את סיכום העשור נתחיל איתכם. בעוד שאת השבוע הקרוב נחגוג עם כתבות של הכותבים שלנו, אף אחד מהם לא יעשה כתבת "הסרטים הכי טובים של העשור". חלק ידברו על הסרטים הלא מוערכים, כל אחד יבחר איזה סרט אחד שהוא מאוד אוהב, אבל רשימה-רשימה כזאת, כמו שאנשים אוהבים – את זה אנחנו משאירים לכם, הקוראים שלנו.
אז איך זה יעבוד? טוב, קצת כמו שזה עבד בפעמים הקודמות, רק שהפעם במקום לבחור 5 סרטים אתם בוחרים 7.
אני מדגיש שזה לא העשור הנוכחי של 2010-2019!!!! אלא העשור הקודם! של 2000 עד 2009!
למה? לא יודע, אולי כי ככה ציוו אנשי הלטאה ששולטים על האתר, או שזה יכול לתת לאנשים לבחור את החמישה שהם הכי אוהבים ואז להכניס עוד שניים "ראויים לציון", או אולי כי כך סתם עלה בדעתי.
בכל מקרה, בוחרים עד 7 סרטים (אפשר גם פחות) מהעשור הקודם, כאשר אם לא לחלוטין בטוחים מה יצא באמת באותו עשור אפשר להציץ בארכיון הסרטים שלנו (שהוא חלקי למדי, יש להודות), או ברשימות שנים של ויקיפדיה או ברשימות ישנות יותר שדווקא כן סיכמו את ה-00 בזמנם.
וכמובן, לאחר שאתם בוחרים – מוזמנים לשתף את כולנו בתגובות בבחירות שלכם, במה שכמעט נכנס, לא נכנס ועוד.
טופס ההצבעה הוא כאן.
הקישור לטופס לא עובד.
(ל"ת)
ועכשיו הוא כן.
(ל"ת)
הימורים
אז, איזה סרטים הולכים להיות ברשימה הזאת וכמה מהעשירייה תהיה נולאן?
הימור לעשירייה:
האביר האפל
זה ייגמר בדם
שמש נצחית בראש צלול
טרילוגיית שר הטבעות
ממנטו
השתולים
ממזרים חסרי כבוד
קיל ביל 1
יש סרט טוב, ויש סרט שנהיה חלק ממך
אני מאוד (מאוד) אוהב סרטים כמו "ממזרים חסרי כבוד", "איירון מן", ו-"זה ייגמר בדם", אבל בסופו של יום הם עדיין "רק" סרטים.
יש קטגוריה גבוהה יותר, של סרטים שאני מרגיש שמלווים אותי ביום-יום. ברור שזה לא תלוי רק באיכות של הסרט עצמו, אלא תלוי גם בגיל שבו ראיתי אותם, במצב הרוח שלי באותו יום, ובתגובה של החברים שלי לסרט. אבל בסופו של דבר זה המדד היחיד שאני יכול לפיו לבחור את סרטי העשור.
בשבילי, הסרטים האלה הם:
– ממנטו, שהוא ה-סרט ש"פוצץ לי את המוח" כשהייתי בתיכון
– המסע המופלא, שהמיס את ליבי
– WALL-E, שהוא הפרוטגוניסט שהכי הזדהיתי איתו בכל חיי
– שר הטבעות: אחוות הטבעת, שהרחיב את הרעיון שלי של מה אומנות מסוגלת לעשות
– Mean Girls, הקומדיה הכי שנונה ורלוונטית שמספקת עקיצה לכל מצב
– שמש נצחית בראש צלול, הסרט הראשון שהרגשתי שלימד אותי משהו על אהבה.
בטופס כתוב שמדובר בסרטים הישראליים של העשור
וזה לא מוזכר פה בכתבה. מי צודק?
אני. ועכשיו זה מתוקן במה שרשום בטופס.
תודה על הערנות.
ובכן
יותר מהכול זה מרגיש לי כמו העשור של פיקסאר, ואם אני צריך לבחור סרט אחד שעומד מעל כל השאר זה רטטוי – ראיתי אותו שוב לאחרונה ונפעמתי מהיצירתיות, העומק והבגרות שלו. גם סרטי האנימציה של ימינו שנחשבים איכותיים (זוטרופוליס, פרוזן, ראלף ההורס וכו') למשל, לא קרובים לדגדג אותו. הוא כנראה המקום הראשון שלי.
מעבר לכך, אחרי עלעול בסקרים ישנים, נראה לי שהרבה יותר אהבתי את העשור הנוכחי, ולמען האמת התקשיתי להרכיב רשימה שאני מרוצה ממנה. בסוף הלכתי (בנוסף לרטטוי) עם בריק, ברוז', השתולים, למעלה והארי פוטר והאסיר מאזקבאן.
הרשימה שלי
1. שמש נצחית בראש צלול
2. דוח מיוחד
3. שיבת המלך
4. הילדים של מחר
5. טים אמריקה
6. בוראט
7. היסטוריה של אלימות
8. ארץ קשוחה
9. אווטאר
10. WALL-E
11. דרכים צדדיות
12. ג'ונו
13. סופרבאד
14. מיליון דולר בייבי
15. חיים של אחרים
16. זודיאק
17. סינכדוקה ניו יורק
18. ברוז'
19. כמעט מפורסמים
20. CAST AWAY
עכשיו אני צריך לחשוב מה שכחתי, ואיך לצמצם את זה לשבעה.
אז ככה:
נכנסו לשבעת הנבחרים:
גלדיאטור
כמעט מפורסמים
שיקגו
שודדי הקאריבים 1
השתולים
האביר האפל
איירון מן.
מועמדים נוספים שנאלצתי להשאיר בחוץ:
רעם טרופי, ילדות רעות, קזינו רויאל, מיליון דולר בייבי, ארץ קשוחה, אפ, יום אימונים מסוכן, לא רק בלונדינית…
נהנה משלב ראשון קל יותר
הקושי שלי בבחירת "הטובים ביותר" הוא להפריד בין טעם אישי וסובייקטיבי למהדרין, לבין היכולת לאמוד את איכותו האובייקטיבי יותר של סרט. כמובן שלעולם לא אפריד בין השניים באופן מוחלט, אבל מבחן הזמן מאפשר מבט מפוקח יותר ויכולת הפרדה מסוימת.
לדוגמה, לא היה לי ספק שעליי להכניס סרט "שר הטבעות" כלשהו לשביעייה שלי, מתוך החוויה האישית שלי. מה שהצליח לרתק אותי למסך בעשור הקודם, לסחוף אותי לגמרי בתור נער ניתן להשפעה, ובמידה מסוימת המשיך לעצב את ההנאה וההבנה שלי את עולם הפנטזיה, מקומו בטבלת העשור שלי. מזה כמעט עשרים שנה שאני תמיד חוזר לשאלה- איזה מהם הטובים ביותר, ונראה לי שאני סוף סוף שלם עם ההבנה שהראשון פשוט בונה עולם בצורה שאין שני לו.
שאר הבחירות, למען האמת, היו דיי פשוטות עבורי (ובכל זאת קשה לי להתחייב ולשלוח את הטופס עדיין, ומחכה להמשיך לקרוא מה אומרים כולם). השלישיה הפותחת פחות או יותר נעולה הרמטית, עוד מהצפייה הראשונה:
1. זה ייגמר בדם
2. שמש נצחית בראש צלול
3. הפרפר ופעמון הצלילה
4. שר הטבעות: אחוות הטבעת
5. המבוך של פאן
6. האביר האפל
7. רקוויאם לחלום
עשור מעניין
הבנתי עכשיו כמה העשור הזה עיצב את הטעם הקולנועי שלי, וכמה חורים יש בהשכלה הקולנועית שלי, או ליתר דיוק, בסך החוויות הקולנועיות שלי, שהן די מצומצמות. זה מה שטוב ברשימות מהסוג הזה, לדעתי. הטענות הרגילות כלפיהן אמנם מוצדקות מאוד (למה בכלל לדרג? ואם כן, איך אפשר לדרג? מה החשיבות של מקום ברשימות כאלה? על פי אילו קריטריונים?) אבל בכל זאת יש להן חשיבות עצומה. בעצם ההזדמנות והתזכורת להסתכל אחורה, בינך לבין עצמך, להבין מה הטעם שלך בסרטים בפרספקטיבה רחבה של עשור ובמרחק של עשור ובעיקר ללמוד מהטעם של אחרים ומההצעות שלהם.
אז מה למדתי? שאהבתי ואני עדיין אוהב בעיקר סרטי מד"ב, פנטזיה, קומיקס ונעורים, ושאולי הגיע הזמן להרחיב אופקים בגילי המתקדם. נו, נראה. כנראה שגם בעשור הבא אני אמשיך לאהוב בדיוק אותם סרטים, ואתייחס אליהם ברצינות ובחרדת קודש שאולי לא מגיעה להם. לפחות בטלוויזיה אני מגוון יותר*
הרשימה שלי (בסדר אקראי):
איירון מן
דוח מיוחד
אקס מן 2
מלחמת העולמות
אבק כוכבים
השומרים
ילדות רעות
*אגב, אפשר לעשות סקר דומה על סדרות טלוויזיה? אפשר לדון כאן על סדרות כבר הרבה זמן ובתור הזהב הנוכחי בהחלט יש הרבה מאוד סדרות שראויות לכבוד.
