עם איזה פסיכולוג/ פסיכיאטר הייתם מעדיפים לדבר על זה?
58  |
מדלן סטו, 12 קופים |
174  |
רובין וויליאמס, סיפורו של וויל האנטינג |
| 42 |
בילי קריסטל, בוא נדבר על זה |
| 6 |
קובה גודינג ג'וניור, אינסטינקט |
| 78 |
ברוס וויליס, החוש השישי |
| 25 |
ג'ניפר לופז, תא קטלני |
| 4 |
מייקל דגלאס, אל תוציא מילה |
| 25 |
קתרין רוס, דוני דארקו |
| 20 |
ג'ף ברידג'ס, קיי-פקס |
| 27 |
האלי ברי, גוטיקה |
מספר מצביעים: 459
הצבעתי לוויליאמס
אבל שכחתם כמה בתחום מצויינים כמו ברברה סטרייסנד ב"נסיך הגאות והשפל", מרלון ברנדו ב"דון חואן דה מרקו", קורט ראסל ב"ונילה סקיי" והשחקן ששיחק ב"פקח את עיניך", הת'ר לנגקמפ ב"סיוט ברחוב אלם 3" ועוד מלא אחרים שיותר חשובים מקתרין רוס מ"דוני דארקו" שהיה סרט ממש מצויין.
ושכחתם גם את הבלתי נשכח:
ג'וד הירש (ד"ר ברגר) מ"אנשים פשוטים"…
אחחחח…אין כמו שרינקים יהודים נוירוטים לשיפור מצב הרוח הכללי שלי, והעלאת מפלס האמפתיה לשרינק הפרטי.
(אבל בשעת הדחק הייתי מוכנה להתפשר על וויליאמס בלי הרבה צער. העיקר שיהיה חיבוק בסוף…)
;-)
אני הצבעתי לברוס ויליס
כי עוד כשראיתי את הסרט שמתי לב כמה הוא משרה אווירה אבהית כזאתי
עם ברוס וויליס אני יודע ששום רוח רפאים לא תעשה לי שומדבר רע
אחח ברוס ברוס
גם ברוס
לפני שבוע ראיתי את 'הסיפור של וויל האנטינג', ולא רק שלא הייתי מרוצה מהסרט, רובין וויליאמס עצבן אותי. אבל ממש, הוא נראה כמו בילי קריסטל עם הגנגסטר ההוא, קלישאת פסיכולוגיסטיות מקושקשת.
הפסיכולוגים הבעייתיים ביותר הם אלה
שלא מוכנים להפסיק את הטיפול, אפילו אם הוא כבר נגמר, מת, הלך, קפוט.
צריך להחליף את האוטו, יו נו. אני מרגישה אצלך התנגדות. אולי נעבור לפעמיים בשבוע?
וויליאמס
לפחות יהייה משעשע, די ברור שלי כבר אי אפשר לעזור באמת…
(אמרה כבת אמיתית לפסיכולוג, עם אחות פסיכולוגית ואמא עם….איזו הפתעה, תואר בפסיכולוגיה. לא פלא שיצאתי כזו)
מצטרפת לאחוות הבנות של....
של פסיכולוגים כמובן. במקרה שלי זוהי פסיכולוגית (אמא הו אמא!) ואבא אקדמאי קצת יותר מידי שמבין בפרויד.
וכן, אין ספק שאפשר לתרץ את כל דפיקותי בשכל ממצבי המשפחתי. גם הפסיכולוגית שלי אומרת ככה.
וכאן עלי לציין שוב כי: 1.לא בחרתי לבוא לעולם.
2.לא בחרתי בשמי הפרטי
3.לא בחרתי, ממש כמו כולם.
4. אם מישהו זוכר את ההמשך אני אשמח אם יעזור לי במאבקי באלצהיימר ההולך ומתפתח אצלי החל מגיל צעיר (כבר התחלתי בפעילות מונעת של פתירת תשבצים)
לגבי הבחירה שלי
בהחלט בוויליאמס כי הוא הכי מאאאגניב.
הוא לא לוחש בצורה מעצבנת כמו ברוס וויליס. לא הייתי מסוגלת לשרוד מפגש אחד אצל ברוס כי הוא פשוט היה גורם לי להרגיש יותר מסכנה ממה שאני. יש תחושה שהוא יותר מרחם עליך מאשר מטפל בך.
