במקור: Freaky Friday
במאי: מארק ס. ווטרס
תסריט: התר האץ', לזלי
דיקסון
על פי ספרה של מרי רוג'רס
שחקנים: ג'יימי לי קרטיס,
לינדזי לוהאן, מארק הארמון,
צ'אד מייקל מוריי, ריאן מלגריני
ג'יימי לי קרטיס היא הפסיכולוגית ד"ר טס קולמן. יש לה שני ילדים – בת טינאייג'רית, ובן בגיל בי"ס יסודי. בכל בוקר היא נלחמת מחדש עם הבת, אנה, כדי שזו תואיל להתעורר, ותוך שהיא אוספת את 15 הפלאפונים שלה והפאלם, היא מוזגת חלב לקערת הדגנים של הבן ומאיצה בילדיה להיכנס לרכב כדי לנסוע לבית הספר.
בבית הספר אנה מתמודדת עם בעיות קיומיות חמורות כשנערה אחרת מגיעה לבושה בחולצה זהה לזו שלה. וגם המורה שלה לספרות (סמי ג'נקינס!) יורד לחייה ללא הרף. ומה שהכי גרוע – אמא שלה עומדת להתחתן בשנית. איזה חוסר התחשבות! היא לא רואה שהיא הורסת לה את החיים? ארררררגגגג!
עם בוא הערב יוצאת המשפחה למסעדה סינית, כי למי יש כוח לבשל. טס ואנה מקבלות עוגיות מזל עם פתק זהה, תמוה למדי. הן לא טורחות לשים לב לנאמר בו, וחבל שכך, כי למחרת בבוקר מתעוררת טס בחדרה של אנה. משהו מוזר לה. מנומנמת, היא מעבירה יד על השיער ("משהו קרה לו"), ועל החזה וקובעת "אלה לא שלי". אחר כך היא מורידה את היד כדי לבחון את הישבן: "זה בוודאי לא שלי!".
כשאנה מואילה להתעורר, מתברר שבאופן מסתורי כלשהו השתיים התחלפו בגוף. אבל שתיהן צפו במספיק סרטים, ולכן יודעות בדיוק מה הפתרון לבעיה: מכה עצומה בראש. אז הן הולכות כל אחת לקצה השני של החדר, ולספירת 3 דוהרות אחת לעברה של השניה. זה לא עובד. וזו כבר בעיה, ואנה, כהרגלה, מתעצבנת – זה אומר שמחר היא תצטרך להתחתן? איזה חוסר התחשבות! היא צעירה מדי. אמא שלה לא רואה שהיא הורסת לה ככה את החיים? ארררררגגגג!
וכך צריכה אנה למלא את מקומה של אימהּ כפסיכולוגית ("זה לא אתי שתתני עצות. פשוט תהנהני 'א-הא' עם הראש, ומדי פעם תגידי 'ואיך אתה מרגיש לגבי זה'?"), וטס צריכה לבלות יום בבית הספר, ולהבחן במקומה של אנה. מכאן ואילך ההתפתחויות נדושות למדי, אבל הן מבוצעות בחן רב עד שצחקתי המון.
אולי פשוט היה לי קל לצחוק – גם אני, בדומה לאנה, הייתי מתבגרת צינית שבטוחה שכולם נגדה. אמנם לא הייתי חברה בלהקת רוק, אבל גם אמא שלי חשבה שמה אני מקשיבה לו זה קקפוניה, במקרה הטוב. אז אני משוחדת. אז מה?