קודם כל, יופי של רעיון לסקר
מה שמבאס אותי הוא שזה עשור שבו לא ממש השלמתי הרבה סרטים,ולכן השביעיה שלי תהיה בעייתית מעט.4 סרטים שהשלמתי השנה ולכן יש להם את יתרון הטריות,ואחד מתוכם לא בטוח ששייך לעשור ההוא.
בכל מקרה, הבחירות שלי בלי סדר מסויים.
רקוויאם לחלום-בשביל להסביר כמה הסרט הזה גדול אצטרך לכתוב את הפוסט הזה שאני דוחה את כתיבתו כבר שנתיים וחצי,ובו אני מנסה להסביר מה יש בסרטים של דארן ארונופסקי שכל כך עושה לי את זה.אבל מסיבות רבות,גם הפעם אתחמק מכתיבת הפוסט הזה.מספיק אם אומר שלדעתי ההבנה המוחלטת של ארונופסקי את המדיום הקולנועי שניה רק להבנתו את נפש האדם,ושהסרטים שלו הם חוויות עמוקות ומכוננות,וזה הסרט כנראה הכי מייצג שלו(אם כי לא הכי גדול)
המעיין-כנל
לפני השקיעה-השלמתי את הטרילוגיה לא מזמן,וזה כנראה האחד שהכי פחות אהבתי,אבל זה לא מוריד מגדולתו.איזון מושלם בין הקסם והיופי של הסרט הראשון ובין הריאליזם הכואב של הסרט השלישי.סרט עצוב מאוד,שמלא תוגה על הרומנטיקה שחלפה.
האביר האפל-כריסטופר נולאן הוא אוברייטד.אבל הסרט הזה שלו הוא באמת ממש טוב.תסריט אדיר,מלא ברבדים מוסריים שממשיכים להדהד בי גם שנים אחרי הצפייה.והית לדג'ר כמובן.
רוקדת בחשכה-באופן מעשי,זה הפון טרייר הראשון שלי,ויש לי בעיות עם הסרט הזה.אבל אי אפשר להתכחש לעוצמה הרגשית המהממת שלו,שעם כל הטרגדיה והכאב מלאה גם בהצדעה לרוח האדם.
החיים שאחרי-אני קצת מרמה עם הסרט הזה,שיצא באמריקה ב99,וכשמסתכלים על סרטים בראייה היסטורית אני בעד להסתכל על תאריך ההפצה המקורי.אבל לא יכולתי לוותר על הזדמנות נוספת להזכיר אותו ולהמליץ עליו,אחרי שכבר עשיתי זאת בדף הסרט.אני לא אוהב להשתמש בביטוי "חוויה משנת חיים" כי נדמה לי שהחיים שלי בסך הכל סבבה ומוגזם לשנות אותם מקצה לקצה בגלל סרט,אבל כן אגיד שכבר הרבה זמן שסרט לא השפיע עליי כמו הסרט הזה.
המוזיקה הכי עצובה בעולם- סרט באמת יוצא דופן שהוא פשוט עונג מיוחד.לא ראיתי אף פעם משהו דומה לזה אז קצת קשה לי להגיד עליו משהו אינטילגנטי.אבל סרט שמצליח לשלב נהדר בין בידור ואמנות,ומתחת לכל הצחוק והביזאריות הוא גם מאוד אנושי ויפהפה.
שרה"ט נכנס 100%
(ל"ת)
בקיצור, רשימת הסרטים שאני לא יכולה לזפזפ מהם
ומוצאת את עצמי רואה שוב ושוב:
המסע המופלא
שר הטבעות – אחוות הטבעת (בעצם כל השלושה אבל זה הטוב מביניהם)
המבוך של פאן
UP
AI אינטליגנציה מלאכותית
ממזרים חסרי כבוד
ואלס עם בשיר
חולקים את המקום השמיני המכובד:
הילדים של מחר, דוגמה, הקדושים מבוסטון, סרניטי, מעבר לכל חלום וירח
ככה
-לא הבנתי אם 2000 כלולה או 2010 אז תסננו "אומץ אמיתי" או "אחי איפה אתה" בהתאם לבחירה.
-ארץ לזקנים
-ייגמר בדם
-יחידה עלית (הברזילאי) מקום ראשון ברשימה הזאת.
-סרט לבן
-קיל ביל ואל תבלבלו ת'מוח שלי אני מכניס כאן את שניהם.
-אחרון חביב: (נו פה מתחילות הבעיות)
מתלבט על יורוטריפ, בוראט, זהות כפולה, חיים של אחרים, ירח, וקיס קיס, והצמד של ויגו מורטנסן (סימנים של כבוד והיסטוריה של אלימות) והג'וקר אביר אפל, וספר שחור של ורהובן….
וואלה קלוברפילד. אני הולך על קלוברפילד. דבילי או לא דבילי ממש נהנתי בקולנוע נו מה אני אעשה.
איזה סתום אני
מארס טורקי במקום השביעי.
איזה קלוברפילד ואיזה ספר שחור ואיזה נעליים.
חיים שכאלה
ברשות עצמי אני טיפה אעוף על עצמי ואומר שאני הראשון שזיהה.
והנה פה אני צופה מה הולך לקרות בסקר הזה.
נראה לי שהיום זה כבר לא כל כך ברור שהאביר האפל יזכה
לקח הרבה זמן עד שההייפ סביבו ירד, אבל נראה לי שאצל חלק מהאנשים הוא איבד מהמעמד שהיה לו בינואר 2010.
מסכים
מדסקלמר כבר עכשיו שמה שכתבתי אז היה נכון לאז ואפקט שרק וכו'. ועדיין יש לו סיכויים לא רעים בכלל.
שכחתי להוסיף גם אני דיסקליימר:
אני יודע שהדעה שלך מלפני 10 שנים רלוונטית ללפני 10 שנים. רק רציתי לציין איך שכנראה הזמנים השתנו ושאם הסקר היה יוצא בזמן אמת, הרשימה הסופית כנראה הייתה די שונה.
לא שיש לי בעיה עם זה, יופי של רעיון לסקר!
חוזר בי מהדיסקליימר :)
אפילו ההבחנה לגבי שרהט הייתה די נכונה
אגב, למי שעוד מתלבט
או רוצה לחזור בו (יש דרך? או מי שמילא מילא?), נראה לי שעמוד סקרי השנה מאוד יכול לעזור.
וגם סתם מעניין להשוות.
הופה.
חשבתי שזה יהיה פשוט כמו לפתוח צנצנת חמוצים, אבל מסתבר שזה מסובך יותר משחשבתי (כלומר… כמו לפתוח צנצנת חמוצים). אה, ותודה שגרמתם לי להרגיש זקן כשכל כמה שניות אמרתי "רגע, עברו יותר מעשר שנים מאז ש[הכנס/י שם של סרט] יצא?".
בלי חשיבות לסדר:
– המסע המופלא (מבחינתי הטופ של מיאזאקי)
– שיבת המלך (חוויה קולנועית של פעם בדור)
– הילדים של מחר (רבים ניסו לחקות אותו. רבים נכשלו)
– סנדקי טוקיו (הטופ של סטושי קון)
– שחקנית המילניום (הטופ השני של סטושי קון)
– האביר האפל (עדיין סרט גיבורי-העל הכי טוב אי פעם)
– שוטרים לוהטים (סרט הקומדיה האהוב עלי)
כאב לי הלב על: ממזרים חסרי כבוד, וול-אי, משפחת סופר-על, ממנטו, דו"ח מיוחד, מחוז 9, זודיאק, עיר החטאים, קורליין, מיליון דולר בייבי, כנופיות ניו יורק ו… טוב זה ייגמר בדם (*קריצה* *קריצה*) אם אמשיך למנות סרטים.
אז ככה
העשרה שהגיעו הכי קרוב לגמר: דו"ח מיוחד (איזה ספילברג. שיואו), להרוג את ביל: חלק 1 (הפסיד במקצה טרנטינו), שר הטבעות: אחוות הטבעת (ככה בונים עולם פנטזיה), וול אי (הפסיד במקצה פיקסאר), האביר האפל (הפסיד במקצה גיבורי על לשנת 2008), סרניטי (ג'וס וידון כשהוא ממש טוב), אקס-מן 2 (בריאן סינגר כשהוא ממש טוב), המסור (טוויסט המאה מבחינתי), קיס קיס בנג בנג (שיין בלאק כשהוא ממש טוב), אבק כוכבים (מתיו ווהן כשהוא ממש טוב. וגם ניל גיימן).
הנה… השישיה שלי. רגע, מה הסרט במקום הראשון, אתם שואלים? בקרוב תדעו. בכל אופן:
7. השתולים (2006)
הסקורסזה האהוב עליי אחרי 'הוגו'.
6. פשעים בזמן (2007)
לא הרבה מכירים את הסרט הספרדי הזה מהבמאי של "קולוסאל", וחבל. סרט המסע בזמן היחיד שאני מכיר שהוא אשכרה הגיוני.
5. איירון מן (2008)
סרט גיבורי העל הטוב יותר של שנת 2008. מה שקראתם.
4. למעלה (2009)
סרט הפיקסאר של העשור. וול-אי הפסיד לו בפוטו-פיניש, בגלל, אתם יודעים, סיקוונס הפתיחה ההוא.
