סרט הרוצח-הסדרתי המשובח ביותר:
13  |
M
|
| 5 |
צל של ספק |
| 12 |
הארי המזוהם |
| 198 |
שתיקת הכבשים |
| 41 |
רוצחים מלידה |
215  |
שבעה חטאים |
| 18 |
אמריקן פסיכו |
| 17 |
ממעמקי הגיהנום |
| 7 |
מונסטר |
| 11 |
זודיאק |
מספר מצביעים: 537
סרט הרוצח-הסדרתי המשובח ביותר
– פורסם ב 26 במאי 2007Posted in: סקרים
למרות התלבטות קקצרה ומותחת בינו לבין 'שתיקת הכבשים', נראה לי ש'שבעה חטאים ' מנצח. סרט מות מאוד, עם רוצח סדרתי מצוין.
אה, אש"כ: קופיקאט
''סרט מות''? הממ. זה קשור לא למקרי המוות במהלך הסרט,
אלא כנראה לכך שהסרט מותח. אם יורשה לי להוסיף, הסרט אפילו יותר מותח מההתלבטות שלי לגבי המועמד המועדף עליי בסקר הזה.
הצבעתי למעמקי הגיהנום.
סרט משובח [אף על פי שאני כנראה בדעת מיעוט] שזכור לי גם כמצמרר למדי, אבל גם מהנה, הרבה בזכות ההופעה של ג'וני. ואם אני לא טועה, משדרים אותו היום בערב.
Seven לוקח DUH
בייחוד בגלל התפקיד המדהים שעשה קווין ספייסי. פשוט מצמרר.
הסצינה עם הבחור על סף מוות שמתעורר לתחייה, היא אחת הסצנות המפתיעות שראיתי, באמת קטע חזק..
אהבתי גם את בראד פיט ומורגן פרימן, אה וגם את גווינית' פאלטרו..בקיצור, המשחק היה מצויין, הסרט הוא לדעתי סרט המתח המושלם, מתוחכם, מעניין, מעורר מחשבה אחריו, הסוף מצויין, ו
האמת שגם את אמריקן פסיכו אני ממש אוהב, תסריט ומשחק מצויינים לדעתי, אבל Se7en לוקח פה בגדול.
לא בריא לקצוץ אצבעות. עדיף לקצוץ ציפורניים.
אני אישית לא כססתי את ציפורני כי ידיי היו עסוקות בלכסות על עיניי למעט הצצות מעטות ביניהן כדי לראות אם החלקים המפחידים עברו (לא)
ראיתי את הסרט לראשונה בתאילנד לפני מאות שנים, כאשר לא ידעתי אנגלית כמו היום אבל זה ממש לא הפריע כי הסרט..איך נתאר את זה.. מספיק גראפי
תיארתי לעצמי שזה יהיה בין שתיקת הכבשים ל-Se7en.
שניהם סרטים טובים אבל מבחינת עלילת רוצח סדרתי Se7en הרבה יותר טוב.
ברור ש''שתיקת''
הרבה יותר קל להגעיל ולהראות מראות מפורשים מאשר למתוח ולתת לקהל לדמיין לבד את המתרחש
(נתעלם כרגע מהעובדה שמישהו החליט מאוחר יותר שזה לא באמת רעיון טוב וכך נולדו להם כל ההמשכונים והקדימונים והשד יודע מה)
טוב, אז בהתאם לתגובתי על ''זודיאק'' אתמול
הייתי גם הראשונה להצביע לו בסקר זה.
אני לא חושבת שזה קשור כל כך לאפקט שרק אלא יותר לקטע של הנאה מסרט, כי אין לי ספק שיש עוד סרטים טובים ברשימה, אבל הנאה היא לא בהכרח התחושה שאיתה צפיתי בהן (ע"ע רוצחים מלידה ושבעה חטאים – התחושה הינה יותר של חרדה קיומית מאשר הנאה מסרט).
