 |
||
| אחרי שבמשך כמה שנים הוציאו סרטי אנימציה ממוחשבת בלבד, דיסני חוזרים אל סיפורי האגדות, אל הנסיכות ואל האנימציה המסורתית עם 'הנסיכה והצפרדע' שייצא בשנה הבאה. וכבר יש טיזר. היה שווה לחזור לעבר? |
31.07.2008
|
|
יומית
אחרי שבמשך כמה שנים הוציאו סרטי אנימציה ממוחשבת בלבד, דיסני חוזרים אל סיפורי האגדות, אל הנסיכות ואל האנימציה המסורתית עם 'הנסיכה והצפרדע' שייצא בשנה הבאה. וכבר יש טיזר. היה שווה לחזור לעבר?
אחרי שבמשך כמה שנים הוציאו סרטי אנימציה ממוחשבת בלבד, דיסני חוזרים אל סיפורי האגדות, אל הנסיכות ואל האנימציה המסורתית עם 'הנסיכה והצפרדע' שייצא בשנה הבאה. וכבר יש טיזר. היה שווה לחזור לעבר?
צירוף מקרים.
בדיוק קראתי על זה לפני כמה שעות טובות..
הוא אומנם לא עושה רושם טוב במיוחד,
אבל אלו רון קלמנטס וג'ון מאסקר, הבמאים\תסריטאים של 'אלאדין' ו'בת הים הקטנה'. הם כבר הצילו את דיסני פעם אחת והחזירו תקווה בהשקעה בסרטים באנימציה דו-מימדית, ואני מאמין שהם הולכים לעשות את זה שוב עם 'הנסיכה והצפרדע'.
ישנן גרסאות עדכניות יותר לסיפור
להלן גרסא יו-טובית:
http://www.youtube.com/watch?v=sNLHqhRh0Vw
זה נראה יותר מוצלח מגרסת
ההתרשמות שלי? זו לא חזרה למסורת של דיסני.
זו העלאת רוחו של רלף בקשי באוב, והאיש אפילו עוד לא מת. לא רק הבחירה בדמויות שחורות, גם בעיצוב שלהן יש משהו שמאותת חזק לסגנון הסרטים שבקשי עשה.
כמובן, בקשי עשה בעיקר סרטים מחורבנים, אז אפשר לקוות שהמחווה אליו תישאר בגבולות הסגנון בלבד.
ההתרשמות שלי? זו לא חזרה למסורת של דיסני.
אני מקווה שהסרט יהיה טוב כי אני אוהב אנימציה דו מימדית אבל הטריילר הזה ממש לא מצחיק ומאכזב
חוץ מדמות שחורה ראשית, שאני בספק אם זה קשור דווקא לבאקשי,
לא נראה לי בכלל. איך הדמויות מזכירות סרטים שלו?
ואני לא מסכים איתך. "אמריקן פופ", נגיד, הוא סרט מעולה עם פסקול מטורררף, "wizards" הוא מעניין, וגם ל"אש וקרח" יש את הרגעים שלו. האמת שנראה לי שאולי בגלל שלא ראיתי את ה"קלאסיקות" שלו, פריץ החתול וcoon skin (כתבתי את זה נכון בכלל?) אין לי את הבסיס למה שאתה מדבר עליו בדיוק, כי בטח לשם אתה מכוון ב"סגנון של ראלף באקשי".
בכל מקרה, אני בספק אם בסרט של דיסני הצפרדע יתחיל למזמז לנסיכה את החזה והם יעשנו ג'וינט.
אצל הנסיכה זה פחות בולט
(אם כי גם בעיצוב שלה הרגשתי משהו מהסגנון של בקשי), אבל הצפרדע הוא כבר דמות בקשית-טיפוסית.