3. ממזרים חסרי כבוד (2009)
הטרנטינו האהוב עליי. וגם בגלל, אתם יודעים, סצינת הפתיחה ההיא.
2. שר הטבעות: שיבת המלך (2003)
ככה נפרדים מעולם פנטזיה. כמו כן: שיבת האסקפיזם אל המיינסטרים – הפעם הבודדה ההיא שבאקדמיה הבינו לפתע מהחיים שלהם.
1.
…המשך יבוא…
הבהרה
אני מודע לכך שההודעה שלי נשמעת כמו טיזינג מטופש למשהו שלא בהכרח יעניין אי-מי, אז אני רואה צורך להסביר שהבחירה לסרט העשור (הקודם) שלי פשוט נכתבה כבר לפוסט אחר שיתפרסם בקרוב, ולא רציתי שתהיה כפילות.
סליחה ותודה.
ידעתי ששכחתי משהו
סנאצ' של גאי ריצ'י. מאד אהבתי את הסרט הזה. לא נראה לי שהוא היה נכנס לשביעייה, אבל אזכור של כבוד ודאי מגיע לו.
הדיבור על סיכום ה-00 יחד עם התמונה הזאת
גרמו לי לחשוב שמדובר ברשימה קולנועית אחרת, שאני לא חושב שאני רוצה לקרוא, אולי אם אני בשירותים.
עשור משובח
קודם כל, קצת אזכורים של כבוד:
"טים אמריקה", "רעם טרופי", "זולנדר" ו"קטע מהסרטים" – קומדיות נהדרות וקורעות מצחוק. האחרון הוא מסרטי הפרודיה הטובים שנעשו, וגם התפקיד הקולנועי הראשי הראשון של כריס אוונס (ואחד המוצלחים שלו).
"ספיידרמן 2" – סרטי קומיקס בהחלט היו…לא אחידים ברמתם בעשור הקודם (לא שבעשור הזה הם היו) וזה היה אחד מהמוצלחים ביותר.
"אולדבוי" – אף רשימת טוויסטים קולנועיים לא שלמה בלעדיו. ואיזה טוויסט זה.
"קלוברפילד" – נכון ש"המכשפה מבלייר" כנראה הכי מוכר בסרטי פאונד-פוטג', אבל גם לאחד הזה מגיע קצת קרדיט. בעיקר כשרוב מה הגיע אחריו בז'אנר היו סתם רצף של ג'אמפ-סקיירס מעצבנים.
"תן לאדם הנכון להכנס" – סרט הערפדים האהוב עלי, ואחד שכתבתי עליו ניתוח שלם כשהייתי סטודנט. נפלא, נפלא, נפלא. זה ממש עצוב שעשור לאחר מכן הבמאי של זה יעשה את תאונת הרכבת שהיא "איש השלג".
"סנאץ'" – הסרט הכי טוב של גיא ריצ'י והדמות הכי טובה של בראד פיט. Fight me (הזוכה מקבל קרוואן).
"מפלצות בע'מ" – הפיקסאר האהוב עלי, קצת מעל וול-E.
ועכשיו, טופ 7:
7. "כמעט מפורסמים" – עבר יותר מדי זמן מאז שצפיתי בו לאחרונה אבל התאהבתי כבר בצפייה הראשונה.
6. "דו"ח מיוחד" – ספילברג בשיאו. מהסרטים הבודדים שהצליחו לגרום לי לדמוע (אומר את זה פחות בקטע מאצ'ואיסטי ויותר בקטע של אין לי נשמה).
5. "שמש נצחית בראש צלול" – רכבת הרים של רגשות.
4. "ילדות רעות" – הוא קאלט מסיבה מסויימת. בטיול ללונדון לא מזמן הלכתי להקרנת quote-along, אולם שלם שמדקלם את הסרט בהרמוניה. היה שווה כל פאונד.
3. "האביר האפל" – מה שמתכוונים אליו כשאומרים "אירוע קולנועי".
2. "שוטרים לוהטים" – אדגר פאקינג רייט.
ובמקום הראשון הוא…היא…הם….בקרוב! באתרי הקולנוע הקרובים למחשבכם.
שבעת הסרטים שלי
כמעט את כולם ראיתי בזמן אמת בקולנוע או סמוך ליציאה, כך שייתכן וצפיה היום בסרטים האלו (או אחרים) תניב תוצאות שונות.
שר הטבעות – אחוות הטבעת – לא אשכח את הביקורת בעין הדג דאז, "הסרט לוקח אותך מנקודה אחת, מושב באולם הקולנוע, לארץ התיכונה". זה בדיוק מה שהוא עשה וממשיך לעשות בכל צפיה מאז.
הילדים של מחר – הסרט הזה ממש שידרג את חווית אמנות הקולנוע מבחינתי והקפיץ אותה לרמה אחרת. הכל שם פשוט מושלם. היה חייב לזכות באוסקר אך קוארון פיצה ובגדול בשנים לאחר מכן.
כנופיות ניו יורק – הסקורסזה הטוב ביותר, חייב להיכנס.
Man on wire – מהסרטים התיעודיים המוצלחים שראיתי אי פעם ולדעתי הולם לעשור שאחרי אסון התאומים. הדמות הראשית כל כך טובה, אי אפשר לכתוב דמות כזאת. מומלץ בחום לראות את הסרט ולא את הסרט העלילתי של זמקיס.
רידיק-המסע מתחיל – הפטיש הפרטי שלי. סרט קאלט שאני מצטט ממנו ומכיר את כל הדמויות והגזעים. בניגוד לקודמו ולממשיכו (שלמעשה היו אותו סרט) היריעה כאן ענקית ולא נגמרת.
רטטוי – מישהו כתב כאן על העשור של פיקסאר וזה מדויק, וזה הסרט הטוב ביותר שלהם בתחרות עם צש"ס 2. מקום של כבוד.
שוטרים לוהטים – מזל שראיתי אותו ברשימות השונות כי זה סרט גאוני כמו כל טרילוגיית הקורנטו. בייבי דרייבר לא קיים. שתדעו. פיקציה.
נשקלו רבים אחרים לאחר מבט ברשימות, ייתכן ויהיו שינויים 😜
ואני תמיד חשבתי שאני בדעת מיעוט בהערכה העצומה שאני נותן לד"ח מיוחד.
כנ"ל
הייתי בטוח שאני אהיה מהבודדים שיכניסו אותו לרשימה. (וניסוח טוב מצידך :) )
דו"ח מיוחד הוא מקרה מיוחד של סרט שמשתבח עם הזמן
מכיוון שבעוד שסרטי מד"ב מתיישנים עם הזמן, וככל שעובר הזמן רואים איך החזון של הסרט מתרחק מהמציאות, במקרה שלו ספילברג הצליח ליצור חזון שאותו אנחנו רואים יותר ויותר מתגשם – אמנם חיזוי פשע זה לא משהו שקיים, אבל המסמוס ההולך וגדל של הפרטיות, כולל הסצינה המדהימה של הפרסום המותאם אישית, הולכים וקורמים גידים לנגד עינינו.
חיזוי פשעים עוד לא, אבל מדינות רבות משתמשות כיום במערכת אלגוריתמית כדי להחליט למשל האם תשוחרר בערבות ואם כן כמה לדרוש, לפי פרמטרים כמו היסטורית כליאה, מצב כלכלי, מוצא וכו
מצטרף
(ל"ת)
הוא באמת סרט מעולה. צפיתי בו לפני כמה חודשים, והוא התיישן בצורה די טובה.
אבל בתור סרט המד"ב האהוב עליי של שפילברג בשנות ה-2000 הוא מפסיד לאינטיליגנציה מלאכותית. פשוט מושלם.
סרטי מד"ב שלא מתיישנים
דוח מיוחד בהחלט. יש עוד כמה כאלה.
אתם יודעים אבל שהסרט מדע בידיוני שהכי לא התיישן בהיסטוריה זה "שובו"..
נכון?
כאילו יצא אתמול.
"שובו"?
זה פריקוול ל"שורו" שאני לא מכיר?
(שואל כי יש לפחות שני תשובות אפשריות ל"שובו" כ"סרט המד"ב שהכי לא התיישן")
יש רק ''שובו'' אחד ואני לא מוכן לשמוע אחרת
מלחמת הכוכבים סאקס בולס אנד סוואלווס!!!!
מלך הטבעות או איך שלא קראו לשעממומון הזה גם סאקס בולס אנד סוואלווס.
מכיר את הסרטון הזה:
https://youtu.be/8d_oSWH4pMQ
בסיום של הסצינה סיגורני וויבר היתה צריכה להיכנס למסעדה ולירות בכולם.
ודרך אגב
אני מוריד את ייגמר בדם מהרשימה שלי ומכניס את ג'יי ובוב השקט.
אוקיי,הנה
אני בדרך כלל לא אוהב לבחור את "x הסרטים הטובים ביותר", אבל הפעם זה בא לי בקלות יחסית מפתיעה.
כמעט נכנסו: הילדים של מחר, ממזרים חסרי כבוד, מר שועל המהולל.
נכנסו:
שר הטבעות שני הצריחים – הטוב מביניהם מאחר שהוא כולל את עיקר הסיפור של גולום, את הקרב בנקרת הלם שהוא הקרב הטוב ביותר בטרילוגיה ואת צעדת האנטים שגורמת לי לצמרמורת בכל פעם שאני צופה בה.