לאחר ניתוח עצמי המסקנה היא שאני בחורה פחדנית, דאגנית וחששנית מטבעי, שפוחדת מספיק בכל יום מכל מה שעלול להשתבש, והדמיון שלי בהחלט מפותח מספיק בעצמו כדי לטוות לעצמי עלילות מזוויעות בראשי, ככה שאני לא ממש נזקקת לשירותי הסרטים הפיקטיביים בנושאי הרציחות והזוועות למיניהן, ויוצא שאני נהנית יותר מסוג הסרטים הפרה-תיעודיים האלה לעומת הסוג השני.
וכשאני ממשיכה לחשוב על הסרטים עצמם, אני כן חושבת שמונסטר ושבעה חטאים הם סרטים טובים בבסיסם, אבל שניהם הכילו דימויים שלצערי הרב נשארו איתי עד היום וחבל שכך, וכדי להימנע מספוילרים אני רק אציין שבשני הסרטים אני לא מתכוונת לרציחות, אלא יותר לטיפול שמקבלות בנות המין היפה.
דווקא שתיקת הכבשים כן חביב יחסית, אולי כי הוא כבר עבר את גבול המפחיד וחזר לתחום הדמיוני בצורה מספקת. סביר להניח שעד שכבר ראיתי אותו הייתי מספיק מחוסנת אחרי שנים של פרופיילר, ומה לעשות, הוא טיפ-טיפונת התיישבן במובן הזה.
לו רק בגלל הספר
שתיקת הכבשים הוא ספר מצויין, אחד מספרי המתח הטובים שקראתי בחיי, והסרט (בדומה ל-"בופור"), שונה אך לא פחות טוב מהספר. ולא במקרה, חניבעל לקטר, הוא אחת מהדמויות הפיקציוניות (אני מקווה…) הטובות ביותר שנתקלתי בהם. בסרט, למעשה, הוא מופיע פחות מרבע שעה על המסך, אך הרושם שהוא משאיר הוא בל יימחה.
לפני זמן לא רב, נדמה בביקורת לסרט מתח-משפטי החדש של הופקינס, הביקורת עצמה וכמה מהחברה הצעירים פה ("ילדי הדג?") ביקרו את הופקינס על כך שהוא משחק את אותה דמות בכל הסרטים. אני כל כך לא מסכים עם ההבחנה הזאת. כמעט בכל סרט בו נתקלתי בהופקינס הופעתי מחדש מהעומק שהוא מעניק לדמויות שלו. המרחק בין חניבעל לקטר לזקן הניו-זילנדי בחלום המהיר בעולם הוא עצום ומרשים.
התלבטות קשה
לבסוף בחרתי ב 7 חטאים ולו רק בגלל הסוף.
דבר נוסף שגרם לי להמנע מלבחור את שתיקת הכבשים הייתה סדרת ההמשכים שלא משתווה לו, ומקרינה עליו באור לא מחמיא.
פעם נוספת... עם אלימנציה
זודיאק- בדיוק ראיתי ולכן אני נמנע מחשש לאפקט שרק.
ממעמקי הגיהנום- נענש על חטאו לספר: לא משום שג'וני דפ לא מתאים לתפקיד הראשי או בגלל שהם נתנו את השורה של ויליאם בלייק לקראולי אלא בגלל שהם הפכו את הסיפור לתעלומה (ופיספסו את כל החלק המעניין).
רוצחים מלידה, M, צל של ספק, הארי המזוהם- עוד לא ראיתי (נראה שיש לי הרבה מה להשלים).
מונסטר- שיעמומון.
שתיקת הכבשים- אובררררריטד (גם הספר וגם הסרט)- במיוחד שכל ההערכה שהוא זוכה לה מגיעה מדמות שהיא לא הרוצח ולא הבלשית אלא סתם הגרסה המרשועת ליודה.
אמריקן פסיכו- די איבד את עצמו בחצי השני, ובכלל- (כמו הספר) היה מרוויח מקיצוצים (הספר הוא בו זמנית מבריק ומשעמם עד מוות).