והקול שלו – רציני, לחשני ובכייני.
(כן אני מודעת שמשלושת המילים האחרונות שכתבתי בטוח שתמצא אחת שאינה תקנית בשפה העברית. אני רואה זאת לא כטעות אלא כיצירתיות לשמה)
בילי קריסטל בבואו נדבר על זה הוא פשוט, איך לומר, רגיל מידי. הוא לא איזה בנאדם שעושה חשק יותר מידי לדבר איתו, הוא לא מעניין במיוחד,לדעתי, יש עוד אלף כמוהו.
אבל וויליאמס, שנון, חמוד, עם סיפור חיים לא פחות מעניין משלך, מקשיב לך באמת ולא מתוך רחמים וניסיון להציל חיי ילדים אומללים, ולא עוקב אחרי חוקי האתיקה (שלא כמו קריסטל) באופן אדוק כ"כ.
לא בחרתי, ממש כמו כולם
באבי, אמי ומשפחתי
חופשי חופשי אך בנפשי
עודי קשור, רוצה אישור
לצעדים, בין הפחדים
תמיד עכשיו, בכל מצב
ללא עידוד אני אבוד
ליבי נסדק בקו הדק
בין שם פרטי ומשפחתי
(איזה חרוזים מפגרים
על המשורר להתפטר).
תבורך!
ונדמה לי שזה של אהוד מנור.
תשמע, גם למשוררים טובים יש נפילות…
"וככה אני אופטימי
וזה כיף נורא
למה להיות פסימי
למה מה קרה?"
(יהודה פוליקר)
אבל הלחן של רוני ידידיה
שגם מבצע, לא רע בכלל.
חוץ מזה, בשביל שיר פתיחה לתוכנית טלוויזיה, זה ממש נחמד. חבל, זה יכול היה להיות שוס ב"להיט בראש", לו רק המילה "שוס" הייתה קיימת אז.
אני אהבתי את השיר,
אבל אני כמובן הייתי בת שש, לכן תתעלמו.
אני מפתחת תאוריה
שלפיה פסיכולוגים (וילדיהם במיוחד) נוטים לדפיקות יתר בגלל עודף מודעות לנפש ותחלואיה.
וכמובן, יש את זה שכשכואב לך הראש שואלים אותך: אז מה באמת מפריע לך? את לא מסתדרת עם הילדים בבית הספר?… את יכולה לספר לנו…
אם את רוצה, את מוזמנת להצטרף אלי בתור דוגמא לתופעה – זה די נחמד, מנסיוני.
קשה, קשה....
אבל בחרתי בוויליאמס… ממש אהבתי אותו בוויל האנטינג..
והאמת, הייתי מעדיף לדבר עם קים בסינג'ר בבאטמן…
אם כבר טיפול
אז משהו בונה באמת… נראה לי שד"ר ברי תוכל לקדם את מצבי בצורה הטובה ביותר.
ג.
אם כבר טיפול
ככה בגדול נראה לי שיהיה לך קשה לדבר מולה ;)
חבל שלא ראיתי את דוני דארקו
כי כולם אומרים לי שזה סרט טוב. יש בכלל דרך להשיג אותו בוידאו?
עד אז אני נשאר עם רובין ויליאמס.
הוא יצא ב-DVD
בגירסאות אמריקאית ובריטית (לפחות). שתיהן לא כוללות תרגום עברי ככל הידוע לי, אבל אפשר להשיג אותן בכל ספרית וידאו שלא מגבילה את עצמה לכותרים ישראליים בלבד.
אז ככה...
את סיפורו של וויל האנטינג, אינסטינקט, תא קטלני וגוטיקה לא ראיתי. בדוני דארקו לא הגעתי עד הקטע בו קתרין רוס מופיעה ואם היא מופיעה עוד בהתחלה, כנראה שסתם פספסתי (כבר ציינתי שהיה לי כאב ראש שמנע ממני להתרכז בסרט?).
מדלן סטו: בסרט שבו בראד פיט וברוס וויליס נותנים את אחת ההופעות הטובות ביותר שלהם, מדלן סטו די נעלמת. זה לא אומר שדוקטור ריילי היא פסיכולוגית גרועה. למעשה, היא מצליחה להרגיע אנשים ללא צורך בתרופות, מה שמבדיל אותה מעמיתיה במוסד.