דו"ח מיוחד – שילוב מושלם של רעיון מד"בי מעניין עם אקשן מצוין.
ברוז' – סרט הומור שחור נפלא שבבסיסו טרגדיה איומה. משחק מעולה מצד כולם אבל בעיקר קולין פארל.
יהודי טוב – אם בברוז' ההומור מסתיר טרגדית פשע כאן הוא מחפה על חוסר האונים שבחיים הרגילים מה שהופך את הסרט ליותר קרוב ויותר מטריד.
זה יגמר בדם – סרט שקשה להסיט ממנו את העיניים למרות הדברים האיומים שקורים במהלכו, בעיקר בזכות המשחק של המעורבים.
המסע המופלא – בסרט הזה צפיתי לראשונה רק השנה. אני אצטרך לצפות בו שוב כדי להכיל את כולו, אבל כבר בצפיה ראשונה ברור שמדובר בסרט יוצא דופן. עושר בלתי נתפס של פרטים ועיצוב דמויות.
שוטרים לוהטים – אולי הקומדיה האהובה עלי ביותר. זאת כבר קלישאה, אבל אכן מדובר בסרט שעובד יותר טוב בכל פעם נוספת שצופים בו.
שר הטבעות, סרט המאה שלי
נוח לי להתייחס לטרילוגיה כסרט אחד באורך סביר של 11.5 שעות, שמפוצל לשלושה חלקים קצרים![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
ואיכותו עולה ככל שהוא מתקדם בלי לפגום בייחודיות של הקטעים המוקדמים.
צפייה חוזרת שעשיתי לאחרונה רק הוכיחה לי שוב שמדובר בסרט/ים היפה/ים והטוב/ים בהיסטוריה בעיניי, לצערי זו חוויה שכנראה לא תחזור עד קץ הימים ותום העידנים, ריחמתי על אחותי הצעירה שצפתה איתי בפעם הראשונה בשר הטבעות, ועכשיו תצטרך לחזור לשיממון הסרטים בני התמותה.
אבל מי יודע, אולי תקוותינו האחרונה מחכה בסדרה של אמאזון, אם כי "מעולם לא הייתה תקווה מרובה, רק תקוות טפשים"
כמויות של קולנוע טוב
אבל הקרם של השמנת הוא 11 יצירות מופת והם לפי הסדר
11. באמריקה
10. אגורה
9. בית של חול וערפל
8. כנופיות ניו יורק
—–
7. ונילה סקיי
6. המבוך של פאן
5. מיליון דולר בייבי
4. ברוז'
3. קיל ביל 1
2. מלהולנד דרייב
1. דוני דארקו
יותר מהכל, הסקר הזה גורם לי לומר
"אלוהים אדירים, שנת 2000 הייתה לפני כל כך הרבה זמן ולא הרגשתי איך הזמן הזה חלף".
הדירוג לא משנה
הקריטריונים שלי לבחירה היו טיפה חוץ-קולנועיים. אולי יותר סוציולוגיים. וכמובן עם הטיה סובייקטיבית מוחלטת.
בדקתי האם *אני* זוכר היום את חוויית הצפיה הראשונית, עד כמה אני זוכר את הסרט ויחד עם זאת – עד כמה הוא "חשוב" חברתית בייצוג העשור ההוא דווקא.
אז יאללה-
* המסע המופלא – כי הוא מופלא.
* הר ברוקבק – כי הוא היה חלוצי וחשוב מאין כמוהו, ויחד עם זאת מאד יפה וקולנועי ולא מניפסטי
* לחזור – הסרט הכי טוב של אלמודובר בעשור הזה. ובלי אלמודובר אי אפשר
* וול-E – חוויית צפיה שומטת-לסת בזמן אמיתי וסרט קסום ואנושי (נו, כן) ותופס מהות חשובה של העשור שהביא לנו את הסמארטפון
* ואת אמא שלך גם – אחד הסרטים האהובים עלי אי פעם
* מולן רוז' – בגלל הצבעוניות והיצירתיות ובאז לורמן שלדעתי הוא גאון וגם בגלל שיקוף העשור (נירוואנה בפריז של תחילת המאה)
* יוסי וג'אגר – הסרט הישראלי הכי חשוב של העשור.
הסרט הכי חשוב של העשור והוא אפילו לא באמת סרט
כמו כן למה הכי חשוב בעינייך?
קודם כל ממנטו, אח"כ השתולים
ואז דו"ח מיוחד, להרוג את ביל ו-Oldboy.
אז אני אקח את ההודעות כאן כמדגם מייצג ואתעלם מהבחירות היותר קונסנזוסיאליות שלי. שני סרטים שבחרתי שלא ראיתי להם איזכור.
אויב בשער- הפקה עצומה של החזית המדממת ביותר בהסטוריה האנושית, החזית המזרחית של WW2. שמקבלת התעלמות בתרבות הפופולרית בדרך כלל. מדובר בקרב לא קל לתסרוט והוא נעשה בצורה נהדרת. הדמות של וסילי זאייצב ואהובתו כתובים בצורה מסורבלת למדי, אבל הדמות של הקומיסר כתובה מעולה ואד האריס נולד לתפקיד של קצין גרמני.
יוקרה- שני סרטים של נולאן מוזכרים כאן, ממנטו והאביר האפל. שלושתם הם ציון 10 מבחינתי. אבל להכניס 3 נולאנים לרשימה של 7 זה מוגזם, אז הבחירה שלי הולכת לממנטו ויוקרה.למה הם? אובייקטיבית האביר האפל הוא קולנוע גדול יותר. אבל שני הסרטים האחרים הם סרטים שכוחם המרכזי הוא לא העלילה אלא הצורה שבה העלילה מוצגת. מה שגורם להם להיות אמירה חזקה יותר על המדיום ועל העולם בכלל.
עשור כל כך הרבה יותר טוב מהנוכחי
האמת שכשמילאתי את הסקר בפעם הראשונה חשבתי שמדובר בסרטים מהעשור האחרון (2010-2019), והצלחתי להרכיב רשימה מוצלחת אחרי 4 דקות של דפדופים וחיפושים. אבל כשהבנתי שמדובר בעשור שלפניו והתחלתי לחפש ולחשב מסלול מחדש גיליתי שזה הרבה יותר קשה. לעזאזל, היו כל כך הרבה סרטים טובים בעשור ההוא!
בסוף הצלחתי להרכיב רשימה:
גלדיאטור- סרט מעולה ומרגש, מוסיקה מושלמת, ובעיקר הסרט המוצלח ביותר שאי פעם נעשה על העת העתיקה והאימפריה הרומית (חיי בריאן לא נחשב).
דוני דארקו- פוצץ לי את הראש לחלוטין. סקי פי חכם, לשם שינוי!
השתולים- מהמוצלחים ביותר של סקורסזה. עלילה מסובכת ומעולה, תצוגת משחק אדירה, ו-10 דקות סיום שהעלו את קצב פעימות הלב שלי לרמה שאף סרט אחר לא הגיע.
ממזרים חסרי כבוד- אוך טרנטינו, כל כך הרבה זמן עבר מאז שעשית סרט כל כך כיף.
זה ייגמר בדם- הסרט שהפך את דניאל דיי לואיס למספר 1 בעבורי עד להודעה חדשה.
3 אידיוטים- הסרט ההודי הכי טוב אי פעם. יש עוד מישהו במדינה הזו שמכיר?
שמש נצחית בראש צלול- הסרט שממחיש את האהבה הפשוטה בצורה המדויקת ביותר.
שוב, אני לא אומר שהסרטים בעשור הנוכחי גרועים, אבל נדמה לי שהעשור הקודם לוקח בפער (וזה שלפניו (שנות ה-90) לוקח גם אותו בפער).
כלומר.. הייתה על "3 אידיוטים" ביקורת פה באתר
והוא בדיוק עכשיו כיכב בכתבה על הסרטים ההודים ברשימת ה-250 בימד"ב.
אז כנראה שלא היחיד.
בכל מקרה, בחירה ראויה בהחלט.
היה לי די פשוט
היו לי בIMDB שבעה סרטים שדירגתי 10 והחלטתי לוותר על אחד מהם מפאת שני אחים כהן זה אחד יותר מדי, וכאשר הסתכלתי על ה-50 סרטים שנתתי להם 9 גם היה לי אחד שקפץ וברור מי השביעי.
ראויים לציון: אכזריות בלתי נסבלת (שווה עשיריה אם לא הייתי מכניס האחים כהן אחר, מבחינתי מדובר בקומדיה הרומנטית המושלמת), 3:10 ליומה, גראן טורינו, דוני דארקו, הבודדים, בעולם טוב יותר, הפסנתרן, בית יתומים, תא 211, פרשס, המתאבק, שיקגו, מרי ומקס, ספר שחור, מדורת השבט, שמש נצחית, חלומה של קסנדרה ומילק.
7. השעות – הציון 9 היחיד שנכנס, על אף שכל שהכנסתי בראויים לציון (והיו עוד איזה 30) נהדרים, הוא סרט שנשאר איתי הרבה אחרי והוא התמצית של כל מה שאני אוהב בקולנוע. מלודרמה שמונעת על ידי דמויות מעולות, אינטילגנציה שבולטת גם מצד היוצרים וגם מצד הדמויות צילום נהדר ותחושה של החמצה שנשארת איתי.
