 |
||
| במה שעשוי להיות שיא חדש במופרכותן של מחאות אירגונים למען זכויות המשהו, ארגון של עיוורים מוחה על הצגתם הלא מחמיאה של עיוורים ב'על העיוורון'. (את חמש הדקות הראשונות של הסרט, אגב, אפשר לראות כאן). | 
04.10.2008
|
|
יומית
במה שעשוי להיות שיא חדש במופרכותן של מחאות אירגונים למען זכויות המשהו, ארגון של עיוורים מוחה על הצגתם הלא מחמיאה של עיוורים ב'על העיוורון'. (את חמש הדקות הראשונות של הסרט, אגב, אפשר לראות כאן).
במה שעשוי להיות שיא חדש במופרכותן של מחאות אירגונים למען זכויות המשהו, ארגון של עיוורים מוחה על הצגתם הלא מחמיאה של עיוורים ב'על העיוורון'. (את חמש הדקות הראשונות של הסרט, אגב, אפשר לראות כאן).
הם לא יכלו לצפות בסרט.
איפה… איפה ההיגיון פה? או שאני מטומטם במיוחד כיוון שאני לא מבין איך לעזאזל הם העלו בדעתם תלונה כזו, או שהעולם משוגע ואין טעם לנסות לברר מה סיבותיהם של מעשים כגון זה.
שתי אפשרויות
או שהם רק האזינו לסרט (כמו לתסכית רדיו) או שמדובר בארגון שכולל גם לא עיוורים, כמו בני משפחה של עיוורים, שראו את הסרט ונעלבו בשמם. כנראה שילוב של השניים.
יש אפשרות שלישית
כשאנחנו חושבים על "עיוורים" זה תמיד אנשים שלא רואים בכלל, אבל האמת שיש כל מיני דרגות של ליקויי ראיה שנחשבים כעיוורון, וחלקם כנראה יכול לצפות בסרט (אולי בתנאים מיוחדים)…
הסבירו בכתבה.
7 אנשים מהארגון הלכו לראות את הסרט. 3 מהם לא עיוורים.
גם אני במקומם הייתי מסתקרן מסרט עם שם כזה.
כן, חמור קופץ בראש וכו'.
הייתי צריך לקרוא את הכתבה.
הם לא צריכים להיות כל כך מופתעים, זה הרי מבוסס על ספר
לפחות בארץ הוא הי די פופלרי, והסופר זכה בפרס נובל לפני 10 שנים.
זה לא שהם מציגים עיוורים בצורה רעה,
זזה שפשוט הם לא הבינו כמו שצריך, מבינים את זה אם מסתכלים טוב בסצינה השלישית… טוב, לא משנה.
רגישים קצת יותר מדי
הרי הנושא הוא לא עיוורון באשר הוא, אלא עיוורון פתאומי שמכה בכולם והולך ומתפשט.
רגישים קצת יותר מדי
למיטב זכרוני, יש בספר גם דמויות של עיוורים מלפני המגיפה שלא מוצגות בצורה חיובית במיוחד
אם אני לא טועה,
כל הרעיון הוא ש|*|בני אדם|*| לא מוצגים שם בצורה חיובית.
אופס. התכוונתי •בני אדם•
ושמישהו יזכיר לי איך להדגיש?
לא מדגישים
(והניק הזה נמצא בשימוש כרגע דרך אגב.)
איפה צולם הסרט?
בספר לא הייתה תשובה לזה, הכל תואר באנונימיות (אולי כחלק ממוטיב העיוורון). האיש הזקן, הרופא, אשתו של הרופא וכדומה.. בלי שמות או מקומות שיכלו לתת אינדיקציה לאיפה מתרחש הסיפור. אני חשבתי על מדינה באירופה, אולי צרפת.
אגב, בקטע הקצר מהסרט ההתנהגות של האיש נראית לי רגועה מדי. אני חושב שרוב האנשים, או לפחות אני, היו מתחרפנים לגמרי אם פתאום הם היו מתעוורים.
איפה צולם הסרט?
אמנם לא אומרים במפורש, אבל כנראה שזו מדינה בדיונית תואמת פורטוגל (מולדתו של סראמאגו).
לוקיישנים, על פי דבי:
http://www.imdb.com/title/tt0861689/locations
על מה את מדברת?