בילי קריסטל: כן, בדיוק מה שאני צריך, פסיכולוג שמקבל התקפי זעם דווקא כשאני צריך אותו. אם בסרט הראשון הוא עוד עזר במשהו, בסרט השני הייתי מציע לשלול לו את הרשיון. מה זה ההתפרעויות האלה? מה זה חוסר האמון בפצינט? אז מה אם אני ראש מאפיה, לא מגיע לי יחס?
ברוס וויליס: אני יכול להסביר למה לא בחרתי בו, אבל זה יהיה סנל"ל.
מייקל דגלאס: חייבים להודות, יותר ממה שהוא עזר לבחורה (בריטני מרפי), היא עזרה לו. אני מעדיף מישהו עם לוח זמנים קצת יותר גמיש.
ג'ף ברידג'ס: אתם יודעים, זה לא שהוא ממש עשה משהו חוץ מלא להבין מה קווין ספייסי רוצה ממנו. כל ההכשרה שלו מתבטאת בלשבת ולומר "כן, אהה, אהם, ברור, איך זה גורם לך להרגיש?". ברגע שהוא ניסה לפתור את התעלומה בעצמו, הוא הרס את כל הקסם של הסרט.
אם כבר הייתי צריך לבחור, הייתי מעדיף את דוקטור ריילי. היא משרה מין אווירה רגועה שהאחרים לא מצליחים ליצור באותה קלות.
זה מאוד ישמח אותי
אם קובה גודינג ג'וניור יסיים את הסקר בלי אף קול. פסיכולוג גרוע כזה לא ראיתי.
"ספר לי, הופקינס, מתי התחלת להיות משוגע?"
"אני לא משוגע. זאת החברה שמשוגעת."
"וואו! בחיים לא שמעתי רעיון כל כך גאוני! כאילו Oh My God! איזו תובנה! איזו חכמה! איזה מבריק! אתה כזה חכם וגאון ומדאים ומאמם! תודה, הופקינס, על שהראית לי את הדרך לאמת! תודה תודה תודה!"
(אה, כן, סליחה, זה היה ספוילר ל'אינסטינקט'. בערך.)
זה לא הפסיכולוג שגרוע
זה הסרט
גם.
שקל? בנדיבות
בדבר אחד אתה צודק – כל מה שאנתוני הופקינס אמר ב'אינססטינקט', טיילר דרדן אמר הרבה, הרבה יותר טוב ב'מועדון קרב'. ואפילו אותו אני לא אוהד.
אני לא חושב שראיתי אלפי סרטים לפני 'אינסטינקט'. אבל המניפולציות של הדוקטור עדיין נראו לי זולות ומגוחכות ("מה הפסדתי?" חמצן. אפשר? כי קצת קשה לי להסתדר בלעדיו). אולי קריאת הספר באמת גורמת לסרט להיות פחות גרוע.
מה יצא קודם?
אינטסינקט או מועדון קרב? ימדב טוען ששניהם יצאו באותה שנה, אבל מה בא קודם..?
ובדיוק השבוע, אחותי (שהיא ממש לא פריקית של סרטים כמוך וכמוני) סיפרה לי איך הקטע של "מה הפסדת" השאיר עליה רושם, ואיך שהיא מצאה את עצמה נזכרת בקטע הזה, וב"אשלית השליטה" בזמן שהיא ניסתה להטיל מרות על אחד התלמידים שלה.
ככה שכנראה שזה לא קטע כל כך מגוחך כמו שהוא נתפס בעיניך.
הספר, אגב, מספר בכלל על דו שיח בין גורילה מדברת לבין בן אדם. דו שיח ובו הגורילה שוטחת את כל הפילוסופיה המאוד מורכבת (ובסופו של דבר גם מתפלספת-מידי ונמרחת – אך עדיין מעניינת) שהדוקטור מנסה להעביר בסרט בהרבה פחות מורכבות (אבל עדיין מצליח לסקרן..)
וואו!
תמיד חשבתי שזה שון קונרי בסרט הזה.
?path=gallery&path_key=0128278
הוא כל כך דומה לו שם.