6. גלאדיטור – הוא הקדים את זמנו, הגיע בדיוק בזמן והיה נהדר. זה סרט אפי כיפי, שאמר משהו על תרבות ותרבות הריאליטי בפרט, עם הופעות נהדרות של קרואו ופיניקס שמזכיר את הוליווד הישנה בצורתה הטובה ביותר. יש לא מעט שסולדים מהסרט הזה ואני חושב שהסיבה לכך היא כי מדובר בסרט שרוצה להיות גדול מהחיים (בדומה לסרטים של סניידר דרך אגב) ואני לא יודע למה אנשים נרתעים מגרנדיוזיות ויומרנות בקולנוע כאילו זה דבר רע.
5. ולקחת לך אשה – הייתי המצביע היחיד שלו בסקר של הקולנוע הישראלי, מניח שזה לא ישתנה גם כאן. מבחינתי מדובר בסרט החזק בטרילוגיה, כל כולו כאב של דמויות אבודות. בשונה מגט שבו יש דמות רעה, כאן כולם פשוט תקועים וחיים חיים קטנים מלאי תסכול וזה כואב כל כך. אה ורונית אלקבץ נותנת את תצוגת המשחק הגדולה ביותר שנראתה על מסך הקולנוע דובר העברית.
4. אחי איפה אתה – עוד סרט אפי, שהוא כל כך מצחיק עם שפה כל כך ברורה
3. ק.ר.י.ז.י – תמיד סרטים הומואים נופלים מולי שטוח, אני לא ממש נהניתי כמו שאני רוצה להנות מהם. סופשבוע היה חמוד, יוסי וג'אגר זה קלישאה איומה, אור הירח השמים לי את התחת ועוד איזה מיליון סרטים. למעשה מהעשור הזה אני אוהב עם מינימום הסתייגות את מחסה וגם אני חושש שזה היה בגלל שחשבתי באותו רגע בחיים שגרתי בלוס אנג'לס עם זוגיות עם בטלן חסר תקנה שזה סרט לא מאד טוב שפשוט היה בנקודת זמן מאד טובה. ואז צפיתי בק.ר.י.ז.י שהבלבול של הדמות הראשית, האלמנט הדתי לייט הזה שהרגיש לי נורא מזרחי באופן אירוני להפליא, המקום של הדמות הגדולה מהחיים שמשלבת התנשאות על הסביבה וחרדה ממנה במקביל נגעה בי וזה היה אמין ומצחיק ונהדר. אני יכול לצפות בסצינה של דיוויד בואי ובסצינת הסיגריה ההפוכה עשרות פעמים.
2. הילדים של מחר – כנראה יכנס לסקר הסופי ויהיה הסרט שאצביע לו. הוא נהדר בתור משל אזהרה, אבל מעבר לכך הוא סרט טוב, מפתיע ועם דמויות מוצלחות ובניית עולם פנומנלית מעבר לכל.
1. קרוב יותר – מערכות יחסים, כח, אהבה ומין אצלי זכו תמיד לתפיסה מעוותת ואני חושב שהסרט הזה הזה מזקק את הכל בתמצית והוא אחד הסרטים היחידים שלימדו אותי משהו על עצמי לא נגעו בעצב פתוח אלא חשפו עצב פתוח. עד היום אם אני עונה אינטואיטיבית אני אגיד שזה הסרט האהוב עליי. מייק ניקולס הוא אמן של מערכות יחסים אינטלגנטיות, ופה הוא מבחינתי הגיע לשיא (לפחות קולנועי).
היה קשה
מוזר – אם זה היה נחתך בטופ 5 או טופ 10 הייתי עושה את הרשימה בשנייה, אבל דווקא לבחור 2 מתוך החמישייה שנייה שלי היה לי ממש קשה…
בכל מקרה חמישייה ראשונה היא ברורה:
Sin city – כנראה שזה רק אני, אבל בפער ניכר הסרט האהוב עליי מהעשור הזה, שילוב מושלם של שחקנים כיפים, דמויות ספיכיות וויזואליות מההמת.
Memento – הסרט הטוב של נולאן ואחד החכמים שראיתי בחיי
Snatch – נראה לי שהרבה אנשים שכחו את הפנינה הזו, ויש כאלו שאוהבים יותר את לוק סטוק. אין על ריצ'י ולבנות עלילה מפותלת מלאה בדמויות מרתקות עם טון של שחקנים נפלאים וכלב מצפצף אחד
The dark knight – אני מניח שזה יהיה גבוה בתוצאה הסופית – סרט פורץ דרך שהיום אולי קצת מיושן, אבל בזמנו היה יחיד במינו.
Eternal sunshine of the spotless mind – ואוו איזה רעיון גאוני לסרט, יחד עם אהובי ג'ים קארי
חמישייה שנייה:
Inglorious bastards – חייבים אחד של טרנטינו, אני לא סובל את קיל ביל (הנה אמרתי את זה)
No country for old men – סרט שהוא שילוב מושלם של גאונות תסריטאית וגאונות קולנועית
Watchmen – עוד סרט שאני מניח שיקבל רק את הקול שלי אבל לא אכפת לי – ברשימת האהובים שלי הוא שני רק לסין סיטי. הסרט רחוק מלהיות מושלם ויש כמה רגעים איומים ממש, אבל הרגעים הטובים כל כך משובחים + אחת הדמויות הטובות שראיתי על מסך הקולנוע (רורשך)
Black hawk down – סרט המלחמה הטוב אבר. נקודה.
Gladiator – הפקה שלא היה כמותה בתקופה ההיא, הסרט הכי ישן ברשימה אז קצת קשה להזכר בו, אבל אני זוכר את האפקט שהוא ייצר עימו
עוד כמה honorable mentions:
Ocean 11
District 9
Kiss kiss bang bang
Prestige
Zombieland
Into the wild
Children of tomorrow
Dawn of the dead
עשור משובח
הדבר הראשון שבלט לקראת סיכומי העשור (2010-2019) הקרבים, זה עד כמה העשור הקודם היה הרבה יותר טוב מהנוכחי.
לנסות לבחור רק שבעה סרטים מתוך כמות כ"כ רבה של יצירות מופת וחוויות קולנועיות משוגעות זה בלתי אפשרי. גם לבחור חמישים לא בטוח שהייתי מצליח בלי רגשות אשם רבים. אבל בסופו של דבר, זה גם כל הכיף ברשימות האלה, שמורכבות בעיקר מחוויות אישיות שמצביעות הרבה יותר על מי אתה ומה חווית בעשור האחרון, מאשר על טיב הסרטים עצמם.
ולכן, תודה רבה על הסקר הזה.
למעשה, מדובר בעשור בו עשיתי את צעדיי הראשונים בתור צופה קולנוע, בו התחלתי להסתכל על סרטים בצורה קצת שונה מאיך שצפיתי בהם בילדות. לא ראיתי יותר מידי סרטים בעשור הזה (בטח בהשוואה לעשור האחרון), אך עדיין כמה מהסרטים שהכי נגעו בי אי פעם, נמצאים כאן.
(אני קצת מרמה ובתוך הרשימה יהיו יותר משבעה סרטים. כמו כן, אין רלוונטיות למספור, אני חושב)
7. 'מעבר לכל חלום'
'מעבר לכל חלום' בשבילי הוא הרבה יותר מסרט. נכון יש בו סיפור קטן וחמוד על ילדה קטנה וחמודה שנפגשת עם העולם שלא בטוח שהיא אי פעם תהיה מוכנה לצאת אליו. נכון, הוא יפה בצורה מסנוורת עיניים וכל שוט בו, מהסימפוניה החמישית של בטהובן בתחילה, דרך הפילים במים, אי הפרפר, המדרגות האינסופיות ועד בית החולים הקטן בסיום, (ואפשר לעבר ככה שוט-שוט) הוא חלום. נכון, יש בו את אחת מתצוגות המשחק המדהימות של העשור. כל זה נכון מאוד, ועדיין לא קרוב להסביר ולא מרגיש מספיק-למה אני כ"כ אוהב את הסרט הזה. 'מעבר לכל חלום' מסמל, אולי, את הצורך האישי שלי בקולנוע ובכל מה שהוא בשבילי. הוא מצד אחד אבדן התמימות והילדות, אך עם זאת, הוא לידת הסיפורים והצורך בהם ובתוכם כל התמימות והילדות שלכאורה איבדנו.
6. המפתיע:
'זיכרונות מרצח'
היום כבר כולם מכירים את בונג ג'ון-הו. בשנים האחרונות הבמאי הדרום-קוריאני סוג של השתלט על עולם הקולנוע. עם 'רכבת הקרח' שאני אישית פחות אהבתי, 'אוקג'ה', סרט הנטפליקס שלו ובשנה האחרונה עם 'פרזיטים' שגם בישראל היה להצלחה עצומה. אבל לפני כל הסרטים המעניינים האלו, ג'ון-הו עשה יצירת מופת אחת אמתית שהיא גם קומדיה שחורה ששוברת לא מעט דברים בסיסיים בז'אנר הפשע. השילוב כאן של הומור ורצינות כ"כ מוזר, כשבהתחלה גרם לי לא להבין כלום ממה שקורה מול עיניי. אך ככל שהסרט התקדם, נתגלה כסרט שהוא גם מותחן אדיר, גם ביקורת נוקבת וסופר חכמה, גם כיף בלתי רגיל ופשוט סתם יצירת מופת מופלאה. זה היה כ"כ מפתיע, שעד היום ההפתעה הזאת יושבת לי טוב-טוב בראש. סרט ענק ענק ענק.