החלפת גופים בקולנוע היא דרך מקובלת מאוד כדי להוציא שחקן מטייפקאסטינג ולתת לו הזדמנות ליהנות, ובעיקר להוכיח את עצמו בתפקיד אחר (למשל, ניקולס קייג' העגמומי בתפקיד ג'ון טרוולטה הזחוח, ולהיפך), או כדי להוכיח את היכולות הקומיות המופלאות של השחקן. בדרך כלל סרטים מהסוג השני, הקומי בלבד, אינם מצחיקים, בשל התעקשות התסריטאים לאנוס את ההומור הטבעי לתוך סצינות סלפסטיק או סצינות שמקצינות למוות כל מאפיין של הדמות. ב'שישי הפוך', המבוסס על סרט בשם זה מ-76' (עם ג'ודי פוסטר בתפקיד הילדה), השכילו היוצרים לחמוק רוב הזמן מבעיות שכאלה – המצב המוזר אליו נקלעו שתי הנשים מספק הרבה בדיחות בפני עצמו, עד שאין צורך לתגבר אותו בסלפסטיק או הגחכה של דמויות אחרות (אם כי יש דמות אחת כזו. מזל שהיא לא מפריעה יותר מדי).
מבין שתי השחקניות הראשיות דווקא לינדסי לוהאן, שמגלמת את הבת, שיחקה, לטעמי, טוב יותר מג'יימי לי קרטיס. היה בה משהו מתלהב יותר, פחות מעושה, וגם בתפקיד האמא היא היתה חיה יותר, והמניירות של האישה המבוגרת נראו אצלה כל כך לא במקום (בצורה מצחיקה. לא פתטית), בעוד ג'יימי לי ניסתה להדגים התנהגות ילדותית, ונשארה פחות או יותר עצמה, רק חייכנית יותר.
מצד שני, יש המון רגעים שאפשר היה לפתח ונשארו סתם בגדר פריטי מידע לקישוט: כמו האח הקטן והבעיות שיש לו בבית הספר, או מטופל אובססיבי במיוחד של טס, שמוצג בפנינו ואז נעלם בלי לעשות שום דבר חשוב. יש גם הרבה דמויות שקיבלו אופי בעזרת "קיצורי דרך" – משפט מפתח אחד שהדמות אומרת מדי פעם, כדי לעבות את זמן המסך שלה או את חשיבותה-כביכול להמשך הסרט. לפעמים הקיצורים האלה היו פשוט גדולים מדי, וגרמו לדמויות (בעיקר הבחור שאנה דלוקה עליו) להתנהג באופן לא הגיוני בכלל, עד שיצאתי מהשמחה הכללית שתפסה אותי והזדקפתי בכיסא כדי שיהיה לי קל יותר לצעוק על המסך. כיוון שהייתי במצב רוח ידידותי לסביבה, נרגעתי מהר מאוד והקפדתי להסתכל כל הזמן על חצי הכוס המלאה: מבחינתי, כל תת-עלילה שלא פותחה, חסכה לי קלישאה בסיום. רק זה חסר לי, שאנה תפתור את הבעיות של כל המטופלים של אמא שלה. והחבר הזה של אנה ממילא מכוער. אז מה אכפת לי לשבת וליהנות?
אני יודעת שהחל מגיל מסוים כבר לא "קול" לאהוב את הסרט הזה, או אפילו להודות שהלכתם אליו מרצונכם החופשי. זו הרי בסך הכל קומדיה עם מסר של שלום ואחווה, וסביר – שומו שמיים – שאמא והאחים הקטנים יאהבו אותה. האחים הקטנים אפילו יותר, אם לשפוט לפי עדרי הילדים שהיו איתי באולם וצעקו "שיואו, זה הסרט הכי טוב שראיתי!". אבל אם אני שרדתי עדרי ילדים וזה אפילו לא גרם לי לאנטי כלפי הסרט, אז גם אתם יכולים.
לינקים:
אני מחכה לסרט *אמיתי* על החלפת גופות.
"כמה אתה נותן על שלושה ילדים שנעקרו להם העיניים?"
"יש לי פה תלמידת תיכון במצב כמעט מושלם, מעודדת לשעבר. רק בלי הקרקפת".
"לא, לא שווה, אני צריך את השיער. כושים אין לך?"
(לא, זה בסדר. הריבוי של "גוף" זה גם גופים וגם גופות. אני לא מנסה לרמוז שיש פה טעות. זה סתם מצחיק.)
היחיד של גופות זה לא גופה?
גם.
למילה גוף יש שתי צורות ריבוי: אחת ארכאית יותר, גופות, ואחת מודרנית יותר, גופים.