ולכן…
שבעה חטאים- מרתק, מפחיד, מותח, משוחק נפלא, מצולם נפלא (החיסרון היחיד שלו הוא החיקויים הזבליים שבאו אחריו, אבל באמת שזו לא אשמתו).
רוצחים מלידה.
רציתי ללכת עם הזרם ולבחור ב Se7en, אבל אני זוכר שממש אהבתי את רוצחים מלידה.
וואי, רציתי לבחור באמריקן פסיכו
גם בגלל האהדה שלי לאנדר דוגים וגם בגלל שהוא סרט מצויין, אבל שתיקת הכבשים הוא סרט מדהים שאפשר לראות אותו עשרים פעמים בלי להשתעמם.
שבעה חטאים לא יותר מבסדר, אני לא יודע איך הוא הפך להיות כל כך פופולארי.
שתיקת הכבשים
ולו רק בגלל ש"שבעה חטאים" מנסה קצת יותר מדי להיות מזעזע, שהאמינות והמניעים של הרוצח נפגמים.
בשניהם יש, אגב, דמויות מאוד מענייניות – ב"שתיקת…" הם פשוט קצת יותר.
אני בהתלבטות.
מצד אחד, הסרט המשובח ביותר ברשימה – מבין אלו שראיתי – הוא 'שתיקת הכבשים'.
מצד שני, הרוצח הסדרתי שם הוא לא הדמות המעניינת. מבחינת הרוצח שסביב מעשיו נע הסרט, אין ספק שהרוצח של 'שבעה חטאים' מוצלח יותר.
הסקר הוא אמנם על הסרט המשובח ולא על הרוצח המשובח, אבל למרות ש'שתיקת הכבשים' הוא סרט משובח יותר, עדיין קשה לי לומר שהוא סרט-רוצח-סדרתי משובח יותר.
בעיה.
אבל כולנו יודעים ששתיקת הכבשים הוא על חניבל לקטר
שהוא רוצח סדרתי הרבה יותר משובח מזה של שבעה חטאים.
מה שנותן לו את הקול שלי.
מרווין צודק...
הסרט שתיקת הכבשים אמנם שם במרכז את חניבעל לקטר אבל הוא לא הרוצח המדובר אלא רוצח אחר, ש(
?) מתגלה הרבה לפני הסוף.
סוף ספוילר
שאלה הייתה לגבי הרוצח הסדרתי המשובח אבל שלא במפתיע, הרבה אנשים מיהרו לשנות את השאלה לסרט הכי טוב מהרשימה וכו'..
אם הייתי צריך לבחור מי מהסרטים חביב עליי ביותר זה לא היה דווקא שתיקת הכבשים או שבעה חטאים, אלא דווקא אולי הארי המזוהם (קלינט איסטווד במיטבו).
למען הגילוי הנאות הבחירה שלי אגב זה "שבעה חטאים".
תיקון לעצמי
הסקר הוא אכן על הסרט הכי משובח.
זה לא משנה את העובדה שכרוצח, חניבעל לקטר הוא לא הדמות המרכזית ובוודאי לא הרוצח הכי משובח.
רוצחים מלידה!
כשסטון עוד ידע לעשות סרטים
ודאוני ג'וניור ענק כמו תמיד.
"מונסטר"-פספוס ענק על הרוצחת הכי אנושית ברשימה.
רוצחים מלידה!
ראיתי את רוצחים שיצא וחשבתי שמדובר בסרט איום.
לאחרונה החלטתי לצפות בו שוב (כי מי יודע אולי כמבוגר אמצא בו משהו חדש) ומצאתי אותו אפילו רע יותר.
ברצינות מדובר בסרט מלוקק ונוראי, הרע ביותר של סטון (משימה קשה בפני עצמה).
מעניין שדווקא עליו יש מעין קונצנזוס של סרט איכותי
אין קונצנזוס.
'רוצחים מלידה' הוא סרט גרוע. למרות שאני לא יודע בנוגע לתואר הסרט הגרוע ביותר של סטון, התחרות עם 'אלכסנדר' ו'מגדלי התאומים' לא פשוטה בכלל.