העלילה של 'על העיוורון' קרתה לך?
*סמיילי בשוק*
מרגש.
מטורף
מה גרם לזה? זו תופעה מוכרת?
אז אפשר להקים ארגון של בני אדם ולתבוע את יוצרי ''וול-אי'' על
הצגה לא מחמיאה.
ובלי קשר – אני היחיד שממש לא התלהב מהספר הפשטני והצפוי הזה? הרעיון ממש לא מקורי (פול אוסטר עשה את זה לפניו), והביצוע בינוני למדי. ובכלל ליצור סיטואציה של יאוש מוחלט זה פחות או יותר הפעולה הספרותית הקלה ביותר האפשרית.
בכלל נדמה כי סאראמגו כותב בצורה מואד שיטתית..
הבנאדם מכונת ספרים, לא טוב.
שיטתית או לא,
'האדם המשוכפל' הוא אחד הספרים הכי טובים שאי פעם קראתי.
באיזה ספר פול אוסטר עשה את זה?
ניסיתי לחשוב על אחד ולא הצלחתי. ואז הסתכלתי ברשימת הספרים ועדיין לא מצאתי.
אני חושב שהוא מתכוון לארמון הירח..
לא, התכוונתי ל''בארץ הדברים האחרונים''
שגם הוא לא בעיני ספר גדול – שאמנם לא כולל מגפת עיוורון, אבל מתאר גם הוא עולם שהיאוש השתלט עליו.
לא, התכוונתי ל''בארץ הדברים האחרונים''
אוקיי, אני רואה שאיחרתי בתגובה שלי.
הייאוש של אוסטר שונה לחלוטין והמניעים אחרים לחלוטין. זה כמו להגיד על 'כפרה' שכבר עשו סיפור אהבה טוב יותר ב'רומיאו ויוליה'.
זה כבר ממש גולש ל
,
אבל מה קשור 'ארמון הירח'? הכי קרוב זה 'בארץ הדברים האחרונים', אבל גם זה לא ממש קשור.
זה כבר ממש גולש ל
,
אחרי בדיקה באינטרנט, התחוור לי שהספר שהתכוונתי אליו הוא אכן 'ארץ הדברים האחרונים' אך משום מה זכרתי תמיד שקוראים לו 'ארמון הירח', טוב נו גם הוא מדבר על יאוש.
זה כנראה בגלל הקצב שהוא כותב ספרים, אחרי 'המצאת הבדידות' (הכי טוב שלו) הוא קצת התדרדר, הבחור.
באמת הכי דומה זה ''בארץ הדברים האחרונים''
שלא מדבר על עיוורון אבל יש בו דמיון מבחינת האווירה הכללית.
אבל אם כבר, הרבה יותר דומה זה "יומו של השלושרגל" (לא התלתרגל!) של ג'ון ווינדהם, שמספר על מגיפת עיוורון והשלכותיה, בערך 40 שנה לפני סגאמאגו.
באמת הכי דומה זה ''בארץ הדברים האחרונים''
יאפ, כשקראתי את הספר הזה [לפני כמה ימים, יש לציין] העיר שעלתה לי בראש הייתה אותה עיר, עם אותם מראות, פחות או יותר, של 'על העיוורון'.
שני ספרים נהדרים.
גם אני לא התלהבתי יותר מדי
אבל אני עדיין חושב שמדובר בספר טוב. אולי הרעיון לא חדשני ברמה קיצונית אבל עדיין הייתי אומר שהספר עשוי טוב, מעניין ומותח מאוד, וטכניקת הכתיבה בו (שדומה מאוד לתסריט) יכולה להפוך אותו לסרט טוב, בידי הבמאי הנכון.
ובאמת, איפה פול אוסטר עשה את זה יותר טוב?
יש שתי במאים שמסוגלים..
להוציא את הטוב ביותר מהתסריט הזה, אלה: פרננדו מיירלס ואלפונסו קוארון.
מיירלס הוא זה שמביים, וגם יש את גאל גרסיה בראנל כך שאם הסרט לא יצא טוב רק סאראמגו אשם!
יש שתי במאים שמסוגלים..
דווקא שני אלו? למה? כי הם "לטיניים"? הם נראים לי בכלל לא מתאימים.