לגבי הסרטים שציינת, צר לי – למרות ש-"אמריקן פופ" הוא סרט מעניין מכמה בחינות (אף אחת מהן לא קשורה למה שהולך על המסך), כולם נכנסים לאותה קטגוריה – זבל, ואפילו לא כזה שאפשר להנות ממנו. הסרטים של בקשי התהדרו תמיד בעיצוב מכוער (לא מהסוג המסוגנן, סתם מכוער), אנימציה מחרידה, ובימוי מרושל. האיש היה גרסת האנימציה הקולנועית לרוג'ר קורמן.
אז מה שאתה אומר בעצם, זה שהעיצוב של 'הנסיכה והצפרדע' הוא מכוער?
לא יודע, אותי הוא דווקא הרשים (הרקעים בעיקר. הדמויות פחות).
הנסיכה לא. הצפרדע? די.
רקעים קצת מוקדם מדי לשפוט על פי הטיזר הנוכחי.
וואלה, בצפייה ראשונה לא הרגשתי בזה.
אבל אתה צודק, יש בו משהו שמזכיר את הסגנון הבקשי.
יש גם משהו בתנועות של הנסיכה עם השפתיים שדי הפריע לי, אני לא בטוח מה. עוד מישהו שם לב לזה?
הצפרדע היא פשוט הומוריסטית.
זה לא עושה אותה באקשית. אפשר להגיד אותו דבר על האיילים מ"אחי הדב", או באמת הרבה מהסיידקיקים המפיגים קומית מהשנים האחרונות.
על הסרטים האחרים אני יכול להחליק, אבל "אמריקן פופ" הוא בהחלט סרט טוב ומאוד תופס. זה סרט גדילה ומסע נהדר, האנימציה שלו כן מעניינת, והוא אשכרה הוציא כמה שירים טובים מהאייטיז, שזה הישג בפני עצמו. המשחק שם טוב ואמין, הדמויות בנויות היטב… אמ… נראה לי שאני אתחיל לחזור על עצמי מהנקודה הזו והלאה, אני אסיים כאן.
דמות הסטלן...
למה בסרטי האנימציה של השנים האחרונות צריך לתקוע דמות משנית בסגנון סטלן גרובי…
כאילו שהדמוית הראשיות כבר לא מסוגלות לסחוב סרט שלם לבדן…
דמות הסטלן...
שאלה טובה.
הוא דווקא נראה לי יותר כמו
הילבילי יודע-כל.
הוא דווקא נראה לי יותר כמו
לי הוא נראה כמו המספר או משהו כזה. כמו המוכר באלדין רק עם תפקיד יותר גדול.
אתנחתא קומית.
והאנימציה נראת אנכרוניסטית להפליא.
לדעתי זה בזבוז זמן וכסף; התלת מימד עובד יופי (כל עוד משקיעים בעלילה). שיהיה.
אתנחתא קומית.
אוי, כמה שאני לא מסכים איתך. לדעתי באנימציה ידנית יהיה קסם שלעולם, לעולם לא יהיה אפשרי לשחזר באנימציה ממוחשבת. חוץ מזה, בממוחשבת יש בד"כ גם ברק מתכתי שכזה לכל (או לפחות לרוב) הדברים שעל המסך, ובינתיים ראיתי מעט מאד נסיונות לעמעם אותו. זה לא משהו סופר מורגש, תלוי באיזה סרט, אבל בד"כ אפשר לראות אותו.
גם בסרטי האנימציה התלת-מימדית יש קסם מסויים.
אבל הקסם בסרטי האנימציה הדו-מימדיים הוא חד פעמי. יש בו משהו תמים כזה ומקסים.
הקסם הוא בסוג האנימציה?
לא בתקופה, באנשים הספיציפיים שחיו אז, ו/או תחושת נוסטלגיה?
בהכל לדעתי.
גם בתקופה, באנשים, בתחושת הנוסטלגיה, שלזו האחרונה תורמת מאד האנימציה המסורתית ולא הממוחשבת. למה לא?
סטלנות היא כנראה משקפי השמש החדשים
לפירוט נוסף, ראו את תגובתו המצוינת של רד פיש בעניין:
כתבה מספר 2375
לא בדיוק חזרה לעבר
אפשר להגיד שזו חזרה לעבר, אבל בלי הגזענות. או, אם לדייק, חזרה לעבר אבל עם מלא פוליטיקלי קורקט ומגע רציני של שנות ה2000. בוא נראה-
1. נסיכה שחורה ולפי השיר נראה לי שגם העלילה מתרחשת בניו אורלינס.