5. המפלצת:
'זה יגמר בדם'
גם כאן יש את אחת מהופעות המשחק הגדולות שראיתי בימי חיי וגם אחת המפורסמות אי פעם. אבל כאן, ההופעה המחשמלת של דניאל דיי לואיס מסמלת את הסרט עצמו. 'זה יגמר בדם' הוא סרט טוטאלי להחריד, של במאי טוטאלי להחריד. אם צריך לבחור את במאי המאה עד כה, אין ספק שלפול תומאס אנדרסון יש קייס מטורף. כמעט כל סרט שלו (רק את 'מוכה אהבה' אני לא כ"כ אוהב), הוא סרט אדיר שכבראשם עומד 'זה יגמר בדם' כאחד הסרטים העכשוויים הטובים שראיתי בחיי. הצפייה בסרט הזה היא חוויה קשה, מטרידה, נוקבת וכאמור סופר טוטאלית. אין איך לברוח מהמפלצת שגדלה איתנו על המסך, אין לאן לברוח מהעולם המפלצתי שנפרש בפנינו על המסך. קשה לי לחשוב על משהו שלא עובד בסרט הזה, קשה לי לחשוב על סצנה בה שהמילים 'זה מושלם' לא יצאה לי מהפה במהלך הצפייה. נכון, כנראה שאני קצת מגזים, אבל בדיוק בשביל הגזמות כאלה, יש סרטים כ"כ טובים.
עוד מועמדים ראויים: זה שלקח לו את כל האוסקרים החשובים: 'ארץ קשוחה' של האחים כהן, כשניתן גם להכניס את 'האיש שלא היה שם'. 'ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים' הרומני המסעיר, 'אלפנט' של גאס ואן סאנט ו'ממנטו' שעד היום, בעיני, מדובר בסרט הכי טוב של נולאן.
4. הטראומתי:
'רקוויאם לחלום'
הסרט השני של ארונופסקי, הוא הסרט שהכי הרבה פעמים ניסיתי לכתוב מה אני מרגיש כלפיו ומעולם לא הצלחתי. לא חושב שיש סיכוי שאצליח לעשות זאת גם עכשיו. רק בקצרה- זאת אולי החוויה הכי מסעירה וקשה שעברה עליי בעולם הקולנוע, חוויה שמצד אחד אני שמח שמעולם לא חזרה על עצמה לגמרי, אך מצד שני איזה מזל שיצא לי לחוות אותה. אם מדרגים סרטים רק ע"פ חוויות- 'רקוויאם לחלום' הוא הסרט הכי טוב שראיתי בחיי. החזון האמנותי של ארונופסקי מוגש כאן כאגרוף חזק לפנים ודריסה של הלב בכל פריים ופריים. מהעריכה הקופצנית, הצבעים האפורים, הסצנות הקשות וההתמכרויות שחוזרות בכל סרטיו, כאן ארונופסקי הצליח להציג אותם בצורה ה'טהורה' ביותר. סרט שלמעשה שר שיר הספד לכל החלומות שלנו, אך באותו הזמן גם מהלל אותם ומראה את הצורך הבלתי פוסק שלנו בהם (בדומה ל'מעבר לכל חלום' האמת, רק בדרכים אחרות לחלוטין ופסימיות להחריד). הסרט הכי טוב שראיתי שאני אף פעם לא ממליץ לאף אחד לראות.
מועמדים נוספים, שכל אחד מהם הוא יצירת מופת:
'בלתי הפיך' של גספר נואה שהעביר אותי חוויה דומה אך גם מאוד שונה-והצליח להראות עד כמה ה'זמן' ממנו אני גם ככה מפחד מאוד, הוא הדבר הכי נורא שיכול להיות.
'הרמוניות ורקמייסטר' הפיוטי של בלה טאר.
'מלהולנד דרייב' של דיוויד לינץ'. להסביר מה קורה שם, אי אפשר, להסביר מה חוויתי שם, אי אפשר. אבל זה פשוט וואו של סרט.
וסרט שממש רציתי להכניס לשביעייה ובסוף נשאר בחוץ: 'סינקדוכה, ניו-יורק' המשוגע של צ'ארלי קאופמן.
3. 'הטירה הנעה של האול'
הקשר שלי עם הייאו מיאזאזקי הגיע בגיל מאוד מאוחר. לא הראו לי את סרטיו שהייתי ילד ולמעשה לא שמעתי עליו עד שכבר עברתי את גיל 20. גם כשהכרתי אותו, היה לי נורא קשה להתחבר אליו ולמעשה דחיתי צפייה בסרטיו תקופה ארוכה, בזלזול של 'מה לי לראות פוקימון עכשיו?' כן, לא יודע מה חשבתי לעצמי. המחשבות המזלזלות האלה הרסו לי גמרי את 'הנסיכה מונונוקי', לו אני חייב צפייה נוספת מאז. היה לי נורא קשה החיבור בין האנימה היפנית שסמלה עבורי סדרות ילדות טיפשיות וילדותיות לבין הדברים הקשים שהתרחשו על המסך. ואז צפיתי ב'הטירה הנעה' והכל השתנה. מיאיזאקי הוא אחד הבמאים שאני הכי אוהב בעולם. כשאני לא מצליח להירדם בלילה, אני תמיד פותח קטעים מהסרט הזה (או מ'פוניו' או מ'הרוח העולה' למען האמת). הוא משמעות המילה 'קסם' עבורי. לכאורה 'המסע המופלא' הוא סרט טוב וחכם יותר שאני אמור לאהוב יותר ואכן אני אוהב אותו נורא. כי בטירה הנעה יש הרבה דברים שלכאורה אני לא אוהב בקולנוע. הוא ילדותי להחריד, יש לו מאה בעיות בתסריט, נראה שאפילו למי שכתב אותו, אין באמת מושג מה קורה בו ומרוב דמויות משנה, לא ברור מה רצו להגיד. בלאגן אחד גדול. אני פשוט לא מצליח להסביר למה אני כ"כ אוהב את הסרט הזה, למה כל פריים בו נוגע לי ללב. ואולי עצם זה שאני מודע לכל המגרעות שיש בו ועדיין אוהב אותו כ"כ, בלי שום צורך להסביר, אומר הכל.
חייב להזכיר כאן, חוץ מ'המסע המופלא' ושאר הסרטים של מיאזאקי, את שתי יצירות המופת של סטושי קון זצ"ל: 'שחקנית המילניום' המהמם ו'פפריקה' הפאקינג מדהים.
2. הרומנטי:
'מצב רוח לאהבה'
תבחרו בעצמכם: הצילום המושלם, המשחק הנהדר של שתי הדמויות הראשיות, הסיפור הקטן והנפלא, הצבעים, האווירה הקסומה או הפסקול המהפנט. נו, תבחרו בעצמכם. הסרט הזה הוא כ"כ הרבה דברים סותרים ביחד. הוא כ"כ עצוב, אבל גם שמח. הוא כ"כ אינטימי, אבל גם נורא מרוחק. הוא יכול להיות מעיק, אבל גם כ"כ נעים. הוא נורא עמוק, אבל פשוט להחריד. בסופו של דבר, הוא פשוט כ"כ אנושי וכ"כ כ"כ יפה.
לפעמים שאני חושב איך ניתן להגדיר באמת את מושג ה'אהבה', אני טוען שאי אפשר באמת, אבל 'מצב רוח לאהבה' לא רחוק בכלל מלהצליח לעשות את זה.
עוד מועמדים ראויים: 'אמלי', 'מרי ומקס', 'סולאריס', שצפיתי בו לפני המקורי של טרקובסקי ואהבתי נורא, 'לפני שקיעה' שהוא חלק מאחת הטרילוגיות הגדולות בהיסטוריה, ו'דבר אליה', הסרט האהוב עלי של אלמודובר.
1. 'שר הטבעות'
אני נורא-נורא-נורא אוהב את שר הטבעות.
זאת הייתה החוויה הקולנועית-החוץ קולנועית הראשונה שלי. פעם ראשונה שממש חיכיתי לסרטים שיצאו בקולנוע, שראיתי את הטריילרים, הפוסטרים, מאחורי הקלעים וקראתי כל שביב מידע על הסרטים האלה והתרגשתי נורא.
'שר הטבעות' הם לא הסרטים הכי טובים שראיתי בחיי, אבל הם לגמרי הסרטים שראיתי הכי הרבה פעמים, שאני זוכר כל פריים בהם,כל רגע בפס-קול, כל מילה בטקסט ושורה בתרגום.
אפשר גם לנתח למה פיטר ג'קסון גאון ומה כ"כ מדהים ומשוגע בטרילוגיה המדהימה הזאת, אבל לא מרגיש לי שצריך. לא מדובר בסרטים מושלמים (אלייז'ה ווד הוא ליהוק נורא ואיום למשל), אבל הכל בהם מושלם.
כי אני נורא אוהב את שר הטבעות, וככה זה כשאוהבים.
ועכשיו הבנתי שלא הכנסתי את 'עיר האלוהים' שזה חתיכת פשע. אז הנה הוא מקבל אזכור.