לגופה, לעומת זאת, יש רק צורת ריבוי אחד: סרט של סטלון.
ארר..
קודם כל מאוד נהניתי בסרט הזה. בניגוד לרוב הסרטים של דיסני ורוב סרטי הילדים בכלל הייתה בסרט הזה עוקצנות (דוקרנות?) מסויימת שאיזנה את הסכרניות המובנת בסיפור. אני מייחס את זה לבמאי מרק ווטרס שביים גם את הקומדיה המשעשעת "בית ללא חוקים", שעסקה בין השאר בגילוי עריות. ג'יימי לי קרטיס ולינדסי לוהאן היו מצויינות, מרק הארמון היה בכלל לא רע, שאר שחקני המשנה כנ"ל, ותמיד נחמד לראות את ווילי גארסון (או כמו שקוראים לא אצלנו "ההומו הזה מסקס והעיר").
שאלה
בסרט המקורי (שראיתי בערוץ 2 לפני המון זמן) היה מרדף משטרה מופרך שבו הוצגו השוטרים (שסה"כ עשו את העבודה שלהם) בתור סתם יצורים שצריכים לסבול. גם בסרט הזה היה דבר כזה?
לא.
אני זוכר את סמי ג'נקינס!
אה, וגם את ההבטחה שלי (שאיבדה בינתיים מהטעם שלה) לתת קישור לביקורת התומכת של צביקה בשור.
http://mixer.nana.co.il/Article/?ArticleID=84584&sid=49
הוא לא.
???
מה הקטע עם סמי ג'נקינס? לא קלטתי
אותו שחקן.
בתור המורה?? זה היה הוא?
את הורסת לי את החיים!
לא, את לא, לונג ג'ון. אחלה ביקורת, באמת.
אבל לא ניקולאס קייג' הדיכאוני התחלף עם ג'ון טרבולטה הזחוח – להפך. קייג' נתן את חצי השעה הכי טובה בקריירה שלו כפושע עם אקדחי זהב, שרק בא כדי להנות, ואז התחלף ונכנס שוב לתפקיד האב המדוכא ממות בנו, תוך שהוא מעביר את הידיים המזיעות שלו על הפנים של כל שאר הדמויות, כולל הניצבים. איכס.
נכון!
כל כך התעצבנתי מההעברה הזאת של הידיים על הפנים. כל הזמן חיכיתי שהילדים יגידו משהו בסגנון: "נו, תפסיק אבא! אתה מביך אותי." אבל אלה ילדי קולנוע מושלמים שאוהבים ליטופי פנים 3 פעמים ביום.
כמה חיכיתי שהסרט יופיע באתר ציפיתי לתגובות בעיקר…
אני ממש אהבתי את הסרט ואתם?
לא ביקשתי יפה מספיק?
בבקשה תשני את השם, קשה לי לראות שאני אומרת דברים שלא כתבתי מעולם…
אמנם יש בכך מן הכניעה,
אבל הרשי לי להציע לך את הכינוי "שיר האמיתית"
סתם, אני באמת בעד ששיר תחליף את הניק.
חשבתי שאני אסבול! (בעיקר מאז שהייתי צריך לראות את "יומני הנסיכה" בקולנוע בגלל איזה מישהו פסיכי שאוהב את ג'ולי אנדריוס), לא היה לי מושג שאני אהנה כל כך מהסרט המתוק, חמוד, מאמי הזה, אבל זה מה שקרה ומאז אני מספר לכל מי שרק מוכן לשמוע שחובה לראות את "שישי" ושהוא עושה טוב על הלב, ושדיסני שיחקו אותה בגדול.
)
(נ.ב – התכוונתי לכל מילה,
בלי
שלום.זו פעם ראשונה שאני כותבת באתר הזה. סתם חיפשתי במנוע חיפוש את שם הסרט "שישי הפוך" ורציתי לראות ביקורות עלוו, (כמובן שראיתי אותו כבר
אבל גם אחרי הסרט קוראים ביקורות לא?)בקיצור רציתי להגיד שהביקורת ממש טובה ושאני ממש מזדהה איתה
אז כל הכבוד ללונג ג'ון (המנהלת של האתר?)