מיירלס כל כך נשען על שטיקים וויזואליים ועריכתיים, ואין לי מושג למה מישהו נתן לו בכלל להתקרב ל"על העיוורון". התוצאה היתה ידועה מראש. וקוארון? מה ברשימת הסרטים שלו גורם לך לחשוב שהוא מתאים לנושא ולסיפור הזה?
אם בכלל ניתן לעבד את הספר לסרט טוב, נראה לי שהבמאי צריך להיות מישהו עם סגנון מאוד נקי ומדויק, ורגישות לריאליזם. האחים דרדן יכולים היו להיות בחירה מושלמת. אולי אפילו מיכאל הנקה, למרות שבשבילו זה יהיה די חזרה על "שעת הזאב". מצד שני, מסתבר שהוא אוהב לחזור על עצמו…
הילדים של מחר.
הילדים של מחר.
"הילדים של מחר" הוא אחלה סרט, אבל עצם העובדה שהוא עוסק בסיטואציה אפוקליפטית לא מכשירה את הבמאי שלו לעסוק בכל סיטואציה אפוקליפטית אחרת.
בשביל להעביר את "על העיוורון" בצורה טובה, הבמאי צריך לגרום לצופה להרגיש כעיוור. במדיום וויזואלי, זו מטלה לא קלה בכלל. אני מאוד אוהב את הסגנון של קוארון, בייחוד ב"הילדים של מחר" ו"y tu mama tambien", אבל זה לא סגנון מתאים לסאראמאגו. לסרט כזה, צריך מישהו שיודע לבנות סצנות נקיות בלי הרבה מידע וויזואלי ועם דגש על דמויות, ולאו דווקא על סביבה (שזה הצד החזק של קוארון) או על העלילה. יותר מכל, צריך מישהו שיודע לקחת את הזמן שלו – זה לא סרט שמתאים לעריכה מהירה או דרמטית מדי.
במאי צריך להיות גם *טוב*.
האחים דרדן כבמאי 'על העיוורון' היו מצליחים לגרום למחצית הצופים להוציא את העיניים של עצמם באופן וולונטרי לפני סוף הסרט.
אני חייב לחזק את העמדה הזאת.
במאי צריך להיות גם *טוב*.
האחים דרדן, לדעתי לפחות, יצרו כמה מהסרטים הטובים ביותר של העשור האחרון. אולי רוב הצופים לא היו נהנים מהסרט, אבל לרוב הצופים יש טעם נוראי, ככה שזה לא ממש מטריד אותי.
הם אולי היו דוחפים חלק מן הקהל להלקאה עצמית, אבל אין לי ספק שהם היו עושים סרט יותר טוב מ"עיוורון" של מיירלס, שהינו (כך אומרים כמעט כל המבקרים הראויים לשמם) זוועת עולם.
אני נאלץ לחלוק עליך,
ואת דעתי בנושא האחים אמרתי כבר כאן:
כתבה מספר 2000
הרעיון לא מקורי
אבל כבר ב-1951 נכתב ספר בשם the day of the triffids שבו רוב האנושות מתעוורת.
בעברית זה נקרא יומו של השלושרגל (ע"פ ויקיפדיה).
ההודעה הזאת לא מקורית:
כבר הזכירו את הספר הזה כאן. האמת, האיזכור אינו נראה לי במקומו: זה נכון שהרעיון הבסיסי זהה, אבל הספרים כל-כך שונים זה מזה בסגנונם ובנושאים שבהם הם עוסקים שאין ממש מקום להשוואה.
ההודעה הזאת לא מקורית:
אני ה'מישהו' מקודם, וקראתי את כל הפתיל (או כך חשבתי) בלי לראות את זה.
אז סליחה… אני לא טרולית (לפחות לא בכוונה)
וממה שהבנתי עניין המקוריות קשור הרבה יותר לרעיון הבסיסי מאשר לסגנון. את הסגנון אני לא ממש זוכרת :-)
כאן אנחנו מסכימים.
ספר נהדר, אגב. לא עמוק במיוחד, אבל לוקח רעיון מקורי ומנצל אותו עד תומו בצורה מהנה, אמינה וזורמת.
יומו של השלושרגל
בטח יש מקום להשוואה. סצינות שלמות , בייחוד סצינות בית החולים, דומות מאוד.