ורגע, מה עם 'דרך ללא מוצא', 'אינטליגנציה מלאכותית', 'משפחת טננבאום', כשהנערים שרים', 'דוני דראקו', 'ברוז", 'האחו הבוכה', 'דוגוויל', 'מחבואים', 'האביר האפל', 'היוקרה', 'הילדים של מחר' 'השעה ה-25', 'רטטוי', 'ביקור התזמורת', 'ואלס עם באשיר' ו'הזמן שנשאר' המהמם של אליה סולימאן ועוד המון כנראה.
טוב נו, זה באמת אידיוטי לעשות רשימות כאלה,
אבל זה כיף לא נורמלי.
עוד מישהו שבחר ב״מעבר לכל חלום״
עשית אותי שמח.
העשירייה שלי
האביר האפל
ממזרים חסרי כבוד
שודדי הקאריביים קללת הפנינה השחורה
זה ייגמר בדם
ארץ קשוחה
עיר האלוהים
זכרונות מרצח
הילדים של מחר
השתולים
קיל ביל 2
לתשומת לב המאחרים:
ההצבעה תהיה פתוחה עד יום שני בבוקר. זה הכל.
אני לא הולך להצביע.
יש יותר מדי סרטים מעולים, והסרטים שבהם אני הולך לבחור לא יהיו במעלה הרשימה (כי אני אוהב להצביע לאנדרדוגס). אז אציין חלק מהסרטים שלפי דעתי כדאי מאוד לראות:
אנימציה:
כוכב המטמון – אחד מסרטי הדיסני האהובים עליי. שונה ממה שהורגלנו אליו עד אז מהחברה הזו, ומרהיב מבחינת האנימציה. פורט על מיתרי הרגש באופן מאוד אפקטיבי.
מפלצות בע"מ – כנראה הסרט הטוב ביותר של פיקסאר. לא, הוא לא חכם ומתוחכם כמו 'משפחת סופר על' או 'רטטוי', והוא לא שאפתני כמו 'וול-אי' או מצחיק כמו 'נימו'. אבל יש בו את כל התכונות האלה, יחד עם הרבה מאוד רגש ואהבה. הסרט הכי "קלאסיקה" שלהם.
שרק – חייבים להזכיר את שרק. למרות תופעות הלוואי השליליות שהוא גרם להן – הרבה סרטי המשך, הרבה בדיחות מטא בסרטים מצויירים, הרבה ניסיונות לא מוצלחים לרצות את המבוגרים בסרטי ילדים – את העבודה שלו הוא עושה בצורה מעולה. נכון, היום הבדיחות שלו ייראו מיושנות, אבל הוא עדיין מאוד מצחיק, וכן תופס זווית מעניינת שעד אז לא הייתה קיימת בסרטי ילדים.
מפלצת של בית- כתבתי עליו כבר, אבל בגלל שזה היה מהפלאפון יצאה לי הודעה קצת מבולגנת. בקיצור, מדובר בסרט שנראה כמו עיבוד לאחד מסרטי צמרמורת. יהיה מפחיד לילדים קטנים, מלחיץ לבני נוער צעירים, ומעורר נוסטלגיה לצופים שהיו קוראים את ספרי צמרמורת בשקיקה. אנימציה מאוד מוצלחת לזמנו, עם עבודת דיבוב מעולה, ודמויות נהדרות. אני עדיין מקווה שיהיה אולפן כלשהו שייקח את הז'אנר ויתחיל לרוץ איתו, כי נראה לי שמדובר בשוק לא מנוצל.
המסע המופלא – אי אפשר בלי מיאזאקי, כי למרות שזה לא הסרט הכי מוצלח שלו, הוא עדיין עולה על רוב סרטי האנימציה האמריקאיים בעשרות מונים. אנימציה מרהיבה, וסיפור אגדות מהחלומות (וגם מהסיוטים). מניח שרוב הקוראים ראו אותו.
הקיסר נפל על הראש – סרט האנימציה המאוד מאוד מאוד מוצלח של דיסני, שלא לוקח את עצמו ברצינות בכלל ומצחיק גם בצפייה בפעם האלף. הסיפור שמאחורי הסרט גם מאוד מעניין (יש מקומות שבהם אפשר לצפות בו באופן פיראטי).
מדע בדיוני –
אינטילגנציה מלאכותית – סרט המד"ב הטוב של ספילברג, עם אפקטים שנראים מעולה גם היום, וסיפור שאפתני שמלווה במשחק מצויין של כל הדמויות. יש לו בעיות, אבל היתרונות שלו כל כך חזקים שאני כמעט ולא שם לב לחסרונות.
דו"ח מיוחד – אכן מצויין. חכם, מעורר מחשבה, חוזה את העתיד בצורה מקורית וריאליסטית. בצפייה האחרונה שלי בו שמתי לב שהאפקטים דווקא לא התיישנו טוב.
ילדי המחר – הסרט שמראה עד כמה אלפונסו קוארון במאי מוצלח. באמת סרט שאתם חייבים לראות.
אווטאר – נכון, הוא לא כזה שוויה בצפייה ביתית. אבל גם עשר שנים אחרי היציאה שלו, אין שום דבר שמשתווה לאפקטים התלת מימדיים ולעולם המדהים שג'יימס קמרון בנה בו. במידה והוא ייצא להפצה מחודשת בבתי הקולנוע (או שיש לכם מערכת ביתית מוצלחת לתלת מימד) בהחלט כדאי לראות אותו.
מחוז 9 – מוזר לי שהוא לא מופיע כאן אצל יותר אנשים, אבל סרט מוצלח מאוד (גם אם לא חף מבעיות). טייק מאוד ריאליסטי וקודר על פלישת חייזרים לכדור הארץ.
אקשן/הרפתקאות:
קיל ביל (שניהם) – אני לא אכביר במילים כי הוא כנראה ייבחר, אבל כנראה המוצלח ביותר של טרנטינו.
כדורגל שאולין – מצחיק, מופרע, טיפשי, מצחיק, מלא אקשן. מצחיק.
סקיי קפטן – דובר עליו בכתבה על הסרטים הלא מוערכים. סרט בניחוח של פעם.
טרילוגיית שר הטבעות – קצת התעייפתי מלכתוב, אבל אתם יודעים למה.
שודדי הקאריביים – סרט ההרפתקאות האולטימטיבי. לא עושים סרטים כאלה היום.
אבק כוכבים – מת'יו ווהן מראה איך עושים פנטזיה.
הארי פוטר והאסיר מאזקבאן – הספר המוצלח בסדרה עם העיבוד המוצלח בסדרה. בגלל אלפונסו.
קומדיה:
רעם טרופי – אם הוא לא יעלה אני לא מבין מהחיים שלי אז. באמת שמדובר באחת הקומדיות המוצלחות והכי און פוינט אבר (אל תצפו בגרסת הבמאי שהיא לא מוצלחת כמו הגרסא הקולנועית). דאוני ג'וניור מדהים.
קומיקס:
300 – עם כל הבעיות, הסטייל עדיין מדהים.
קונסטנטין – סרט קומיקס די נשכח, אבל מצויין פשוט.
אקסמן 2 – הסרט היחיד של בריאן סינגר שאני מחשיב לטוב.
הענק – כן, של אנג לי. עדיין אחד מסרטי הקומיקס האהובים עליי, והטובים בעיניי. לא מפוצץ באקשן, אבל מלא בסטייל קומיקסי, פסקול מעולה, וסיפור מעניין. מציע לתת לו עוד צ'אנס.
(אני גם חושב שאיירון מן והאביר האפל הם מהסרטים המוצלחים, אבל אתם הולכים לכתוב עליהם גם ככה).
בטוח שכחתי לא מעט סרטים.אבל הרשימה שלי עם 20 סרטים כבר, אז בטוח שלא הייתי מצליח לבחור 7.
פישליייק על קונסטנטין ורעם טרופי.
בכל פעם שאני נתקל בקונסטנטין ב'יס', אני לא יכול שלא לצפות בו עד תומו. אחרי המטריקס, הקיאנו הכי טוב בנמצא, וסביבו סט של אחלה הופעות של שחקני משנה.
ורעם טרופי מכיל רגעים מצויינים גם כן, מהדוד שמשחק דוד שמחופש לדוד אחר של רד'ג, ועד לסצינת הסיום/כותרות עם טום קרוז כפי שלא נראה מעולם.
ובשביעייה – קיל ביל, ממנטו, דו'ח מיוחד, שר הטבעות – אחוות הטבעת, המבוך של פאן, אולדבוי, ו – מלהולנד דרייב. וואו, שלושה במאי על בשיאם, זה לא קורה בכל עשור.
אולי הרשימה שלי תשכנע מישהו
את הסרטים ראיתי בפרק זמן נרחב, חלק כשהם יצאו, חלק רק לאחרונה. ייתכן שאם הייתי צופה בכולל בזמן אמת או היום הרשימה היתה שונה.
וול-אי – יצירת המופת של פיקסאר.
שר הטבעות: שיבת המלך – בתור הסוגר לסדרת הסרטים המדהימה הזו. אני חושב שזה הסרט שהכי אהבתי אבל האמת שהם מעורבבים אצלי. אני מניח שתהיה לשר הטבעות בעיה בסקר כי הוא מתחרה נגד עצמו.
שרק – בזמנו אהבתי יותר את מפלצות בע"מ אבל לפיקסאר כבר יש נציג וההשפעה לטווח רחוק של שרק גדולה יותר.
