 |
||
| נחשו מי בין המועמדים לפרסי הבימוי והסרט הטוב ביותר באנני, האוסקר של האנימציה? הישראלים '9.99$' ו'ואלס עם באשיר' (שמועמד גם על תסריט ומוזיקה). הרבה כבוד. | 
02.12.2008
|
|
יומית
נחשו מי בין המועמדים לפרסי הבימוי והסרט הטוב ביותר באנני, האוסקר של האנימציה? הישראלים '9.99$' ו'ואלס עם באשיר' (שמועמד גם על תסריט ומוזיקה). הרבה כבוד.
נחשו מי בין המועמדים לפרסי הבימוי והסרט הטוב ביותר באנני, האוסקר של האנימציה? הישראלים '9.99$' ו'ואלס עם באשיר' (שמועמד גם על תסריט ומוזיקה). הרבה כבוד.
מה צופן העתיד?
זה לא חדש שמסתובבים בארץ אנימטורים מאוד מוכשרים. אני לא מתכוון דווקא לסרטוני הפלסטלינה של רני אורן (אבל גם אליהם), אלא על כוחות צעירים שמשתתפים בפרויקטים שונים בעשור האחרון. אני לא בקי בתחום ובטוח שיש כאלה שיכולים להסביר הרבה יותר טוב מה הולך בעסק, אבל ראיתי סרטוני אנימציה וקליפים כחול-לבן, שלא לדבר על הסדרה המצוינת "מ.ק.22", שמעידים על כך שקיים בארץ בסיס לתעשיית אנימציה מהמתקדמות בעולם.
הבעיה הגדולה, כנהוג במחוזותינו, היא שאין תמיכה כספית. כשיש משקיעים מחו"ל, כמו במקרה של באשיר ו-9.99, אפשר להגיע עד לפרסים הגדולים ולהפוך לשם דבר. כשאין תמיכה, גם סדרת פולחן שזוכה לאהבת המבקרים והקהל ובפרס האקדמיה לטלויזיה, לא מצליחה לחתום על חוזה לעונה שניה. אני רואה באתה-צינור ובמוסיקה 24 קליפים שיכולים בקלות להרשים קהלים ברחבי העולם. חלקם נעשים בתקציב אפסי, או כפרויקט גמר ואין להם המשכיות. אנימטורים משקיעים חודשים ואף שנים ביצירה שעליהם לקדם אחר כך בעצמם, כי אין שום חברה שתתמוך בהם ותעזור להם להתפרנס.
עם קיצוץ אפשרי בתקציב הקולנוע בשנים הקרובות, יהיה מאוד קשה לשמור על יוצרים מבטיחים בארץ. "ואלס עם באשיר" פתח שער לאנימטורים ישראלים בעיני משקיעים זרים, אבל הגיע עד כאן הרבה בזכות תמיכה מבית. אנשים לומדים מקצוע במשך שנים ורוצים להתפרנס ממנו בכבוד. אם לא ניתן לעשות זאת בארץ, יהיו לנו הרבה "ישראלים לשעבר" בעולם האנימציה בעשורים הבאים.
מה צופן העתיד?
הטענה הזו מעניינת, כי מצד אחד אתה אומר שלאנימטורים הישראלים צריכה להיות יותר הכרה בחו"ל כי הם יוצרים דברים ברמה בינלאומית, ומצד שני אתה מפחד שאותם אנימטורים יהפכו "ישראלים לשעבר".
האנימטורים לא צריכים את תמיכת המדינה כדי לשווק את עצמם החוצה, לא בעולם התקשורת והאמנות כפי שהוא מתקיים היום. עובדה היא שלא משנה עד כמה המדינה תרצה לתמוך באנימטורים, הכסף הגדול תמיד יהיה בחוץ ומי שבאמת מוכשר יצטרך לעשות בחירות בעניין הזה.