2. הנסיכה מכירה את האגדה ואפשר לנחש שהסרט מתרחש בזמנינו, או לפחות קרוב אליו.
3. סיידקיק הילבילי שסטלן כמו שהזכירו בתגובות מעלי.
הייתי אומר שלפעמים צריך לחזור לעשות את מה שאתה יודע לעשות הכי טוב, ומבחינת אנימציה זה בהחלט שם, אבל מבחינת קונספט.. אני לא יודע אם דיסני יכולים לעשות עדיין סרט עם נוסחא אגדתית בלי מודעות עצמית וירידה על עצמם.
היא שחורה?
אני חייבת לציין שלא שמתי לב בכלל…
יאי!
התגעגעתי לאנימציה הזאת. אני רק מקווה שהם זכרו לעדכן את חוש ההומור, לא העתיקו יותר מדי קווים מנחים לא מוצלחים מגל סרטי האנימציה הכאילו-מתוחכמים-יותר של השנים האחרונות, ולא הגזימו עם הקטע של "איזה חמודים ומצחיקים הם שחורים".
הקטע עם השחורים נכון, אבל אני מקווה שיהיה איזה סיידיקיק שיגיד
"man, that is wack". בכלל, אני אוהב את המבטא הזה שלהם, עם הדיבור מהאף.
דווקא מה שמעניין
זה הפסקול של הסרט. הרי במלך הג'ונגל כבר היה מעין פסקול ג'אז/בלוז של ניו-אורלינס.
מלך המה? בלוז?
ספר הג'ונגל, דומני
ואכן, מדובר באחד הסרטים הכי סטראוטיפיים בתולדות דיסני. שני רק לאלאדין.
אה, ספר הג'ונגל (מכה במצח)
ואני ניסיתי להבין איפה היה ג'אז או בלוז ב'מלך האריות'.
גם ב''הרקולס'' (הגרוע) היה תפקיד מרכזי למקהלת גוספל שחורה,
בתור ה"מקהלה היוונית" מהטרגדיות. וכאילו, מוזיקה נחמדה, אבל השילוב היה כל כך לא מתאים ונטול טעם טוב. כמו כל הסרט הזה עם העלילה המקושקשת שלו והאסתטיקה האובר-סופר-הידרו-צבעונית.
וואו! אני כל-כך לא מסכים!
לדעתי המוזיקה היתה טובה, ודווקא התאימה לאווירה הכיפית והצבעונית שהיתה לאורך הסרט.
אוי כמה שאני לא מסכימה איתך.
אבל אני משערת שעל טעם ועל ריח וכל זה.
סטריאוטיפי? באיזו צורה?
ספר הג'ונגל, דומני
עד כמה הסרט יכול להיות סטריאוטיפי כשיש בו בדיוק שתי דמויות של בני אדם?
אף אחד מהם לא אפרו-אמריקאי.
ביתר רצינות, נטען שדווקא יש בסרט אפרו אמריקאי – מלך הקופים לואי. נטען כי הרצון שלו להיות אדם והעיצוב שלו מיועד להיות פארודיה על שחור שרוצה להיות לבן, ושר ג'אז שהוא מוזיקה של שחורים. יש טוענים שהשם 'לואי' מכוון ללואי ארמסטרונג. יש גם כל מיני התייחסויות וציורים שעשויים להיות מפורשים כרפרנסים לקריקטורות של שחורים משנות השלושים והארבעים.
יש, כמובן, שתי בעיות עם הטיעון הזה- האחד, הדמות שדובבה אותו והוא גם עוצב על פיו – הוא זמר ג'אז\סווינג לבן, לואיס (לואי!) פרימה. הבעיה השניה היא שמוגלי איננו לבן בשום אופן.