קאמי עשה זאת טוב
יותר והרבה הרבה לפני ב"הדבר".
קאמי עשה זאת טוב (כה''ב)
מסכים, כך גם אלדוס האקסלי ב'עולם חדש מופלא'.
התופעה התחילה להיות מוגזמת כבר ב'רעם טרופי'
עם ההפגנות בפרמיירה על השימוש במילה 'מפגר'. זה כ"כ מתאים שזה יקרה בארה"ב, שם הצביעות חוגגת. קחו לדוגמה את הצנזור של MTV (אני מתכוון ל***F) ואת זה שטוענים שהמשחקים משחיתים את הנוער (למרות שזה בהרבה מקומות בעולם, אך הם בין המובילים.קחו את ג'ק תומפסון כדוגמה למי שמכיר).
בקיצור, שם יש דוגמה מצויינת לחופש ביטוי שהלך רחוק מידי. אבל כל עוד זה לא מסוכן לציבור אני מניח שאפשר פשוט להעביר את זה הלאה.
נ.ב. לכל הארגונים למיניהם – יש מציאות ויש בדיה – תלמדו להבדיל!
הניסוח לא מדוייק
הארגון לא מוחה כנגד הצגת אנשים עוורים בצורה לא מחמיאה אלא על עצם הרעיון שעיוורון הוא קטטסטרופה כזו שהופכת את החברה למפלצתית. הרעיון הזה מגיע מתפיסה של אנשים עיוורים כסוג של פריקים (כך לדוגמה מייחסים להם לעיתים חושי שמיעה וריח על טבעיים) והספר (וכנראה גם הסרט) מעודד זאת. הספר ספג ביקורת ממבקרים נכים על הנושא הזה בעבר.
אבל זה נכון!
כל מי שצפה בעונה האחרונה של האח הגדול בבריטניה יודע שעיוורים הם באמת סוג של פריקים מקריפים.
הניסוח לא מדוייק
אבל לעיוורים באמת יש חושי שמיעה ומישוש מחודדים יותר. אם לא בצורה טבעית אז לו בשל כך שהם מאמנים אותם הרבה יותר.
גם הניסוח הזה לא מדוייק
הרעיון הוא אפוקליפסה, וההשפעות שלה על בני האדם. נכון, יש בעיוורון משהו מן הסימבוליות, כי הרעיון הוא שבני האדם כבר לא ראו, אז ניטל מהם חוש הראייה. אבל הבחירה היתה יכולה באותה המידה להיות כל סוג אחר של מום. למשל – וירוס שהופך אנשים לערפדים…
אבל גם בספר, ועושה רושם שגם בסרט, סרמגו שם דגש גדול על כך שזה לא אותו העיוורון שאנחנו מכירים. עיוורון מדעי מתואר ככזה בו הכל שחור. ואילו בספר (ונראה מחמש הדקות הראשונות שגם בסרט) הכל לבן. בסרט האיש שעוזר לנהג אומר מפורשות "זה בטח לא עיוורון אמיתי", או משהו בסגנון.
לגבי היכולות העל טבעיות – אבל זה בפירוש ככה. זה לא על טבעי, זה מאוד טבעי, אבל לגוף יש נטייה לפצות על חלקים פגומים, או חלקים שלא עובדים. שלא לדבר על כך שניתן לחדד חושים.
עושים זאת עם זיכרון, עם ראייה, עם שמיעה, עם כוח, עם כוח סבל. אז על אחת כמה וכמה כשאתה לא יכול לראות, אתה בעל כורחך לומד לשמוע טוב יותר ולהריח טוב יותר. זה עד כדי כך חשוב והכרחי.
ונכון, בספר הרבה מהעוורים טרם המגיפה הופכים שיכורים מהכוח שלהם, ומושחתים מהכוח שזה נותן להם.
אבל זו הקבלה לבני אדם ולכוח משחית, לא אמירה כנגד עוורים.
אז דחיל ראבאק, למה להיות סתם רגישים יתר על המידה?
זה מה שנקרא Win-Win
אירגון העיוורים ירוויח חשיפה בעקבות המחאה הנ"ל, והסרט ירוויח פרסום נוסף.
כל הצדדים יצאו מרווחים, אז למה להתלונן?
אל תדאג... או שבעצם כן.
הרימייק הזה קיים גם קיים.