אישית אני יודעת שלפחות חלק מאותם אנימטורים ישראלים מוכשרים עובדים כבר עכשיו עם גופים בינלאומיים ומרוויחים כסף נהדר, אבל בגלל אופן עבודתם הם יכולים להרשות לעצמם גם להשאר לגור בארץ למרות שהם מרוויחים את משכורתם בדולרים אמריקנים. מה יוצא "לנו" מזה? לא הרבה. בעיקר גאווה מקומית. אבל אני גם לא לגמרי מבינה מה עוד אתה רוצה שיצא מזה.
עשייה מקומית במידה הזאת.
במלים אחרות, תסתכלי על 'ואלס עם באשיר' – סרט ישראלי מאוד שלא היה יכול להעשות במדיה רגילה. האפקט היה אחר לחלוטין.
אם ארי פולמן היה עוזב את הארץ ונודד להולנד (נגיד), סביר להניח שהסרטים שלו לא היו עוסקים בהוויה הישראלית.
סליחה, ''במדיה הזאת''.
יש לומר ''במדיום הזה''
"מדיה" היא צורת הרבים של מדיום.
למה לא?
תוכן הסרט מעניין במדיה בה הוא מועבר לא רק ישראלים, אלא אנשים רבים מרחבי העולם, לכן הסרט מצליח כל כך. זה הרי לא רק האנימציה.
אם כך, בהנחה שהנושא קרוב ללבו של פולמן ומעבר להולנד לא היה משנה את אישיותו ותחומי העניין שלו, מה גורם לך להגיד שמשם הוא לא היה רוצה לעשות את הסרט הזה?
הכרה
"ואלס עם באשיר" מוכר בעולם כסרטו של ארי פולמן. ארי פולמן, בתורו, דואג לתת את הקרדיט ליוני גודמן שיצר את האנימציה בסרט. זה אומר שפולמן וגודמן מזוהים כעת כיוצרים של אחד מסרטי האנימציה הלא הוליוודיים המוערכים של השנים האחרונות ויהיה להם הרבה יותר קל להשתתף בפרויקטים גדולים יותר. בשורה התחתונה, הם עשו זאת מישראל, מה שמביא להתעניינות בינלאומית נוספת בקולנוע הישראלי. גם מיאזאקי, עד כמה שהוא סמאח אנימציה בפני עצמו, מזוהה ישירות עם תעשיית הקולנוע היפנית.
אני מייחל למצב בו אנימטורים (ויוצרים בכלל) ישראלים יוכלו ליצור מישראל סרטים שיהיו מזוהים איתם ויזכו לחשיפה הוגנת בעולם. אנימטור ישראלי שעובד עם פיקסאר הוא עדיין שם קטן ברשימת קרדיטים. הסרט עדיין יהיה מזוהה עם הבמאי והאולפן. בשביל באמת להתבסס בתעשיה ולקבל קרדיט יותר נחשב, ישראלים צריכים כרגע להשתקע במדינה אחרת בכדי לקבל תמיכה מהתעשיה המקומית ובכך להפוך ל"ישראלים לשעבר".
אולי מרכז אנימציה בירושלים.
באזור הרכבת הישנה בירושלים (ליד תאטרון החאן ולא רחוק מהסינמטק) בונים בנין די מפואר, שהשלט בחזיתו אומר משהו על מרכז אנימציה חדש.
מישהו מכיר פרטים?
אאל''ט מדובר על אולפן אנימציה ישראלי
באירוע ה-Animation Show שהיה בזמנו בסינמטק ירושלים דיברו על זה שהם עובדים על סרט באורך מלא – על פרחים מדברים או משהו כזה.
אתה, בערך, צודק.