וואלה?
לא ידעתי שרואים את רוצחים מלידה כסרט רע.
אני נהנתי מכל רגע.
אני אהבתי
אפשר הסבר?
משחק טוב, מוסיקה קצבית שמתאימה לצילום, סיפור מענין, אריכה איכותית(לדעתי, כמובן), מה בדיוק הפך את הסרט הזה ל"גרוע"?
רדיפה אחרי סנסציות זולות,
עריכה "מגניבה" בכל מחיר, עומס של גימיקים שלא קשורים לכלום, חוסר עלילה, טעם רע בלי סיבה, התלהבות תינוקית מרצח, שחקנים מעצבנים בטירוף, שעמום.
וחוץ מזה: כאבי ראש עזים שגורמים העריכה והגימיקים הנ''ל
והטפה בסגנון הפטיש-בראש שכל-כך אהובה על אוליבר סטון.
אולי יש לזה הצדקה אומנותית,
אבל אני את "רוצחים מלידה" לא יכולתי לסיים לראות רק בגלל זה.
וכמובן שכל זה לווה גם בהפגנת משחק מוגזמת מצד שני הגיבורים הראשיים.
אני חטפתי כאב ראש ואמרתי "נו מילא".
אולי יש לזה הצדקה אומנותית,
באמת 'רוצחים' הוא מסוג הסרטים שקשה לצפיה רצופה בגלל העומס החזותי הרב. כמו ב-JFK גם כאן דרושות צפיות חוזרות כדי לקלוט הכל (או לפחות את הרוב). ברור שלא תמיד זה מתאפשר אבל לפחות במקרה הזה המאמץ כדאי כי אתה נשאר עם משהו שילווה אותך הלאה. ואגב וודי הרלסון וג'ולייט לואיס הם לדעתי במיטבם פה -ההגזמה (המכוונת) היא של הבמאי, לא של השחקנים.
העריכה ב'רוצחים מלידה'
אגב, אני בכלל לא "סבלתי" מהעריכה בסרט; היא הייתה תענוג, משהו מאוד מרענן עבורי. צריך לקחת גם את זה בחשבון כשמנסים להחליט על ה"מטרה" שלה.
עבר הרבה זמן מאז שראיתי את הסרט, אבל לפני כמה שנים
מרצה שלי טענה שכל הקטע של "רוצחים מלידה" הוא לצאת חוצץ נגד האלהת האלימות שמאפיינת את תקשורת ההמונים, ושהוא עושה את זה בדיוק באמצעות השטיקים הצורניים הבלתי נסבלים והערצת הגיבורים הדבילית שלו. במילים אחרות, מדובר בסוג של "גברים בחלל" – סאטירה שאיש לא הבין.
~חומר למחשבה~
גמני ראיתי אותו מזמן,
אבל תמיד הבנתי את הסרט ככה בדיוק – דאוני ג'וניור (העיתונאי) הוא הגיבור, ההערצה הדבילית היא הנושא וכו'.
אני מרגיש פחות בודד,
תודה.
בכיף
אלא אם כן לא הבנתי משהו
במה שהמרצה שלך אמרה, נראה לי שזאת הדרך היחידה להבין את הסרט, והיא אפילו לא נמצאת בסאבטקסט שלו, אלא לגמרי מעל פני השטח.
בקיצור, לא כל כך ברור לי מה המרצה שלך חידשה – מה שכן, מדובר בבחירה שלי ולמרות שראיתי את הסרט לפני עשור, אני זוכר שהוא השפיע עליי רבות.
לא, אפשר לפרש אותו בעוד דרך:
האלהת אלימות על ידי תקשורת ההמונים. סרט הוא בכל זאת סוג של תקשורת המונים, ומה שמתרחש בסרט הספציפי הזה יכול בהחלט להיות האלהה של אלימות, על ידי יוצר שפשוט מתלהב מעצמו וזורק על המסך כל גימיק שהוא יכול. זו לאו דווקא הפרשנות הנכונה, אבל איך בדיוק היא פחות תקפה מהאמירה שהמסר של הסרט הוא בפער אירוני שנוצר (או לא) מכך שהוא משדר את זה בדיוק?
