת בעברית. יש מעט מאוד שפות קשוחות כמו העברית, אפילו גוף
ראשון הווה ממוגדר
מה זה latinx?
וכן, עברית היא שפה מאוד ממוגדרת. וזה משפיע על הכל.
אחרי הפעם השלישית ששלחו בגן שלנו הזמנה ליום "גיבורי על ונסיכות" (לקראת פורים) כבר לא התאפקתי ואמרתי שנשמח להגיע ליום גיבורות על ונסיכים.
(לזכותם יאמר שבפירוט הראשוני הם כן כתבו שהילדים והילדות יכולים להתחפש או לגיבורי/גיבורות על, או לנסיכים ונסיכות, פשוט הכותרת של היום שחזרו עליה כלפעם שגעה אותי). זה מעניין במיוחד בהקשר של איך המגדור שלנו משפיע על תרגום מכונה שלוקח קטעים שיכולים להיות נייטראלים לחלוטין והוא הופך אותם לסטריאוטיפים.
אפילו דברים שהיום אנחנו מקבלים כלא ממוגדרים ומשתמשים בהם כקיצורי דרך לכתיבה לא ממוגדרת, הם בתכלס דברים שהיו ממוגדרים וטהרני שפה עדיין מתלוננים עליהם (נניח ההבדל בין אליך ואלייך, עליך ועלייך, וגם בלשון ציווי אמרו ואמורנה)
גוף לא ממוגדר בספרדית
במקום לדבר על latinas וlatinos מדברים על latinx (יש מצב שזה עם E לפני הX אבל נדמה לי שלא)
בכנסים אקדמאים זו הפכה לצורת התיחסות מקובלת, גם מחוץ לקליפורניה :)
כותבים Latinx, מבטאים Latin-Ex
(ל"ת)
הלטינים שאני מכיר די סולדים מהמילה הזו. זה באופן מילולי כיבוש תרבותי שהאמריקאים החליטו לעשות לשפה הספרדית.
(ל"ת)
אבל זה הגיע מתוך הקהילה הלטינית-קווירית האמריקאית
אני לא יודעת אם זו אדפטציה של תרבות אמריקאית בקהילה הלטינית, או שהתעוררות לטינית שהגיעה גם לארהב כי יש פה קהילה בלי עין הרע. כך או אחרת, למדתי את הביטוי, הלכותיו ושימושיו מהקהילה עצמה
הלטינים-אמריקאים הם אכן אמריקאים
(ל"ת)
השאלה אם כדוברי ספרדית שפת אם זה סביר להאשים אותם בכיבוש ואמריקניזציה של השםה שלהם
(ל"ת)
גם אם האדם הראשון שאמר Latinx היה דובר ספרדית כשפת אם (ואני לא בטוח בזה בכלל)
בכל הסקרים והמחקרים שנעשו על המילה, אחוז האנשים הלטינים האמריקאים שמשתמשים בה לא עולה על 3%. לעומת זאת, הישמוש הנפוץ בה בקרב אנשים שאינם דוברי ספרדית הרבה יותר גבוה, והאנשים הלטיניים שאני מכיר רואים במילה הזו כאילו האמריקאים הנאורים (ערוצי יוטיוב ומשפיעיני טיקטוק) מנסים לחנך ולתקן אותם.
שוב, זו ביקורת מאנשים לטיניים כולל קווירים, שאני מכיר.
לתקן את השפה, לא אותם
כן, כל שפה מגדרית דורשת תיקון.
הגיוני שדוברת שפה פחות מגדרית שלומדת שפה יותר מגדרית מסבתא או בכיתה, שפה שמאלצת לאבד ולהתפשר בתרגום משפת האם שלה לשפה השנייה גם במשפטים בסיסיים, לא תשלים עם זה כמו מי שהתרגלה לשפה ואף מקדשת אותה.
גם הביטוי latine הגיע מהקהילה הקווירית (והוא כנראה פופולרי יותר בדרום אמריקה מ-latinx), והוא הרבה יותר אלגנטי.
נראה לי שההעדפה ל-latinx נובעת מזה שבשנים האחרונות האות x הפכה לסמל פרו-טרנסי. אחרת קשה לי להסביר ניאולוגיזם כמו folx או את המרתה של womyn ב-womxn.
למזלי ראיתי רק את וונדה ויזן מסדרות מארוול
מקווה שאין עוד קישור לסדרות (בסרט הזה או בכלל)
אבל לא חשבתי שיש סדרה ששווה בשבילה לראות בדרך לא חוקית
אבל דר סטריינג נראה מטורף
נראה מטורף? מאיזה מימד?
(ל"ת)
השגעון וואלה שגעון
(ל"ת)
"אל מטורף" הוא.. בסדר?
כלומר, לא יודע – הוא סרט שכולו תלוי על הכוח של הדימויים בתוכו כי העלילה היא לכאורה מאוד פשוטה (או "מסתורית") אבל אני מודה שהם פשוט לא כל כך תפסו אותי? כלומר, אין ספק שנעשתה פה השקעה מטורפת והאיכות של התזוזה והאנימציה נפלאה אבל זה באמת מצליח לפצות על העובדה שאלה אימג'ים לא כאלה מעניינים.
מה השם המקורי? החיפוש של אל מטורף מוביל אותי בעיקר לידיעות על בן אל תבורי.
(ל"ת)
אוקיי לאחר חיפוש קל הגעתי לmad god (הכיוון הראשוני היה crazy god)
איך לא שמעתי שיצא לאחרונה סרט אימה בסטופ מושן? נשמע נהדר.
זאת שאלה טובה
כי הוא ממש מופיע במצאנו הזה למעלה.
ועכשיו קלטתי שבכלל מכתב על הסרט בכתבה עצמה.
2022 אכן מסתמנת כשנה נהדרת לאימת סטופ מושן ויש להוסיף לרשימה את הבית שכבר יצא בנטפליקס ומאד אהוב עלי. בעצם יש כאן שלושה סיפורי אימה (או שתיים, השלישי יותר מלנכולי אבל גם מרים). מרגיש לי שכל סרט סטופ מושן שלא הולך לכיוונים אימציים/ סוריאליסטים/ מטרידים הוא פספוס, הטכניקה הזו כאילו נועדה כדי לספר סיפורים כאלו.
אני לא יודע למה ציפית. הסרט הוא לגמרי מה שהוא מפרסם שהוא.
לגבי איזה דימויים יש – הטריילר היה מספיק מפורט בעיני.
לא חושב שהיה כאן עניין של ציפיות
ולא טענתי שהסרט "שיקר" במשהו שהוא פירסם. טענתי שזה אומנם הישג לא מבוטל, אבל לחלוטין לא מספיק בעיניי.