לפי דוד גוגל, זה פרויקט של JVP, קרן של אראל מרגלית שמשקיעה הון בירושלים במגוון תחומים (רובם פילנתרופים), שבמסגרתו הוקם אולפן אנימציה בעיר:
http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1139395517513&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull
http://www.haaretz.com/hasen/spages/878451.html
והנה האתר של ה-Animation Lab עצמם (ואני מקווה שהאולפן חי ומעודכן יותר מהאתר הזה): http://www.animationlab.com/
אתה, בערך, צודק.
animation lab בירושלים קיים כבר בערך שנתיים- וכן הם עובדים על איזהשהו סרט תלת מימד באורך מלא. ולפני כמה חודשים הם עברו מהמשרד שלהם בגן הטכנולוגי בירושלים למתחם המעבדה.
מצד שני הם פיטרו בחודש האחרון כ40 אנשים שעבדו אצלם- אז אי אפשר לדעת מה מצבם הכלכלי כרגע.
היי היי היי! אל תשכח את יצירת המופת, האורגזמה לעיניים...
המאווררים
שחור בעניים...
כזאת כתבת פרופיל גדולה עשו אז ב-YNET, שהיה אפשר לחשוב שמדובר ביצירת המופת של העתיד.
כנראה הכתב היה בן-דוד של היוצר, או שסתם אין לו אחינים שיביאו אותו למסקנה שאותה רמת אנימצייה יש כל הזמן ב-"הופ"
לא יודע אם מ.ק. 22 היא דוגמא טובה.
על טיב העלילה והבדיחות שם אפשר להתווכח (פרט לבדיחה אחת על אילן רמון שום דבר לא הצחיק אותי בכל הסדרה הזו. אבל טעם וריח וכו'), אך עוד לא פגשתי אנשים שהתרשמו מהאנימציה שם; הסדרה נראת זוועה, הנפשה כמו בוידאו-קליפים משנות ה-80'.
האנימציה מכוערת בכוונה
המוטיב העיקרי בעיצוב הסדרה הוא שימוש מוגזם בקווים ישרים. כמו שסאות' פארק נראית כאילו נעשתה מגזרי נייר, מ.ק 22 מפוקסלת בכוונה. לכל אורך עשרת פרקי הסדרה, אין כמעט אף צורה עגולה.
בגזרי נייר של סאות'פארק היה משהו חדשני וחתרני.
מ.ק 22 סתם דלה וכעורה. אז כל האנשים שם יש ראש מרובע – אני אמור להתעלף מהאמירה האירונית על הראש המקובע של צה"ל או משהו כזה? האנימציה שם מכוערת כי התקציב המצומצם שלהם איפשר לעשות רק אנימציה מהסוג המכוער.
בגזרי נייר של סאות'פארק היה משהו חדשני וחתרני.
לא… זאת לא הייתה אמירה אלא יצירתיות, שמש מרובעת, עשן סיגריות מרובע, כבשים מרובעות, ציצים מרובעים.
תמיד היה משעשע לראות את התוצאות של "ההגבלה" של מרובעים.
בגזרי נייר של סאות'פארק היה משהו חדשני וחתרני.
בסאות' פארק היה המון דברים חדישים וחתרניים אבל האנימציה בבירור הייתה " פאק, אנחנו עצלנים ועניים"
עם הזמן זה פשוט נהיה חלק מהסימן היכר שלהם, אבל ככל שנהיה להם כסף הם השקיעו באנימציה וצחקו עליה ואיתה, כך שאם היה להם את הכסף בהתחלה – הם היו עושים את יותר מושקע, זה היה המזל הטוב שלהם – כמו שחוסר התקציב במונטי פייטון הוריד את הסוסים האמיתיים והוליד את הקוקוסים.
אם כבר אז במ.ק 22 יש איזה שהיא סוג של יצרתיות ואמירה, אם כבר.
בגזרי נייר של סאות'פארק היה משהו חדשני וחתרני.
איזה חדשנות הייתה במ.ק. 22?
לסידרת אנימציה ישראלית אולי.
ככה זה חיכוי עלוב ביותר של הסגנון של סאות'פארק
לא נראה לי שהייתה תוכנית
שעשתה צחוק מהצבא (אחד ממוסדות הבסיס של מדינת ישראל) בכזו קיצוניות.