ברוכה הבאה
צפוי, לא סוחף
מצטערת, הסרט לא גרם לי להיסחף איתו, ולא להזדהות עם הדמויות. הסרט צפוי ולא מצליח להצחיק
צפוי, לא סוחף
את חלקית צודקת לדעתי 10% היה מצחיק ו 90% היה בכלל לא מצחיק!!
הסרט
ראיתי אותו אתמול והוא דבילי ברמות מטורפות, אבל באתי אליו ברוח חביבה בכדי להעביר שעה קלה בכיף תמורת 30 שקלים.
לא חושב שצריך להתעמק בו יותר מידי, זה סרט טיפשי וילדותי כמובן, אבל מצד שני בלתי מזיק לחלוטין ופשוט כיפי ומהנה לצפיה, כמו כן תמיד כיף לצחוק ולגחך על הטקסטים הפלצניים והאמריקניזציה הנוטפת.
אין יותר מידי מה לנתח ואין מה לחפש את האופי של הדמות שהולך לאיבוד או וואטאבר… מי שבא עם ציפיות ליצירת מופת קולנועית, אז משהו לא בסדר אצלו.
הסרט
רק תהיה אחת.
איך ניתן לשים לב לאמריקניזציה, מבלי לנתח את הסרט?
(וזאת בהנחה שהוא אינו מכיל קטעים בוטים שאינם הולמים ילדים רכים בנפשם, כמו מסדר שבועת אמונים לשטר הדולר, או עיסוי מיוחד לנשיא ארצות הברית?)
סרט חמוד
לא הוא לא מתוחכם ויש שם כמה התנהגויות מוזרות של דמויות, אבל זהו סרט מאוד מהנה.
צחקתי הרבה, חייכתי הרבה, שרתי את השירים (פסקול ענקי!!) התאהבתי בכמה דמויות, הזלתי ריר על הבחור שבו הבת מאוהבת (טריסטן מבנות גילמור והוא גם היה צ'ארלי בדוסון קריק).
פשוט סרט חמוד!
סרט מדהים
הוא אולי קצת קצר אבל הוא סרט ממש יפה אולי הכי יפה שראיתי
סרט מדהים?
הסרט הזה לא מדהים……….
הוא חביב+
אני לא מבינה מה כולם מתלהבים ממנו כל כך זה סרט נחמד עם שחקנים חביבים.
העלילה לא כל כך מותחת זה סרט חביב עם סוף קישטי לש ממש מיוחד.
אני עדיין לא מבינה איך נתתי לחברות שלי לגרור אותי לסרט הזה…..
הוא נחד אבל בחייאת לקרוא לו מדהים???
אם כבר סרט מדהים זה סיפור אהבה בלתי נישכח עם מנדי מור..
או הצלצול אבל שישי הפוך??? לא הגזמנו??
רגע, נאפס את המדד
יש חביב, יש נחמד שזה חביב + ויש מדהים שזה כמעט מעפ"ג. הבנתי נכון?
באמת סרט חביב
אגב,מומלץ לראות אותו עם משהי סימפטית שלא תעיר כל הזמן הערות ותלונות נגד הסרט
אני חושבת שזה מה שהרס לי את החוויה…אחרת הייתי נהנת מהסרט.המלצתי:
לכו אליו.
יש לי שאלה…..
השירים בשישי הפוך…מי שרה אותם? לינדזי לוהאן או אשלי סימפסון…?
תלוי איזה שיר.
פה כתוב (כמעט) הכל:
http://www.imdb.com/title/tt0322330/soundtrack
שאלה
מישהו יודע אולי איך קוראים לשירים שהלהקה שרה?? אני כבר שנים מחפשת את השיר הראשון שהם שרים אני יודעת משפט מהשיר אבל לא עזר לי למצוא את השיר עצמו –
"take me awya" מקווה שמישהו יודע…
תודה יעל.
תשובה
תסתכלי על התגובה שמעליך. יש שם קישור לכל השירים שמושמעים בסרט.