בעובדה
שאם זה אכן כך – מהו תפקידו של דאוני ג'וניור בכל הנושא? אם מדובר רק בהאלהת אלימות ישירה, לא דרושה עוד פרספקטיבה. מספיקים מיקי ומלורי והצופה שצופה בה (אנחנו).
''לפני השקיעה''
הוא לא דוגמא ומופת לסרט אופטימי (סליחה על הקטנוניות, הבנתי את הכוונה שלך).
חיובי
אין הוא דוגמא ומופת אבל אני מתייחס אליו כאל סרט אופטימי אך ריאליסטי. והעיקר שהכוונה הובנה =)
אמא סדרתית
ואיך אפשר בלי serial mom המופתי?
שבעה חטאים, ולא מהסיבה הברורה
שהיא בראד פיט, כמובן (וזה היה כמובן גדול לפני עשור).
הסיבה היא שראיתי אותו בקולנוע כשהוא יצא (כלומר באתי נקייה מציפיות, חפה מספוילרים). וגם אם נתעלם לרגע מהגיבור הראשי הצעיר והקודר, יש את מורגן פרימן הבלש הנצחי (והמצוין), שאמנם איים לפרוש אך עשה עוד לפחות שני סרטים באותו התפקיד; יש את הצילום והאוירה הקודרים לא פחות מהגיבור, העלילה מהודקת יותר מפחות, והרוצח מתוחכם.
עם זאת, אני מסייגת את הבחירה שלי במודעות לכך שבהחלט ייתכן ו"שתיקת הכבשים" הוא סרט משובח יותר, והערצתי (המסויגת אף היא, בכלזאת יש לנו טעם שונה מעט באוכל) לחניבעל גוברת על הערכתי לקווין ספייסי במקרה זה.
כסרט – החטאים לוקחים, כפרסונה – חניבעל לשלתון!
אה, כל השאר לא היוו תחרות של ממש עבורי:
ראיתי כמחצית – חטאים וכבשים, רוצחים (שאהבתי, אבל לא כמו את הראשונים), אמריקן פסיכו ומונסטר (שלא אהבתי).
את הארי המזוהם וממעמקי הגיהינום ראיתי חלקית ומזמן, "צל של ספק" לא מעורר אצלי שום אסוציאציה, M ישן מדי וזודיאק חדש מדי.
נראה לי שאני לא מתחברת כל כך לז'אנר.
כל מיני דברים אני מגלה על עצמי וטעמי הקולנועי לאחרונה – אני לא אוהבת סרטי עינויים, רוצחים סדרתיים לא עושים לי את זה… יש לי הרגשה מחרידה שאני מזדקנת.
שתיקת הכבשים בדרך לV.
ואין מי שיערער על זה.
(אז מה אם עכשיו תיקו?)
לא יודע מה אתכם.
אבל אני כנראה היחיד שחושב ששתיקת הכבשים התיישבן נורא.
אני מעדיף את דרקון אדום.
שבעה חטאים
אמריקן פסיכו, יודע כל מי שקרא את הספר, הוא סרט איום ונורא.
אמריקן פסיכו
העיבוד דווקא אינו נוראי עד כדי-כך, הוא נאמן יחסית למקור ושומר במידה רבה (יחסית) נאמנות לו.
מדובר בסרט טוב למדי עם משחק מצויין של כריסטיאן בייל.
אה ו, כן, הוא מחוויר ומתגמד לעומת הספר. כמו כמעט כל סרט אחר שמבוסס על ספר..
לא מאמין איזה שטויות אני כותב כשאני עייף
"הוא נאמן יחסית למקור ושומר במידה רבה (יחסית) נאמנות לו."