כשרוצים, מאוד קל להאשים את דיסני בגזענות
האתר Cracked, בו אני מאוד נהנה לקרוא, פרסם פעם רשימה של 9 הדמויות הכי גזעניות מסרטי דיסני. את רוב הרשימה אני יכול לתאר רק כבולשיט שנובע מתוך שנאה טהורה לחברת דיסני. יש דמות או שתיים שאכן ניתן לזהות בה מאפיין גזעני (הקנטאור השחור מפנטסיה, שהוסר בגרסאות מאוחרות יותר*), אבל הרוב מתעלם מהכוונה המקורית ומרוח הסרט:
http://www.cracked.com/article_15833_9-most-racist-disney-characters.html
*גם על זה הם מתלוננים. מתברר שלהסיר מהסרט דמות שחורה בעלת מאפיינים גזעניים זה גרוע יותר, כי עכשיו אין בכלל קנטאורים שחורים בפנטסיה!
נ.ב.
כפי שמצוין באחת התגובות לרשימה, הם טעו בכל זאת. יש בסרט עוד שתי קנטאוריות שחורות.
עכשיו, ברצינות.
איך קוראים לסרט: פנט*ז*יה או פנט*ס*יה?
על קופסת מארז הוידאו רשום ''פנטסיה''
המממ.... טוב.
בכל מקרה, עם גזענות או בלי, זה סרט האנימציה הטוב ביותר, EVER!
זה קל כי יש הרבה ראיות
קשה לדעתי להכחיש דברים כמו הילד האפריקאי במקום הראשון, העורבים מדמבו, או לחלופין [מה שדווקא לא ברשימה] הצבועים ממלך האריות. לגבי לואי מלך הקופים, אני חושד שאם יש שם משהו גזעני זה בעיקר יוצא דווקא מהמקור הספרותי.
אה, ואם כבר מדברים על ספר הג'ונגל,
זה קצת
אבל לא נורא-
בשנה שעברה הוצג במוזיאון ישראל וידאו ארט ממש מגניב שהיה למעשה ספר הג'ונגל על כל אורכו, אבל כשכל דמות מדובבת בשפה אחרת. אני ושאר הכיתה שלי לסיור צפינו מרותקים עד סוף הסרט ואז ראינו את שאר התערוכה בחופזה לפני שהאוטובוסים יגיעו.
[הדמות העברית, אגב, היתה באלו הדב. כבוד למגזר.]
וואו, זה נשמע ממש מגניב.
אני רצינית לגמרי. אני לא סובלת וידאו ארט בדרך כלל, אבל זה דווקא נשמע נפלא! הלוואי והייתי יכולה לראות את זה.
אבל חוץ מזה – אלוהים אדירים, איך היוצר הסתדר עם זכויות היוצרים?!
דמבו יצא ב-1941
יחסית ליצוג שהיה לשחורים בסרטים מאותה תקופה, דיסני יצאו מאוד סובלניים. קודם כל, כי בכלל נותנים להם אופי וטקסט. "מר סמית הולך לוושינגטון", סרט שמקדש את הדמוקרטיה האמריקנית, מציג שחורים רק כפועלים חסרי אופי או הפוגה קומית סטראוטיפית למדי. אין בסנאט אפילו אישה אחת, האם זה הופך את הסרט לסקסיסטי, או שכך פשוט היה מקובל באותם ימים? איך יתיחסו בעוד חמישים שנה ליצוג של הומואים בסרטים בני ימינו?
לא רק שהעורבים בדמבו הם עגולים ביחס לדמויות מקבילות בהוליווד של אותן שנים, הם מוצגים כדמויות חיוביות.
עזוב את מר סמית',
"חלף עם הרוח", שזכה באוסקר ב-1939, הוא סרט גזעני במוצהר שמבוסס על ספר שהיטלר היה מחבב (אופס, הפסדתי בוויכוח). מתישהו באזור 1941 השחקנית מירנה לוי, שהיתה אז כוכבת ענק, הביכה את האולפנים כששאלה למה אי אפשר לשבץ סטטיסט שחור בתור "איש עם תיק ג'יימס בונד שעולה במדרגות של בית המשפט" (הצעה מהפכנית בתעשיה שלא הציגה שחורים אלא אם הם היו משרתים). בקיצור — יחסית לתקופתו, "דמבו" היה סבבה.