ממנטו – נולאן במיטבו. לאביר האפל פחות התחברתי.
דו"ח מיוחד – מד"ב אפל ומתוחכם עם הבימוי המופתי של ספילברג. אפילו היתה לו השפעה על פיתוחים טכנולוגיים (כמו בסרט דו"ח מיוחד).
אקסמן 2 – סרט קומיקס מדהים לפני שכל הסרטים הפכו לסרטי קומיקס. אין ספק שלסדרה המצוירת יש גם השפעה על הבחירה הזו.
סריניטי – וידון מראה איך לסגור כראוי סדרה שהעיפו אחרי חצי עונה.
כמעט נכנסו: גלדיאטור, משפחת סופר על, המבוך של פאן. בטח עוד כמה ששכחתי לגמרי כי קשה להיזכר פתאום.
הבחירות שלי
נמר דרקון
האיש שלא היה שם
אדפטיישן
דו"ח מיוחד
השתולים
זודיאק
האביר האפל
מי שבא לו יכול לראות את הסיבות לבחירה בפרויקט גיל 40 שלי – 40 שנים, 40 סרטים כאן
https://www.facebook.com/asaf.bareket/posts/10155875259349011
הרשימה שלי
כמעט ונכנסו:
סנאץ', חיים של אחרים, ארץ יצורי הפרא, ממזרים חסרי כבוד, המבוך של פאן, מחוז 9, אבודים בטוקיו, המתאבק, חתונה מאוחרת, אחי איפה אתה, הכפר (כן, זה של שיימאלאן!)
והשביעייה שלי בסדר אקראי
אמלי
שילוב מקסים של סרט אהבה וקצת פנטזיה עדינה. אודרי טוטו פשוט נפלאה. פסקול נפלא, מהיפים שנוצרו, אם לא היפה שבהם. אווירה קסומה לכל אורך הסרט. מהסרטים שגורמים לחשוב שהעולם הזה נהדר בכל זאת
שמש נצחית בראש צלול
סרטם הטוב ביותר של מישל גונדרי וצ'רלי קאופמן. סרטו הטוב ביותר של ג'ים קארי וקייט ווינסלט. כמה דמיון, כימיה טובה. כיף ממש של סרט
רקוויאם לחלום
סרט שהוא הזיה אחת גדולה. הסרט החזק ביותר שנעשה על סמים (כולל טריינספוטינג האופטימי). הסצינה האחרונה (חורף) היא מכה חזקה מתמשכת בבטן. הייתה לי דמעה לכל אורכה. מוזיקת נושא מדהימה.
נמר דרקון
אחרי הסרט הזה יצאו עוד שני סרטים דומים (גיבור, מחול הפגיונות) שבעיני היו כה דומים. שלושתם ברמה דומה. סרט שהעלילה בו לא ממש מהותית. אבל סצינות הלחימה שם נראות ומהפנטות כמו ריקוד. מקסים. ראיתי את הסרט בסינמטק תל אביב בצהרי שישי ויצאתי המום.
גלדיאטור
בן חור מודרני. סרטו המרשים ביותר של ראסל קרואו. אלים, חזק, מרשים ביותר.
דרכים צדדיות
פול ג'יאמטי באחד הסרטים המקסימים. סרט מסע בין יקבים (חובה לראות עם כוס יין ביד) ובמקביל סיפורי אהבה עדינים. אנושי ואמיתי
שר הטבעות אחוות הטבעת
אני לא מפריד בין הסרטים השונים. הסרטים הללו החזירו את הילד שבי. בכל פעם שיצאתי מהקולנוע רגליי כשלו והייתי המום ממה שראיתי (כמה פיוטי מצידי). איזה סרטים מדהימים. הראשון, הוא זה שיצר את כל זה וכנראה שבגללו טסתי לניו זילנד. ואני חושב שממנו מגיעה הסצינה הזכורה בעיני בכל העשור הזה : You shall not pass.
הבחירה שלי
לפי הסדר
1. ממזרים חסרי כבוד
2. זודיאק
3. יוקרה
4. קח את זה כמו גבר
5. מלחמת העולמות
6. ברוז'
7. לשמור אמונים
כמעט נכנסו: להתחיל מחדש, שמש, סופרבאד, כפרה, האיש שבפנים, אגורה, עד קצה העולם, הצעיף הצבעוני, 500 ימים של סאמר, המעיין, זומבילנד
יאללה, תורי
דחיתי עד עכשיו כי למי יש כוח לחפש רשימות ארוכות ולעבור עליהן… אבל עשור מתחלף רק פעם בעשור, אז אין ברירה. נכנסתי לקישור של ויקיפדיה ועברתי על הסרטים (האמריקניים) שיצאו בכל שנה. היה קצת מייגע, אבל משתלם, כי רק כך נזכרתי בלא מעט סרטים ששכחתי.
כיוון שבלאו הכי סיכויי להשפיע על הרשימה אפסיים, החלטתי שהקריטריון שלי יהיה "סרטים שצפיתי בהם כמה וכמה פעמים ולא נמאסו עליי". כלומר סרטים שאם יוצא לי לצפות בהם בכל נקודת זמן יש סיכוי לא רע שאסכים (וסביר מאוד להניח שגם יש לי עותק ב-DVD/בלו ריי על המדף). זה ממש לא קריטריון לסרטים טובים/איכותיים יותר (או עם איזשהו מסר/אמירה, חלילה); אם כבר, לסרטים מהנים (לפחות אותי, מן הסתם). הוא גם פסל סרטים שנהניתי לצפות בהם ואפילו חשבתי שהם טובים מאוד, אבל לא טרחתי לחזור אליהם עד עצם היום הזה (למשל "דוח מיוחד" שהוזכר כאן בלי סוף, או "נמר דרקון" שהפעים אותי בקולנוע). אם הרשימה הזאת נראית לכם קלילה ושטחית – זה הגיוני ומובן לחלוטין.
מילים ולחן
"פופ! הלך לי הלב". יו גרנט ודרו ברימור בקומדיה של העשור מבחינתי.
יומני הנסיכה
סרט הבכורה של אן האת'וויי, דיסני מתקתק שתמיד משאיר לי מצברוח טוב. וכמובן, ג'ולי אנדרוז מלכה.
שיקגו
למרות רנה זלווגר המעצבנת… העשור הזה החזיר את המחזמרים לקולנוע (מולאן רוז', פנטום האופרה, המפיקים, היירספריי, רנט, מאמא מיה ועוד) וזה היה נפלא; למרבה הצער לא כולם צלחו היטב את המעבר למסך (או את הצפייה השנייה שלי), אבל שיקגו היטב לעשות זאת.
באטמן מתחיל
כי אני אוהבת אותו הרבה יותר מ"האביר האפל" (אני יודעת שזה נדיר, אבל מישהו צריך) בעיקר כי הוא הרבה פחות אפל ויותר אופימי… ואני חובבת מושבעת של סרטי מקור.
סרניטי
כי ל"פיירפליי" הגיע הרבה הרבה יותר וג'וס לא אכזב.
נאמנות גבוהה
שמר על נאמנות די גבוהה לספר (שקראתי רק בדיעבד…). אני אוהבת את ג'ון קיוזק וג'ק בלאק אדיר.
ג'ונו
ראשית הרומן שלי עם אלן פייג' (היא עוד תחליק את זה) ועם דיאבלו קודי (שעשתה גם את "טארה" המצוינת).
בקטגוריית הסרט המונפש כמעט נכנסו: משפחת סופר-על, בולט (שניהם מעולים בעיניי), מעבר ליער, הקיסר נפל על הראש (שניהם חמודים, אבל פחות).
נשארו בחוץ: שר הטבעות (קשה לבחור ביניהם, וכל פרק ארוך מדי), שודדי הקריביים (בדיעבד היה רק אחד), איירון מן, בילי אליוט, השטן לובשת פראדה (3 שחקניות מעולות!), אושן 11, מעודדות צמודות, המלאכיות של צ'רלי, תחליקי את זה (Whip it), במה מרכזית (Center stage), ג'וזי והפוסיקטס (שהכרתי רק בזכות "עין הדג"!)…
וכאמור, עוד סרטים רבים שפשוט לא זכו עדיין לצפייה שנייה, בהם, למרבה האירוניה, "אווטר". קניתי בבלו ריי כדי לצפות בו שוב (ובכל התוספות), אבל כנראה הטביע חותם חזק כי אני מרגישה שאני עדיין זוכרת אותו טוב מדי! איך יכול להיות שכבר עבר עשור?!
פישלייק על המקוריות וכי הזכרת לי את ג'ונו
(ל"ת)
פישלייק כפול על מילים ולחן
אחת הקומדיות הרומנטיות המוצלחות – והפסקול של החתונה שלי (אחיות שלי ארגנו לי פלאשמוב לחתונה עם "פופ! הלך לי הלב")
אלופות!
אבל אי אפשר לספר על פלא כזה בלי איזו טעימת וידאו… אני חייבת לראות את זה!![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
אגב, למרבה הצער (והצער רב) חבריי הקרובים לא אוהבים את "מילים ולחן". מחדל. כבר שנים יושב לי עותק בלו ריי על המדף ואני מחפשת הזדמנויות לצפות בו (בחברותא) אך לשווא.
תארגני קון!
(ל"ת)