תסתכלו:
ויש את ''עד כלות הנשמה''
ששם המטופלת מתלהבת מזה שהשרינק שלה לא נותן לה שוקים חשמליים, מאכיל אותה בעוגות ואומר לה שאוננות זה בסדר. כל כך מתלהבת, שתוך כמה דקות היא נעשית נורמאלית לחלוטין ומפסיקה לדבר נונסנס על החיים במאדים ולראות חתולים וארנבות בכל מקום.מישהו פעם אמר, ברצינות אבל, שהסרט הוא שיעור טוב באיך להיות פסיכולוג למופת. היחסים בינינו התערערו קשות מאז…
ושכחתי להגיד
תודה לרינה שהציעה את הרעיון לסקר.
באמת רעיון משובח
לצערי לא ראיתי חלק די גדול מהסרטים.
את 12 קופים, סיפורו של וויל הנטינג ודוני דרקו דווקא ראיתי, אבל לא זכורים לי הפסיכולוגים שם באופן מיוחד. או שזה היה מזמן, או שאני מדחיקה את השפעות הטיפול, או שהם פשוט לא היו "משהו לכתוב עליו הביתה".
כך חולף לו עוד סקר ללא הצבעה (וזה מתחיל להיות מתסכל… אולי אני בעצמי צריכה כבר מטפל?…אולי בכל זאת נכניס טלויזיה הביתה… רק לדויד אולי… מצד שני, יש לנו את הכבוד שלנו לחשוב עליו).
——
אני מקווה שהדג סובל הגזמה בשלוש נקודות (הבנתי שסימני קריאה הם סדין אדום).
על לא דבר, ותודה שפרסמתם
לאחר התלבטות בין ברוס לרובין, ברוס קיבל את קולי.
היה בו משהו אבהי וטוב בסרט, והוא נראה כמו מישהו שמאוד קל לתת בו אמון.
בחרתי ב12 קופים
סוף סוף סקר שבו ראיתי את רוב הסרטים (7/10!).
חשבתי על ברוס ויליס, אבל אני חושב שאני כבר לא בגיל, ולא בא לי להיות בחברת כל הילדים הבכיינים האלה ("אני רואה אנשים מתים!" אפשר לחשוב).
ויל האנטינג לא ראיתי, למעט 30 שניות כשהעברתי במקרה לערוץ 10 והסרט נגמר.
את ברידג'ס אני בכלל לא אוהב (וגם לא את הסרט…).
ג'ניפר לופז הייתה בסדר, אבל שוב – אני מרגיש שהיא לא ממש קשורה למציאות.
ההיא ב12 קופים הייתה בסדר גמור, בן אדם טוב וכו'.
אבל אם כבר, הייתי הולך עם הפסיכולוגית של טוני סופרנו – היא באמת אחלה.
אם זה היה להצביע לסרט,
אז 12 קופים היה לוקח בהליכה. אבל היות ואנו מצביעים לפסיכולוג עצמו: רובין. פשוט ללכת שבי אחריו.
הנה סקר שבו לא נראה לי שאצביע.
פשוט מבין הסרטים שראיתי, אף אחד לא נראה כמו מועמד אטרקטיבי במיוחד.
מדלן סטו? בררר. רק המחשבה על המצב שאליו צריך להתדרדר בשביל להיות פציינט שלה. תודה אבל לא-תודה.
רובין ויליאמס? טיפוס חביב, אבל מזכיר יותר מדי יועצת של בית-ספר תיכון.
ברוס ויליס? ראו הערה לגבי מדלן סטו.
ג'ניפר לופז? ראו הערה לגבי ברוס ויליס (ומי רוצה בכלל לחיות בסרט כזה מחורבן?).
קתרין רוס? בקושי זוכר אותה מהסרט.
בקיצור – פתק לבן.
ברוס ויליס, ללא כל ספק.
גם אני הצבעתי לברוס וויליס. התלבטתי בינו לבין וויליאמס, והסרט הוא זה שהכריע.
סיפורו של וויל האנטינג מנסה לשיר שיר הלל לפסכולוגיה ולהפוך את הפסיכולוג לגיבור. ואילו בחוש השישי מסופר על אדם שפשוט נותן אמון במה שאף אחד אחר לא היה נותן אמון.(ותמיד זה טוב שיש לך יכולות על טבעיות).
רגע... מה עם...
ברוס וויליס ב"צבע הלילה"?
או…
ברוס וויליס ב"אלי מקביל"?