בזה מ.ק חדשנית, מאוד.
מבחינת האנימציה, היא לא בכלל.
האנימציה הן בסאות'פארק והן במ.ק מכוערת. זה לא חיקוי, זה פשוט 2 סדרות עם אנימציה דלה ומכוערת שמן הסתם, אין הרבה אופציות לאנימציה זולה ומכוערת אז הן דומות.
אני לא חושבת שבאף אחד מהן האנימציה הייתה אמורה להיות סוג של אמירה. לפחות לא בהתחלה, בסאות'פארק אולי בשלב שהסדרה התחילה להצליח, האנימציה הזולה עדיין נשארה כמחאה.
לגבי זה שמ.ק חיקוי של סאות'פארק- לגבי האנימציה, הדמיון כמו שאמרתי- נובע מהעובדה ששני הסדרות נעשו באמצעים זולים. מבחינת תוכן- אין שום דמיון, אולי חוץ מהעבודה ששתי הסדרות מתבטאות בהומור קיצוני ונועז יחסית.
גבעת חלפון? עונת הדובדבנים? מסע אלונקות?
סרטים, אבל כאלה ש-כל אחד מזוית שלו – עשו קציצות מהצבא, הרבה לפני מ.ק. 22.
אוקי, יכול להיות
לא ראיתי את הסרטים האלה,
אבל בכל מקרה, באנימציה יש אפשרויות יותר רחבות או לפחות שונות להומור מאשר במדיה המצולמת.
א-ב-ב... לא ראית את גבעת חלפון?
לא ידעתי שעוד קיימים אנשים כאלה בארץ.
אנחנו נכחדים לאט לאט
לא יודעת, יש לי סוג של אנטגוניזם לא ברור לסרטים ישראלים ישנים, משום מה כולם נכנסים לי תחת ההגדרה של בורקס שזה נראה לי משהו שאני לא אסבול (לא ראיתי אף סרט בורקס).
אני יודעת שיש כמה כאלה טובים (סרטים ישראלים, לא בורקס), הם ברשימת ההשלמות שלי..
אמירה? לא. סגנון מכוון? בהחלט.
אני לא חושב שיש שם אמירה
הסדרה אמרה מספיק דברים על צה"ל והמדינה בצורה גלויה, לא נשאר בכלל מקום לחפש אירוניה סמויה. אני לא מקבל את הטיעון של תקציב נמוך. כאמור, ראיתי קליפים וסרטונים שנעשו בהרבה פחות כסף ומכילים עיגולים. שורטקאט פילמס, שיצרו את מ.ק. 22, השתמשו באותו סגנון בטלמאניה שהפיקו עבור ערוץ הילדים.
דווקא בינתיים, עושה רושם שיש עתיד.
סדרת אנימציה פארודית עבור Yes, סדרת אנימציה למבוגרים מהצוות של 'ואלס עם באשיר' (ששמה הזמני [כנראה] הוא 'המשפחה האטומית') ל-Hot, סרט על פי 'כנס העתידנים' (גם הוא מהצוות של 'ואלס עם באשיר') וגם הסרט על פי 'מעלה קרחות', שפורסמה עליו כבר יומית פה.
חדשות מעולות
רק חבל שלא כותבים בסוגריים את המדינה שבה יוצר הסרט, כך שהקוראים הזרים לא יבחינו שמדובר בשני סרטים של ישראלים.
שאר הרשימה נחמדה רק נראה שמאוד הגזימו עם "קונג פו פנדה", מה? עד כדי כך סגנון הדמויות (טוב, לא משנה איך קוראים לזה!) היה טוב, וגם מאוד הכעיסו בכך שאם כבר הכניסו בקטגורית הדיבוב את וול-י, לא הכניסו את איב. ואם כבר "וול-י", למה לעזאזל לא קיבל מועמדות על התסריט ועל הפסקול ("קונג פו פנדה"? באמת!?).