That said, עדיין הייתי מרגישה אי-נוחות עזה אם הייתי צריכה לצפות בו בחברת ילדה אמריקאית שחורה. "ג'ים קרואו"? אאוץ'.
בכלל
רוב הדברים שהוצגו פה הם מלפני שנות ה-80 שאז היחס לשחורים לא היה מלבב בכלל…
זה כמו שפה, אם נסתכל על סרטים ישנים נוכל לראות סטריאוטיפים של "אשכנזי משכיל" ושל "מזרחי חסר השכלה" וכד'…
בדיוק לאחרונה ראיתי סרט
משנת 1941, על משפחה שגרה בכפר, עם מטרות טובות ושוביניסטי לגמרי. בהזדמנות אחת הבן שאל בתמימות את אמו:
-אמא, האם יש לך משאלה כלשהי?
-בטח בני, לכולם יש משאלות. גם אחרי שקיבלת את מה שרצית, אתה תמיד רוצה עוד…
-אבל למה, אמא? מה יש לך לבקש? את כבר נשואה, עקרת בית, ויש לך את אבא ואותי!
-ובכן, בן… [ופה כבר נמאס לי להקשיב והחלפתי ערוץ]
אבל אם כבר, הסרט הגזעני ביותר שאי פעם שמעתי עליו (עוד לא יצאה לי ההזדמנות לראות אותו) הוא Birth of a Nation של ד. וו. גריפית', שנחשב, אם לאמר את זה כך, לסמאח האמריקני הראשון. הסרט עצמו שנוא על אוהבי קולנוע בדיוק באותה רמה שהוא אהוב על ידי אחרים.
למרות שהסרט הזה גרם בפעם ראשונה לשחור/ה לזכות באוסקר.
למרות שהסרט הזה גרם בפעם ראשונה לשחור/ה לזכות באוסקר.
איך בדיוק אם האוסקר הגיע רק 12 (או שזה 13?!) שנה אחרי הסרט?
הוא לא
חלף עם הרוח יצא ב-1939. האוסקר מחולק מאז שנת 1929.
גם היו שתתי דמויות שוביניסטיות בדיסני.
כלומר, רוב סרטי הנסיכות של שנות ה-40-50-30 שובינסטיים בפני עצמם, אבל היו סרטים שהדמויות השוביניסטיות היו שליליות, כמו במולאן, השדכנית המגניבה ביותר אי פעם, או בהיפה והחיה או באלאדין (ג'אפאר).
בואו נאמר
שרוב העלילות והדמויות היו שובינסטיות, לא רק שתיים. אי אפשר להתעלם שברוב הסרטים של דיסני יש איפיוניים מאוד מגדריים לתפקידים הנשיים ולתפקידים הגבריים.
ואי אפשר גם להתעלם מכך
שהסרטים מוצגים מנקודת מבטן של הבחורות, שלרוב הנסיכים הם בובות חסרות אופי, ושבהרבה מאוד מהפעמים הבחורה היא זו שמצילה את הבחור ולא להיפך.
אפשר להגיד הרבה דברים שליליים על סרטי דיסני – הם בטח לא מופת לשוויוניות מגדרית, או שוויוניות בכלל, אבל הם גם לא הרוע בהתגלמותו, גם לא ביחסי גברים – נשים.
באיזה סרט הנשים מצילות את הגברים?
אני מסייגת את כל האמירות שלי בכך שאני לא כל כך מכירה סרטים של דיסני אחרי אלאדין, אבל בהתחשב בהסתייגות, אני לא זוכרת אף סרט שעסק בקשר בין גברים ונשים שבו הנשים לא הוצגו כפאסביות ברגע הקובע ונתונות לחסדיהן של הנסיך שיציל אותם. ולתוספת, רגע הקתרזיס והסוף של הסרטים בד"כ נגמר בחתונה.