'עין הדג', אכזבתם אותי בגדול.
שראיתי את השאלה ישר ידעתי למי אני הולך להצביע ואני בטוח במיליון אחוז שמלא היו מצביעים לו. לא מספיק שהבנאדם גאון ומזהה את מחשבותייך כקסם, גם הסרט שלו מצויין.
אולי לא יהיה כיף כשהוא יזמין אותך מתישהו לארוחת ערב או לצאת לכוס קפה אבל כל עוד הוא רחוק ממך אז הוא הפסיכולוג המושלם!
אני בטוח שכבר הבנתם למי אני מתכוון לאור הרמזים ששתלתי לכם למעלה, ובאמת התאכזבתי!
הרעיון בללכת לפסיכולוג
הוא שמצבך הנפשי יהיה *יותר* טוב אחרי הטיפול. אצלו זה אף פעם לא ככה (וחוץ מזה, הוא הרי לא עובד במקצוע).
רגע, אני לא זוכר מה העבודה שלו בכלל.
ואיך אתה יודע שלא תצא יותר טוב? הוא יכול לעזור לפעמים.
איך אתה יודע שתצא?
איך אתה יודע?
?
אולי תשתפו את כל הכיתה?
על מי אתם מדברים?
אחד הרמזים שהושתל:
לא יהיה נחמד אם הוא יזמין אותנו לארוחת ערב…
כמובן שאנחנו לא מדברים על אחר מחניבעל לקטר.
ברוס וויליס
חלק מהסרטים לא ראיתי, ואני גם לא זוכרת איזה היו בדיוק ברשימה, אבל ככה:
הפסיכולוגית של דוני דארקו לא זכורה לי במיוחד, אבל השיטות שלה היו קצת בגדר "אין לי מושג מה לעשות".
רובין וויליאמס עצבן אותי (כל הסרט הרגיז אותי, אבל רובין במיוחד). הוא נראה כל כך מרוצה מעצמו ובטוח שהוא יודע יותר טוב מהפציינט וכה משוכנע שהוא יכול לעזור.
בילי אוסקר (אוסקר? מאיפה זה הגיע? קריסטל!) נוירוטי מכדי לעזור למישהו אחר.
ב12 הקופים אני רק זוכרת עקירת שיניים.
את שאר הסרטים לא ראיתי.
ועל כן – ברוס לוקח, בעיקר כי הוא היחיד שבאמת עושה קולות של פסיכולוג, ולא סתם מדבר עם אנשים. והוא באמת מקרין בטחון. יי ברוס! (מישהו זוכר איך קראו לו בסרט?)
וזה מזכיר לי
עצה לעין הדג. הרעיון שהתגובה עליה אני מגיב כתובה כאן למטה היא מבורכת במיוחד.
אבל, כאשר התגובה היא על ביקורת ראשית או (בעיקר) על סקר, אפשר אולי גם להכניס אותו למטה, כדי להיעזר ולא לחזור לדף הקודם.
לנוחיותינו.
תודה.
מה אתם מבינים?
בתור חולת מאניה-דיפרסיה (התמחות: דיפרסיות) שהיתה בטיפול מגיל 16 עד היום, אני יכולה להגיד לכם שמהרשימה המצוצמצת שהבאתם כאן, היחיד שאולי מתקרב, אולי, לשחק פסיכיאטר "אמיתי", הוא ג'ף ברידג'ס בקיי-פאקס.
יש לו כן פספוס בקטע שהוא רב ומתווכח יותר מדי עם המטופל שלו לגבי הדלוזיות שלו. זה כבר משהו שהוא מאוד לא פופולרי היום. מצד שני – רוב החולים מגיבים לפחות באופן חלקי (וזמני) לתרופות (מה שלא קרה בסרט). אבל הוא מאוד אנושי, וממש הזכיר לי כמה פסיכיאטרים שהכרתי (והכרתי הרבה).
זה גם הסרט היחיד שאני מכירה שמציג מחלקה פסיכיאטרית באופן שמתקרב איכשהו למציאות. הסצינות שבהן חולה מאני אחד (או מאני לכאורה) גורר אחריו מחלקה שלמה, היו מאוד אמינות, וראיתי את זה קורה יותר מפעם אחת. הוא מגיע עם הדלוזיות שלו, וכל מיני טיפוסים מסביב ממש מתחננים לשמש בהם תפקיד.