מתי לעזאזל אוכל לראות את "ואלס עם באשיר"!?
איזה תסריט היה לוולי?
היו שם בעיקר צפצופים מתכתיים.
תסריט זה לא רק דיאלוגים
תסריט כולל את כל התפתחות העלילה והפעולות הקטנות שהדמויות עושות. זה כולל גם את הקולות המתכתיים של וול-י, אבל גם את מה שמסביב. למעשה, התסריט זמין לעיון באופן חוקי:
http://disneystudiosawards.movies.go.com/wall-e_script.pdf
תסריט זה לא רק דיאלוגים
אני יודעת, אבל בדר"כ רובו מורכב מהדיבורים. יש תיאורים תמציתיים, אבל הם לא חלק גדול. התסריט של וולי שונה באופן מהותי מאחר ו(כמעט)אין שם דיבורים.לכן לדעתי הוא לא יכול להיות מועמד לפרס מכיוון שהחלק המרכזי בו חסר.
ותודה על הקישור, הנאה צרופה.
זה לא משנה לאקדמיה
"אבודים בטוקיו" זכה באוסקר לתסריט מקורי, למרות שחלקים רבים מהדיאלוגים בו הם מאולתרים. גם רוברט אלטמן ומייק לי היו מועמדים על סרטים שהכילו אלתורים רבים (אם כי המקרה קצת יותר מורכב אצל מייק לי). הדוגמה הכי בולטת מהשנים האחרונות, היא "בוראט" שהיה מועמד על תסריט מעובד, למרות שרובו לא מתוסרט.
מה שקובע בסופו של דבר, זה האם רוצים לתת לסרט מועמדות או לא. אני מניח שתסריטאי חבר אקדמיה רוצה שהקרדיט על ההצלחה של "וול-E" ילך לתסריט ולא רק לבימוי או למחלקת הסאונד.
אני מסכים עם זה שהפסקול של ''וול-אי'' מצוין
, הוא גם אוסקרי וגם מהנה. אבל גם הפסקול של "קונג פו פנדה" טוב מאוד ועם כל שמיעה נוספת קטעי האקשן נעשים יותר ויותר מגניבים. כמובן שאין לזה סיכוי גם בעולם מקביל לקבל מועמדות לאוסקר.
אני אומר "שיהיה", ממילא זה ברור שבאוסקר לפסקול של "וול-אי" יהיה אולי פי 50 אחוז יותר סיכויים לקבל מועמדות מאשר לפסקול של האנס זימר. אז שהפסקול של "קונג פו פנדה" יהנה מהמועמדויות בכל מיני טקסים כל עוד הוא יכול..
ניטפוק
"פי 50 אחוז" אומר שהסיכוי שלו יהיה קטן בחצי. כשמכפילים מספר שלם בשבר, התוצאה קטנה יותר מהמספר השלם.
אה, ועוד דבר קטן -
איזה יופי לראות שגם הפסקול של ג'ון פוואל ל"הורטון שומע מישהו" קיבל הכרה! הביקורות היו מאוד בינוניות ולדעתי זה פסקול כל-כך אנדרייטד שזה עצוב נורא.
ביקורות בינוניות?
באמת מוזר. אף פעם לא חיבבתי באמת את ג'ון פאוול, רוב פסי הקול שלו משעממים ונשמעים אותו הדבר, דווקא "הורטון שומע מישהו" היה מצוין עם כמה מנגינות מרהיבות ושיר מוצלח במיוחד. ואף מגיעה לו מועמדות לאוסקר. מאוד חבל שהוא לא מקבל את האהדה המגיעה לו!
מה שקשה יותר לתפוס
זה שדווקא הפסקולים היותר משעממים שלו מקבלים ביקורות טובות בהרבה מהפסקולים שלו המעניינים באמת. למשל הפסקול המרדים שלו ל"הנקוק" קיבל ביקורות הרבה יותר טובות מהפסקול של הורטון. זה פשוט בלתי נתפס ומקומם.