בת הים הקטנה, היפה והחיה, מולאן, פוקהונטס
כולם אמנם חדשים יחסית, אבל הם מציגים דמות נשית עצמאית וחזקה לפחות כמו הגבר כנגדה. זה כבר הגיע למצב בו דיסני מפיקים את "מכושפת" כפארודיה על הקלאסיקות האנטי-פמיניסטיות של עצמם.
לגבי חתונה
זה "סוף טוב" מקובל בסרטים שמציגים סיפור אהבה גם כשהדמות הראשית היא גברית, כך שאני לא חושבת שיש כאן בעיה מגדרית כלשהי. חתונה נתפסת כאיזושהי הוכחה ניצחת לכך שהיא שלו והוא שלה, ועכשיו הם יכולים לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה (פוטנציאלית). אפשר לטעון שזו צורת מחשבה מיושנת ושמרנית, אבל היא לא קשורה לפמניזם / שובינים וכו'. נראה שאפילו אצל דיסני החתונה יוצאת מהאפנה, כי בסרטים החדשים יותר (אחד מהם הוזכר בדיון) כבר אין בהכרח חתונה בסוף הסרט.
אני באמת לא זוכרת סרטים חדשים יחסית שלהם
אני שמחה לשמוע שיש התפתחויות ושינויים של התבנית הישנה.
זו הסיבה שלא טרחתי לצפות בסרט ההמשך,
ומהניסיון המועט שהיה לי עם סרטי המשך של דיסני, הגעתי למסקנה שהם מביכים, מבזים את הסרט הראשון ומשאירים טעם רע בפה. אז למה?
כי אני תמימה שמאמינה בנצחון רוח האדם על פני תאגיד מרושע.
(וכי התגעגעתי למושו ולצרצר)
הו! לעזאזל!
שכחתי… חטאתי… פשעתי… מצטערת!
(בלי
. באמת פשוט לא עלה בדעתי ש… שאני כותבת משהו שמישהו אולי לא יודע)
אני חוששת ש''סתמיות''
היא דווקא הנקודה התדמיתית הפחות בעייתית של העיר.
מה לכל הרוחות פאסיבי בבל?
מה, נשים צריכות לקרוע לאנשים את הצורה כל הזמן כדי להראות שהן שוות משהו? אולי בל לא יודעת להילחם, אבל פאסיבית היא לא.
בכלל, משהו לגבי סרטי דיסני וגבריות
אלאדין הוא הסרט הראשון של דיסני בו הדמות הראשית היא של גבר. הפקות קודמות התמקדו בנשים, ילדים או בעלי חיים. אלאדין, שבעצמו מגרד מלמעלה את גיל ההתבגרות, הוא הגבר האנושי הראשון שדיסני הציבו כדמות הראשית. אחריו עוד באו הגיבן מנוטרדם, הרקולס וטרזן, כולם דחויים חברתית וצריכים להוכיח את עצמם בפני הצופה. דיסני מעולם לא יצרו סרט בו הנסיך הוא הדמות הראשית (להוציא את מלך האריות).
ו'הקיסר נפל על הראש' ו'כוכב המטמון'.
גיבור ''הקיסר נפל על הראש'' הופך ללמה בתחילת הסרט.
מה שנותן הזדמנות לשאול את השאלה הדו משמעית - למה היא לא גבר?
שזה בדיוק מה שאמרתי בפעם הקודמת בוויכוח על דיסני.
כתבה מספר 3958
או ל''דמבו''
לא רק הפסקול
קו העלילה מתרחש בניו-אורלינס
אני כל כךך מחכה לזה.
יש לי הרגשה ממש טובה בקשר לסרט הזה. הטיזר מתוק בעיני, טיאנה יפהפיה והצפרדע שעשע אותי מאוד (אהבתי את ההבעות שלו). וגם היתוש. האנימציה נראית ממש יפה ואני כל כך שמחה שדיסני חוזרים לאנימציה דו מימדית.