בנוגע לסרט, קצת קשה לי לשפוט אותו מכיוון שעברו מספר שנים מאז שצפיתי בו לראשונה (ולאחרונה). אני רק אעיד שלא זכור לי שהייתה לי בעיה להבין מה הסרט רוצה ממני ונהניתי מהצפייה בו. את הספר קראתי רק לאחרונה לפני כחודשיים, הוא לא היה שונה תכליתית מהסרט (כולל האופציה להגיע למסקנה ה"נדושה" שכל מה שמתרחש שם אינו אמיתי).
אכן, הספר טוב בהרבה מהסרט, בלי קשר לסצינות הגור או לפרקים השלמים המוקדשים לסריקה של להקה כזו או אחרת. אבל זה המקרה כאמור כמעט תמיד ("התפוז המכני" הוא אולי הסרט היחיד שאהבתי יותר מהספר עליו הוא מבוסס), ונותרת השאלה עד כמה הסרט נאמן לספר ועד כמה הוא מצליח להעביר את הסיפור והרעיון למדיום הקולנועי?
במקרה של אמריקן פסיכו, אפשר לסמן ווי על שני הסעיפים, אולי יצא סרט נחמד ולא יצירת מופת, אבל אני בכל-זאת נהניתי. אז בוא נסכים שלא להסכים, או לחלופין תציין מה הם אותם החורים הנוראיים בתסריט, כי אני (באמת ש) לא זוכר אותם.
נ.ב.
אני מקווה שזה לא אוף טופיק מוגזם, הרי זה סקר!
אמריקן פסיכו
הבעיה עם אמריקן פסיכו היא שאם הוא היה "נאמן למקור" היו צרכים להמציא בשבילו דירוג חדש לגמרי (NC-666 כנראה) והתוצאה הסופית הייתה גורמת לאלי רות' להקיא.
אני עכשיו לקראת סיום הספר
ואני חייב לומר שקטעי הרציחות שם פשוט מזעזעים ומבחילים. אי אפשר להיות נאמן לספר מבלי לעשות סרט שהוא פורנוגרפי במלוא המובן.
בכללי, זה הספר הכי חולני שיצא לי לקרוא.
קטעים מסוימים פשוט עשו לי רע פיזית.
לא מומלץ לבעלי קיבה חלשה בכלל.
ובנימה אופטימית זו..
(ובלי יותר מידי קשר)
מה עם ביקורת על התפוז המכני?
סתם כי ראיתי אותו היום שוב, נכנסתי לאתר כמו שאני נוהגת לעשות ולבדוק על סרטים שראיתי, ואין ביקורת…
העם רוצה ביקורת.
העם לא יודע לכתוב טוב ולעולם לא מקבלים ביקורות שלו, אז העם רוצה לבקש מהחלונות הגבוהים לכתוב ביקורת.
תודה.
הייתי כותבת עליו ביקורת
סרט מצויין. אבל לא נראה לי שהבנתי אותו מספיק כדי לבקר אותו. מעניין אם יש מישהו שכן…
המסור
הסרט הראשון כמובן. מפתיע, מותח ומקורי.
אין בו אפילו שמץ של חזרה על אותו אלמנט.
פרדוקס
מצד אחד, אין ז'אנר שאני מוצא נתעב יותר מז'אנר הרוצחים הסדרתיים. נתעב לא בהכרח מהבחינה המוסרית, אלא יותר מהבחינה האמנותית – אני סבור שהוא מעודד עצלנות עלילתית ותסריטאית.
מצד שני, הרשימה שמופיעה פה מכילה כמה סרטים שמאוד אהבתי, כשהכי אהבתי דווקא את "הארי המזוהם". אבל אני לא מחשיב אותו לסרט רוצח-סדרתי. זה סרט משטרה, שהעיסוק העיקרי שלו הוא בשוטר, לא ברוצח (עם כל הכבוד, ויש הרבה, להופעה של אנדרו רובינסון).
אז ההתלבטות שלי היתה בין "שתיקת הכבשיפ" ו-"שבעה חטאים". "שבעה" לקח בסוף, בעיקר בזכות עבודת הבימוי המדהימה של פינצ'ר.