חולי הנפש בסרט הזה לא הוצגו בתור קריקטורות, יכולתי לראות גם בהם אנשים שהיכרתי. המחלקה אולי נראתה יפה מדי, אבל מצד שני, אפילו בארץ, המחלקות החדשות לא נראות כל כך רע (אולי כמו גן ילדים מתוחכם שכזה).
וספויילר לסוף:
הדבר היחיד שטיפה הפריע לי, זה סוף הסרט. נראה שכל או רוב החולים שם ממש הבריאו וכאלה. שזה כמובן בולשיט. לא מבריאים ממחלות נפש. רוב האשפוזים הם למטרות תחזוקה (Maintenence, כן), ובכל אשפוז פוגשים מחדש אנשים מוכרים (עניין סטטיסטי, סביר שבתקופה שבה את תתאשפזי שוב, יתאשפזו שוב גם כמה אנשים שהכרת פעם).
מה את מבינה?
מה, במציאות רוב החולים לא נרפאים? וול דהה.
במציאות גם אין חייזרים מהכוכב קיי פאקס.
והקשר מהו?
היא צודקת
גם בסרט על גבול המד"ב, עם חייזרים וכל זה, צריך להיות ריאליזם בקטע הפסיכולוגי. ב"חוש השישי", למשל, הדמויות מאוד אמינות ומגיבות בצורה מציאותית ולא מופרכת, למרות שמדובר בסרט על רוחות רפאים.
נרפאים, אבל
תסכים אתי שזה קצת לא מציאותי שמחלקה שלמה מתרפאה באותו זמן. ולרקפת- חזקי ואמצי.
זה היה אגרסיבי
אני בטוחה שאת יודעת הרבה על מחלקות, פסיכיאטרים וכל זה, אבל "מה אתם מבינים" נשמע קצת מתנשא ותוקפני.
אם כי
מסתבר שגם נכון. וממילא לא מתנשא ותוקפני כלל.
מה אתם מבינים?
"לא מבריאים ממחלות נפש" זה קצת גורף מידי, וכמובן תלוי מאוד בהגדרה של "להבריא".
יש לא מעט מאושפזים לשעבר שחיים אח"כ חיים נורמליים ומלאים. בגלל שהם לא מתאשפזים שוב, מי שמתאשפז הרבה פשוט לא זוכר אותם (במיוחד כי הם נוטים לא לשמור על קשר עם מי שהיה מאושפז איתם).
ואני מדברת בתור מי שהיה לה נסיון אישי עם הנושא (אם את רוצה לדעת פרטים, את מוזמנת לפנות אלי למייל).
איפה ד''ר מלפי ?
איכה זה שכחתם אותי?!
ג'ודי פוסטר - שתיקת הכבשים.
ג'ודי פוסטר בשתיקת הכבשים
לא הייתה פסיכיאטרית. מילא אם היית אומר חניבעל לקטר, אבל בסרט היא הייתה יותר בתפקיד המטופלת.
באמת!
אני בטוח שיש אנשים אובדניים שסביר שהיו בוחרים את לקטר.
אני הייתי בוחר בו.
אם הוא היה מאחורי סורג ובריח. הוא הראה שהוא הכי מבין מבינהם ואחריו ברוס וויליס.
הדוקטור הטוב
לקטר, שם את כל יתר הפסיכולוגים בכיסו הקטן, שם הוא בוחש בהם בעזרת הזרת. הוא מסוגל להבין, לראות ולסובב את הפציינטים שלו בקלות, הרבה יותר טוב מיתר הפסיכולוגים שצויינו.
יחד עם זאת, אני מעדיף לחזור הביתה בסוף הפגישה ולא לשבת בצלחת ליד בקבוק קיאנטי.
לכן, ברוס וויליס הוא הבחירה בשבילי.כי גם אם לא היה טיפול מוצלח, לפחות קולו המרדים יתן לי 45 דקות של שינה.
שינה מאוד יקרה...
שינה מאוד יקרה?!
מה יקרה? איך בדיוק אתה מתכוון לשלם לו?
שאלה
למה הפסיכיאטר מ"שתיקת הכבשים" אינו מופיע כאן? הוא דוקא נראה בחור מבטיח, עם עתיד מזהיר.