בתגובות פה מופגנת יותר מדי אהדה ל'הארי המזוהם'.
אז עבור הפרוטוקול: סרט משמים, שרובו התיישבן קשות, ורוצח לא מעניין בגרוש. האקשן אולי היה מגניב לפני פרוץ 'מת לחיות' – אני לא יודע, בתקופה החשוכה ההיא עוד לא הייתי בגיל המתאים לסרטי אקשן – ורעיון השוטר הקשוח שלא שם על אף אחד כנראה שהיה מגניב לפני שהופיע באלף סרטים אחרים. אבל היום? שעמום אחד גדול.
אני מסכים
ולמען האמת, גם "שתיקת הכבשים" הותיר אצלי רושם די דומה.
חבל שאין דרך לדעת איך הייתי מגיב לסרטים האלה (ועוד רבים אחרים שנחשבים למוצלחים ולא הצליחו להלהיב אותי) אם הייתי רואה אותם בזמן אמת.
שתיקת הכבשיפ?
אם זה יצא לך בטעות, זו אחת הטעויות היותר מוצלחות שאני זוכר.
שתיקת הכבשיפ?
באמת די גאוני.
זה יהפוך לקאלט.
התחליף לדורה ושוט'…
שתיקת הכבשיפ.
SAW לא נחשב?
רק בגלל שהוא אוהב לשחק עם קרבנותיו קצת… לדעתי זה גם אחד ממסרטי-הרוצח-הסדרתי הטובים יותר. וגם JIGSAW עצמו הוא חתיכת.. אה.. פאזל? בכל מקרה, הוא אחת הדמויות.
הצבעתי ל'שתיקת הכבשיפ' (סליחה, הושפעתי) אפילו שמאוד אהבתי גם את 'שבעה חטאים'.
צל של ספק ללא צל של ספק!
הרגע סיימתי לצפות ב''שבעה חטאים''.
אפס תגובה רגשית. אפילו קצת הופתעתי. הייתי אמור להבהל ממשהו בסרט? פרט לכך, הסרט טוב מאד, עם שחקנים מצוינים ועם פסקול משובח.
זה לא אמור להיות מפחיד.
רק מותח לגמרי ואולי גם מצמרר.
אמרתי בעבר
ואני עדיין חושבת שהמון תלוי בחוויית הצפייה, בייחוד של סרט אווירה כזה. ראיתי אותו לא פעם, וכמובן שהצפייה הראשונה (בקולנוע) הייתה השלמה ביותר מבחינת הרגשות שהסרט עורר.
מישהו ראה את הסידרה 'דקסטר'?
למרות שמדובר בסדרה ולא בסרט, וזה סקר באתר שעוסק בקולנוע, אני חייב לציין אותו כרוצח הסדרתי הכי טוב שראיתי.
The Ice-Truck Killer הרבה יותר שווה
האדם הזקוף לוקח את שניהם בהליכה
מסכים עם שניכם
אבל מה עם ''המסור''???
מה איתו באמת?
הוא רוצח-סדרתי פסיבי.
אני היחיד שהתאכזב קשות מ7?
לעניות דעתי, העלילה מחוררת וחסרת הגיון, המשחק טוב (למרות שאני לא סובל את פרימן) והמתח-לא משהו.
אבל אלה רק בעיות מינוריות לעומת הפואנטה- או שהיא חמקה ממני, או שהיא מטומטמת לחלוטין, כי המסר שקלטתי מהסרט היה שטחי ונדוש. וזה סרט פואנטה מובהק.
מישהו מוכן להסביר לי בבהירות מה הפואנטה האמיתית בבקשה? ואיך היא כלכך גאונית שהסרט ניצח את שתיקת הכבשים בסקר?
סוויני טוד! איך יכולתם לשכוח את סוויני טוד?! איך?!
הסקר הזה פורסם כמה חודשים טובים לפני שהסרט הזה יצא.
(ל"ת)
וואו, אש"כ באיחור של שבע שנים.
(ל"ת)
למה באמת אין יותר סקרים כאלה?
(ל"ת)